האם אתה במצב שבו הרגליים מתוחות קדימה על ה"פוטרסט" ואתה כמעט ושוכב ברתמת הישיבה או לחלופין אתה יושב ברתמה כמו בכיסא . כמובן- ככל שאתה " שוכב" יותר - כך המעבר יהיה לך טבעי יותר . בגדול- זה משהוא אחר שלוקח מספר טיסות להבין את הרעיון ולהתרגל .
לגמרי לא מסכים עם הקביעה.
אני במשך כל שנות הטיסה שלי לא הצלחתי להתרגל לטוס עם פוט רסט, פשוט לא הצלחתי להגיע למצב שזה נוח לי ולא משנה מה עשיתי זה תמיד לחץ לי מדי על כפות הרגליים או שהיה רפוי מדי והייתי צריך להתאמץ להחזיק את זה. (למרות שהרתמה הקודמת שלי הייתה שכיבה פתוחה, כן יש גם חיה כזו). הטיסה הכי ארוכה שלי עם פוט רסט לפני שהורדתי ממנו את הרגליים הייתה חצי שעה.
לקח לי בדיוק טיסה אחת להתרגל לטוס בג'יני רייס, לי אישית זה פשוט כלכך הרבה יותר נוח מכל דבר אחר שאין ממש למה להתרגל.
חשוב לציין:
רתמת שכיבה, או למעשה יותר נכון לומר שתנוחת השכיבה היא מסוכנת יותר מישיבה זקופה בכך שהסיכוי גבוהה יותר לקבל טוויסט (במצבים שבישיבה זה כמעט, בשכיבה זה יעבור את הכמעט).
כדי להפחית מהמצב הזה, פותחים יותר את המרחק בין הקרבינות, גם שיקול למי שרוצה לעבור לשכיבה.
(זה מהמעט שאני יודע ולא מנסיון אישי- אשמח ליותר מידע..)
טענה די מפורסמת אבל ממש לא מבוססת.
במאמר של אדריאן טומאס (מי שלא מכיר שיתבייש) הוא טען שמעולם לא הצליח לראות בכל השנים שהוא טס בתחרויות הבדל בטוויסטים בין רתמות סגורות לפתוחות. לדבריו יש לכך מספר גורמים אבל החשובים בינהם הוא שבקריסה הנטייה של הטייסים לקפל רגליים ולהזדקף מהירה יותר ממה שניתן לחשוב ובל נשכח זה רתמות שמיועדות לטייסים מנוסים, ועוד סיבה חשובה היא צורת ההיגוי גוף (ראה בהמשך), בהיגוי גוף כזה אם לא תתנגד לנפילת הלחץ בצד הקריסה אלא תתן לגוף להתגלגל לכיוון הפניה הוא יתחיל את הפניה של הרגליים יחד עם המצנח. ויש גם את המרווח בין קרבינות הגדול יותר שבד"כ טסים איתן ועוד כמה.
בקיצור הרבה יותר קובע הנטייה של המצנח ליצור טוויסטים מאשר עם איזה רתמה אתה.
עוד מספר הבדלים מרתמת ישיבה:
*היגוי הגוף לא נעשה ע"י השענות עם הכתף והרגליים אלא גלגול של הגוף מהאגן. קל יותר לדעתי. ואפשר גם ללחוץ עם רגל אחת על פלטת הרגליים מה שיטה את הרגליים לצד הנלחץ ויגביר את הגלגול לשם, די דומה לפוט רסט רק שכאן הפעולה משתלבת יותר בתנועה של היגוי הגוף ומשמעותית יותר.
*מרגישים את המצנח חזק יותר. לטייסים מנוסים זה טוב יותר כי הם רוצים לנצל את האוויר טוב יותר ע"י תחושה מוגברת של "מה הכנף עושה", לטייסים מנוסים פחות זה בעיקר יגרום לתחושת חוסר יציבות ויותר נדנודים לצדדים ותחושה של "במפי יותר".
*שלא כמו פוט רסט שמותחים אותו עם הרגליים ולעומת מה שניתן לחשוב זה לא אתה מחזיק את הכיסוי רגליים מתוח, אתה מישר את הרגליים וכיסוי הרגליים מחזיק לך את הרגליים במקום בלי מאמץ מצידך (לכן אפשר לטוס עם הרתמות האלו יותר זמן).
*חם יותר לטוס ברתמה סגורה לטוב ולרע. בחלקן אפשר להשאיר פתח לאוורור בימים החמים ובחלקן לא.
*תהליך ההתישבות ברתמה ארוך יותר ומצריך תשומת לב ולכן צריך לשלוט טוב בכל שלבי ההמראה.
*גם עם מיגון תיקני הגב פגיע יותר כשאתה שכוב אחורה יותר.
*קוקפיט משולב ברתמה יותר נוח מכל שילוב של רתמת ישיבה עם קוקפיט שראיתי.
*תהליך הרתמות ארוך יותר וברגע שהקוקפיט וכיסוי הרגליים סגורים קשה לוודא שרצועות הרגליים סגורות, מה שמצריך ביצוע בד"ח תוך כדי ההרתמות ושמירה על ריכוז יותר, אני מצאתי לי שיטה בה בכל שלב אני בודק את השלב הקודם לדוגמא: סוגר רצועות רגליים, מחבר קוקפיט ובודק רצועות רגליים, סוגר כיסוי רגליים ובודק חיבורי קוקפיט ..... וכו'.
*קיים חסרון שבמקרה של המראה ברוח חזקה לוקח זמן רב יותר להגיע לספיד סיסטם כי צריך להכנס לרתמה קודם.
*מצד שני לרובן יש ספיד סיסטם עם 3 שלבים מה שמקל מאוד על השימוש בו לאורך זמן. ובכולן הספיד סיסטם פשוט מונח לך מתחת לרגליים מה שמקל מאוד על תפיסתו עם הרגל בזמן הטיסה, לא צריך לתכנן קדימה לקחת ספיד סיסטם לרגל אתה פשוט מושך רגל אחורה מצמיד אותה לתחתית הכיסוי ויש לך ספיד סיסטם שמיש מידית.
