פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה

קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: kobliner על November 02, 2008, 07:46:29 pm

כותרת: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 02, 2008, 07:46:29 pm

פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
 
 שאלתי אחד מחברינו שעבר תאונת רחיפה קשה: "מה למדת מן התאונה"?  ענה:  "לפני התאונה ניסיתי לנצח את האוויר ולשלוט בו. מן התאונה הבנתי שאי אפשר לשלוט באוויר.  טיסה טובה פירושה להבין את האויר ולהשתלב בתנועתו.  צריך להקשיב לו כל הזמן".
 
האם זהו לקח ספציפי שמתאים רק למרחפים ולא יובן למי שאינו טס?.  לדעתנו לא, זהו לקח כללי על החיים, שאפשר ללמוד מן הטיסה ומכל תחום אחר אם אנו ערים למה שקורה אתנו ובנו ואם אנו פתוחים ללמוד.
 
הספר הנפלא!!!!,זן באמנות הקשת,  של אויגן הריגל - הוצאת שוקן" עושה בדיוק זאת.  הוא מלמד על החיים מתוך אימון בירייה בקשת.   
 
אז מה זה קשור למצנחי רחיפה ?
 
לכל אחד מאיתנו, אין ספור דוגמאות איך השפיעו עליו האירועים הקטנים של טיסה על החיים, או איך השפיעו המחשבות והחלומות על הטיסה במצנח. ובעיקר איך משפיעות הטיסות על חיי היום יום שלנו המרחפים.
 
איך נולד הרעיון לפרוייקט
 
בעת טיול בוקר בביאטנברג (כפר קטן בשוויץ ליד אינטרלקן) מעל האגמים ניבטים האייגר המונק והיונגפראו. אויר הבוקר נקי מכל רבב . נחי אלון ואני מספרים סיפורי דאייה במצנח והשפעתם על חיי היום יום שלנו הדואים. עם ריבוי התיאורים, אומר נחי "זה חומר לספר מעניין " אני עונה "טוב אז נשב ונכתוב" אז נזרע הגלעין אחר כך בארוחת הבוקר בה ישובים חברינו מקבוצת המרחפים אנחנו מכריזים על ספר זה (כדי לא לאפשר לנו דרכי נסיגה) ומיד מצטרפת החבורה בסיפורי רחיפה. כך מסיפור ועוד סיפור, אנחנו מלקטים זיכרונות ,סיפורי חברים וסיפורי בד ובדים.
רואים עד כמה התחושות דומות עד כמה כולנו מרגישים את חוויות הטיסה.
 
החלטנו לשתף את ציבור המרחפים בישראל בפרוייקט זה.
כאשר כל אחד יוכל להוסיף דוגמאות, סיפורי טיסה קצרים עם השלכות לחיים.
דרכי התבוננות ייחודים של ציבור המרחפים.



בקיצור שרשרו ותיהנו

את החומר שייאסף נערוך ונפרסם.
 
נחי ואבנר

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 02, 2008, 07:48:40 pm

- נחיתת דיוק ונחיתת האנפה.

מגובה רב כבר החלטתי על נקודת הנחיתה, זו צומת שבילים קטנה במרכז שדה חיטה. הרי אין הרגשה טובה יותר מלנחות בדיוק בנקודה בה אתה מתכוון. להרגיש שליטה במצנח שלך שליטה ברוח המנשבת, שליטה בידע שלך להטיס את המצנח ולפגוע בול. נחתתי בטוות של כמטר אחד ממרכז הצומת, הבטתי מסביב גאה, אם מישהו ראה .... אם מי מהצופים מעריך את ההישג.
 באותו יעף של מבט אני רואה אנפה מגיעה פרושת כנפיים ומבלי משים נוחתת כבדרך אגב על קודקודו של עמוד חשמל.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אדרי על November 02, 2008, 08:59:32 pm

שיר למרחף            

לרחף ולעוף .
להצמיח כנפיים.
לגעת בשמיים.
לטוס מעל המים .
לנסוק לשחקים.
כמעוף השחפים.
לטוס למרחיקים .         
חופשי כציפור.
עומד בתבור .
פורס לי כנפיים.
ממריא לשמיים.
מרגיש את הקור
הידיים בברקסים
העיניים לשמיים
נע עם התרמיקה
בד"ח נחיתה
רגליים בקרקע
מתקשר לאיסוף
סוף שבוע מגיע
ששואל לתנאים
תבור או מבוא
גלבוע או קפיצה.
רק שנמשיך להרגיש
את תחושת הריחוף
שממלאת כל נפש וגוף .
                                                             אדרי משה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: יורם קדם על November 02, 2008, 09:43:16 pm

אדרי , אתה פשוט.....

מה דעתך לכתוב את המנון המרחפים  , נשלב לחן ומנגינה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 03, 2008, 09:22:57 am

 הבנת האוויר והשמיים.

הטיסה מפעילה את החושים כולם , אויר חם, ריח פריחה או מדורה מהעמק. טעם זיעה קרה מהמצח, מעקב אחרי ציפורים מנחות אל זרמי אויר, אתה והאוויר חד הם.
חושים חדשים, החשים משב זורם, עילוי, איתור נקודת נחיתה. הסיבוב הנכון בקצה אצבעות חופת הכנף.


החסידות תמיד מרמות ובמקום שהן מטפסות אל על אתה תמצא עצמך יורד. הסיסים לעומתן נאמנים תמיד אם הם קיימים שם יהיו זרמי האוויר העולים  מלאי החרקים.
הבטוח מכל הוא המעקב אחרי הדורסים, הם יודעים ולא מפחדים לחלוק את הידע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: דני שטרנפלד על November 03, 2008, 10:45:28 am

רגע אחד אתה מלך האוויר.
העולם כולו פרוש מתחתיך, הרוח הקרירה בפנים. כל האפשרויות פתוחות.

כמה רגעים אחר כך - אתה פוסע בכבדות, הציוד הכבד על הגב, מיוזע במחנק הקיץ.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על November 03, 2008, 01:38:49 pm

נכון שקל יותר לטרמל כשאתה מדבר אל המצנח ומתאם איתו מה אתה רוצה ממנו, לפעמים גם צריך לנזוף בו כמובן.

לי לא מספיק שהמצנח מדבר אלי דרך הברקסים, אני מדבר אליו חזרה וככה אנחנו ממש מתואמים כגוף אחד.

או שזה רק אני?


פעם הייתי גם מדבר אל הטרמיקות אבל הן גם ככה עושות מה שבא להן אז אני לא רואה טעם, אני רק אומר להן שלום כשאני נכנס וביי כשאני יוצא מתוך נימוס למרות שהן די סנוביות אבל טוב לשמור על קשרים למקרה שתרצה להגיע ל 1600.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: עמית דונסקי על November 03, 2008, 04:28:03 pm

ציטוט של: צחי רייל על November 03, 2008, 01:38:49 pm

נכון שקל יותר לטרמל כשאתה מדבר אל המצנח ומתאם איתו מה אתה רוצה ממנו, לפעמים גם צריך לנזוף בו כמובן.

לי לא מספיק שהמצנח מדבר אלי דרך הברקסים, אני מדבר אליו חזרה וככה אנחנו ממש מתואמים כגוף אחד.

או שזה רק אני?

עובדה ידועה היא, שאסור לדבר אל המצנח בלשון נקבה. משום מה, הוא נעלב מזה.
שאל את בילי. תמיד כשהייתה פונה אל החופה בלשון נקבה - ההנפה הייתה מתחרבשת. אבל אם פנתה אל המצנח בלשון זכר, הייתה שעת רצון, המצנח עלה באלגנטיות, ויחדיו יצאו אל השקיעה..

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אילן על November 03, 2008, 04:33:42 pm

הבדידות -אך איזו בדידות נפלאה  , לבד , תלוי בין שמים וארץ , חוווה את תחושת  והחופש האולטימטיבי

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: יוגב ברנדט על November 03, 2008, 10:36:04 pm

אבנר,

תרגיש חופשי לקחת מכאן מה שתמצא לנכון
http://www.nrg.co.il/online/46/ART1/549/518.html

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 03, 2008, 11:59:46 pm

  מועדות .....

אחרי התאונה של אודי בכמון, עדין מזועזעים מקיפול הכנף שאירע לו בגובה נמוך, אני נוסע בחזרה עם אורי והוא אומר לי " אתה הבא בתור" אני שואל למה והוא מוסיף "אתה הבא בתור לתאונה הבאה" זה היה חודשיים אחרי שנחתתי על גג. ושנתיים אחרי תאונת המראה עם רגל נקועה.
הוא ממשיך " אתה לוקח סיכונים, אתה ממריא כשאחרים מחליטים לא להמריא, אתה טס עם ביטחון רב, בקיצור אתה לא מפחד מספיק". "תפחד יותר ותמנע מתאונות".

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אריה לשובר על November 04, 2008, 12:59:42 am

מצנח רחיפה

רוכב על הרוח , יושב וטועם את טעם העננים

הידיים למעלה, השבח למרחבי הרקיע

שואף צהלות בסמיכות לאופק

האם זה חלום של ילד אשר היה מפנטז שהוא טס

אשר היה מדמיין שהוא מתרומם

 ובוחן את כפות רגליו הרחק מן הקרקע

ומתבונן בצל גופו המטייל מעל העמקים

ומדלג מעל הגבעות ומקפץ מעל ההרים
 
וזה גם הקסם וגם החלום וזה בעצם הכל

אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER


 זה כבר פורסם בפורום בערב פסח אם מישהו זוכר

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אורי שמיר על November 04, 2008, 07:46:05 am

לקח לתמיד,
חורף אביבי, שנה בעניני רחיפה, מרחף מצויין, שליטה בחופה הרבה מתחת למיומנות הרצויה.
אני ושאול שני לבד בעמדת יבניאל.
שמיים נקיים, ריח האויר המשגע קורא לנו אליו.
על הפרש בין משבים אף אחד לא שמע ::)
מוציאים את הציוד,
שאול כהרגלו חשדן לגבי התנאים ומתעקב.
אני מלא מרץ מניף בראשונה במשב של כ 15 קמ"ש , והמצנח לא תופס אויר (שליטה קרקעית? לא בטוח שכך הייתם קוראים לזה).
מניף בשנית, המצנח עולה לאיטו אל .... ואז נכנס המשב....ועוד איזה משב.
אני נגרר במהירות שלא תבייש כדור באולינג במעופו,  ו"מפיל" (נחבט) בדרך כמה סלעים.
נעצר בסלע גדול במיוחד ומרגיש שהחמצן אזל בכדוה"א .
שאול מגיע בריצה, עוזר לי להשתחרר מהציוד.
מנסה להסביר מה עובר עלי ולא מצליח להוציא הגה.
אגן הירכיים, הגב במצב מצויין שהרי קניתי רתמה עם כל ההגנות.
הידיים, שרוטות ופגועות.
החזה (שם אין הגנות) חטף מכה חזקה במיוחד.
הרתמה נפגעה.
השעון עף מהיד.
הואריו נקרע מאחיזתו ברתמה.
מריץ  את הסצינה של המפגש עם אשתי,
איך מסבירים שהספורט שהגדרתי אותו בפניהה כבטוח בעט בי ככה.


למזלי,
אין שברים,
שריטות לא עמוקות מעטרות את המותן והזרוע.
והגוף מתאושש די במהירות מהפגיעה.

בדרך הבייתה מדברים על נושא השליטה הקרקעית.
ואז אני מבין שהדרך בה שאול שני הלך בה היא הדרך הנכונה.

שליטה קרקעית ו זהירות מירבית

הדרך היחידה להנות מהספורט הנהדר הזה

[/b]

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 04, 2008, 08:34:00 pm

PARAWAITING
השיעור שלעולם לא נילמד.
יושבים על הקרקע בעמדת ההמראה מעלים בועות של סיפורי אויר ומחכים ל"תנאים" ...... תנאים שלא מגיעים. מדי פעם קם אחד מקיצרי הרוח באופטימיות שאובה ממאגרי התקוות ומודיע חגיגית שעוד 10 דקות התנאים יבשילו ויהיו אופטימלים. וכדאי לפרוש את המצנח ולהתכונן.
שוב יושבים ומחכים כי בספורט שלנו אי קשר בין הרצון למציאות, ואם המציאות טופחת עם רוח חזקה מדי...... את המציאות ניתן לתקן ולהסביר והרי ממילא הרוח תחלש עוד מעט.
ואם הרוח ממאנת להגיע היום, הרי ברור שעוד מעט תגיע......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על November 04, 2008, 09:55:23 pm

אבל בכלל רציתי צניחה חופשית .........

שהשתחררתי מצה"ל הכל היה לי ברור לגמרי - צניחה חופשית. אבל עד שצברתי את הכסף לתענוג הזה העברתי את הזמן בלחרוש כל שביל אפשרי בארץ, אין שביל שהחברה להגנת הטבע טרחו לסמן ואני לא טרחתי ללכת, את כולם ביחד עם אלון בן-דוד שעלה לארץ בשביל לעשות צבא וגר אצל סבתא שלו בקיבוץ ולפעמים הצטרפו עוד שותפים.
יום אחד אלון מגיע אלי צוהל "ירון מארגן קורס מצנחי רחיפה, כבר רשמתי גם אותך.", "ואתה יודע מה זה מצנחי רחיפה?" שאלתי בחשדנות, "יהיה מגניב!, וזה גם לא יקר אם נהיה 12." הייתה התשובה.
בגלל שהיינו 12 מאותו הקיבוץ העבירו לנו את הקורס אצלנו. ביום הראשון יריב בן-טובים העביר לנו תאוריה במועדון של הקיבוץ, אחרי 4 שעות עדיין לא היה לי מושג מה הקשר בין מצנחים ורחיפה ולמה יריב מזכיר כל הזמן את המילה "דואה" אבל זרמתי כי כולם נראו רגועים לגמרי ויריב באמת נשמע שהוא מאמין למה שהוא אומר.
למחרת נפגשנו בתל רחוב, גבעה קטנה ובלתי מזיקה, יריב וחזי דביר הוציאו תיקים מהרכב וחילקו אותנו לזוגות שניים על כל מצנח, ואז התחילו בעבודה הסיזיפית של ללמד אותנו להניף. בדיוק שלא היה לי יותר כוח לרוץ יותר למדתי להניף, מההתרגשות רצתי את הגבעה עוד כמה פעמים ועכשיו גם עם מצנח מעל הראש, עדיין לא הבנתי למה אתמול יריב דיבר על דאיה במשך 4 שעות. בדרך הביתה אמרתי לאלון "נחמד לרוץ ככה עם המצנחים האלה אבל מה כבר אפשר לעשות עם זה?" אלון אמר "מחר אנחנו בכתף שאול, אומרים שזה הדבר האמיתי.".
כבר בתדריך בשדה הנחיתה זה נראה לי חשוד מאוד "לא יכול להיות שהם רוצים שנרוץ את הירידה הזו כבר ביום השני" חשבתי אבל יריב נראה רגוע מתמיד ואיתי אלמוג אמר שהוא ידריך אותנו בנחיתה אז הבנתי שהם באמת מצפים מאיתנו להגיע למטה. שהגענו למעלה הספיק לי מבט אחד לכיוון הירידה להבין שאני הולך להצטער על הטעות הזאת של לא לברר עד הסוף מה זה מצנח רחיפה, הטעות השניה הייתה שלא שמתי לב שכולם הורידו הילוך והם פורסים את המצנחים ב1/8 מהמהירות שפרסו אותם אתמול, וככה מצאתי את עצמי מוכן ראשון.
יריב עזר לי להירתם ותדרך אותי לפני היציאה, אמרתי לו "שמע, אתמול פעם ראשונה שראיתי מצנח כזה ובחיים לא ראיתי איך עושים את זה בגובה כזה אולי יש מצב לאיזה הדגמה?" יריב ענה "כן, אתה תדגים לכולם אז תרוץ חזק, אני סומך עליך שתהיה הדגמה טובה." יופי. אחרי 20 שניות יריב אומר לי "טוב נכנס משב תהיה מוכן אני יעזור לך להניף ותרוץ בכל הכוח.", יריב הנפנו את המצנח שלי ואני מוצא את עצמי בריצת עמוק לכיוון היחיד שלא רציתי לרוץ אליו, אבל אז שמתי לב שאני סתם עושה עם הרגליים הן לא דוחפות יותר כלום, פתאום יוצא מהקשר קולו של יריב "תתישב ברתמה, תפנה קצת שמאלה ותהנה מהנוף. איתי יכוון אותך לנחיתה.", "נוף זה טוב" חשבתי "סוף סוף משהו מוכר מכל מה שהבחור הזה מדבר". מסתבר ששוב טעיתי כי שהסתכלתי בנוף הוא היה שונה לגמרי מאיך שאני מכיר אותו ואני מכיר את העמק הזה יותר טוב ממי שהמציא אותו, בחיים שלי לא ראיתי את העמק ככה למרות שהיה לי ברור מיד שככה תמיד רציתי לראות אותו, ממעוף הציפור.
איתי הדריך אותי לנחיתה רכה, איתי אמר משהו אבל לא שמעתי אותו כי הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה לחזור למעלה .......... לא להר, לאוויר.
כשסוף סוף הגעתי לצניחה חופשית כל מה שרציתי היה לחזור לרחף.

גם היום 15 שנה אחרי אותו יום הזוי בכתף שאול אני כל הזמן חושב על זה, אני יכול להרגיש את זה זורם לי בורידים.


אופס, יצא לי ארוך קצת ........

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גולדי על November 04, 2008, 11:08:05 pm

צחיק... אתה יודע לכתוב!!! בררררר - אני לא יודעת אם אלו דמעות של צחוק או התרגשות...

דרך אגב -
אני בכלל רציתי לגלוש בגלשן אוויר... אבל אז זאב אינגבר אמר לי שאם אני אצליח להרים את הגלשן ולהעביר אותו מצד אחד של החדר לצד השני - אני מקבלת את הקורס בחינם... ולא הצלחתי...
לקח לי בדיוק 5 דקות להתאושש מהבאסה, כי הוא הושיב אותי מול סרט של משהו שדומה לאקרו (היום אני מבינה שזה מה שראיתי) והשאר היסטוריה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 05, 2008, 11:19:26 pm

 החצי הטוב

נשות הדואים ושמירה על שפיות


את רואה ענן,
אני רואה קומולוס שביטנו שטוחה וכהה בצדדים כרוביות לבנות ענן, נעות לכל הכיוונים, מייצר משבים עולים של אויר. יוצר צורות ומתקדם אף פעם לא נח לא עומד במקומו. חזית מתקדמת לאיטה מביאה שינוי במזג האויר.
אני רואה צירוס, נפרש בגובה רב. צובע את השמים בכתמי לבן מנוצה.

את רואה ציפור,
אני רואה דורס, פורש כנפיו פונה בצורה חלקה כמו מסמן את שולי התרמיקה, ואז מכווץ כנפיו קלות נעמד אל מול הרוח, וראשו עסוק בחיפוש מזון. כנפיו כמו אינן מכירות את שינויי המשבים

את רואה מצנח באוויר ,
אני רואה אלף ריגושים קטנים של שלווה גדולה, אלף שלוות קטנות של התרגשות גדולה. אני שןמע פלף קיפול קטן ואת זימרת המיתרים בתוך הרוח.



בבית כבר מזמן קוראים לזה "מחלת רוח"
כשעיני עולות לשמים, עיניך יורדות כי פתאום לרגע שוב נידף ממך לשמיים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: עופר על November 07, 2008, 06:17:33 pm

תגידו, השתגעתם ?  מה זה הלפלופיות הזו ? 
מישהו מבחוץ שיכנס לכאן בטעות,  יחשוב שזה אתר של שפרה הסורגת.
מה קורה פה ? יצאתם מהארון ?   
שורו נא !
(את הקטע הבא רצוי לקרוא בעמידה)


הנה פוסעים הם בסך בחורינו
שורות שורות
עוד יום של קרב לפנינו
עוד יהיו פה מכות

והארץ תשקוט אין (עין) שמיים אודמת
אין קומולוסים הכל בתרדמת
אך לפתע ממערב עננים בשמיים
דוושת הגז עד למטה רצח בעיניים
ציפורים מצייצות עפות לצדדים
שועלים מבוהלים מסתתרים בחורים
כי רב הפחד רבה האימה
אנחנו בשטח איש לא ירא
לבושים בחגור וכבדי נעליים
על גבינו שק כבד
ולמותננו נאד של מים
בחזות חשופים אל מול האומה
בידינו המסוקסות נפרוש החופה
וגם אם הרוח ינשוב בגבינו
והמשב יעלה ל-40 לא עלינו
אנחנו אל על נמריא
ובליבנו תפילה לו יהי

הו נערתי, לשוא תחכי
לשוא בפתח האוהל האפל
כי אנחנו בקרב אחרון
על החומוס והפלאפל
ומול השקיעה על בטן מלאה
נלחש בקול חנוק ונקנח דמעה
תם יום של קרב וערבו
הגבר שלך עשה את שלו
הגבר שלך ישוב לביתו
או לא

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 07, 2008, 06:37:43 pm

תרקוד עם המצנח שלך
כאילו אין ריקוד אחר
קח את במת השמים עד קצותיה.
תרגיש את המצנח שלך ותחולל
תוביל את המצנח שלך
אך גם תן לו להוביל.
תגיב למצנח, אל תוך הרוח
קח את המצנח  לגבהים ומרחקים.

תרקוד עם המצנח שלך
כאילו אין ריקוד אחר.
אתה והמצנח אחד אתם
ובמת השמיים היא תפאורה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: דוד פרנק על November 09, 2008, 08:07:15 pm

זה שיר מרחפים פרואני\גותי עתיק וקצר : (אני תירגמתי וניסיתי להשאר נאמן למקור...)

אה אה אה אה, אה אה אה, אה אה, אחחח..........אחושר מוטה תנאים !!!

 thanku

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ניר ארואסטי על November 09, 2008, 08:53:03 pm

חחחחחחחחחחחחחחחחח ;D ;D ;D ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 09, 2008, 09:51:46 pm

 קשב ולמידה

מקום שאתה מביט אליו - שם תגיע

אתה מרוכז בענן שמעליך, זרם ריח פרחים עולה באפך עם הטרמיקה הנושאת אותך ואת המצנח למעלה. אז בזוית העין מסתכל למטה רואה שדה נחיתה וכמו מגנט מתמגנט למקום אחרי כך אתה חג מעל שדה זה, מחפש את המקום הנכון לנחיתה.

- תמיד שאתה קובע מגובה רב שדה נחיתה, לא תרחיק ממנו.
- תמיד שיש עץ אחד בשדה הנחיתה הוא מלא קרעי מצנחים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אדרי על November 09, 2008, 10:48:27 pm

אין תנאים בארץ האש :

במהלך השרות בחייל האוויר טסתי עם מסוקים שונים .  
שנים טסתי מעל נתניה וראיתי בימי הקיץ  את צביעת השמיים במצנחי רחיפה שטסים באצילות על קו החוף של נתניה וארסוף .
כל מה שזכור לי זה דיווח  בקשר פנים" שעה 2 מצנחים טפס לגובה "ודיווח לבקר על מצנחים בנתניה לאורך קו החוף מדברים בתא על המשוגעים שטסים על חתיכת בד וחותים ובלי מנוע רחמנא לצילן  בזה הסתיים הקשר .שלי ומצנחי רחיפה.
אני יוצא למסע  לחופש לאחר שחרורי מצה"ל לאחר 26 שנים בחייל האוויר לדרום אמריקה , במהלך טראק בארגנטינה אני פוגש חבורה של 4 אנשים שסחבו מוצ'ילות מעט מוזרות .
הם טיפסו במיומנות צחקו ושרו שירים בארגנטינאית עצרנו בנקודת המנוחה ושם התוודעתי למנצח רחיפה בצורה מוחשית וסיפרו שהם יורדים בגלישה עם המצנחים לנקודה שאני יגיע אליה רק מחר.
צפינו בהמראות שלהם מנקודת בתצפית הגבוהה בהר ווינשטר בברילוצה וראינו איך הם גולשים להם באצילות לנקודת הנחיתה ובדרך הביתה אנחנו פרסנו שקי שינה ופתחנו שימורים ליל שימורים קר ,וגשום .
כאשר הגעתי פרו הגעתי ללימה ושם מייד ניגשתי ל"חורחה " המדריך בבית ספר הפרואני וטסתי לראשונה בתאנדאם מעל לימה (רק מי שטס שם רכס מבין את החוויה ) .רכס ארוך וגבוהה ים סוער ,טיילת ארוכה שלא נגמרת במירה פלורנס היפיפייה
כאשר נשאלתי איפה אני עושה את הקורס אמרתי כמובן קוסקו כי שם יש הרים ואפילו גבוהים  .
קוסקו מקום טוב להיתקע כך כל ישראלי יוכל להגיד לכם איזה בחורות הכי יפות,איזה דיסקוטקים ,איזה יין, איזה מסעדות,מרכז מבקרים הגדול ביותר בדרום אמריקה וכ'.
אני במשך שבועיים מטורפים עושה (רפטינג,טראק גונגלים,טראק אופנועים ,טראק למצו' פיצ'ו ,סיורי חובה בעתיקות וכ')
ואני מוכן לקורס מצנחי הרחיפה עובר תיאוריה של חצי שעה ,מעבר על ציוד 10 דקות ועולים לגבעה מתחברים לרתמה (ללא הגנות) Edri ejecutar Ejecutar Señor
למי שלא מדבר ספרדית זה בדיוק מה שצועק ארנון רוץ רוץ רוץ .
למחרת עולים לטוס בהרים אין רוח חוזרים לקוסקו –כך שבוע (יום אחד חג ,יום א' לכנסיה, אין תנאים,אין רכב שמיש ,יום לכבוד ראש העיר, ויום למען מריה וכו').
אבל רוחי לא תיפול עולה כעוזר לטייס כי בלבלתי לבחור את המוח שבוע קיבלתי קידום כנער שוליה לטיסות תנדאם מסחריות .
קשקשתי עם הבנות מקנדה ,ואנגליה שהגיעו לטוס בתשלום –כי כמובן לא היו תנאים יושבים בהר מול העמק הנעלם 3370 מטר מתחתנו נוף עוצר נשימה מעט קריר מידי כ 5 דקות Tal vez comprar el señor de mí (אדון אולי תקנה ממני ) מנערה פרואנית חמודה חדשה מודים בחביבות וממתינים.
אלברטו הטייס צועק "Viene" (מזג האוויר נכנס )רצים מחברים את האנגליה כי היא במשקל של 45 ק"ג אלברטו מתדרך אותה לרוץ מהר לא משנה מה קורה לרוץ הם פותחים בריצה המצנח נפתח במלא יופיו ובאצילות עולה מעלה הריצה ממשיכה במלא הקצב והם מתנתקים לאוויר "כוס אמק " למה אני לא שם האנגליה צועקת מאושר והחברות שלה מצלמות ואני מקלל בעברית למה לא אני .
אני נוסע עם הנהג לאסוף את אלברטו והבחורה האנגלייה ומתפלל אולי הוא ייקח אותי רק סיבוב קטן להרגיש מה זה באיסוף אלברטו סיפר שלא היו תנאים בכלל ושהם ממש בגליד ירדו כי לא יצא בפעימה הנכונה "אני במובן נהנית בראשי כמבין גדול בטח כמו שאתה אמרתה".
בעמדה עומדת הקנדית כ100 ק"ג אלברטו לוקח אותי הצידה ואומר תשמע אני לא מצליח להמריא איתה אין תנאים וגם חתיכת משקל מה עושים ?
הברקתי רעיון יצירתי אולי נטוס ביחד  אני 55 ק"ג (הורדתי 5 ק"ג )וכך היא תרגיש שהכול בסדר וכמו שאני רואה בעוד שעה הכול משתנה פה " האף שלי הגיע ליפן " רק לטוס רוצה לטוס.
נרתמים הקנדית מבסוטה שהרוויחה עוד זמן  ומצלמת ללא הפסקה רוח 0 גובה 3370 מטר דלילות אוויר נוראית הפסקת פעילות אומר אלברטו היום לא טסים.
אני מספיק לטוס בעמק הנעלם עוד 5 טיסות במהלך השבועיים הבאים  בתנדאם לוקח ברקסים ומנהג את הדבר הזה שמטיס אותי בשמיים בעדינות ותחושה נפלאה ואני צועק לאלברטו אני ממש ציפור אין רעידות רוטור,אין יללות מנוע,אין נזילות הידראוליקה, ואין חשמל ומכשריי טיסה וזה טס אני חש כציפור איפה ענת שצריך אותה פה .
אני חוזר לארץ ביום ד' בבוקר ביום א' אני אצל ארנון בתחילת בקורס מצנחי רחיפה .עגור -להרגיש כציפור.
אדרי

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גולדי על November 10, 2008, 12:12:40 am

בואו נעוף יחד
טרילילי טרלהלה טרילי
אל יער החלום זה לא כל כך רחוק
רק אל תשכחו לקחת
טרילילי טרלהלה טרילי
שק אחד גדול מלא שמחה וצחוק
שם ביער גרים הקטקטים (אורי, אוהד ואלעד?)...
 ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 10, 2008, 02:26:37 pm

הרעב לטיסה הבאה.

העיניים תמיד שם למעלה, מחפשות סימנים.
מחפשות ציפורים,
קוראות בעננים
מחפשות את הרוח.
הכל לקראת הטיסה הבאה,
זו שתהייה הטיסה הטובה מכולן

כותרת: עופר !!! באימאשך... מה זה השוביניזם הזה?????
תגובה על ידי: מיכל מור על November 11, 2008, 06:06:02 pm

  :o

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 12, 2008, 02:18:01 am

סיבה טובה לחלומות

זה היה אחד מהימים האלה שאפשר לעלות מעל רכסי האלפים ולעלות עוד ועוד. מיקי ממריא ואני מיד אחריו. דומה שכל האוויר עולה ואחרי 25 דקות אנחנו בגובה של כ 1500 מטר מעל עמדת ההמראה והאלפים כמו מתכווצים מתחתנו.
כך מסתובבים כשעה וחצי ויורדים אל העמק מרוגשים מהחוויה. אז מלמטה אנחנו רואים שני מצנחים עולים ובמקום להישאר מעל פסגת ההר עוברים לרכס הבא ולרכס אחריו הגבוה בהרבה. אנחנו מביטים בהם מלמטה בין פסגה לענן, במקום לקנא אני שמח.
הם נותנים לי בטיסתם סיבה טובה לחלומות על פסגות נכבשות ובריחה ממגבלות הטיסה במצנח.
חלום על אותה טיסה אחת מושלמת ששהכל בה עולה והכל בה מצליח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 14, 2008, 07:11:15 am

טיסה שגרתית מעל הר הארי.
שמשון זיו ואני מסתובבים מעל ההר, אולי בגלל החשש מכניסת רוחות צפוניות אני מתרחק לעמק תופס טרמיקה ומסתובב בה לאט ומדוד. באחד הסיבובים אני עם הפנים אל ההר זיו עם הפנים אלי. פתאום כמו יד נעלמה מצנחו של זיו מקבל קיפול של שני שליש מצד שמאל. המצנח נראה לרגע כבמכונת כביסה ומיד נפתח חזק שאני שומע את הפלאפ. עוד לא מספיק להתאושש ומצנחו מתקפל מימין ומאבד צורה ראויה לטיסה. הוא מתחיל לאבד גובה במהירות ואחרי 3 שניות שנראות כנצח וכ 50 מטר נפתח מצנחו ומתאושש. אני במרחק 200 מטר רואה את הפחד בעיניו מסובב את מצנחי ובורח מהמקום.
לא תמיד יש הסבר להכל, אך גם אז חשוב להביט סביב, לקרוא את השמים ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 14, 2008, 03:34:00 pm

צבירת נסיון בטיסה

שיפוט נכון בא מנסיון. נסיון בא משיפוט לקוי.
נסיון הוא דבר נפלא. הוא מאפשר לך לזהות טעות כשאתה עושה אותה שוב.


(לקחתי את זה מאיתי אלמוג) א.ק

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 15, 2008, 09:52:45 am

יום אביבי מעל הכמון, האוויר טרמלי למדי. כ – 10 מצנחים באוויר, אני שונא צפיפות אז כשכולם בדרום אני בצפון ולהיפך.

פתאום אני נכנס לטרמיקה חזקה מאד של +8 אך יציבה מחדד את הסיבוב ונשאב לשמיים יהודה רואה זאת ושועט לכיוון, אז כמו יד נעלמה מתקפל מצנחו והוא נכנס לסחרור. סיבוב ראשון וסיבוב שני מהיר יותר ובסיבוב השלישי אני כבר יודע שהוא יפגע בהר, אני עוקב מלמעלה ותנועותיו מבוהלות. פתאום מטרים מעל ההר נפתח מצנחו והכל מתחיל לזוז לאט. יהודה הלום מכוון מצנחו אל שדה הנחיתה, אני שראיתי די ליום אחד מצטרף אליו מלמעלה.
מאז יהודה לא חזר לספורט הרחיפה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 16, 2008, 06:13:34 pm

ביום הזה ידעתי שכבר לא אמריא. השמיים נראו נהדר, כחולים ללא סימנים. אך אני בעבודה וכבר די מאוחר. אני לא מתאפק ופותח את הקשר כדי לשמוע שוולטר ואמנון  מבלים בגובה 3000 מטר ואומרים שהכל עולה.
עולה על הרכב, כמסומם חדור מטרה. מתקשר למיקי שנמצא בעמדת ההמראה בהר  הארי. הוא אומר שהתנאים טובים ואפשר להמריא. בשעה 1545 אני בעמדה המצנח של מיקי פרוש על עץ, הוא מסרב לקבל עזרה ודוחק בי להמריא. עוד 10 דקות ואני באוויר. רואה את אמנון כגובה של כ 2000 מטר מעל העמק , מתכוון אליו ומתחיל לטפס. הכל עולה אני מזהה ממערב את כניסת הבריזה באיחור וממזרח מזרחית חלשה אני בקונברסיה וכבר בגובה 2500 . רואה את אמנון טועה בכיוון ויורד במזרח אז ממשיך בין כיווני העשן אשר באים ממזרח וממערב ( מברך את המוסקים השורפים את ענפי הזית במדורות קטנות), מקפיד לצייר את הקו הדמיוני הזה בין הרוחות. ממשיך בגובה של 1800 מטר לכיוון דרום, כבר מעל סחנין, פתאום רעש חזק מתחתי כ 150 מטר, עבר מטוס . אופס שכחתי שאני חוצה נתיב תעופה. (נזכר בקורס נתיבי התעופה ומחליט לשנן נתיבים אלה).
מצטער שאין בשמים מעברי חציה מסומנים. (מסתבר שהמטוס ראה אותי והחליט להנמיך מתחתי.) ממשיך על הקו. ועובר את רכס יודפת  הכיוון מראה לי מעל מאגר המוביל ולא בטוח שאצליח לחצותו,אז פונה מערבה ונוחת בסביבות 1730,לא רחוק מצומת המוביל.
 מיקי שבנתיים הוריד מצנחו מהעץ כבר בדרך אלי לאיסוף.

כל אחד זוכר את הטיסות הגדולות, ושוכח את כל הטיסות שלימדו אתו להגיע לטיסות הגדולות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 18, 2008, 02:23:56 am

זה היה אחרי הפעם החמישית באותה שנה, שטסתי מהתבור למבוא חמה. כמו להעביר כרטיס במקום העבודה.
כל טיסה הייתה שונה, בכל פעם המסלול קצת אחר, הגובה אחר.פעם מעונן חלקית פעם שמיים בהירים.
זה מסלול כזה שממש מתבקש, מתאים לרוחות לתנאים ובעצם לרוב המרחפים עם ניסיון.

ואני שומע איך כמה מהצעירים שלא קובעו במסלול יוצאים לכיוונים אחרים, לצפון ולדרום ואפילו פה ושם למערב. חלקם טיסות יפות חלקם רק להתנסות.
לומד שלא רק לצעירים יש ללמוד מהותיקים, גם הותיקים יכולים ללמוד להתנתק מקיבעונות תוויי הקרקע ולטוס למרחבים חדשים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 19, 2008, 05:51:05 am

אם כל הטרמיקות 


זה היה יום סתווי, הגענו למצפה פאר, זיו ואני הרוח מזרחית כ 10 קמ"ש על האף. אז ממריאים בשלב ראשון עולים
כ 200 מטר מעל העמדה ואז יוצאים לכיוון העמק כי לבנון בגב .
מעל כביש חצור קירית שמונה, מתחילים לעלות זיו חוזר לכיוון העמדה ואני עם הפנים לכפר בלום. אז הרוח משתנה לדרומית, הכל עולה ואני מתחיל לעלות במהירות של +10, אני כבר ב 1500 מטר ועדין נזרק למעלה. מקפל טיפים ל"אוזניים גדולות" ומהירות העלייה יורדת ל +4 , ממשיך לעלות וכבר 2100 ולמטה כ 1000 מטר מתחתי להקת שקנאים מטרמלת בטרמיקה ואני מקלל אותם איזה טרמיקה הם הביאו לי, משחרר את " האוזניים הגדולות" ואני שוב ב +10 ( זיו בנתיים ליד ההר מצא דרך לרדת ) ואני נזכר בחבר שאמר לי פעם "עדיף לקנא למטה באלה שלמעלה - מאשר לקנא למעלה באלה שלמטה".
 
אני כבר ב 2500 והרוח הדרומית מתחזקת כל הישובים למטה נהיים קטנים ונראה שבשני סיבובים אני בלבנון, אז מחליט לעשות B-STALL  , זהו ניסיון ראשון שלי אבל לוקח את מיתרי B בכל הכוח ונתלה עליהם, המצנח  מאבד צורה ולראשונה אני מתחיל לאבד גובה. גם כאן הירידה היא איטית 2-4 מטר בשניה ואני מרגיש נאבק על כל מטר ירידה.

כעבור כ 25 דקות של שרירים תפוסים וכואבים מתליה על מיתרי ה B אני מגיע שמח לנחיתה על האדמה שכל כך אהבתי.

זיו סיפר לי מאוחר יותר כי נבהל מהעילוי והצליח לרדת ליד עמדת ההמראה ואז גלש לעמק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 20, 2008, 05:59:38 am

ליאור כתב וזה מתאים לתובנות שניתן ללמוד ולהקיש ממצנחי הרחיפה לחיים ולהפך.....


אני מרחף יותר 12 שנים בתדירות לא גבוהה במיוחד, ובעקבות כל התאונות האחרונות ישבתי וניסיתי לחשוב האם ובמה השתפרתי ברחיפה מאז תחילת הדרך:
לאחר קורס גובה חשבתי שאני מסוגל לטוס בכל אתר ואם היה לי מצנח באוטו והיו 8 מצנחים באוויר המצנח לא היה נשאר באוטו גם אם היו ענני סערה מתקרבים מהים. וגם אם הרוח הייתה צפונית בתבור (תמיד יש משב דרום מערבי או אולי מערבי ואולי......... זה רק הסרט בכיוון הלא נכון והרוח בסדר גמור).
ובקיצור לאחר שלמדתי לצאת לאוויר חשבתי שהדברים פשוטים ושהסכנות קטנות. שלא תבינו לא נכון לא יצאתי לרחף בהרגשה שאני יוצא להתאבד  פשוט הייתה לי תחושה שאני שולט במצנח בצורה טובה ושאם אחרים מצלחים להמריא ולטוס אז גם אני יכול.
עברו מספר שנים מאז שעברתי את קורס  ואני חושב שלמתי לרחף קצת יותר טוב, אבל יש שני דברים שלמדי ולא הצליחו להנחיל לי בקורסים. למדתי להישאר על הקרקע כשלא צריך להמריא, ולמדתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהשתפר בנוגע לרחיפה.
בשנים הראשונות של הרחיפה שלי המזל האיר לי פנים גם שעשיתי טעויות ויצאתי לאוויר במקומות ובתנאים שאסור היה לי לחשוב בכלל להוציא את המצנח מהאוטו (מזלללללל!!!!).
  התחושה שלי שבתי הספר לרחיפה בארץ אולי מלמדים טוב לרחף אבל לא מצליחים ללמד מספיק טוב להישאר על הקרקע. היום אני יודע שאני יצאתי מהקורסים הראשונים עם תחושה שאני יודע הרבה יותר מהידע שהיה לי בפועל.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 21, 2008, 06:40:59 am

הפחד מאתרים חדשים.

עליה ברכבל לפירסט ליד גרינדלואלד. הבטן גוש שרירים מכווץ מפחד אני הרי ותיק ברחיפה, אך האתר חדש לי ואיך אמריא? ואיך זה טיסה מעל עצי אשוח? ואיך אגיע לשדה הנחיתה?
אחר כך עליה שנייה ושלישית המתח יורד, אני רגוע מחוזק מההתגברות על הפחד.

אנו מפחדים בעיקר מ"הנעלם" - עם המוכר קל יותר להתמודד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 22, 2008, 09:12:28 pm

הצעקה של איתמר

את הצעקה הזו של איתמר, בגובה 2700 מטר, כששנינו חגים במעגל מושלם, בטרמיקה שהעלתה אותנו מגובה 400 מטר,לא אשכח לעולם.
יצאנו מהכמון היום שנראה רגיל. בשמיים היו כ 15 מצנחים, אחרי כ 20 דקות של תירמולים לכול הכיוונים מגיעה טרמיקה טובה, יחד עם עוד מצנחים אני עולה לגובה 900 מטר, מתיישר לכיוון כרמיאל ויוצא לדרך. אחרי כמה דקות כבר לא רואה סביבי יותר מצנחים. מתיישר לכיוון הר חלוץ ומחזיק מעמד עם כמה טרמיקות קטנות ולא מסודרות.
ברכס הבא כדי לתפוס את העילוי שם. מגיע בגובה של כ – 400 ומחפש, פתאום ריפרוף קטן בטיפ של כנף ימין, אני פונה ימינה , עוד שמיניה וביפ קטן בוריאו מוכן לסיבוב. מתחיל בסיבוב איטי, עוד סיבוב ואני יודע שהטרמיקה שלי.
בנתיים איתמר שעשה מסלול צפוני יותר רואה אותי ומצטרף מלמטה כ200 מטר מתחתי. עוד כמה דקות ושנינו בערך ב1200 מטר ביחד מסמנים סימנים אחד לשני בידים ומתחילים לחוג במעגלים הדוקים בריקוד מושלם עם הטרמיקה. שומרים על קצב אחיד ומהירות העלייה קבועה כ 3.5 מ/ש.
אני אומר לעצמי סבלנות , הרי את המילה הזאת כתבו על איתמר. ביום רגיל הייתי יוצא מהטרמיקה ב 1500 לחפש את הטרמיקה הבאה. אז ב 2700 מטר אני שומע את איתמר בשאגה כזאת של כיף מכל הריאות, עם כל הכוונות והמון שימחה. אני חוזר אליו בצעקה כהד ומקווה ששמע כפי שאני שמעתי שמחתו.

עם שני מצנחים באויר מוטת הכנפים שלך היא פי ארבע.  hug  hug

אחר כך בגובה זה מלך העולם, אני ממשיך למערב צפון מערב לכיוון נהרייה. איתמר שחש בכניסת הצפונית פונה דרומה. ונוחת אחרי כשעה לא רחוק מהכמון. אני ממשיך עוד כ 12 ק"מ ונתקל בקיר של הבריזה הצפונית מערבית ונוחת לא רחוק מצומת כברי. מרוצה ושבע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 23, 2008, 11:52:37 pm

איפה היה ההיגיון כשכל התנאים מראים שאין טעם להמריא. 

יוצא לאוויר בתבור, נגד כל הסימנים. הרוח צפונית חזקה, מדי פעם התרמיקה משנה את כיוון הרוח למערבית צפון מערבית. גיא ורותם רתומים, פרושים, מוכנים להמראה עוד לפני שהגעתי ובאופטימיות אומרים שהתנאים ישתנו. גיא מנסה להניף ומנסה שוב אחרי הכישלון השלישי הוא זז הצידה אני נכנס למרכז, אומר לעצמי, רק בשביל ניסיון אחד... ובעצם לא מתכוון לצאת, לרגע הרוח מסתובבת או כך זה נראה, אני מניף וגונב המראה. המראה טובה, אני מרוצה אני עם הפנים לרוח ועולה ועולה, נישא למעלה בקצב של +3 . לפי המהירות אני יודע שאין טעם להסתובב. אחרי כשלוש דקות אני בגובה של 150 מטר מעל העמדה, סיבוב ואני חולף במהירות מעל העמדה מתיישר שוב ובעזרת הספיד סיסטם חוזר וחולף באיטיות מעל העמדה. ה GPS מראה לי קצב התקדמות של 3-4 קמ"ש ואני מחליט לעזוב את המקום לשדה הנחיתה. מתחיל לנוע בתנועת סרטן ומוצא עצמי עם רוח גב במהירות 60 קמ"ש לכיוון שדה הנחיתה. שוב פונה אל מול הרוח ונעמד באוויר כמו נץ לא מתקדם, לא יורד לא עולה. עם הספיד סיסטם אני מתקדם לעבר שדה הנחיתה, כאן אני רואה שהרוח חזקה ואני נע במהירות של כ- 5 קמ"ש ברוורס. כך יורד נסחף לאחור ומחשב את המקום אליו אני אמור להגיע בנחיתה. נזכר בדברים שאמר לי פעם טל לגבי נחיתה ברוורס, אוחז חזק ברצועות מיתרי C, ומחכה לנגיעה בקרקע.
כך עושה ועם הנגיעה חונק את המצנח מייד בנחיתה טובה ביחס לתנאים. שמח שהגעתי לקרקע אני שוב שולט במצב.
גאי ורותם ראו אותי באוויר והחליטו לוותר. 
איפה היה ההיגיון כשכל התנאים מראים שאין טעם להמריא. 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 24, 2008, 11:31:17 pm

ביום הזה בתבור היו תנאים חלשים.
אני יצאתי ראשון בסביבות 11:00, ובציפורנים טיפסתי לאט לאט, עד גובה 750 מטר. בנתיים יצאו עוד 4 מצנחים אשר מצאו עצמם בשדה הנחיתה בדבוריה בתוך 5 דקות. אני יצאתי מזרחה לדרך, הכל מסביב חלש. כל הדרך אני בין 300 ל 500 מטר והפסקתי לספור את ההצלות. בסוף אחרי קרוב לשעתיים של מאבקים וקרבות השרדות נחתתי עייף ושפוך ליד תל קציר. עוד בזמן הקיפול הרמתי טלפון לחפש איסוף. א. כבר היה באזור חדרה בדרך לתל אביב. ג. ויתר על הטיסה אחרי שראה את התנאים וכבר נמצא בבית בגליל. י. גם הוא כבר לא באזור ופתאום מתברר לי שחברי נתשו אותי........ אף אחד לא זכר שת הקוד שלא משאירים חבר בשטח.
השעה 13:45 אני יוצא לדרך בטרמפים, וב 16:45 הגעתי לרכב שלי בעמדת ההמראה שהיה שם בודד כמוני כבר מספר שעות

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 25, 2008, 03:56:12 pm

 הקינאה –
   למעלה השמיים ריקים, מספר קומולוסים שטוחי בטן נעים להם בביטחה.
             מספר דורסים חגים מעלי לסמן את הטרמיקות.
             איזה יופי של יום לטיסה, איזה יופי שאף אחד לא טס, כי היום אני לא יכול.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גרזון יעקב על November 25, 2008, 05:37:21 pm

באחת הטיסות שלי מהתבור למבוא חמה    ההתחלה היתה טובה גבוה גבוה מעל להר פניתי מזרחה ויצאתי לדרך.
וכלום וכלום   בכל מקום בו חשתי  בזרם עולה קל  אני  מסתובב בנחרצות וכלום . מתקרב לאזור עמדת המראה של יבנאל וגם שם  גורנישיט.  ואני לא מאמין , מתחיל לטוס דרומה ושוב צפונה מעל למדרונות יבנאל  כי שם  תמיד היה......
ואז באיזה תחושת יאוש של טובע המחפש קרש הצלה. תפסתי את מכשיר הקשר וקראתי מעל גלי האתר.
אלוהים בבקשה תסדר לי טרמיקה מעל ליבניאל ! דממה של הלם  היתה בקשר  ואיש לא הגיב. אך העיניים ליוו אותי ממרחקים, ואז כמו יש מאין חטפתי בעיטה בתחת וטסתי אל על אפילו לא הסתובבתי בהתחלה מההפתעה.  והטרמיקה הזאת לא עזבה אותי לרגע, הגעתי מעל כפר חרוב בגובה אדיר.  כבר עייף החברה מחכים לי למטה בשדה הנחיתה,
ואלוהים לא מרפה, ספיד ססטם, מושך אוזניים,  מתחיל לרדת, אך הטרמיקה לא מוותרת וגם בירידה היא אוחזת בי  מדי פעם ומנסה להתגבר על חוק המשיכה.  מסתבר כי כאשר מגייסים כוחות לא שגרתיות , צריך לקחת בחשבון כי הם לא  תמיד יודעות את הגבולות.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 28, 2008, 06:54:01 am

זיו לא אהב לטוס רחוק,

בעצם תמיד כשטסנו ביחד, זיו היה מחפש את הכביש הקוב לנחות לידו או עדיף קיוסק.
ואני ? אני, היתי סוחב את המצנח על הגב מאמצע שדות השיכחון.
פעם אחרי שיצאנו מהר הארי, הינו שנינו גבוהיים מעל צומת עמיעד הוא היה לפחות 200 מטר מעלי. אחר כך הוא נעלם לי.
אני כהרגלי, יוצא מזרחה ואחרי כחצי שעה מוצא עצמי בין כרכום לאלמגור על גבעה שכוחת אל, מתכונן למסע ארוך אלעב הכביש הקרוב.
אני נותח ושואל אותו " איפה אתה ?" והוא עונה לי בפה מלא מהסטקיה ליד צמת עמיעד. " סחבתי מספיק בחיים שלי, עכשיו באתי להנות מהספורט הזה".

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 29, 2008, 03:52:21 pm

זה היה באחד מימי הסתיו, המזרחית שבאה אל הכמון הולכת ומתחזקת.
יוסי אמנון ואני נרתמים מהר, לפני שיהיה חזק מדי וממריאים.
בגובה 50 מטר מעל העמדה המצנח בקושי חודר.
אני חזק על הספיד סיסטם, מתקדם כ 4 קמ"ש אל תוך הרוח ומתרחק קצת מההר.
מחוץ להר הביטחון גובר, וגם הגובה.
אני עולה עד כ 200 מטר מעל העמדה ועדין מתקשה לחדור.
עומד כמו דורס ולא זז, שוב פעם ספיד סיסטם ואני מתקדם קלות.
אז מגיע עילוי אני מסתובב שני סיבובים ואני 200 מטר מעל הישוב, עומד באויר.
לא מצליח להתקדם, אבל מתחיל לאבד גובה.
הכל לאט, יורד בערך חצי מטר בשניה, הכל לאט.
למטה הכל בתים וסבך של אלונים ואלות ואין לי משטח נחיתה.
מזהה גג שטוח מימין ומצליח להתכוונן מעליו בתנועת סרטן.
מתקרב אל הגג ונוחת נחיתה מושלמת.
למטה כמובן שימחה והילולה ואני מסביר שלא היה לי מקום אחר לנחות.

יוסי ואמנון שגם לם היו בעיות חדירה ירדו לשדה הנחיתה בשלום, ואני הרוותי את הכינוי " הנוחת על הגגות"

כמובן לולא היתי מקובע על החדירה מול הרוח היה לי זמן להמשיך מערבה עם הרוח ולנחות בטוח בשדה נחיתה.

הקיבעון הינו אחד מאבות הסכנה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 30, 2008, 10:29:39 pm

זה היה יום של רוחות חלשות. על כך העידו כ – 10 מצנחים פרושים על הקרקע ועוד כמה ערימות בד של מצנחים מקופלים מחכים לתורם.

סרט הכיוון, מתנופף לכל הכיוונים, כל פעם שהסרט מתנופף לכיווננו מתחילים ניתוחים רבי משמעות על הרוח האנבטית והשפעותיה. על הרוח שמתייצבת ואוטוטו תהפוך יום של ציפיה ליום של חזון. גרזון גונב המראה ומיד מגרזן למטה. חלק מהחבורה מתייאש ומפנה מקום אז אני פורש על מקום שהתפנה ומחכה לנס או למשב מערבי חזק מספיק.
פתאום מגיחה לה תרמיקה. הסרט בכיוון הנכון ואני באוויר. ליד ההר אין תנועת אויר אז עוזב את ההר מערבה לכיוון שדה הנחיתה.  באמצע הדרך טרמיקה חלשה, 8 סיבובים ועליתי כ-20 מטר עוד שישה סיבובים ואני יורד אותם בחזרה. הטרמיקה מתפוגגת ואני אל שדה הנחיתה, נוחת באפס רוח ובריצה מהירה. מיותר לציין שאחרי המראתי החליטו כולם להתקפל ולחזור הביתה.

למה אנחנו מתעקשים לראות רוחות שאינן קיימות

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 02, 2008, 02:29:20 pm

גם תנועה בשלושה ממדים מחייבת שמירה על חוקי דרך.

כמו בכביש כך גם בשמים אנחנו לא לבד. ובמקום שיש שנים בדרך, יש חילוקי דעות על זכות קדימה.

מביט מלמטה בלהקת השקנאים ללמוד מהם.
השקנאים נעים כאחד , יחד,  כך גם החסידות.
רק החיים כתבו להם את חוקי הדרך, כך החיים כתבו להם את חוקי הדרך.
מביט שוב ורואה איך השקנאי העליון מחליט על כיוון הסיבוב.
איך מפנים דרך אל מחוץ למעגל הטרמיקה.
איך אחד לשני מראים את צורתה של הטרמיקה וכולם נשכרים.

ואני, אני מפחד מצפיפות, כאשר יש יותר מחמישה מצנחים איתי בטרמיקה אני בורח לי לחפש טרמיקה אחרת.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 03, 2008, 03:25:32 pm

נוהג ברכב, אך העיניים בפסגות הקרובות מחפשות עוד עמדת המראה.
מחפשות עוד דורסים מטרמלים בקוטרי הטרמיקה המקומית.
נוהג ברכב והמחשבות הן על הטיסה הבאה
זו שתיקח אותי לגבהים חדשים, למרחבים חדשים.
נוהג ברכב, נסמך על הקרקע , על הכביש, אך המחשבות, בשמיים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 04, 2008, 06:29:20 pm

באחד הימים המראנו בבית רימון, הרוח כמובן מצפון ורוב הזמן מספיקה לטיסת רכס. אני לא מצליח לעלות יותר מ 50-70 מטר מעל הרכס אז יוצא מזרחה לאורך הרכס.
מעל מגדל קק"ל לא רחוק ממצפה נטופה אני עולה שוב כ 70 מטר מעל המגדל ובחוסר ריכוז של רגע או רגע של חוסר ריכוז אני מוצא עצמי עובר את הקו הדק הזה, ממנו לא נתן אחורה לחדור, לא ניתן אחורה לחזור. אז עם הגב לרוח מנסה לעבור במהירות האפשרית את אזור הדמדומים בו הרוטור הוא המרכיב העיקרי של הרוח. מוצא עצמי יורד במהירות עצומה אל עבר הגבעות מכוסות עצי הזית, במדרון האחורי של הרוח. שניה אחרונה עוד מספיק להסתובב מול הרוח ולרדת אל המדרון, בין העצים.

אל תחרוג ממגבלות השטח הכר את יכולות המצנח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 05, 2008, 09:18:44 pm

אל תהיה מקובע בדפוסי רצונך, שים לב להתנהגות האוויר.

זה היה בבית רימון, האוויר עמד רוב הזמן, מדי פעם היו משבים חלשים. שלושה חברה יצאו על אחד המשבים והמריאו. והמשב נפסק. עוד משב הגיע ושוב יצאו שלישיה. הכנתי את המצנח שלי ואני שלישי בתור. מגיע משב שניים ממריאים קדמית אני מתחיל לרוץ והמשב נגמר. כן היה משב קצר יותר מקודמיו המצנח מעלי בלי שום לחץ ואני רץ אל המצוק וכמו בסרטים המצויירים נגמר לי המצוק ואני ממשיך לרוץ באוויר.

מיותר לציין שאחרי קפיצה זו עם שתי רגליים נקועות חזק מנפילה חופשית של כ 7 מטר, לא ריחפתי במשך שלושה חודשים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 07, 2008, 10:41:48 pm

גם כיום כשאני חולף על פני מקומות מעליהם ריחפתי, הם מוכרים אחרת. מחייכים אלי כי הייתי שם אצלם מעליהם.
את החיוך הכי גדול מקבל מסלול הקרוס הראשון שלי.
זה עוד היה עם מצנח P-4 של PARATEC, מצנח שליווה אותי מהקורס. עלי תי כ300 מטר מעל הכמון ויצאתי לדרך.
כל סיבוב קטן, אני זוכר כל טרמיקה שתרמה את חלקה להישג הגדול של רחיפה מעל שדות לא מוכרים, של מסלול חדש. והנחיתה ליד צמת גילון בין עצי הזית שמאז גדלו וכבר לא מאפשרים לנחות בינהם.
כל פעם מחדש מלווה אותי הטיסה הזאת שלקחה 50 דקות ואני לקחתי אותה לתמיד.
וההרגשה הזאת של טיסה ראשונה אמיתית עדין איתי.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 08, 2008, 11:30:25 pm

לגעת בשולי הבלתי נודע , לדעת את מגבלות הידוע.
לא לשכוח את החוק הבסיסי של ניוטון
כל המצנחים שהמריאו הגיעו בסוף אל האדמה......
רוב נפגעי התאונות לא נפגעו באוויר – אלא במפגש עם הקרקע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: נעמני דניאל על December 09, 2008, 07:20:13 am

הכי מפחיד זה  כאשר אני לא פוחד כלל.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אילן על December 09, 2008, 08:05:36 am

כן ,כן , אני ממש מאמין לך ....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 10, 2008, 10:32:56 pm

הטיסות הגדולות באמת
נמדדות באירועים הקטנים, סיבוב נכון בטרמיקה השניה, קבוצת סיסים שסימנה לי את הדרך.
השלב בו נעמד המצנח מעל הראש בהמראה ואתה שולט בו.
מדפדף אחורה בטיסות העבר וזוכר רק רגעים קטנים ולא את המרחקים או הזמן.
זוכר סרפינג על ענן באולו דניז ונחיתה מושלמת ברוח חזקה ליד כפר קיש.
זוכר הנפה מושלמת דרך צד ימין של המצנח על התבור וקור מקפיא מעל אתר הסקי בוויל קולורדו.
כל אותם רגעים קטנים שמרכיבים טיסות גדולות ממשיכים ללוות אותי גם על הקרקע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 13, 2008, 09:45:47 pm

אחרי כשנתים על המצנח, שכנע אותי א' שאני קל מדי וכדי לשפר ביצועים כדאי לי לקחת "בלסט", מהו ה"בלסט" ? בשפה המקצועית " משא לייצוב הספינה " ואצלנו זה נאד מים המוסף למשקלך הכללי עוד 5 או 10 ק"ג ( מכאן כבר המתמטיקה מה זה עושה למהירות המצנח ולשפת ההתקפה.) מלאת את ה"בלסט" שלי עם 10 ליטר מים, והגעתי להר הארי, להמריא היו הרבה חברה והרבה דיבורים, אני נרתם קושר אלי את ה"בלסט" על טבעות הקשירה, ומכין עצמי להמראה.
אני מניף והמצנח מפשיט עצמו ממני.......עולה מעלי חופשי ואני מגלה ששכחתי לרכוס את רצועות הרגלים ( היתי עסוק ב"בלסט" והוא גם הסתיר את רצועות הרגלים ועוד כל מני תרוצים שתרצתי לעצמי.).

מאז הבד"ח שלי על ידי מגע בכל הרצועות ואני חושב 10 פעמים לפני שאני לוקח עלי מתקן חדש.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: עופר על December 14, 2008, 09:14:22 am

אבנר,  זה קרה לך גם בתבור,  ולמיטב זיכרוני זה קרה בגלל שענית לשיחה בסלולרי בזמן שנרתמת .
והלקח היה, שאין משיחין בשעת החיבור לריתמה (כמו בסקס).

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 14, 2008, 10:22:50 pm

תחילת החורף מביאה אותנו להר הארי, כשאני מגיע לעמדה יש כבר 5 מצנחים באויר. מכסימום 100 מטר מעל העמדה. לא נראה יום גדול, אבל תנאים סבירים ואחרי כ 15 דקות אני באויר ויחד עם כולם מנסה לתפוס גובה. הנסיונות לא ממש מצליחים, אז עוקב אחרי חבורה של שלושה שיוצאים על הרכס לכיוון מזרח. ממשיכים כמעט בגובה הרכס ומעל עין אל אסד זה המקום שאני תמיד פונה דרומה לא להתקע בהרים או במצוקי נחל עמוד, עילו קל ושלושתם ממשיכים מזרחה אל הר אמירים. הר אמירים נחשב אצלנו למקום שלא כדאי להתקרב. בשני נסיונותי הקודמים ובכל הנסיונות ששמעתי בעבר שם בא הסינק הגדול לתוך נחל עמוד.
פתאום אני רואה, "זה פלא" ושלושת המצנחים ( שכנראה לא שמעו את הסיפורים ) שומרים גובה מעל ההר אני מתקדם לעברם וכשאני מגיע אני כבר בגובה  1100 מטר. עוד סיבוב ועוד אחד והר אמירים בעל הסינקים נראה כעוד גבעה קטנה בין הגבעות שם למטה.
אני מתחיל לחתוך דרומה ( לא רוצה להיות הרבה מעל נחל עמוד ) אך האחרים ממשיכים לכיוון צפת , לא מקובעים לתווי הקרקע, שוב אני אחריהם, וגם צפת מתכווצת לה למטה.
כשנחתנו קצת צפונית לראש פינה הבנתי ששלושת אלה לא מכירים את האזור וטסו לפי מה שהשמיים הורו להם ורק אני מקובע משנים של נסיון מתלהב שפתאום אחריהם הגעתי במסלול שעוד לא עשיתי בעבר.

