איתי...
הנה מה שכתבת:
הערתי ביום חמישי בערב (אירוע האגודה במבוא חמה) להרבה מאוד חברה שלא רק שצפוף באויר הם גם כל הזמן מסתכלים על החופה כאשר היא קצת רועדת, במקום להסתכל מסביב על המצנחים האחרים.
את כל זה כתבת ביחס לתפעול תקלה.....

ואללה. כנראה שאני באמת טעיתי.
בוא נסכם ככה (וכבר אני עונה לך: כן, ככה אנחנו מסכמים במוקד ידע מקצועי, בלה בלה בלה)
מה שכתב האדון פרנק הוא הכי נכון:
במקרה של תקלה, הכי חשוב שמירת כוון.
את הקריסה אפשר היה למנוע ע"י מניעת הריצה קדימה.
אתה חושב שבמקרה של תקלה אסור להסתכל מה קורה עם החופה?
טוב. מותר לך לחשוב. אני חושב אחרת. גם לי מותר. נכון? תודה !
דווקא הסרטון הזה מציג אחד טייס שלא הסתכל על החופה כשקרסה, ולא הבין מספיק מהר, אם בכלל, מה נשך אותו.
היה מאבד אוריינטציה לו היה מרים את ראשו? יכול באמת להיות. אבל בחייך... מה יותר גרוע ממה שקרה לו?
לדעתי האישית, לו היה מרים לרגע את הראש, היה מבין טוב יותר מי-מה-מו.
העניין הוא, איתי, שמסתבר שיש הבדל בין ספרי התאוריה לבין ההלכה למעשה, וגם בהלכה למעשה, יש הבדל בין אדם א' לאדם ב'.
אתה יכול לאמר שנכון יותר מבחינה מקצועית, להבין מה קורה עם המצנח ולהגיב בהתאם, מבלי להסתכל על החופה. זה עניין אחד.
אבל תקבל בבקשה את העובדה שלא כולם חושבים כמוך, לא כולם מתנהגים מקצועית כמוך ורובנו גם לא מנוסים כמוך, כך שיש כאלו שמיישמים את כללי הזהב שסיכם כל כך יפה מיסטר פרנק, בצורה קצת אחרת. זה הכל.