טוס עם השמים והתנאים באויר ואל תהיה מקובע לתוויי השטח

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 17, 2008, 12:00:29 am

בוייל קולורדו ( VAIL COLORADO ) השם שלי עוד רשום ברשימת שיאי ההר.
"וייל קולורדו" הוא אחד מאתרי הסקי הגדולים בארה"ב בגובה של 3500 מטר מעל פני הים.
אותו חורף סיכמתי עם ניר שנצא לחופשת סקי לשבוע, אני סיימתי שבוע עבודה והוא היגיע לפגוש אותי והכי חשוב, הוא הביא את המצנח שלי מהארץ. ויחד שלושתנו ניר אני והמצנח שלי מגיעים לוייל בשבוע השני של מרץ, תנאי הסקי מצויינים, אבל העניים שלי בשמים.
ביום השלישי התבהרו השמיים התארגתי עם אוליבר חבר המועדון המקומי על מגלשי סקי קצרים ( של ילדים) ועולים להר לאזור ההמראה. ניר מלווה עם המצלמה. אחרי שעלינו עם מעליות הסקי, החלקנו לכיוון מצוק קטן והתארגנו להמראה.
ההמראה היתה קלה מהמצופה, והנה אני באויר מעל אתר סקי, עולה ועולה והאנשים למטה, כמו נמלים קטנות נעים במסלולי הגלישה ונהיים קטנים יותר ויותר.
מגיע לגובה של 4100 והקור מתחיל להציק. למרות חליפת הסקי הכפפות הכפולות ומשקפי הסקי. קור חודר. המקומיים מוותרים ויורדים למטה למגרש הגולף של העיירה. ואני שם לב שאני לבד בשמיים, בלי בעיה לשמור על גובה. מטייל מעל ההר וכך עוברת לה השעה הראשונה. עוברת עוד שעה ומצטרפים אלי זוג מצנחים, אנחנו מסתובבים יחד והם מאבדים גובה ושוב אני לבד וכל כך קר, מעל ההר כל כך קר. מלווה בעיני את שיירות הגולשים על ההר וחושב על התנור במלון.
שעה שלישית ואני מזהה את המצנח של אוליבר המרחף מהמועדון המקומי ממריא שוב ושוב יחד עולים אל אזור 4000 המטר, הקור צורב והאצבעות כבר מזמן לא חשות רק כואבות אני מתחיל לרעוד לקלל את עצמי, ולעזוב את ההר, נוחת אחרי קצת יותר מ 3 שעות, כולי גוש קרח קפוא נשכב על השלג להתחמם. אוליבר מגיע אלי ואומר לי שקבעתי את שיא השהייה מעל ההר. אף אחד עוד לא ריחף 3 שעות מעל ההר כולם ברחו למטה קודם בגלל הקור.

תהנה מהטיסה - אל תסבול ממנה.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 17, 2008, 09:24:05 pm

שמיים היו עם עננות פזורה אולי שמינית, הרוחות נשבו משני הכיוונים, אנחנו 10 מרחפים בעמדת ה 1900של "באבא דאג" ליד אולו דניז. כותיק מכולם ( זו היתה הנסיעה השניה שלי לטורקיה לרחיפה). אני עוזר לכולם להמריא. כל פעם שמגיע משב מערבי, יוצא אחד החברה וטס אל הכחול הזה לכיוון אולו דניז.
נשארתי אחרון גם הטנדמים כולם יצאו. מחכה למשב וממריא. המראה טובה אך במקום לצאת לכיוון הים אני מחליט לנסות לטרמל באזור ולחפש עילוי. אני רואה איך נוצר ענן קטן בדיוק מעל ההר במפגש הרוחות, מגיע מתחתיו ומתחיל בסיבובים איטיים בבסיסו, הענן עולה ואני בסבלנות עולה איתו. ככל שהענן עולה הוא גדל.
אני מחליט להיצמד לענן אך להישאר בשוליו כך לשמור לא להשאב אליו.
הגובה כבר 2500 ואני עדין מרוכז, צמוד לענן וממשיך לעלות. בגובה 2800 אני מסתכל למטה ופתאום אני רואה איך מתחתי התפתחו עננים חדשים הם עולים והם מאיימים לבלוע אותי מלמטה. ותוך דקות אני מוצא עצמי בתוך ענן.
אז תופס כיוון מערבה אל הים ( מזלי שהיה לי מצפן כי לא טסנו אז עם GPS ) מנסה ליצור קשר עם החברה שם למטה ואין תשובה. כך אני בתוך הלבן הזה לא רואה 10 מטר קדימה. ומחכה שהענן הזה ייגמר. אחרי 5 דקות ארוכות כנצח אני יוצא מהענן כדי לראות שכל הדרך למטה רצופה עננים קטנים.
רק כשהגעתי לגובה 1000 מטר מעל אולו דניז אני שומע את ש. מודאג בקשר מחפש אותי.
לא תמיד הענן שאתה עולה איתו ישאר הענן התחתי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 20, 2008, 12:03:21 am

היום הארוך ביותר -
זה היה ביום העצמאות, סאבר ואני נפגשים על הר הארי, וכשכל עם ישראל על המנגל אנחנו ממריאים.
הטרמיקות טובות ואני מתייצב על גובה של 500 מעל העמדה ויוצא לדרך. מעל עין אל אסד אני חוזר ל1500 ופנה לכיוון דרום מזרח. עובר מעל קדרים בגובה 800 מטר ומושך לכיוון חוקוק כי רוצה להגיע לחוף הכינרת.מעל חוקוק אני מרגיש שהרוח משתנה והרכיב הדרומי מתחזק והלכה לה הרחצה בכינרת. חוזר לצומת עמיעד בגובה 1100כאן ברור שהביוון הוא לצפון כך ממשיך מעל ראש פינה כשהעיניים שומרות מכיוון שדה התעופה. מכאן בגלישה מעל חצור ועד צומת מחנייים לידה אני נוחת. מקפל ועולה על הכביש לתפוס טרמפים. ואף אחד לא עוצר. כולם מלאים משפחות שלמות ומי יעמיס עליו אותי עם תרמיל המצנח הענק. סאבר הגיע לאזור צומת 7 והוא גם עם אותה בעיה, אין טרמפים ונראה שאין שום סיכוי.
אחרי שלוש שעות עוצר לי טרמפ של משפחה שחוזרת מהפיקניק מאכילים אותי משקים אותי ומורידים אותי בצומת עמיעד. שוב פעם אותו סיפור כל כלי הרכב עמוסים לעיפה כך עוברות עוד שעתיים. בנתיים סאבר שהלך חצי דרך לרכב האיסוף מודיע שהיגיע אל הרכב והוא בדרך. כך אחרי 5 וחצי שעות אני סוף סוף ברכב האיסוף ומגיע לרכב שלי על ההר אחרי שבע וחצי שעות מהן שעה וחצי באויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 20, 2008, 11:49:25 pm

באזור התעשייה ליד בית שאן היתה שריפת קוצים, אני כבר יודע שהיתה לי טיסה מצויינת כבר יותר משעה ורבע מהתבור. עם גובה של 1250 מטר והרבה טרמיקות כייפיות.
עכשיו אני צריך לבחור האם אני מתקרב לשריפה ועולה עם העשן או מחפש את הנחיתה השקטה, בצומת חמדיה.
העשן מסמן לי את כיווני הרוח, וככל עשן עולה לגבהים. אני לא עומד בפיתוי ומתקדם אל הריח הזה. אחרי כ 10 דקות הריח ממלא את האף, אני כ-650 מטר מעל השריפה והטיסה הופכת לרכיבת רודאו. אני עולה למעלה בקפיצות ובעיטות.שום דבר לא יציב רק ריח העשן, לא מסתובב בטרמיקה הזאת עכשיו כבר מחפש את הדרך לצאת משם לרחיפה השקטה והבטוחה. מעל שלוחות כ 3 וחצי ק"מ דרומית לבית שאן אני יוצא מהעשן ושמח לנחות על האדמה הרגועה הזאת.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 22, 2008, 12:07:17 am

הביצים רעדו לי וכך גם לכולנו. עלינו למרומי ה"שילטהורן" ( 3000 מ') ברכבל שהעלתה אותנו מ"מיררן" לא רחוק מאינטרלקן בשויץ.
המדרון חשוף, מלא שברי אבנים. בזוית חדה כך שלא רואים את המשך המדרון. אפס רוח וקרררר.
נערכים להמראה קידמית ואני מקלל את עצמי שלא מתורגל בהמראה הכי בסיסית. למרות שזו ההמראה העיקרית בקורס כבר מזמן לא התאמנתי ועכשיו זה מפחיד.
כולם מוותרים מהר על התור להיות הראשונים לצאת ואני מפחד להגיד שאני מפחד ועוד יותר מפחד להישאר אחרון להמראה לבד. אז פורס את המצנח, נרתם ורץ באמוק קדימה אל המדרון החד והמצוק. ההמראה מצליחה ואני מוציא שאגה שמרעידה את ההר.
הנוף אחר כך מפצה על הכל.
אורי שנשאר אחרון הגיע למטה עם שני מתרים קרועים מהאבנים החדות בעמדה, כמה שמחתי שיצאתי ראשון.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אדרי על December 22, 2008, 05:38:06 pm

עברתי היום על כל השרשור
אפשר לכתוב ספר לדעתי  lugh
צריך עזרה בהפצה יש לי קשרים בצומת ספרים  lugh
תענוג לקרוא וחבל שלא כולם כותבים  ???
אדרי

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 23, 2008, 10:33:52 am

יום חורפי בהר הארי,
אני מקדים להגיע. אורי איתי, העמדה ריקה והשמים מלאים קומולוסים קטנים קמוצי אגרוף, שטוחי בטן. הרוח על האף כ- 10 קמ"ש,אנו פורשים ויוצאים לדרך. בשלב מסויים אני מחליט לצאת מההר נגד הרוח אל העמק. מתקרב לענן נמשך אליו  ועוד דקותיים אני בחיקו, תלוי בבטחון מתחתיו, הלוך וחזור ממש סיפור אהבה. מסתכל לפנים ומצייר לעצמי את הקו הדמיוני של רחוב העננים. ומחליט לעבור לענן הבא. שוב אותו תרחיש ואני כבר כ 4 ק"מ מעמדת ההמראה. קצת מזרחית לעמדת הכמון, חוזר לגובה 1500 המטר. וממשיך לטייל ברחוב הענן הבא מעלה אותי לגובה 1700 מטר והבא אחריו שוב ל 1500 מטר ואני כבר 17 ק"מ מעמדת ההמראה . עוד ענן ואני איתו עד שמתפוגג ונוחת לא רחוק מטבריה עילית כ 22 ק"מ מהעמדה עם חיוך גדול של אהבת העננים.
כשהדרך קדימה משורטטת בשמים, לך איתה!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 24, 2008, 03:27:28 pm

אליפות ישראל – הר השאבי
אחרי שעתיים של המתנה אבי "פותח חלון " ומתחילים בהמראות המשימה חוקוק, דרך כחל.
הכי רחוק שהגעתי מכאן עד היום, היה בשדה הנחיתה למטה ליד "המוביל" כל האריות מושכים לפסגה המערבית לעמדה אז אני בורח ונשאר מעל העמדה, הם עולים לאט, לאט ואני..... יורד ומרכס קרוב לעמדה. פיפס קטן בכנף שמאל ואני שומר גובה, עוד קצת ריכוז ואני מחליף את השמיניות בסיבוב מלא. סיבוב ועוד סיבוב, אני כבר 200 מטר מעל העמדה עוד 5 סיבובים ואני מתקרב לענן מביט מערבה וכל החבורה, קטנים, קטנים למטה. עכשיו מתחיל לתכנן את המסלול, כיוון כללי למרר, ואני עדין אוסף גובה. ב 1200 אני שם לב שמערבית לי ענן קומולוס גדול שבסיסו נמוך ממני בכ 300 מטר. בורח ממנו לכיוון צפון ואחר כך מזרח והענן כאילו רודף אחרי.
בנתיים אני מעל מחנה הצבאי של עמיעד גובה של 500 מטר, עכשיו מאבד גובה וגולש לעבר כחל והענן שהתחיל להוריד גשם, עדין רודף אחרי. נוחת ליד תחנת הדלק של כחל, מזנק על המצנח מקפלו במהירות שיא ומקלל את הגשם הזה שלא איפשר לי לסיים את המשימה.
אל תיתן למשימה - להעבירך על דעתך.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על December 24, 2008, 04:22:03 pm

ליגה בתבור (1995).

כמו בכל ליגה נפגשים בדוברת ב 9:00, הוחלט על התבור, המשימה תבור - מבוא חמה מינימום זמן.
עלינו כולם לעמדה הישנה בתבור כדי למצוא רוח של 1.5 קמ"ש על האף ובלי משב אחד לרפואה, כולם עברו מיד למצב של ישיבה וסיפורי בדיחות, אחרי כשעתיים שכלום לא השתנה מבחינת הרוח יריב התחיל לפרוס את המצנח וכולם מייד עברו מסתם לצחוק ללצחוק על יריב והאופטימיות שלו.
יריב הכין את המצנח בשקט לאט וביסודיות, נרתם והתמקם בעמדה, כמו שיריב נעמד עם הגב למדרון נכנס משב של כ 15 קמ"ש ויריב הניף ישר לתוך טרמיקה, הסתובב בתרמיקה עד 1400 ושלוש דקות בלבד אחרי ההמראה הודיע בקשר "1400 יוצא". העמדה הפכה לשדה קרב כולם רצו לצאת ועכשיו.
כשיריב נחת במבוא חמה 45 דקות מההמראה היו עוד מתחרים שלא הספיקו להמריא.

יש כאלה שפשוט יש להם את זה !

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 25, 2008, 02:45:30 pm

הרבה דיברו על אפקט כינרת
ואני הגעתי פעמים רבות לנסות ברוב הפעמים העילוי העיקרי היה הרכס של מבוא חמה וגם אם התרחקתי, ועליתי זה עוד לא היה הסיפור האמיתי.
זה היה בתחילת אוגוסט הגעתי עם איצקו לאתר ההמראה אנחנו פורשים ממריאים והרכס כרגיל מרים קצת, אני מחליט לצאת מערבה, ואחרי  שעוזב את אזור ההר אני מתחיל לאבד גובה אבל שומר על כיוון, אומר לעצמי הפעם אני נוחת על קו המים ולא בשדה הנחיתה.
מגיע לקו המים בגובה של 100 מטר מעל הכינרת ואז הרעד הקל הזה עם ציפצופו האיטי של הוריו ואני מתחיל לעלות, בגלל הפחד לנחות במים אני עושה שני סיבובים באזור קו המים ומוצא עצמי מרוויח ביושר 35 מטר, הכל מסביב עולה, גם הביטחון שלי אז ממשיך ישר אל מעל הכינרת וכל הזמן עולה בערך 1 מ' בשניה, עוד 5 דקות ועוד 250 מטר, חוזר לאחור עד קו המים והפעם כבר גבוה ובטוח עולה עד 1200 מטר ונמצא הרחק מעל הכינרת. השמש שקע והאוויר שלא שמע על כך ממשיך לשאת אותי בגבהים.
אני פונה בחזרה למבוא חמה ומגיע בגובה של 900 מ' עם "אוזניים גדולות" כי לא רוצה לנחות בחשכה מוחלטת.
מאז כבר חוויתי את "אפקט הכינרת" מספר רב של פעמים אך אף אחת לא תשווה לפעם ההיא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אמנון על December 27, 2008, 08:30:13 am

שלום לכולם!

אני זוכר היטב את אותה הפעם הראשונה בה חוויתי את אותו "אפקט כינרת" המדובר.
זו הייתה גם הפעם היחידה.
אחרי פעמים רבות אין ספור של נסיעות שישי אחה"צ, אחרי העבודה ועם יגאל גולן הבלתי נלאה, היינו מגיעים כשעה לפני השקיעה, מתארגנים וממתינים לירידת הרוח (שלפעמים לא הייתה יורדת בכלל) ומבצעים טיסה שלרוב הייתה מסתיימת בנחיתה למטה.

פעם אחת חשתי ברעד העדין המיוחד הזה שאבנר כתב עליו והמשכתי אל הכנרת. לא שוקע ולא עולה - "0" וככל שהתקרבתי אל קו המים התגבר במקצת העילוי עד כדי 1 + והרעד היה כמו ליטוף מזמזם. זהו! ידעתי שזהו האפקט המיוחל!
צפנו כבלונים מעל הכנרת ולאן שטסנו פשוט לא ירדנו!
החושך שירד על האזור אילץ אותנו לנחות. זכור לי החיוך הגדול המרוח שלי ושל יגאל, ממש כמו בקרוס הראשון מזכרון למבוא חמה, שגם עליו טרם חזרתי.
+++++
ולסיפור הקודם על אותה אליפות ישראל מהשאבי עם שאבי חנין הנערץ ניהל.
גם אני הייתי מתחת לאותו ענן גשם ואורן גרוסמן גם. ה"פוטורה" שלו התמלאה מיים בטיפים והורידה אותו לנחיתה ליד עראבה. ה"קונטסט" הנאמן שלי דחה היטב את הטיפות וכשעברתי את קו הררית פסק הגשם. בנחל עמוד הפציעה השמש המחממת. השתקפות השמש על טיפות המים שניגרו מעל החופה הם מן המראות הצרובים לעד בזכרוני.
הגעתי לגול שעל שפת הכנרת שם כבר המתינו יריב בן טובים ואיתי אלמוג.
+++++   
אני מצטרף למשה אדרי ותומך בהוצאת ספר על כל הכתוב כאן.
בתנאי כמובן שיחולקו תמלוגים כמקובל. כל הזכויות על משפט המפתח שבפתיחת הספר הזה שמורות לי..

שבת שלום וחג שמח!
אמנון

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 27, 2008, 11:11:37 am

בפעם ההיא הגענו א' ואני ביחד מעל הכינרת,
השמש שוקעת וכל אזור העילוי מעל הכינרת "חיתחותים חיתחותים" וכשלי לא נעים אני לא נשאר. אז בורח מהאזור הזה אל שדה הנחיתה, א' גבוה ממני ועוזב אחרי אז אני מאבד איתו קשר עין. אני מסתובב ופני מערבה אל השמש בשלהי שקיעתה. כך יורד לאט ונהנה מכל רגע.
א' שהיה גבוה ממני המשיך יותר עמוק לכיוון ההר. כשנחתי צועקים לי הייתה תאונה ומצביעים על קבוצת אנשים כ 300 מטר מזרחית לי, ליד קו המתח גבוה.
אני מסתכל למעלה ומחפש את א' ולא רואה אותו.
שלושה שבועות אחרי זה הוא יצא מבית החולים ולא חזר לטוס יותר.
לשאלתי מה קרה הוא מספר לי שבגלל שהחשיך הוא רצה לאבד גובה מהר אז התקרב להר וכשהחל לחזור לכיוון שדה הנחיתה פתאום הופיע לו קו המתח הגבוה, משיכה חזקה כדי לא לפגוע בחוט החשמל הביאה אותו בסיבוב חד אל המפגש הקשה עם הקרקע.
כשהראות ליקוייה – מקדמי הבטיחות חייבים לגדול.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 28, 2008, 11:45:43 pm

זיכרון היה תמיד אתר שפחדתי ממנו,
לא, לא מההמראה אלא מהתנאים הקיצוניים קרוב לבתים וגובה נמוך לשדה נחיתה אופרטיבי. נכון שלא הגעתי הרבה ל"זיכרון" י אני עצלן צפוני ידוע, כך שחוסר הניסיון הצטרף לפחד הבסיסי.
היציאה הראשונה לקרוס הייתה באותו יום בו עליתי בטרמיקה לגובה של כ300 מעל העמדה ואודי אומר לי בקשר "בוא נצא לטייל". כך אנחנו יוצאים ביחד אולי 30 מטר בינינו ומתקדמים לכיוון דרום מזרח. ל"גבעת עדה" הגענו בגובה 600 מטר, כמעט בלי סיבובים כשאנחנו מדברים בינינו, בצעקות ולא בקשר.
אז אודי צועק בוא נרד כאן יש שם קיוסק!!!!
אחר כך על כוס קפה הוא הסביר שממילא הוא ראה שהכיוון הוא ואדי ערה וג'נין אז עדיף קיוסק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 30, 2008, 04:06:46 pm

לא הקשבתי לרוח

כשהמראתי הרוח הייתה עוד סבירה בין 15 ל20 קמ"ש, רבים המריאו והתבור הזכיר נחיל דבורים עם כ 25 מצנחים, סייקל עולה סייקל יורד אחרי כל סייקל מתמעטים המצנחים. חלקם יוצא לקרוס וחלקם יורד לדבוריה. אני לא מצליח לעלות גבוה מספיק אז מחזיק בשיניים. אחרי בערך שעה וחצי אני לבד מעל ההר, פני אל הרוח החזקה וכמעט לא זז.  ממגיע סייקל של עילוי ואני בגובה 700 ( גובה שאף פעם לא יצאתי בו בתבור) . שני סיבובים ואני כבר מעל כפר תבור, עובר את אזור הרוטור ונרגע.
עכשיו אני במהירות קרקעית של 80 קמ"ש עש חשבון שהרוח בין 45 ל 50 קמ"ש והשמיים זה לא המקום להיות בו. מוצא שדה ליד כפר קיש, ופונה אל הרוח כך שאני טס לאחור במהירות של כ 20 קמ"ש, למזלי השדה גדול וגם זה שאחריו...... משנן את השיעור שהעביר לי פעם טל קנב " ברוח חזקה, לחרב את המנצח במשיכה חזקה במיתרי C יחד עם הנגיעה בקרקע".
מבצע נחיתה לדוגמא ורץ לזנק על המצנח שלא יתפוס עצמאות.
מקלל את עצמי, על עקשנותי ועל כך שלא הקשבתי לרוח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 31, 2008, 10:38:36 am

יצאנו מהר הארי,
אורי ואני לטיסה רגועה, הדרום מזרחיות הובילו אותנו לאורך המצוק עד 200 מטר מעל המצוק. עולים ויורדים, נהנים מהריחות המתוקים של הקידה השעירה העולים עם הטרמיקות. מעל דיר אל אסד פונים אל העמק בגלל שלא רוצים לעבור מעל השטח הבנוי, מעל העמק אוספים קצת גובה ואנחנו בסביבות ה700 מטר ממשיכים לכיוון מערב הרוח משנה כיוון למערבית ומתחילים לאבד גובה. טיסה די שגרתית, ממערב למג'ד אל כרום אורי נוחת ואני מרגיש טרמיקה קלה אני מתחיל להסתובב ושם לב שהוריו לא עובד, ממשיך עם הטרמיקה עולה ונגרר לכיוון מזרח והוריו לא עובד. מחליט להמשיך עם הטרמיקה, והיא מביאה אותי בקו ישר מעל כרמיאל. עדין אוסף גובה ולא יודע באיזו מהירות. מתחילה דילמה האם לעבור מעל כרמיאל או לפנות צפונה ולנחות. עוד סיבוב ועוד אחד ואני מקבל אומץ להמשיך. בבטן קצת צובט לעבור מעל השטח הבנוי (בלי הוריו) אבל אני עדין עם אותה טרמיקה ועדין עולה. מעל מכמנים אני  כבר גבוה ולא יודע כמה גבוה, מחליט לא להמשיך ולסחוט את המזל אלא לטוס לעבר כמון ולחזור לרכב במנחת שזור.
אחרי עוד חצי שעה אני ליד הרכב ועוד מספיק לנסוע לאסוף את אורי.
כמה חשוב לפעמים לטוס ללא מכשירים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 01, 2009, 12:18:49 pm

היום הזה התחיל נחס.
בתבור הרוח דרומית כ 15 קמ"ש אני ממריא ראשון ומפקשש את כל הטרמיקות. תוך כ 10 דקות אני בדבוריה מקפל את המצנח ומקלל את אבי הרוחות שילך לכל הרוחות, כאשר למעלה דבוקה של כ 20 מצנחים עוטפת את ההר.
למזלי יש לי איסוף מידי ותוך 30 דקות אני פרוש שוב בעמדה. מתארגן לטיסה. רוב החברה שהיו באוויר נמצאים בשלבים שונים של קרוס. הרוח כבר 20 קמ"ש קצת יותר מערבית ואני ממהר לצאת. תופס גובה די מהר ואחרי כ 15 דקות אני כ 200 מטר מעל העמדה, הרוח קצת יותר חזקה. עוד סיבוב ואני מוצא עצמי צפונית לעמדה בלי יכולת לחדור, אני רואה כ 100 מטר מעלי את מיכל חוזרת מערבה בקושי חודרת.  אני מחליט לברוח מזרחה, מעל כדורי תופס טרמיקה ומסתובב בה, כך שמעל כפר קמא אני כבר ב1300 , וממשיך מצפון לשרונה לכיוון טבריה עילית, כ1000 מטר מערבית לי אני מזהה את אמנון הוא כ 500 מטר מעלי ובאותו כיוון. מעל הזורעים אני כ 100 מטר מקרקע. מחפש מקום נחיתה. אז מרגיש בטיפ הימיני משיכה קלה, אני מסתובב ואחרי ארבע סיבובים מהוססים, מתייצב בטרמיקה וכל סיבוב נוסף מגלה עד טפח מטבריה, בתחילה רק טבריה עילית, עוד כמה סיבובים ואני רואה את בתי המלון ליד האגם. ממשיך להסתובב וטבריה קטנה וקטנה. מחפש את אמנון והוא נמוך מחפש מקום נחיתה דרומית למושב ארבל ואני כבר ב 1500 מטר.
עוזב את הטרמיקה כי לא רוצה להמשיך מעל הכינרת, פונה צפונה וגולש עד גינוסר.
לא כל יום שמתחיל נחס –  בנחס נגמר 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 03, 2009, 09:05:51 am

עכשיו בגובה 850 מטר החסידות נעות בבלגן, כשראינו אותם מאיזור יבנאל היתה להקה של כמה מאות נעה מסודר בתוך הטרמיקה. זה היה באליפות ישראל ב2005 המראנו ביבנאל כשהמטרה באזור טיבעון. בשלב הראשון כולם נעים על הרכס עד 100 מטר מעל העמדה, אז ממרחק מגיעה הלהקה ומסמנת את הטרמיקה אנחנו עוזבים את העמדה אל הלהקה, נדמה לי שכמה מצנחים ירדו אחרי כמה מאות מטר על רכס יבנאל. ואז הטרמיקה של החסידות לוקחת גם אותנו הינו 4 מצנחים בין המון חסידות וככול שאנו מתקרבים לחסידות הן טסות פחות מסודר. הטרמיקה לוקחת אותנו עד כ 1100 מטר ואז ממשיכות החסידות צפונה ואנחנו נפרדים מהן כי המשימה שלנו היא למערב. מרחוק שוב החסידות נעות ונראה שיש להן סדר בתנועה.
דברים שרואים מקרוב נראים אחרת מרחוק
לי זאת היתה הפעם הראשונה לעבור את התבור בטיסה מכיוון יבנאל.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 04, 2009, 11:59:27 pm

אחרי שאיבדתי את רוב הגובה מעל שדמות דבורה, פניתי לתחנת הדלק ליד כפר קמא (זיו תמיד הטיף לי לנחות ליד קיוסק או מסעדה במקום בשממה) . ליד התחנה אני כבר בגובה כ 40 מטר מעל הקרקע, אולי פחות. אני יוצא מהרתמה, פתאום חש עילוי קטן אני סובב אותו פעם אחת ושומר על גובה עוד פעם ועולה שלושה מטר, מתלבט האם זה נכון בגובה הזה להסתובב אלך הסיבוב הבא כבר שם אותי בטרמיקה יציבה עוד סיבוב ועוד והכפר נפרש מתחתי. עכשיו אני כבר יותר בטוח בסיבובים מכאן כבר מגיע לבסיס ענן מעל יבנאל ואין יותר כיף מהצלה מגובה נמוך. אחרי הצלה נוספת ליד אלומות ועוד אחת ליד צמח, נחיתה יזומה בכפר חרוב.
הטיסות הטובות ביותר הן אלו שאתה מנצל את כל מה שיש לאוויר לתת לך.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: udixxxbandfromforum על January 05, 2009, 12:04:47 am

באוירת הכתוב

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 05, 2009, 06:43:44 pm

כולנו כבר אספנו את המצנחים לכדורי קיפול מזורז, לא ויתרנו אבל הרוח הצפינה מוקדם והסיכוי קלוש. רק מיכל נותרה ישובה, רתומה, עוטה קסדה ומוכנה. לא היה אחד שלא העיר לה לרפות את רוחה אך היא בשלה ישובה רתומה.
פתאום הגיע סייקל אחד הרוח אל הפנים, מיכל מניפה, יוצאת, עולה ועולה. תוך 3 דקות היא ב 1200 וכל העמדה רוחשת, כולנו כעכברים מורעלים נרתמים מהר ומתארגנים. אך הסייקל נגמר, המצב לא חזר ואנו מלאי קינאה מלמטה צופים בה נעלמת לכיוון בית שאן.
מאוחר יותר היא נוחתת נחיתה יזומה באזור משואה, אחרי טיסה גבוהה ומרהיבה.
הסבלנות משתלמת

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 07, 2009, 07:50:49 am

מעל כדורי כבר היו שלושה דאונים, אני לוחץ את הספיד סיסטם כדי להגיע לטרמיקה, מתמרכז ועולה. קצב העלייה שלי במרכז הטרמיקה גבוה משלהם ובסביבות ה-1200 אני בגובה שלהם שומע את הנהמה המזמזמת של חיתוך האוויר על ידי כנפי הדאונים. זה התחיל בבית רימון ביום שנראה שגרתי עד שהגיע ה"סייקל" המיוחל ומי שהיה באוויר, עלה לסביבות ה700-800 ויצא דרומה. בין כפר קנא לצמת גולני איבדתי קצת גובה אבל הדאונים סימנו לי לאן להמשיך. מכדורי כבר המשכתי מעל כפר קיש, שם פניתי מזרחה למרות שכיוון הרוח המשיך לדרום. הקיבעון של הטיסות תבור – רמת הגולן משך אותי לתוויי שטח מוכרים במקום להקשיב לרוח. הנחיתה קצת אחרי יבנאל, השאירה אותי עם חיוך גדול וגם קצת תחושת החמצה על שלא הקשבתי לרוח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 08, 2009, 02:11:43 pm

להקה של זרזירים,
לובשת צורה ופושטת. מסמנת את פעימות האויר, זרמים קטנים ומשבים.
מסתכל על הרוח דרך להקת הזרזירים. איך באויר הכל זז, בשום מקום אין אחידות.
לומד את הרוח דרך כנפי הזרזירים, את כל הנימים הקטנים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 10, 2009, 06:56:17 pm

דילמה,
אני רתום למצנח, 0 רוח בסיס ענן בגובה העמדה בהר הארי.
מדי פעם משבון של 3-4 קמש.
אך הרכב שלי למטה וסביר שלא יהיו היום טיסות,,,,   להמריא או לא?
קול פנימי אומר שממילא הטיסה לא תהיו משהו, משהו.
וקול אחר אומר ממילא אף אחד לא יטוס היום אז לפחות אתה.
"האם זה מסוכן בלי רוח?"
"בשוויץ המראנו ברוח גבית."
אני מחליט להמריא על המשבון הבא,
הנפה מוצלחת, ריצת אמוק עם גוף מוטה קדימה ואני באויר.
הנפה מוצלחת בתנאים אלה, אני שמח כי אני יודע מה היו אומרים לי הנשמות הטובות אם היתי מפשל בהנפה.
חוץ מזה אני באויר והם על הקרקע.
אכן התנאים החלשים הביאו אותי תוך 20 דקות לשדה הנחיתה.
גם בשדה הנחיתה הרוח אפסית ושוב נאלץ לרוץ בנחיתה.
אך הנחיתה טובה והאוטו קרוב אולי בפעם הבאה התנאים יהיו יותר טובים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 11, 2009, 09:32:03 pm

אני שוב לבד באויר,
כל המקומייים נחתו, הרוח חזקה ואני מנצל כל עילוי כל רכס קטן כדי לשור על הגובה.
למטה העירה המדברית אלפיין בדרום קליפורניה.
בארץ בתנאים כאלה אנחנו טסים אבל כאן המקומיים החליטו לרדת ואין לי מכשיר קשר.
אני מחליט לרדת, אולי הם יודעי משהו שאני לא יודע.
למטה מרים ( מקומית) מסבירה לי שלפעמים בשעות הצהוריים פתאום בלי אזהרה מגיעים משבים של 70-80 קמ"ש ולמקום הסטוריה של מצנחים שנסחפו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 14, 2009, 07:42:59 am

קו המתח הופיע פתאום ועכשיו הוא מתקרב במהירות
אני זורק את הגוף ימינה ומהדק את המשיכה בידית ההיגוי ככל שאני מתקרב.
מאין הוא הגיח לעזאזל, מלמעלה כשבחרתי את שדה הנחיתה הוא לא היה שם.
עכשיו אני כבר קרוב 4-5 מטר אבל כבר מקביל אליו ויודע שאני כבר אכנס בו.
אבל אני ממשיך בסיבוב החד והרוח הופכת להיות גבית.
אני מעל כרם זיתים טס במהירות, מהדק שוב את הסיבוב כדי לחזור עם הפנים אל הרוח.
לקראת הנגיעה בקרקע עוד מספיק לעשות פלייר והנחיתה מושלמת בין עצי הזית.
משכיב את מצנח בין העצים ומביט סביב. קו המתח הגבוה נמצא על גבול בין כרם הזיתים לשדה.
איך זה לא ראיתי את קו המתח הגבוה?
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 17, 2009, 02:34:41 pm

מביט על כולם בחצי זילזול, אני מצליח לעלות וכ 15 מצנחים נמוכים ממני.
איזזזה כיף, ככה צריך לרחף. שילמדו......
אחר כך בא סייקל חדש, אני הנמוך מכולם.
איך זה שאני תופס רק את הסינקים כשהאחרים מצליחים לעלות .
טיסה מעצבנת ומתסכלת.
ושוב בא סייקל חדש ומתהפכות היוצרות.
הכל באותה טיסה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 18, 2009, 02:41:46 pm

זה היה חוויאי
ראיתי אותו כמו עומד באוויר,  כ 300 מטר  דרומית מערבית להר וקצת נמוך ממני.
התקרבתי, ככל שאני מתקרב החוויאי גדל והולך, הוא נשאר במקומו אני מנצל את העילוי ומגיע כ 30 מטר מעליו הוא חותך צפונה ואני מעליו צפונה, הוריו מצפצף ואני משלים 360 מעלות רק כדי לראות איך החוויאי חזר לפנות מערבה וכבר בגובה שלי.עוד סיבוב 360 ואנימחליט לצאת אליו. הוא כמו לא רואה אותי בקלילות מקפל כנפיו לשני שליש וצולל למטה. אני ממשיך על הטרמיקה עוד שלושה סיבובים עד שעובר את גובה המנזר של התבור.
ממול כ- 15 דייות מסמנות את הטרמיקה הבאה, הפעם אני כבר יותר גבוה ומצטרף אליהן, הן מסמנות לי יפה את גבולות הטרמיקה ואני איתן לשלושה סיבובי 360 מעלות,  הן נשארות מעל ההר ואני יוצא לדרך מזרחה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 19, 2009, 09:56:00 pm

טיסת רכס ביום חלש.
קרוב למצוק, "עד כמה קרוב?"
"איפה העילוי ???  האם עכשיו להיצמד? מה טווח הביטחון?
פיניתי דרך והפסדתי גובה, הוא לא יכול היה לעבו קצת יותר קרוב לרכס,
שוב צריך להיצמד כדי לא לרדת..."עד כמה קרוב???"
"אוי העץ הזה,,,, האם אני אצליח לקחת את הסיבוב? עד כמה לחדד?
בפעם הבאה אקח יותר מרווח ביטחון !!!"

אחרי הנחיתה אל החברה : "שום בעיה, היה כייף"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 21, 2009, 11:01:32 pm

הינו בקורס עדין במסגרת 10 טיסות החובה.
הגענו ליבנאל האתר הכי פחות מפחיד.
השיפוע המדורג מרגיע אחרי שלוש טיסות במבוא חמה על המצוק המפחיד.
אנחנו מסתדרים עם מצנחי ה"בול" המרובעים ששימשו אותנו בקורס.
מוכנים להמריא כדי לגלוש למטה אל שדה הנחיתה.
אף אחד לא העז לחשוב על יותר מגלישה.
אז מגיע למקום אלכס עם עוד מישהו ולפני שאנו מבינים מה קורה, הם פורשים את המצנחים,
ותוך כמה שניות הם באויר מסתובבים ועולים. סובבים ועולים.
אני מסתכל בקינאה ובפעם הראשונה מאז התחלתי את הקורס אני יודע שלשם אני רוצה להגיע,
לשם אני אגיע.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 24, 2009, 08:55:44 pm

עכשיו מעל העננים,
העין עוקבת אחרי רחובות עננים. רחובות ארוכים, מרשתים את השמיים.
מחפש את הקשר בין רחובות העננים לשלוחות ההרים.
מצייר את הקו שהייתי טס שם למטה עם המצנח.
ושמח שהמצנח מלווה אותי גם בטיסות אחרות.

מטוס הנוסעים עובר גבוה מעל קולוניבוס עצבני המגהק ברקים
הסדן הגדול אינו מורגש במטוס והדימיון חוגג.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 25, 2009, 11:00:01 pm

קונברסיה זו התרגשות מפגש הרוחות.
עד היום רק קראתי על הקונברסיה ולא פגשתי בה.
היינו מעל חרשים הרוח הכללית דרום מזרחית, אני מתכונן להמשיך על המצוק מערבה.
טיסה די שיגרתית לחורף ולאביב.
אני מבחין בשני מצנחים הממהרים מערבה אך במקום להצמד למצוק יוצאים אל העמק.
אני מסיים סיבוב ורואה את שני המצנחים עולים ועולים מעל כרמיאל.
"אם זה טוב להם אז למה שאני לא אנסה?"
אני יוצא דרומה והכל עולה, מעל כרמיאל אני כבר ב 1200 . אומר לעצמי הפעם אני מספיק גבוה להגיע לעכו.
פונה מערבה אחרי כק"מ אני נפגש בקיר הרוח המערבית ומתחיל לאבד גובה.
חוזר שוב לכרמיאל ושוב הכל עולה ואני כבר ב1500 מטר.
מחליט לפנות מזרחה ורואה את עשני המדורות באים ממזרח והקיר המזרחי עוצר אותי.
רואה את שני המצנחים ממשיכים לדרום ושומרים על גובה,
ממשיך אחריהם ונוחת מאושר ליד הכניסה לשפרעם.

בפעם הבאה שתפסתי קונברסיה ידעתי הרבה יותר טוב איך לנצל אותה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 27, 2009, 11:19:09 pm

זה היה יום גדול על הפירסט,
המוזר היה שאנחנו הישראלים עלינו לגבהים שהמקומיים לא עלו.
מיקי ואני עולים כמעט 1000 מטר מעל אתר ההמראה, וכמעת 2000 מעל
בשלב מסויים מיקי ממשיך לכיוון שיא הרכס כדי לחצותו לכיוון עמק "אינטרלקן"
אני חושש לעבור את קו הרכס אז ממשיך לאורך הרכס פעם יורד פעם עולה.
טיול מדהים באלפים, אחרי כ 10 קילומטר, אני מגיע לצומת ודיות וגם ב1300 מטר מעל הואדי
הרוח מעל הואדי מערבית  חזקה ובכיוון ניצב לרוח הדרומית הקלה שנשאה אותי.
כל ניסיון לחדור רוח זו מלווה בטילטולים ובטיסה לאחור.
בורח מהאזור הזה ושוב השקט הפסטורלי של הירוק הזה.
עוד שיעור למדתי באזורים שאני לא מכיר להזהר כפליים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 29, 2009, 10:24:17 am

מעל מגד אל כרום היה סינק חריף,
הכל ירד במהירות כשאני כבר מפנה את הגב שלי לרוח המערבית כדי לברוח מהשטח הבנוי.
אני בממוצע של מינוס 4 ואני רואה שיקשה לי לברוח מהשטח הבנוי.
מסנן קללה , כי לא לקחתי מספיק מקדמי ביטחון ועכשיו אני במלוא הריכוז לחפש משטח נחיתה והכפר מתקרב במהירות עצומה.
רואה חצר גדולה ספק חצר ספק גינת ירקות קטנה מוקפת גדר.
מכוון לשם ובסיבוב חד אל מול הרוח המערבית מתיישר ונוחת .
הנחיתה בין הערוגות והמצנח נופל על הגדר.

הקפה אחר כך היה מדהים, בני הבית שנבהלו בתחילה לא הסכימו לי  אחר כך לעזוב עד שלא אבטיח להם שוב לנחות אצלם ליד הבית.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 31, 2009, 06:28:51 am

לב. היה עץ על שמו בהר הארי.
באופן קבוע היה מגיע בכל סוף שבוע פורש את מצנחו הישן, עטור שעות שמש.
נרתם ובתורו מניף , רץ , ושוקע לעבר העץ הזה.
חשבנו אולי הבעיה בעץ, וחשבנו לבדוק את הנושא עם משור.
אלא שיום אחד הוא הופיע עם מצנחו החדש.
ב. מניף רץ ו....עולה עוד לפני קצה העמדה.

לפעמים הבעיה היא בציוד ולא רק במפעיל הציוד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 01, 2009, 03:11:32 am

מעל הר הגמל, אודי ואני הינו כבר נמוכים,
אחרי טיסה בגבהים יפים של 1300 מעל הר חלוץ ו900 מעל דיר אל אסד.
אנחנו ממשיכים מערבה אולי נמצא שביב טרמיקה.
למטה הכל כרמי זיתים ואין בדל שדה נחיתה.
חולפים ליד מצפה האש של יער אחיהוד, בגובה ההר .
ההר מכוסה אורנים העמק מכוסה עצי זית ואנחנו מחפשים.
קרחת יער קטנה מזמינה ועוד חצי דקה אני עם הפנים לרוח והרגליים בקרקע.
אודי מיד אחרי, נוחת לידי ורק שולי מצנחו נשארים על הזית.
מנגבים זיעה ומסמנים לעצמנו את שדה הנחיתה לפעם הבאה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 02, 2009, 08:08:02 am

זה היה ריח עשן שהרחתי,
כשכבר הייתי די נמוך מעל הכפר.
בשלב הזה גם הוריו, נתן אותו קלים והתחלתי עולה במהירות של בין 0.5 מטר למטר בשניה.
הסיבוב הראשון מהוסס אך האף מוביל ואני ממשיך עם הטרמיקה.
בסיבוב השני והשלישי אני מגלה את קצוות הטרמיקה, אז מהדק קלות.
ונותן לאף להוביל.
זה היה יום עם כמעט אפס רוח אז הטררמיקה פשוט עולה ישר וישר אני איתה.
מחזיק קבוע את ברקס ימין וממשיך להסתובב.
אני חושב על כך שהבגדים שלי יריחו מעשן כי אני מבלה בתוכו זמן רב.
ממשיך את הסיבובים ואחרי כ- 15 סיבובים אני חוזר לגובה הר הארי.
כאן מצטרפים אלי מלמטה, שלושה מצנחים נוספים וכולנו ממשיכים לעלות בטרמיקה המעושנת.
עוד 15 סיבובים בטרמיקה המתרחבת והכל במהירות עליה נמוכה של ממוצע מטר בשניה ואנחנו ב 1500 מטר.
גם למעלה אין רוח וקשה להחליט לאן לטוס.
אז גולש לאזור התעשיה של כרמיאל וכל הדרך ללא שביב של עילוי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 04, 2009, 07:22:16 am

בימי המזרחיות, לקראת ערב.
הרוחות נעשות רכות ומזמינות.
טיסות  רגועות הן הטיסות עם השקיעה.
הנפה פשוטה בכמון ואתה שט באוויר בסביבות ה200 מטר מעל עמדה ,
כל שנשאר הוא לטוס בשקיעה דרך צבעיה הכתום אדדמם שצובעים את השמיים.
לרגוע ולהרגע להתרכז במראות ולא בטיסה.
למלא את המצברים עד הטיסה הבאה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 05, 2009, 03:04:21 pm

כבר בתחילת העליה להר מתחילים הפרפרים לרקד בבטן.
כל סיבוב רק מוסיף להתרגשות הגואה.
הרכב שכבר מכיר את כל הסיבובים האלה כמו לא שם לב.
רק הבטן וקצת מחנק במעלה הגרון.
ההתרגשות הזאת כל פעם מחדש ממשיכה עד העמדה.
עם פריסת המצנח הכל נרגע, החושים מתחדדים עכשיו הכל מתרכז להנפה פשוטה.
כן, שלא תהיה פדיחה הן כולם מסתכלים.
עוד דקה ובאויר כל מתח החרמנות השתחרר ועכשיו להתרכז בדבר הנכון......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 06, 2009, 09:59:08 pm

בכל סיבוב משתנה התמונה.
אחרי הסיבוב השלישי כשהתייצה הטרמיקה או שאני בה התייצבתי.
שמתי לב איך התמונה מקבלת סדר.
ועוד סיבוב ונפרש תא השטח, הישובים נתחמים ולכבישים יש כיוון.
עולה עוד ותא שטח חדש נפרש, התמונה גדלה והבתים קטנים.
עוד שלושה ארבעה סיבובים, אני מלך הטרמיקה הזו ומתחתי מצטיירת המפה.
ממערב זה הים התיכון וממזרח הכינרת והרמה.
הפרטים נעלמים למען התמונה הגדולה
ולא רוצה לרדת.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על February 06, 2009, 11:26:26 pm

זה הייתה הפעם הראשונה שפגשתי תרמיקה בעוצמה כזו, זה כבר לא הרגיש כמו טרמיקה אלא יותר כאילו נתפס לי טיל בליסטי במיתרים.

זה היה בליגה בהר הארי, המראתי בין האחרונים וכבר מהעמדה היו הבדלים אדירים בין החברה, היו כאלו שהיו מאוד נמוכים ואחרים שטסו כלפי מעלה במה שקרוי בפי החברה "פצצות", גם הפרש המשבים בעמדה לא השאיר מקום לספק -  יש תרמיקות חזקות זה ברור.
אחרי ההמראה תרמיקה אחת שיותר השתוללה מאשר עלתה שברחתי ממנה מהר ומשם בעזרתם האדיבה של סינקים הגעתי לגובה 400 מטר מעפ"י (100 מעל שדה הנחיתה), ואז פגשתי אותה.
כבר שנכנסתי לתוך התרמיקה המצנח עף אחורה והואריו איבד את השפיות וצרח בטונים שהמילה היחידה לתאר אותם זה "היסטריה", בשלב הזה עוד חשבתי שאני צריך "להציל" משהו מהטיסה הזו והתחלתי להתמרכז בתרמיקה, למרות שהרגשתי הבדלים במהירות העלייה זה היה מוגזם לגמרי לואריו שלי והוא נשאר "סגור עד הסוף" כי הכי הרבה שהוא ידע למדוד זה 8+ ופשוט לא היה אף חלק בתרמיקה הזו שעלה בפחות מזה. למזלי התרמיקה הייתה מאוד רחבה כי כל חלק מהמצנח שטיפה הציץ החוצה מהתרמיקה נסגר וסימן לי לאן לא להתקרב. בשלב הזה כבר לא ממש רציתי לעלות כמו שפחדתי לצאת מהתרמיקה אל הסינק הפראי שברור לגמרי שיש בחוץ (מסתבר שפחד מסינקים מאוד עוזר להתמרכז בתרמיקות) אבל פחות מ2 דקות אחרי שנכנסתי אליה כבר הייתי ב1400 והתחילו להתעבות מסביבי טיפות מים והיה ברור שזה הזמן לצאת מכאן. יצאתי מהתרמיקה לכיוון מערב (90 מעלות לרוח) ולמזלי הצלחתי שלא לפגוש את הסינק של הדבר הזה ועכשיו הייתי חזרה באוויר יחסית רגוע ואפשר להתרחק מהמפלצת הזו.
התרחקתי כמה דקות טיסה מערבה ואז שוב "סגרתי את הואריו" הפעם לכיוון המינוס בספירלה שהביאה אותי חזרה לאמא אדמה שנראתה לי יציבה יותר מאי פעם.

אחרי זה יאן (שהיה לו ואריו משוכלל יותר משלי) סיפר לי שהיו לו שתי תרמיקות חזקות אחת 12+ ואחת 15+, ואני שמחתי שהייתה לי רק אחת - שתיים כאלו באותה השנה נראה לי מוגזם לגמרי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אדרי על February 08, 2009, 10:33:08 pm

למה בחרתי בספורט הרחיפה :
בחרתי בנושא זה כי התעופה היא הדמיה לדרך-החיים של האדם, לכן הנושא עניין אותי. בסיפור ג'ונתן לוינגסטון השחף מתייחס לתעופה כאל בילוי. הוא מבלה בתעופה עד כדי כך שהוא מנודה מהעדה. בשביל חברי העדה המעוף הוא רק דרך להגיע אל המזון ולחזור. בדיוק כמו בחיים עצמם – חיים כדי לשרוד את החיים, ללא כל משמעות מיוחדת למעשיהם.
חברי העדה רואים בתעופה כדבר חסר חשיבות, וכשהם רואים את ג'ונתן מתאמן במעופיו, הם רואים בו כחסר-תועלת, ואפילו מזיק. זו הסיבה שהוא נודה.
כשג'ונתן לוינגסטון חוזר לעדה, חברי העדה רואים בו כגיבור-מלחמה, שהצליח להוכיח את עצמו. משום שעכשיו יש לו קבוצת תלמידים ללמדם את דרכו, וההילה הזו מסביבו שגורמת לו להיראות כמו מנהיג רוחני.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 09, 2009, 11:39:46 pm

היום היה מעונן
כזה יום קודר, שמיים של 8/8 ואפילו הציפרים לא ניסו לעלות.
אז נשארתי בבית, והמצנח שלי גם,אני לא יודע מי היה יותר מאוכזב.
אחר כך עצמתי עינים לשחזר טיסות.
הההמראה היתה מושלמת, הטרמיקות אחידות ובטוחות, ואין מה שיוריד אותי.
המשכתי לטוס והמצנח מגיב כל כך טוב.
מטה את הגוף, לא מתאמץ, והמצנח מגיב כחלק מגופי.
כך נע ונד בשמים הכחולים עד ששוב פותח עיני.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 11, 2009, 11:24:15 pm

אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....

זה הקול של מיכל בקשר, והוא מאד מתוח והיא ממשיכה שוב ושוב
אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....
ומסביבי הכל לבן בראות של 2 מטר. אני לא יודע היכן הצפון
רק רואה את הגובה על הוריו והואריו מצפצף עת אני ממשיך לעלות.

כהגענו ההר היה מכוסה עננים. אחרי כשעה העננים נעלמים ונפתח חלון להמראה, אודי ואני נרתמים וממריאים.
רק יוצאים מההר ומלמטה תוקף אותנו ענן, מכסה את ההר ואנו בתוכו נעלמים.
שולח את עיני קדימה ופונה מזרחה להתרחק ומקווה שאודי פנה מערבה.
מגשש עם עיני בתוך הלבן הזה ומקפל טיפים כדיי לרדת.

כך כ 15 דקות ופתאום מתוך הענן בתים, עצי זית ווחצר קטנה נוחת ושמח שאני על הקרקע הבטוחה הזו.
אודי נחת כמה מאות מטר מערבה.......
והקול של מיכל עוד מהדהד לי היום, אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 14, 2009, 09:08:29 pm

הטרמיקות בועטות, למעלה ולמטה.
אני משחק איתן או בעצם הן משחקות בי.
בנתיים באויר מחכה לחברה שימריאו.
יצאתי ראשון, וזה קורה לי יותר מדי פעמים.
אולי זה לא בסדר ? אולי אני לא קורה נכון את התנאים?
אם הם מתעכבים, אולי הם חושבים שלא היתי צריך להמריא עם תנאים כאלה?
אבל אני באויר והם עדין על הקרקע, יתרון קטן וגדול.
עכשיו חשוב להתרכז כי השמים בועטים קצת היום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 16, 2009, 09:40:36 pm

ריח הכפר היה הפעם קרוב,
הכפר אמנם שוכן על מדרון ההר.
אך מעולם לא היתי כלכך נמוך מעל הכפר.
הילדים למטה מצביעים וצועקים ואני מעליהם מחפש איזה משבון שיירים אותי קצת וישא אותי אל מעבר לכפר.
בשלב הזה אני ממשיך לאבד גובה ומחפש משטח נחיתה למטה.
ריח עשן קל באפי ואני נישא, שומר על גובה אל מוחץ לגבולות הכפר.
מצבי השתפר כבר אין בתים מסביב אבל המדרון מלא עצי זית ואני גולש בגובה נמוך מעליהם מחפש קרחת יער קטנה.
פתאום שני דורסים מסמנים שמשהו קורה......
אני בכיוון שלהם ומוצא עילוי, אחרי שני סיבובים הזיעה הקרה מתיבשת ומתחלפת בחיוך.
עכשיו אני כבר אדון לגורלי ויכול לבחור לי את משטח הנחיתה שלי.
בפעם הבאה אשמור לא להגיע ככה נמוך אל הכפר.

 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 19, 2009, 07:34:05 am

עדין בגובה 1000
טיסה מדהימה וכבר מתחיל להתגעגע,
ההרגשה הזאת בבטן שאני רוצה לחזור לטיסה הזאת, שעוד לא הסתיימה.
שומע את הרוח חורתת זכרונות והמוזיקה הזאת עם הנוף, רק מגבירים את כאב הפרידה,
שעוד לא קרתה.
וכל הסיפורים עם כל החוויות לא ישוו לגעגוע של הרגע, של עכשיו של הטיסה הזאת המושלמת.
נושם עמוק את הרגע הזה את הגעגוע, כדי לזכור אותו טוב ולשמרו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 21, 2009, 07:59:11 pm

היום היה גשם
אז נשארתי בבית, אחרי שבדקתי את הוריו, את הGPS , מכשיר הקשר, ושאר ציוד העזר.
בדקתי את תיק העזרה השניה ( בטריות, ניר טואלט, סרטים לרוח )
בדקתי ושיפצרתי את הרתמה.
התפנתי לעבור על המצנח. ( הייתם צריכים לראות את הפנים של אישתי.... >:( )
ואכן שני מיתרים עם שיפשוף שמתחיל לגלות את הלבן. ותחילתו של קרע קטן בחופה.
אכן בימי חורף כאלה זה הזמן להפרד מהמצנח ושלוח אותו לבדיקה תקופתית.

היה לי גם קצת זמן לעבור על פרויקט - "זן ואמנות הרחיפה במצנח"  red_glider
האם רק אני חווה חוויות רחיפה אלה? confused
האם מכל המרחפים בארץ אין יותר חברים שיכולים להעלות את חוויותיהם על הכתב?
אני בטוח שאם במקום לרחף הייתי מחרף , היו לי אלף תגובות.

יש לנו ספורט נהדר עם אלף חוויות בכל רחיפה, שתפו אותי, שתפו את כולנו וביחד נתאשר.

נחיתות בטוחות

 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: idomohar על February 22, 2009, 08:26:06 pm

אבנר, את החוויות המדהימות כולנו חווים. פשוט לא כולם ניחנו בכשרון כתיבה. אז נשאר לנו רק להינות מהדברים שאתה כותב.

המשך בדרכך. אני נהנה ממנה מאוד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 23, 2009, 10:45:22 pm

הדשא בשוויץ הוא ירוק ומשופע.
אז החלטנו מספר חברים לצאת לשוויץ ולטוס.
הגענו "חבורת מיכל" ( היא ארגנה, דאגה, הנחתה והיתה הרוח החיה.) לאמסוויל AMESVIL
לא רחוק מאינטרלקן ומתארגנים לטיסה ראשונה, מפחידה עם אותם שיפועי דשא נטולי רוח. הנמצאים בין חורשות עצים.
מסלולי המראה ירוקים בין העצים הנישאים משני הצדדים.
כבר שנתיים אולי יותר לא המראתי בהמראה קידמית. ועכשיו זאת הדרך היחידה.
לפנינו חבורה שווצרית, אחד אחד כמו שעון פורסים את המצנח, ישר ישר, הפנים אל העמק ריצה מהירה המצנח מעל הראש והם כבר מתרמלים על טרמיקת הבית של אמסוויל.
אני פורש, משקשק שוב אני ראשון, אבל רוצה כבר לעבור את הטיסה הראשונה בשוויץ.
עומד ומתלבט כי אין שום משב ואז מחליט לרוץ, המצנח לא מתרומם ישר מעל הראש וסוחב אותי ימינה.
במדרון הזה אין אפשרות לעצור אלא רק להמשיך קדימה אני ממשיך בריצה.
מתנתק מההר ועוד מספר שניות אני מוצא את עצמי תלוי על עץ, החברה מספרים שטיפ צד ימין פגע בעץ וזה הספיק להטות אותי חזק ימינה אל העץ הבא. אשר חיכה לי בזרועות פתוחות.
בלי פגע אני מתנתק. מיקי מטפס למעלה לשחרר את המצנח, איכר מקומי מביא משור ואחרי כרבע שעה המצנח למטה ואני שוב בעמדה.
ההמראה השניה הייתה כבר פחות מפחידה הרי גרוע יותר כבר לא יכול להיות.
ואז הכחול הנקי הזה נטול האינברסיה עטף אותי לראשונה והתחלתי להתמכר לשמים השוויצרים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 26, 2009, 10:03:51 am

מה עושים עכשיו,
התנאים נחלשים ומתברבשים, ואני קרוב לרכס לא מספיק גבוה כדי להגיע לנחיתה.
לא נמוך מדי כדי לעזוב את הרכס ולצאת לנחיתה על החוף.
עד סיבוב וחוזר לגובה הרכס. עדין לא מספיק גבוה. עוד סיבוב ועוד אחד, מגרד בשיניים את הרכס כדי לא להתפדח בנחיתה למטה.
העמדה מלאה והרכס ריק, כל מומחי של הרכס הרגישו זאת קודם ונחתו ואני "מרחף הרים" שכמותי לא הרגשתי ועכשיו אני במצוקה, לא עולה, לא יורד.
עוד סיבוב ועוד אחד אין שיפור, אני שומר על הגובה, אך הלחץ עולה, לא רוצה לפשל.
פתאום עילוי קטן כניסה מהירה מעל העמדה לנחיתה ואני נוחת בעמדה.
מוחה את הזיעה מהמצח ומבטיח לעצמי להסתכל בפעם על "עכברי הרכס" שמכירים כל משב בכל שעה ותנאי היום.
ולנחות כשהם נוחתים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 28, 2009, 11:43:40 pm

תמיד נזהרתי מההר של אמירים,
אם אני לא מגיע גבוה מעליו הסינק הגדול של נחל עמוד מושך אותך למטה, אל הסבך ולאזורים ללא משטחי נחיתה.
חוץ מזה נחיתה בנחל עמד פרושה הליכה של שעה או יותר עם המצנח על הגב לעבר הכביש הקרוב.
אותו יום אני באזור הר הילל ולא מצליח לעלות, נלחם על כל מטר, עוד סיבוב ועוד גרוד של ההר.
הטרמיקה של עין אל אסד מאכזבת ורק שומרת אותי בגובה.
לפני אני רואה שלושה מצנחים לא מזוההים עוברים את פרוד בגובה נמוך ונצמדים להר אמירים.
הם מגרדים את ההר בגובה הישוב "אמירים"  ואני בניגוד למנהגי בגובה זה (לנחות במגרש ליד פרוד) ממשיך ומצטרף אליהם.
עכשיו אנחנו ארבעה מצנחים, מגרדים את הר אמירים ואני מקלל כבר את הצעידה הצפויה לי עוד מעט.
פתאום משום מקום להקת דורסים מתקרבת, אני שם לב אליהם ראשון ומצטרף.
עכשיו יש לי עילוי וחברותה חדשה ואנחנו עולים ביחד, אחרי כשישה שיבעה סיבובים אני שם לב שעברתי את גובה ההר, עוד שני סיבובים והדורסים מושכים צפונה לכיוון כפר שמאי.
אני לא מתפתה כי זה איזור שמפחיד אותי, אז פונה לכיוון מחנה עמיעד.
התחנה הבאה היא המחצבה שאף פעם לא מאכזבת.
אני כבר מגיע אליה נמוך אז מנצל את העילוי לנחיתה ליד כחל.
מודה למרחפים שהראו לי שיש תנאים שכדאי לשבור מוסכמות ובעיקר לדורסים שחילקו איתי את השמיים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 05, 2009, 01:26:23 am

לודנבורגלי זה כפר קטן לא רחוק מאיטרלקן.
לידו מספר קרחות המראה לא גדולות.
באותו יום מזג האויר לא האיר לנו פנים ואחרי טיסה לא ארוכה באויר מחותחת ולא נעים ב"פירסט" חזרנו לאינטרלקן והחלטנו לנסות להמריא ב"לודנבורגלי" שזה אתר לא גבוה אז נסגור את היום בטיסה קצרה.
מגיעים לאתר, השיפוע טוב מאד יש קרחת ביער רק הרוח גבית לא חזקה אבל מה "רוח גבית".
בעוד אנו מגיעם לאתר שתי עלמות חן שווצריות, פורשות את המצנח על השיפוע ומניפות (כאילו חוקי ההנפה פועלים עליהן אחרת) ותוך מספר שניות הן באויר.
אני פורש והחבורה ממתינה, שוב המצב הזה שאני לבד (ואולי מחליט לא נכון) נרתם למצנח, שם את הרצועות מעל הידים כמו שלימדו אותי להניף קידמית, ומתחיל במהירות במורד. אני חושב שההמראה היתה בסדר כי אחרי מספר שניות אני מוצא את עצמי באויר, מחפש להתרחק מההר כי הרי יש רוח גב.
במרחק מעל אגם "טון" אני רואה מצנח עולה ואני מכוון אליו. עובר את קו המים ונפגש עם "אפקט טון" (על משקל אפקט כינרת), ממשיך להתקדם לתוך האגם והכל עולה, בעדינות וביציבות.
חמישה שישה סיבובים ואני בגובה העמדה מסתכל ואם אחד מהחבורה שלנו לא ממריא.
עוד מספר סיבובים גדולים ואני כבר בגובה של כ 500 מטר מעל העמדה.
המצנח שראית קודם כבר נמוך ממני ופונה מזרחה לכיוון אינטרלקן. השמש נמוכה ופונה מערבה.
אז אני יוצא לכיוון אינטרלקן בטיסה שקטה ונוחת ליד המלון שלנו ( מרחק של כ 8-10 ק"מ) עם רדת החשכה.
מאוחר יותר מקללים ומקלסים אותי חברי שלא המריאו, והיגיעו למלון חזרה ותאבתם בידם.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 09, 2009, 05:04:10 am

הנידרהורן הינו אחד מאתרי ההמראה היפים והקלים באיזור אינטרלקן.
עלינו אותו יום ברכבל, הרוח כמעת אפס, המצנח עצל פרוש על הקרקע.
הגובה 2050 מטר, המדרון עם שיפוע ארוך עם הרבה דשא.
רק מתחתנו כ300 - 400 מטר ענן שמתיר את הסביבה.
אחרי שגמרנו את מלאי הסבלנות והתנאים לא משתפרים, אני מחליט להמריא.
אני מתחיל לרוץ מתרומם לגובה מטר מעל הקרקע וחוזר לגובה קרקע ממשיך בריצה שהופכת להחלקה ואחרי מסלול של כ- 100 מטר אני באויר.
מתנשף ומזיע עכשיו יש משימה למצוא את החור בענן שאפשר יהיה להגיע לאזור אינטרלקן כ 15 ק"מ מהפסגה.
אחרי גלישה כמעט ללא עילוי אני מוצא חריץ בענן , למטה רואים את הקרקע. מכוון עצמי לשם. ובין העננים מצליח לעבור ולמצוא פיסת דשא יפה לנחיתה לפני פרוץ הגשם, (אחד החברה שהמריא מספר דקות אחרי כבר הגיע למטה רטוב).
האויב הכי גדול שלנו בעמדות היא "חרמנות הטיסה"
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 11, 2009, 06:24:33 am

מלמעלה זה נראה ענן קטן,
כשהחלטתי לעבור דרכו. זה היה באחת הטיסות המופלאות ב"אולו דניס".
אחרי כחצי שעה מעל ה"באבא דאג", ראיתי למטה בכיוון מערב צפון מערב ענן קטן.
כיוונתי עצמי לכיוון הענן כדי לעבור דרכו בדרך למטה אל החוף.
הענן שומר צורה וכשהתקרבתי גודלו הוה כמגרש כדורסל. והגובה ( עומק) של כ 5 מטר.
אני מגיע מעל הענן מאט קלות עם הברקסים, ויורד רך, רך, שוקע לתוך הענן הקטן.
ממשיך לטוס ויוצא מהענן למטה מסתכל למעלה ובקושי רואה את המצנח שעדין טס בתוך הענן.
כך תלוי בענן נשאר מספר שניות מקסימות, שנשארו חרוטות לעד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 13, 2009, 08:27:19 pm

אותו יום במבוא חמה התחיל על הפנים,
א. שיגר חניכים ואחד אחד בגלישה ישרה לשדה הנחיתה, שום תזוזה על אף מצנח.
אחרי כשעה אני מחליט לפרוש ולצאת לאויר.
החניכים ממשיכים לשרטט קוים ישרים בין העמדה לשדה הנחיתה.
אני באויר ומגלה את מה שכבר ידעתי קודם " אין טרמיקות !" אין שום דבר שיחזיק אותי באויר וגם אין לי רכב איסוף למטה.
אני מחליט לנסות ולהחזיק בשיניים, להיצמד להר ולא להרפות.
הלוך וחזור אני מפסיד מדרגה ועוד מדרגה והכל במרחקים של 10 מטר או פחות מההר.
מדי פעם רוח קלה מחזירה אותי כחמישים מטר כלפי מעלה אותם אני מפסיד אחר כך בסינק מקומי.
עוד סיבוב ועוד אחד. אבל אני בשלי צמוד להר.
בשלב שהתחילו קצת תנאים, אני כבר הייתי שלושת רבעי שעה באויר נלחם על כל פיפס. כ 200 מטר מקווי החשמל לפני שדה הנחיתה,אבל לא מותר.
עכשיו אני כבר בממוצע כללי של עליה עם קצת יותר ביטחון.
אבל עדין חייב לעבוד קשה על כל מטר, על כל מדרגה בהר.
אחרי שעה ורבע הצלחתי להגיע נוטף מזיעה לגובה העמדה, עוד שנים שלושה סיבובים ואני עובר את העמדה, ממהר לנחות, עייף ושבוז.
א. רואה אותי חוזר לעמדה ושואל מאיפה אתה מגיע עכשיו ? כמו לא מאמין שבכל הזמן הזה הצלחתי לחזיק באויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 17, 2009, 11:17:10 pm

התנאים הסתיימו, אני האחרון בשדה הנחיתה מתחת לכתף שאול שבגילבוע,
מקפל את המצנח,עולה על הרכב ויוצא חזרה אחרי טיסה שיגרתית בגלבוע (שמשמעותה, 10 דקות בגובה העמדה  ואז ירידה עקבית ללא ניצן של טרמיקה.).
בזיות העין כ 300 מטר ממני באמצע השדה מצנח כחול פרוש, ושום תנועה של אדם לידו.
אני מחליט לבדוק, עוצר את הרכב מתחיל ללכת, מתקרב,  ועדין אין תנועה. מגביר את מהירות ההליכה כי זה נהיה חשוד ועדין אין תנועה. עכשיו אני כבר רץ כי אני רואה אדם שוכב ליד המיצנח לא זז לא נע.
מגיע למקום ואני רואה את י. שוכב על ביטנו, ללא הכרה פניו טמונים האדמה והמצנח שהביאו לכאן פרוש לפניו.
אני הופך אותו על הגב ומשחרר את דרכי הנשימה והבחור נושם אך ללא הכרה.  שריריו נוקשים,עין נפוחה מפגיעת המשקפים ונראה שאין לו שברים.
משחרר את רצועת הבטן להפרידו מהמצנח ומזעיק את מדא.
הם מגיעים מעפולה תוך כ 20 דקות  ואוספים אותו. בנתיים גם מגיעים חבריו שבאו לאסוף אותו עם הרכב שנשאר למעלה.
מה שהתברר אחר כך מצמרר למדי, י. המריא אחרי ששכח לסגור את רצועות הרגלים.
כשהיה באויר התחיל להחליק ואז כשהגיעה רצועת הבטן לבית השחי הוא עזב את מיתרי ההיגוי והצמיד ידיו בכל כוחו כדי לא להחליק. הלחץ של הרצועות הביא לאבדן ההכרה ומכאן אחריות הניהוג היתה על המצנח שלקח אותו לאמצע השדה. כאם בנחיתה עם רוח גבית הוא נשתל אל השדה. מזלו הטוב שהחלטתי לבדוק מה קרה.
איפה היו חברייו שבאו איתו? איפ היו בדיקות החובה כן הבד"ח לפני ההמראה????

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 21, 2009, 07:31:18 pm

המראתי בין האחרונים, אחרי שעזרתי לכמה חברים להמריא.
וסיימתי את תפקידי כשופט "פורים באויר.
הרוח התחזקה  אך משום מה רוב המצנחים היו בדרכם למטה.
.חצי שעה קודם היו כ - 15 מצנחים באויר,  ועכשיו אולי חמישה ,שניים כ 200 מטר מעלי  ושלושה בגלישה לכיוון הכינרת.
אחרי ההמראה היה נראה שהתנאים כבר לא מחייכים אלי. אז באזור מבוא חמה אני רואה חוואי ולא רחוק ממנו שתי דיות. אני מכוון אליהם ותוך דקה אני בעילוי . אני מחליט להיצמד לחיוויאי שלא שם עלי וממשיך בנסיקה  ואחרי פעמים 360 מעלות אני בקצב של +5 שועט למעלה. החיוויאי ממשיך אל מעל מבוא חמה ואני תופס כיוון לכינרת.
לשמחתי הדיות נשארו מחוץ למצוק ואני מבלה איתן כשאני כבר בגובה של 450 מעל עמדה ההמראה.
 עכשיו גם הן עוזבות אותי לא לפני שאני רואה קבוצת סיסים  הנעה בזינוקים לכל עבר.ומעלה אותי בעוד 100 מטר.
עכשיו כבר עוד מעט בבסיס ענן והכל עולה, מודה לציפרים שעזרו לי היום. מהשלב הזה אני כבר עצמאי ויכול להסתדר בלעדיהן.
מסתכל על השעון, וארוחת הצהרים מחכה לי בכפר חרוב אז  גולש לנחיתה ליד הבית ......... ומנצל את היתרון היחסי שניתן לי לטוב ליד הבית.
גם ארוחת צהרים טובה היא טרמיקה שיכולה להעלות אותך  לגבהים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אדרי על March 22, 2009, 10:03:50 am

פורים באוויר 21.3.09 טסים טיסת נעילה לפני שנוסעים הביתה בשעה 15:00 לערך
קובעים עם האישה שתאסוף אותנו מהשדה נחיתה מציע לאבי שאול (ביטר ) לטוס איתי
ליאב באוויר בגובה 800 מטר מדווח על תנאים נהדרים .
אני ממריא ומטפס לגובה 750 מטר לתוך תרמיקה עדינה יורד ל600 מעל עמדת המראה
אני רואה את כל החברים יושבים עם הנרגילה סביב מעגל ,אבי שאול ממריא ,וחברים באוויר
מביט לכיוון הכינרת ואני רואה את הכינרת נצבעת בצבע זהב ורסיסי גלים רדודים על גבי המים
עולה לגובה 700 מטר ואני מרגיש שאני צריך להפעיל הרבה מאוד S.S  ומדווח לאבי שאני הולך לשדה נחיתה .
ליאב מדווח בקשר שהרוח מאוד גבוהה בשדה נחיתה העליון כ30 קמ"ש להערכתו .
אני לוחץ על המערכת האצה מציץ ב GPS מהירות של 2 קמ"ש גובה 650 מטר רעשי ווריו מרמזים לי על עליה בגובה
מחליט על טיסה מערבה לכינרת ובהסעות צפונה טס יחסית מהר אך הווריו לא מפסיק לצעוק אני עולה  , אני חוזר בסינק לכיוון שדה נחיתה מעבר לקו מתח גבוהה גובה 470 מטר אך לא מצליח להתקדם ומחליט לבצע סיבובים 360 מעלות דרך צד ימין מבצע מחליט שבגובה 300 מטר אני עוצר סיבוב מביט סביב אני לבד ועוד גלשן שרחוק ממני מושך ברקס ימין בעדינות והולך ומגביר עם סיום 2 סיבובים משיכה עד הקרבינה ושומר עם ברקרס  נגדי את ה G תחושה מאוד מרגשת מתוך העובדה שלא עשיתי זאת בעבר על מצנח בכל מקרה יורד לגובה 320 מטר מתחיל לעצור ומישר כנפיים
משב חזר מגיע ומרים אותי לגובה של 520 מטר  מלווה ברעשי  ווריו החביבים עלינו מאוד .
מחליט על ביצוע סגירת טיפים – סוגר טיפים ומקבל טלטולים לא נעימים שומע את הווריו שמעלה אותי והסעות לאחור מבין שהתרגול של קיפול טיפים אינו מיטבי .
מחליט לחפש סינקים באזור הכנרת ולא מוצא אפילו אחת לרפואה הכול עולה .
דוחף מערכת האצה וממתין זמן למחשבה : באוויר תשמע אני אומר לעצמי בסוף ברור שאתה תגיע לקרקע הרוח חזקה ויגיע הרגע שהיא תחלש .
מה כן אני יכול לעשות אני שואל את עצמי   מערת האצה וקיפול טיפים אבל פוחד מקריסה קדמית וכן לא עשיתי זאת בעבר .
פול סטול – לא עשיתי בעבר ואני לא מתכוון לעשות היום .
פתיחת מצנח רזרבי – כן אבל בטח לא היום ורק עם אני יהיה במצב חרום אמת ואני לא מרגיש מצוקה.
טוב אז מה בכל זאת אתה עושה אני שואל את עצמי .
אני רואה את הגלשן מגיע לנחיתה נגמר לבחור המסלול אני אומר לעצמי ואני רואה אותו נכנס במהירות לשדרת העצים המקיפה את שדה הנחיתה ומדווח בקשר .
טוב תתחיל לטפל בעצמך אני אומר נו לפחות יש אמבולנס ומשטרה במשטח אני צוחק עם עצמי.
מחליט לא לעזוב את הקיפול טיפים לא משנה מה קורה
פנים כיוון מערב (כנרת ) מקפל טיפים (מלחמה בלשמור אותם מקופלים ) משבים חזקים מנסים לטלטל אותי ואני לא מוותר מלחמה כאבי זרועות אבל לא מוותר
אני מנהג את המצנח על ידי תנועות גוף ומודה לאיתי לנואל על הרתמה החדשה (ועל רענון הרזרבי לפני שבוע .
ואני שומע את הרעש של הווריו צפצוף ארוך שלא שמעתי מזה כשעה  אני בסינק  אני אומר לעצמי רוצה את אימא אדמה אלוהים תשאיר אותי בסינק (פעם ראשונה שאני מחפש סינק משוגע )
יורד לכיון שדה הנחיתה ואני רואה בגובה 200 מטר את אשתי מגיע לכיוון שלי מעט לחוצה לא מרפה מהטיפים ומנהג את עצמי בזהירות רק עם תנועות גוף לשדה החיטה (ואומר לעצמי מזל שצחי לא פה הוא עוד היה צועק עלי ) תרמיקה חזקה מעלה אותי ל270 מטר אני לא עוזב את הטיפים וחוזר שוב לסינק  שלי ולאט לאט נוחת לראשונה עם טיפים מקופלים
מפנה זריז (שצחי לא יראה אותי בשדה החיטה ) שתה הרבה מים הגרון יבש .
ומגיע לתודעה -  כן חייב קורס מצבי חרום .
אדרי

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 27, 2009, 01:24:42 am

שמשון ואני עומדים במנחת "שזור"  מביטים למעלה להר הארי בקינאה ,אחרי סייקל שהוריד אותנו  למטה.
למעלה כעשרה מצנחים טסים לכל הכיוונים. תראה, תראה , שמשון צועק ומצביע ועיני מלוות את מבטו.
למעלה מצנח לבן נראה בספין ואחרי סיבוב , נכנס לתוך ההר.
מיד אנחנו על הרכב במהירות למעלה לראות מה ניתן לעזור. בקשר הכל מבולבל כי עדען אף אחד לא יודע מי זה נכנס בהר. עוברים את רמה במהירות וממשיכים את העליה כמה שיותר מהר ( אני חושב שבכ15 דקות עשינו את כל הדרך).
מגיעים למעלה להר הארי וממשיכים עם הרכב מערבה לכיוון שנראה היה מקום התאונה.
מגעים עד לאזור התאונה ומגלים שאנחנו הרכב השני שהיגיע למקום.
ועדין אף אחד עוד לא  הגיע לעזור לג' ששוכב בין השיחים מתחת לסלע גדול.
בעמדת ההמראה בהר הארי העניינים כרגיל יש כ 10 חברים והם ממשיכים בהמראות כאילו לא קרה דבר.
נ. מרחף מעל האזור ומכוון אותנו בבקשר למקום התאונה , בנתיים מגיע האמבולנס ואנחנו עוזרים לצוות להגיע אל הפצוע.  רק אחרי שהודענו בקשר על הזמנת הליקופטר למקום הפסיקו ההמראות .
ג. לא שרד את התאונה ואני לא בטוח אם הינו מגעים 10 דקות קודם יכולנו להצילו.
אבל התרבות הזאת שממשיכים להמריא גם אחרי שמתרחשת תאונה מעליבה אותי כל פעם מחדש.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: amnonlivne על March 28, 2009, 12:43:48 am

התאונה הקטלנית של גיל יערי ז"ל
כמידי יום שישי,גם בפעם הזו, מתקשר לגיל, קובעים שעת מפגש ע"י ביתו שבמושב מרחביה, אני מגיע ומצטרף.
בתחילה נוסעים לתבור, הרוח לא ממש בכיוון, דרומית משהו ומחליטים להמשיך להר האר"י.
מגיעים לעמדה, יש כבר מצנחים באוויר, נחי אלון ממריא ואני אחריו, מטרמלים ותופסים גובה מעל הגבעה המערבית לעמדת ההמראה.
גיל פורש את ה"בגירה" הלבנה וממריא כעשר דקות אחרי. לאחר ההמראה הוא פונה ימינה לכיוון הגבעה המערבית אך מגיע נמוך בתוך הערוץ ומנסה לתפוס גובה. נחי אלון ואנוכי טסים מעל הגבעה המערבית, כאשר ביננו לבין עמדת ההמראה מפריד אותו ערוץ קטלני.
באחת הפניות של גיל, קרוב לצלע ההר, מקבלת חופתו קריסה אסימטרית, נראה שגיל מנסה לשמור כיוון, אך החופה קורסת בצידה הנגדי ומסבסבת לתוך סלע גדול בצלע ההר.
אני טס מעל מקום התאונה וצועק לעברו, גיל אתה בסדר? אין תגובה, החופה מוטלת על השיחים סביב הסלע הלבן ללא תנועה. החרדה מתגברת, נחי מדווח בקשר לחברים שבעמדת ההמראה על התאונה.
  אמנון האן שקיבל את הדיווח, רץ מייד ומנסה להגיע אל גיל המוטל בתוך סבך השיחים, הזמן אוזל ונראה כנצח, הדרך קשה וכמעט בלתי עבירה ברגל. אמנון האן מגיע אל גיל בעזרת הנחייתו של  נחי שמכוונו בקשר מהאוויר,
יוצר איתו מגע ומנסה לדבר איתו. אני שואל בקשר את אמנון האן מה קורה עם גיל? אמנון עונה לי שגיל פצוע אך עונה לשאלותיו.
אני נרגע מעט מכל הטראומה המתרחשת מול עיני, מבין שגיל נפצע, אך מקווה שיחלים ויהיה בסדר.
מבין מהקשר, שהוזמן אמבולנס של מד"א ,שהגיע לזירת הארוע, אך בשל העבירות הבלתי אפשרית לחילוץ, הוחלט להזמין מסוק של חיל האוויר.
הבנתי שהמסוק בדרך ומייד פניתי לעבר שדה הנחיתה. בגלייד אל הנחיתה אני מהרהר לעצמי וחושב, ספורט מסוכן, אני מיציתי אותו וכפי הנראה לא אשוב לרחף, אמכור את הציוד ואמצא לי תחביב אחר.
 נוחת, מקפל בזריזות את הציוד ומחפש טרמפ אל עמדת ההמראה.
דורון דנן עוצר לי ומסיע אותי אל העמדה. תוך כדי נסיעה הוא שואל אותי האם שמעתי על התאונה של גיל? אני משיב,"בוודאי, ראיתי חלק ממנה מהאוויר, דיברתי עם אמנון האן בקשר, הוא אמר לי שהוא הגיע אל גיל, דיבר איתו ונראה לו שיהיה בסדר"
דורון דנן עונה לי, "גיל איננו". אני חוטף שוק, מרגיש כמי שחרב עליו עולמו ומשתהה כלא מאמין.
 לא יתכן אני מתעקש, אמנון האן אמר לי שגיל יחלים ואין לי מה לדאוג.
מתחיל לעקל את גודל האסון, למעלה ע"י הגבעה המערבית רואה את המסוק על הקרקע ומבין שהנורא מכל אכן קרה. אין מה לעשות "גיל איננו".
מה עושים כעת? אני הגעתי לעמדה עם גיל, איך אני חוזר למרחביה בלעדיו, איך מודיעים לאישתו ולילדיו על האסון הכבד? מודיעים לעמוס שמי מק' יזרעאל (שאשתו אחות במקצועה) על המוות הטראגי של גיל ומבקשים אותו ליסוע למרחביה ולהודיע למשפחה. עמוס נוסע למשפחתו של גיל והוא הראשון להודיע את הבשורה המרה.
מגיעים למשפחתו של גיל במרחביה, אישתו וילדיו כבר יודעים על גודל האסון שפקד אותם, קשה להיסתכל בעיניים הדומעות והכאב גדול מנשוא.
ביום ראשון מתקיימת ההלוויה, המון חברים מספורט הרחיפה מגיעים לחלוק לגיל את הכבוד האחרון.
 בק' יזרעאל שם התחנך גיל בילדותו ובבגרותו, שם נטמן ברגבי האדמה אותה כה אהב.
במסע ההלוויה ההיתי בין נושאי ארונו, הרהרתי לעצמי האם המחיר הכבד כדאי?, מי יתן ולא נדע עוד תאונות.
 יהי זכרו ברוך, אזכור אותו לעד.
אמנון ליבנה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אמיר מליק על March 29, 2009, 01:47:55 am

הצטרפותי לספורט מצנחי הרחיפה

[attachthumb=#]
אמיר מליק ואיתי לנואל, קורס מצנחי רחיפה - יוני 2003

אחד הסרטים שריגשו אותי בתור ילד קטן היה סופרמן (ספי עכשיו יש לך מתחרה... ) הצילומים המדהימים של הטיסות שלו על נופי ארה"ב במהירות מסחררת ללא תלות בשום מכונה היה מדהים, היו לילות שלמים שחלמתי שאני מעופף כמוהו, וההרגשה היתה נשארת בי גם כשהייתי מתעורר או בכיתה, כל כך רציתי לעוף....
במקור במקור אני נתניתי, בתור ילד קטן אני זוכר שהייתי רואה את הגלשנים ממריאים מהחלק הצפוני של נתניה (מצפון למלון ארבע עונות והמיני גולף ז"ל) ותמיד זה קסם לי וריגש אותי לראות אדם באויר ללא מנוע ממש קסם.
בהמשך עברנו לקיבוץ העוגן, העיר הגדולה היתה תמיד נתניה, ויצא לי באחד מהפעמים לבקר בעמדה הישנה מצפון למלון כרמל, דיברתי עם כמה מהמרחפים, וכמובן שהשאלה הראשונה היתה מה המחיר?, לאחר שהבנתי באילו עלויות מדובר הבנתי שזה מעבר להשגתי, עם תקציב חודשי של 50 שקל מהקיבוץ (בשיא הרצינות זה היה התקציב החודשי שיכולנו למשוך בקיבוץ) החלום נשאר בגדר חלום.
בצבא רציתי להצטרף לצנחנים אבל בסופו של דבר צורפתי להנדסה קרבית (אני לא מצטער היום) וגם כאן חלום הטיסה נלקח ממני
לאחר הצבא עזבתי את הקיבוץ וחזרתי לנתניה, יצא לי לבקר בעמדה עוד פעם אחת, ואני וחבר שלי מהקיבוץ רצינו לקנות מצנח ולהתחלק בו, אבל גם רעיון זה נגנז (אותו חבר עשה קורס דרגה 1 אצל ארנון הר לב אבל לא סיפר לי, רק לפני כמה שנים העיז לספר לי)
אני עבדתי איזו תקופה בפ'ק גנרטורים מה שגרם לי לסוע כמעט לכל חור בארץ, יום אחד (ואני זוכר את זה צלול כאילו זה קרה אתמול) ירדתי מרמת הגולן דרך יהודיה והחלטתי לסוע מהצד המזרחי של הכנרת, כשהתקדמתי לעבר שדה הנחיתה של מבוא חמה ראיתי את המצנחים גולשים לאיטם במורדות, ונזכרתי שוב בחלום, אותו יום דיברתי עם ענת שאני רוצה לעשות קורס מצנחי רחיפה, אבל גם אז חלום זה נגנז, כמה שבועות לאחר מכן התקבלתי לאפלייד מטאריאלס ומצאתי את עצמי מבלה שנתיים על חשבון הברון בחו"ל וגם שם שני ביתי הגדולה נולדה.
חזרנו לארץ, עברנו לקריית גת וגרנו שם, והחלום נשכח שוב, עד ליום אחד מיוחד אשר היה יום פעילות לעובדי אפלייד מטאריאלס בחוף ניצנים, ומי היה שם?, ניחשתם נכון, דויד פרנק עם הטנדם והמנוע, הוא הטיס את הילדים של חברים לעבודה, בשביל הכיף כמובן, הוא כל פעם לקח ילד אחר ועלה איתו לאויר, מבצע ווינגים, ונוחת בקלילות רבה, אוי אני נישברתי באותו יום....
מאיה נולדה כשבוע לאחר מכן, ואנחנו החלטנו שהגיע הזמן לעזוב את קרית גת, אבל לא שכחתי את דויד פרנק, ואני הייתי זקוק לשינוי בדחיפות.
חזרתי לעבודה וחיפשתי את דויד, הוא עבד משמרות ופגשתי אותו לבסוף, התחלתי לחקור אותו לגבי מצנחי רחיפה, איך לומדים, מתי, היכן, מנוע, מחיר (כבר לא היווה בלם) , המלצות, סיפורים, ואני זוכר עד היום את השיחות הללו, דודי השיג לי את מספרי הטלפון של שמיים ועגור, בחרתי בשמיים (אקראית) וכבר קבעתי עם איתי לנואל להפגש באודים לתאוריה.

[attachthumb=#]
בד"ח לפני טיסה, איתי מוודא שהכל קשורה - זו לא טעות כתיב

הגעתי למחסן של איתי באודים, וכל הדרך לא האמנתי שאני עושה את זה, גם כשיצאתי מהאוטו לצריף לא האמנתי שאני עושה את זה, וגם כשאילן ארז עבר איתי על התאוריה לא האמנתי, הייתי בתוך חלום שעומד להתגשם וישבתי מהצד וראיתי איך הוא קורם עור וגידים,
לאחר התאוריה בשעות הצהריים מצאתי את עצמי עם אילן ארז (היה לו סובארו טנדר) בקצה צוק מנדרין עם מיצנח בול, אילן הראה לי איך מניפים, וכמה זה קל להחזיק את המצנח מעל לראש (חוכמה גדולה) נרתמתי כולי רועד למצנח, שאלתי את אילן אם אני אצא עכשיו לאויר, "לא מה פתאום" הוא ענה, רק לא ידעתי אם זו עוד אחת מהתשובות המתחכמות שלו, הנפתי, והמצנח עלה יפה מעל לראש בעזרתו של אילן, התחלתי ללכת, ואילן משך לי את הברקסים, הלכתי שוב אחורה הכנו את המצנח, הנפתי לבד והוא התחיל לצעוק לי לרוץ, רצתי, הגעתי לקצה הצוק והוא לא אמר לי להפסיק, המשכתי, ופתאום שמתי לב שאין לי אדמה מתחת לרגליים, זה היה מדהים, שמעתי את אילן עם המגאפון אומר לי "משוך קצת ימינה, ועכשיו בצע פלייר", עשיתי מה שאמר לי ונחתתי נחיתה רכה בחוף הים, קשה להסביר את ההרגשה על הפנים שלי אבל החיוך שלי היה מאוזן לאוזן, אספתי את המצנח כפטריה ורצתי (ממש רצתי) אל אילן, טיפסתי במעלה הצוק, זה לא היה קל אבל עשיתי את זה מהר, הייתי צריך להמריא שוב, אותו יום ביצעתי 4 טיסות

[attachthumb=#]
המצנח לא עולה ישר - קורס מצנחי רחיפה יוני 2003

שבוע לאחר מכן סיימתי את טיסות הבסיס והתקשרתי למענה הקולי של שמיים כדי לדעת אם מתבצעת טיסות בגובה בסוף השבוע, לצערי אותו שבוע מזג האויר לא אפשר זאת ואני נשארתי כסהרורי עוד שבוע שלם, דיברתי בעבודה עם דויד, שמעתי עוד סיפורים וכבר הייתי מוכן לחוויה הגדולה מכולם, טיסה בגובה.

[attachthumb=#]
איזה בעסה, שוב פעם לא הלך לי

יום שישי הגיע, המענה הקולי דיווח שנפגשים בצמח, הייתי שם ראשון לפני כולם, לאחר כ 15 דקות הופיעו אילן ארז, איתי, וטקסרמן (טקס) כמובן עם המיציבישי (מיצי) לאחר תדריך באוהל בשדה הנחיתה הצטופפנו במיצי עם עוד כ 12 חניכי שמיים, חלקם שוכבים על המצנחים בתא המטען, עלינו לעמדת ההמראה, ואיזה מראה נשקף לעיני, הייתי בפעם הראשונה בעמדה, הגובה, הנוף, הכנרת הפרוסה מתחתי, וחם, וריח של שדות, קיץ מרחבים וחופש הכל התערבב ביחד ואני כבר רציתי להיות באויר.
התארגנתי, ביקשתי מאילן ארז שיראה לי איך מחברים את המצנח לריתמה, הוא עזר לי גם להרתם, ראשונים יצאו החניכים הותיקים יותר, הרעש של חיתוך הרוח במצנח לאחר ההנפה בשקט של מבוא חמה בבוקר כאשר עדיין אין רוח עדיין מדהים אותי כל פעם מחדש,
החניכים הראשונים הראו לנו איך נוחתים והבנו את הפרוצדורה, אני היתי מוכן ומזומן לצאת לאויר.
הנפתי והמצנח עלה לי ימינה מדי תקנתי אבל לא מספיק חזק, ואיתי משך לי את הברקס, "תסתדר מהר כי הרוח מתחזקת" ומיהרתי לעמוד שוב עם המצנח בצורת בננה, עוד הנפה, והפעם זה עלה טוב, אבל איתי שוב משך לי בברקס, הוא טען שהמצנח עבר אותי, שוב הסתדרתי, ושוב הנפתי כבר כמעט ללא כוחות, איתי משך לי במיתרי ה A ועזר ליצב את המצנח (הרוח התגברה) והנה בלי לעשות כלום הייתי באוויר
הסתכלתי לכיוון הרגליים שלי ו"אמאל'ה" לא ראיתי את האדמה, איזה פחד!, המצנח היתלתל באויר, וגרם לי בחילה, רציתי לרדת רציתי לפרוש, לא רציתי להיות שם בכלל, איזו טעות, אני רוצה לרדת, המצנח המשיך להטלטל, ואני באמוק בילתי מוסבר תופס בויליינים כנקודת אחיזה במציאות, ככל שהתרחקתי מההר המרחק לאדמה רק הלך וגדל והטילטולים נמשכו, אני רוצה לרדת!
לאחר עוד כמה דקות טיסה ככל שהתקדמתי לשדה הנחיתה כך הטיסה נעשתה רגועה יותר ללא טילטולים, אויר חם וכיפי נשב בפני, תחושת החום והמחנק של הכנרת, הריח של הימה הענקית הזאת, והנה אני מנהג את המצנח לפי הוראותיו של אילן ארז, ונחיתה עם ריצה קצרה, הנה נגעתי שוב באדמה.

[attachthumb=#]
עוד רגע ואני נוגע באדמה - קורס מצנחי רחיפה, יוני 2003

אני מסתכל למעלה ומתקשה להאמין שלפני כמה דקות הייתי שם, בקצה הצוק, ועברתי את כל הדרך הזאת באויר, מתישב נרגש אני חושב על מה שעברתי, אבל התחושה הנוראית בתחילת הטיסה עדיין לא מרפה, לנסות ולהמריא שוב? אבל תנאי מזג האויר התחזקו מוקדם, ושיחררו אותנו לאחר טיסה אחת בלבד
אני חוזר הביתה בתחושות מוערבות, סוף הטיסה היה כיף אבל ההתחלה שלה היה סיוט, מה לעשות?, לוותר? אני מתיעץ עם ענת שאומרת שמימלא שילמתי אז שווה לנסות שוב, אם זה שוב יהיה סבל אז פשוט לוותר

[attachthumb=#]
כמו ברווז שמנסה להמריא, קורס מצנחי רחיפה יוני 2003

שבוע לאחר מכן אני מגיע שוב למבוא חמה, שוב הריטואל הרגיל של התידרוך, הצפיפות במיצי, ההכנות והבד"ח לפני, ההנפה, ההמראה, ושוב אני באוויר, אבל אוויר מרגרינה כבר מההתחלה, אני לאט לאט עוזב את הויליינז, מרים את הראש ומסתכל סביב, ההרים, הכנרת, סוכת הנחיתה, הברושים, הפרות, טבריה, אני רואה את הכל, אני גולש לאיטי, ללא חיכוך, מחליק מטה מטה ונוחת כ40 מטר לפני הסוכה, אוי זה היה מדהים, אני חייב לנסות שוב, כדי להיות בטוח, ואני מקפל בזריזות ועלה שוב למעלה במהירות, יוצא שוב, אבל הפעם עם עניים פקוחות לרווחה, איזה תענוג...... אני באוויר..... המצנח שורק מעלי, ואני מנווט את דרכי לעבר הסוכה, נחיתה רכה, ואני מכור, ממש מכור, הכי מכור שבעולם
עוד באותו יום קניתי את המצנח הראשון שלי (קומפקט) ידעתי שאני סגור על זה כמו שידעתי באותו יום כשראיתי את ענת בפעם הראשונה....

[attachthumb=#]
כבר שניה שאני באוויר, איזה כיף, קורס מצנחי רחיפה יוני 2003

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 30, 2009, 06:31:40 pm

את הבית שלי , ראיתי לראשונה ממבט ציפור.
אותו יום יצאתי מהכמון , אחרי כ 20 דקות מגיע הסייקל המיוחל אני בגובה 1000 מטר.
הכמון מתכווץ ואני עם גבי אל הרוח יוצא לכיוון כרמיאל. שלוש טרמיקות מעל העמק ואני עדין בגובה 950 מטר מגיע למצוקים  דרמית לחרשים.
אני מחליט להמשיך לאורך הרכס ומגיע מעל הישוב "הר חלוץ" זו הפעם הראשונה שאני שם לב לישוב זהץ
אני מסנן קללה מבין שפתי "המנוולים האלה בחרו מקום, מה זה יפה?"
עוד סיבוב ועוד אחד ואני מתמקד על בית פינתי, כזה עם תצפית על כל העולם.
אני מסמן מלמעלה את הבית הזה, ( אני חייב לראות אותו !!!!) , זה נראה בית ששווה לעבוד בשבילו.  עוד סיבוב ואני ממשיך בטיסה ונוחת ליד מג'ד אל כרום.
אחר כך בדירתי הקטנה הפנטזיות משחקות בי אז אני מחליט לסוע ולראות.
אחרי כשבוע אני מגיע לישוב, אכן פנינת נוף. מגיע לבית ולא מתאכזב.
אז מחליט לשאול ומתברר שהבית למכירה.
מכאן כבר אין לי ברירה אל להמשיך בתהליך של הקניייה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 01, 2009, 06:42:53 pm

ביום הזה היתה  בתבור תחרות על שם "מני" (טיס שלנו שנהרג בטיסה בארה"ב).
בעמדת ההמראה היו פרושים כ10 מצנחים ועוד כ 25 מצנחים מעוגלים  בצידי העמדה.
אפילו הגלשנים לא באו להפריע, והלכו לעמדה הישנה שלהם שני עיקולים למטה.
התנאים מתחילים להגיע וש. מתקדם לשפת העמדה ופורש מצנחו לפני כולם.
אני שארגנתי את התחרות, נגש אליו ומבקש בדחילו, לא להדחק .ש. ( שזו הפעם הראשונה בה אני רואה את פניו . עונה לי בגסות, " אני לא משתתף בתחרות, אתה לא תגיד לי מה לעשות וחוץ מזה התבור לא שלך......."
אחרי שלושה נסיונות הבחור ממריא פונה צפונה ואני חוזר לענייני התחרות.
אחרי כ 10 דקות קריאה בקשר מגלשן שנמצא באויר " מצנח התרסק בדבוריה" , אני רץ אל הרכב יחד עם זיוה שעוד לא היתה רתומה. ומיד לכפר לחפש את הבחור.
אחרי מספר סמטאות , אנחנו מוצאים את ש. חלקים , חלקים שוכב על הקרקע גונח מלא שברים.
אנחנו מפרקים את המצנח ומשכיבים אותו נוח עד בוא האמבולנס.
זיוה נסעה איתו לבית החולים ואני חזרתי למעלה , אל התחרות.
מאוחר יותר התברר לי שיום קודם היתה לש.  הטיסה הראשונה בתבור וגם בהרים טיסה טובה שהביאה לביטחון יתר, שכנראה הוביל לתאונה.
מיותר לציין שאני כבר לא טסתי אותו , כמו עוד מספר חברים שלי שאחד מכללי האצבע שלהם היה .
"לא טסים ביום של תאונה".

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על April 01, 2009, 07:58:55 pm

יום שישי, אביב בגלבוע. אני מגיע לעמדה, פותח מכשיר קשר ושומע קריאות של רוני שמואל בקשר להזעיק אמבולנס לחילוץ פצוע. בדקתי מייד עם הסובבים מה קורה ונאמר לי שש. התרסק מתחת לעמדה מעט מצפון והאמבולנס בדרך. חיכיתי לאמבולנס בעמדה ועזרתי לפראמדיקים לרדת עם הציוד עד לפצוע שהיה בהכרה וסבל מכאבים.

עזרנו כמיטב יכולתינו לקבע את הפצוע וחיכינו למסוק שהוזמן והגיע והעלה את הפצוע לבית החולים העמק.

חזרתי הבייתה עם תחושות קשות ועל פי הכלל של אבנר לא חשבתי כלל על רחיפה באותו היום. ישבתי לאכול צהריים בביתי בכפר יחזקאל ומולי חלון הצופה לכתף שאול. להפתעתי ראיתי מולי מצנחים בגבהים מדהימים מעל כתף שאול. מבט לכיוון אישתי שמבינה לליבי ואומרת לי "יאללה לך לטוס".

ברגשות מעורבים חזרתי להר והמראתי לתנאים נדירים בגלבוע שהביאו אותי לגובה של ,1,800 מטר ונחיתה ליד תל מגידו. קרוס משמעותי ראשון שלי מכתף שאול.

אחה"צ ביקרתי את ש. בבית החולים, עבורו זה היה רק תחילתו של תהליך ארוך וכואב.

ברגשות מעורבים עברתי באותו היום על הכלל ש"לא טסים ביום של תאונה"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 09, 2009, 04:10:37 pm

There are bold Pilots
and there are old pilots
There are no Old & Bold Pilots

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 11, 2009, 08:01:24 am

יום כזה של עננים, מזמן לא נראה במקומותינו.
למרות שהמריאו כ40 מצנחים לא היה צפוף והמצנחים התפזרו לכל רוחות השמיים.
אני מתחיל לעלות בטרמיקה אל כיוון ענן שטוח בטן.
מתחתיו ארבעה אולי חמישה מצנחים, אני כמה מאות מטר מלמטה והם מתקרבים לענן.
עוד סיבוב ועוד אחד ושני מצנחים דוהים אל תוך הענן.
עדין רואה אותם קלושות , מעורפלים בתוך הענן. אני חושב לעצמי איך הם מעיזים כך בתוך הענן.
זה מסוכן!
אני ממשיך בעליה מהירה אל הענן מזהה את צידו הצפוני כבעל העילוי החזק ומתמרכז.
חמשת המצנחים יוצאים כבר לעבר הענן הבא.
אני עוד מנצל את העילוי. לרגע מביט למטה והעמק מתחיל להיטשטש.
מסתכל מסביבי אני לא ממש בתוך הענן, אך העמק נראה פחות ופחות ברור.
עכשיו אני יודע מה חושבים עלי מלמטה, כי להם אני נעלם בתוך הענן .........

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 12, 2009, 09:02:06 am

זה התחיל ביום לא מבטיח,  אובך בכל האיזור  ממזרח לתבור.
יש ליגה לגלשנים ועשרים גלשנים חוסמים את העמדה.
אפס רוח עם משבים קלים לכל הכיוונים, בעלי המרפקים  נדחקים למקום הקטן שנשאר כדי להמריא.
חברים נתקעים בעמדה רבע שעה ויותר עד שגונבים המראה. בשלב הזה אני אפילו  לא פורש את המצנח שלי.
אך מי שמצליח להמריא, חוגג בשמיים בגבהים של מעל 1000 מטר ולכל הכיוונים.
אחרי שעתיים  אני מתלבש בסרבל מכין את המצנח שלי  כדי לשבת שעה בתור ולראות  איך אחרים יושבים לידי מתבשלים בתוך הקסדה שלהם.
אני מקפל ומחליט לוותר.
חוק מרפי הידוע קובע ש"התנאים מתחילים - מיד אחרי שויתרת".
ואכן ב 14:30 ( מאוחר לתבור ) משבים מרעננים ואני  פורס בשנית.
נשארנו בעמדה שני מרחפים שימי ואני.
שימי ממריא ואני מיד אחריו , בחוץ רגוע עם עליה של בערך 1 מטר בשניה. אנחנו מתחילים לעלות וככל שעולים רוחב הטרמיקה גדלה. ממשיכים עם  עם הטרמיקה אל מעל כפר תבור . מכיוון שהרוח חלשה מאד אנחנו תופסים מרחק של כ 200 מטר אחד מהשני לחפש , עילוי. לא רחור מכפר קמא, אני בערך ב 700 מטר  ואני תופס אותה טרמיקה יציבה של +1.5 אני מתמרכז שימי מצטרף ובמשך כ 20 דקות אנחנו כמו כנף אחת גדולה מרחק של כ 20 מטר אחד מהשני מסתובבים ועולים הכל עדין ושקט, כך עד גובה של כ 1400 מטר. בגובה זה אנחנו מתקרבים  שהטיפים כמעט נוגעים ומחליפים חוויות .  קצת מצפון אני רואה להקת חסידות ודורסים אני  מצטרף אליהן והן מקבלות אותנו ללהקה.
אנחנו איתן עולים , ועולים מסביבי במרחקים של 5-10 מטר חסידות והן לא בורחות.
שימי בנתיים מתחבר עם חוויאי שמתמקם כ 2 מטר לפני המצנח שלו ומראה לו את הטרמיקה. אני מצטרף אליהם ואנחנו מסתובבים בשלשה.  בשלב מסויים  שימי מתרחק ואני עם החוויאי בעוד שלושה סיבובים שמביאים אותנו לגובה 1900 . עדין אין רוח אז אני מחליט לרדוף אחרי הלהקה שהמשיכה צפונה ואני רואה אותה כ 500 מטר לפני. שימי מחליט "לדפוק כרטיס " במבוא חמה , אז יוצא מזרחה ונוחת בעין גב.
אני  פוגש בלהקה שוב מעל הזורעים וכמעט לא מאבד גובה עד  הארבל , שם החסידות פותחות בגלייד מהיר  ונעלמות לי אל האופק. מעל חוקוק אני בגובה 600 מטר, השעה כבר 16:15 וכל האזור מכוסה ענן, כך שאין לי לאן להמשיך  ואין שום טרמיקה לרפואה. אז פונה לכיוון הכינרת לצמת חוקוק ונוחת שם .
מסקנות מהטיסה :
טיסה בשניים, זה כמו ההבדל בין לרקוד בשניים או לבד.
מוטת הכנפיים מוכפלת, החוויה גדלה כי יש עם מי להתחלק בה, ותמיד אפשר עוד ללמוד משהו אחד מהשני. 
אבל טיסה בשלושה כשהשלישי שמצטרף הוא  דורס גדול החוויה מוכפלת  ומשולשת.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 14, 2009, 06:29:02 pm

אחרי כשעה מעל התבור, התחזקה הרוח ( אופיני לקיץ).
כבר לא היה ניתן לעשות 360 , אלא רק להסתכל אל הרוח מבלי כמעט להתקדם.
אני מחליט לרדת לשדה הנחיתה. ויוצא לכיוון השדה.
אחרי מספר Sים (אסים) , אני מתקרב לאדמה עד גובה של כ 2 מטר.
פתאום יד נעלמה אוחזת בצידו הימני של המצנח בעילוי פראי ומניפה אותי לגובה של כ 20 מטר אני מוצא עצמי עם סמרטוט מעורבב מעל הראש, הגב אל הרוח ונופל חזרה אל השדה.
בגובה מטר אחד נפתח המצנח בקול גדול, מרים אותי שוב עם האנרגיה שבו לכ 5 מטר , אני מסתובב בחצי סיבוב אל כיוון הרוח ונוחת נקי על רגלי.
זה היה "עילעול" ( DUST DEVIL) , אני מודה למזלי שכיוונתי לאמצא השדה. כי באירוע גמעתי כ 50 מטר.
מאז לפני כל נחיתה בתבור אני מחפש סימנים לעילעול, שלא יפתיע אותי שוב....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 18, 2009, 11:18:53 pm

כן, זה מהימים האלה.
יושבים בתבור מחכים לתנאים. אחרי הקפה השני מתחיל הסייקל.
עכשיו כולם נדחקים בתור כדי להספיק.
ממריאים כ 15 מצנחים, ותוך 10 דקות כולם כבר בגובה של 1200 מטר הציפיות עולות בהתאם אך אתה עדין משתרך בתור.(לא אוהב להידחק).
זהו ....היגע התור שלך אתה פורש וממריא בלי בעיות .
באויר כרגע כ - 8 מצנחים וכולם נאבקים להחזיק מעמד.
הסייקל הטוב עבר ועכשיו בשיניים מחזיקים. כדי לתפוס איזה עילוי. רמת הציפיות מהיום הזה יורדת פלאים וגם הביטחון. עוד 10 דקות וכל הדבוקה  של 8 המצנחים, כבר מקפלת למטה בשדה הנחיתה.
ככה הלך לו יום בנתיים מביטים למעלה ושוב סייקל טוב מעלה חבורה חדשה לגבהים....
התזמון חשוב למזל והמזל לתיזמון......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 22, 2009, 11:13:46 pm

שאלתי את אחד הטייסים הטובים ביותר , מה צריך טייס טוב כדי להצליך לטוס ?
והוא ענה לי " מוח של ציפור" .

עכשיו בעונה הנדידה של הציפרים , הראש שלי מבלה בשמים מלווה כל להקה .
מדמיין את הטרמיקה שנושאת אותה לשחקים. מלווה את הבלגן המאורגן בתוך הלהקה הזו.
ורוצה להיות שם איתן, לא לחשוב הרבה .

מספיק לי מוח של ציפור.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 26, 2009, 12:04:42 am

מכוון לבטן הכהה, ובא מאחור, מכיוון הרוח. תופס את הטרמיקה הזו שמתחת לענן. ואז אין מה שיעצור אותי בדרך, לשם למעלה ואני המלך!!!!

אבל נתחיל מהתחלה, אחרי תחזית מבטיחה של ה"גורו", הבטחות של מביני עניין אני מגיע לתבור. פוגש את מ. שרוצה לחנוק אותי. למה לפני שבועיים קיבל את עצתי לגבי התנאים החלשים ששררו במקום ועזב את העמדה לפני שהתנאים השתפרו .........
אני מבטיח שהיום התנאים יהיו טובים וכמובן מוסיף שזה טוב שהוא מקשיב לי ולעוד ותיקים אבל הכי חשוב שיקשיב לרוח, יקשיב למזג האוויר בהתהוותו ילמד את הסימנים, יביט בעננים יכיר את הציפורים את העשנים את הריחות את מערכות מזג האוויר ואת ההשפעות המקומיות. ..... ואז לא יצטרך להסתמך על ניסיונם של אחרים.

אחר כך חיכינו, כן התנאים התמהמהו ובחוסר סבלנות המראתי יחד עם עוד כמה חסרי סבלנות וכולנו מצאנו עצמנו בתוך מספר דקות, בשדה הנחיתה האופרטיבי למטה בדבוריה.   

לפני ההמראה השניה האוויר כבר הריח יום גדול, מספר חברה כבר מגרדים בעננים, אבל בעמדה כיוון הרוח מצפין קלות ומעורר סימני שאלה. אני מנצל טרמיקה קטנה מכיוון מערב וממריא , בדקות הראשונות אני מגרד בגובה העמדה, אז בזוית העין אני רואה מצפון מספר ניירות עפים באוויר, וכיוונם מעלה .
אם הם בצורה אנטיאירודינמית עולים אז משהו קורה שם. מצטרף על הניירות ומקבל בעיטה למעלה של 8-10 מטר בשניה הוריו צועק,המצנח מרקד מעלי כאילו קיבל אישיות נפרדת, ואני מחליט להחזיק את הטרמיקה הזו בשיניים.  אחרי מספר סיבובים הטרמיקה מתייצבת , אני ממשיך בעליה של 8 מטר בשניה אבל בגלל האינרציה כבר הרבה יותר יציב וקצת פחות מפחיד.
ב 1800 אני פוגש את הענן הראשון שלי להיום, אני מסתובב סביבו מרקד איתו ומזהה שהכיוון שהעננים שטים הינו לכיוון דרום מזרח. אז מחליט לנסות להגיע לכיוון בית שאן.
מדלג לענן הבא שנימצא באזור כפר קיש ובפעם הראשונה אני עובר את ה 2000 מטר. פתאום מבין את המשמעות של לעשות אהבה עם עננים, חג איתם חג אותם וחוגג עליהם.
משם מנסה להמשיך לענן הבא אך מתחיל לאבד גובה. זהו הסינק הגדול בין העננים.
מכוון לבטן הכהה, ובא מאחור, מכיוון הרוח. תופס את הטרמיקה הזו שמתחת לענן. ואז אין מה שיעצור אותי בדרך, לשם למעלה ואני המלך!!!!
עכשיו כבר בגובה 2200 הים התיכון ממערב ירדן ממזרח כל הארץ פרושה לרגלי.
מחליט להמשיך עם כיוון הרוח ומגיע לבית שאן עדין בגובה 2000 מטר. עכשיו מתלבט, האם היום זה היום של בקעת הירדן? אך מחליט לוותר ולצאת דווקא צפונה נגד הרוח ועם העננים.
המסע הזה מעל הכביש ( בית שאן – צמח) הולך לאט לאט אני שומר על גובה ונישמר מהגבול הקרוב.
מעל גשר הענן האחרון שנשאר עובר את הגבול לירדן ואני עם ספיד סיסטם לוחץ נגד הרוח המתחזקת. ונוחת באשדות יעקב אחרי 3 ורבע שעות מדהימות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 29, 2009, 09:40:27 pm

מתי להמריא ?
בכל פעם שאני מגיע לעמדה השאלה הגדולה של היום היא, מתי להמריא?
הרי התזמון הוא אחד הכלים החשובים הטיסה טובה.
כל כך הרבה פעמים זה קרה לי שהשתהתי והתנאים נגמרו, או החלטתי לצאת לפני הצפיפות הגדולה ומצאתי את עצמי צולל לעבר שדה הנחיתה האופרטיבי.
אז מתי ?
מה הם הסימנים?
1 ) הפעל את כל החושים, כל הזמן ( ראיה, ריח, מוח!!! ).
2 ) התלבט עם מרחפים אחרים לגבי התנאים.
3 ) עקוב אחרי התנהגות האויר לגבי מרחפים שהמריאו.
4 ) הכי חשוב !!!!!  לך עם תחושת הבטן שלך.
     אנחנו מפתחים חושים כל הזמן, ואם נתרגל אותם ונאמן אותם נפעל נכון.

אל תמריא כי אחר המריא , סמוך על עצמך ותראה שמהר מאד יבוא רבים להתייעץ איתך.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 03, 2009, 12:14:21 am

השמיים מכוסים באבק הלבן הזה, בטלוויזיה אמור עננות בזרם הסילון.
מקור אחר דיבר על כניסת שרב עם אובך.
אבל הרוח הדרומית דוחפת אותנו לעלות אל ההר, כנגד כל הסיכויים.
עומדים למטה בעמדת הנחיתה ומתלבטים, האם לעלות להר או לנסוע הביתה.
אבל כולנו אופטימיים חסרי תקנה ( זה ברור כי כל העוסק בספורט הרחיפה חייב להיות אופטימי בכל יום מחדש.) אז עולים לעמדה ואומרים נראה את התנאים , אם לא טוב לא ממריאים. בעמדה אכן הרוח דרומית אבל האופק מכוסה, טרמיקות לא נראות באופק אפילו להקות החסידות ויתרו.
אז אנחנו אומרים לעצמנו, נפרוש ונחכה שהתנאים ישתפרו ואז נמריא כי בתנאים האלה לא כדי.
עוד חצי שעה ואין שינוי בתנאים, הרוח דרומית אבל הכל מכוסה בלבן הזה, אנחנו רתומים ואומרים נמריא רק.........
מגיע משב וממריאים, פה ושם טרמיקות קצרות כי הכל מכוסה ואחרי 25 דקות כולנו בשדה הנחיתה מנחמים את עצמנו שלפחות טסנו ביום כזה ויודעים שהינו צריכים לוותר כבר בהתחלה.

כותרת: רגע ההתנתקות
תגובה על ידי: אמיר מליק על May 03, 2009, 11:03:45 am

רגע ההתנתקות

לאחר הטיסה ביום שישי האחרון במבוא חמה עם ענת ישבתי וחשבתי לעצמי מה מיוחד במצנחי רחיפה, מה אותו רגע שתמיד מרגש אותי מחדש בכל טיסה.

התשובה שמצאתי הינה רגע ההתנתקות, אני מאמין שרבים כחברי הטייסים שמכירים את הרגע הזה יאשרו את דברי, או אולי זה רק אני, אני מדבר על הרגע שבו הרגליים אינם יותר על הקרקע ואתה נמצא במללכה אחרת
לפני רגע עמדת על האדמה כאחד האדם, כמו כל אדם פשוט עם תחושת המשהו השטוח הזה שנמצא מתחת לרגלייך, עם משקל הרתמה עליך, עם אותה פרספקטיבה נמוכה בגובה העניים של כל מה שסובב אותך,
לאחר מכן אתה מניף את המצנח, כמו אומר "תתכונן הנה מגיע משהו טוב" צעד וחצי או קצת יותר והנה אותו רגע מתוק/קסום/מדהים/משחרר, אתה באויר, לא נוגע יותר בריצפה, ואתה נמצא בעולם אחר לחלוטין, עולם שבו שולט התלת מימד באופן הרבה יותר חזק, עם צפורים, גבוהה יותר, המון רוח, צף/שט/גולש אתה נשאב אחורה לתוך הריתמה, מסתכל מתחת ורואה תהום עמוק, בקצה הרגליים שלך אין כלום רק אויר, רעד מוכר ומתוק של רוח המלטפת את פניך, מבט ממכר מלמעלה על כל העולם, זה לא משנה אם אתה מגרזן (טס ישר למטה) או בעצם בשלב של עליה, העיקר שאתה מנותק מכבלי האדמה.

אני מסביר את זה לחברי (הלא מרחפים) שבהקבלה לצוללנים שישובים על הסירה חובשים את המסכה ולאחר גילגול לאחור לתוך המיים פתאום נמצאים בעולם אחר לחלוטין, שקט, עם כוח כבידה מוחלש, חיות אחרות, פרספקטיבה שונה וכדומה, רגע ההתנתקות מהסירה והכניסה למיים משול לאותו רגע מתוק של ההתנתקות המאדמה

אמיר

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 11, 2009, 09:02:33 am

החלטתי לא להמריא, הרוח גבולית, טיסה טובה לא תצא מזה..... בקיצור, החלטתי לא להמריא. עכשיו יש בי שקט כזה עם גאווה פנימית על היכולת לעמוד בעמדה ולקפל את המצנח. אני אומר לעצמי, איזו החלטה בוגרת ונכונה, החלטה המצריכה כוח רב יותר מההחלטה להמריא ואני, אני החלטתי היום לוותר , להיות חזק ועל הקרקע להשאר.
החלטתי לא למריא היום, למרות הדרך הארוכה שנסעתי לעמדה. אני שלם עם ההחלטה, כי היא נותנת בי ביטחון שאני עושה את הדבר הנכון.  יש עוד כמה חברה ממתינים בעמדה אולי התנאים ישתפרו והם חגורים ומוכנים. ואני , אני החלטתי היום שאני לא ממריא. מביט עליהם שלם עם עצמי כי אני החלטתי, כן החלטתי, שלא להמריא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 17, 2009, 10:22:52 pm

בשלט רחוק , עוקב אחר השמיים  שלי.
אי שם בקולומבוס אוהיו השמיים אחרים. בטווח של כמה מאות קילומטר אין הרים.
כאן השמיים גבוהים, העננים גבוהים ולא יכול לדמיין טיסה בשמיים כאלה.
בארץ הכל יותר קל, יודע להבחין בין שמיים לשמיים.
האם יהיה לנו יום טיסה טוב או רק טיסה מקומית? האם ללכת לאתרים דרמיים או אולי מזרחיים?
האם הרוח תתחזק או תחלש? אז  בכל מצב רוח יש מצב רוח וכאן?
כאן אני בקושי מבין מאין באה הרוח ולאן? האם ירד גשם שם או כאן?
אז מה שנשאר זה להתחבר למוכר, לעקוב ממרחקים אחרי השמיים שלי המוכרים , האהובים , המרגיזים, המשמחים ולהתגעגע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח - נפאל 1
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על May 17, 2009, 11:05:01 pm

פרסמתי גם בבלוגר,עם תמונות, בכתובת:
http://carlososin.blogspot.com/2009/05/retrospection1.html

נולדתי מחדש לפני שמונה שנים.  מגבלה הפכה להזדמנות. "אני אחיה חיים מדהימים" הפך למנטרה שליוותה אותי בכל תהליך השיקום.

שיקום ....במהלך שמונה השנים האחרונות עברתי שיקום פיזי ונפשי. השיקום הנפשי בא מהמקום של השקט שאחרי הסערה. מקום טוב לצמוח ממנו. זיהיתי את הטוב והתמקדתי בו. רעלים שצברתי התרוקנו אט אט, עד אשר התנקיתי. מהמקום הנקי הזה החלטתי לאפשר לעצמי לזרום.

נסעתי לנפאל על מנת ללמוד לעוף.

חשבתי שאני נוסע על מנת ללמוד לעוף עם נשר מבויית, אשר יימצא את התרמיקות עבורי ב 200 הקילומטרים בין פוקארה והאוורסט. לאגו הייתה תמונה, שקשה היה להפריד אותו ממנה. (>>>)

טיסת הכנה לנסיעה במבוא חמה, בתהליך בחירת כנף מתאימה העמיד אותי פנים אל פנים מול המציאות.
אני לא יודע לטוס.

"אני טס משנת 1994" נשמע יפה, ממקם אותך במקום טוב בחברה בה לניסיון משקל רב.

בעוד הוויבראציות של הכנף מרעידות את נשמתי בתרמיקה של לא יותר מארבע מטר לשניה אני מסנן מבין שיניי: "הקשר היחיד בינך לבין האוורסט, הוא שאתה אוהב לשמוע את צליל שמו ניגר משפתייך".
אחרי עשרים דקות אני מחליט לרדת לנחיתה.
בדרכי מטה, חשבתי שאם רחיפה היה מסלול אוניברסיטאי, על מה הייתי מבקש פטור?
תאוריה, לא. כבר קניתי את הספר של זאב, והורדתי כמה מאמרים מהרשת, גובה, כדאי בכל זאת. קורס תרמיקות, כאילו, דא??? אתה בדרך לשדה הנחיתה... בקיצור, אתה מתחיל מחדש. הכל. שום פטור.
מתחתיי נכנס דאון לנחיתה, והוא נזרק שמאלה באופן חריף מדסט דביל שהתרומם בשניה.
"לא בשבילי". אני ממשיך לעבר הכינרת, ונוחת בקרחת מהצד השני של הכביש, הבננות מגינות עליי.
אני חוזר לספסל הלימודים. אולי בכל זאת אני יכול לוותר לעצמי בעניין הנפות. אני מחייך לעצמי "בסדר", מוותר על ריצה בג'בלאות, ועושה דרכי אל הכביש הראשי.

בסוף נובמבר 2008 נסעתי לארבעה חדשים לפוקארה, לחופי אגם פאווה בחבל אנפורנה שבמרכז נפאל. 

יציאה למסע כזה דומה להמראת מעבורת חלל. כמות האנרגיה הנדרשת מרגישה כמו זו הנדרשת למעבורת החלל להתנתק מכוח הגרוויטציה. הימים האחרונים לפני ההמראה שלי הרגישו כמו המנועים הרועדים, הקרח הנשפך עליהם והלהבות הענקיות המתפשטות לכל עבר. ואז באה ההמראה, ואז בה השקט. הייתי שוב בשקט שאחרי הסערה. הפעם, נקי. שקט. החלל אפף אותי.

שמונה שנים אחרי לידתי המחודשת, מצאתי מקום ממנו יוצא שביל המוביל למרכז שלי. תשוקתי ניצתה מחדש.

פעם, נחתתי ליד מלון כרמל, עוד בימים שהיה שם דשא.
ניגשה אליי תיירת אנגליה מבוגרת, עיניי תכלת בורקות בפנים עליזות תחת שיער לבן.
"How is it, dear?"
"מאדם," עניתי לה במבטא הכי אוקספורדי שיכולתי לגייס, "איט איז בטר דן סקס".
צחוקה מתגלגל שוב באזני.


גיליתי את הטיסה בתרמיקות. טסתי לצד אלופים ולמדתי מהם. נשרים, עיטים ואלופי עולם אנושיים חלקו אתי את השמיים.

נרשמתי לקורס גובה וקורס טרמיקות. למדתי יחד עם שותפים לתשוקה. הרגשתי כמו ג'ונתן ליווינגסטון השחף. דחפתי עצמי למגבלות שלי, והרחבתי את האפשרויות. למדתי לשחרר, לתת לאינטואיציה להוביל. זה לא היה קל, זה לא היה פשוט, זה היה מתסכל וזה היה מדהים. הגעתי למקומות שלא הייתי יכול לחלום עליהם. למדתי לראות עם הלב. באותם רגעים בהם הצלחתי לשחרר, להשקיט את המוח ולזרום עם האינטואיציה, הרגשתי שאני בהילוך איטי, שהגוף והידיים עושים את שלהם, בזמן שאני צופה במרחבים, סופג את המרחב ונספג בתוכו.

קראתי את כל הספרות המקצועית שיכולתי למצוא. הספרים של דניס פייגן ובורקהרד מארטנס הפכו לדפי גמרא עבורי. הגעתי למדינה בודהיסטית בה לכולם ברור שאלוהים נמצא בתוכך. הדרך אליו בטיסה הולכת יד ביד עם השביל להארה פנימית בבודהיזם. ההשלכות של תובנות הטיסה נגעו שוב ושוב בחיי. הדרך הנכונה לטוס היא הדרך הנכונה לחיות. תגיע לנינוחות, זרום, תרגיש, תסתכל עם הלב.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח - שאלת בועה
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על May 22, 2009, 12:47:37 am

שאלה.

בועה בקוטר של מטר השתחררה מעל משטח אספלט, ביום של 37 מעלות, הסונדה כל הדרך מעלה מתחתיה, אין רוח.
נניח לצורך הפשטות שהבועה שומרת את צורתה העגולה.

מהו קוטר הבועה כפוננציה של הגובה?

מהו גודל הבועה ב
50
100
200
300
400
500
1000
5000
מטר?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 22, 2009, 04:09:02 am

תרגולים במרחקים
עוצם את העיניים, ובמצא בשמיים. מטה את הגוף לימין ומושך קלות במיתר הנהוג.
המיצנח נושא אותי בטרמיקה סיבוב ועוד אחד. נוגע במצנח הרזרבי בצד ימין לחוש שהוא שם. מחליט לתרגל ספין אחורי חזק.  חונק את המיצנח בשמאל עד הסוף והכל מסתובב. עוזב את ידית הניהוג והמצנח מתייצב. שוב נוגע בצד ימין לבטחון שהמצנח הרזרבי נמצא שם. מחליט להיכנס לצלילה ספיראלית , נשען בכל כוחי לימין, היגוי חזק לימין עד שנועל את ידית המעצור בגובה המותן. מרגיש כאבן קלע טס מסביב למצנח. האדמה היא האופק והיא מתקרבת מהר. משחרר מבוקר את הידית ועם התאוצה יוצא מהצלילה ישר ועולה.
מחליט לתרגל את הרזרבי. בודק שהוא במקומו והידית חופשיה. נכנס לספין מתוכנן וכשהמצנח מבורדק מעל הראש אני מושך בידית הרזרבי, מחזיק אותו בידי וזורק אותו בכל כוחי. בשלב זה הכל מסביב רץ מהר אבל יודע שיש לי זמן.... מכה קלה ההרזרבי נפתח. המתצנח מאבד צורה לרגע ואני מושך אותו אלי במהירות , שלא יתחרה עם הרזרבי. עכשיו כולו בידי והרזרבי נושא אותי בביטחה.

פותח את העינים ומסיים את תרגיל הבטיחות היומי ויודע שכל תרגול כזה על יבש יביא אותי לפעול טוב יותר תחת לחץ.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 25, 2009, 11:47:06 pm

כמו סוס מהלך בדרך זרועת אבנים, כמו יעל מדלג על מדרון מסולע.
כמו העיט הצולל במהירות אל הקרקע כדי להשיק בה בנקודת טרפו. כמו הדג המסתובב בין האלמוגים.
דע והרגש את מצנחך.
הסוס אינו מסתכל כל צעד היכן יניח פרסתו, גם היעל מביט קדימה ולא על המדרון.
העיט יודע לתפוס את טרפו ולשנות כיוון, והדג אינו נתקל באלמוגים סביביו.
דע והרגש את מצנחך כאילו הוא חלק מגופך.
הנף אותו, לך איתו טוס וטוס וטוס.........
רק כך כשתטוס לא תעסוק בטיסה, אלא תרקוד עם הרוח, לא תעשה סיבוב קרוב מדי להר לא תעשה סיבוב רחוק מדי מההר.
אל תפסיק להתאמן, עד שהמצנח יהיה חלק מהגוף שלך ולא תחשוב אל האיך אלא רק על המה!!!!

כותרת: נפאל - קטע נוסף - דיקי דנדה 2
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על May 28, 2009, 10:14:13 am

לקריאה בעימוד נוח:
http://carlososin.blogspot.com



אדרנלין פמפם כל הדרך אל העמדה בדיקי דנדה. ענן קומולוס מזמין, ותוך דקות אני יוצא, ראשון.
wind dummy, קוראים לזה. אני מתיישב ברתמה ותוך שניות, אני נשלף.
אינטואיציה לוקחת ואני מבצע בעיתת מספריים שלוקחת אותי יחד עם הכדור לעומק הרשת.
שאגות האוהדים באצטדיון מחרישות אוזניים. מהירות הסיבוב גדלה, הרוח מחליפה את האוהדים והשאגה מתגברת.
אני נשכב על הצד, מושך עוד טיפה היגוי פנימי. G מתגבר, מדביק אותי לרתמה. הכנף מגלה רצונות משלה, ומגבירה הטיה.
תוך שניות אני שוכב על הצד, ויותר מרגיש צלילה ספיראלית מאשר רואה את הקרקע מתרחקת.
ללא ואריו שיאשר לי אחרת, יצאתי, כך הסתבר לי אחר כך, מהתברגות טוטאלית.
נזרקתי מהעילוי לזרם אוויר יורד חזק עוד יותר, התרמיקה זרקה אותי החוצה בזעף ולפני שיכולתי להגיד ג'וקי סנדרסון
מצאתי את עצמי במחצית הרכס, מתרגל בעל כורחי טיסת סרטן. איבדתי את הסייקל.
אני רואה את הג'יפ מגיע לשדה הנחיתה. מבט זריז בשעון – יש לנו זמן לטיסה נוספת.
עוגמת הנפש מתחלפת להתרוממות הרוח של עצם היותי טס, בנפאל, טראסות מתחתיי,
ובית ספר ממתין לפזר מעליו סוכריות.

*

הטראסות עוקבות אחר הקונטור הטבעי של ההר, נכנסות ויוצאות בSים מתפתלים,
קווי גובה של מפה טופוגראפית המשורטטים על האדמה.
בטיסה בשמיניות אתה מתמזג עם הצורה של השלוחה, עוקב בטבעיות אחר קווי המתאר.
אני מתעקל עם גל הטראסה לשמאלי. גופי בנטייה ימינה ובסיבוב חזרה בשמינייה,
ברגע שאני מרגיש את העילוי מתגבר, אני מחריף את ההטיה,
מוסיף היגוי ומתחבר לגל הטראסה מעל, בעדינות מעביר את משקל הגוף שמאלה, שוב החוצה מהרכס.
אני עמוק במשחק המטוטלת וזה נחמד וכיף והרמוני אבל שלושת השמיניות האחרונות היו בכיוון מטה.
אני מבין שאין מצב שאני מגיע היום לבית הספר. הערכת מצב זריזה. אני כ500 מטר משדה הנחיתה,
עם 200 מטר גובה, 350 מהכביש וחוטי הטלפון. החלטה מתקבלת. אני יוצא לנחיתה.
אני מתרווח לגלישה, מוציא סוכרייה עטופת שקית אוויר, ובעודי מתחיל לספוג את הטעם, אני רואה בית ספר,
 100 מטר קדימה, 35 מעלות שמאלה ממני. ברגעים כאלה אתה מצטער שלא הקדשת
יותר תשומת לב לחומר בשעורי גיאומטריה,  אבל האינטואיציה אמרה לי שיהיה בסדר,
וסטיתי שמאלה אל עבר בית הספר. ילדים משחקים במגרש המשחקים, לובשים סוודרים ירוקים.
אם רק היו לובשים סוודרים כחולים, הבגידה שלי לא הייתה כל כך נוראית.
אני מסתכל אחורה על בית הספר במעלה הרכס, ושולח להם הבטחה לסוכריות מחר.
הירוקים רואים אותי, ורצים לפינה הקרובה של המגרש בערבוביית נפנופים וקולות.
אני ממתיר עליהם גשם סוכריות, והצהלה מוכפלת. אני צועק להם "נמסטה", מנפנף חזרה,
מעביר משקל גוף ימינה חזרה לכוון שדה הנחיתה, חיוך מרוח לי על הפנים.
אני מניף ביד ימין חרב דמיונית ואומר "אני מכתיר אותך, קרלוס משבט אוסין,
איש הממתקים של ההימלאיה..." ובאותו רגע, חטפתי סינק.
בועה במעוף של כוכב שביט פוגעת בי, ואני יורד עשרות מטרים בשובל האוויר היורד.
לא ברור לי שאני עובר את קווי הטלפון מעל הכביש בזווית הגישה הנוכחית.
אני פונה שמאלה, טס ישירות אליהם, ומחפש שדה קרוב יותר מהשדה המתוכנן.
אני מזהה כזה, ארוך, מקביל לערוץ הנחל היבש ולכוון הרוח.
אני עובר את קווי הטלפון ופונה ימינה לנחיתה.

*

אני בפיינל ו- 15 שניות לפני שאני נוחת, אני רואה תעלה עמוקה לפני הטראסה.
שנייה נוספת מגלה סלע גרניט יורד לעומק התעלה. שנייה נוספת מגלה לי
שעובי התעלה שני מטרים ועומקה 4 לפחות. סלע הגרניט מגיע עד לתחתית,
זרם מים עדין נשען עליה בדרכו אל ערוץ הנחל. לא יכול להסתכן.
סינק, מורח אותי מול מציאות קשה. אני שובר חזק שמאלה, מבטי על חלוקי הנחל,
והפרוטזה יוצאת לי מהמקום, מוחזקת על קצה הגדם ברצועה אלסטית.
אני לא יכול לנער אותה מעלי, לא יכול להוריד את הידיים מההגאים. אני נוטה ימינה, מתייצב מול הרוח.
אני עומד לנחות על ערוץ הנחל היבש. אם רגל ימין פוגעת בחלוקי הנחל בנחיתה,
אני יכול לשבור את הברך, והלך עלי. זה לא יכול לקרות. אני מתחיל למשוך את הברקסים,
מתכונן לזיקור הכנף וגלגול צנחנים שמאלה. ואז..., (J)  שלוש שניות לפני הנחיתה, אני נזכר... יש לי איירבג!
תחושת אושר ממלאת אותי, אני משחרר קצת ברקסים תוך נשימה עמוקה, מקבל מהירות,
מרים רגליים ועושה פלייר ארוך, מזקר את הכנף בגובה 50 סנטימטר,
ומתיישב על הכורסא הנוחה ביותר, המפנקת ביותר שאי פעם הייתה לי, ברגע הכי נכון שאי פעם יכול היה להיות לי.
תודה אריה.
תודה.
נשארתי לשבת דקות ארוכות, מבטי בעננים השטים להימלאיה.

*

יאן צועק לי ממעלה הגדה. את החיוך הוא לא יכול לראות. אני מעלה שני אגודלים. כשהוא מגיע אליי אני מספר ומעכל, מספר ומעכל.

אנחנו מגיעים לטראסה המתוכננת, מורידים את הציוד, מתיישבים, אני מספר שוב, הפעם כבר צוחק.

סבסטיאן קורא אותנו לסדר. "נדבר על תרמיקות, כניסה עליהם, השארות, התמרכזות, היזרקות ונחישות."

הוא מדבר אנגלית במבטא צרפתי כבד:
“ … you have to understand… Ze termik is not going to be waiting for you.”
"...אתם צריכים להבין!!! התרמיקה לא תחכה לכם. זאת לא ביצית שיושבת לה בחלל, מחכה שתפרו אותה!!! היא בתנועה, נהדפת על ידי הרוח, מתפזרת ומתחברת..." הוא בודק את הערנות שלנו. זה מיותר. אנחנו לא מסוגלים להוריד את העיניים ממנו. הוא נראה כמו נביא זעם. תורתו בחייו וחייו תורתו. "התרמיקה משנה צורה, כל הזמן. הרוח, תרמיקות אחרות שמתנגשות בה..." הוא מסתובב, ידיו ערבוביה אל כל המקורות וכל הדרכים מעלה. "תרמיקות מתנגשות כמו בועות בכוס קוקה קולה", התאמה על "קולה", התאמה על ה"ה","..."והמרכז שלה משתנה, כל הזמן. המרכז כל הזמן רוצה לזרוק אותך החוצה" הוא מסתובב ומסתובב, ידיו הצידה כמו אחוז צנטריפוגה, ונעצר בפתאומיות מולנו.
"זה לא רק עניין של למצוא את המרכז, ולא רק להיאחז בו, זה בעיקר לחזור אליו כאשר אתה נזרק ממנו!!!"  הוא קודח בנו מבטו, מחפש את אור ההבנה. "אתה צריך ללחום דרכך חזרה!". הוא קופץ אחורה בתנועה סיבובית, ידיו כנפיים והוא טס בשמי הטראסה לרגליו. הוא רץ, מקפץ, קופץ במעגל, מראה את תנועות הגוף הנדרשות להתמזגות עם היסודות. "כאשר אתם נזרקים מהתרמיקה, תשתמשו במהירות שאתם מקבלים מהירידה העוטפת את העלייה," הוא פוער בנו מבט של רצח בעיניים, " הסינק לא נגדכם, הסינק הוא סינק, תשתמשו במהירות של הסינק בשביל להבקיע את הדרך חזרה! תפתחו טיפה את הסיבוב, ותסתערו פנימה! הטיית גוף מלאה, היגוי משלים וקצת לחץ על הכנף החיצונית ועם הכניסה, שחררו" הוא נוגח אל תוך התרמיקה הדמיונית, גופו בעקבותיו, יד אחת כמעט נוגעת בקרקע, יד שיניה גבוה באוויר. הוא מתאזן קצת ומסתכל על הכנף הגבוהה. "תרגישו את הכנף החיצונית. תקשיבו לה. כשיש נפנוף, הטיפ מספר לכם שהוא נגע באזור הלחץ הנמוך. הוא נגע באוויר היורד שעוטף את האוויר העולה. אם תהיו מהירים, תישארו בפנים." הוא מזיז אצבעותיו ומרגיע אותם במשיכת זרועה פנימה, מבהיר את העניין. הוא נעמד מולנו עם זרועותיו בשיפוע. קומפרי? בין רגע, הוא מוחק את החיוך, ניגש אליי, רוכן מולי, ידיו נשענות על ברכיו, מישר אליי מבט ניאנדרטאלי ויורה:"כן קרלוס, ולמה יצאת?!" שאגת האוויר בתרמיקה מסתננת פנימה בין מילותיו. "חשבתי..." "אתה לא צריך לחשוב! אתה צריך להאמין,...אתה צריך להרגיש! נכנסת? תגביר הטיה, תגביר עוד, עד שתרגיש שאתה בתדר, מקשיב לקול המגנט... "
הוא נשען יותר ויותר ידיו כמו סוס נדנדה. "ומה אתה עושה? אתה נשכב על הרתמה, מסתכל מטה, מקווה שאתה עולה ולא יורד!!!"
סבסטיאן נעמד, מסתכל בי ברחמים ולאחר שאיפת אוויר ארוכה, הוא נושף בי "ככה לא בונים חומה! ככה לא טסים בתרמיקות. אתה יודע למה יצאת? כי איבדת את חוש המיקום שלך בתלת מימד. (אנחנו הולכים על דו...) ברגע שאתה מאבד את חוש המיקום אתה נכנס ל NO FLY ZONE . אתה עלה נידף ברוח. אתה מאבד את השליטה, אתה מאבד את החופש, שהוא הסיבה שבגינה הגעת הנה." הוא מצייר כנף מעליו ואז מוריד ידיו לצדי פניו, כמו מבקש למקד את המסר. "אתה צריך להיות בשליטה על הכנף. אתה צריך לרכב אותה כמו סוס ולהקשיב לה כמו אהובתך."

*

"אתה צריך לשמור על המיקום שלך מתחת לכנף." הוא קולט את עצמו, מחייך, ועושה תנועת אהבה כלפי מעלה. "לך תקרא על active flying  הלילה ונעבוד על זה מחר. תקרא, תבין, תפנים, תתרגל על יבש, כמו שסיפרת לי שהייתם עושים בקורס טייס. תן לאינטואיציה את הכלים שהיא צריכה על מנת שתוכל להיבנות, על מנת שתוכל לשרת אותך, עד שתתמזג איתה, ובטיסה תעסה לה את הגב, בזמן שהיא מובילה אותך לשחקים."

*

 הוא שולף חיוך, ניגש לערימת הציוד וחוזר עם רימתה. "בואו נדבר על צורת הישיבה בטיסה." עם המילה "טיסה", הרתמה נוחתת מולי. הוא מתיישב עמוק בתוכה, מותח רגליים קדימה ודוחף בstirrup. הגב שלו 35 מעלות לאחור. "אתה די שוכב, וזה טוב. זה נותן לך הזדמנות לראות את הקרבינות (תודה שימי) ואת הוויליינס זה נותן לך ראיה מרחבית. אולי כדאי שתעשה wrap עם ידיות ההיגוי, תנסה את זה..." ידיו ב90 מעלות, טיפה נשענות קדימה. "בסיבוב, אתה שומר על צורת הישיבה. היגוי גוף מסתיים כאשר חצי תחת  מורם, החצי השני לוקח את משקל הגוף, החזה לצד הסיבוב כל עוד הראש ישר בין הוויליינס. המבט כל הזמן על האופק. כך אתה שומר את תפיסת המרחב." הוא עושה סיבוב לצד השני, הקרוב אליי, עד אשר עיניו בוהקות מולי. "קומפרי מון אמי?" טוני נכנס לתוך הנשימה. "יו נו תינק אין אקרו..." סבסטיאן קוטע אותו. "אני לא יודע על אקרו, אני מדבר על איך טסים תרמיקות עכשיו. יש לכם עוד זמן עד שתגיעו ל90. "אבל אני..." הוא מחייך אליי "אתה לא היית יותר מ60...ועכשיו אני אספר לך למה הכנף לקחה אותך...אם התרמיקה הייתה יותר חלשה, בהטיה שבה היית, היית נזרק החוצה. בסיבוב, ברגע שהגעת להטיה שאתה רוצה, תיישר את הגוף חזרה למרכז הרתמה. לסיבוב יש אינרציה, והוא ישמור הטיה. תמשיך להישען, ההטיה תגבר".
יאן מגיע עם שקית בירות. סבסטיאן מוריד חצי בקבוק בשלושה שלוקים ושואף ארוכות מסיגריה מגולגלת שהגיע לידיו. רוגע אופף אותו. מבטו בוהה אל עבר פסגת הקיר הירוק, אלף חמש מאות מטרים מעלינו. כאשר אתה טס בתרמיקות, אתה לא מסתכל על הכנף, אתה לא מסתכל על הקרקע, מבטך רפוי ואתה מקלט לתדרי התרמיקה, הוואריו רק מאשש את התחושה, שתיים, שלוש שניות אחרי..."
"על תחשוב את זה, תאמין בזה".
מאוחר יותר הוא יאמר שלא צריך להאמין איפה התרמיקה. צריך לדעת איפה היא...
 "או קיי, דיברנו מספיק. בוא נלך לאכול נודלס"

בלילה, ב"אוורסט סטייק האוז" עם כל החבר'ה, על קילו פילה בופאלו (לא רע אבל אין כמו פרה), סבסטיאן מספר את הסיפור, נחנק מצחוק ודמעות זולגות לו..." ואז קרלוס מגיע אליי, כולו שטוף זיעה לאחר שטיפס החוצה מערוץ הנחל, מדביק לי נשיקה על הלחי ואומר לי "תודה, עשית אותי לטייס יותר טוב היום"".

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 29, 2009, 11:19:13 pm

הטעויות האופטיות
ב 500 מטר הרגשתי נמוך סימנתי את שדה הנחיתה שם למטה ליד בית שאן. וכשאני מסמן שדה ניתה אני מגיע אליו אם אני רוצה ואם לא.
כן, אחרי למעלה משעה ורבע בה כל הזמן הייתי בין 1200 ל 1800 .
אובדן הגובה המהיר בלבל אותי וב 500 מטר, הרגשתי נמוך.
היום התחיל בעמדה הצפונית בתבור, עמדה שאינה אהובה עקב היותה עם מקום למצנח אחד בלבד ואין מקום לטעויות. אבל הרוח הצפונית הביאה אותנו לשם.
זיוה המריא ואני מיד אחריה. אני מקיף את ההר מצד צפון מזרח , כיוון בלתי שיגרתי לראות את המנזר על התבור. אני מתחיל לעלות על המדרון המזרחי והוריו לא מפסיק לשיר. נעצר פעם ראשונה ב 1400 ופעם שניה ב1800 מעל עין דור.
טרמיקות רחבות מאפשרות קצת להתרווחת ברתמה.
זיוה פונה מזרחה ומיד יורדת, כלל אצבע "טוס עם רוח גבית ולא רק במסלולים שאתה רגיל". כך בניחותא מסלול מולדת , בית השיטה ובית שאן כאן כבר היה נראה לי שאני נמוך, רק אחר כך חשבתי ש500 מטר זה הגובה של מבוא חמה מעל הכינרת.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 02, 2009, 11:51:29 pm

טעויות אופטיות

זיוה אמרה לי שהיא היתה בטוחה שאני נוחת כי הייתי כל כך נמוך.
היא הביטה בי מגובה 1400 מטר ואני שרק המראתי היתי כ 100 מטר מעל עמדת ההמראה.
אחר כך טיפסתי וטיפסתי, מסובב את הטרמיקות וסוחט אותן עד דוק.
אני מגיע לגובה 1700 מטר והיא שם למטה ואני חושב לעצמי "בגובה הזה היא צריכה להישמר". בקשר התברר לי שהיא עדין בגובה 500 מטר .
איך הגובה הזה מטעה, איך מלמעלה הגבעות שטוחות, וכל מצנח מתחתינו כלכך קרוב לקרקע.

ממרחק רק הנסיון יכול למדוד מרחקים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על June 03, 2009, 06:46:22 pm

הקטע האחרון של קובלינר מזכיר לי סיפור דומה.

אני בגובה 800 מעל יבניאל, נכנס לטרמיקה ומתחיל להסתובב ולעלות. רוני שמואל שנמצא מעלי בגובה 1,600, קורא לי בקשר ואומר לי שהוא רוא שאני לקראת נחיהת ומציע לי לנחות ליד הכביש לצורך איסוף. מה פתאום נחיתה, אני ב- 800 ומטפס ואין לי עדיין כוונות לנחות.

נפגשנו כשנחתנו יחד בשדה נחיתה מבוא חמה.

מה שנראה נכון מגובה 1,600 לא תמיד נכון בגובה 800.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 07, 2009, 03:49:54 pm

ממתין לאיסוף אחרי שעתיים באויר, החיוך מרוח על פני בצורה קצת טיפשית אבל מה הנהגים מבינים.
עושה חשבון שכדי לטוס שעתיים אני משקיע קרוב לעשר שעות, שעה וחצי מהבית שעה וחצי בעמדה
(PARAWAITING ) , שעתיים טיסה שעתיים  קיפול והמתנה לאיסוף. שעה לרכב ושעה וחצי הביתה.
לא כלול עצירה במסעדה לנגב צלחת עם החברה.
מגיע הביתה עיף ורצוץ  כל זה רק משעתיים טיסה.
האישה מעקמת את האף על עוד יום שהיא נשכחה מאחור בגלל שעתיים טיסה.

ובכלל מי מבטיח לי שבאמת בכל פעם ישאצא לרחף יהיו לי שעתיים טיסה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 11, 2009, 10:39:15 am

מגיע לעמדה, מביט מסביב, מריח מסתכל על כיוון הרוח , ממתין ללמוד את עוצמת המשבים ואת תיכופותם.
מביט אם יש ציפורים באויר, אם יש עננים ואיך נראית האינברסיה היום.  מסתכל אם כבר יש מצנחים באויר, מה הם עושים באויר מה האויר עושה להם.  אז מגיע הזמן להתייעץ עם  עם החברה .
שותה מים, מורח קרם הגנה נגד שמש, שירותים .......
לובש את חליפת הרחיפה,  מוודא שהכפפות בכיס הימני, נועל את הנעלים.
פורש את המצנח , בודק את המיתרים , את כולם  ( אחר כך בנחיתה  אף פעם לא בודק את המיתרים).  אוגד את המצנח לחבילה ,בודק את המכשירים ווריו , מכשיר קשר, GPS,  שם קסדה על הראש מתחבר למצנח ונעמד  בתור.
מנקה את הראש מעבודה, ממשפחה, מסיכומים ותוכניות.
עכשיו מוכן להמריא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 13, 2009, 02:38:36 pm

קראתי את האמנה הנרקמת  בין חברנו. האמנה שורשה אמון,  וזהו הבסיס לחברות .

האמנה שלי פשוטה ובשורה אחרת.

על הקרקע,ובאויר, הייה אדם, הייה חבר ,הייה חכם.

 
וכל המוסיף גורע

נחיתות בטוחות

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: עופר על June 13, 2009, 04:46:07 pm

קובלינר
   רבנו הלל הקדים אותך ובמקום לבזבז שורה שלמה הוא  ענה  בשלוש מילים  "ואהבת לרעך כמוך".

  ואחרי כל זה אני עדיין חושב שיש מקום  לאמנה שלנו

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 14, 2009, 04:39:09 pm

עופר ידידי,
מסכים איתך ומסכים עם רבנו הילל, כי זו הרי כל התורה על רגל אחת.
אך אמנה לבד לא תביא לאמונה.

אם גם מרחף אחד צריך תזכורת " להיות בן אדם" ובזמן ההכנות לרחיפה שינן את האמנה ועמד ולו בסעיף אחד  מסעיפי האמנה, כבר היה כדאי לאגדה, לכותבה ולפרסמה.
אפילו העלאת הנושא לדיון, הביאה אותנו  לדון בדברים גבוהים יתר מכל רחיפה.

שמח להיות חלק מהחבורה הזאת של המרחפים במצנחי רחיפה, כי רובנו מקיים את רוב פסוקי האמנה רוב הזמן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: עופר על June 14, 2009, 06:05:39 pm

ציטוט של: kobliner על June 14, 2009, 04:39:09 pm

אם גם מרחף אחד  שינן את האמנה,   ועמד ולו   כבר היה כדאי לאגדה, לכותבה ולפרסמה.
 

 מה זו הגסות  הזאת ?  lugh

 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על June 14, 2009, 06:52:37 pm

מסתבר שללכת יותר מסוכן מלרחף .......

יום שבת בבוקר הגענו לתבור ב 10:20, משבים של 20+ כבר היו אבל חשבתי שזה ישאר ככה יותר זמן כמו שהיה יום קודם, וחיכיתי שהמצנחים שכבר באוויר יעברו את גובה המנזר, כשזה קרה המשבים בעמדה היו כבר מעל ל40, וחוץ ממצנח אחד אף אחד לא המריא. אחרי המתנה ארוכה שישתפר (מה שלא קרה) וכבר אספתי את המצנח שלי, אמר לי ויקטור שכנראה שלמצנח שהמריא קודם הייתה תקלה בנחיתה באזור צומת דבוריה, ידעתי את קדמי על הארוע ויצאתי עם הרכב של יורם לכיוון תוך שגרישה מכוון אותי בטלפון. הגענו וקדמי אחרי בדיקה קבע שצריך פינוי לבי"ח העמק והזמנו אמבולנס.

אחרי שהעמסנו את הבחור לאמבולנס ורגע לפני שהנ"ל נסע ראינו שהחובשים של האמבולנס שכחו תיק למעלה, ירדתי לתעלה וויקטור זרק לי את התיק, הסתובבתי לעלות חזרה ופתאום אני מרגיש "טאק" כאילו משהוא נקרע לי בתוך הרגל מין הצלפה כמו קריעה של גומיה עם כאב חד וחזק. בדרך לרכב בקושי הצלחתי לדרוך על הרגל. קדמי מייד אמר לי "אני אקח לכם שניים במחיר אחד" ואחרי בדיקה סיפר לי שנקרע לי סיב בשריר התאומים בשוק.

התוצאה - ב4 ימים הקרובים אסור לי לדרוך על הרגל, נקווה שיגמר רק בזה.

אפילו לא ריחפתי איך לעזזל הגעתי הביתה מושבת?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 15, 2009, 07:47:40 am

צחי,
איך אתה מצליח לאמת את מה שאני מספר בבית  (ולא תמיד מאמין בעצמי )? הרי אני תמיד מספר שהרבה יותר מסוכן בכביש או בדרך לרחיפה, מאשר באויר ואני עוד מוסיף ש 99% מהתאונות הקשות נגרמו במפגש עם הקרקע ולא במפגש עם האויר.
איך אנחנו ברגע של היסח דעת ואבדן ריכוז מפספסים את התנועה הכלכך פשוטה , כלכך יומיומית של צעידה על הקרקע.
והתוצאה ברובה המקרים נשכחת אך לפעמים כואבת וגורמת לנו לשנות אורחות חיים.
הכאב הוא התזכורת שלנו לטעויות .
אך הכאבים נשכחים ונעלמים מהזכרונות ואנו חוזרים לאותם מקומות, להתנסות ולנסות לתהות ולטעות .

צחי
אבל החשוב מכל כל הכבוד שהלכתם לעזור לחבר.
תהיה בריא

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 15, 2009, 07:52:06 am

עופר
אהבתי את הראש שלך ואיך אתה קורא בין השורות.
איך אתה מוציא את העיקר מהטפל והתבן מהמוץ.

ראש טוב, הכל טוב

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 20, 2009, 06:59:47 am

אחרי טיסה של כחצי שעה מעל ה FIRST לא רחוק מGRINDELVALD בשוויץ , תפסתי גובה של כ 500 מטר מעל ההר והתחלתי ללטוס צפונה אל מעל הרכס. אך כאשר ניסיתי לחצות את הרכס הרגשתי לא מספיק בטוח ושמרתי מרחק. מיותר לציין שעוד 15 דקות עברו ואני נמצא כ 10 קילומטר מערבה ושוב בגובה הרכס. אני מוצא מצוק קיר  דרום מזרחי, ואני נדבק אליו . הגובה כ - 800 מטר מעל העמק . ליד המצוק  כשאני בכיוון מערב אני עולה כ 5 מטר מסתובב מזרחה  ויורד 5 מטר, שוב מערבה ומוסיף 5 מטר אותם אני מפסיד שוב בסיבוב הבא.  כך לא עולה לא יורד רבע שעה עליד מצוק שאורכו
כ 100 מטר.בנתיים אני מכיר במצוק כל סלע קטן שיח וגבשונית ונקרה. ואני יודע שאם אני עוזב את המצוק לכל כיוון אני מאבד גובה .אז נזכר בדני המדריך שלי שאמר לי לפני אחת הטיסות האחרונות של קורס הגובה שלי "אם אתה נשאר באותו גובה עם המצנח שלך זה סימן שאתה עולה ומסביבך יש אויר עולה" 
אכן הסבלנות השתלמה וואחרי עוד 5 דקות הגיע משב שהעלה אותי שוב , להמשיך ברחיפה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 24, 2009, 06:45:40 am

מלמטה הם כל כך גבוהים, מנסה לעקוב למצוא את הנתיב בו עלו שני המצנחים כחול ואדום. מביט עוקב ומקנא, המראנו יחד בשלב מסויים פניתי צפונה והם דרומה, עכשיו הם גבוהים ואני כבר שומר גובה אבל מתקדם דרומה אולי מתחתם העילוי שנעלם.
אך עם המעקב אני שוב בסינק יורד והם הכחול והאדום מתכווצים מתבדרים למעלה.
אז מחליט להפסיק לעקוב ולהתרכז בטיסה שלי ולא בשלהם. מחפש עילוי ומתרכז על הציוץ הראשון של הוריו עכשיו זה אני והרוח. כבר לא מעניינים אותי המצנחים הכחול והאדום. עכשיו מתעורר הוריו לחיים ואני מחילף שמיניות בסיבוב מלא. הסיבובים גוברים הגוף מוטה ימינה מקשיב לרוח מחפש סימנים. מתאחד עם הטרמיקה והסיבובים גדלים. אוויר חם מלטף את הפנים והוריו מתחיל לשיר במהירות. מחדד את הסיבוב כמעת שוכב על צד ימין וממשיך לעלות. מביט למטה ורואה שני מצנחים אחד כחול אחד אדום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 29, 2009, 05:47:47 am

עכשיו זה כבר מתחיל להרגיז, מ. תופס את עמדה כבר רבע שעה אנחנו  כעשרה חברה ,רכוסים וחגורים המצנח מגולגל לכדור וחם בתוך הקסדה. למעלה יש חבורה שניצלה את החלון הקצר של היום והם כבר 400-500 מטר מעל העמדה והכיוון למעלה.
מ. ממשיך  בנסיונותיו והרוח כבר משנה כיוון. כן הנוהג שלנו הוא לא להעיר, אבל שיתאמן במקום אחר. ני כבר אומר קדיש לטיסה של היום רואה את אישתי אומרת לי שוב , בשביל זה נסעת לכל היום ואפילו לא טסת!!!! 
חם בקסדה והחברה מדברים אחד לשני , " מ. צריך להתאמן במוקם אחר", "זה לא בסדר לתפוס ככה את העמדה" אבל כולנו שותקים כי זה הקוד שלנו. ומ. הוא לחוץ כבר ועוד הנפה מסתיימת בצידי העמדה. אך הוא לא מוותר ומייד פורש שוב  ושוב ממתין עם המצנח הפרוש למשב האידאלי.

כל דמיון למציאות מקרי בהחלט  :-)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 03, 2009, 11:43:15 pm

ביום ההוא היו שמים של מליון דולר, התחזית דיברה על הפרש טמפרטורות של 4-5 מעלות לאלף רגל , ללא אינברסיה .
רחובות של קומולוסים הגיעו מהים וחלפו כמה מאות מטר מעל זכרון יעקב, בתוך שמיים כחולים, תכולים כההים.
בבוקר הפתיעה אותי אישתי והודיע שאנחנו נוסעים לזיכרון יעקב, אבל למדרחוב , למסעדה וקפה לא לדבר האמיתי.
אנחנו מסתובבים במדרחוב וכל מצנח שממריא ומשייט בשמיים מעלינו צובט לי את הלב.
העיניים למעלה , הלב למעלה ואני בין המון האדם למטה בכיליון מביט במצנחים שמטפסים.
אין צדק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 09, 2009, 11:57:12 pm

אחר הצהרים הלכתי למחסן פתחתי את תרמיל המצנח , סתם כך לבדיקה שגרתית. אני הרי מתכנן לטוסס מחר ומזמן לא נגעתי בציוד. שמתי את מכשיר הקשר בטעינה, החלפתי בטריות בוריאו ובGPS. הוצאתי את הגרבים הישנות שנשארו בנעלי הרחיפה ושמתי חדשות. אחר כך לא התאפקתי והוצאתי את המצנח לחצר, פרשתי אותו , ככה להרגיש אותו . בדקתי את המיתרים הפכתי לראות האם יש קרעים. כי מחר אני הולך לטוס וחודשיים המצנח כבר במחסן.
אחר כך קיפלתי אותו, לאט ומדוד הכנסתי אותו לשק המצנח ושמתי בצד כי עכשיו אני רואה את הרתמה החבוטה שלי, מרים אותה דרך הרצועות ומחפש פרימות תפרים, קרע או שיפשוף. לא התאפקתי לקחתי סמרטוט רטוב והתחלתי לנקות את הליכלוכים והשיפשופים. הרתמה הזו משרתת אותי כבר כעשר שנים ואני לא זוכר מתי הבטתי בה כך מקרוב, בבחינה ובדיקה.
אחר כך ארזתי את המצנח בתוך הריתמה והכנסתי אותם לתרמיל המצנח. בחוץ הקסדה זכתה לנקיון עם הסמרטוט וארזתי אותה יחד עם החליפה שחזרה מהכביסה.
בקוקפיט עברתי שוב על האלקטרוניקה רק לראות שהכל עובד. בדקתי בכיס התחתון שם נמצא ארנק החרום, ריעננתי את הכדורים נגד כאב ראש, בטריות ספר, קרם הגנה , מדבקת חרום למצנח, שתי טבעות קרבינר לביטחון אולר רב  להבים עט וניר . הכנתי את המידנית , ניקיתי מלאתי מים ושמתי במקרר.
זהן מחר אין ירצו התנאים והרוחות ינשבו לטובתי אני חוזר לאויר  ואני מרגיש מוכן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 13, 2009, 12:01:22 am

מה לוקחים הביתה מיום קיץ שיגרתי, בו חלון ההמראה קצר כי אחר כך הבריזה מתחזקת ומצפינה. למעלה כבר ידוע שאחרי
כ 45 דקות יתחזק  יהיו משבים ערים עם טורבולנציה והטרמיקות ימרחו.  אך גם ימים אלה אפשר לבוא בזמן לעמדה להיות מוכן כשחלון הזמן להמראה נפתח. להיות באויר כשהטרמיקות עוד שלמות ולהתקדם בחזית הבריזה היכן שהיא נושקת לשאריות המזרחית דרום מזרחית שנשארה בעמקים מהלילה.
כך בשבת , הגעתי בזמן , לא ביטלתי זמני והתחלתי להתכונן , להכין את הציוד, לפרוש את המצנח, למדוד את הרוח ולהתכונן. סביבי אני שומע את שיחות החברים אשר עסוקים במפגש יותר מאשר בהכנת הציוד והתכונה להמראה.
אכן אחרי 20 דקות אני מניף את המצנח, מעמיד אותו מעל הראש, מרגיש את השליטה בכל מיתרי. מסתובב מביט למעלה במצנח ויוצא לאויר.
אחרי שאני כבר כ 200 מעל העמדה אני רואה  איך מהר מתחילים החברה להכין ולהתתכונן ואני יודע שחלקם כבר לא ימריא היום כי הצפונית כבר נכנסת......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 16, 2009, 11:38:32 pm

יום אחד צ'אנג זו נרדם, בזמן שישן חלם שהוא ציפור טסה בשמחה בשמיים.
ציפור זו לא ידעה שזה היה חלום של צ'אנג זו .
אחר כך התעורר צ'אנג זו חזרה אל העולם, ולא ידע האם הוא חלם שהוא ציפור או הציפור חלמה שהיא אדם.
(מתוך : סיפורי צ'נג זו )

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 22, 2009, 09:50:09 am

הכל מסתובב במהירות עצומה, הים מלמטה מסתובב אני חצי מאובן מחזיק חזק ברצועות ההיגוי, לא לעשות טעות לשמור חזק על הספיראלית. והכל מסתובב חזק איבדתי את ספירת הסיבובים אולי ארבעה אולי עשרים. הפנים אל הים למטה ואני כאבן קלע מסתובב. מתחיל לפחד ומחליט לצאת מהצילה הזו. עוזב את הלחץ על ידית ההיגוי ונורה ככקלע קדימה ולמעלה והמצנח נישרח מאחרי. עכשיו הפחד הגדול כי אין לי מצנח מעלי וגם שום דבר לא מחזיק אותי. הזמן כאילו נעצד ואני שם עולה והמצנח מתחתי.
אז מתחיל ליפול ומכה חזקה של פתיחת המצנח מעלי, מרגיע ה ופרץ האדרנלין יוצר כאב בטן וצמרמורת. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לטוס רגוע להגיע ולגעת בחוף.
הגענו לאולו דניז יומים קודם וא. שכבר עשה קורס מצבי חרום התלהב והסביר לי איך לעשות את הצלילה הספיראלית. עלינו להר והוא ראשון יוצא ומעל הים הוא מתחיל בתרגול הצלילה .
אני אחריו ללא הכנה מתחיל בתרגול עד  היציאה המפחידה. אחרי הנחיתה החלטתי לעשות קורס מצבי חרום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 25, 2009, 08:28:51 pm

מתחילת השבוע , של קורס מצבי חירום. זה היה החלק המפחיד.
לפני ואחרי כל תרגיל דיברנו על הצניחה עם המצנח הרזרבי. בבטן היה הכדור המכווץ הזה. בכל פעם שא. המדריך הזכיר את הצניחה הצפוייה.
ביום הזה יצאנו לאויר מהבאבא דאג.  עם חגורת ציפה וללא ציוד אלקטרוני מלבד מכשיר הקשר ( עטוף בשקית ניילון),  בטיסה ישר מעל הים , 15 דקות של שקט , ובטן מתהפת כי עכשיו זה הדבר האמיתי.
אני השלישי בתוור ואני שומע את א. בקשר, מדריך את ד. לעשות  מספר תרגילים לעשות ספין ארורה עד אובדן המצנח. ואז ד. פותח את הרזרבי ויורד לאיטו אל הים.
עכשיו תורי, אני מתחיל בספין קדימה ומיד הופך כיוון  לאחור. המצנח מאבד צורה הים עובר  מלמטה למעלה , אני שומע את א. בקשר, זרוק רזרבי , זרוק רזרבי.... ואני שידי כבר היתה על הידית מושך את הרזרבי אלי , מסתכל עליו , מתפלא כמה הרבה זמן יש לי  (ככה נופל בלי מצנח). וזורק את הרזרבי בכל כוחי. עוד כמה שניות , פלאפפפפ  המצנח נפתח במכה חזקה מעל הראש. כל הלחץ של השבוע  יורד במכה. "עשיתי את זה" ו"זה אפילו לא כלכך מפחיד. אני מתנפל על המצנח שלי ואוסף אותו במהירות אלי ומרוב התלהבות כמעט שוכח להתיר את עצמי לפני הגיעי למים. מגיע למים ומיד מגיע אלי סירת האיסוף . עכשיו שירד הלחץ מגיע תור הסיפורים וכולנו כאחד מספרים אחד לשני ולא לגמרי מקשיבים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 30, 2009, 06:49:43 am

א. לא פחד כלל, הוא היה אחד הטייסים המעולים שהכרתי. ארבע אולי חמישה חודשים אחרי הקורס הוא עשה ווינג אוברים, צלילה ספירלית, ועוד תרגילי הליקופטר. אני היתי הפחדן שפחד אפילו להסתכל עליו.
כשהגענו לאולו דניס, הוא הסביר בעיניים בורקות איך לעשות צלילה ספיראלית. איך לשמור על הידוק הסיבוב. איך העולם מסתובב סביבך ועוצמות ה G המושכות אותך לכבדות ענק.
ביום ההוא באולו דניס , הוא המריא לפני  כ-5 דקות ,  לי זה הביקור השני באלו דניס ואני עדין זהיר בתרגילים בעיקר טס למקסם את הנוף. אחרי הנחיתה סיפרו התורכים על החוף שמישהו פתח רזרבי.........
כשהגענו למלון מצאנו את א. שוטף  במים מתוקים את מיצנחו הקרוע..... הוא סיפר שבשלב מסוים באויר באמצע הצלילה הספירלית , פקע מצנחו ונקרע . הוא השתלט על המצב וזרק את מצנחו הרזרבי ונחת בים.
הוא הסביר שגם כשהיה שם עם מצנח פקוע נופל למטה הוא לא פחד.
שלושה חודשים אחר-כך כשהחליט לעזוב את הספורט שאלתי אותו למה ???
הוא ענה לי " אני לא מפחד, ואני יודע שאני מסוכן לעצמי, אז אני מעדיף עכשיו לעזוב את ספורט הרחיפה..."

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 05, 2009, 09:18:21 am

ידעתי שהיום הזה אבוד, אני  עובר ברכב עם המשפחה, למרגלות התבור. מעל ההר כ 20 מצנחים חוגגים.
אך הכיוון שלנו הוא לתל אביב  ( רק משוגעים נוסעים ביום כזה לתל אביב ) מספר קומולוסים בדרך אל התבור ואני רק מתרחק.
אני מצביע לכיוון  את האישה זה לא ממש מעניין ולא מסוגלת להבין למה אני שוב מתרגש  ממצנחים באויר.
בנתיים הכאב של הההחמצה , של עוד יום שיכולתי לטוס אבל דחיתי זאת מסיבות אחרות. הסיבות חשובות אבל אני על הכביש במקום באויר. עוד 20 דקות התרחקנו הכאב שוכך, אך הראש לא שוכח .
בשבוע הבא אני יוצא לטוס!!!!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 08, 2009, 11:59:13 pm

עברתי חמש יבשות, עשורת ארצות ומדינות מאות ערים וכפרים ועדין מצליח כל פעם מחדש להתלבה ממראה של ענן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 15, 2009, 10:46:13 pm

זה התחיל כמעט כרגיל , אני עוד הייתי טייס מתחיל.
תבור, 25-30 מצנחים באויר חלקם ליד העמדה חלקם מטפסים .
אחרי  כ30 דקות של רחיפה בגובה העמדה אני מתחיל לטפס עם קבוצה של כ 5 מצנחים .
5-6 סיבובים  והם כ 250 מטר מעלי אני שם לב לסיבוב ולא לגובה ואז אני מגלה שאני בגובה של כ100 מטר מעל ההר , אבל כבר מעט מזרחה מדי ואין סיכוי לחזור.  הלחץ מתחיל כי לפי כל התאוריות הרוטור כבר כאן.  אני תופס קו ישר מזרחה מההר . ומחכה שמשהו יקרה. עוד שניה ועוד אחת ואז זה בא. הסמרטוטס שלי רץ קדימה וקורס כולו לפני.
המצנח נפתח במכה ורעש ושוב קריסה ימנית של שני שליש מצנח. כשיו אני מאבד גובה מהר ונכנס ללי סייד של ההר. אני משנן לעצמי שוב ושוב בקול רם "שמור כיוון " , "שמור כיוון".... ועוד מכה המצנח קורס  ופותח בצעקה.  אני הלחץ אבל שומר כיוון ומתרחק. עוד כמאתיים מטר ואני לא יודע אם אני רועד ומרעיד את המצנח או להיפך. כפר תבור והטרמיקה הקבועה שלו מרגיעים אותי וני מחיל לתפוס שוב גובה .
מאז אני שומר על כלל האצבע שלא לעזוב את התבור אלא כ 300 מטר מעל המנזר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 18, 2009, 11:48:29 pm

אחר הצהרים מאוחר, לבד בעמדה.
תנאים  טובים להמראה לטיסת "שקיעת שמש". אבל לבד בעמדה.
מתלבש, נועל, פורש ומחכה אולי יגיע מרחף נוסף, אך בנתיים לבד בעמדה.
מה עושים?
מתלבט , הרי התנאים טובים וגם כשיש עוד מרחפים אני הרי ממריא לבד.
מצד שני לבד בעמדה.
חוכך אך חוגר עדין ממתין, עכשיו כבר יודע שאם לא אמריא אז צריך לוותר.
מניף את המצנ מעל הראש , לבד בעמדה.
מסתובב ויוצא לאויר.......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 22, 2009, 11:29:02 pm

תמיד מחדש מפתיעה אותי הסבלנות של החברה.
נוסעים לעמדה שעה ,אולי שעתיים. פורשים ומתכוננים.
אז נעמד בעמדה "הלא מוכן התורן" , זה "חסר התירגול"בהנפות וסוגר את העמדה לרבע שעה לפעמים חצי שעה ולפעמים יותר. והחברה רתומים למצנחים מאחור מזיעים אך לא אומרים דבר.
במקרים רבים, עוזב האדם את ביתו לכל היום ולא מספיק להמריא.
אך בעמדה במקום כל 5 הדקות שלכל מתלבט יש חלון המראה שטחריו הוא מוותה לבא בתור.
אין אני דן את ה"מעכבים" אלא את הציבור השותקים שמפסיד אך לא אומר מילה. ומחר יחזור שוב ישתוק ויקטר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 29, 2009, 11:09:08 pm

Timing, Timing, Timing  וגם תזמון לא מזיק.
מגיע לעמדה, שמים צמר גפן של עננים, פיסה ראשונה של סתיו .
ועם עונת המעבר זה הזמן לטיסות מעניינות.
הרוח חזקה מעבר למגבלות.
חבורה של 5 מרחפים בעלי נסיון רב, מחליטה לעבור לזכרון, שם צפויים תנאים טובים יותר.
אני שכבר הפסקתי לרדוף אחרי רוחות, מחליט להשאר נשאר איתי בעמדה , קדמי.
קדמי, מתחיל להספיד את היום, ואני מזכיר לו שהספורט שלנו הוא ספורט של אופטימיסטים.
והוא שבא ממרחקים , יצא מהבית בשבת נגד ההגיון והתחזיות כי הוא אופטימי חסר תקנה , כמו כולנו.
חוץ מזה עונה המעבר מיצרת ימים שהם בלתי שגרתים ופעמים רבות הרוח יורדת לפני כניסת הבריזה ויש חלון להמראות.
אני מדבר ומתחיל לפרוש, הוא גם כן פורש ואני רואה  בעיניו שאינו מאמין. עדין.

ארבע וחצי שעות מאוחר יותר אנחנו נפגשים , בצמח בטרמפים הוא מגיע  מאזור בית שאן, אחרי טיסה  של מעל שלוש שעות וגובה של כ 1600 מטר ( בסיס ענן) ואני  מגיע מהאון, רק כשעה וחצי באויר אבל גם בגובה בסיס הענן .
ברור טלפוני והחבורה שהלכה לחפש תנאים מצאה פיתה ולבנה, בדלית אל כרמל ואת השמיים ראו מלמטה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 31, 2009, 12:30:42 am

עדין שיכור מאדי הענן, אחרי טיסה של כשעה וחצי וטרמפ על ארבעה עננים בדרך.
נוחת במרחק של כ 30 ק"מ. מקפל את המצנח עם חיוך ומתחיל להתקשר לחבורה שהגיעה לעמדה.
קדמי מדווח שהוא כמוני בחום העמק , באזור בית שאן.
א' כבר בדרך הביתה, לא הצליח לצאת לקרוס...... ב' יחד עם ג'  ברכב לכיוון לעמדה. אני מבקש שישתדלו להוריד רכב, כדי לחסוך לי אחר כך את העליה. הם מבטיחים לשמור על קשר.
ד' גם הוא כבר לא הצליח לצאת לקרוס ואני לא ממש מכיר אותו בשביל ללחוץ.
אז יוצא לכביש, לטרמפים ....... אחרי  שלושה טרמפים אני מתקדם שלושה צמתים ואני כבר בצמח.
קדמי, מגיח ועכשיו אנחנו שניים ..... עם שתי חבילות גדולות ומי ירצה לעצור לנו?
עוד שני טרמפים קטנים ואנחנו  כבר ביבניאל ואני יודע שהיום יהיה לי שיא של טרמפים למרחק קצר.
השמש קופחת ושעון מתקדם  מי ירצה לקחת אותנו בעלי החבילות הגדולות על רכבו המלא משפחה ..???
אחרי ארבע שעות  ושיבעה טרמפים (לא כולל ארבעה שלקחתי על העננים). מגיע סחוט לרכב .
יודע שרוב החבורה שהמריאה איתי כבר נחה את מנוחת הצהרים בביתה.
למרות הטיסה הנפלאה אני כנראה אזכור יותר את חווית הדרך חזרה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 05, 2009, 11:36:03 pm

כנראה שאני נהיה יותר צעיר.
פעם כדי להמריא ברוח חזקה הייתי מבקש מאחד ואפילו שניים לעגון אותי, כאשר אני מניף.
היום רק יוצא לאויר בלי עגינה.
או שאני יותר חזק או יותר חכם.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על September 06, 2009, 12:04:19 am

או שהמצנחים השתפרו מאוד ב10 שנים האחרונות  ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 09, 2009, 06:32:04 am

כאשר הבנתי שהסיבוב הטבעי שלי הוא דרך צד ימין.
שם התחושה יותר טובה, וההרגשה יותר בטוחה.
התחלתי בכל טיסה להתאמן לסיבוב דרך צד שמאל .

כותרת: זן ואמנות הרחיפה במצנח רחיפה - עכשיו גם באתר
תגובה על ידי: אמיר מליק על September 14, 2009, 10:55:18 pm

שלום לכולם

הוספתי את זן ואומנות הרחיפה לאתר עצמו - https://holywind.yuvdi.com/content/category/11/144/318/ (https://holywind.yuvdi.com/content/category/11/144/318/)
כך שאפשר לראות את כל השירשור כנושא תוכן בתוך האתר
קובלינר התווסף כעורך תוכן לאתר, והוא יכול לערוך את כל המאמרים שבפרויקט (לעשות הגהה, לתקן דברים שכתב, להוסיף תמונות וכדומה)
המדור החדש יושב תחת מידע למרחף,

אמיר

אז אבנר.... בקרוב הספר, לא?!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 17, 2009, 04:06:11 pm

האם שנה חדשה היא זמן לחשבון נפש , או יש לחכות עוד עשרה ימים?
התחלנו טור זה (נחי ואני ) כי החיים שלנו מרחפי הסמרטוטף סובבים סביב הציר הזה של המצנח.
אך אולי יותר חשוב המון פעולות קטנות שלנו , עם המצנח משליכות על התנהגותנו ומקרינות אל פעולותינו היומיומיות.
והיום קשה לי לדעת האם היכולת לטוס במרחב התלת מימדי, שינתה לי את תפיסת עולמי.
או אני טס בגלל שמלכתחילה העולם הדו מימדי לא היה עולמי.

הכוונה הראשונה של הטור "זן ואמנות הרחיפה במצנח " היתה למצוא עוד חוויות ועוד שותפים לכתיבה על חוויות אלה. אך  במשך הזמן אני מוצא עצמי  נהנה לחלוק את חוויותי  עם  ציבור השותפים לחוויות אלו גם אם הרוב אינם כותבים, אך במפגשים בעמדות אומרים לי שהם חווים אותם חוויות.

אמיר , תודה על קבלת הדרגה  ::) , ספר נראה אבל ארצה יותר שותפים לכתיבה .

שנה טובה  ונחיתות בטוחות כולם  red_glider

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 19, 2009, 10:59:24 pm

אחרי הנחיתה על גג הבית בכמון, אמר לי אורי " אתה הבא בתור" , "אתה לוקח יותר מדי סיכונים באויר" אני אומר לו  "זה לא נכון" והוא אומר "תבדוק את עצמך". אחר כך ניסיתי להיזכר בכל הטיסות שלי ולא הטובות והפחות, המסוכנות והפחות, הכייפים והטרמיקות הכל היה מעורבב, מגובב  בחלקיקי סיפורים והרבה הרגשת כייף, הרבה התרגשויות גדולות וקטנות, אבל........
מהשנים הראשונות של הרחיפה נשארו לי מעט  מאד זכרונות של טיסות.
אותו היום בנובמבר שנת 2000 התחלתי לכתוב "לוג בוק", לכתוב את עיקרי הטיסה, עיקרי התנאים , אירועים חשובים , תקלות  וסכנות, המראות ונחיתות, חוויות מיוחדות, וטיסות שקטות, חברים נוכחים, בקיצור  עזרה לתאים האפורים לרכז ולמדר, את טיסות הרחיפה במצנח, נכון המספרים  היבשים אומרים שמאז יו לי 458 טיסות של 4230 שעות 6 סוגי מצנחים הרבה מאד חברים.
אבל חשוב מזה אני מסתכל כיום על ה"לוג בוק " שלי ויוכל לזכור כל אחת המטיסות להרגיש שוב טרמיקה גדולה משנת 2004, או המראה מסוכנת ביוני 2005.  להריח טרמיקה עם קידה שעירה מעל הר הארי ,או לשמוע משק כנפי חסידות מאפריל 2006 .
חשבון גס שלי אומר שעד שנת 2001 עשיתי מספר טיסות דומה אבל כמעט לא זוכר והרבה יותר שוכח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על September 22, 2009, 10:45:28 pm

הרוח עכשיו ממש חזקה, בסביבות ה60 קמ"ש, השריקה שלה מטורפת. אני מרגיש בכל זאת די רגוע, מביט סביב, לאופק, נהנה מהנוף.
אני כבר ב-2200, הכי גבוה שהגעתי בינתיים, שיא אישי, אפשר לראות מפה בקלות את סוריה, כמה שהיא שטוחה, צריך להיות פה ערני עם הקרבה לגבול, חבל שאי אפשר לעבור לשם בחופשיות. בינתיים אני במהירות קרקעית 0, עם הפנים לתוך הרוח, ולא מצליח להתקדם. אני לא מצליח לזהות אף טרמיקה אבל שומר גובה על הרכס.
אני מזהה ענן מתקרב אלי, שיט אני לא רואה כלום, איזה פחד, ראות אפס, אני חייב שהוא יעבור. רגע, זה בעצם דיי נחמד, כמה פעמים בחיים עוד יצא לי לשבת בתוך ענן... "...אני יושב לי על ענן ומחכה שכבר תבינו..." אולי הוא בכלל כתב את השיר על מצנחי רחיפה...
אוקי עברתי אותו, הראות שוב נקייה, אני חייב לנצור את הרגעים האלו, אני בגובה 2000 מטר, פשוט יושב ונהנה ולא אכפת לי מכלום...
אני שומע רחשים בקשר, הקליטה פה גרועה, גרגורי, החבר האמריקאי מדווח שהוא גם נכנס לענן, שומעים את ההתרגשות וההתלהבות בקול שלו, דיי מסוכן העניין הזה שאנחנו נכנסים כל רגע לענן אחר.
בלי להתכון, בלי לתכנן, כמה מוזר שזה ישמע, הגעתי לנקודה הכי גבוהה בחרמון.
כמה הם מברברים בקשר, תנו להנות, מישהו עולה מולי, "אמור שנית", "13 ממבריק, הכל תקין?" "חיובי" "אל תשכח לפרוק את הנשק בירידה מהשמירה"....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 24, 2009, 07:21:02 am

טוס כל פעם כאילו זו טיסתך האחרונה.
שמור כל משב כל סיבוב כל ריח של רוח.
אל תוותר על הטרמיקה ,
האזן לרוח התרכז בסביבה.
יתכן וזו טיסתך האחרונה.

טוס כל פעם כאלו זו טיסתך הראשונה
זהירות אחריות תשומת לב.
סקרנות  קשב והרבה ריכוז.
האזן לרוח הרכז בסביבה.
אם תדע לתפוס את הרוח הרוח תתפוס אותך.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 30, 2009, 03:20:59 pm

לקראת יום הכיפורים , הלכתי לפקוד אהבה ישנה. (כן אישתי יודעת....) זו גם לא בגידה כי יש בין הרחיפה לצלילה הרבה קווים מקבילים, אך יש גם שוני רב.
כך מגיע לשארם עם קבוצת ניצולי יום כיפור כדי לצלול עצמנו לדעת. מבחינתי בעיקר לחזור לעולם שהיה רוב עולמי עד שהכרתי את הרחיפה במצנחים.בזמן הצלילות אני מנסה לסכם את המשותף .
1 ) תנועה תלת מימדית.
2 ) ספורט תלוי ציוד.
3 ) החברה.
4 ) היופי
5 ) הפחד...!!
6 ) הסכנה.
7 ) הישגיות.
8 ) השקט
9 ) ההתמכרות.
כל כך הרבה משותף וכלכך שונה. אך גם הצלילה השתנתה עם השנים.
פעם היא היתה לי האתגר והיתה לי המקום להפגנת האומץ והכוח. להגיע למקומות חדשים ועומקי שיא. לקטלג דגים ולשבוע צבעים.
היום היא נהייתה חברה חביבה לרוגע של סטלבט, גיחה אל הים למפגש עם הדגה השופעת כדי לחזור ולהספיק לארוחה הבאה.
ועם המצנח כל יום מחדש אני חולם את הטיסות הגדולות, את המרחקים והגבהים, את הציפורים והעננים ואין שקט.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 08, 2009, 02:04:41 am

מיד אחרי הנחיתה , אני מביט בשמים ורואה מצנחים באויר.
לא רק שאני מקנא , גם חושב על הפלא הזה שטס באויר.
חושב איך בכלל  זה יכול לטוס ועוד לעלות.
כן, רק לפני רגע גם אני הייתי שם אבל עכשיו , זה כבר  מעשה פלאים  של אחרים.
ואני מקנא ביכולתם לטוס  בעת אני רתוק לאדמה.

חוזר לקפל את המצנח ולהתגעגע עד הטיסה הבאה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 10, 2009, 08:04:30 am

המצנח מונף מעל הראש אני במלא הריכוז שישאר למעלה ישר. הולך כמו בנון-שאלנטיות, לעבר המצוק.
חשוב לשמור על המצנח למעלה , ישר , כך כולם עושים כאן ולי חשוב שיראה כאילו זה הכל בא בקלות. כאן  ב"טורי פיין"  סאן דיאגו, הם מכירים אותי כה"ישראלי " לא  כאבנר. אז כל טעות שלי בהנפת המצנח , היא כאילו זו הדרך הישראלית.
אז שומר על ריכוז לא לטעות הכל מדוד והכל כאילו בנון-שלנטיות.
גם באויר שומר על חוקי הדרך  בקנאות מקפיד לפנות מימין ורחוק ורק שלא יגידו משהו על הישראלי............ ..

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 11, 2009, 06:19:18 pm

מלכך את שולי הרכס , עד שהחופה כמעט נוגעת בשפתיו. רק לאסוף עוד מטר ועוד אחד. מאבק מסוג שאני לא מכיר בתור "מרחף הרים ". התנאים התחילו חלש ואחרי שכמה מקומיים כבר יצאו לאויר החלטתי לצאת למרות החופה הקטנה שקיבלתי מחבר.
אני ממריא ומאבד גובה היכן שכולם מחזיקים. אני מבין שאם אני לא רוצה למצוע עצמי על החוף ני חייב לנצל כל פיפס שהמצנח יודע לתת.  מתקרב למצוק , הריכוז גבוה אוסף כמה מטרים ושוב מאבד אותם מזל שהצוק כאן גבוה.
מצליח לעבור את גובה המצוק נתקל בבעיה חדשה , אני מהיר אפילו מהטנדמים וכשאני עוקף אותם שוב מאבד גובה ושוב מלחמה על כל סנטימטר.
יעף  בגובה סביר באזור עמדת ההמראה ואני מגיע לנחיתה מזיע ועייף.
חשוב להתאים את המצנח למשקל שלך ולתנאים . חשוב לא להמריא בתנאים גבוליים . הכי חשוב  לדעת לוותר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גיא ה-א על October 12, 2009, 07:05:36 pm

עונת מעבר...
פגשתי את ליאב ב 10 בבוקר בעכו, אם המון סימני שאלה שלי לאין נוסעים, אבל למזלי ליאב נוסע עם תחנה מטאורוליגית שלמה ברכב, לפ טופ, טלפונים, תחזיות , ברוקשטיין ועוד ועוד מושגי יסוד שכבר שכחתי מקיומם.

ליאב החליט תבור, מערביות- החליט אמר שהימור היום הוא למערביות -אמר  ונסענו.
כבר בדרך משה גרד השאיר במשיבון שיש קהל רב של מרחפים בעמדה בתבור ושאורי אוטוטו יוצא....

הגענו לעמדה, האמת כן היה מספר גדול של מרחפים, רוח דרום מערבית עם משבים, יצאה קבוצה ראשונה של מרחפים שמילאו את השמים והיה יפה לראות שכולם מחפשים תרמיקות וכל אחד שמוצא כולם שועטים אליו- נדמה לי שליאב צילם מהקרקע....

הסתכלנו  לנו מעלה לשמים בהנאה- המחזה באמת מרשים, עשרות מצנחים בעמוד תרמיקה גדול ויפה.

המתנו בעמדה עד שיפנה קצת שניתן יהיה להמריא, ליאב יצא, אני אחריו, תרמיקות לא היה חסר.

האמת שאתמול בגלבוע- ולא טסתי שם כי הגעתי עם גל הקטן וליאת וגם חלון הזמנים להמראה ולא גירזון היה קצר מאוד, ומה שמשך את עיני היה שיש כמה מרחפים חכמים  יש לומר שכבר טסים עם סרבלים, חייכתי לעצמי אבל בערב נודע לי שצינו טס גבוה גבוה, ובטח היה קריר לו שם.

היום לקחתי את החליפה (אופטימיות משהו) אבל שהגעתי לעמדה היה כ"כ חם שהשארתי אותה ברכב.....

2050 מטר מעל יבניאל   קפאו לי ה.......
ואני עוד שומע את אורי בקשר מימיני אומר שהוא לא יודע  באיזה גובה הוא נמצא כי אין לו מכשירים וקופאות לו גם ה.....( הדור הבא)  והוא מעלי.....

אורי איך הספקת לנחות למטה בתבור  , להמריא שוב ולהגיע כ"כ מהר לכנרת שאני לא ראיתי אותך ממריא בכלל?
תותח.

הקיצר גובה מירבי 2050 מטר, פעם ראשונה לבד למבוא חמה- היה מקסים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 14, 2009, 08:27:51 pm

אני באוויר, מצב הרוח שלי בשמים. מצב הרוח בעמדה מצוין, איך שמצב הרוח משפיע על מצב הרוח........
הרוח שהתחזקה נותנת לי יתרון עם מצנח קטן המידות שקיבלתי. עכשיו כשלכולם מסביב יש קשיים  לחדור אני חוגג. המצוק מגובה 200 מטר נראה שונה לחלוטין, רואה למרחקים את וילות הענק עד להיכן שמסתיימת העיר. שחקני הגולף שהיו קודם מרכיב מרכזי בנוף , עכשיו רק דמויות קטנות במגרש הגדול.
גם המרחקים בין המצנחים באוויר גדלו ולכולם יש מקום.
אפשר לטוס רגוע לתת לראש לטוס, לזרום עם המצנח להתרכז בהנאה ולא בטכניקת הטיסה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על October 18, 2009, 04:50:07 am

... ואז ראיתי את הציפור עומדת על הסלע ומשקיפה אל העמק הנרחב שנפתח מלמטה, צעדתי שני צעדים לעברה והיא נבהלה, קפצה אל תוך הרוח, פרשה את כנפיה ונישאה על גבי הרוח מעלה מעלה ללא כל מאמץ, בשלווה וברוגע, לא היה נראה כאילו היא נאבקת באוויר אלא פשוט זורמת ביחד איתו כמו היו הם אחד. מסיבה לא ברורה היא פתאום פנתה אלי בחדות, קיפלה את כנפיה לאחור באופן ששיווה לה מראה של חץ או טיל והחלה לצלול ולהגביר את מהירותה כשנראה שיעדה הוא אני. קפאתי במקום תוך שהציפור ממשיכה במה שנראה כמו התקפה מכוונת עליי, ברגע האחרון פרשה הציפור את כנפיה ומנעה את ההתנגשות תוך צווחה חדה, באותו רגע נפלתי לאחור והבטתי המום איך הציפור חזרה לדאות בשקט כאילו מאומה לא אירע. המשכתי להתבונן בה בפליאה ובדממה, הבטתי בחינניות ובחלקות של תנועותיה, באופן שבו היא פורטת על זרמי האוויר כמו נגן הפורט על מיתרי הנבל. לא נשמע באוויר שום קול אך אני נשבע ששמעתי את נגינת מעופה. היה ברגע הזה ובציפור שנראה כאילו נחה על הרוח משהו קסום ומיוחד שהרגיש כמו תעתוע מעורפל.
מאוחר יותר תהיתי איך היא עושה זאת? מה גורם לה להישאר באוויר? איך קורה שהיא לא נופלת כמו אבן? האם זהו כוח אלוהי או כישוף כלשהו שמחזיק אותה באוויר? ואולי סוד קסמה טמון בנוצותיה המעטרות את גופה?
יכולתי להבין מדוע אנשים כה רבים נשבו בקסמי הציפורים והתעופה, יכולתי להבין את תשוקתם של דה וינצ'י, האחים רייט וכל שאר הממציאים והחוקרים לנסות ולהמציא מכונה שתוכל לשאת אדם אל המרומים.
לו רק יכולתי אני לקפוץ כך אל תוך הרוח ולדאות ללא כל קושי, בעצמי, לא לשבת בתוך מכונה ענקית ורועשת שממריאה אלא לפרוש את כנפי שלי ולרחף בכוח גופי, להתרומם אל על, להתגבר על כוח המשיכה, להתנער מהכבדות המעיקה ולראות את העולם מלמעלה, מעין הציפור...


קטע שנכתב ב2006 (לפני שטסתי על מצנח) לצורך העברת פעילות על תעופה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 24, 2009, 10:50:16 pm

היום התחיל אפור, מזרחית חזקה צבעה את השמים בחול אפרפר. מביט במצנח השוכב במחסן ואוסף את כלי הגינה.
כן צריך להכין את הגינה לחורף. יש משימות נוספות בבית וכל זה הרי לא היה אם השמיים היו מחייכים.
אם השמיים היו נפתחים הגינה היתה מחכה המשימות האחרות נדחות ואני, אני הייתי עם הסמרטוט שלי מסתובב משתובב ברוחות הסתיו.
איך שהרחיפה מכתיבה גם את מה עושים ומתי עושים  גם כאשר לא יוצאים לרחף.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 10, 2009, 01:40:06 am

פיסת ידיעה ראשונה, בדרך כלל טלפון מחבר "אמרו בחדשות על תאונת מצנח, אתה בסדר??"
אחר כך מספר חברים מרחפים " אתה יודע מי זה?" "מה קרה?" עכשיו מתחיל לדאוג ולהרים טלפונים אולי מישהו יודע מה קרה ( בדרך כלל איתי כבר יודע....) עוד שלושה טלפונים והסיפור מתבהר והתאונה לא קשה, פציעה קלה הפעם. מתחיל להחזיר טלפונים לחברים , רשת הפלפונים רוגשת , הקהילה רוחשת, דואגת. בונה סיפור איך זו הייתה טעות טייס ואיך הוא שגה  בשיקול הדעת ואני בכלל היתי נוהג אחרת ולי זה לא היה קורה , לי זה לא יקרה!!!!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 14, 2009, 07:04:40 pm

את רמי באתי לבקר בבית החולים, אחרי התאונה . שתי רגלים שבורות וכמה חוליות מרוסקות.
הוא איבד שליטה ב"מבוא חמה" והתרסק כ- 300 - 400 מטר מהאתר.
כשהיגיעו אליו  הוא היה בסכנת מוות בעיקר מהתייבשות. הוא לא זכר בדיוק מה קרה , רק שפתאום המצנח התקפל ומעל ראשו נשארו רק שמיים. הוא הגיב חזק ( כנראה חזק מדי) ומגובה של כ 30 מטר הוא הגיע מהר מאד למפגש הגורלי.
שנינו הינו צעירים בספורט , היו לכל אחד מאיתנו אולי 10 רחיפות אחרי הקורס.
אחרי הביקור בבית החולים החלטתי, שאני חייב לבקר אצל פצועי התאונות כדי שאני אפחד יותר.
החלתטי גם לעשות קורס כל שנה או שנתיים , כל קורס, פעם זה היה דרגה 3 פעם זה היה מצבי חרום או טנדם. אך פם בתקופה הלכתי ללמוד שות את התאוריה , לטוס שוב בהנחיית מדריך, להכיר מחדש את מגבלות המצנח.
רמי לא חזר לספורט, כך רבים מהחברים  שבשלבים מוקדמים של הרחיפה  הביאו עצמם למצבים שלא ידעו לצאת מהם.
רמי לא חזר לספורט, כי ניסה להתקדם מהר  מדי.
 

פעמים רבות אני עומד באתר ההמראה ואומר לעצמי , האם אהיה כמו רמי? או אשאר אני.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 21, 2009, 10:26:39 pm

בחירת העמדה והתיזמון היא הפרק החשוב של יום הרחיפה.

הגענו לבית רימון, עמדה עם מפנה צפוני, שיש לה מעט מאד ימים מתאימים לרחיפה בשנה.
וגם בימים אלה הרוח צריכה להיות חזקה.
אבל שיעורי הבית שעשיתי עם הרגשת הבטן, טלפונים לשבשבות וכמה פעולות שנוגעות למזוזות ונקישות על עץ וחתולים שחורים.
הרוח החלשה דווקא עודדה אותי  כי הכיוון שלה התאים.אמרתי לחברה לפרוש כי היא אמורה להתחזק תוך חצי שעה.
כאילו לפי ההבטחה התחזקה הרוח ואיפשרה לנו להמריא לטיסה נחמדה  של טרמיקות חזקות ופתאום הרכס הזה מתרחק מלמטה.
איזה כיף זה להחליט על מקום וגם להיות צודק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 28, 2009, 05:48:45 pm

עמדה מלאה בהר הארי , התנאים חלשים  והעננים למעלה  כבר מסמנים את הצפונית הקרבה ובאה.
דווקא בתנאים אלה חשוב שמישהו יקח את האחריות בעמדה ויעזור לשלח את המרחפים.
מכוון תנועה אחד יכול להכפיל ואף לשלש את קצב ההמראות יחד עםם הורדת הסיכון.
החוק הבסיסי של תורת המשחקים  יבטיח שבאין מכוון תנועה והמראות יווצרו הרבה פקקי תנועה ויתכן שכמה מרחפים לא ימריאו.
אז למה בכל זאת אף אחד לא לוקח אחריות?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על November 28, 2009, 07:15:20 pm

היו היום בהר הארי הרבה מרחפים של הפעם הראשונה או שניה...אני ביניהם.. מהססים ומחכים..
והלחץ שמייצר מי שמחכה בטור הוא לחץ שלילי ולא תמיד תלוי מהאיש שמחכה (ולא פולט מילה) אלה מהמרחף שלא יוצא כי הוא לא מספיק בטוח ומרגיש שתוקע את כולם.
ואני שואל.. בתנאים חלשים כמו של היום : אני משוגע שהיתי היחיד בין 20 מרחפים שיצאתי קידמי עם ה"טורפדו" שלי??י?
 ואם לא באה מהוותיקים את ה"משגר"..מאיפה יבאו? ...?....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על November 28, 2009, 07:31:29 pm

מסכים עם אבנר לגבי המשגר.

ניסיתי בעבר בתבור לעשות זאת כדי לקדם את ההמראות.

בשלב מסויים צריך לפנות מקום למשגר שימריא בעצמו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על November 28, 2009, 10:56:21 pm

אריה יעקובי שהוא רוצה להמריא ויש תור הוא משגר את כולם מהר שתתפנה לו העמדה. צריך לראות כדי להבין באיזה מהירות הוא יכול לרוקן את העמדה בתבור שבד"כ התור בה איטי הרבה יותר מהרצוי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 04, 2009, 06:33:58 am

אחרי נסיון ראשון לא מוצלח הוא התייצב בקידמת העמדה, מנסה להניף קרוב מדי לשפת העמדה. אך הוא מתעקש לנסות.
אנחנו עומדים בשקט בתור אבל הוא שכח אותנו כי הוא בשלו כבר בנסיון השישי או השביעי ועדין מתעקש לנסות להמריא ובעיקר  לעכב את התור.
פתאום אני שומע את שמי , משהו חשב שזה אני כי בקסדה  ובחליפה כולנו דומים , אני בנונ-שלאנטויות מוריד את הקדסה שיזהו אותי שזה לא אני. ואני רואה מבט מבוייש של אדם שטעה, בזהוי  אני בקריצה סולחת חובש את הקסדה וממתין לתורי לצאת לאויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על December 04, 2009, 08:38:01 am

תגיד קובלינר, שאדם מסוים מנסה להמריא בתבור במשך 40 דקות, זה נחשב "אימון שליטה קרקעית"?  lugh :'(

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על December 04, 2009, 08:54:07 am

  שליטה על עצבים, קור רוח, הם חלק בילטי נפרד של מרחף . מידי פעם האל או הטבע מנסה לראות עד כמה אנחנו באמת מוכנים...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 04, 2009, 02:50:17 pm

אני לכשעצמי מצאתי את שדות הנחיתה כמקום המועדף עלי לאימוני הנפה.
המשימה הראשונה שלי בנחיתה היא לשמור את המצנח מעל הראש ולהתחיל בניהוגו וניהולו עם המגע עם הקרקע.
אחר כך אם התנאים מרשים זאת , אני  מתחיל באימון של כמה הנפות וכמה תרגולים כשהמצנח מעל הראש והרגליים באדמה.

אכן אני ממליץ זאת לכולם.
- זכרו שדה הנחיתה ברוב המקרים צפוף פחות מעמדת ההמראה.
- אימון בשדה הנחיתה  מביא פחות רוגז מהחברים על פני אימון בעמדת ההמראה.
- אימון בעמדת ההמראה ( למרות שהוא מבוצע על ידי כמה מציבור המרחפים) הינו יותר מסוכן.

תהיו חברים, תהיו קשובים, תהיו זהירים

נחיתות בטוחות

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 09, 2009, 05:19:57 am

זה התחיל בטיסה שיגרתית בהר הארי  יום עם רוח חלשה כמעט אפס.אחרי 20 דקות אני כבר מדשדש את המצנח ליד הכביש היורד לכיוון רמה ובנקודת האל חזור שלי, הסיבוב החד על ההר , אני מתיישר לכיוון שדה הנחיתה, ממלמל לעצמי את הטעויות שעשיתי והיכן יכולתי לשרוד עוד כמה דקות. מעל דרום רמה בגובה של כ250 מטר  אני מריח עשן, הוריו מצייץ קלות ואני מחליט להתמרכז סביב לריח. סיבוב ראשון ואני כבר לא מאבד גובה ועוד סיבוב ועוד אחד עכשיו כבר אני עולה בקצב עדין של כחצי מטר לשניה. הריח עדין איתי והסיבובים ברורים יותר. נועל את ימין בסיבוב קבוע סביב מרכז הריח וממשיך לעלות אחרי 25 סיבובים אני רואה שאני חזרתי לגובה עמדת ההמראה. אני ממשיך עם הריח וממשיך לעלות  מסתכל למטה  הכפר רמה כבר קטן ואני ממשיך לעלות. ספרתי 47 סיבובים ואני מוצא עצמי בגובה 1850 עדין מריח את העשן  אבל נגמר העילוי אין למעלה רוח ואני מחפש עוד משהו ולא מוצא. כשהגעתי הביתה שואלת אותי האשה "באיזו מדורה בילית ?הבגדים שלך מסריחים מעשן"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 11, 2009, 04:28:10 am

אין כמו הסיסים, ציפורים שאפשר לסמוך עליהן. הדורסים רחבי הכנף נעים באצילות על גבי זרמי האויר ואנחנו אם ננסה לטוס אחריהם נמצא עצמנו מרומים בדרכנו למטה. הדורסים מנצלים את זרמי האויר הדקים בהם מצנחנו  לא חש.
החסידות מספרות אחת לשניה את דרכיי הטרמיקות אך אנחנו כשנעקוב אחריהן ברוב המיקרים, לא נגיע אליהן לטרמיקה ונסתכל מהצד בעינים כלות.
אך הסיסים זה סיפור אחר. כנפיהם צרות וטיסתם מהירה . אפ נראה אותם מלקטים חרקים בגובה 1000 מטר זו טרמיקה על בטוח. כי הטרמיקה העלתה את החרקים אל מעבר לגובה ההגנה הטיבי שלהם ועכשיו הם מהווי ארוחה לסיסים.
אין כמו הסיסים לאיתור טרמיקות גדולות ובטוחות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על December 12, 2009, 10:13:48 am

זה היה לפני שבועיים. הגעתי להר הארי. בעמדה כבר היו (לא הרבה) מרחפים מחכים לתנאים שעוד מאת מגיעים..
ופתאום  מהמכונית של ליאב יוצא ב., מרחף וותיק שעזב זמני את הענף .
 הוא לא יודע עד כמה השיחה שהיה לנו לפני שנה עזר לי בקבלת החלטות.
וכמה שכאסתי לפני כמה שנים כאשר מרחפים התחילו לעשות שליטת קרקעית במגרש הכדורגל "שלי" כי ב. שלח אותם בלי להודיע לי....
אני אף פעם לא הזמנתי אותו לרחף. הבנתי  מעובר עליו.
שמחתי  לראות אותו חוזר. אולי עכשיו זו ההזדמנות..
ב: ברוכים השבים..... hug

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 15, 2009, 11:34:46 pm

אוף התחרבש לו עוד יום...
מלכתחילה זה נראה גבולי אבל החלטנו לעלות לעמדה, כן, רק לראות ואם יהיו תנאים אז אולי????
הגענו לעמדה התנאים נראים גבוליים , משביים ההפרשים בין המשבים כ 15 קמ"ש.
אנחנו כבר כאן, אז פורשים ( אולי ישתפר ואפשר יהיה לצאת.) לא בכוונה אמיתית לצאת.
המצנח פרוש , אז לא נרתם ????? טוב אז נרתמים , כן לא מתכוונים לצאת  אבל כבר רתומים!!!
עכשיו כבר מתלבטים האם הרוח נחלשה? האם כדאי להמריא?
הידים רק רוצות להקים קיר, כדי להרגיש את המצנח, לא לא מתכוון להמריא רק להרגיש את המצנח, רק קצת.

פתאום אני מחליט לוותר. מרגיש חזק כי החלטתי נכון. מקפל את המצנח בהרגשת הניצחון שלי על התהליך הכמעט בלתי נמנע.
כן, החלטתי לוותר כי מלכתחילה זה נראה גבולי ואנחנו רק החלטנו לעלות לעמדה, כן רק לראות אם יש תנאים......

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על December 17, 2009, 06:11:08 pm

תמיד הופתעתי איך יכול לראות מהעמדה של מבוא חמה איך כולם נוחתים.. ותמיד מדייק.
במסגרת הקורס גובה , טיסה שמיני, ב10מ גובה אמצע השדה..
  .. והמדריך מבקש אס קטן...אני עושה בלי להסס אבל עם הרגשה שלא הייתי צריך..כמה שניות בודדות מבצע גלגול צנחנים מושלם.
ובאותו רגע למדתי ששיקול דעת שלי חשוב לא פחות מההוראות שלו.
..כייף כשאר מחיר הלמידה הוא נמוך.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 21, 2009, 12:10:38 am

יש חלומות שמלווים אותי זמן רב , החלום של הטיסה האולטימטיבית . הטיסה שנמשכת ולאורך שעות מעל נופיי הארץ הקסומים. הטיסה הזאת החלה מהר הארי  ומדי פעם משנה כיוונים ומסלולים בהתאם למצב הרוח שלי. פעמים אני מגיע איתה לנגב דרך הרי נצרת , התבור, עמק בית שאן , הבקעה ..... פעמים המסלול קצר יותר אך מגיע לגבהים. פעמים אני זה רק להגיע מעל הבית שלי ולהסתובב שם מעל "מלך העולם".
היו לי טיסות שהגשמתי חלומות והגעתי למחוזות חדשים וישנים. ותמיד הן סיפקולי רק עוד חומר לשאיפות הבאות לטוס שוב בגבהים לטוס למרחבים שלי.
באותו יום המראתי בהר הארי, אחרי טיסה של כחצי שעה הייתי בגובה של כ 1200 מטר מעל כרמיאל. הרוח עדין דרום מזרחית  ואני מרגיש שאין לי גבולות. פונה מערבה כדי לנסות להגיע בפעם הראשונה לביתי ( קיבוץ יסעור ) כ 10 ק"מ מערבית. הרוח והטרמיקות נושאות אותי  במסלול דרום מערבי ואני מרוכז לשמור על גובה. אחרי 45 דקות אני עדין ב 1000 מטר  ולמטה הבית שלי פתאום מטרה קלה להשיג, האם לנחות או להמשיך? אני מתלבט הרי החלום הוא להגיע הביתה ועכשיו זה כה קל. עוד טרמיקה ואני מרגיש את הים התיכון בהישג יד. עכשיו כבר יש מטרה חדשה ואני מתמקד בטיסה להמשיך לעוד מטרה ועוד אחת.
הנחיתה  ליד כפר מסריק כק"מ מהים התיכון , מעלה את סף החלומות עד לטיסה הבאה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 28, 2009, 11:05:40 pm

השבת הגיעה , כבר כמה ימים , סיימתי מראש את משימות השבת, התיקונים הקטנים בבית, הגינה. דחיתי הצעה לארוחת צהרים עם חברים , פיניתי את הזמן השכמתי בבוקרר אל יום מעונן כזה מכוסה עננות גבוהה, ללא רוח  כזה שמיכה חורפית, מרק אפונה בקיצור לא יום לרחיפה. אז יושב בבית פותר את חידות הסוודוקו, קורא ספר ומתגעגע למצנח שלי השוכב גלמוד במחסן לפחות עד לשבת הבאה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 03, 2010, 11:39:25 pm

פתאום הופיע ההר מתוך הענן , אני ישר לכיוונו ,הכל היה כל כך קרוב, נבהלתי למרות שהייתי בריכוז שיא לא ידעתי מאין יגיע ההר הדפוק הזה. אני נשען בכל גופי ימינה וכמעט נושק את צמרות העיצים.
כשעלינו אותו יום לבאבא דאג ליד אולו דניז. מזג האויר היה קצת מוזר התכנסו כמה עננים קטנים לא רחוק מהפיסגה.
למעלה בעמדת ה 1700  עדין ראינו את העמק  וגם את החוף של אולו דניז. המתנו עם ההמראה כי לא היתה רוח, אבל העננים המשיכו לבוא והתמקמו כ500 מטר מתחתינו, פשוט מקסים. ים של עננים ואנחנו למעלה מעליו.  שני מרחפים הולנדים החליטו לצאת היו להם GPS ומצפן והם אמרו שהם עשו זאת הרבה פעמים.
כשהם כבר היו באויר מיד פרשתי הרי אם הם יכולים גם אני יכול..... נכון לא היה לי GPS וגם לא מצפן אבל גם לא היה לי חשק לרדת למטה בטנדרים הטורקים.
עוד מספר דקות אני באויר ואני אומר לעצמי "כשאגחיע לענן רק לשמור  כיוון ומתי שהוא הוא יגמר.  אני מאבר גובה בערך 300 מטר ופתאום מצד שמאל מגיח ענן ואני בלתי מוכן טס בתוך הענן. ריכוז שיא ושמירה על כיוון אני אומר לעצמי כל הזמן. והעיינים תרות אחרי כל סימן של אור כל סימן של  משהו ברור , פתאום הופיע ההר מתוך הענן , אני ישר לכיוונו, הכל כל כך קרוב ואני מקלל את עצמי , נשען חזק ימינה  כמעט נושק את צמרות העיצים . מצליח לצאת מהענן ומגלה  עכשיו  רואה את החוף , רואה את אולו דניז למטה  ורוצה כבר להיות למטה. עדין נרגש מהטיסה אל כיוון ההר ההר בתוך הענן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 13, 2010, 03:47:00 pm

Dust Devil  זהו עילעול בעיברית ועד אותו יום בתבור אהבתי לראותם בשדות בעודי מפנטז על ההתמרכזות של האנרגיה בתוך העילעול ואיך אנחנו יכולים לנצל את האנרגיה הזו ולעלות.  אהבתי את עמודי האבק שיצרו בקיץ ואפילו לא התרגזתי כאשר הגיע לביקור, עילעול אחד לעמדה בהר הארי  ובירבש וערבב חמישה מצנחים ואילץ אותנו לשבת שעה ולפרום אותם .
אותו יום אני מגיע לנחיתה בדבוריה אחרי טיסה בינונית ובעטנית מהתבור.
כמו שאני מגיע לגובה של כ 1 מטר מהקרקע מתנפל עלי עילעול. ( לא מספיק התייחסתי לעמוד האבק כי הייתי מרוכז להגיע בכיוון הנכון בשדה הנחיתה ולנקודה שקבעתי בשדה לא רחוק מהכביש.) , אני מגיש מכה חזקה בצד ימין אני מונף במהירות לגובה של כ15 מטר ואחרי סיבוב וחצי ללא שליטה אני מוצא את עצמי טס במהירות ( עם הרוח) מעל מטע זיתים , רק חצי סמרטוטף מעל הראש מאבד גובה במהירות.
איסטינקטיבית נשען ימינה חזק מושך בידית ההיגוי ומצליח להפנות את המצנח לכיוון הרוח. מטר אחד מעל הקרקע המצנח מתייצב ואני נוחת נחיתה רכה בין עצי הזית במרחק של כ 70 מטר מהנקודה בה רציתי לנחות, מרגיע את עצמי כי אני יודע שיצאתי בר מזל.
שונא טיטולים ירחק מעיעולים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 23, 2010, 06:55:24 pm

חשבון נפש

אני עובר על הלוג בוק שלי , ובעיקר על השנה האחרונה.
אני מגלה תופעה מעניינת , פחות טיסות אולי שליש מהממוצע הרב שנתי, אך הרבה טיסות איכותיות וקרוסים יפים.
שם לב שזו השנה הראשונה בה אני כותב על הטיסה יתר משאני טס.
מה הפסדתי השנה ?
בעיקר את אותם ימים של גירזונים הפסדתי הרבה שעות PARAWAITING ובאמת מעט פגשתי ונפגשתי עם חבורת המרחפים החברים שלי לשיגעון.
האם אני משתנה ?
האם אני יוצא מהבית רק  באותם ימים בהם יש סיכוי טוב לטיסה טובה?
או סתם היה לי מזל?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 07, 2010, 06:02:18 am

אחרי שעה וחצי אני מרגיש שאני מאבד ריכוז. מפקשש טרמיקה  ולא מוצא אותה שוב.
אני מכיר את עצמי, כשאני מאבד ריכוז זה הזמן לחפש שדה נחיתה.
הפעם אני מחליט לשתות מים מהנאד שנמצא תמיד בכיס האחורי של הרתמה שלי, אחרי מספר לגימות ומספר מתיחות שמצחיקות אותי ואת הציפורים בסביבה.
מתרכז שוב בטיסה עכשיו יותר קל.

כל אחד צריך לשאול את עצמו מתי הוא אינו מרוכז למצוא את ה"טריגר" שיחזיר אותו לריכוז כי לטיסה  טובה הריכוז הוא אחד ה כלים החשובים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 20, 2010, 05:53:18 pm

נדמה לי שהסיפור הוא על הכנר פרלמן שאמר פעם :
אם אני לא מתאמן  יום אחד אני מרגיש , אם אני לא מתאמן  יומים המנצח מרגיש,
אם אני לא מתאמן שבוע הקהל מרגיש.
באתי לטוס אחרי שלושה חודשים ואכן החושים חלודים , שמח שהתנאים טובים, קלים ולא בועטים.
אחרי 45 דקות אני בדרך לנחיתה כל פעולה  עם מחשבה וריכוז, תרגולת לקראת הקונצרט הבא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 23, 2010, 09:44:32 pm

הגעתי לעמדה , רוח חזקה , מה עושים?
לחכות ? לפרוש?  "אני שונא PARAWAITING " מה לעשות?
טוב , רק אפרוש את המצנח, ככה אם יחלש אני אהיה מוכן, לא אני לא מתכוון להמריא, אני רק פורש.
הרוח עדין חזקה מדי, אני רק ארתם , לא אני לא מתכוון להמריא רק להרתם, להרגיש את המצנח.
אני רק מניף , בהחלט לא מתכוון להמריא, רק להניף וזהו...........

אוף למה יצאתי למכבסה הזאת, הכל בועט מסביב אני לא מבין איך הגעתי לזה שאני באויר ומקלל את האויר זה.
בפעם הבאה אחשוב יותר טוב לא להמריא. איזה תנאים מחורבנים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 14, 2010, 11:52:13 pm

האביב מגיע ומתחיל לגרד בעצבי החשק.
כל יום יפה קשה יותר במשרד והציפייה לסופ"ש רק עולה.
קורא בפורומים על מרחפי אמצע השבוע . איך הם חיים נכון , קמים  מביטים בשמים ומחליטים על כיוון התנועה באוותו יום.
אני במשרדי רכון על המחשב והרחיפה הבאה , כן זאת הגדולה זורמת לי בראש כל יום.
להתראות בסופ"ש הקרוב , באויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על March 18, 2010, 07:32:38 am

פנים לשמיים..אבל לא רק לשמיים. נכנסתי לבית חולים נהריה.
אני רואה את  המרובעים של התקרה של המסדרונות של הבית חולים עוברים בקצב יחיד...כמעט 49 שנים עברו מהפעם אחרונה שביליתי כמטופל בבית חולים... וזו היה בילידה שלי.
ואני חושב:  אשתי כבר ראה את המרובעים שלוש פעמים בלידות של הבנים....ועכשיו עומדת אל ידי ביחד עם יונתן שדאג שיביאו אותי לכאן.
יוצא מהסי.טי. ומהרנטגן...עוד לא מאמין ששום דבר לא נישבר. כנירה אני מגומי...
עולה לעמדה ומחפש סיבות... מנסה לזכור עוד פרטים.. מסתכל ומעריך מרחק  וגובה הנפילה...מגלה  את הסלע איפה שנחתתי..והעץ הקטן שקיבל את החופה. לא.. לא ניתפס.. אפילו לא צלע שבורה.
 מהמיון מפנים אותי לכירורגיה א' חדר 14 לצורך הסתכלות  24 שעות...ליראות שבכול זאת הכול תקין ורק מכות יבשות. שואלים אותי "אם מסדרון או חלון",.. אני לא מתבלבל... חלון. תמיד חלון.
מהחלון מנוף ענק עובד בבניה של אגף חדש של בית חולים..ומאחוריו שישה עופות מתרמלות... מולי.... קוראות לי לעוף איתן...מחכות לי
למה לא הבנתי שהבליטה ההר הסתיר לי את המזרחית?
למה לא משכתי חזק בברקס ביד ימין ולא רצתי לחופה?
למה לא עזבתי מה שתפסתי ביד שמאל?...ידעתי שלא היה רק "די"....ומבין ששם כבר לא היה קיר.רק נגמר לי העמדה. הקיר קיים שני מטרים אחורה. .....ואם חשבתי אז להתנגד לא היה שם איך. וגם לא הייתי מצליח.
משתחרר בצהריים. ורץ לעבוד במשחק של הפועל משגב ילדים גיל בר מצווה. הילדים לא יתאמנו איתי אתמול כי "הייתי חולה".אבל היום אני אתם. דורש לעצמי כמו דורש מהם להגיע למשחקים של הקבוצה. קצת צולע, אבל שלם, מתחיל ספירה לאחור לאימוני שליטה קרקעית באותו רגע שהכאבים בברך יעברו. כי ברגע הזה ממש עכשיו מנסה לקפל ועוד כואב. מקווה למחר.
 כי תמיד שאשאר בחתיחה אחד יהיה לי את הזכות לרחף מחר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 27, 2010, 12:04:22 am

זאת הייתה תחרות ליגה ראשונה שהגעתי לראות.  אריות הרחיפה , שמות שקולי רעד שדיברתי עליהם. כל אחד עם נסיון רב וידע  דרגות 4 ואפילו 5 . כל אחד עם קרוסים  של 40 ו 50 קילומטרים. ואני בקושי שנה בספורט  החלטתי לבוא ולראות איך מתנהלת התחרות.
אבי, החל בתדריך והגדרת המשימות ואז פתחו את החלון , הרוח קצת חזקה הראשון מנסה להמריא , נגרר ומצנחו מוטח לצד העמדה. השני מנסה ומבטל בגלל קשר  באחד המיתרים. ועוד אחד מסתבך וככל שעובר הזמן אותם גיבורים נהפכים לאנושיים ומסתבכים כמוני בהמראה.
אני לא המראתי אותו יום אלא הלכתי להתאמן בהנפות.
רק שלוש שנים מאוחר יותר הרשתי לעצמי להצטרף לתחרויות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 03, 2010, 09:51:30 pm

בבוקר המזרחיות חלשות אובך בינוני, אבל היום יש לי "פס " מהבית. מיקי מרים לי קצת את המורל כשהוא אומר שעל פי ברוקשטיין אפשר להגיע לגבהים למרות האובך. אבל הוא מתלבט כי אצלו מערביות חזקות. אם אצלו מערביות ואצלי מזרחיות , זה המקום למפגש חברתי בין הרוחות ואני יוצא לדרך להר הארי. אני מגיע להר הארי , הרוח דרום מערבית קרוב ל20 אני לבד בעמדה נועם  באויר כ 150 מטר מעל העמדה  ומיקי בדרך. 
אני פורס במהירות וממריא, כמה סיבובי היכרות חדשה עם מצנחי הותיק כי לא נגעתי בו כבר 6 שבועות.  פוגש  בכמה סיסים שילוו אותי בחלק גדול של הטיסה.
הרוח בגובה 1200 מערבית  כ 20 קמ"ש  אז אני בדרך למצוא את המפגש הרוחני של המערביות , המזרחיות ואני.....
משחק בין הסיסים לבין טרמיקות לא מאורגנות אבל שומר על גובה של 900-1000 מטר.
מגיע לאזור הר הילל ויש לי חגיגה של טרמיקות ואני בגובה של 1200 מטר נועם כ 2 קילומטר לפני מתחל לאבד גובה. אני נשאר באזור הר הילל עוד 10 דקות ואני רואה את נועם נלחם מעל פרוד.
הביטחון העצמי שלי , אני מחזיק בגובה 1200 ואז במקום להשאר באזור הזה ולהתקדם לאט לאט עם המערבית אני יוצא  מזרחה אל מעל אמירים. מעל אמירים אני כבר ב 900 נועם נחת בפרוד ואני מרגיש שאני נגד הרוח, נתקל בקיר הרוח ויורד יותר מהר ממה שאני מתקדם.
עכשיו המטרה היא להגיע קרוב לכביש כי שם למטה חם, אז מכוון לכיוון הכביש ומצליח להגיע ללאזור צומת קדרים.

איך נפגשתי עם הרוחות במפגש הרוחני ועזבתי אותן , בגלל היוהרה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 06, 2010, 07:58:21 pm

האינברסיה  מעל התבור יצרה תקרה בלתי עבירה, בכל זאת , למרות זאת המריאו כ 30 מצנחים.
יוצאים בריקוד מבולגן, כולם בגובה של עד 200 מטר מעל העמדה, צפוף עד שקשה להשלים סיבוב שלם. אני בורח צפונה מהחבורה אחר כך בורח דרומה מהחבורה , פתאום מבין שכולם בעצם בורחים מהצפיפות , יוצרים אנדרלמוסיה מאורגנת כמו נחיל דבורים . שומרים לא להתנגש  בורחים מההמון אך לא יוצאים מההמון.
ככה שעתים של חיפושים  אחרי הטרמיקה הזאת שתפרוץ את גג האינברסיה. הידים כואבות  ומתח הריכוז של טיסת הנחיל .
אני מחליט לוותר ולנחות  קרוב לכפר תבור שם השארתי את הרכב.
מגיע לרכב מותש ושמח על עוד טיסה עם הרבה עניין הרבה פעילות ומעט נוף.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 15, 2010, 11:36:31 pm

ארבע אחר הצהרים, מגיע לעמדת הההמראה במבוא חמה , תנאים מצוינים......  אני לבד בעמדה. מה עושים? הרי באויר אני ממילא לבד. אבל זה לא אחראי לטוס כשאף אחד בסביבה. מתלבט ומתחבט, מעל נוף הכינרת המלהיב. מעלה נימוקים בעד ונגד  בסוף עוזב את העמדה בהרגשה שעשית את הדבר הנכון. 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 14, 2010, 10:01:59 am

באתי לבקר את רמי בבית חולים רמב"ם בחיפה, מיד אחרי התאונה. זה היה בערך שלושה או ארבעה חודשים אחרי שסיימנו את הקורס. אחרי הקורס ריחפנו יחד כ 10 פעמים ופתאום הוא שוכב ברמב"ם שברים ברגלים חוליות מחוצות. אחרי תאונה במבוא חמה. הוא לא ידע בדיוק להסביר מה קרה. המשכתי לבקר אותו כמעט כל יום באופן כפייתי, הפחד שלי מהטיסות גבר וכמעט עזבתי את ספורט הרחיפה.
את אמנון אחרי התאונה שלו ביקרתי רק שלוש פעמים, לא היה לי זמן והייתי כבר יותר ותיק בספורט. ולא ראיתי קשר ישיר בין התאונה שלו לרחיפה שלי.
כשמוטי שכב בבית חולים אחרי התאונה שלו התקשרתי לדרוש בשלומו כי הרגשתי מחוייבות. ואני המשכתי לטוס.
לפני שבוע אחרי התאונה השלישי החודש, חשבתי לעצמי שאני בעצם לא מכיר את הטיס שנפצע, אז מה פתאום שאסע לבקרו וכמה רחוקות וקרובות התאונות האלה, ומה קרה לי?
האם אני איבדתי את הרגישות ?
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 16, 2010, 09:04:08 am

אני עומד עם ר' בעמדה הרוח חזקה ויש זמן ר' כבר טס שנה במצנח ואני מסתכך על הרתמה שלו והיא רתמת קלה ללא הגנות. כשאני שואל למה רתמה בלי הגנות הוא אומר "אני יודע שזה מסוכן אבל זה מה שמכר לי המדריך שלי בסוף הקורס" קצת בנימה מאשימה. אני מזכיר לו שהוא כבר לא בקורס והוא צריך להפסיק להאשים את המדריך ולקחת אחריות invalid.
אם אתה יודע שהציוד שלך לא בטיחותי.......... החלף אותו !!! dahof

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על May 30, 2010, 11:15:21 am

למרות שחודשיים לא הייתה לי רחיפה ראוייה, כשהתחילו התנאים בתבור פרשתי את מצנחי והמראתי ראשון. התנאים טובים ואני עולה מעל ההר. מיד אחרי ממריאים בקצב כ15 מצנחים. כולנו כ100 - 300 מטר מעל העמדה ולי מתחיל להיות צפוף אחרי פעמיים שהמצנח מולי קרוב מדי אלי (לטעמי) ואני בורח מתוך הטרמיקה. אני מתרחק וכנס לסינק שמביא אותי כמעט לשדה הנחיתה בדבוריה. מגיע סייקל טוב וכל החבורה מגיעה לבסיס הענן אני חוזר לגובה העמדה שם יוצאים עוד כ 10 מצנחים לאויר. אחרי כ 15 דקות שוב מגיע סייקל טוב ואני צפוף לי עם עוד כ 10 מצנחים , שוב בורח ממצנח מאיים ושוב מאבד גובה והחבורה נעלמת לי מעלה מעלה. כבר שעה ורבע באויר ואני שוב לבד מעל ההר. הרוח מתחזקת ואני יודע שהסייקל הבא הוא האחרון להיום ואחרי זה כדאי לרדת בגלל עוצמת הרוח. הסייקל הבא הוא כבר שלי ותוך 5 דקות אני ב 1100 מטר מעל התבור ואני יוצא לדרך מזרחה.
שאר הטיסה לא תרשם בטיסות הגדולות כי אחרי הטרמיקה של כפר תבור שהביאה אותי לבסיס הענן ב 1300 מטר נשאר לי רק גלישה ברוח גב של כ 35 קמ"ש עד השדות בין יבנאל לאלומות. מאוחר יותר מסתבר לי שגם בשני הסייקלים הראשונים רוב החבורה הגיעה לאזור בו נחתתי.
נזכר בסיפור על "יהודי מנוחין" הכנר שאמר פעם : " כשאני לא מתאמן יום אחד, אני מרגיש כשאני לא מתאמן שבוע המנצח מרגיש, וכשאני לא מתאמן שבועיים הקהל מרגיש"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 08, 2010, 11:15:38 pm

שוב זה קורה לי .
אני עומד לבד בעמדת מבוא חמה. השעה שש בערב תנאים מצויינים ואני לבד. אני אפילו לא מוריד את המצנח מהרכב אבל זה כואב (כמעט כאב פיזי) תנאים כאלה ואף אחד??? אני שמתי לי חוקים ואני לא אטוס כשאני לבד בעמדה. אבל איזה תנאים מצויינים ואני משוכנע שהום גם יהיה "אפקט כינרת" ואני במקרה הטוב אביט בציפורים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 20, 2010, 06:59:08 am

מעל הר הארי הסתובבנו כ-6 מצנחים הגובה בערך 150 מטר מעל ההר אני שכבר מכיר את ההר הזה, מפחד שתיכנס אלינו הצפונית. אז כשאני רואה מצנח יוצא לכיוון כרמיאל אני יוצא אחריו. הוא עולה ואני 200 מטר אחריו יורד כמה שאני מנסה להתקרב הוא ממשיך לעלות. אני מקלל אותו ונוחת בשדה הנחיתה מחתחת להר. אחרי 20 דקות נוחת איתי לידי. הוא היה במצנח לפני , ורק רצה לנחות במנחת כשתפס את הטרנמיקה הזו. כשראה שאני אחריו ניסה לסמן לי לבוא אחריו. "אך בכל מקום בו יש אויר עולה לידו יש אויר יורד"  ואני הצלחתי לתפוס את האויר היורד כל הזמן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 28, 2010, 01:52:42 pm

כנראה שיש היום ליגה של הגלשנים אני מגיע לעמדה יש כ 10 גלשנים פרושים ומצנח אחד באויר. השמיים נראים מליון דולר והרוח מתחילה להתחזק. אני מתחיל לפרוש את המצנח הצד ימין בערך בקוו האמצעי של העמדה.
פתאום מגיע גלשן על גב טייסו הבחור מניח את הגלשן לפני מצנחי ומתחיל להקימו. אני שואל אותו מה הסיפור שלו ולמה הוא פורש לפני הרי אני אמריא לפניו והוא עונה, " אתם המצנחים לא מבינים כלום" זו העמדה שלנו כמו שלכם (והוא הצעיר לא יודע שהעמדה הזו בתבור מומנה כולה מכספי מרחפי המצנחים וגולשי הגלשנים לא הסכימו לעזור במימון.) הוא ממשיך להתעקש להקים את גלשנו לפני. להערתי הבאה קופצ חברו שהקים את גלשנו מאחורי ואומר לו " אל תתעקש, הם המרחפים רק אוהבים להתווכח, תעבור אחורה ותקים את גלשנך...." ואני חושב לי על התרבות הזו של השוק שבאה אלינו לספורט ומצטער.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 25, 2010, 10:51:57 pm

מזמן לא כתבתי ובעצם מזמן לא הייתה לי רחיפה ראויה. קורא בשקיקה את עלילות המרחפים ויודע שכל אחד מלא סיפורים כרימון. רוצה לשמוע גם מאחרים כי אני את סיפורי מכיר. קרלוס כותב פניני רחיפה ומשאיר לי כאב כזה של ה..... ורצון לטוס.
בעוד שבועיים עוזב הכל ויוצא אל האלפים שם בשוויץ להיות בין השמים בעננים מעל ההרים האלה של קסם הבריאה.
כנראה שהרצון לטוס הוא חלק מהטיסה הבאה ואני הולך לקרוע את השמים^ץ^

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 11, 2010, 11:39:52 pm

עולה לפסגת ה"פירסט" (ההר הזה מעל גרינדלואלד שבשויץ) קשה להאמין שחמש שנים לא הייתי כאן. הכל כל כך מוכר. הרכבל, ריח החציר הקצור וצלילי פעמוני הפרות. עומד ומביט במרחפים השוויצרים, איך הם מניפים בקלילות כזו הנפות קדמיות ואני שכבר שלוש שנים לא ביצעתי הנפה קידמית עומד, קצת חושש, ובפנים אפילו מתבייש. אחרי זמן מחליט להניף מחכה למשב קטן ורץ בכל כוחי...... אל המורד , מרגיש את המצנח עולה במעלה הגב ובעוד אני רץ אני כבר באויר. זה היה יותר קל ממה שחשבתי. אבל אני חייב להתאמן על הנפות אלה. מאוחר יותר עולה לאתר ה"שיניגה פלצה" ( דרומית מזרחית מעל אינטרלקן )הרוח 0 אולי אפילו משב גבי קל, השיפוע מחייב פרישה מדודה של המצנח ושמירה על שיווי המשקל, כדי לא ליפול. שוב יוצא בריצה אל המורד התלול עם קצת יותר ביטחון ואכן למרות חוסר הרוח אני מרגיש את המצנח מרים אותי מהריצה אל האויר השקט והטוב. שוב מבטיח לעצמי שכשאחזור אתאמן על ההנפה הקדמית כדי לא לחשוש לפני הרחיפה, כדי לא להתבייש לפני הרחיפה וכדי לטוס יותר בטוח.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 13, 2010, 11:07:01 pm

מחכים מתחת למצוק, גובה של כ-400 מטר לפני כחצי שעה עלו לשם מספר "משוגעים" לקפיצת "בייס ג'מפ" ואני לא מבין איך אנשים קופצים כך מהמצוק "ממש טירוף" פתאום רואים נקודה שהופכת לדמות עם חליפת כנפים כמןו חץ בשמיים הבטן שלי מתהפכת ואז נפת המצנח וה"משוגע" נוחת בשלום. לא מבים את הספורט הזה, אחר כך חושב לעצמי שיש הרבה אנשים המסתכלים עלינו המרחפים וחושבים אותו דבר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 22, 2010, 04:33:27 am

הגענו לעמדה, התנאים לא משהו השמים מכוסים ענן גבוה. אנחנו בגובה של כ 2000 מטר ( כ 1000 מטר  מעל LENK באלפים השוויצרים.
יום גדול לא יצא מזה, עושה רושם שהתנאים יורעו. אני פורש ומתכונן, שיפוע גדול של דשא כמו שרק האלפים יודעים לתת. רוח אפס ואני מתכונן להמריא. החברה מחכים לראות אולי יקרה משהו וישתפר. ריצה מהירה במורד ואני באויר. סיבוב ראשון ואני נשאר בגובה העמדה. לא יודעה איך יש עילוי ביום כזה מוסיף עוד כ 50 מטר כדי לראות שהחברה עוד לא זזים מתרחק לעבר העמק אולי משהו יקרה שם, אך לא הרבה קורה ותוך כ 20 דקות אני מוצא עצמי ליד תחנת הרכבל, נוחת מטיסה לא גדולה אבל טיסה. בקשר אני שומע שהם מתארגנים להמראה ועוד 10 דקות כבר יורד עליהם גשם והם מקפלים את המצנחים ויוצאים חזרה ברגל לעבר הרכבל המושיע.
לפעמים כדאי לצאת קצת קודם כדי להספיק משהו ולא להפסיד את היום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 27, 2010, 07:15:38 pm

מיקי ואני עולים לרחיפת אחה"צ ב"Sinigeplatse" אתר הפונה מערבה כך שרוב הימים אפשר לטוס טיסת אחר הצהרים, זהו אתר עם שיפוע מאד גדול בעמדת ההמראה ואנו שלא אוהבים המראות קדמיות ושיפוע גדול מפחיד אותנו (במקום שיעודד אותנו להמראה קלה), עוד לא ריחפנו בו. עולים עם הרכבת האחרונה, כשהאיום הגדול הוא שאם לא ממריאים אז אין דרך אחרת מאשר לרדת את ההר ברגל ( הפרש של 1100 מטר) משהו כמו שלוש ארבע שעות הליכה. הרכבת קטנה, אפילו קטנטנה (מזכירה רכבות בדיסני-לנד) מתחילה לעלות על ההר נושאת עליה 6 מרחפים עם מצנחיהם. אנחנו קצת יותר רגועים כי אנחנו לא לבד.
הרכבת מונעת על ידי גלגלי שינים עולה בעצלתיים ומסביבנו הולך ונפרש העמק של אינטרלקן על שני אגמיו.
כמה מאות מטר לפני התחנה האחרונה עוצרת הרכבת, ונהגת הקטר מסמנת לנו שכאן אנחנו יורדים. אנחנו יורדים והרכבת ממשיכה ריקה אל התחנה האחרונה.
אחרי כ 300 מטר מגיעים לעמדה, השיפוע גדול והרוח "0", מתחילים לסדר את המצנח, עד שהוא פרוש מגוהץ על המדרון. אני נרתם מביט לאחור המצנר נראה כאילו כבר עשה את רוב הדרך אל מעל ראשי והוא עדין פרוש על המדרון. מביט קדימה והמדרון מפחיד. מספר משבונים מאחור מזכירים לי שבאלפים אפס רוח זה מתנה להמראה. מחכה עד שאין שום רוח ויוצא קדימה במהירות פחות משניה וחצי אני כבר באויר. חושב לעצמי איזו קלות של המראה ולמה זה מפחיד.
מתחיל לשוטט באזור העמדה ואכן יש טרמיקות קטנות נקודות עילוי. מחכה שמיקי יצטרף ואחרי שתי דקות גם הוא באויר ואנחנו תופסים את טרמיקות אחה"צ הרגועות, כשלמטה העמק השווצרי הזה כמו מתוך גלויות.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 18, 2010, 11:12:46 am

יום כיפור ויש זמן לחשוב על הספורט שלנו, על כך שידענו להיות מאורגנים וחזקים. איך ה"סינים" (אנשים קטנים, צרי עינים, צהובים מקנאה ויש הרבה מהם) שביננו. פגעו ביחד ולאט לאט נסגרה ה"אגודה".
רוב המרחפים כיום לא הכירו מצב כזה שספורט מצנחי הרחיפה היה אחד מענפי הספורט הכי מסודרים בארץ. מעטים טסו ללא רשיון (ואו קורס), הרוב הגדול שמע להנחיות האגודה ורבים כן רבים גם התנדבו לפעול באגודה. חלק בכתיבת הנהלים, חלק ביישום הנהלים וחלק בארגון פעילויות משותפות (פעילויות חברתיות, ליגה ותחרויות עיתון חודשי ועוד) עד כמה שזכור לי שיא החברים הרשומים (משלמי מס וביטוח) היה כ 700. אפילו המדינה הכירה בארגון זה ורוב התקציב היה ממקורות של המדינה.
ממרחק הזמנים זה נראה כמו אגדה. על איך צריך להתנהל ענף ספורט ואיך ניתן לקדם ולפתח ענף מורכב כמו ספורט הרחיפה.
אם ידענו לעשות זאת בעבר, ניתן לעשות זאת בעתיד, כי הרי עתיד הספורט שלנו בידנו ואם לא נקח זאת בידנו, יקחו אותו מאיתנו
שנה טובה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 19, 2010, 12:20:00 pm

א, החליט להמריא.
בדרך כלל הוא הראשון שיזהיר אותנו לא להמריא בתבור ברוח צפונית. הפעם הצפונית חוגגת והוא כבר פרוש על הקרקע ורתום. למרות שסביבו אין מצנח לרפואה אפשר לראות בעינים שלו את השיגעון הרגעי הזה, שמצליח לשכנעו שהרוח לא כל כך צפונית והתנאים אמנם לא טובים אבל אפשר להמריא ושם בחוץ יהיה טוב יותר.
לרגע קט היה משב צפון מערבי, א, גנב המראה ויצא לאויר. אחרי 7 דקות הוא כבר היה בשדה הנחיתה שם למטה.
 ??? אני מסתכל עליו ויודע שגם אני כבר היתי שם, במצב הזה כשהחלטתי להמריא גם כשהתנאים לא היו אופטימלים וכשאמרו לי החברה אז הראתי שבעצם אפשר להמריא למרות חששותיהם.
השיקרון עם שיכרון שאם אפשר להמריא אז כדאי להמריא הוציא אותי החוצה. אחר כך כבר כבר היה זמן ההסברים והתרוצים.

אל תכנס למצב בו אחר כך תצטרך להסביר לעצמך, למה ???

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 20, 2010, 10:30:57 pm

זהו, החלטתי להוציא את מצנח הטנדם מהמחסן ולהתאמן.
שלוש שנים ישב המצנח ונח. אני מתכנן להתחיל בטיסות טנדם אך הצורך באדם נוסף. אילוצי העבודה ו....תרוצים אפשר בלי סוף למצוא.
מיקי גם הוא רוצה לרענן את טיסות הטנדם שלו אחרי מספר שנים בהן טס רק בסינגל. אז קבענו יום ושעה ( כן באמצע יום העבודה ) ואנחנו מתייצבים בעמדה עם המצנח (קנגרו 2) ספרדרים ורתמה נוספת. פורשים ומתחילים להתאמן בהנפה. רוח לא חזקה וסרך עודף (ומיקי עודף לא קטן) מגביל תנועה. אז המצנח לא עולה והשליטה בו קשה. מחליפים מקומות ועכשיו אני רואה שגם מיקי מתקשה בהנפה ונסיון אחרי נסיון מסתיים במפח מצנח והביטחון העצמי בקריסה.
משב רוח חזק קצת יותר ומיקי מצליח להחזיק את המצנח מעל הראש. אני אומר לו בוא נצא ושנינו בריצה אל בר המצוק. הטיסה ההמראה המוצלחת והאויר מחזירים קצת מהאגו הפגוע.
עכשיו שוב תורי ואחרי מספר נסיונות המצנח יציב מעל הראש, הבטחון שנתנה הטיסה הראשונה מחזיק מעמד, המצנח מתוח עומד מעל ראשנו ואני אומר לו "רוץ", "רוץ", רוץ" הנה אנחנו כבר טסים ואני מרגיש את המהירות עם האחריות. זו כבר לא טיסה שלי לבד, עכשיו אנחנו שניים ואני האחראי. מיקי אומר שממקום מושבו הכי קשה לו שאין לו שליטה על המצנח ועל הקורה לו.
על הקרקע הסיכום העיקרי שיש לנו עוד הרבה ללמוד, בעיקר בהנפות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 28, 2010, 11:46:24 pm

היו כבר חמישה חברה בעמדה כשהגעתי, שני מצנחים פרושים אבל החברה לא רתומים, "הרוח חזקה" הם אומרים. אני מחנה את הרכב, יוצא, מוציא את המצנח בתהליך אוטומטי, ומתחיל לפרוש. רק אחרי שהמצנח פרוש אני מתפנה לבדוק את הרוח מוצי את מד הרוח והרוח אכן חזקה מדי.בעצם יכולתי להדעת גם ללא מד הרוח אבל אנ י מחפש את התרוץ הזה שאולי יאפשר לי להמריא בכל זאת. רק אחרי שמד הרוח אמר דברו אני נרגע ומתקרב לחבורה העסוקה בסיפורי רחיפה ובכלל לא שמה לב למה שאני עברתי ולהחלטה שקיבלתי.
למה אני לא מצליח להחליט לפני שפרשתי?
שוב ושוב מגיע לעמדות נכון למוכן ומוכן לנכון ורק אחר כך מתחיל לחשוב.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 30, 2010, 08:26:54 am

לא יכולתי לצאת מהעבודה ומהתבור זורמות ידיעות על קרוסים וטיסות יפות. ב 12:30 אני נשבר ומחליט לצאת מהעבודה ולנצל את היתרון היחסי שלי (3 דקות ממבוא חמה) מגיע לעמדה והרוח די חזקה. אז מתלבט מה לעשות. י.ד. נוחת ואומר שאחרי שאמריא אין בעיה לחדור. שמח לשמוע משפט אופטימי ומיד פורש. הרוח חזקה (כ 25+ ) אבל המראה טובה ושקטה ואני במעלית מהירה לעבר הרקיע. באמת אי בעיה לחדור, ואני מתחיל לשוטט ולעלות. טרמיקות חזקות 5+ מקפיצות אותי לגובה של 950 מ' ואני אומר לעצמי האם אני במבוא חמה. הרי בגובה הזה זה כבר לא אפקט הרכס. יוצא צפונה עד מעל הסוסיתא אבל מחליט לחזור (בעיות לוגיסטיקה - איסופים) אחרי שעה וחמישים מחליט לרדת יזום מטיסה לא אופיינית של מבוא חמה. נחיתה בטוחה ואני אומר לי.ד. תודה על הביטחון שהוסיף לי ליציאה.
אם היתי לבד בעמדה היתי מוותר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 30, 2010, 07:21:59 pm

בדרך לרחיפה אספתי טרמפיסטים. הרי אם אאסוף טרמפיסים יאספו אותי אחרכך כשאני אנסה לחזור מהקרוס.
האדם תמיד חיפש את הסיבה והסובב ויעשה מעשה טוב זה ישפיע על העתיד והרי זה הבסיס לדתות כולן. "מעשי ישפיעו על גורלי" זה התחיל בהקרבת קורבנות וממשיך במצוות "עשה ואל תעשה", יש המנשקים מזוזות ואני היום ....... אחרי הטיסה עמדתי על הכביש מחכה לטרמפ. אמרתי לעצמי זה המבחן ואף מכונית לא עצרה ???

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 03, 2010, 11:20:13 pm

אחרי תאונה של אחרים תמיד באה ההכחשה, "הוא אינו מנוסה!", "הכתובת היתה על הקיר שנים!!", "אם רק היה מקשיב!!!", "אלה שאינם זהירים יהרסו לנו את הספורט שלנ!!!!ו"......... אחרי תאונה שלי בא הפחד. "אולי אני לא מגיב נכון לתנאים?" "המצוק הזה מסוכן." "הרוחות בעמדה הזו מסוכנות".......
התרופה הכי טובה אחרי תאונה היא לעלות לאויר שוב ולטוס! בשקט בתנאים טובים ובעיקר לטוס, עד ששוב מתרגלים למצנח, להתנהגות המצנח באויר, לטרמיקות ולסינקים, נזכרים בדברים הפשוטים שנמחקו ולאט לאט לחזור לטוס כמו קודם. מי שממהר לחזור וממהר להתנסות שוב בתנאים קיצוניים, לא נשאר זמן רב בספורט כי הפחד לא עובר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 12, 2010, 11:35:23 pm

כשפגשתי את הסיסים באויר בגובה 1400 ידעתי שהיום כישלון כבר לא היה . עכשיו מתרכז לא לאבד אותם כי אני בסיבוב גדול יכול לחזור והם כבר לא יהיו, מחליט לעקוב אחריהם בשמיניות, לא לאבדם בנתיים ממשיך לעלותעוד 200-300 מטר. האויר קצת מתקרר וקבוצת הסיסים חותכת במהירות לכיוון דרום אני מיד אחריהם לטרמיקה מפחידה וקיפול כנף. אני מסתובב החוצה וכשגומר את הסיבוב הכל רגוע רק הסיסים נעלמו. עכשיו בגובה 1600 מטר אני מחפש אותם ומחליט להמשיך מזרחה לקראת מפגש הקונברסיה. אחרי כ4 ק"מ אני כבר שוב בגובה 900 שוב רואה סיסים ושוב מתחיל המעקב כאילו הם חיכו לי. מרגיש במצנח עילוי קטן פונה אליו ושוב העליה לגובה 1200 הסיסים באזור אבל לא יכול לתקדם כי אני נמצא בקוברסיה הסיסים ראו זאת וועלו ואני לא מתקדם ולא נסוג.
מה עושים בקונברסיה? לאיזה כיוון טסים?
אם נשאל את הסיסים ? טסים למעלה לאכול חרקים!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 12, 2010, 11:59:39 pm

טסים לאורך הקונברסיה כמובן  ::)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 16, 2010, 06:10:09 pm

אכן בקונברסיה טסים לאורכה, אך לסיסים לא איכפת.

המקום שאני אוהב לתפוס את הקונברסיה הוא הר הארי. שם בימי המזרחיות הקלות כמעט ניתן לנבא את השעה והמיקום של הקונברסיה. המזרחיות של הבוקר נפגשות בבריזה המגיעה מהים התיכון לקראת צהרים.
אך הטיסה הכי יפה שהיתה לי בקונברסיה היתה דווקא אחרי הצהרים, באחד הימים המדהימים בהם הבריזה נלחמה במזרחיות משך מספר שעות והכל באזור הר הארי. המראתי מאוחר בסביבות ארבע אחרי הצהרים. כבר בהמראה יכולתי לראות את עשני המדורות של שריפת ענפי הזית מעל עמק "רמה" כל המדורות ממזרח שלחו את עשנן ללכיוון מערב וכל המדורות ממערב שלחו עשנן מזרחה. אחרי כ20 דקות אני כבר בגובה 2500 מטר מתלבט לכיוון מחליט לצאת דרומה. הכמון מגובה 2800 נראה קטן וזניח ואני מחשב לי את המסלול לפי המדורות שם למטה. מעל מעלה צביה אני מאבד גובה ל800 מטר, ליאור שהמריא קצת לפני, פונה קצת מזרחה ונוחת. אני מוצא עילוי וחוזר שוב לגובה של 2,000 מטר מעל סכנין.
השעה כבר חמש השמש מתחילה להתקרב לאופק ומעל כפר מנדא אני ממשיך לחפש את העשנים של המדורות והקונברסיה מובילה אותי לכיוון מאגר בית נטופה. אני בגובה 1000 מטר ומחליט לא לעבור מעל המאגר אלא לפנןת לכיוון צומת המוביל כמובן שמייד מאבד גובה ונוחת בסביבות 1730 ליד צומת המוביל.
מסלול מאד לא רגיל לטיסות מהר הארי רק הקונברסיה וההבנה שלי שאני בקונברסיה הביא אותי לשם. 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 17, 2010, 08:58:32 pm

איזה דבר מוזר זה לפגוש פרפר בגובה 1300 מטר.
למרות שהוא נולד עם כנפיים אם קצת מסתכלים על איך שהחיה הזו עפה קשה ממש להבין אין זה שרד את האבולוציה ועוד באלפי מינים וסוגים. הכנפיים שלו כלכך גדולות ביחס לגוף שלו שכל ניפנוף שלהן זורק את הגוף שלו מעלה מטה כמו יו-יו, גם באפס רוח נראה כאילו הוא בקושי מסוגל לשלוט על הכיוון אליו הוא טס, קצת רוח וכבר יש לו רק כיוון טיסה אחד - עם הרוח.

את התרמיקה של כפר תבור עזבתי ב1600 וכבר שפניתי מזרחה ידעתי איפה התרמיקה הבאה, הגלשן שלפני כמה דקות עבר מתחתי בלי להצטרף לתרמיקה עכשיו הסתובב מעל המאגרים ברכס יבניאל. כבר בדרך למרות שירדתי ב2- ראיתי שקצב הטיפוס שלו הוא לא משהו מרשים אבל זה בטח יותר טוב מלרדת. ממש לפני התרמיקה של הגלשן ראיתי כ70 מטר צפונה ממנו משהו לבן מנצנץ עולה מלמטה בקצב מרשים יותר. מבט מרוכז לכיוון הואריו הויזואלי המוזר הזה מגלה לי פרפר לבן שמנפנף בכנפיים במלוא המרץ. מייד הבנתי שני דברים, האחד שהנפנוף בכנפיים זה לא מה שהביא את הפרפר לגובה הזה והשני ..... שהגלשן ממש לא במרכז התרמיקה.
עזבתי את הגלשן לנפשו והצטרפתי לפרפר ויחד עלינו עד ל1800, שם נפרדתי ממנו לשלום.



ותודה לבאבי שהזכיר לי את הפעם הקודמת שהיה לי מפגש דומה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 20, 2010, 07:55:38 pm

אני דווקא זוכר את הריחות. זה היה באחד האביבים יצאנו מהר הארי רוח הבוקר עוד לקחה אותנו מערבה ושם מעל ההר עם הקידות השעירות כל הריח המתוק הזה עלה. אני מתמרכז בטרמיקה והכל מתוק ועולה. אני כבר ב1300 מטר כשאני שם לב לריח של עשן של אפיית פיתות, מסתכל למטה ואכן מהכפר מתחתי (נדמה לי סג'ור ) עולה עשן מאחד הבתים ועולה ועולה אלי. אני שם את האף שלי במרכז ומסתובב סביב לריחות המאפה. הטרמיקה לא חזקה אבל עקבית ובלי משים אני ב1700 מטר מביט על בקעת בית הכרם על שפעת ריחותיה. עוזב את העשן וממשיך מערבה מעל הר חלוץ שוב משתלט ריח הקידות השעירות העולה מו ההר ישר אל אפי. מעל מג'ד אל כרום אני כבר בגובה 700 מטר כשאני חוצה עשן של מזבלה הנטיה להמשיך מערבה אבל אני מחליט לנצל עשן זה ולעלות. בגובה 1300 כבר לא איכפת לי הריח ואני מוכן להתערב עם כל אחד שגם ריח זה היה מתוק. הנחיתה ליד אזור התעשיה ברלב ועל השדה נרקיסים פורחים, זאת הייתה הטיסה המתוקה ביותר בחיי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 28, 2010, 11:15:51 pm

ביום הזה היו קומולוסים קטנים עם בטן שטוחה מעל בקעת כרמיאל, בגלל השעה המוקדמת הינו בעמדה רק שנים. הדילמה האם לחכות שיתחמם יותר או להמריא לפני שהרוח תסתובב לצפונית. אני מחליט להמריא ואחרי כרבע שעה בגובה ההר אני תופס טרמיקה שמביאה אותי לגובה של 1400 מטר ולבסיס ענן. אני מתלבט על הכיוון וכאן למעלה הצפונית כבר חוגגת. פונה דרומה לכיוון הכמון יורד כ300 מטר עד הענן הבא. חוזר לבסיס הענן ובענן השלישי אני מעל הכמון שוב ב 1400 מטר. מצייר את הקו הדמיוני של רחוב העננים וממשיך לענן הבא. הכל לאט הכל צפוי ואפילו מצליח. מעל מרר אני מחליט לפנות מזרחה לכיוון חוקוק, העננים נעלמים לי ואני נוחת לא רחוק מחוקוק עם מזרחית קלה.
אחר כך בדיעבד מצטער שפניתי מזרחה למסלולים מוכרים, ולא המשכתי עם השמיים בכיוון שהם קראו לי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 08, 2010, 11:58:43 pm

פגשתי אותם בשבת, בתחנת הריענון של כביש 6 מתכנסים על קפה לקראת עוד יום של כיבוש השמים. עינים בורקות של מפגש של חבורת בני העשרים שכל טיסה גם הקצרה ביותר היא סיפור השבוע. עוד לא ברור להם לאיזה אתר להתכוון אז באים אלי להמלצות. רעבים לשמוע מישהו עם נסיון כי בחירה נכונה של האתר היא המשתנה הראשון וההכחי כדי שכל היום יהיה מוצלח. אני שלא הסתכלתי בתחזיות מסתכל בשמיים במבט של מומחה וממליץ הר הארי. כן אני יודע שבעונה זו זה המקום שכמעט ולא מאכזב. מביט בהם בקנאה כי אני לא יכול היום לצאת לרחף, מביט בהם בקינאה כי יש להם את ה"חבורה", זוכר איך כל שבת מיד אחרי שפתחתי את עיני התחילו הטלפונים של ה"חבורה הצפונית", ככה קראנו לעצמנו. וכל שבת חג ועוד ימים רבים  ביניהם נפגשנו, ויצאנו להרים. לא היה איכפת כמעט אם ריחפנו או רק ריכלנו, אם שרפנו שלוש שעות אופטימיות בעמדה, כדי לחזור הביתה ללא רחיפה או אותם ימים בהם האיסוף האחרון היה כבר בחושך כי כולנו התפזרנו בנחיתות מרוחקות.
מסתכל על החבורה הצעירה ואני עוד מעט כבר עשרים שנה  בספורט. כבר עושה חשבון בשבתות האם לצאת לרחף או לוותר כי התנאים לא בטוחים. בבוקר שבת אני עובר על רשימת ה"חבורה הצפונית" והיא התקצרה. רק שלושה אולי ארבעה עוד מרחפים וגם הם משום מה עסוקים. ואני מקנא ב"חבורה" הזאת כאן בתחנת הריענון של כביש 6 , לקראת יום חדש של כיבוש השמים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על November 09, 2010, 08:54:02 pm

גם קרה לי לפני 20 שנה שעליתי ארצה. היה לי   חבר שאחרי כמה שנים טובות, החלית לרדת.
דרך אפוך. סוג של "אינוורסיה".
היתי בכמון עוד עם גבס..בצורך שלי לא להתנתק מהספורט והחבר'ה  (באותה חשיבות). ופגשתי  טייס ותיק שלא ראיתי מזמן.
אחרי חילופי עידכונים, תוך כדי שעוזר לו לסדר את החופה.. שומע מימנו שאולי זו תיהיה הטיסה אחרונה... ואם לא  היא מתקרבת במהירות.
חושך.
איך אפשר?
אני יודע שלכול אחד והזמנים והשיקולים שלו.ובכל זאת מעציב.מאוד.
היום אני לא יכול לדמיין....
מתי זה יקרה לי?
יקרה לי בכלל?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: EldadYagen על November 09, 2010, 11:31:08 pm

קובלינר היקר בהחלט מוזמן להצטרף ל"חבורה הצפונית" החדשה.. לעוד 20 שנות רחיפה משותפות...
יהיה לנו העונג.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 13, 2010, 08:54:18 am

מה הסיכוי להיפגש רכב ליד רכב בפקק של יום שישי בצהרים בכרמיאל? כשאני מחשב את הסיכויים בצפיפות הזאת בפקק הקבוע של כרמיאל, נניח כ 100.000 כלי רכב בגליל מהם 70,000 על הכביש מהם כ50,000 מנסים לעבור ליד כרמיאל בכביש הצר ביום שישי בצהריים. ברכב לידי ידים מנופפות ואני רואה את מיכל וזיוה ועיניהן מלאות טיסה. פותחים חלונות ובין הרכבים הן מספרות את טיסת היום מהר הארי, אני שלא יכולתי לטוס היום שמח בחלקן. ומתחיל לחשב את הסיכוי שאפגוש רכב מוכר ועוד כזה מ"שלנו" בפקק הבלתי אפשרי של יום שישי. ההסתבורת האפסית למפגש מול המפגש שזה עתה הסתיים מעלה את השאלה של הכוונה וההכוונה. האם המפגש הזה בא להזכיר לי שגם אני הייתי צריך להיות שם בשמים היום או שהמפגש פשוט בא להשאי אותי כאן מקנא או סתפ כך הכל במקרה. אני שיש לי הרבה זמן בפקק הזה חושב ואין לי תשובות לכל השאלות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 22, 2010, 06:28:29 pm

לב' היה שיח קבוע עליו היה נוחת בהמראות לא מוצלחות בהר הארי. כל שבוע כבר התרגלנו שבאחד הנסיונות ב' יניף וימצא עצמו על שיח האלון הזה. הרבה תאוריות שפכנו עליו על כך שהוא צריך להתאמן בהמראות, על כך שהוא צריך לכרות את שיח האלון הזה, על כך שיש לאתר משהו נגדו. היו שלבים שב' חשב לעזוב את ספורט הרחיפה כי זה פשוט לא הלך.
לב' היה מצנח ישן ובאותו זמן לא חשבנו שיש קשר לנושא עד שיום אחד הוא החליף את המצנח והפתאום ההמראה השתתפרה פלאים, האלון המסכן שם מתחת לעמדה זכה בקצת מנוחה והעיקר גם טיסותיו של ב' הפכו להיות טובות יותר. ב' עדין מרחף כיום ונהנה מהרחיפה והוא יודע וגם אני יודע שלולא המצנח החדש הוא כבר היה מפסיק מזמן.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 30, 2010, 10:45:24 pm

העיניים מחפשות מצנחים, איזו עמדת המראה לא יתכן שעל הר כזה יפה אין עמדת המראה. הגעתי למונסראס הר הנמצא כשלושת ריבעי שעה מברצלונה. על ההר מנזר ומצוקים מדהימים (מזכיר את מטאורה ביוון). אני מדמיין אותי טס עם מצנח ליד המצוקים האלה עולה מעל ההר מששקיף על כל האזור מלמעלה. רוצה לטוס את ההר הזה מכל הכיוונים. אחר כך בירידה מההר עדין מחפש שדות נחיתה אופרטיבים , מי יודע אולי עוד אטוס שם פעם .

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 21, 2010, 10:53:26 pm

נמצא במפגש משפחתי ומוצא זוג מרחפים ותיק שכבר מזמן לא מרחפים. מה ההסתברות בתוך משפחה קטנה למצוא עוד מרחפים שלא הכרתי ולא ידעתי שהם מרחפים. למרות שההסתברות אפסית זה קרה לי בשבת האחרונה. בעבר הם היו  מרחפים כל שבת ולאט לאט אני נזכר ששמעתי בקשר את שמותיהם ושבין המרחפים קראו להם "בני ואביבה" שם אחד לשניים שתמיד הגיעו יחד לרחף. אני שואל נו ומתי הפסקתם אז הם אומרים לפני אחד עשרה שנים היתה תאונה אחת של אחד מחברינו שהותירה אותו פגוע קשה ואותנו בהחלטה שזהו זה מסוכן מדי בשבילנו. לא זו לא הייתה החלטה מתוך פחד אל החלטה שכלתנית כי פחדנו מחוסר הפחד דווקא. פחדנו להגיע למצב כזה בגלל שאחרי תאונה מזעזעת ככל שתהיה הינו שוב באויר בלי פחד. ואז הפחיד אותנו הסיכוי ובעיקר בסיכון של מה יכול לקרות כי לא מפחדים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 07, 2011, 07:12:30 am

בשנה הבאה כבר לא יהיו כאן זרזירים. לפני שנים בכל סתיו היו הזרזירים מכסים את השמים. ובמעופם מציירים פעימות וגלים. בכל ערב יצאתי החוצה לעקוב אחרי להקות הענק המחפשות מקום ללון עפות כגוף אחד ממולל ומתבולל מקשקש ומתקשקש בשמים. בשנים האחרונות מספרם מתמעט לפני שנה היתה רק להקה אחת של כ 500 זרזירים שרטוט קטן בשמים גדולים. השנה הגיעו רק 50 ציפורים, זה כבר לא ממש להקה אלא מספר פרטים בודדים ובשנה הבאה כבר לא יהיו כאן זרזירים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על January 07, 2011, 08:19:47 am

נהפוך הוא אבנר.

90% מאוכלוסית הזרזירים נכחדה באסון צ'רנוביל, במשך כל השנים מאז לא נראה אפילו זרזיר אחד בעמק יזרעאל. לפני 5 שנים הופיעו מספר להקות של פרטים בודדים והשנה כבר ראיתי מספר להקות של כמה מאות.
אני מאמין שתוך 20-10 שנה יחזרו להיות כאן להקות של אלפי זרזירים כמו בשנות ה70.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על January 07, 2011, 11:38:58 am

לפני כשנה שנתיים היו להקות ענקיות של זרזירים שבמשך תקופה מסויימת נחתו כל ערב למנוחת לילה בבריכת מים ליד רמת צבי.

הרבה אנשים באו כל ערב לראות את הריקוד המיוחד שהם עשו באויר לפני שנחתו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: gavriel על January 07, 2011, 12:47:34 pm

גם אני ראיתי השנה זרזירים בלהקות גדולות למדי בהתגודדות לקראת לינה.  זה היה בבאר-שבע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 08, 2011, 09:16:37 pm

אני שמח שיש עוד חרדים לזרזירים כמוני ועוד יותר שמח שיש זרזירים גם אם הם במקומות אחרים.
כמי שחווה מליוני זרזירים בילדות ובשנים האחרונות עוקב אחרי שארית הפליטה ברמת הגולן. בדרום רמת הגולן הם מתמעטים והולכים. ואיתם עוד זנים של ציפרים שליוו אותי כל חיי.
מי זוכר את הפשושים הקטנים. שהיו נפוצים כמעט כמו הדרורים. מי זוכר את החוחיות??
והחוחיות אחרי להקה קטנה שיש בה כ 30 ציפורים אני עוקב כבר כמה שנים ויתכן שגם הן יעלמו מהנוף שלנו בקרוב.
אשמח לדעת אם יש מישהו שמכיר להקות חוחיות באזורים אחרים בארץ.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על January 08, 2011, 11:40:06 pm

החוחיות מתמעטות בעיקר בגלל צייד, המגזר הערבי מאוד אוהבים אותן כציפורי נוי בכלוב בבית. 

לפחות בעמק בגלל הגברה מסיבית של הפיקוח והעלאה של הכנסות לסכומים אסטרונומיים בשנים האחרונות גם כן אפשר לראות התאוששות של האוכלוסיה.

כותרת: החיים אחרי התרסקות קלה
תגובה על ידי: גיא ה-א על February 05, 2011, 06:09:48 am

  הר הארי 28.1.2011-התרסקות...
« התחלת נושא: ינואר 29, 2011, 09:04:51 AM » ציטוט עריכה הסרה 

--------------------------------------------------------------------------------
ציפורים מתרמלות... נוף אדיר........שעתיים טיסה.......
עשרות מצנחים מעל העמק, רחוק מעמדת ההמראה בתוך תרמיקה....מחזה מדהים.

עבר הלילה הראשון....שברי זכרונות מהטיסה הכי טובה שלי עד היום...כמעט.....

בום!
נגיעה בקרקע, על הרתמה,תוך שניות מתחיל כאב חד, בגוף, בטח נשבר משהו...
עדין ברתמה.

10:30 מגיע לעמדת ההמראה של הר הארי, אוסף בדרך בחור בתחילת דרכו בקורס אצל שימי.
מדברים על בטיחות, לימוד נכון של המראה ונחיתה,תיכנון נכון, בדיקות, בטיחות בגדול.
מעבירים טלפונים, נפרדים.

צוות החרב המעופפת הגיעו במלוא הדרם, היו"ר מוציא מצלמה כהרגלו ומתחיל לתעד.
כיאה לחייל האויר שם מתעדים הכל, מתחקרים, רושמים, וגם שמים בכלא את מי שצריך.

יציאה לאויר נעים, רוח כ 15 -20 קמש עם רכיב מזרחי קל שמשתנה עם הזמן.
המון תרמיקות שנבנות, עננים יפים, טיסה  באיזור ההמראה כ בין 900 ל1200 כל הזמן.

ענן יפה מגיע מדרום, יש  מצנח שחור עם לבן שיוצא אליו, (לא יודע מי זה) הוא טס מהר, אני אחריו.
מגיעים מתחת לענן, ומתחילה תרמיקה.

 כל מי שמרכס באיזור ההר יוצא  לתוך העמק ומצטרף.
ברדק יפה של מצנחים, כמה לציר סבוב שמאל, כמה לימין, יש מקום לכווולם....

טעות 1.
 כניסה לענן, ראיתי שיותר מידי מצנחים הולכים להכנס ביחד, שברתי כיוון  מערבה.
הענן חלף מאוד מהר, אבל סכנת נפשות לחשוב שנכנסו איתך עוד 5 מרחפים ולא רואים כלום.
מסקנה 1. לא להכנס לענן בכלל, ובטח לא עם כוד כמה מרחפים שמסתבבוים בתרמיקה.

יציאה מערבה, 1400 מטר, רחוק ממני מערבה על הרכס עוד מצנח.
מעולם לא עברתי את גבול כרמיאל- והפנטזיה עודנה נהריה, צומת אחיהוד, עכו.
מחליט לצאת לכיוון  המצנח המערבי
דיר אל אסד עברתי בקלילות, טיסה מעל הרכס, 1200.
המצנח ממערבה אלי, אדרי, מגד אל כרום, מול לבון מאבד גובה, אבל מיד רואה ציפורים מתרמלות, מצטרף.
אדרי גם.
מ 800 עולה בחזרה ל1300 וממשיך מערבה.

מצנח פרוס על הקרקע, בחרתי שדה נחיתה בתוך איזור תעשיה בר לב.
לעזאזל הייתי צריך להמשיך עם אדרי לשדה מאחורי צומת יבור.
זיקרתי את המצנח כ 2 מטר גובה , ולמה לעזאל אני עדיין יושב בתוך הרתמה???

מגד אל כרום, אני מעל אדרי כ300 מטר, מתקרבים לאיזור תעשיה ברלב,
אדרי כבר מתכנן נחיתה אלי במנחת ציקלון, טסנו כל הדרך יחד, מחליט לחפש מקום נחיתה אחר.

טעות 2.
כבר טסנו ביחד כברת דרך,למה לא לנחות באתו מקום גם.
ממילא יש מערכת קשר, אם יש ,אז אפשר גם לתאם ולתכננן.
אדרי בחר ללכת לשדה פתוח גדול, ואני בחרתי להכנס לאיזזור תעשיה ברלב- האמת שאני מכיר פיזית את המקום כי הייתי שם מספר פעמים זה מקום בהחלט אפשרי לנחיתה, אבל טעות  בשיקול דעת---העץ....

עץ באמצע שה נחיתה, יש מקום לעבור מימין ומשמאל, אבל אני - לתוך העץ
כמשפט מדריך הרחיפה האגד שלי- אילן ארז.
אם יש עץ באמצע שדה נחיתה- תיכנסו בעץ -תבחרו נקודה אחרת וטוסו אליה.

ואוו הכאבים מחמירים, טלפונים לאיסוף דרך אדרי.
קשה לי לנשום, מתחיל ללכת שהחזה כואב, גם כואב,.
זרקתי את החופה בתוך השק, בכאבי תופת.
גורר את התיק על הרצפה עד לכביש כי לא יכול להרים אותו אפילו.

טלפון מיקי הוכששטר  ושהוא בדרך לאסוף אותי.

17:30- מיון נהריה, כניסה לצילומים, גב, צלעות, עורף, אגן
המתנה כואבת לרופא שמבשר לי לאחר בדיקה הצילומים ובדיקה פיזית
שהפעם לא הצלחתי לשבור כלום, ולא זז כלום, רק מכות יבשות.

בוקר טוב, טיסות בטוחות.
 

כותרת: החיים לאחר הרסקות קלה- המשך1
תגובה על ידי: גיא ה-א על February 05, 2011, 06:15:01 am

עבר  שבוע,,,,

מחשבות כבדים ועצובים על שיקולי דעת, על קהות חושים, על עודף ביטחון עצמי אולי.
שבוע שלם של התעוררות לילית בין שעה שתיים לארבע בבוקר בגלל כאבים באיזור גב וצלעות.
כאבים שמתעוררים רק לאחר מספר שעות מנוחה...

כבר ביום שבת לאחר ביקורי במיון חשתי בהקלה מסוימת, ציפיתי, לא יודע מה ציפית בעצם.
לא מכיר את התחושה שמכירים נפגעים אחרים.
מה כואב?
כמה כואב?
איזה הרגשה ששוברים משהו.
ואולי טעו בבית חולים ופספסו משהו?

לקחתי אקמול, לפני השינה, זהו כן זה מספיק, כל היום הראשון לעבודה לא הרגשתי כאב.
רק בלילה בלילה כשכולם חולמים על מצנחים וצבעים, אני חולם על עץ בשדה הנחיתה, שמגיע אליו ב 30 קמ"ש
שיט, זיקרתי.

לאחר כמעט שבוע הלכתי לאורטופד לקבל חוות דעת נוספת,
הוא מעך אותי ולחץ על החוליות ,וסובב, ממש סוג של הטרדה מינית.
שאלתי נו דוקטור אולי כן שברתי משהו? או נדחסה חוליה?

הדוקטור חייך ואמר שאחרי הבדיקות שלו אם היתה נדחסת חויה - הייתי כבר זועק עד השמים.
קיבלתי איבופן 400 והלכתי לישון.

נמתין עוד שבוע ונראה מה יהיה.

חלומות  בטוחים גם לכם

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: איתן שבירו על February 05, 2011, 10:52:44 am

גיא
הדילמה בין להמשיך לטוס ולצבור עוד כמה מטרים או ק"מ ולחילופין להבין שהטיסה ניגמרת ולחפש שדה נחיתה ולתכננן את הנחיתה, היא היא מקור הבעיה.
לא אחת הבנתי כי זהו, הטיסה הסתימה והגיע השעה לחפש שדה נחיתה בטוח, והאמן לי זה שווה הרבה מאד לעומת המכאובים והסיוטים.
המסלול שאני מאד אוהב מהר הארי הוא הטיסה מזרחה. וכל הזמן אני  מחפש ובודק שדות נחיתה.
כל האזור בסביבות הר הארי מורכב מאד ובנוי מהרים , בולדרים ויערות.
מאד חשוב להיות כל הזמן עם הדופק ולהיות מאד ערניים.
תרגיש טוב  hug
איתן

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 14, 2011, 09:06:32 am

יושב בג'קוזי במלון אחרי יום ארוך של סקי באתר CHINA PEAK בקליפורניה. השרירים כואבים כי שכחו את התנועות האלה. נזכר בפעם ההיא שהבאתי מצנח לאתר סקי (VAIL קולורדו) וריחפתי ממעל נמלי האדם, שירדו בגלים גלים למטה על ההר. איך תפסתי טרמיקות ב 10 מעלות מתחת לאפס. ובעיקר כמה היה שם קר. היום היה שטוף שמש ציפורים תרמלו מעל האתר ולא היו שם מצנחים. כמה חבל של היה איתי היום מצנח.
הסקי הוא ספורט מסוכן מהיר רק בימים אלה יותר ויותר גולשים עם קסדות. את מה שאנחנו למדנו מזמן בסקי לומדים רק כיום .

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 13, 2011, 09:17:32 am

זהו הוצאתי את הרעל מהדם, אחרי שלושה וחצי חודשים שוב שתי טיסות ארוכות ב TORY PINE ליד סן דיאגו.
זה התחיל בPARAWAITING שנמשך כמעט שלוש שעות ולא היה לי איכפת כי היה קצת פרפרים בבטן. עם מצנח לא מוכר באתר בחו"ל שכל טעות שלי היא טעות של כל ענף הרחיפה בארץ כי כאן אני הישראלי. אחר כך כשהרוח משתפרת גם משתפר מצב הרוח ואני מתרגל הנפות עם מצנח SPORT DHV 2 ורק כשהמצנח עומד יציב מעל הראש שלי יותר משתי דקות אני יוצא לאויר. מהשלב הזה זה כבר כמו רכיבה על אופנים ואני מרחף לי אל מגרש הגולף מצפון אחר כך לוילות בדרום, שם משחק למעלה ולמטה כמעט שעה וחוזר לדשא של TORY , מקפיד על נחיתה ללא דופי וחוטף צהרים עם החבורה. התנאים המשתפרים מושכים אותי שוב למעלה ואחרי כחצי שעה אני שוב באויר מטייל משחק והמצנח מגיב לרצונותי כמעט בלי מחשבה. חושב לעצמי איך אני יכול להיות עסוק מדי מכדי לטוס? איך הגעתי לכך שלא טסתי כל כך הרבה זמן? הרי מעט דברים בחיים נותנים לי את הכייף הזה .

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 14, 2011, 08:00:22 am

אני לא בטוח שגם אצלם הכל אחד מפנה ימינה, אני צמוד הדוק לרכס התחיל סייקל של רוח חלשה מולי בא מצנח כחול, עקשן צמוד לרכס בגובה שלי, לא מפנה לי את הדרך. אין לי זמן לדילמה כי אנחנו מתקדמים במהירות אם אפנה וגם הוא יפנה גם כך נתנגש..... צועק בכוח ופונה שמאלה לכיוון הים רק שעכשיו הוא לא יפנה. כמה מחשבות עוברות לי בראש בשלוש או ארבע שניות. הוא ממשיך ישר צמוד לרכס אחר כך מצליח להציל את הטיסה שלו ולעלות ואני פונה אל החוף למטה ויודע שלפני טיפוס מייגע של כ- 20 דקות. אחר כך למעלה אני כבר לא מוצא אותו. אומרים לי שהוא עבר על כל חוקי הטיסה וגם הצליח להפחיד אחרים. אני רק מקווה שכשתהיה לו התאונה ( כי היא בטוח תבוא) הוא לא ייקח איתו עוד מישהו.
 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 19, 2011, 09:57:52 pm

כמה חשוב להכיר את האתר בו אתה טס, בדרך לארץ שומע על שתי תאונות רחיפה ב"כמון" אתר עם "מצבי רוח", אתר עם המראה נוחה לרוחות מזרחיות, אך מבנהו המעוגל יוצר כמעט מכל כיוון רוח, אזורים עם מערבולות וגזירות רוח. כשהסכנות הגדולות שלו הן בעיקר בימים בהם המזרחית החלשה מתחלפת עם הבריזה המערבית. אז הרוטורים מגיעים אחרי המראה שקטה ובטוחה.
ברוח מזרחית עם נטיה צפונית יש שני אזורים מסוכנים האחד כ300 מטר צפונית לעמדה והשני בכל האזור הדרומי.
כהרגלנו אנחנו לומדים בעיקר מנסיוננו ומאבדים את הכלים ללימוד מנסיונם של אחרים.

רפואה שלמה לפצועים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 26, 2011, 10:19:41 pm

מיכי המריא אני פרוש בעמדה לבד, בעצם לא ממש לבד עוד כ 20 צופים מריעים מעירים ושואלים שאלות. הרוח יציבה כ15 קמ"ש על האף. אני מניף, מעמיד את המצנח מעל הראש (אלללה נתניה) מסתובב המצנח יציב ומתחיל בריצה למצוק מטר לפני המצוק אני באויר ובסימן עליה מאחור מחיאות כפיים. עכשיו באויר מחפש את מיכי שכבר עלה כ 150 מטר וביחד סורקים את השמיים. כיף לטוס בשניים כמו כנף גדולה המזהה טרמיקות בטווח של 100 מטר. הטרמיקות היום קצרות, אני קצת חלוד ושנינו לא מצליחים לתפוס גובה . ממשיכים לשחק בגובה העמדה ואחרי כחצי שעה השמיים מתמלאים ענן ואזור התפר בין שמש לענן נמצא מעל שדה הנחיתה. מעל שדה הנחיתה קשה לרדת וקשה לעלות אחרי חמישה סיבובים אני עדין באותו גובה רק אז מכוון לנחיתה בשדה. כיף לטוס בהרים אחרי החורף הזה. אחרי הנחיתה מיכי ואני מסכימים שיש לנו עוד הרבה ללמוד ושפשף את החלודה. ואומרים להתראות בשבוע הבא "יחי האביב"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על March 27, 2011, 09:32:26 pm

ציטוט של: kobliner על March 26, 2011, 10:19:41 pm

מיכי המריא אני פרוש בעמדה לבד, בעצם לא ממש לבד עוד כ 20 צופים מריעים מעירים ושואלים שאלות. הרוח יציבה כ15 קמ"ש על האף. אני מניף, מעמיד את המצנח מעל הראש (אלללה נתניה) מסתובב המצנח יציב ומתחיל בריצה למצוק מטר לפני המצוק אני באויר ובסימן עליה מאחור מחיאות כפיים. עכשיו באויר מחפש את מיכי שכבר עלה כ 150 מטר וביחד סורקים את השמיים. כיף לטוס בשניים כמו כנף גדולה המזהה טרמיקות בטווח של 100 מטר. הטרמיקות היום קצרות, אני קצת חלוד ושנינו לא מצליחים לתפוס גובה . ממשיכים לשחק בגובה העמדה ואחרי כחצי שעה השמיים מתמלאים ענן ואזור התפר בין שמש לענן נמצא מעל שדה הנחיתה. מעל שדה הנחיתה קשה לרדת וקשה לעלות אחרי חמישה סיבובים אני עדין באותו גובה רק אז מכוון לנחיתה בשדה. כיף לטוס בהרים אחרי החורף הזה. אחרי הנחיתה מיכי ואני מסכימים שיש לנו עוד הרבה ללמוד ושפשף את החלודה. ואומרים להתראות בשבוע הבא "יחי האביב"

אבנר אבנר... אתה היית בהר הארי בשבת?... תרים טלפון!!!
רולי
 (אין יום שיצאתי איתך ולא היה טוב)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 10, 2011, 11:32:10 pm

היום הזה התחיל בחלומות עם החסידות עקבתי אחרי לפחות 15 להקות חסידות בנחיליהן המסובבים בתוך הטרמיקות ואני מצטער שאין מספיק רוח להמראה. אז צופה וחולם, חולם וצופה על החסידות האלה. אחר כך החדשות על מרחף שהתרסק ושוב עלות המחשבות האלה על הסכנות שבספורט "האם אני לא לוקח ברצינות  מספקת את הסכנות ?" או שוב מדחיק את הסכנה כי "כל התאונות הינן טעות טייס ואני אשמור לא לטעות". "האם זה פייר לעשות זאת למשפחה שלי?" או התשובה הישראלית "לי זה לא יקרה!!"  חושב על מרחף שלא היכרתי שקיפח חייו בתאונה ( פעם הכרתי את כולם) עכשיו אני ממעט להגיע לעמדות וכשאני מגיע אני לא מכיר חלק גדול מהנוכחים. חושב על מרחף שלא הכרתי ומה אני יכול לעשות למשפחתו.
חושב על מרחף שלא הכרתי, אולי עכשיו נתעורר ונמצא דרך למנוע את התאונה הבאה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על April 16, 2011, 06:23:47 am

יש ימים טובים....
אבל יש ימים שקורה משהו טוב. ממש טוב.
ויש ימים שאתה לא רוצה שיגמרו. כי כל מה שאתה נוגע הוא טוב. הם ימים שלא  תישכח לעולם.

הכול התחיל בבוקר בהודעה שבני העמצאי עבר גיבוש לכיוון חלומו. להיות טייס.
אחרי הרבה תיסכול (ראיה שעבר ניתוח לייזר) ושמונה חודשים  בפלצר שיריון. היום עבר גיבוש. ואבא גאה.  כי בנו בדרך שבחר.

בצהריים משחק מול קבוצה במקום  ראשון.  ניצחון ואנו אנחנו במקום ראשון. ילדי 98 עשו לי את הצהריים ואולי את השנה.

ומיד אחרי יונתן מתקשר. ואני תוך 15 דקות יוצא למבוא חמה. קובלינר הצתרף/
חצי שעה של 1,0...עם בשקיע... הכול ניפלה.   הרבה עבודה על הבועות הקטנות.

אני יודע שיש בין הדברים שסיפרתי לא קשר והרבה "הבדל חשיבות", אבל מה רע בלסיים יום כזה בטיסה.??

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על April 16, 2011, 11:32:27 pm

הכיף שבטיסה לא תמיד נמדד לפי הגובה, המרחק ועוצמת הטרמיקות. למעשה הוא בכלל לא נמדד, הוא בעיקר נחווה ונחרט בזיכרון.

יום שבת, מגיע לעמדה בכתף שאול מאוחר, מבין שהתנאים היו הרבה יותר טובים מוקדם יותר, שומע על קרוסים קצרים וגבהים מכובדים.
טוב, כבר הגענו עד לפה, אמנם התנאים בינוניים מינוס, לא ניתן צ'אנס?
מתארגן ויוצא, מחזיק בגובה העמדה, מתברדק עם הרתמה, הספיד סיסטם, הקוקפיט וכל מה שרק אפשר...
עד שהסתדרתי עם עצמי ירדתי כבר לגובה של חצי ההר בערך, נראה שאין טעם לגרד כל כך נמוך ועדיף לצאת לכיוון שדה הנחיתה. טס וטס וטס ולא מוצא כלום, שום פיפס לישועה. מזהה דורס בודד מסתובב לו מעל שדה חיטה זהובה. "אזידוך" לכיוונו, -3 בדרך, אבל אני נחוש להגיע. סינק חזק משמעו טרמיקה חזקה לא?
בגובה של כ-40 מטר מהקרקע מגיע לאזור הטרמיקה שלו, יודע שזה הצ'אנס האחרון להציל את הטיסה, נכנס לטרמיקה ומגלה.... מגלה פלוס חצי לפחות משניה.
מתמרכז על השביל ונוחת בבאסה.
ועל זה נאמר "ססססאמק". הגעתי מאוחר, פיפסתי את התנאים הטובים, ואת המעט שנשאר ביזבזתי על חוסר ארגון ומיקוד.
רומן יוצא בטנדם, וכמובן שמצליח להחזיק בגובה העמדה כמה דקות, מסיים בספירלה לא הדוקה במיוחד שמניבה צרחות נשיות מכובדות בהחלט.
"וואו היה מדהים, זה פשוט כיף" ההתלהבות והחיוך של הנוסעת (ושערה הבלונדיני ושמלתה הקיצית ) מעבירים לי קצת את הבאסה.
מגיעים שוב למעלה אחרי נסיעה צפופה כדי לגלות שיש עוד תקווה ושאריות אופטימיות באויר.
אני ורומן הולכים לחניון כדי ולוודא שהמערבית עוד לא נכנסה ואנחנו לא עומדים ברוטור, לא מגלים שום סימן למערבית אז, יאללה, אין למה לחכות.
לרומן לא אכפת שאני אצא לפניו כי הוא עוד צריך לרתום את הנוסע ולתדרך אותו אז אני מתארגן שוב, מזכיר לעצמי לא לבזבז את תחילת הטיסה על שטויות, כי בתנאים חלשים זה עלול להיות קריטי.
וידוא אחרון של קסדה, רצועות רגליים, רצועות חזה וכפפות. מסתובב למצנח להנפה אחורית, מחכה למשב הנכון ומניף את המצנח מעל הראש, בולם, יש לנו משב נחמד אז אפשר לגנוב עוד חצי שניה במקום ולראות שהוא מנופח יפה לכל אורכו וכל המיתרים משוחררים. אני מסתובב ומתחיל לרוץ לעבר קצה המדרון, לא בפראות, לא מהר מידי כדי לא לעקוף את המצנח אבל בנחישות, משעין את כובד משקלי על רצועת החזה. אחרי מטרים בודדים ושלושה צעדים אני בעצם רץ באויר אבל לא מתפתה להתיישב ברתמה ומחכה ליציאה מלאה החוצה.
התנאים חלשים אז אני נאלץ לגרד בגובה העמדה, מחזיק בעיקר בעזרת הרכס החלש, אני טס הלוך חזור, האוויר מרגיש יחסית רגוע אז אני מרשה לעצמי להתקרב כדי מטרים ספורים מההר, כמעט במרחק נגיעה ממני צמרות העצים והסלעים. אני מבצע פניות עדינות, משתדל לייצר טיסה חלקה ועדינה ככל שאפשר, כל נדנוד מיותר בריתמה, כל הטיה של הכנף משמעה איבוד גובה. אני לבד באויר, אין לחץ וצפיפות, אני יכול לטוס ברוגע ולהתרכז בטיסה. יחד עם זה אני יודע שרומן אמור לצאת עם טנדם ואני עלול להפריע לו  כשאני טס הלוך וחזור מול העמדה. כשאני מזהה שהוא מוכן ורוצה לצאת אני ממשיך מעט דרומה, כשאני עושה את הסיבוב חזרה הוא כבר באויר, בליווי מחיאות כפיים והתלהבות מהאנשים בעמדה.
אני מספיק לעשות עוד הלוך-חזור אחד כשאני מזהה להקת חסידות כ- 100 מטר מהעמדה, בגובה שלנו, מטרמלות ונהנות. אני עושה את הדבר המתבקש, כמעט מובן מאליו, וטס לכיוונן, רומן, כמעט בו זמנית, ובלי שום תיאום בקשר עושה את אותו הדבר ושנינו בקו ישר מתמגנטים לציפורים. המצנח הגדול והכבד עוקף אותי בעצלתיים, מהיר ממני, אך גם שוקע מעט יותר.
אני נזכר בכמה סרטים שראיתי בהם מרחף אחד הולך על החופה של השני וכמעט מתפתה לעשות זאת...
אנחנו מגיעים ללהקה מתחתיה, החסידות הנמוכות יותר, שקרובות אלינו די נבהלות ובורחות לצדדים, סנוביות, לא תצטרפו לאיזה ריקוד? אז אני נאלץ לרקוד עם עצמי, עם צפצוף הואריו ועם הרוח, את הציפורים אני זוכה לראות רק מלמטה. הבועה שלי די חלשה, בקושי +1, אני נסחף איתה לאט לכיוון ההר ורואה שרומן התמרכז על בועה אחרת בכלל והוא עלה יותר גבוה ממני. מבנה הטרמיקה כנראה קצת יותר מורכב והיא מחולקת לכמה "בועות" ומוקדים. אני ממשיך שוב לאורך הרכס, הפעם כבר לא מחזיק כמו קודם אלא מאבד גובה. אני יוצא שוב לכיוון השדות מקווה למצוא משהו. אני מדלג על טרמיקה בריח כוסברה שנותנת לי מינוס חצי. רומן גם נמצא בגלישה ולנחיתה, יש לו מספיק גובה לפמפם אנדרנלין לנוסע עם ווינגאוברים. אני עובר עוד כמה עשרות מטרים, מתקדם ברוח צד לכיוון צפון, ומשלים עם העובדה שהטיסה נגמרה וצריך לנחות, מתיישר על דרך עפר ונוחת.
החסידות עדיין למעלה, ואני כאן למטה.

לא יצאתי לקרוס, לא נשאבתי בטירוף לעננים, בקושי החזקתי בגובה העמדה, משך הטיסה הייה כולה 20 דקות...
אבל בכל זאת אני אזכור את הטיסה הזאת כאחת הטיסות המדהימות שהיו לי, כי לכמה רגעים, עפתי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 17, 2011, 07:46:32 am

זה נגמר סביב השולחן ב"אנגוס", פה גדול סביב ל"לאפה" עם שווארמת העגל. וגם הלאפה הגדולה הזו לא מכסה על החיוך הדבילי שלא מש מפני הסובבים. לפני ההמראה קבענו ב"אנגוס" עכשיו אחרי הטיסה כולנו רעבים. והטיסה שעוד לא משה מפני כולנו. מעל העמק הפורח של האביב. יושבים סביב השולחן בחברותא, חברים מני קדם וחלק שרק הכירו היום. כל אחד למען כולם , כל אחד יסע בשביל חבריו, יסיע את חבריו, כל אחד יוותר על טיסה כדי שחברו יוכל לטוס, כי כולנו ערבים זה לזה, עד אין סוף.
הטיסה היתה מאתגרת, מזרחית עם מעט טרמיקות וגם הן קצרות, רק כמה סיסים ידידותיים סימנו את הטרמיקות יחד עם ריחות הכפרים שעלו מהעמק. לכאורה טיסה שגרתית. אבל באביב הפורח אין טיסות שגרתיות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: EldadYagen על April 17, 2011, 06:32:33 pm

זה אכן נגמר בלאפה, פיות מחוייכים ופרצופים קורנים ומדושנים...
אך זה התחיל איפשהו שם בכמון יושבים גל בני אורלי זוגתו ואני.. מביטים על שמיים חלביים כאילו עבר שם חתול שמנמן ושפך כד גדול של חלב בשמי הצפון.. התחזיות מדברות על 3000 , השמיים ביקשו מאיתנו להנמיך צפיות.. הרכיב הצפוני (כנראה מהרוטור) וחוסר הפעילות האווראית של ידידנו הציפורים ובעיקר קולו של קובלינר במשיבון הניעו רגלינו לעבר הארי...
שם פגשנו רוח דרום מזרחית ערה אשר בקולה הרך ביקשה מאיתנו להמתין (ברגעים כאלו התחושה היא כמו בדייט כאשר הכלה עוד לא מוכנה - מבקשת ממך להיות סבלני בסלון בשעה שהיא מבשלת עצמה למענך..)
בסוף יצאנו לאוויר פעיל בועתית.. מטפסים מעל העמדה עבדנו כצוות אחד מעניק בועה לשני בעוד השלישי כבר מצא את העמוד הטרמלי הבא... בשל חוזקת הרוח וכיוונה הטרמיקות נסחפו מעט אל תוככי ההר ומאחוריו כך שאספתי את הגובה שהיה לי מכל טרמיקה שכזו ואיתרתי את הטריגר הבא  - הטרמיקות עצמן לא היו חזקות מאד ולא נראה שייקחו עד ל3000 המצופה - באופן כללי הטיסה עצמה לא הייתה קלה במיוחד בועות חלשות וסינקים בין בועה לבועה... ברגעים אלו עזרו לי חבריי המכונפים הסיסים ויצור מכונף ומרהיב החיוואי שהראו לי את הטרמיקות שחיפשתי.. כאשר גירדנו את ההר מעל דיר אל עסד מתנהלים במחול מכושף בתוך בועה טרמלית קטנה החלטתי לנטוש ולצאת לחפש את הטרמיקות בכפר עצמו ואכן מצאתי טרמיקה חלשה אך עקבית שהחזירה אותי להר עד שמאחוריי היו עמודיי חשמל  עברתי אותם מטרמל מעליהם  כ50 מטר מביט בילדי הצוק שצועקים לי בשפת בני דודי..
חשבתי שטייס מנוסה יותר היה נמשך עם הטרמיקה הזו אל הכפר ומשם.... אבל החלטתי לנטוש לטובת גלייד למג׳ד אל כרום וחזרה לשדה שליד דיר אל עסד.. נחיתה בתוך שלל פרחים עצמות ומחסניות צהליות רמז לשדה עטיר רגעים .. קיפול והמתנה לחבריי לפרצופם הקורן , לחוויות הטיסה ולטחינה המטפטפת... לקינוח סיפוריי קובלינר על צלילה ימי רחיפה ראשוניים וקרוסים עם חיוואים אותה ציפור אצילית שמחברת את הימים ההם וימי האביב האלו... חג שמח מרחפים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 19, 2011, 11:43:03 pm

אנחנו כבר שעה בעמדה, יש מזרחיות שאינן האידיאליות להר הארי. למרות התחזית הרוח ממאנת להסתובב דרומה. אני מחליט להמריא. במשב דרומי, דרום מזרחי אני מניף ויוצא .... בחוץ המזרחית יותר משמעותית. אני מוצא טרמיקות קצרות ומצליח לאבד כל אחת מהן תוך סיבוב או שניים בנתיים כבר מגיע לפסגה הבאה ממערב ולא מצליח לתפוס גובה מעל גובה עמדת ההמראה. מחליט לצאת מערבה עם הטרמיקה הראשונה אני לא מסתובב אלא מאט וממשיך איתה למערב והיא נמשכת כמו נשכבת לי על הגדר ואני רוכב עליה כ-400 מטר תוך עליה של כ 100 מטר. עכשיו אני מבין את "שמיי היום" וגם בטרמיקה הבאה אני לא מסתובב אלא מאט בשמיניות קלות וממשיך לעלות תוך כדי טיסה מערבה. הטיסה מהירה אבל לא מפסיד גובה עוד שלושה ק"מ ואני מתקרב לדיר אל אסד שתמיד מהווה לי נקודת החלטה "האם להמשיך מערבה ?" או "לא לקחת סיכון ולמצוא שדה נחיתה ראוי !!" אני שונא סיכון ומחפש שדה נחיתה שיענה לקריטריונים הבאים : שטח פתוח, קרוב לכביש . מגיע לשדה ליד הכביש נחיתה פשוטה ועד שאני גומר לארוז יש לי טרמפ מחכה לי..... החיים הטובים!!!!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 20, 2011, 09:25:00 pm

מגיע לעמדה בפעם השניה אותו יום עכשיו אני מתלבט, האם לצאת שוב ? הרי אין רכב איסוף למטה. רולי נרתם והתנאים המשתפרים משכנעים אותי לפרוש את המצנח. אני מרגיש שלמרות היום הבינוני הקונברסיה נכנסת, עדין מזרחיות עם הפסקות. רולי ממריא ופונה מערבה. השכל אומר להמתין, החשק אומר צא.....אז יוצא לתוך הקונברסיה ובלי טרמיקות מסודרות תוך מספר דקות אני בגובה 1300 העילוי המכסימלי 2 מ"ש אבל עולה. מהגובה הזה הביטחון עולה ואיתו "השתן לראש" מרגיש שיכול להגיע לכל מקום מחליט לצאת לכיוון מערב ואחרי ארבע ק"מ אני כבר ב600 מטר הכיוון למטה וכמעט לא מתקדם אל מול המערבית הנכנסת מולי. עכשיו יודע ששיקול הדעת היה מוטעה אבל כבר מאוחר מכדי לשוב אז יורד בכינסה הראשית של כרמיאל לפחות יהיה קל לתפוס טרמפ.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 16, 2011, 04:47:52 am

געגועים למצנח שלי, כמעט שלושה חודשים שלא יוצא לרחף ולא לא לכתוב על רחיפה, את העננים רואה בגעגועים מלמעלה בטיסות האין סופיות ברחבי יבשת אמריקה.
כל טיסה אני מביט על תווי הקרקע וחושב איך הייתי יכול לטוב ברכז זה ואילו עננים מתחתי היו מרימים אותי לחוויות חדשות.
מחר חוזר לארץ לחודש וחצי וחוזר לתקופה שאוכל לטוס, לחוש את האויר הזה , את הבעיתות הקטנות שמקפיצות את האדרנלין, את הגובה מעל הארץ הזאת אני המצנח והשמים שלי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 02, 2011, 10:37:02 pm

מגיע לתבור, שלושה חודשים שהמצנח נח, מונח במחסן. התנאים בסדר אבל נותן לאחרים להמריא לפני בשקט לתפוס ביטחון. נזכר בסיפור על כנר שאמר "אם אני לא מתאמן יומים אני מרגש , אם אני לא מתאמן שבוע המנצח מרגיש ואם אני לא מתאמן שבועיים הקהל מרגיש." ואני מקוה שהקהל לא ירגיש. המראה טובה משרה בטחון אבל משתדל לתפוס מרחק מכולם להתרגל מחדש ולהרגיש בנוח. אחרי כרבע שעה באויר כבר יותר בטוח מביט לחבורה שכבר בגובה של כ 1000 וטס לעברם, מתמרכז מתחת ומרגיש שהמצנח שלי כנראה קצת זקן וחסר עילוי שהיה בעבר (יותר מדויק לומר בעל שקיעה גדולה יותר) כך שאני כל הזמן מתחת לקבוצה מצנחים זו. אחרי עוד כ 10 דקות באותה טרמיקה, אני רואה מעלי רק שני מצנחים והשאר מתחתי דבר שהורס לי את התאוריה על מצנחי הנאמן ומשאיר את ההנחה שהבעיה היתה בההערת הגובה ולא ביכולת המצנח.
עכשיו כבר ב1250 מטר נותן לעצמי להיסחף מההר בתוך הטרמיקה עד איזור כפר קיש, שם עם הטרמיקה השניה מתחילה בעצם הטיסה. כי רק הטרמיקה השניה ואולי אפילו השלישית מסמנות קרוס. מעל אלומות שוב טרמיקה שולחת אותי למעלה בציפצוף כמעט שריקה של 6 מטר בשניה ואני שוב ב 1300 עכשיו כבר יש הרבה ביטחון , שוכב בריתמה ומקשיב למצנח שלי , לוריו ולריחות שעולים מהעמק, ומסתובב כמה שיותר מדויק מצייר את גבולות הטרמיקה ונותן לעצמי להיסחף.
מעל צמח מגיע בגובה 600 ומתחיל להתלבט האם לנחות או להמשיך ושוב טרמקה פראית לוקחת אותי לסיבוב. מהר מאד אני שוב ב 1300 משם גולש לעבר מבוא חמה.
מגיע למבוא חמה בערך 400 מטר מעל העמדה ונוחת יזום עם חיוך דבילי על הפרצוף ואגו מנופח.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 03, 2011, 09:59:58 pm

אחרי הטיסה , אחרי הנחיתה פוגש את צחי, שנחת גם הוא אחרי טיסה מהנה.
מתחילים לגלגל היסטוריה , (הרי בינינו יחד יש קרוב ל40 שנות טיסה) אך במקום זכרונות על הטיסות היפות נזכרים בתאונות.
בחברים שנפצעו וכמעט גרמו לנו לוותר על הספורט הזה.
מה לו לספורט שלנו שגורם לרבים כל כך לאבד את הראש לקחת סיכונים ולשכוח שהחלק הכי חשוב בטיסה הוא להגיע הביתה שלמים ומלאי חוויה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 20, 2011, 04:26:43 pm

קוראים לו חאלד ויש לו צימר בצומת העולה לתבור בין שיבלי לדבוריה, קוראים לצימר " צימר הר תבור".
הוא אומר לי יש לי צימר יפה אבל יהודים לא באים, מתקשרים בטלפון ושומעים את המבטא שלי ואומרים שיחזרו ולא חוזרים.
הצימר יפה ומאד מרווח, אבל הציבור היהודי ממעט לבוא ולהתארח. תעזור לי הוא מבקש, איך מביאים לכאן יהודים, אני מתבדח ואומר "נעשה שלום והיהודים יבואו" הוא אומר "אבל לנו הערבים הישראלים יש שלום עם היהודים...."
אחר כך אנחנו חושבים ביחד איך לפנות לקבוצות קטנות שלא חוששות מהערבים שיבואו להתארח ולהכיר.
אני חושב על חבורה קטנה המרבה להגיע לתבור, אנשים ללא חת, ללא עכבות וגם לא גזענים. החבורה שלנו המרחפים.
חבורה שלפעמים חלקה נוסע למרחקים וישמחו לצימר על התבור שתי דקות מהעמדה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 21, 2011, 11:44:21 pm

עכשיו כבר מקבלים אותי כאורח, עם הנהון ראש כזה של איפה היית כל כך הרבה זמן ? למה אתה לא בא כבר לרחף? ועוד כאלה שאלות ששואלים אדם שכבר לא מתמיד. הרבה פרצופים חדשים לי, הרבה חברה שאני מכיר אבל לא יודע אל מי אתקשר, אחרי הנחיתה לאיסוף או לספר על הטיסה.

על עמדת הנחיתה אותו תור שקט שתמיד היה שמאפשר לחדש או לותיק לקחת את זמנו בהמראה ולא להילחץ. זה מרגיע ויותר מרגיע שבנסיון ראשון אני באויר.

לומד שוב את המצנח שלי, הרבה זהירות של הכרות מחודשת עם האויר המצנח והשמים. כל הזמןן משנן " לא לקחת סיכונים" "לעשות את הדברים נכון ולהיזהר. רק אחרי כחצי שעה המצנח מתחיל להישמע לניהוג ושוב אנחנו יחד כאחד עם הרוח, הריחות נישאים למעלה לקול קיצבו המתמשך של הוריו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 03, 2011, 04:27:31 pm

זה התחיל לא טוב. נסיון המראה ראשון המצנח עומד יפה מעל הראש מסתובב, מתחיל בריצה לא מספיק החלטית ו... ביטול מביך בקצה העמדה. הנסיון השני צולח ואני באויר כחמש דקות באזור גובה העמדה והסייקל היורד מביא אותי להיצמד להר אך להפסיד גובה, כל הזמן. אני מחליט ללכת לשדה הנחיתה מבואס. אחרי שהדבוקה הראשונה יצאה מזרחה מעל 1200 מטר, אני בדדרך לשדה הנחיתה. קצת מעלי שני מצנחים נוספים פונים גם הם לשדה הנחיתה. מפסיד עוד גובה ומגיעה מעל כביש הכניסה לדבוריה גובה של כ 100-150 מטר מעל הכפר מתחיל בשמיניות. פתאום טרמיקה קטנה, הוריו מצפצף אני סופר שלוש שניות עדין מצפצף. עכשיו מתלבט, אני ממשיך לנחיתה או מסתובב? מחילט שאם הטרמיקה מסתיימת באמצע הסיבוב אני נגש לנחיתה.
סיבוב ראשון בקצב של פחות מ 1 מטר בשניה, אבל עולה עוד סיבוב ואני עובר בגובה את שני המצנחים עוד שלושה סיבובים ואני כבר שוב ליד ההר והטרמיקה מתחזקת. שני המצנחים נוחתים ואני מגיע לגובה העמדה עוד שלושה סיבובים הטרמיקה מעלה אותי כבר ב+3 ובפעם הבאה שאני מסתכל מטה אני רואה שאני כבר כ 300 מטר מעל המנזר.
רכבת ההרים נמשכת אחרי שאני יוצא מההר בגובה 1100 ונופל לסינק חזק שלא עוזב אותי עד אזור שדמות דבורה שם אני בגובה של כ 150 מטר מעל ישוב ומנסה למשוך לכיוון תחנתה הדלק של כפר כמא, מסמן לי את שדה הנחיתה ופיתאום פיצוץ של טרמיקה המנערת אותי ומקפיצה לי את הביצים. אני פונה חזק ומהדק על הטרמיקה שמהר מגיעה ל +5 ותוך שבע דקות אני בגובה 1200 בדרך ליבניאל.
כאן משוטט מעל רמת יבניאל והכל עולה. אז מחליט להמשיך מזרחה מה שמתברר כטעות כי עכשיו אני מול מזרחית חלשה ורק יורד. ולא הבנתי קודה שהיתי בקונברסיה מעל רמת יבניאל והכיוון הנכון היה לצאת צפונה על הקונברסיה. נחיתה באלומות מסכמת שעה וחצי של טיסה פעילה והכי חשוב שתי הצלות.
אין הגשה טובה יותר בטיסה מאשר להציל אותה ממצב של כמעט נחיתה 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על September 03, 2011, 06:05:55 pm

עוד הצלה נחמדה מאותו היום:

אחרי הרבה משחקים על ההר של עולים יורדים סוף סוף עלינו בתרמיקה נורמלית מעל המנזר 5 מצנחים, יורם אמנון גל שרון ואני. ב1100 שרון עזב אותנו ורץ מזרחה, המשכנו ה4 על בועות לא ממש מסודרות אבל סימנו אחד לשני והמשכנו איתה עד 1300. בסוף התרמיקה אמנון לקח מזרחה יורם ואני לקחנו צפונה וגל איפשהו באמצע לא ממש החליט אם הוא טס מזרחה או צפונה.
מעל כדורי תרמיקונת של 0.5+ לא ברורה, אני המשכתי צפונה ויורם התמסר לעבודה על התרמיקונת. בדרך לשדה אילן הכל יורד ומהר, כל כיוון שאני לא בוחר מביא לסינק שמקרב את הקרקע מהר. אמרתי לעצמי "אוקי תפתח עיניים, עם כל האוויר היורד הזה איפשהו זה גם צריך לעלות רק תמצא את הטריגר". האזור שטוח ברובו קצת עצים קצת שדות חרושים, בהתחלה אין שום טריגר מובהק. ואז אני מסתכל על המושב (שדה אילן) וקולט שהפינה הדרומית ביותר שלו זה בתי רשת מרשת שחורה כ10 דונם שחורים לגמרי, זהו זה הטריגר שלי אני מחליט ורץ אליו. כבר פחות מ100 מטר מהקרקע ברור לי שאם אין כלום בבתי הרשת אני נוחת בשדה ליד וכבר מרגיש את החום של לקפל פה מצנח.
כמו שאני מגיע לפינה של בתי הרשת הואריו מתעורר וכנף שמאל אומרת "לפה", מתחיל בסיבוב ואני ב3.5+ קבוע עולה ללא מאמץ. ב700 פיק של 5+ ואני אומר לעצמי "טוב כנראה שכבר לא ננחת בשדה אילן היום" ...... אחרי סיבוב וחצי פיק של 6.5+ מזכיר לי שכדאי להפסיק לדבר לעצמי ולהתחיל לשמור על המצנח  :P

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על October 08, 2011, 10:21:22 am

יאללה בואו נגמור עם זה כבר, קדימה נווו, אני מנסה להלחיץ את כולם בעבודה, צריך להספיק לתבור, הרוח עלולה להתחזק.
ארוחת בוקר, סנדוויץ, מהר, חביתה, יאללה שיהיה גם טונה, טלפון, רק עכשיו עולים? נחתו למטה? מעולה, אני כבר מגיע, משנה את ההזמנה מטויוטה הייס לבי4, הרבה גז, החלפת הילוכים ידנית, כבר מעין חרוד רואה להקת מצנחים באוויר, קרוז ל130, יותר מזה כבר בטוח יסגרו לי את הקרלוג.
יופי, הם לא כל כך גבוהים, חלק אפילו דיי מגרדים, מבט לתחנת דלק, אף אחד, למה הרכב המחורבן הזה מעלה הילוך בעצמו!
אוקי, לנשום עמוק, הגענו לעמדה. שניים או שלושה נחתו הרגע למטה, זה אומר שהרוח עוד לא התחזקה, אבל המשבים דווקא כן, את זה אפשר להרגיש בקלות, חלק כבר מלחכים עננים.
פריסת המצנח, התארגנות, כל המכשירים והצפצופים והחוטים, שכחתי את הקשר בבית, לא נורא, עוד וידוא שכל הרצועות מחוברות, מחכה לסוף משב חזק, הנפה, מבט לחופה, סיבוב, כמה דילוגים קלילים ואני באוויר, איזה כיף לי!
דווקא לא חזקה במיוחד הטרמיקה הזו, בד"כ הטרמיקה שמוציאה אותך מההר היא פלוס חמש לפחות, אבל היא יציבה מאוד, השמיים פשוט יפים, כן, שווה לנסות, זה נראה כמו יום טוב להגיע הביתה, אני מחכה לזה כבר המון זמן.
סליחה, באיזה רחוב אני? יש פה איזה דביל, שטס נגד כיוון התנועה. זה ללא ספק הזמן להתחיל להזהר ולחתור לכיוון השוליים של הדבר האפור והגדול הזה, השאיבה של העננים עלולה להתחזק בפתאומיות ולהיות מסו... בי סטול? נתחיל מביג אירס וס.ס., הביג אירס כבר פתוחות, הס.ס. עוד לחוץ, יאללה לענן הבא.
דוחף את הטלפון לתוך הקסדה, איך אתה לא רואה אותי, אני מעל הקיבוץ שלך לכיוון הכביש, המצנח כחול, טוב אני מנתק. הבית בטווח גלישה, וווווו הווווו, רום תחכה לי ליד הרפת, תביא מצלמה אם אתה יכול, אבל מהר, אני כבר מגיע. ססאמק, מה זה הרוח הזאת? בקצב הזה אני גומר על הדרך הלבנה. דאסט דביל! לא זה מסוכן, אני נמוך, יש מעליו יש ציפורים, חסידות שחורות, הסיבוב שלהם רחב מאוד, הן לא עולות מהר במיוחד, איזה קטע, שתי אלו פשוט המריאו ונפנפו ישר אליו כי הן ראו את החברות שלהן, חכו לי יא חארות! לא לא, בלי ס.ס., זה כבר מוגזם, ריכוז, זה עלול להיות חזק, פלוס שלוש, יכול להיות שהוא עד כדי כך רחב, לא, זאת טרמיקה נפרדת, אין סיכוי להגיע ממש אליו, סיבוב, סססאמק, הנה הוא חוצה עוד דרך ולוקח איתו אבק, זה פשוט יפה איך שהו... בוקר טוב! אדמה! סיבוב נגד הרוח, טוב, בערך נגד הרוח, נחיתה-מריחה, להתנתק כמה שיותר מהר, עוד דאסט כזה לוקח אותי קיבינימאט, שיט השפצור של הפלאפון, מקווצ'ץ' את המצנח, זורק עליו את הרתמה. איזה באסה, נגמרה הטיסה, היי, הגעתי הביתה, כמעט, זה דווקא דיי נחמד!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 08, 2011, 09:38:10 pm

ציטוט

בד"כ הטרמיקה שמוציאה אותך מההר היא פלוס חמש לפחות

לא נראה לי, נכון שהאופציה המועדפת על רובנו היא 5 ומעלה אבל נראה לי שיותר פעמים עזבתי את ההר עם 2+ מאשר עם 5+ (הכוונה ליציב). והאמת גם לא מעט פעמים עם 1+.
מה שאני מחפש בתרמיקה לעזוב איתה זה קצב עליה יציב, כזו שאפשר לסמוך עליה עד מעבר לרוטור. כמובן שעם החלשות יותר צריך קודם לתפוס גובה על ההר לפני שאפשר להתחיל להסחף אחורה, ז"א זה בד"כ לא התרמיקה הראשונה להיום שאתה עוזב איתה את ההר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 10, 2011, 11:37:04 pm

ערב יום כיפור, תמיד מביא תנאים טובים. אנחנו שלא לחוצים על השעון והצום עולים לתבור. העננים כרוביות כרוביות ברחובות סלולים לפי הספר. הרוח בעמדה (מערבית עם רכיב דרומי) רגועה ומעמידה מצנח אחרי מצנח והחברה ממריאים בקלות. באויר הכל יפה אבל אני נלחם לשרוד על ההר. אני יודע שאני חלוד קצת והמצנח שלי גם הוא ראה ימים טובים יותר, מהמקום שלי נראה שלכולם קל והם כ 200 מעלי רק אני נאבק, מלכך את צמרות האורנים. רק לא לנחות שם למטה. כבר יותר משעה המאבק ואז אני מבין שגם האחרים נאבקים סביבי. והיום לא כל כך קל.
מגיע סייקל כולם עולים כמה מאות מטר ושלישיה ראשונה עוזבת את ההר, אחר כך עוד חבורה ועוד אחת ואני לבד מעל ההר הרוח מתחזקת ואני עייף , חלוד, כבר לא ממש מרוכז, מחליט לנחות למטה בדבוריה .
שמח בחלקי על כך שטסתי ולא סיכנתי ולא פחדתי ונחתתי בשלום. 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על October 11, 2011, 08:17:35 am

ציטוט של: kobliner על October 10, 2011, 11:37:04 pm

ערב יום כיפור, תמיד מביא תנאים טובים. אנחנו שלא לחוצים על השעון והצום עולים לתבור. העננים כרוביות כרוביות ברחובות סלולים לפי הספר. הרוח בעמדה (מערבית עם רכיב דרומי) רגועה ומעמידה מצנח אחרי מצנח והחברה ממריאים בקלות. באויר הכל יפה אבל אני נלחם לשרוד על ההר. אני יודע שאני חלוד קצת והמצנח שלי גם הוא ראה ימים טובים יותר, מהמקום שלי נראה שלכולם קל והם כ 200 מעלי רק אני נאבק, מלכך את צמרות האורנים. רק לא לנחות שם למטה. כבר יותר משעה המאבק ואז אני מבין שגם האחרים נאבקים סביבי. והיום לא כל כך קל.
מגיע סייקל כולם עולים כמה מאות מטר ושלישיה ראשונה עוזבת את ההר, אחר כך עוד חבורה ועוד אחת ואני לבד מעל ההר הרוח מתחזקת ואני עייף , חלוד, כבר לא ממש מרוכז, מחליט לנחות למטה בדבוריה .
שמח בחלקי על כך שטסתי ולא סיכנתי ולא פחדתי ונחתתי בשלום. 

מישהו שאל אותי מה זה נחיתה טובה ומה נחיתה מעולה.....
נחיתה טובה זו נחיתה שמשאיר אותך שלם ובלי נזקים...
נחיתה מעולה : גם הציוד בריא ושלם.

אפשר לעשות "אקסטרה פולאציה" ולשאול על הטיסה ולא רק על הנחיתה...........
אז למרות שבאותו יום החלתתי בשוגג לא לצאת פעמיים ב900 ונחתתי אחרי עבודה מתישה של 75 דקות,אני נהנה מכל דקה באוויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 11, 2011, 11:20:19 am

כל נחיתה שאתה ו/או הציוד ניזוקים היא ניחיתה גרועה.

נחיתה שגם אתה וגם הציוד לא ניזוקים היא נחיתה טובה.
ונחיתה שאתה גם נהנה ממנה היא נחיתה מעולה.

לכולנו היו ויהיו נחיתות שנגמרו ללא פגיעה אבל היו די פדיחה, אם מעידה או על התחת או סתם נראו מצ'וקמקות וכו', אלו הן נחיתות בסדר כי הן ללא נזק חוץ משפשוף קל באגו. לאומתון יש נחיתות שבהן הכל מסתדר פיקס, אתה מגיע בול מול הרוח נוחת בול איפה שרצית ונעצר בשני צעדים קלילים, נחיתות כאלה שגם לצופה מהצד נראות יפה - אלו הן נחיתות מעולות.


לדעתי להגדיר נחיתה שנגרם נזק לציוד כנחיתה טובה זו שאיפה לבינוניות.
(לדעתי בלבד)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על October 11, 2011, 11:45:24 am

לי באותו יום, ערב יום כיפור, הייתה טיסה ראשונה על מצנח ורתמה חדשים. מלווה בחששות הרגילים של איך המצנח שעדין לא מוכר לי יגיב במצבים שונים בטיסה.

לאחר התחלה שכללה גירוד מתחת לגובה העמדה וחשש של נחיתה מוקדמת למטה, עליתי די מהר לגבהים של 800 ומעלה וטירמלתי באיזור ההר יחד עם מספר מרחפים נוספים.

בהמשך טיסה בבסיסי ענן עד לנחיתה בשדה נחיתה מבוא חמה. ההרגשה באויר היתה טובה והמצנח הגיב בהתאם לציפיות.

בסה"כ טיסת סיום עונה וחניכת ציוד חדש מוצלחת.

גונן

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 14, 2011, 05:24:43 pm

לפעמים טיסה שמתחילה במזל גדול נגמרת בחוסר מזל לא פחות גדול ....


הרוח בתבור דרומית חלשה עם משבים יפים בעמדה, באוויר יש כבר כמה מצנחים חלקם מגרדים וחלקם טיפה מעל המנזר.
המראתי ישר לתוך תרמיקה כמה שמיניות ואחריהן מתחיל בסיבובים. בזמן התרמול מצטרף ברק ואחריו צ'ינו עם טנדם. 7 דקות בלבד לאחר ההמראה שלי אנחנו ב1650 מטר עוד עם אותה תרמיקה שהמראתי לתוכה.
בשדה אילן העברתי יותר מחצי שעה במלחמות על כל מני קרעי תרמיקות ובועות כשאני נסחף לכיוון גבעת אבני (לא מודע שקילומטר מזרחה לי שבירו וברק עולים על טיל ל2000, כבר סימן שהמזל מתהפך לי). כבר נסחפתי אחרי המאגר שבין שדה אילן לגבעת אבני שרק עוד 3 שדות מפרידים ביני לבין הישוב, החלתתי לחתוך לגבעת אבני כי המדרון הדרומי הוא טריגר טוב.
כמו שעזבתי את התרמיקה של 0.5+ שלי ב750 נכנסתי לסינק עצבני של בין 4- ל6- כשאני עם גלייד גרוע יותר מ1:1 ופשוט צולל אנכית לקרקע, רק בגובה 10 מטר קצב השקיעה חזר ל1- מה שלא איפשר לי אפילו לעשות שמיניות לברר מה כיוון הרוח פשוט ניחשתי כיוון לפי הסחיפה של התרמיקה ונחתתי אליו, שתי דקות בלבד אחרי שהייתי ב750 ועל אותו שדה שהייתי מעליו עמדתי על הקרקע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 15, 2011, 10:59:30 pm

הבאלגן בעמדה חגג, ליגה של הגלשנים והרבה מצנחים על חלון המראות קצר ולא ידוע. כך מוכיחים את "תורת המשחקים" שכאשר כל אחד מנסה לגנוב המראה יש הרבה הפרעות, זמן ההמתנה להמראה מתארך והלחץ גובר.
שמתי עצמי שוטר תנועה, ואני מופתע איך אנשים מוכנים להקשיב אם יש מישהו שמוכן לתת הוראות. אחרי רבע שעה הפלונטר הותר וכולם היו באויר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 15, 2011, 11:09:34 pm

דני נהרג בתאונה, כבה לי שוב נר קטן מהאהבה שלי לספורט הזה שלנו. כיף של ספורט אבל לא מגיע למקורבים שלנו לחלוק את הסכנה. חושב איך להיזהר יותר? להזהיר יותר. איך לקחת עוד מרווח בטיחות? איך להנות ולא להסתכן.
דני נהרג היום בתאונה. דגל שחור לספורט כחול.
אני עצוב על דני, עצוב על משפחתו, עצוב על הספוט שלנו שבמקום להפוך לספורט פחות מסוכן הוא הופך ליותר מסוכן.

שימרו על עצמכם בהמראות, שימרו על עצמכם בנחיתות והעיקר לחזור הביתה בשלום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: יוגב ברנדט על October 16, 2011, 02:00:49 am

אבנר,

אין הרבה אנשים שימתינו עם הרחיפה שלהם רק כדי לעשות סדר בהמראות של אחרים.

אתה אחד מאותם אנשים מיוחדים,

ישר כח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: amnonlivne על October 16, 2011, 07:54:42 pm

אבנר,
לא טרוויאלי, וויתרת על המראה וסיעת לנו המרחפים, להמריא בזמן ליגת הגלשנים.
תודה מיוחדת על העזרה, השיטור בעמדה ושמירת סדר ההמראות ביום צפוף שכזה,
תרמת בכך לבטיחות ההמראות ו"לשלום בית" עם הגלשנים, ועל כך תבורך.
מצערת מאוד התאונה הקטלנית של דני בן רובי ז"ל שהתרחשה באותו היום, לא היכרתיו אישית, אך האבדה כבדה מנשוא.
נאחל לכולנו, קהילת המרחפים, שלא נדע יותר תאונות בספורט האהוב עלינו, ונישמר לנפשותינו, כי בנו הדבר.
אמנון ליבנה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 06, 2011, 10:21:39 am

מגיע ל TORRY PINE בסאן דיאגו קליפורניה, טיסה ראשונה מאז התאונה של דני בן רובי ז"ל בתבור.
כמה שתאונה יכולה להשפיע, איך שהביטחון יורד. אומר לעצמי שהדרך הטובה שלי לזכור אותו היא כן לחזור לטוס ולא לוותר.
מקבל מצנח מחבר אז מתרגל הנפות להיכרות עם המצנח, שוקע באימון ויוצא לריקוד עם המצנח. כמה קל להשאיר את המצנח מעל הראש בתנאי החוף. בעמדות בהרים אני אף פעם לא משאיר את המצנח עשר דקות מעל הראש חשש לרוחות מתחלפות.
אחר כך יוצא לאויר. התנאים חלשים בהתחלה והמלחמה על קו המצוק מבריחה אותי צפונה לאזור בו יש פחות מצנחים. זו לא הפעם הראשונה בה אני נתקל בבעיה של אי שמירת חוקי הדרך ב TORRY , בעיקר כשהתנאים חלשים.
אני שונא צפיפות ואין לבעיה לוותר על המיקום שלי למישהו עקשן שטס בניגוד לחוקים האוניברסלים של פינוי דרך לימין...... עשיתי לי חוק, "ברגע שעבריין כזה עובר אותי אני שוכח ואיני נוטר"(http://), לא ששווה לי להתרגז.
אחר כך התנאים משתפרים האני עולה לגבהים שעוד לא הייתי ב TORRY משהו כמו 250 מטר ] כבר לא מצפוף הכל פתוח והכיף גדול.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על November 26, 2011, 11:52:15 am

עוד לפני שטסתי כבר מתחיל סיפור אהבה.
כבר זמן רב אני מרגיש שהמצנח שלי לא כתמול שלשום. נאבק להשאר באויר כשאחרים חוגגים. מניף קשה יותר, ומשהו בתגובות, לא בדיוק .... ואין לי הסבר מדוייק. בדרך כלל מאשים את עצמי, כי אין את מישהו אחר.  אך גם את מצנחי THEMA האדום, חבר ורע שמלווה אותי נאמנה כבר מעל 200 שעות באויר. ומעל 6 שנים.
המחשבה להחליף מצנח מלווה אותי אך מכיוון שבשנים האחרונות איני מרבה לטוס במצנח ויש המון סדרי עדיפויות והרבה תוכניות מתחרות על ארנקי הרזה, זה לא קרה.
לפני מספר שבועות ראיתי מודעה של חבר המוכר את מצנחו (חבר שהחליט לפרוש כי גם חייו מושכים אותו לכיוונים שונים ומצא שבפועל הוא לא מגיע לנצל את המצנח והמעט שהוא טס יביא אותו לטיסות פחות בטוחות.) מצנח כזה שכבר זמן רב שמתי על הכוונת. JALPA של PRO-DESIGN . הרמתי טלפון ובמהרה מצאתי עצמי בעל של מצנח חדש.
עכשיו חוזר מתרגול הנפות, תרגול רגשות עם כנף חדשה. אמון יצירת קשר והבנה עם המצנח שישא אותי שם למעלה.
פתאום הצבעים שלא התייחסתי אליהם בקנייה, מתאימים לי. ההנפה מרגישה ורגישה. הוא מגיב לתנועותי ומתרומם מדוד מדוד. ואני עוד לפני הרחיפה הראשונה, מתחיל להתאהב.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 02, 2011, 10:56:47 pm

המזרחיות היו חזקות הבוקר, אבל בתקופה זו המזרחיות נחלשות משך היום אז אני מעמיס על הרכב את המצנח ( כן החבר החדש שלי). הכיוון שלי הוא הכמון ואני יודע שאין מה למהר, כי התנאים בכמון רק יתחיל בסבביבות 12:00 , מכי מתלבט איתי בטלפון ומחליט (כמו רבים אחרים) לנסוע לשרונה. ב 11:30 אני בדרך לכמון ובשרונה נגמרו התנאים הכל נרגע. אני מכיר את הכמון ובדרך כלל כשנגמרים התנאים בשרונה, זהו זמן הכמון.
בכמון נמצא כבר נצר ממתין שהרוח תירגע. אכן תוך רבע שעה התנאים לפי הספר גם הכיוון גם עוצמת הרוח ואני נישא עם מצנחי החדש אל הרוח. הטרמיקות חזקות ותוך כ 10 דקות אני מתייצב בגובה של בין 900 ל 1000 מטר. זה הגובה לחוש את המצנח החדש שלי , לרקוד איתו להבין אותו להרגיש אותו ולהתאחד איתו לאחד. ככה אני משחק כארבעים דקות ואני רואה את נצר פורש את מצנחו בעמדה. כשלב זה מחליט לתת לעצמי להיסחף עם הטרמיקה הבאה אל עמק כרמיאל, ככה מתחיל בגלישה כמעט ללא טרמיקות אך גם ללא איבוד גובה עד שנוחת בשדה קטן ליד מג'ד אל כרום כ 10 קמ מכמון.
כשחוזר להר לרכב שלי התנאים נחלשו, יש כ 8 מצנחים באויר אך הם לא מצליחים לעבור את 800 המטרים בגובה עוד חצי שעה וגם בכמון נחלשת הרוח וכולם נוחתים.

מברך על התיזמון, על המצנח החדש ועל הספורט הכייפי שלנו 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על December 22, 2011, 08:52:44 pm

יום שישי, תכננו על הר הארי, שתינו תה בגלבוע, התגלגלנו לתבור. צחי בצומת, כבר באים לאסוף אותו, מלמטה רואים מצנח יוצא, טסים פה, סוף סוף סיכוי למשהו!
"רוג'ר תסיים כבר עם הנעליים האלה, אני מת לנעול את הרכב!"
תשובה אדישה, "אל תדאג, אתה טוס, אתה לא תפספס את התנאים..."
באמת שאני אוהב פטריות, בורקס פטריות, פסטה עם פטריות, קצת פטריות על הפיצה... הרבה זמן לא התבאסתי לראות כל כך הרבה פטריות במקום אחד... אז הוספתי עוד אחת משלי למרק הפטריות ושמתי על אש קטנה.
משבים בכיוון יש בערך פעם ב10 דקות, כשגם אותם אנחנו מפספסים מידי פעם על שטויות של התארגנות ופריסת ציוד, לא מעודד במיוחד...
בשעה שלוש ומשהו, אחרי שעה לא קלה של המתנה, נכנסה רוח צפונית, לא חזקה במיוחד, אבל רוח צפונית, השמש עוד שעה שעה וחצי נעלמת, מה עוד צריך כדי לגרום למרחף נורמלי להתייאש ולקפל ציוד?
אז המרחפים הנורמלים התייאשו וקיפלו ציוד אחד אחרי השני, ופינו את העמדה.
טוב, אני פה עם ציוד מוכן, הצפונית בכלל לא חזקה, מי אמר שלא יכנסו עוד טרמיקות טובות?
אני פרוס באמצע העמדה, לידי מקפל את המצנח טייס ממוצא אתני שגורם לך לקחת אותו ברצינות, ואומר לי חד משמעית "צוק, אין לך למה להמריא, רוב הסיכויים שלא תצליח ואם תצליח זה יהיה ישר למטה..."
כנראה אחרי הסינונים של המוח שלי נשארה רק המילה להמריא.
"צוק אתה אופטימיסט חסר תקנה" (לקרוא במבטא דורון אמריקאי וחיוך של רולי)
טוב עברו כבר איזה עשר דקות שבהן החזקתי את הA  ביד. הרוח למטה נראית מערבית, בעמדה צפונית, אבל מידי פעם משבים בכיוון גבולי עד סביר.
עוד כמה דקות לראות שהם באמת סבירים, ו... "זה לא הכי טוב, אבל זה מספיק טוב", אני באוויר.
כמובן שמתחילים בשלוחה הצפונית, אם לא יהיה כלום פשוט אסחף ברוח גב, איך מה להצמד להר... אבל יש כאן משהו, עדין אבל משהו, שמיניות עדינות, מנסה להבין איפה המרכז... שיט, משכתי קצת יותר מידי את השמינית... ננסה לחזור...
ולאט לאט זה מסתדר בעיגולים קלאסיים שעולים ועולים. בטוח אני נשמע מלמטה כמו דביל אבל ב-50 מטר מעל העמדה הייתי חייב לשחרר איזו צרחה של כיף שמשתחרר אחרי הריכוז המאומץ.
 16:00
1100 מטר
ערפילים קצת מעליי
התבור מתחתיי
שקיעה
עננים
קסם?
גלישה אל הכנרת, האוויר כל כך רגוע...
טרייק עובר ואני מנופף לו, הוא בא לחלוק איתי קצת קארמה טובה, אומר שלום, נותן בגז, ומתרחק במהירות.
כניסה לעוד טרמיקה, כמה סיבובים, מסתבר שהאוויר לא כל כך רגוע.
הצלחתי לאבד אותה, או שהיא נגמרה, עכשיו זה כבר לא משנה...
ממשיך לזרום עם הרוח, בעצם קצת נגדה כי צריך גם להגיע לכביש אחר כך...
עברתי את יבניאל, עוד לא הגעתי לאלומות, פחות ממאתיים מטר מהקרקע.
יא עצלן, לא תלך איזה קילומטר או שניים בשביל הסיכוי לעוד טרמיקה? יאללה רוח גב. רוח גב. רוח גב. שדות יש פה בלי סוף. אני מבטיח לעצמי שהפעם אני מסתובב לפיינל נורמלי ולא ממשיך עד הרגע האחרון בשביל הסיכוי להציל ברגע האחרון.
ועושה רק כמה רגעים לפני הרגע האחרון סיבופיינל...
פשוט טיסה מתנה.
רולי, אם היית אופטימי אולי מישהו אחר היה מוריד לי את הרכב והיינו הולכים ביחד בשדה, בדמדומים... בעצם רולי עזוב אותך טוב שלא נחתת לידי ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על December 22, 2011, 10:01:21 pm

ציטוט של: צוק על December 22, 2011, 08:52:44 pm

יום שישי, תכננו על הר הארי, שתינו תה בגלבוע, התגלגלנו לתבור. צחי בצומת, כבר באים לאסוף אותו, מלמטה רואים מצנח יוצא, טסים פה, סוף סוף סיכוי למשהו!
"רוג'ר תסיים כבר עם הנעליים האלה, אני מת לנעול את הרכב!"
תשובה אדישה, "אל תדאג, אתה טוס, אתה לא תפספס את התנאים..."
באמת שאני אוהב פטריות, בורקס פטריות, פסטה עם פטריות, קצת פטריות על הפיצה... הרבה זמן לא התבאסתי לראות כל כך הרבה פטריות במקום אחד... אז הוספתי עוד אחת משלי למרק הפטריות ושמתי על אש קטנה.
משבים בכיוון יש בערך פעם ב10 דקות, כשגם אותם אנחנו מפספסים מידי פעם על שטויות של התארגנות ופריסת ציוד, לא מעודד במיוחד...
בשעה שלוש ומשהו, אחרי שעה לא קלה של המתנה, נכנסה רוח צפונית, לא חזקה במיוחד, אבל רוח צפונית, השמש עוד שעה שעה וחצי נעלמת, מה עוד צריך כדי לגרום למרחף נורמלי להתייאש ולקפל ציוד?
אז המרחפים הנורמלים התייאשו וקיפלו ציוד אחד אחרי השני, ופינו את העמדה.
טוב, אני פה עם ציוד מוכן, הצפונית בכלל לא חזקה, מי אמר שלא יכנסו עוד טרמיקות טובות?
אני פרוס באמצע העמדה, לידי מקפל את המצנח טייס ממוצא אתני שגורם לך לקחת אותו ברצינות, ואומר לי חד משמעית "צוק, אין לך למה להמריא, רוב הסיכויים שלא תצליח ואם תצליח זה יהיה ישר למטה..."
כנראה אחרי הסינונים של המוח שלי נשארה רק המילה להמריא.
"צוק אתה אופטימיסט חסר תקנה" (לקרוא במבטא דורון אמריקאי וחיוך של רולי)
טוב עברו כבר איזה עשר דקות שבהן החזקתי את הA  ביד. הרוח למטה נראית מערבית, בעמדה צפונית, אבל מידי פעם משבים בכיוון גבולי עד סביר.
עוד כמה דקות לראות שהם באמת סבירים, ו... "זה לא הכי טוב, אבל זה מספיק טוב", אני באוויר.
כמובן שמתחילים בשלוחה הצפונית, אם לא יהיה כלום פשוט אסחף ברוח גב, איך מה להצמד להר... אבל יש כאן משהו, עדין אבל משהו, שמיניות עדינות, מנסה להבין איפה המרכז... שיט, משכתי קצת יותר מידי את השמינית... ננסה לחזור...
ולאט לאט זה מסתדר בעיגולים קלאסיים שעולים ועולים. בטוח אני נשמע מלמטה כמו דביל אבל ב-50 מטר מעל העמדה הייתי חייב לשחרר איזו צרחה של כיף שמשתחרר אחרי הריכוז המאומץ.
 16:00
1100 מטר
ערפילים קצת מעליי
התבור מתחתיי
שקיעה
עננים
קסם?
גלישה אל הכנרת, האוויר כל כך רגוע...
טרייק עובר ואני מנופף לו, הוא בא לחלוק איתי קצת קארמה טובה, אומר שלום, נותן בגז, ומתרחק במהירות.
כניסה לעוד טרמיקה, כמה סיבובים, מסתבר שהאוויר לא כל כך רגוע.
הצלחתי לאבד אותה, או שהיא נגמרה, עכשיו זה כבר לא משנה...
ממשיך לזרום עם הרוח, בעצם קצת נגדה כי צריך גם להגיע לכביש אחר כך...
עברתי את יבניאל, עוד לא הגעתי לאלומות, פחות ממאתיים מטר מהקרקע.
יא עצלן, לא תלך איזה קילומטר או שניים בשביל הסיכוי לעוד טרמיקה? יאללה רוח גב. רוח גב. רוח גב. שדות יש פה בלי סוף. אני מבטיח לעצמי שהפעם אני מסתובב לפיינל נורמלי ולא ממשיך עד הרגע האחרון בשביל הסיכוי להציל ברגע האחרון.
ועושה רק כמה רגעים לפני הרגע האחרון סיבופיינל...
פשוט טיסה מתנה.
רולי, אם היית אופטימי אולי מישהו אחר היה מוריד לי את הרכב והיינו הולכים ביחד בשדה, בדמדומים... בעצם רולי עזוב אותך טוב שלא נחתת לידי ;)

א) יום פשוט נורה בעמדה.. שפירשתי בשירשור אחר.
ב) היו לפנך כמה שיצאו ישר למתה...וגם אחרך.אלוהים נתן לך מתנה (בעצם 2).. אחד חלום היפרקטן.. מיקרוחלון. תיזער, והשני.. תרמיקה שמימנה (עם עבודה קשה בלי ספק) עשית טיסה קשה לאותו יום.(בלי תרמיקה לא היית מגיע לשום מקום..
ג) אני לא הייתי יוצא במצב שהייתי... אחרי 15 יום בלי טיסה (רק חזרתי בנפאל)עם לחץ בעמדה ומשבים צפונים כשה היה
יותר פנויה.
ד) עדיין יש לי מבטא???
ה)מצטער שלא היגעתי לאלומות... שני סיבות.. היום הולדת להרצל...והבטן כאבלי מרעב.. (לא הרגשתי משהו).טוב שהיגעתה לכפר קמא...:)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על December 22, 2011, 10:07:31 pm

רולי
בלי המבטא לא היית אתה ;)
טוב מאוד שלא הגעת לאלומות, היה לי ממש טיול פסטורלי עד לכביש, טבילת אש לתיק החדש (פרסומת סמויה ava sport), וטרמפ מהיר ישר אליכם מחבר של ניר אלפרט שמקפיד לאסוף מרחפים.
וחוץ מזה חסכת לי כמה שקלים על הרכב ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 24, 2011, 12:49:14 am

בבוקר רולי דיווח לי שבהר הארי הרוח חזקה מדי, אז היא יוצא למסע לרדוף אחרי הרוח. ואני? אני פר זקן כבר לא רודף אחרי רוחות אלא הולך לאט לאט ומשתדל להגיע בזמן. אמרתי לרולי שב 12:00 זה הזמן היום (ביום השני הכי קצר בשנה). וב 11:45 אני בעמדת הנחיתה, יש שלושה כלי רכב חונים לא מוכרים ואני הגעתי ללא פרטנר אז אני מחליט לעלות.
מגיע לעמדה השמיים מכוסים ענן אבל הרוח על האף, בערך 18-20 קמ"ש , מעל העמק חלונות בעננים ואני לבד בעמדה. אני מתלבט, כי אני לא אוהב לטוס לבד ללא מישהו שיודע שאני בשמיים וללא סידור חזרה. מוריד את המצנח מהרכב, אולי יגיע עוד מרחף. אבל לא פורש, אני מכיר את עצמי, השלב הבא הוא רק לפרוש ולא להמריא. השלב שאחריו אני רק נרתם כדי להתאמן בהנפות ועוד מספר תרגולי הנפה המצנח עומד כל כך יפה מעל הראש ...... אז אני ממריא.  כדי לא לפעול כנגד ההיגיון אני מחזיר את המצנח לרכב. ואחרי עוד 10 דקות מוותר.

ב1430 מגיע למבוא חמה השמיים פתוחים, הרוח כ 10-12 קמ"ש קצת דרומית ( זה היום שלי להגיע לבד לעמדות ולהתלבט....) הפעם מחליט לתרגל הנפות ב"JALAPA" החדש שלי. אחרי חצי שעה של תרגולים מגיע רכב של מטיילים. הם מתיישבים להסתכל עלי , אני מניף עוד פעם ועוד פעמיים המצנח עומד מעל ראשי הפנים לעמק ....... אני עושה את שלושת הצעדים ואני באוויר. עכשיו כבר משחק הלוך וחזור באזור העמדה עולה ויורד אחרי כ 25 דקות כשהם עוזבים את העמדה אני חוזר לנחיתה. ממרוצה ששמרתי על הכללים וגם טעמתי טיסה....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על February 21, 2012, 04:36:07 pm

"strong in yout harness" מתמתח ברתמה.
"one wrap both sides" ליפוף אחד בכל יד.
"minimum sped" משיכה איטית של הברקסים, לא לעבור את נקודת ההזדקרות.
"and fullstall the glider!" ידיים לתחת, מרפקים נעולים, חופה מצ'טקמקת מאחורה, נפילה חופשית.
"one, two, three, your backfly" מתחיל להרים ידיים, משתדל בסימטריות.
"more up, more up" חצי מהמצנח כבר פתוח, עוד קצת.
"now stop, don’t move! " רק הטיפים, מתנפנפים. "look the wing, look the lake, you are flying back"
אז אני מסתכל על האגם, ומסתכל על הכנף, וטס אחורה. ומחליט בעצמי שכדאי לשחרר, כי מתיו כבר לא בקשר, אבל אחרי 20 פעם שחיקיתי את המבטא הצרפתי שלו, אין סיכוי שאני אשכח את רצף ההוראות לפול סטול טו בק פליי.
"and check the dive" בולם את המצנח, ומשחרר בגבול "the border".
וווהוווו נשבר מחסום הפול סטול עצמאית, אחת המטרות החשובות שהצבתי לעצמי.
בטיסה השנייה באותו היום טרמיקת הבית, "the house thermal" עובדת, אז אני משתלב בכיכר בסיבוב ימני, ומתמרכז בלי הואריו לפי המצנחים האחרים. יש איזה שתי דקות של גלייד עד ל"box" האזור שמעליו אמורים לתרגל, איזה יופי רואים את הרוח על האגם... פול סטול-בק פליי- יציאה, יש עוד גובה, עוד פעם.
טיסה שלישית, כבר נכנסים לכושר, מי אמר שצריך ואריו כדי להגיע לבסיס ענן?
פול סטול ראשון, אחריו עוד אחד, יש עוד מצנח מתחתיי בקופסה, פול סטול שלישי. למה אתה חייב להפריע, אתה לא רואה שאני כבר בשוונג?
“it was great day, I did six fullstalls today” אני מספר בהתלהבות של טירון לטייס הצרפתי “nice, now do one hundred more…”

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 10, 2012, 07:57:16 pm

היום התחיל עם ריח של פורים,האם ללכת לרחף אחרי חודשיים יבשים (מרוב גשמים ) או ללכת לאירוע פורים שיבטיח הרבה חברה ומעט רחיפה. שלא כמנהגי מהעבר בחרתי לטוס. על הבוקר טלפון למיקי ומתלבטים, מחליטים על הכמון.
השמיים מעל מכוסים צירוסים והמזרחיות באות במידות קלות וחלשות. מיקי אומר שאמריא אם לא אתפוס כלום הוא יוותר ויבוא לאסוף אותי. אני מניף ויוצא לאויר, הרגשה טובה אחרי כחודשיים. מגלה טרמיקה קטנה מדרום לעמדה ומסתובב איתה אחרי כשיבעה שמונה סיבובים אני רואה שמכסימום אני מצליח להישאר בגובה העמדה. הטרמיקה נעלמת לי לכמה דקות ואני כבר מאה מטר פחות. שוב מוצע עילוי קטן נצמד אליו אבל כבר לא מצליח לטפס. אחרי רבע שעה אני כבר בשלב קיפול ומיקי בדרך אלי. עוד רבע שעה ואנחנו בדרך ל"הר הארי", גם כאן המשבים חלשים אבל פה ושם ציפורים מתרמלות אנחנו פורשים , מיכי יוצא ראשון, יורד כ מאה מטר ומתחיל המאבק הישרדות, במאבקים אלה הוא הגדול מכולם, אני עוקב אחריו איך הוא מלכך את המדרונות לאסוף מטר ועוד מטר. אני ממריא לסייקל טוב ומוצא עצמי כמאה מטר מעל ההר. בגלל כיווני ה"עשנים" (עשן המדורות) אני מחליט לא לצאת מזרחה כי שם יש עדין מזרחיות אז יוצא לחפש את מזלי מעל "רמה" , מגיע מעל הכפר בגובה של כאלף מטר ומשוטט להנאתי. מיכי עדין נאבק אני רואה עשן מדורה למרגלות הכמון ופונה לשם. נכנס לעשן הריח חזק העילוי ל משהו כמטר בשנייה.מייצב את עצמי לפי הריח וממשיך לטייל מעל העמק אחרי עוד רבע שעה נוחת בשזור אחרי טיסה מקומית נחמדה שפותחת לי את העונה, מיכי העקשן בנתיים תפס גובה, והוא מעל גובה הר הארי ואני רואה שהוא מתלבט כי אין לאן לצאת. אחרי עוד עשר דקות הוא מצטרף אלי בשדה הנחיתה. יום לא גדול אך משביע רעב של חורף ללא טיסות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על March 13, 2012, 06:08:31 pm

רק הגעתי לעמדה, נזרק על התיק, מסדיר נשימה.
טייס שאני לא מכיר, קצת מבוגר, מסתבך בהמראה, "מה קורה לו שם?" אני חושב לעצמי, לא ראיתי בדיוק אבל לקח לו עוד איזה 2 הנפות להמריא.
הוא בקושי 10 מטר מהעמדה, אוויר פעיל מאוד, רואים שהוא דיי נאבק, רואים את הלחץ בתנועות שלו, מחזיק את הויליינים. אני ממשיך לחשוב לעצמי, קולין בדיוק העיר לי על זה אתמול כשראינו ביחד את הוידאו, "זה ממש הרגל רע להחזיק את הוילי.... " בובום! פרונטל כמעט מלא, טיפים נפגשים, סיבוב של כמעט 180 מעלות ישר להר, נפתח, חוזר לטיסה רגילה...
מסכנים הטנדמיסטים, לך תרגיע עכשיו את הנוסעים...
אני כבר איזה 40 דקות באוויר, חזרה מעל העמדה, טרמיקה חזקה, אני כמעט לא מתקדם.
 "בוקר טוב! להתעורר!" "אתה כמעט לא מתקדם!" זה הזמן להתרכז ולקבל החלטה. ס.ס. החוצה, גם בחוץ הרוח חזקה, אפשר עוד לטוס, אבל אין כל כך טעם, במילא קשה לטפס, גלייד מעצבן לכיוון האגם.
אני איזה 100 מטר מעל אנדרו, הוא בפיינל לשדה הנחיתה של בלו סקיי, מה הגודל של השדה המחורבן הזה? 30*10? אולי 50 אם מחשיבים את החלק הדפוק בהתחלה ואת ה7 מטר לפני הבננות. הוא חוטף את הטרמיקה המעצבנת בפינה הקבועה, אחר כך איזה סינק, קיפול קטן, משב צפוני, "פאק, הוא אשכרה נסחף לכיוון האגם", בטוח שהוא היה יכול להציל את זה, אבל סיים במים, 10 מטר מהחוף, איזה זין...
מכין את עצמי לנחיתה קשה, מנסה להגיע כמה שיותר קצר, שאני לא אגמור את כל המרחק עם איזה טרמיקה מעצבנת.
הנה הגיעה הטרמיקה, שובר לעוד שמינית מעל המים, סינק, שובר חזרה לחוף, טלטול, מישר חזרה, נחיתה רכה, אנחת רווחה.
תשע בערב, דפיקה מבוישת על הדלת, זאק נכנס, “have you heard what hapend?”
“what?” אני מזדקף במיטה.
“gabbor crashed”
“what? What hapend? Is he ok?”
“he try to spiral land, and got a sink”
שבר באחת החוליות, חוט השידרה לא נפגע, יקח לו עוד זמן, אבל הוא יוכל ללכת.
לא לשכוח לפחד,
לא לשכוח לפחד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על March 24, 2012, 06:13:43 pm

הבוקר התחיל במזרחית עם רמזים לדרום מזרחית ותחזית למערבית אחר הצהרים אז החלטנו לארוב לרוח על הר הארי. למעלה בעמדה משבים משתנים של מזרחית ודרום מזרחית. אני פורש ומחכה למשב הנכון אחרי זמן לא רב המצנח מעל הראש , יציב וקשה ואני בריצה אל המצוק. ניתק לפני קצה העמדה ויוצא קדימה כמה עשרות מטרים מהעמדה מתחילה המכבסה. הסמרטוט הזה מעל הראש מקבל חיים אחרים וכאילו אינו קשור אלי. שתי שניות ( יש כל כך הרבה זמן בשתי שניות) אני נבעת למעלה במהירות של +7 אחר כך הכל נופל ומעלי המצנח רפוי, שוב בעיטה בצד הימני של המצנח ואני מכוון את המצנח אל מחוץ לאזור ההר ובעיקר לצאת מהמכבסה. פונה מערבה עם רוח הגב וממשיך כך עד "חרשים" בלי לאבד גובה, מעל חרשים עולה ל 1100 מטר וחוגג עם קבוצת חסידות שאינן מבינות מה אני עושה איתן, עד מספר דקות והן מנפנפות כנף ויוצאות מזרחה. אני שוב לבד מעל ההר ממשיך בסביבות 1000 מטר עד "הר חלוץ" גם להר חלוץ יש טרמיקה ועכשיו הכל רגוע. מאחור המזרחית דוחפת אותי ואני מתלבט כי אני שונא לעבור מעל הכפרים וכשהכל מלא בתים למטה. עם הספיד סיסטם דוחף עד כביש עכו צפת , ועכשיו גולש עד צומת גילון מקווה לתפוס את הקונברסיה שהיום לא מגיעה. אני נמוך מדי מכדי להמשיך מערבה אז יורד לא רחוק מהצומת, קרוב לכביש כדי שיהיה קל לחזור לרכב שלי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על March 31, 2012, 11:08:50 pm

בטיסה הראשונה טעות דבילית מעל כדורי השאירה אותי נמוך באזור לא פעיל ואחרי 25 דקות של מלחמה על פיפסים נחתתי בשדה אילן. איסוף זריז של תוםתום האלופה ואני שוב בעמדה.

בעמדה רוח עדיין חלשלושה ודרומית כמה מצנחים נלחמים נמוך ומעל הכפר (מקום גרוע להיות בו בדרומית) ובעמדה כמה חברה שממהרים לספר לי שהתנאים על הפנים ואין מה לצאת. העננים סיפרו לי אחרת. כשפרסתי עוד צחקו עלי ושאלו אותי אם לאסוף אותי משדה הנחיתה.
המראתי מייד אחרי ניר וויקה ושלושתנו רצנו ישר דרומה לתרמיקת הבית של התבור. פלוס 4-3 קבוע עד בסיס ענן ב1600.

והמסקנה להיום: גם אם כולם גירזנו, אם אתה רוצה להוציא טיסה תמריא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על April 01, 2012, 12:39:39 am

מה שנכון נכון צחי...
אני הייתי צריך להמריא שלוש פעמים לפני שהגעתי לבסיס ענן, שהיה מעל ענן אחר :)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 01, 2012, 06:49:07 pm

ישבנו בצמת בדבוריה, חמישה.דווקא כאלו שלא הצליחו בטיסה .... היה סייקל גרוע ועובדה אנחנו למטה ויש מצנחים שם  למעלה. העיניים נשואות למעלה ומפרגנים אחד אחר למצנחים שתופסים גובה. מצטערים על אלה שנושרים להצטרף אלינו וכבר מתכננים את ההמראה הבאה. משה תפס טרמפ כדי לחזור עם הרכב שלו לאסוף אותנו אז אופטימיים לעוד ניסיון.
איזו חבורה נפלאה בלי אף מילה רעה. 


אחר כך גם השמיים הודו לנו בהזדמנו נוספת לטיסה טובה וכולנו שוב למעלה בלי אף מילה רעה .

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 21, 2012, 11:47:58 pm

החלטתי להבריז מוקדם מהעבודה ולנצל את היתרון היחסי של הקרבה למבוא חמה כך ב 17:30 מגיע לאתר ההמראה אני לבד באתר הרוח על האף כ 15 קמ"ש, כדי להרגיש בסדר שאני יוצא לבד לאוויר אני מתקשר לאישה שלפחות מישהו ידע שאני יצאתי.
פורש את המצנח ומניף. התנאים בינוניים ואני לא מצליח לעבור את 100 המטר מעל העמדה אז יוצא צפונה לביקור מעל כפר חרוב. אחרי כחצי שעה חוזר מעל עמדת ההמראה. עכשיו מתלבט האם לנחות או להמשיך לטייל באוויר.
אחרי כעשר דקות התנאים נחלשים ואני מאבד גובה, מנסה להחזיק בשיניים וכל סיבוב אני מאבד עוד 20 - 30 מטר.
עוד את ההר בתסכול על כך שהייתי צריך לנחות קודם ועכשיו צפוי לי מסע ארוך בחזרה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 02, 2012, 09:41:24 pm

זה הריח של הצמיגים מעל דבוריה שהביא אותי להתמרכז נכון בטיסה השניה היום. גם הראשונה היתה נחמדה עם הצלה 50 מטר מעל שדה הנחיתה בחזרה לגובה העמדה אך סייקל קלוקל החזיר אותי לשדה הנחיתה ולהרגשת פיספוס. נכון שאני ממעט לטוס בתקופה האחרונה והסימנים הטובים הם הגבות המורמות של החברה שרואים אותי מגיע. גם באויר עובד על מקדמי ביטחון כפולים כי מרגיש שהכל פחות זורם.
לטיסה השניה אני לבד בעמדה כל החבורה כבר נעלמה מזרחה מההר, אני מניף וממריא אחרי מספר דקות אני מריח את הריח הזה של הצמיגים השרופים, אני מתמרכז סביב הריח והטרמיקה שהחלה ב +2 משתנה ל +5 ולוקחת אותי גבוה מעל ההר,
 כ 1400 מטר. מחליט לצאת מזרחה ומשוטט בין כפר תבור לכפר כמא לחפש את הטרמיקה הבאה, שום אויר משמעותי, לא קורה אני שומר על גובה של כ 1100 מטר עד רמת יבנאל, שם הסינק תופס אותי ואני מוצא עצמי אחרי כ 7 דקות מחפש שדה נחיתה ביבנאל, הוריו מתעורר כ 50 מטר מעל השדה שבחרתי, אני מהסס אבל מחליט לעשות סיבוב אחד ולראות מה יקרה. אחריו עוד סיבוב ועוד אחד ואני נועץ את שיני בטרמיקה שמרימה אותי במהירות של +6 עד 1500 מטר ואני כבר מעל אלומות.
עכשיו כל שנותר הוא לחצות את העמק והכינרת כדי להגיע לארוחת הצהרים בכפר חרוב ........ 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על July 01, 2012, 06:23:27 pm

מאיפה משתין הדג? על זה לא קשה לענות...
לבדוק אם הדג הוא זכר או נקבה זה כבר יותר מאתגר.
מתחילים להווצר קומולוסים מעל הגלבוע, איך אני אמור להתרכז?
במבט ראשון זה נראה כמו זכר, אבל האבר מין של נקבה.
"בואנ'ה העננים האלו פשוט יפים"
"תפסיק לזיין ת'שכל, לא נסיים ככה בחיים!"
שריפה גדולה באזור חפציבה.
איזה צבעים בוהקים, לא צריך לבדוק אותו אפילו, זה זכר בטוח.
כשהיא חלשה- העשן שוכב.
כשהיא מתחזקת- העשן כמעט בלי זווית עולה למעלה.
3000 זכרים כפול 200 גרם לדג, סעמאק צריך כאן 600 קילו.
"אם נוצר מעליה ענן אני גומר"
"צוק, אתה דפוק אמיתי..."
עוף דורס על ספיד סיסטם ישר לעשן. "לא, מה הסיכוי שהוא יטרמל על המדורה?..."
לחץ, נגמר החמצן, צריך להחליף בלון, הדגים עוד רגע מתפגרים, קיבינימאט.
כמובן שאין לנו שבדי בכזה גודל, אני נוסע להביא, בזווית העין מהאוטו אני קולט את הדורס בסיבובים, נעלם בעשן ושוב מופיע.
הוא אשכרה מטרמל על המדורה, מדהים.
כנראה שאני באמת דפוק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 07, 2012, 11:28:43 am

היום אולי אחזור לטוס, התאונה של יורם גרמה לי לשיתוק טיסה, מן הרגשה שלא רוצה לחשוב על טיסה, ועדין לא הזמן לחזור. אני יודע שיורם היה רוצה שנמשיך לטוס אבל לתאונה הזו לא היה לי הסבר, לא היה לי תירוץ לעצמי על טעות טייס או או ש"לי זה לא היה קורה". אז חטפתי "שיתוק טיסה". היום אני אנסה ואני יודע שאהיה זהיר מתמיד ואני צריך לעבור את המשוכה.
היום אצא בזהירות עם זכרו של יורם לאויר.
יש רגעים שאתה שוקל האם הספורט הזה שווה את הסיכון. והתשובות שונות בכל פעם שהנושא עולה. אז בחיל ורעד לשמור על השמיים שימשיכו לשאת אותי לשחקים ובזהירות.
לחבורה הנפלאה הזאת של הטייסים, עלינו לשים לב ולקחת המון שולי זהירות בשביל אותו רגע שיכול להפתיע.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על July 11, 2012, 11:57:32 pm

כשהגעתי אחרי הצהרים, לעמדה במבוא חמה הייתי לבד. הרוח דרומית מערבית מתחילה להחלש אז אני פורש מניף ויוצא התנאים, חמאה בשמש רכים ונוחים זה ממש מתאים לי עם החששות שהיו לי. חושב על יורם באויר ושומר על גובה של כ 200 מטר מעל העמדה. מחליט לתרגל TOUCH AND GO בעמדה ואחרי פעמים מוצלחות אני נוחת בעמדה. פוגש את אסף שהגיע מגלישה בכינרת. התנאים נחלשים אסף ממריא אז אני נשאר בעמדה כדי שישאר מישהו לאיסופים. אחרי כרבע שעה אסף נוחת בעמדה, אז אני ממריא שוב.
התנאים נחלשו ואני יורד מגובה העמדה אז מחליט לצאת אל הכינרת, בדרך לא מאבד גובה ומגיע מעל הכינרת בגובה של
כ-450 מטר מעל הכינרת. עובר את קו המים ונשאר באותו גובה  לא יורד אבל לא עולה. השקיעה בצבעי הכתום והשמש מתחבאת מעבר להרי נצרת. עדין באותו גובה מסתובב לעבר מנחת האון ומעליו לאט לאט מאבד גובה ונוחת בדימדומי יום עם חווית טיסה משחררת.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 15, 2012, 02:02:09 pm

מגיע ל TORRY ואומר לעצמי "הי זה קרוב יותר מנתניה" ואכן בשנים האחרונות אני לא מגיע לנתניה ו TORRY PINE בסן דיאגו ממלא לי מספיק את חווית הרכס. לכאן אני מגיע בעבודה לנתניה לא.
מחכה לי באתר קיי שהוא טנדמיסט ותיק במקום עם הציוד הרגיל (זה שהיה לי בפעם הקודמת לפני חצי שנה), התנאים לא מזהירים אז אחרי אימון הנפות קצר אני באויר מעל קו החוף של לה הויה. בשום שלב לא עולה יותר מ40 מטר מעל המצוק אבל ככה כולם אז נהיה צפוף באויר עם זכות קדימה לטנדמיסטים שחורשים את האויר הלוך ושוב עם נוסעיהם. הדבר העיקרי שאנו אנשי המזרח התיכון יכולים ללמוד הוא המשרוקיות, כאן במקום להרים ידים שורקים במשרוקיות להודיע על קרבת יתר או רצון להכנס לשדה הנחיתה. אני מציע לחבורת הרכס לאמץ פתרון זה ואולי המשטרה תהייה מחוסרת עבודה.
אחרי כשלושת רבעי שעה באויר התנאים מתחילים להחלש ואני נוחת אחרי טיסה נינוחה יפה ונטולת אירועים.

כמה אני אוהב טיסות נטולות אירועים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 01, 2012, 06:48:36 pm

נחתתי כ- 200 מטר מהבית 12:45 עוד 15 דקות ארוחת צהרים וצריך להספיק להתרחץ. לפעמים הכל מצליח, כל טרמיקה בדרך כל החלטה של כיוון סיבוב מצליחה. המראתי בסביבות 11:00 בתבור אחד המצנחים האחרונים להמריא, בעמדה רוויית גלשנים. באויר כ 15 מצנחים בגבהים שונים. אני בוחר לטוס ישר מערבה ומתחיל בטיפוס עקבי, אחרי הקיטור הרגיל שלי שכולם מעלי אני מסתכל מסביב ואני הגבוה ביותר מעל ההר. הטרמיקות חלשות אבל גדולות מספיק כדי להמשיך ולעלות בהדרגה. בסביבות ה 1100 אני נותן לעצמי להגרר עם הטרמיקה אל כיוון כפר תבור. עכשיו אני הראשון שעוזב את ההר ואני תמיד מעדיף שיהיו לפני "סמני טרמיקו וסינקים". עכשיו לאט לאט סורק את האזור ואני כבר ב 1350 ומעל שדמות דבורה מיכי הוכשטטר ומצנח נוסף יצאו איתי מההר והם באים אלי לטרמיקה שלי. אני ממשיך לאזור הבריכות מיכי עו איתי בשלב מסוים
כ-100מטר מעלי מיכי חוזר מערבה ואני ממשיך לגלוש מזרחה מעל יבנאל אני כבר בגובה של כ 400 מטר, מוצא את הטרמיקה המיוחלת אני מתחיל לתרמל ולעלות בהתחלה לאט והקצב גובר בגובה 1100 אני רואה את מיכי דרומית לי נמוך מעל אלומות גולש לעמק והמצנח השני מחפש שדה נחיתה באזור יבנאל. אני עוד עולה ל 1200 לפני שאני יוצא לעמק. מעל העמק הכל שקט, אני רואה את מיכי נוחת ואני ממשיך מזרחה. הטרמיקה הראשונה בעמק מגיעה רק באזור צמת מעגן אבל האויר מחותחת והטרמיקה חלשה והרוח בכלל באה מצפון. אז מעל תל קציר מחליט לגשת נחיתה ליד תחנת הדלק של קיבוץ האון. אז מרגיש עילוי קטן מעל תל קציר, מחליט על סיבוב אחד לבדיקה ואחר כך עוד סיבוב בשלישי אני מתחיל לעלות במהירות של +5 ועוד ארבעה סיבובים אני מעל העמדה של מבוא חמה, עוד שלושה סיבובים ואני כמעט 300 מטר מעל העמדה של מבוא חמה, עכשיו נראה לי שהדרך הביתה לכפר חרוב כבר בכיס שלי. פונה צפונה מול הצפונית וכשאני מגיע לכפר חרוב אני מתחת לרכס וכבר שוקל לפנות למטה לעין גב. ליד כפר חרוב מאתר טרמיקה שמספיקה להרים אותי לכ 100 מטר מעל הרכס, וישר לשדה הקטן מול הבית שלי. עכשיו אחרי שעה ושולשת רבעי באויר, אני מגיע הבייתה לארוחת הצהריים של שבת ואפילו עוד מספיק להתרחץ  ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: EldadYagen על September 01, 2012, 08:32:20 pm

יפה אבנר... יפה.     סוג של חלום לנחות ליד הבית אבל לנו התל אביבים חלום רחוק משהו...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 03, 2012, 10:51:59 pm

עומדים בתור לפני ההמראה, יש סדר ואחרי כל אחד שממריא מתארגן אחר בשקט. התנאים טובים להמראה וכבר עשרה יצאו בפחות מעשר דקות והתבור כבר עטור מצנחים. יש עוד כעשרה ממתינים ואז הוא מגיע לבוש מוכן מצנחו בכדור בידו, עוקף את התור וככה לפני הממריא התורן הוא זורק את המצנח בתנועה נונשאלנטית, ואומר "לא איכפת לכם אם אני אמריא, בין ההמראות". אחרי הנסיון הכושל השלישי כבר מעז אחד החברה לומר לו, "אולי תחכה בתור" והוא לכאורה כאילו לא שומע, מנניף ידו בזלזול לקראת עוד נסיון, אחרי שעכב את כולם כ 10 דקות הוא מצליח להמריא ואני שומע את אחד החברה מסנן בין שיניו "..... תמיד עושה לנו את זה. ואני שמח שאני אפילו לא מכיר אותו, כי לא רוצה אותו בין חברי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על September 06, 2012, 11:27:18 am

איך כותבים "חולרה"? sow tumbdown blue_face

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על October 19, 2012, 04:14:36 am

לפעמים אנחנו שוכחים כמה אנחנו אוהבים. אנחנו רק זוכרים שאהבנו.
כבר מזמן לא התראינו, מה כבר יכול להשתנות ובכלל מה מרגש בה כ"כ?
אני זוכר את הפעם האחרונה שהיינו ביחד, לפני שטסתי לארה"ב. אח! כמה כיף היה לנו! פעימות הלב המואצות כאשר דיברה אלי, ההרגשה כאשר אני איתה, המגע שלה לפני שנפרדנו.
אבל היום ההוא חלף ואני עליתי על המטוס לארה"ב עם כמה תיקים וידיעה שלא נתראה בקרוב. רציתי, ניסיתי, בחנתי אפשרויות להפגש איתה שוב אך אף אחת מהן לא צלחה.
חצי שנה מאוחר יותר, אוקטובר 2012, נפגשנו שוב על ההר בפורטו ריקו. הקולות שהיא משמיעה כאשר היא מתקרבת אלי, יופיה פרוס על הדשא לפני, הגעגועים, הזכרון. כבר הרבה זמן לא היינו ביחד וכעת, כמו נפגשים שוב לראשונה אנחנו מתקרבים לאט, בזהירות, בעדינות. מניף אותה באויר אבל רק קצת, להרגיש שוב את הברקסים. אח"כ הנפה אל מעל הראש וקצת שליטה קרקעית. קארמה מתמקמת מעלי ורוצה כבר לצאת, להרגיש אויר. גם היא התגעגעה. "עוד רגע" אני אומר לה (בעצם לעצמי) ומחזיר אותה לדשא. הנפה אחת נוספת ואני והיא מוכנים להתקרב קצת יותר, להרגיש קצת יותר, לצאת לאויר, להזכר.
רק עכשיו, אחרי יומיים של טיסות, זה מכה בי בחזרה.
בחיי, כמה שהתגעגעתי לרחיפה!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על December 15, 2012, 05:39:13 pm

זה שלושה ימים רצוף שאני מגיע לתבור למרות התחזית הלא אופטימית כלכך במטרה של "לעשות קפה ואולי לגרזן" ובסוף מוציא טיסה של מעל שעה עם ביקור בבסיס ענן.

אני חולה על הימים המפתיעים האלה, בעיקר שהם באים בצרורות  ;D


מסכנה: אם התחזית נראית בלי רוח ובכללי על הפנים, סע לתבור יהיה בסדר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 15, 2012, 11:48:22 pm

בפעם השלישית שהגעתי לטרמיקה הזו כבר היתי מוכן ונכנסתי אליה עם סיבוב חד נעצתי את השיניים ואחרי שלושה סיבובים צרים עלית במאה מטרים תוך כדקה וחצי. זה התחיל ביום רגוע שכבר חשבתי שלא נצא היום בתבור. זמן ארוך ל"פאראויטינג" (PARAWAITING) באו המשבים המיוחלים של חלון המראה קצר של יום חורפי שקט. מחוץ לעמדה תנאים סבירים, אבל הכל שקט. פתאום אני חוצה טרמיקה קצרצרה של +7 שליש מצנח מתקפל ואני מטולטל ונזרק הצידה, מסתובב חזרה לעבר הטרמיקה ושוב קיפול במצנח ואני נזרק החוצה ואז בשלישית אני כבר מגיע מוכן, במכה של הטרמיקה אני כבר בסיבסוב חד ומהודק טס למעלה במעלית של +7,  עכשיו במקום להזרק אני מרגיש שאילפתי את הטרמיקה. ומתחיל לתכנן איך אני תופס טרמפ עם הענן שנבנה מעל ההר.
בסיס הענן בסביבות ה 1200 כבר לא בעיה גדולה אך כשאני יותא לדרך זה כבר גלייד ארוך ליבנאל.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 16, 2012, 04:10:02 pm

ע.  :-X עמד להמריא בטנדם בלי קסדה!! שאלתי אולי הוא לא שם לב, לא! הוא שכח להביא קסדה. אז הוא בכל זאת החליט להמריא ומי אנו שנעצור אותו? אנחנו עמדנו בצד ללא לחץ חברתי ללא הסבר לנוסעת שאיתו, עמדנו נכלמים כגלמים.
לא ע. לא אשם, זה אנחנו שלא מעירים ואחר כך כואבים איך הספורט הזה שלנו מתדרדר, איך יש יותר תאונות ופחות מרחפים.
כן, גם אני הייתי ב"קרנפים" שעמדו מן הצד ולא העירו. עכשיו בבית שוב חושב וכואב את הספורט שלנו, שאנחנו מדרדרים בסטנדרטים ופוגעים בעתידו.
חברה שימרו על עצמכם ועל הספורט שלנו כי זילזול בכללים, יביא תאונות ותאונות יהרגו את הספורט.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על December 16, 2012, 06:52:33 pm

יום שבת בתבור. העמדה מלאה. גלשנים, מצנחים בפטריות, מצנחים בתיקים, אורחים. כולם יושבים ומחכים "שהתנאים יתבשלו".
אחרי שעשינו קפה, דברנו, נשנשנו והמתנו אני מחליט לצאת לגרזן. ברור לי שבחוץ לא יהיה כלום ואגיע למטה תוך כמה דקות. דגדוגים של עילוי אנבאטי מזיזים מעט את הסרט בתחתית העמדה. האוויר כ"כ סטטי שאני מוותר אפילו על הרעיון להניף הנפה הפוכה ובוחר בקדמית.
פורש את המצנח הכי גבוה שהעמדה והממתינים מאפשרים לי, ממתין לאיזה משבונצ'יק, כל מה שיוכל לעזור לי לצאת לתוך האויר ולא לתוך השיחים. נסו לדמיין לכם חזה של אדם ישן, עולה ויורד - האויר באותו רגע זז פחות, וזה הכי הרבה שהוא זז עד אותו הרגע. ריצה מהירה קדימה, המצנח עולה אל מעל הראש, תוך כדי ריצה מבט למעלה לבחון בזריזות את המיתרים והחופה למקרה שצריך לבטל. המצנח נראה בסדר. מביט אל האופק ורץ בכל הכח. כאשר העמדה נגמרת אני שוקע. לא זוכר את שלב המעבר לישיבה ברתמה אבל כמה רגעים אחרי ה"המראה" אני ברתמה ומקווה רק שהשיח שאני טס לתוכו לא יתפוס אותי ויחזיר אותי לקרקע. כשהרתמה נוגעת בצמרת שלו ואני עובר מעליו אני רושם את השם שלי על אחד הענפים. אין זמן לנשום לרווחה כי בינתיים יש מולי עץ. בעדינות מירבית אני מייצר פנייה ימינה, שטוחה ככל יכולתי באותו רגע. העץ עובר משמאלי ואנו נפרדים כידידים. עכשיו יש זמן לוודא שהכל בסדר. ב-5 הדקות שעוברות עד שאני פוגש את הקרקע ווידאתי שהרזרבי במקום, הידית לא נשלפה והמיתרים והחופה - כולם תקינים. עכשיו נותר רק לעבור את דבוריה.

כבר מספר ימים שאני מקבל החלטות מטופשות בצורה שקולה. בהתקדמות האיטית בה הולכים 2 צעדים קדימה וצעד אחורה חשוב לזכור להביט לאחור כשצועדים אחורה ולהתייחס לאתגרים במלוא הרצינות כשצועדים קדימה, אפילו אם כבר עברנו אותם. עכשיו, אחרי ההבנה הזו, אני יכול לשוב ולצעוד קדימה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 29, 2012, 05:51:04 pm

איזו אחריות על כתפי. הגעתי ראשון לעמדה התנאים אמורים להשתפר, לפחות זה מה שהגורו אמר..... הרוח בהר הארי מזרחית. מהדרך מתקשרים אלי חברים האם להגיע או לא ? האם עדיף ללכת לכמון? אמרתי להם לבוא, עכשיו אם לא יהיו טיסות זה עלי. הרוח עדין מזרחית ומתחילים להגיע ראשוני החבורה, הם עלו להר על השיפוט שלי, עכשיו אני כבר אחראי על מזג האויר.
אבל אחרי כרבע שעה הרוח יורדת ומסתובבת לדרומית, אני נרגע חוץ מהעננים שבאים עלינו ממערב, פורש מהר ומחליט להיות ה"WIND DUMMY " וזה עובד לטובתי כי אני באויר ומי שלא המריא זה כבר באחריותו.

לא הייתה טיסה גדולה אלא מאבקים על פיפסים קטנים ואחרי כעשרים דקות שאני מצליח לשמור על הדובה והשמיים מתקדרים לאפור. אני גולש לכרמיאל ונוחת ליד הביג. טיסה נחמדה לשבת עם תנאים מוגבלים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 26, 2013, 08:01:44 pm

כשהגענו למנחת שזור השאלה הרגילה " לאן? האם ללכת לטיסה טובה בהר הארי אבל רק אחרי שהמזרחית תתחלף ? או על בטוח לטיסה עם פוטנציאל פחות טוב אבל הסיכוי להמריא גבוה כי המזרחית עד לא התחלפה ?" בדרך כלל אני נוטה ללכת על כיוון הר הארי כי נפש המהמר שלי עדין מחפשת את הטיסה האולטימטיבית והקרוס הזה מהר הארי לכיוון בית שאן והלאה.....
הפעם אני אומר לחברה " בואו לכמון זה למהירי החלטה !!! " אז עולים לכמון ותוך 10 דקות אנחנו כבר 7 מצנחים בשמיים 200 עד 500 מטר מעל ההר כאן כבר ברור קרוסים גדולים לא יהיו היום אבל אויר פעיל, מאתגר ואין בעיה להשאר כמה שרק רוצים. אחרי שעה אני מביט לכיוון הר הארי ושם שקט. אין מצנחים באויר ואני יודע שהפעם החלנו את ההחלטה הנכונה.
אחרי שעתיים הידים כואבות ואני תוהה איך משה רבנו החזיק ידיו למעלה יומים ואני מקטר אחרי שעתיים. חלק מהחברה מחפשים לנחות למעלה בעמדה ואני שמח לעצמי שהפעם השארתי את הרכב למטה אז אין לי מה להיאבק על נחיתה בעמדה.
גולש לסלאמה , נוחת עייף,רצוץ ומרוצה על הטיסה ,השבת והספורט הכייפי הזה שלנו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על February 10, 2013, 10:08:49 am

אתמול בהר ארי היה יום מיוחד עבורי. יש איזון שברירי בין פחד לאחראיות. אם הפחד שולטת קשה להיתקדם, ואם לא קיימת , הסוף שלנו בספורט יכול להופיע לתמיד, אחרי תאונה או כמעט.
לפני שנה וחצי יום יפה ניגמר בנחיתה לא מתוכננת ושבר קטן .
מהאירוע התווח ביטחון לנחיתות גדל ולפעמים לא מאפשר לי המשכים בקרוסים כי ״ אין מספיק גובה״ . אבל האמת שמחסום נפל ביני ובין הטיסה ולקח המון זמן להוריד את התווח למימדים הגיונים.
בשבת כמה פעמים שיקשקתי ורעדתי, אבל הפעם (התנאים הפשרו לי), התעקשתי ולא וויתרתי, עברתי מרכס לרכס מעבר כל וואדי עם העניים בדרום לנחיתה שעוד לא רציתי.
כמה חשוב לשמור על האיזון הזה , כי לי הכי חשוב להיות באוויר ולהנות עד 120.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: EldadYagen על February 10, 2013, 10:18:39 am

מברוק רוליק .. יופי של טיסה... ראיתי את ההתרגשות בעיניים שלך ( או שזה היה הבצל מהחומוס ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על February 10, 2013, 10:39:55 pm

ציטוט של: EldadYagen על February 10, 2013, 10:18:39 am

מברוק רוליק .. יופי של טיסה... ראיתי את ההתרגשות בעיניים שלך ( או שזה היה הבצל מהחומוס ;)

לא... זה היו הדמעות מהצחוק מלשמוע אותך מספר על הטיסה שלך....(כולל צ'ינו והמצלמה, מריה והנחיתה בביצה).. lugh

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 13, 2013, 06:19:44 pm

שאלתי "מי יהיה ה WIND DUMMY?" ולא קיבלתי תשובה , רולי וליאור עשו פרצוף של לא מתאים ואני נגש לפרוש.
יש מעט ימים טובים באתר"בית רימון" הצפונית הנקייה נדירה והרכיב המערבי לא מחמיא לעמדה, אבל היום הרוח על האף, אנחנו שלושה והרוח בשלב הראשון חלשה, אך מתחזקת והטרמיקות מגיעות לעמדה. אני מחליט לחכות עוד כחצי שעה אבל מתארגן.
הרוח אכן מתחזקת והציפיות גדלות.
אני מחליט להניף המצנח עולה יפה מעל הראש אני מסתובב ומתחיל לרוץ משב חזק שמגיע עוצר אותי ומרים אותי כ 10 ס"מ מעל הקרקע, אני נשאען קדימה כמה שיכול מגיע לשפת המצוק מצליח לדחוף עוד שלושה צעדים מתנתק ומאבד גובה במהירות אני כבר מתכנן את השיחים..... אך עובר כמטר מעליהם, אחר כך פונה לחפש עילוי יש טרמיקות קצרות ועצבניות לא מצליח להשלים סיבוב באף אחת מהן אך שומר על גובה, בציפרניים. עוד טרמיקה ועוד אחת וכל אחת אני מפסיד 2-3 מטר.
אני רואה את רולי אחרי וגם הוא לא מצליח להחזיק אחרי פחות מ 10 דקות אנחנו בשדה הנחיתה למטה וליאור שויתר על האפשרות להיות WIND DUMMY , הופך להיות "נהג איסופים" לפעמים כבר עדיף להיות WIND DUMMY.

 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 13, 2013, 06:36:42 pm

מהבית אני רואה מצנחים באויר ( זה היתרון היחסי של מגורים קרוב לאתר רחיפה) שם את המצנח על הרכב ואחרי 5 דקות אני ב"מבוא חמה" הרוח גבולית כ 25 קמ"ש אבל יציבה, המצנחים מקפלים ומחליטים לפרוש. אני מתלבט. אם כולם מקפלים האם אני פורש או פורש?
אני מחליט להתחיל להתלבש ולהתכונן הרוח עדין יציבה. פורש את המצנח, הרוח עדין יציבה. מניף בשקט והרוח יציבה, מסתובב וממריא והכל עולה הרבה סיסים מסמנים טרמיקות ומגיע עד 650 מטר גובה יוצא לטייל עד כפר חרוב עם הרכיב הצפוני לא תהייה בעיה לחזור (ומגיע בגובה של כ 500 מטר ) מסתובב והרכיב עכשיו דרומי ואני נגד הרוח ובמגמת ירידה. מתחיל לטפס בכל טרמיקה שנקרית על דרכי ומיד מאבד את הגובה כשאני פונה דרומה, למבוא חמה אני מגיע כ100 מטר מתחת למצוק אבל תוך שתי דקות אני שוב מאתיים מטר מעל העמדה, שוב הכל קל והכל עולה צמד חוויאים וצמד גלשנים מראים לי טרמיקות, ואני משחק לי עד שמחליט לרדת, הרוח עדין באזור ה 20-25 קמ"ש אז מחליט לנחות בעמדה, מאבד גובה לאט לאט ונוחת אחרי 55 דקות 2 מטר מהמכונית שלי. אחרי טיסה של 55 דקות אני מגיע הביתה אחרי שעה וחצי והאישה שואל האם הצלחתי לטוס כי חזרתי כל כך מהר. 

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על April 13, 2013, 06:53:18 pm

ציטוט של: kobliner על April 13, 2013, 06:36:42 pm

מהבית אני רואה מצנחים באויר ( זה היתרון היחסי של מגורים קרוב לאתר רחיפה) שם את המצנח על הרכב ואחרי 5 דקות אני ב"מבוא חמה" הרוח גבולית כ 25 קמ"ש אבל יציבה, המצנחים מקפלים ומחליטים לפרוש. אני מתלבט. אם כולם מקפלים האם אני פורש או פורש?
אני מחליט להתחיל להתלבש ולהתכונן הרוח עדין יציבה. פורש את המצנח, הרוח עדין יציבה. מניף בשקט והרוח יציבה, מסתובב וממריא והכל עולה הרבה סיסים מסמנים טרמיקות ומגיע עד 650 מטר גובה יוצא לטייל עד כפר חרוב עם הרכיב הצפוני לא תהייה בעיה לחזור (ומגיע בגובה של כ 500 מטר ) מסתובב והרכיב עכשיו דרומי ואני נגד הרוח ובמגמת ירידה. מתחיל לטפס בכל טרמיקה שנקרית על דרכי ומיד מאבד את הגובה כשאני פונה דרומה, למבוא חמה אני מגיע כ100 מטר מתחת למצוק אבל תוך שתי דקות אני שוב מאתיים מטר מעל העמדה, שוב הכל קל והכל עולה צמד חוויאים וצמד גלשנים מראים לי טרמיקות, ואני משחק לי עד שמחליט לרדת, הרוח עדין באזור ה 20-25 קמ"ש אז מחליט לנחות בעמדה, מאבד גובה לאט לאט ונוחת אחרי 55 דקות 2 מטר מהמכונית שלי. אחרי טיסה של 55 דקות אני מגיע הביתה אחרי שעה וחצי והאישה שואל האם הצלחתי לטוס כי חזרתי כל כך מהר. 

LIKE

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על April 13, 2013, 07:35:20 pm

ציטוט של: kobliner על April 13, 2013, 06:19:44 pm

שאלתי "מי יהיה ה WIND DUMMY?" ולא קיבלתי תשובה , רולי וליאור עשו פרצוף של לא מתאים ואני נגש לפרוש.
יש מעט ימים טובים באתר"בית רימון" הצפונית הנקייה נדירה והרכיב המערבי לא מחמיא לעמדה, אבל היום הרוח על האף, אנחנו שלושה והרוח בשלב הראשון חלשה, אך מתחזקת והטרמיקות מגיעות לעמדה. אני מחליט לחכות עוד כחצי שעה אבל מתארגן.
הרוח אכן מתחזקת והציפיות גדלות.
אני מחליט להניף המצנח עולה יפה מעל הראש אני מסתובב ומתחיל לרוץ משב חזק שמגיע עוצר אותי ומרים אותי כ 10 ס"מ מעל הקרקע, אני נשאען קדימה כמה שיכול מגיע לשפת המצוק מצליח לדחוף עוד שלושה צעדים מתנתק ומאבד גובה במהירות אני כבר מתכנן את השיחים..... אך עובר כמטר מעליהם, אחר כך פונה לחפש עילוי יש טרמיקות קצרות ועצבניות לא מצליח להשלים סיבוב באף אחת מהן אך שומר על גובה, בציפרניים. עוד טרמיקה ועוד אחת וכל אחת אני מפסיד 2-3 מטר.
אני רואה את רולי אחרי וגם הוא לא מצליח להחזיק אחרי פחות מ 10 דקות אנחנו בשדה הנחיתה למטה וליאור שויתר על האפשרות להיות WIND DUMMY , הופך להיות "נהג איסופים" לפעמים כבר עדיף להיות WIND DUMMY.

7:30 אני נוסע לנהריה לאסוף 13 ילדים שמשתתפים בפרויקט "להכיר את השכן" שזאת תוכנית ממומנת על ידי היחוד האורפי, למפגש נוער ישראלי ופלסטיני. מתקשר בדרך ואומרים לי "תתסתובב.. הילדים היבריזו".
מעוכזב אני עוצר במג'ד אל כרום לסדר מחשבות ו8:04 הנייד מצלצל.. אבנר שואל אם אני טס היום...
הציוד בבית, המחשבות עם התוכנית שהשתנה רגע לפני, אומר שבעוד רגע אחזור אליו , עושה עוד טלפון ונוסע הביתה. סוגר על 10:00 בבית רימון ומקבל עוד שיחה, עכשיו מליאור ומשתף אותו .
לטוס עם אבנר היה עד עכשיו כמו שעון שווצרי.. עובד ולא מפספס.
ב10:30 בעמדה ומחכים. כבר הייתי בסרט הזה.."עוד 20 דקות ויהיה אפשר להמריא."
רוחות שעולות בהדרגה מ5-עד משבים של 20 צפוני  עם רכיב קל מערבית.
לא רציתי להיות ווינדאמי, פעם השניה בעמדה ועם כל הכבוד (ויש כבוד) לכמות ענקית של שעות שטסתי לאחרונה, יש בעמדה שני מרחפים וותיקים ממני בהרבה. יש משהו מלהיות "בעמצא" כמו הפעם היחידה שטסתי כאן שנותן ביטחון.

ראיתי את אבנר יורד מהר יחסית..  ואני רתום מוכן עם קיר מולי... אולי משהו לא עבד טוב אצלו? אולי אני כן אצליח?
לא חשבתי על הסיפורים של הילדים אלימים למתה..מצנח מעל הראש רץ קדימה , ניתוק, עומד מעל הסלע, ניתוק, עומד מעל העדמה ומתנתק סופי (ל 7 דקות ארוכות). פונה מזרחה ומחפש את אבנר בדופן המזרחי של הבליתה הקרובה. אבנר 15-20 מ מתחת נילחם ומגרד את האימא של הגירודים. ואני עם תרמיקה של 0.2 מנסה גם לשרוד. אבל הבוע נעלמת ואני נופל בסינק של 1.8 ומזלי שהפעם לא גירדתי כמו בתבור או שרונה. כי בלי ספק הייתי נישאר על העצים ואין לי כח יותר על איתי.....
מספיק. אבנר יוצא אחוצה ואני אחריו.. 15 מ יותר גבוה. מגיע מעל שדה חיטה ירוק ושם מקבל עוד בועות שלא שוות את המעמץ.
נוחת והולך לאבנר 100 יותר מערבה ומחכה האיסוף של ליאור.

מסכנה ראשונה: גם שעון שווצרי יכול להתקלקל.
מסכנה שניה: עדיף להיות ווינדאמי שני (לא שמשנה משהו מלהיות הראשון) אבל בסרט של האיסופים הייתי ביום חמישי ...מצטער ליאור שדחפתי אותך לאיסופים היום... ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: lirons על April 15, 2013, 10:09:45 pm

על הגבול
-----------
על הגבול של איבוד השפיות יצאתי לחפש משמעות
למדתי רבות בימי מסעותיי עם תרמיל על גבי בחולות

על גבול המצוק שנמתח מתחתיי הדופק עלה במהרה
נפרשתי מוכן ויצאתי הישר אל עבר עתיד לא נודע

על הגבול בין ישראל לירדן נדדתי במסע רוחני
כל אלו שבזו לי מתחתיי הצביעו לי על דרכי

על הגבול בקצה האוויר שעולה הרגשתי קצת לחץ גולה
אך על זאת התגברתי כי תיכף נצמדתי לצד שנשאר עוד מלא

על הגבול בקצה התנאים שעברו, לצאת עוד חשבתי כדאי
ותיכף ויתרתי ואז גם אמרתי שאני די אוהב להיות חי

על הגבול בין דמיון למציאות, בין נשמה לגוף
חלום שחלמתי הפך אמיתי, חלום שחלמתי ריחוף

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על April 15, 2013, 11:27:50 pm

ריח גומי שרוף. תמיד שמעתי על ריחות. ואצלי לא היו עד היום. כבר מכין את הנחיתה. שעה וחצי... לא רע. אבל הקרוס יהיה קצר. לא נורא.
מהאזור של המגרש הכדורגל של כפר קמא עולה ריח של גומי שרוף ואני נדבק אליו. הגלייד עם סינק בלתי ניגמר , ניגמר בסוף בריח גומי שרוף, עולה עוד 850 מ ששווים מיץ אשכוליות אדומות בארומה-צמח . אני אוהב ת'ריח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על April 25, 2013, 07:27:21 pm

יום שבת 6.4.13
רום כבר הרבה זמן לא בא לחפ"ק אותי בטיסות, אבל היום הוא במילא קם מוקדם לעבוד בכדור פורח, וחברה שלו בקיבוץ, אז יאללה יום כיף, והוא יוכל גם להשגיח על קרמבו.
אוף, נחיתה למטה, ולעזאזל עם המעיל וחגורת הציפה המתנפחת, חם פה!
אני יכול להאשים רק את עצמי כי אני יודע שהמיתרים של הדלתא בעייתיים, אבל בכל זאת הצלחתי להמריא עם קשר בחלק העליון של המצנח, ולקרוע מיתר באוויר בנסיונות לפתוח אותו, מה שכמובן מביא אותי להחלטה לנחות, ואפילו הצריך קצת ביג אירס (שלא יהיה לאף אחד ספק שזה היה יזום )
טוב מה עושים עכשיו? לאלתר תיקון בשטח, לעכב ולמרוח את אח שלי וחברה שלו, או ללכת הביתה מוקדם יחסית אבל רגוע, ולנצל מה שנשאר מהשבת?
תוםתום תודה על חתיכת מיתר מ'צוקמק שהבאת לי רבע שעה קודם בעמדה.
מניף בשדה למטה, העברתי את המיתר המתוקן מסביב לשניים האחרים שיוצאים מאותו אחד ראשי... איזה שטות.. יש סיכוי שאני ברגעים אלו ממש מפספס את החלון של היום.
נשימה עמוקה, אני פותח את המיתר, מעביר כמו שצריך, קושר שווה, וכל טקס ההנפה ווידוא מחדש.
כשעה מאוחר יותר, בגובה 780 מטר, ברוח עם רכיב צפוני משמעותי,  אני מתלבט אם לחזור שוב להר או לצאת עם מה שיש. ליאור עם מצנח ירוק לבן, בערך 300 מטר לפני מעל ההר עולה בטרמיקה חזקה, ויותר חשוב רחבה. זה משכנע אותי ללכת נגד הרוח והאינסטינקטים שלי ולחבור אליו. בדרך אני חוצה כמה טרמיקות נחמדות, שללא ליאור מול הפרצוף הייתי בכיף נעצר עליהן.
הטרמיקה מאוד רחבה ויש לה כנראה כמה מוקדים, אני החלטתי להסתובב  איזה 50 מטר לפני ליאור, אבל בכל זאת ימינה כמוהו, נראה שהוא שם לב שאני עולה קצת יותר מהר ממנו, כי הוא משפר כל פעם קצת אליי. אנחנו כבר הרבה יותר קרובים, באותו הגובה, אבל עדיין במעגלים נפרדים.
ואז מגיע הסיבוב שבו שנינו מבינים ללא מילים שעדיף להתאחד, כשאנחנו עם הפנים אחד מול השני כל אחד מרחיב טיפה את הסיבוב, ואנחנו עוברים מטרים ספורים אחד מהשני, אבל בטבעיות, ללא שינוי חד של המסלול, ומשלימים סיבוב אחיד.
זאת ממש לא הפעם הראשונה שאני מטרמל עם מישהו, ואני לא מתרגש יותר מידי, אבל בכל זאת בכל סיבוב מתואם כזה יש משהו, משהו עמוק יותר מחוקי הדרך בטרמיקה, גרעין מסוים, בעל הרבה שמות והרבה צורות, משהו כמעט מיסטי, רוחני. ואולי אני סתם נסחף?
אנחנו ממשיכים בתיאום סביר עד 1200 שם אני מחליט דרומה, וליאור מזרחה.
צפונית לטמרה אני עובד עם טרמיקה לא חזקה ולא מסודרת, סה"כ אני עולה, אבל לא מצליח למצוא מרכז מסודר לשבת עליו.
600 מטר מזרחית לי אני רואה להקת חסידות בעמוד יפה, עולות יותר מהר ממני משמעותית. הן קצת יותר נמוכות ממני, במורד הרוח, אולי אני יכול להגיע אליהן, אבל זה הימור לא קטן. זה נשמע כל כך רומנטי ומזמין, אבל אני יודע שקשה מאוד לסמוך על הציפורים, לא כל מה שהן מטרמלות עליו בקלות מתאים למצנח המגושם שלי. יש להן רדיוס סיבוב קטן יותר, קצב שקיעה איטי יותר, כבר נפלתי בפח הזה לא פעם, אני ממשיך בשלי, ומצליח להוציא כמה סיבובים שלמים פחות או יותר בפלוס 1, עד שאני מאבד גם את זה ועובר לגלישה ברוח גב. שוב מוצא משהו לא מסודר, חורק שיניים. 20 מטר מעלי חסידה בפול ס.ס. לעמוד ההוא, שכבר יותר גבוה ממני, ואני בשלי, עוד סיבוב מקוטע, ועוד כמה ביפים קצרים מידי, עוד סיבוב אחד ואני משתכנע לבדוק את האזור עם הציפורים.
טרמיקה לא חזקה במיוחד אבל סוף סוף הואריו בניגון אחיד ולא בשיעולים. החסידות כבר נעלמו, למה לא הקשבתי להן קודם?
מינוס 3 כבר גורם לי לדחוף את הס.ס. עד הסוף. מינוס 4 זה פשוט לא פייר! איך כל הגובה שאספתי בשיניים מתבזבז כל כך מהר, באמת שבא לי לבכות.
אני כבר מתחיל להשלים עם נחיתה במולדת, נראה אם ניב בבית...
כמה אני מעל הקרקע? 100? 50?
הסינק הולך ופוחת, אני מרפה מהספיד בר, מינוס אחד, מינוס חצי, אפס, קצת ימינה, זה מהיר אבל בכל זאת הדרגתי באיזשהו אופן, משדר שזה רחב עוד לפני שאני לגמרי בפנים.
אחת, שתיים, שלוש, יאללה זה מספיק, סיבוב הדוק, ועוד אחד, פותח אל החזק רק קצת, לא מסתכן בנפילה לצד השני.
הקרירות הזאת מרגיעה, העמק בטווח גלייד, ב-1000 מטר באמת שאפשר לנשום לרווחה.
אלו בטוח לא דיות, אולי עקבים? חבל שאני לא יודע לזהות. זה מפתה לנסות ולטוס ממש איתם, אבל הם לא בהכרח מתמרכזים על הליבה החזקה ביותר, פתאום הם עוברים לשמיניות, מחליפים כיוון, בכלל עסוקים בריבים ומרדפים. תודה רבה, היה נחמד, בחזרה אל הספיד בר.
עוד טרמיקה טובה קצת לפני המחצבה השחורה. ושוב הציפורים האלו מסביבי אבל לא ממש איתי, הפעם אני אפילו לא מתייחס, ממורכז לי בתוך עצמי.
שדה נחום, בית שאן, הרוח פה כמעט מערבית לגמרי ודי חזקה, שוב סינק, את בית שאן אני כבר לא אעבור ממערב, ככל שאני מאבד גובה אני משפר מזרחה לרוח גב, לסחוט עוד כמה קילומטרים.
לפי הסחיפה של הרוח היא השתחררה מהאזור של המאגר הזה, לא חזקה ולא מסודרת במיוחד, אבל זה מה יש. שוב הציפורים הלא מזוהות האלו, די קרובות אלי. נראה שהן לא כל כך מפחדות. יכול להיות שזו אותה השלישיה מקודם?
היא בסיבובים ימינה, אני בסיבוב ימינה.
ואז מגיע הסיבוב שבו שנינו מבינים ללא מילים שעדיף להתאחד, כשאנחנו עם הפנים אחד מול השני כל אחד מרחיב טיפה את הסיבוב, ואנחנו עוברים מטרים ספורים אחד מהשני, אבל בטבעיות, ללא שינוי חד של המסלול, ומשלימים סיבוב אחיד, ואחריו עוד אחד. היא מיישרת וממשיכה הלאה,
אני נשאר לבד עם המשהו, המשהו המיסטי, הרוחני, המשהו שכל מילה נוספת עליו רק מקלקלת.
גלייד עם הרוח, מינימום סינק, נווה איתן? מעוז חיים? טרמיקה מעל כביש ה"מינוס 200", אני לוקח את הסיכון של לנחות באמצע שומקום, סיכון שמשתלם לי כשאני עובר מעל מאגר ה"קלח" המצופה פלסטיק. הצל שלי כנראה מפחיד להקה קטנה של שקנאים, שהלבן שלהם בוהק על רקע המים הכחולים- ירוקים. אני משפר את הזווית של מצלמת הקסדה כלפי מטה. הם ממריאים ומיד מסתדרים ב-וי, רק כדי לנחות בצד השני ולהשאיר שובלים מקבילים של קצף על המים.
בשלושת הטרמיקות הבאות הסחיפה, באופן די מפתיע, נהיית הרבה פחות חזקה ויותר דרומית, מה שמוריד ממני את הבעיה הטיפשית הזאת שנקראת גבול, ונותן לי את הפרווילגיה להמשיך ולהתעקש על הטרמיקות אפילו שהן חלשות.
בסופו של דבר אני מוצא את עצמי קצת דרומית למחסום הבקעה, ליד הכפר ברדלה, ומנופף בידיים מול עשרה ילדים מקומיים כמו ציפור, מנסה להסביר להם מאיפה באתי...
בבית אני דבר ראשון בודק את המצלמה, ומגלה כמובן שהיא נכבתה עוד לפני מולדת.
לא נורא, זה אחלה תירוץ בשביל לכתוב סיפור טיסה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על May 07, 2013, 11:45:08 pm

פתאום אני מגלה שהתא מטען פתוח..מסתכל פנימה וההוק 2 איננו. .... מרגיש כאב בכל הגוף. עוד פעם קורבן של גנבה. מרגיש חום ... מזיע. ותוך כדי ההרגשות עצובות מצליח להכנס להיגיון..... באוטו שלי אין תא מטען... זה היה באוטו הקודם. לברלינגו יש לו דלתות....
מיתעורר.... קם מהמיטה, רץ למעטה, פותח את האוטו ומביא את הציוד הביתה ו ממשיך לישון.
 סיוט  של ממש.
זה קרה לי היום.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אבי שאול על May 12, 2013, 12:27:56 am

ציטוט של: ROLLY על May 07, 2013, 11:45:08 pm

פתאום אני מגלה שהתא מטען פתוח..מסתכל פנימה וההוק 2 איננו. .... מרגיש כאב בכל הגוף. עוד פעם קורבן של גנבה. מרגיש חום ... מזיע. ותוך כדי ההרגשות עצובות מצליח להכנס להיגיון..... באוטו שלי אין תא מטען... זה היה באוטו הקודם. לברלינגו יש לו דלתות....
מיתעורר.... קם מהמיטה, רץ למעטה, פותח את האוטו ומביא את הציוד הביתה ו ממשיך לישון.
 סיוט  של ממש.
זה קרה לי היום.

רולי אם לא היית היו צריכים להמציא אותך  ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: איתן שבירו על May 12, 2013, 11:08:52 am

רולי
אתה מטפל בעצמך ,? מקבל סיוע מהמדינה ?

אם לא אז תדע שמגיע לך סיוע , כל זה כי יש לך את כל הנתונים!!  lugh

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על May 12, 2013, 12:00:28 pm

ציטוט של: איתן שבירו על May 12, 2013, 11:08:52 am

רולי
אתה מטפל בעצמך ,? מקבל סיוע מהמדינה ?

אם לא אז תדע שמגיע לך סיוע , כל זה כי יש לך את כל הנתונים!!  lugh

תגיד שבירו..... אתה לא חולם?...אתה יודע שהסיוטים הם ביטוי של פחד לאבד מה שאתה אוהב?? ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על June 03, 2013, 11:38:38 pm

200/300 מ  מעל המנזר, 900 מגובה אני מתרמל כדי להגיע ל950 שקבעתי גובה יציאה להיום. ב1200 מתרמלים צחי, גל, אלדד ,איתי אלמוג ואביב,אולי אני אגיע לגובה שלהם?
אני יודע שאני לבד בתרמיקה שלי ובכל זאת ששמעתי רולי  בצעקה.. לא יכלתי אלה לסובב את הראש 360 אופקי ואנכית ולחפש למי הפרעתי , מי חתכתי. שדיברתי  באבו ג'אמל עם צחי גם הוא 300 מעליי שמע את הצעקות בברור . רולי רולי רולי כמה פעמים. גם הוא חיפש אבל אני לבד.... חברים מחרשים שזיהו את המצנח שלי הפעילו כל הקבוצה של מטיילים שעשו סובב תבור. כולם ביחד. והאמת שהיה די מפחיד...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 17, 2013, 03:34:49 pm

כבר חודשיים לא נגעתי במצנח והשבת הגיעה. ההתלבטות מביאה אותי להלטה על מבוא חמה כן בלי קרוס אבל בלי נסיעה ארוכה 5 ק"מ מהבית.
מגיע לעמדה על הקרקע מספר גלשנים ומשה אחד עם מצנח, הרוח פעילה אבל לא חזקה מדי להמראה אני שואל את משה למה אף אחד לא באויר והוא עונה לי שהוא רק עכשיו הגיע ומיד הוא ממריא. אני פורש והוא ממריא אחרי שנים שלושה סיבובים הוא בדרך אל הכינרת או למנחת שם למטה. גומר לפרוש ויוצא לאויר, המראה טובה וקטה ותוך כ-5דקות אני כבר ב600 מטר הכל עולה ואני בטיול לכפר חרוב לצילומי אויר, כשהגובה כבר 700 מטר. אחרי כ 10 דקות מעל כפר חרוב נכנס לסינק שמריח טרמיקה עצבנית ואכן במכה אני עובר ל +10 , מתחיל לחזור לכיוון מבוא חמה ושוב הסינק החזק שמבשר לי עוד טרמיקה עצבנית. שמנערת אותי ומרימה אותי שוב לגבהים שאינם רגילים באתר זה. מתקרב למבוא חמה ובוחר להיכנס אל מעל הכביש ולנחות לידו בשקט. אחר כך שואל את עצמי האם משה נתקל בטרמיקה אלימה כזו כשהחליט לצאת לכיוון הכינרת?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על June 19, 2013, 11:10:01 pm

ארבע וחצי אחרי הצהריים, סיבוב האכלה אחרון של הדגיגים, מת כבר לסגור את היום המעיק הזה.
היי הנה שקנאים.
שקנאים??? מה שקנאים עכשיו? הם לא יודעים שנגמרה העונה, כבר אין שומר ציפורים, כולם כבר בבית, אני לבד בשטח...
יש איזה 25-30 מחולקים לשתי קבוצות, הם די נמוכים, 20-30 מטר מהקרקע, וטסים לכיוון מערב.
הרוח כבר קצת נרגעה, אבל עדיין כ-25-30 קמ"ש, הם נאבקים נגדה, טסים ישירות מולה ומנפנפים במרץ.
200 מטר מערבית אליי הקבוצה האחורית נכנסת לטרמיקה ומיד מסתובבת שמאלה. וואו, יש פה איזה פלוס שתיים פחות או יותר, יפה להם בשעה כזאת להתחיל לטרמל, יאללה דפקו שעון ולכו כבר הביתה... אבל הם עולים יפה, אפילו מבינים שהם יכולים להפסיק לנפנף תו"כ טירמול. תוך שני סיבובים גם הקבוצה הקדמית עושה אחורה פנה ומתברגת בסיבוב ימני. ימני? הלו חוקי דרך...
הם בינתיים בגובה יפה של איזה מאה מטר, ונסחפים מעליי חזרה מזרחה, אני לא יכול להסתכל כשהם מול השמש, אבל כשהם עוברים אותה אני רואה שכולם חוץ מאחד, ההכי נמוך, כבר עברו לסיבוב שמאלי.
אני תוהה לאן הם ימשיכו אחרי הטרמיקה הזו? מצד אחד היא לוקחת אותם לכיוון המאגרים הגדולים שלנו, מצד שני הם קודם טסו בדיוק בכיוון ההפוך. לך תדע, ברגע אחד הם עושים ביגאריס ונופלים על איזה אגם.
גם האחרון קולט סוף סוף ומשתלב עם כולם בסיבוב שמאלי.
יש להם כבר איזה 400 מטר גובה, אבל הם נסחפו לקיבינמט, באמת שווה להם לחזור עכשיו?
פול ספיד סיסטם לתוך הרוח, הם עונים לי, כנראה שהם סגורים על הכיוון שלהם, זה כבר נהיה מעניין.
דווקא חודרים יפה, אבל מאבדים לא מעט גובה.
הכנפיים בתצורה שדומה ל"ביג אירס" שלהם, אבל לא יותר מידי, רואים שזה רק בשביל להתמודד עם הרוח.
והם מתמודדים... ומתקדמים... ומאבדים גובה, ומתקדמים... עוד קצת...
גיים-אובר, הגעתם רק לקו שלי, ואתם בגובה שבו התחלתם קודם לטרמל, 200 מטר מערבה מכאן!
יאללה יאללה, קצת צפצופים, קצת מחיאות כפיים, תתחילו לנפנף, החזקתי מכם יותר מזה.
 
הטבע הוא מדהים, אפשר ללמוד ממנו המון, אבל אחרי הכל, מוח של ציפור הוא עדיין רק מוח של ציפור...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על July 01, 2013, 11:44:14 pm

חורף, כמון, הרוח עם רכיב צפוני וקרובה למגבלה עליונה.
אף אחד לא ממריא וכולם מחכים.
אני עומד עם צחי, מנסים להבין את התנאים, יש טרמיקות או שזו רק רוח?
אני באופטימיות הרגילה טוען שיש טרמיקות, צחי אומר שזו כמעט רוח נטו, באחזוי לחות כאלו, אם הייתה פעילות כלשהיא, היא מייד הייתה יוצרת עננים.
להקת עגורים מתקדמת לכיווננו ממזרח, מסודרת במבנה ראש חץ, מנפנפת בכנפיים.
אצלנו בעמק נדיר לראות עגורים, הם משאירים את אזור הבריכות לשקנאים כנראה.
אנחנו עוקבים אחרי הלהקה, אין שם יותר מעשרים.
והופה הם בסיבובים יפים, אחידים, כל הלהקה כגוש אחד, כמו שעגורים מטרמלים.
"אתה רואה! אמרתי לך שיש טרמיקות!"
"חכה, העגורים לא יודעים מה זה רכס, הם רק חושבים שהם בטרמיקה, תראה איך הם ימשיכו להסתבוב עד שהם יצאו מהעילוי של הרכס"
והם מסתובבים ומסתובבים, נסחפים מערבה ברוח המזרחית הערה, צוברים גובה די יפה עד ש... הם מגיעים מעל היישוב, יוצאים מאזור העילוי של הרכס וחוזרים לנפנף במבנה החץ שלהם.
העגורים כנראה דילגו על קורס רכס ועברו ישר לטרמיקות, לא פלא עם מה שקורה בנתניה ;)



עולים לתבור, כמה חברה ברכב, "נו מה קורה, אתם חושבים שכבר יש תנאים שם למעלה?"
"הנה יש ציפור באוויר!" רולי מצביע.
"רולי זאת אנפה, אין לה מושג מה זאת טרמיקה..."
"טוב נו, אבל היא בטח מעולה בהנפות" חיוך של רולי ;D

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על September 05, 2013, 05:05:37 pm

ממריא במשב קליל ומייד נכנס לעילוי, שתי שמיניות ואחריהן מתחיל סיבובים מלאים. תוך 3 דקות אני כבר רואה את הענן מתקרב והתרמיקה יציבה ונעימה על 3+. רגע לפני הענן טס לשוליים שלו ונכנס לערפל בשולי הענן, עוד סיבוב אחד בשביל הכיף ויוצא ליד הענן. כולם שיראו את התמונות יגידו "איזה יופי, איזה נוף", אבל רק החברים לרחיפה ידעו איזה יופי זה באמת כי היופי הוא לא רק הנוף.

יאללה גז לענן הבא ...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 07, 2013, 08:29:23 am

התחזית היא לצפוניות אבל מחליט לנסוע לתבור לפחות להיפגש עם החבורה ואולי לפתוח שנה חדשה. בכל זאת שלושה חודשים לא ריחפתי והמצנח זועק לאויר.
יום עם ראות מדהימה כמעט ללא אינוורסיה נוטע תיקוות. מגיעים לעמדה רוח חלשה מהתלת בין צפונית לדרומית כך שלנו האופטימיסטים ללא תקנה יש סיבה להתלבט את מתחילים ב PARAWAITING, בתפילות ובעיקר בניתוח הרוח, הרוח שלא מתחשבת בנו מתיצבת על צפונית. אז מתחיל הדיון שלפעמים נמשך יותר משעה "נשארים ומחכים או נוטשים את העמדה?" " הרוח תשנה כיוון למערבית? או נסתכן על משבים צפוניים בעמדה המערבית?" אני לא נכנס לדיון אלא מקפל את המצנח ומודיע שאני יוצא לעמדה הצפונית אחרי 10 דקות רוב החבורה, בעמדה הצפונית ואכן המשבים אמנם עדין חלשים אבל לפחות בכיוון הנכון אני פורש ומחליט להיות הWINDDUMMY , מגיע משב נכון המצנח כמעט לבד מתייצב מעל ראשי ואני באויר, נוף אחר , לא מוכר של התבור, המנזר מצידו הצפוני ואני זהיר רק שמיניות ב10 דקות הראשונות לחזור לתלם להרגיש את המצנח. צוק ממריא מיד אחרי עוד מצנח או שנים ממריאים ואני לא רואה יותר המראות, צוק תופס מיד גובה ואני מטפס לאט לאט. ב 1000 מטר אני יוצא דרומה כדי להגיע עד לגובה של כ 150 מטר מעל קיבוץ עין דור, מאתר עמדת נחיתה ומתחיל בהכנות. פיפס קטן ואני מחליט לנסות לתפוס את הטרמיקה אחרי שני סיבובים של פלוס חצי אני מתחיל לטפס ונרגע רק ב 850 מטר מעל עין דור ממשיך לגזית ושוב טרמיקה שמביאה אותי ל 1400 מטר עכשיו כבר האגו מתחזק ואני מתחיל לחשוב על משפטים כמו "גיל ותרגיל" או "חוכמת הזיקנה....  tumbup " עובר את מולדת עדין מעל 1000 ומסמן את ניר דוד לתחנה הבאה . אויר מחותחת סינק חזק ואני מוצא את עצמי נוחת מרוצה אחרי שעה ורבע בבית השיטה. מעלי מעל 1000 מטר צוק וגונן ממשיכים דרומה .... ביום שהתחיל עם המון סימני שאלה.

צוק (מלך) red_glider נחת בקליה אחרי כמעט חמש שעות באויר אני מקנא כי הייתי באויר ביום כזה ואם הייתי מצליח זה היה מגשים חלום ישן אבל הספורט שלנו מורכב מ 80% נסיון ו 20% מזל (או להפך ) והחוכמה הגדולה לשלב בינהם.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על September 26, 2013, 09:31:22 pm

אמיר פעם שאל מה הרגע הכי אהוב בריחוף... או משהו כזה. עניתי בלי למצמץ - הניתוק מהקרקע-....ועדיין חושב כך.
הניתוק מבטה את ההפתעה של החופש... את היכולת שלנו לנצח את הטבע של בני אדם . ולטוס. הכל מתחיל בהמראה.

אבל הנחיתה?
ולא מדבר על נחיתות במצבי חירום. כל נחיתה.
נחיתה הייתה צריכה להביא סוג של אכזבה...אבל לא אצלי. אני מתאכזב בגובה 100 או 200 על פני השטח שהבנתי שניגמר. עובר לMODE נחיתה ונגמר האכזבה. עכשיו לנחות בשלום. מאיפה בא הרוח. עלולים באזור? יש מכשולים? לא לעשות S מיותר שהשתול אותי.. לא לצאת לפיינל לפני הזמן שהשדה תספיק לי.
ואז הקרקע עם הפלייר. 
תחושה של הקלה. תחושה של רגיעה. אפשר לנשום עמוק ולהתחיל לקפל. ולא חשוב עם זה היה בדיר אל אסעד, דבוריה או צמח. אפשר כבר להתחיל לתכנן את הטיסה של מחר..........

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על September 26, 2013, 11:09:57 pm

מבחינתי יש רגע שמשתווה לרגע הניתוק מהקרקע, זה הכניסה לתרמיקה הראשונה של היום. תחושה של קיום הבטחה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: גונן גל על September 27, 2013, 05:57:37 pm

מה שכל כך יפה בספורט שלנו שגם אחרי שנים רבות חווים כל פעם חוויות חדשות.

היום גלשתי מהתבור לכיוון קיבוץ גזית. לאחר שחלפתי מעל הקיבוץ, הגעתי ליובלים של נחל תבור מדרום מזרח לקיבוץ בגובה של כ-500 מטר מעל פני הים התחלתי לחוש מצוקת גובה ולחפש עילוי.

בד"כ באזור ערוצי נחל תבור מתפתחות טרמיקות ואכן די מהר מצאתי אחת אך בהתחלה לא הצלחתי ממש להתמרכז עליה. לפתע אני רואה לא רחוק ממני באותה טרמיקה בז שכאילו קורא לי ומסמן לי איפה צריך להסתובב. הסתובבנו כך מספר סיבובים ועלינו יפה. בשלב מסוים איבדתי אותו ואז הופיע שוב לסמן לי את מרכז העילוי שהוא יודע למצוא טוב ממני. כך עלינו עד לגובה של כ-1,100 מ.

זה היה בהחלט שיעור מאלף שעזר לי בהמשך הטיסה מעל מבצר בלואר ועד גני חוגה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 04, 2013, 04:13:03 pm

קי הונג הוא חבר טוב, מדריך רחיפה וטייס טנדם בטורי פיין - סן דיאגו כבר 20 שנה אולי יותר, עכשיו הוא הגיע לארץ ובא לבקר.
החלטנו לצאת לרחף התחזית מראה רוחות חזקות בכל הארץ רק ואפשרות רחיפה במבוא חמה בין 09:00 ל 11:00 .
אנחנו מתייצבים בעמדה ב 08:30 רוח דרומית חלשה עדין אין טרמיקות אז מחכים..... בתשע אני מחליט להמריא מחזיק בגובה העמדה בקושי קי מצטרף ואנחנו נלחמים לא לרדת מתחת למדרגה העליונה, בשיניים עולים לגובה העמדה. ובאפשרות הראשונה נוחתים בעמדה. עדין לא אורזים והרוח מתחזקת ( זאת הייתה התחזית....) פורשים מהר לפני שחזק מדי, קי ממריא ואני עומד לבד בעמדה וחושב האם אני צריך להמריא בתנאית מתחזקים, אני מתלבט והרוח לא מחכה, קי כבר בגובה 200 מטר מעל העמדה. חושב האם הייתי ממריא אם היו עוד מרחפים מסביב ? מה צחי היה אומר ?
אני יודע שכל החלטה לא תהייה טובה.
פתאום הרוח נרגעת קלות המצנח מעל הראש שלי ואני באויר, הכל עולה מסביב ואנחנו חגגים ב 400 ואחר כך 500 מטר מעל העמדה. מסתובבים על כל הרכס מעל כבר חרוב ושוב בחזרה שעתיים של משחקים באויר הכל עולה הרוח יציבה באזור ה 25 קמ"ש. חגיגה של שמים. אחרי הנחיתה קי זורח ואומר שמזמן לא נהנה כל כך מרחיפה.
אני אמנם נהנתי אבל לא בטוח שהייתי צריך להמריא.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 04, 2013, 04:44:39 pm

שעתיים רוח יציבה באזור ה25 דווקא נשמע לי אחלה רוח להמראה ולטיסה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: gavriel על October 04, 2013, 07:10:43 pm

היום עלינו, נועם דיסקין, שי שרעבי ואנכי לעמדה (הר-סהרונים, כמובן).  שמים  4/8, קומולוסים יפים ורוח משבית, כרגיל, בין 15 ל 30 עם פיקים לכוון ה 40.  בהחלט רגיל למקום. אבל הרוח עם רכיב מערבי מידי.  (אידיאלי - צפונית נקיה). 
  נועם מנסה להמריא ראשון.  לא כל כך הולך לו ואני מתייצב.  בניסיון שני ממריא.   מרכס וצובר גבה.  שי קורא לי בקשר וממליץ  לבצע שמיניות במקום 360.   באחת השמיניות  המצנח רץ ימינה, קיפול ופלק !!! נפתח. האפסילון 5 עושה את העבודה.  שוב צובר גובה  ומחליט להמשיך עם הרכס מערבה, תוך חציית כביש הנפט וקו המתח. שם ס.ס ליתר ביטחון.
  עברתי !  הטיסה מערבה לאורך הרכס איטית בגלל הרכיב המערבי. יש גם התחזקויות של הרוח בגלל העננים שעוברים.
  מגיע לקיר ההפוך והר קטום.  זה המקום לצבור גובה ולצאת.  אני מחליט נגד בגלל הסחיפה לכוון איזור מבותר ומסתובב חזרה.
  הדרך חזרה מהירה מאד.  כמעט רוח גב.   רואה את שי ונועם עדיין בעמדה ומחליט לנחות ליד הרכב.  זה לוקח קצת זמן, כי יש עילוי חזק גם מחוץ לרכס.
   נועם ושי יורדים ברגל. הרוח התחזקה.

    יהיו עוד ימים.

כותרת: בעניין: Re: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 04, 2013, 08:19:44 pm

לזה דווקא אני קורא "לשקר לעצמכם" !!!

אין דבר כזה 15 עד 30 עם פיקים של 40,  זה 15 עד 40 !!!

הפרש משבים של 25 קמ"ש ופיקים של 40 זה אומר מעל המגבלות גם של מרחפים מנוסים.
אי שמירה על מגבלות במוקדם או במאוחר תביא לתאונה. אז הפעם היה מזל, אבל אין לדעת אם בפעם הבאה הוא לא יגמר.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 12, 2013, 06:48:54 pm

אתמול טסתי חצי שעה והלכתי 40 דקות עד הכביש, היום טסתי שעתיים ועשרים ונחתתי 10 מטר מהכביש. לך תבין את הספורט הזה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על October 12, 2013, 08:12:01 pm

ציטוט של: צחי רייל על October 12, 2013, 06:48:54 pm

אתמול טסתי חצי שעה והלכתי 40 דקות עד הכביש, היום טסתי שעתיים ועשרים ונחתתי 10 מטר מהכביש. לך תבין את הספורט הזה.

ופעם טסתי 45 דקות והלכתי 4 שעות....וגם חשבו שאני בג'נין.... :-\ (מרמת סירין לנחל תבור באותה טיסה הקשר לא עבד, הטלפון התקלקל..)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על October 29, 2013, 12:44:15 am

היום אחרי התלבטויות אדם ואני עלינו להר  הארי למרות המזרחיות וצפוניות הצפויות. כי למטה היו דרומיות פעם רכיב מע ופעם רכיב מז.
המשבונים למעלה נתנו לנו תקווה אבל לי לפחות לא שכנע כדי לפרוס. הצפונית היתה דומיננתי והאנאבטי לא היתה מספיק חזקה.בנתיים מניף והחופה מסתובבת לו מז עם רכיב צפונית.... או מזרחית נקיה במקרה הטוב.
פתאום משב דרומי מגיע, אדם מניף ויוצא. תוך כדי ניתוק, החופה מתקפל, ימין,  שמאל, טילטול. .. חופה 10מ  דרומית לעמדה, 5,6 מ מעל השיחים...
חופה שרוקדת מוזיקה של לי סייד ואדם מנגן בה. היה קצת מפחיד למרות שאני מכיר היכולות שלו. הוא  צועק לי "אל תמריא" כאילו שכבר הייתי רתום. ... לי היה משכנע לגמרי בלי הצעקה.
תוך 20 דקות כבר הייתי למטה איתו בעליה לכמון . ובעוד 10 דקות כבר באוויר בטיסה מרגרינה עד שהשלטר סגר כל עילוי.

תמיד שעלתי את עצמי כמה קשה להמריא ברוח גב.... ומה קורה בלי סיד. היום למדתי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 23, 2013, 07:29:45 pm

זה התחיל כעוד יום של רוחות מזרחיות חזקות אז לא תיכננתי לרחף אבל לקראת שעה אחת בצהורים הרוח נחלשת רולי לא עונה בטלפון ( זה סימן טוב) מנסה את ליאור וגם הוא לא עונה אז אני מתחיל לנוע בכיוון הכמון. מגיע למעלה עמדה כמעט ריקה, מיכל מתכוננת להמריא ואני מרגיש בבטן את ההרגשה הזאת שמזמן לא טסתי ואני רוצה למהר ואומר לעצמי להאט.
פורס את המצנח ותוך שניות אני באויר.

טיסה בכמון יום שישי 20/12 (http://www.youtube.com/watch?v=mKKbd_bl2cg#)

 עכשיו זה כיף השקט והכל עולה מסתובב כשעה מעל ההר ולא מצליח לעבור את ה 700 מטר אז חוזר לנחיתה בעמדה הכל רגוע לקראת השבת והרעל שהצטבר לו בדם נמוג למספר שעות

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על January 11, 2014, 07:57:58 pm

גם להודות בטעות צריך לדעת לעשות מהר, ומצד שני אם אתה בעמדה הנכונה אין מה לחכות יותר מידי.

בבוקר היו לבטים קשים מה עדיף תבור או הר הארי. מספר חברים אמרו שעולים לתבור כי לקראת הצהריים תכנס מערבית אבל נראה שהרוח עד הצהריים תהיה חלשה אז קיווינו שבהארי יהיה תרמלי לפחות.
כל הדרך ראיתי רוח דרום מזרחית על כל דגל או עשן והאופטימיות חגגה. השארנו רכבים למטה ועלינו.
כמו שהגענו לעמדה ראינו שהרוח למעלה היא צפון מערבית. יכולנו לשכנע את עצמנו שאולי היא תרד או תסתובב ושווה לחכות קצת, אבל הפעם אמרתי לחברה "לא נשארים פה שניה מיותרת, משאירים הודעה בווצאפ שאין מה לבוא לפה וזזים לתבור".

לתבור הגענו שהראשון שיצא נחת למטה והעמדה מלאה במצנחים וגלשנים. שגמרנו להתארגן הראשונים שהצליחו להחזיק היו בגובה המנזר. המראתי לפני רוב האנשים שהיו בעמדה בזמן שאני הייתי בעמדה של הארי.


טיסה של שעה, כשב10 דקות הראשונות בעיקר הורדתי חלודה ונזכרתי ביסודות הטיסה האקטיבית, אחרכך טיול נחמד לגבעת המורה וחזרה לשדמות דבורה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 25, 2014, 12:16:48 am

מלמטה הר הארי נראה סגור בעננים אבל במערב כבר יש מספר חורים ואנחנו מחליטים לעלות ליאור רולי ואני ורכב נוסף של זלמן ועוד חבר. מגיעים למעלה עדין קודר ללא רוח וענן בגובה של 250 מטר מהעמדה. ליאור פרוש לצאת ואני מחליט לחכות לקרני השמש המתקרבים מהמערב. רולי וליאור ממריאים ומתחילים מלחמת השרדות בדרך למטה למנחת שזור התנאים משתפרים ושני החברה הבאים יוצאים וגם הם בדרך למטה אחירי 10 דקות השמים נפתחים אני ממריא ומטפס ל 1300 מטר עד בסיס הענן רוקד עם העננים ומחליט לצאת מזרחה טיסה קלה , רגועה עד אזור קדרים שם הרוח מזרחית אז אני פונה דרום מערב לכיוון נחל צלמון הרוח המזרחית מכוות אותי לאזורים ללא שדות נחיתה אז נוחת יזום בנחל צלמון
הסבלנות השתלמה והחיוך שב לפנים   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על January 25, 2014, 06:29:54 pm

 ועכשיו הסרט ......

טיסה בהר הארי אתמול יום שישי 24/1/14 (http://youtu.be/Xg2MAGV2_gQ)

נגיעה קטנה בעננים ביום של רוחות שקטות ועננים מחבקים וחיוך קטן  :)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 22, 2014, 03:37:10 pm

אחד הרגעים המרגשים בטיסות הוא כאשר אני נלחם לעלות, ואז כשמגיע הרגע הזה בו אני עולה מעל קו הרכס ונפרש מולי נוף חדש.

אתמול בטיסה מהר הארי מערבה נקלעתי למצוקת גובה ליד המצוק שלי חרשים, אני חושב כ 200 מטר מתחת למצוק. אני מחליט להילחם ולא לוותר. ואז מתחיל מאבק על כל מטר , עולה שלושה מטר ומפסיד אותם בסיבוב הבא, אחר כך עולה עוד ושוב יורד ככה אחרי כרבע שעה אני מוסיף כ 50 מטר בלבד. אבל לא מוותר, עכשיו הטיפוס קל יותר ובעשר דקות הבאות אני מצליח לעלות את ה 150 מטר שנותרו. אז מגיע הסיבוב הזה בו אני עולה 3-5 מטר מעל קצה המצוק ונפרשת לפני הרמה של הישוב חרשים. מעל המצוק כבר קל יותר לעלות והישוב החבוי ביער נפרש לרגלי.

אתמול היו שתי טיסות שונות באויר, טיסת הבוקר רכה עם הרבה ציפורים וטיסת הצהורים אויר פעיל עם טרמיקות קצרות אך בשתי הטיסות נחתתי בדיוק באותו שדה קטן ליד הכביש בין מג,דא אל כרום לדיר אל אסד.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על February 23, 2014, 07:10:48 am

עכשיו הסרט  red_glider witch


Har Ari Feb 14 MOV (http://www.youtube.com/watch?v=7PPtsLgT474#)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על April 06, 2014, 04:49:11 pm

עוד רגע מגיע סופו של עוד יום של כיף ואני כבר בדרך לנחיתה בצידה המזרחי של הכינרת, ושוב עולה השאלה התמידית - מה הרוח למטה?

אבל היום כבר למדתי את הטריק. עוד כשחציתי מעל המים הסתכלתי על המים מתחתי, הם גילו לי את הסוד. או יותר נכון אדוות קלות ששטו בשקט מצפון מערב לדרום מזרח.

מתקרב לשדה הקטן ובשמיניות הרוח מרגישה דרום מערבית כמו בכל הטיסה. אבל הפעם לא יעבדו עלי (שוב), המים כבר סיפרו לי שבצמוד לקרקע הרוח צפון מערבית. בגובה 20 מטר מתישר לצפון מערב עוד בסחיפה קלילה ימינה ותוך שתי שניות מפסיקה הסחיפה והמהירות הקרקעית מתיצבת, ונוחת בול מול הרוח.


אז כדי שלא יעבדו גם עליכם, המים לא יודעים לשקר  ;)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על April 07, 2014, 10:06:35 am

אני הייתי ממש קרוב ליפול למלכודת באותו היום. מעל השדה הרגיל בצמח, באזור 100 מטר מעל הקרקע אני עושה שני סיבובים שלמים ורחבים ומסביר בידענות לנוסע על בדיקת כיוון הרוח, מקריא לו את המהירויות מהג'יפיאס, מבשר לו שננחת דרומה, ומתחיל שמיניות.

בגובה שלושים מטר הסברתי לו על הבדלי הרוח בגבהים השונים, ונחתנו צפונה...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על April 07, 2014, 04:20:16 pm

ציטוט של: צוק על April 07, 2014, 10:06:35 am

אני הייתי ממש קרוב ליפול למלכודת באותו היום. מעל השדה הרגיל בצמח, באזור 100 מטר מעל הקרקע אני עושה שני סיבובים שלמים ורחבים ומסביר בידענות לנוסע על בדיקת כיוון הרוח, מקריא לו את המהירויות מהג'יפיאס, מבשר לו שננחת דרומה, ומתחיל שמיניות.

בגובה שלושים מטר הסברתי לו על הבדלי הרוח בגבהים השונים, ונחתנו צפונה...

בצמח יש דגלים ליד הכיכר הדרומית יותר. אפשר לראות אותם בקלות מ500 מטר ועם קצת קושי גם מ500 יותר.  ;)
(גם בהאון יש אגב)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 17, 2014, 04:56:27 pm

כך, אחרי יותר מ 20 שנה ברחיפה במצנחים. הגעתיי אתמול לראשונה לצניחה חופשית.
ההכנות והמטוס יותר מלחיצים מהצניחה עצמה. כאן אני קשור למדריך ואני צריך לסמוך עליו. אז מחליט פשוט לסמוך ושניה אחרי העזיבה של המטוס באה הנפילה הגדולה, החיוך צועק מאושר ובמשך דקה הרוח נושבת בי במהירות אדירה, השמיים רודפים אחרי אל עבר האדמה. ואז בגובה של כ 400 מטר ( לטעמי מאד גבוה, (אנחנו במצנחי הרחיפה הרי מתארגנים לנחיתה רק באזור ה 200 מטר ) המדריך פותח את המצנח , מגיש לי את מיתרי ההיגוי ואומר אוקי תגיע לבד לנחיתה....... אחר כך זה טיסה קצרה ובלתי מזיקה אל הנחיתה. כיף לא רגיל אבל קצר מדי
אין תחליף לרחיפה בה אני שולט על הזמן והכיוון. אז כבר מתגעגע למצנח שלי ומחר נצא לרחיפה !!!!

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 20, 2014, 05:42:14 pm

אחרי כל טיסה אני יושב בבית ומנתח את הדברים הטובים את הטעויות לאן יכולתי ומה לעשות בפעם הבאה שיהיה יותר טוב , הכלים משתכללים ולצד הוידאו אני עוקב גם אחרי המסלול על ה GOOGLE EARTH . מכל טיסה אני לומד.
מסתכל עכשיו על הטיסה של לפני יומים , המראה קלה בהר הארי אחרי זה הרבה פיצוצים של טרמיקות אלימות עם אחרות רחבות, וכשהבנתי שאני לא עובר את ה 1300 החלטתי לצאת מעל שפר אני שוב ב 1200 הרוח מושכת לכיוון צפת ואני לא אוהב לעבור את נחל העמוד בין שפר לצפת אז מושך לאמירים בדרך לשם בסינק פראי אני מגיע ל500 נצמד להר אמירים ועול איתו שוב לגובה של 1100 הדרומית קוראת לי לטוס צפונה לצפת השמרנות אומרת לכיוון מזרח לכחל. אני מחליט על שמרנות ונוחת בכחל. אחרי הנחיתה אני רואה שלושה מצנחים שיצאו מהתבור והם מעלי במסלול לצפת וראש פינה. אני מקנא וחושב שאם הייתי רואה אותם 15 דקות קודם הייתי מצטרף .....

כותרת: עיניים סגורות לרווחה
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על April 24, 2014, 11:52:33 am

צפונית מעל המגבלות. בדשא בנתניה, אני קורא כתבה בנשיונל ג'אוגרפיק ישן.
"בערך חמישית מהמוח מוקדשת להתמודדות עם העולם החזותי שסביבנו"

פתאום אני מבין את החידוד הנוסף שאני מקבל כאשר אני סוגר עיניים בטרמיקה.
אני מפנה אנרגיה לתפקודי מוח אחרים. תחושה מתעצמת.
כאשר אתה משתיק את האנליטי אתה נותן הזדמנות לתחושה לצמוח.

צד שמאל של המוח שאחראי על אנליטיקה מוריד פעילות וצד ימין לוקח, בונה פאזל משאר החושים ומייצר תחושה מתורגמת לתנועת גוף מתואמת עם הכנף.
פנדולום מושלם בתנועה מתואם עם הזרמים.
אינטואיציה בתנועה.

*

אני יושב עם סבסטיאן על שפת האגם. כתומים וורודים של סוף יום. דייגים חוזרים לחוף בסירותיהם. קול המשוטים מלווה שיחתנו חרישית.
אני עדיין לא מצליח להפנים את התאוריה לזמן אמת תוך כי טיסה. הבדל בין מיפוי טרמיקה לבין התמרכזות, נקודות ייחוס בקרקע, כיוון רוח משתנה, עוצמת רוח משתנה.
אני קוטף דשא ומספר, לועס עלה ומספר. מבטו של סבסטיאן הרחק מעבר לרכס, הולך לאיבוד בפסגות המושלגות.
"אקותה מוא, מון אמי" הוא אומר במבטא צרפתי כבד, מרים ידו ומצביע הרחק.
"אתה טס עם עודף משקל בראש. ההבנה תיספג תוך כדי טיסה. בטרמיקה, תן לעצמך לחוש. תחוש את הלחץ ותתמגנט אליו."
"סב... להתמגנט???"
"תן ללחץ לקחת אותך. תפגוש את הלחץ בלחץ תואם. לחץ מתגבר, תוסיף הטייה."
אני מסתכל עליו בשקט.
"יש לך סלט בראש. תנקה את הראש, תתמקד בתחושה ותראה."
"איך?"
"סגור את העיניים"
אני ממשיך להסתכל עליו.
"לך לך מעדת עמיתייך, טוס לקצה הרכס, תפוס גובה מעל קופסת החול שלך, וסגור עיניים."
אני בוהה בו.
" תוריד את כמות הדטה הנכנסת, תתפנה לך אנרגיה"
הוא מחייך. "אל תסתכל עלי ככה...צוללים יכולים להחזיק יותר זמן מתחת למים עם עיניים סגורות..."
"ומה עם לראות לאן אני טס?"
אתה לבד, נכון?
נכון.
אתה בתוך קופסת החול, נכון?
נכון.
אתה לפחות 1000 מטר מעל העמק, נכון?
נכון.
אז כל עוד אתה עולה, מה זה משנה?
או.קיי...

לך לשם, תהיה לבד, בין טוליקט לפגודה, בין הנחל לבית הספר,
מעל 2000, כשהוואריו מצפצף, סגור עיניים.
העולם שלך יהיה בנוי מתחושת הלחצים ואישור הוואריו.
כאשר העיניים נפתחות, תבין מיקומך ותפענח תנועתך.
סגור אותם שוב.
אל תאמץ.
תן לתחושה לצמוח ותן לרפלקס מנוהל הישרדות להתחלף בפתיחת עיניים איטית.
מבט סופג מציאות מאשש תחושה.
סגור עינייך עם חיוך.
תרגיש.
יחד עם התחושה, תפתח לאט את העיניים.
תסתכל, תספוג דרך המבט וסגור את העיניים באיטיות.
תן לתחושה לקחת שוב.
באיטיות, מסתכל על העולם מאחורי ריסייך, תן לתמונה להיבנות.







הערה:
"קופסת החול", איזור האימונים נמצא 10 ק"מ הרחק ממרחפים אחרים, מעל ריבוע של 3קמ על 3 קמ עם 1000 מטר מעל הקרקע. כמובן, רזרבי.

כותרת: בעניין:
תגובה על ידי: nir.rbh על April 27, 2014, 10:12:41 pm

דמינו את התמונה הבאה: מבוא חמה בגולן מעל הכינרת. אני תופס גובה עם הכנף האהובה שלי והנוף נפתח מהתבור עד דמשק בערך.
מאות מטרים מעל לרמה שכבר נראית כמו שולחן טופגרפי ערוך בשדות, הכינרת פרושה למטה וסיסים תופסים באויר חרקים שהזרמים החמים מביאים.
אני רואה ענן כבשה צמרירי צומח, שמוכיח שתחתיו יש תרמיקה נאה שבדיוק מתפתחת. אני לוחץ על הספיד סיסטם וטס לכיוונו.
הרוח מורחת את התרמיקה, אז עדין אני צריך לחפש אותה בשמיים...
מבטים מחשבים סביב לחפש איזה רמז ואז אני קולט אותו; עיט גדול ויפה שטס גם אליה. יש לי מורה דרך!
אנחנו משתלבים בה יחד ועולים בספירלה מסונכרנת היטב.
הוא כמה מטרים ממני מסתכל לי בצבעוני של המשקפיים וככה אנחנו עולים במעגלים, כמו שני אינדיאנים סביב האש לתחתית הענן, נזהרים שלא להסתבך זה בזה.
אההה... תענוג עילאי!!
הענן מתפוגג. נגמרה התרמיקה והוא ממשיך לבאה, ואני לא מצליח להדביק אותו בטיסה נגד הרוח...
לדעתי הוא היה יכול קצת לפרגן ולהמנע מהמבט המזלזל החד שלו. 
שעה אחכ למטה גיליתי ששכחתי להדליק את המצלמה. יום מטורף (-:

Sent from my Nexus 5 using Tapatalk

כותרת: בעיטה בראש בזכרון
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על June 09, 2014, 02:26:00 pm

צוק... בוצע.

היא ליידי, היא זונה, הטאלה שלי.
היום, יצאנו לטיול ראשון לאחר תקופת היכרות ברכס.
זכרון, לקראת אמצע יום. דרומית עם הפרשי משבים נכבדים.

אני יוצא אחרי אבי שאול שיצא אחרי שימי שיצא אחרי בני שיצא אחרי איתן ועוד שניים.
האוויר בועט. עד 400, מכבסה. מעל 400, לפעמים, פגז ב6 מטר לשניה.
אני מתנדנד באיזור הזה, מאבד גובה מהר יותר משאני מרוויח אותו וחוזר למכבסה.

בחזרה לרכס חוצים אותי שלושה נשרים גדולים, במעוף נקי, בגלישה מתחת לגבעת עדן לכיוון חוות הברון. "וואו".
רגע של "וואו" בתחושה המצטברת שאני לא נהנה כבר מהמלחמה הזאת לשרוד באוויר. וורסיות שונות של משפטים מוליכי נחיתה מתרוצצים לי בראש.
אני מתברג על משהו מעל היער ומעלי חוצים הנשרים חזרה צפונה. הגדול מביניהם חותך על עבר החממות. אני עושה כמה אסים הכרחיים לצבור גובה, חוצה את חוות הברון צפונה ויוצא אליו.
הוואריו עדיין על שקט, אני טס עם לחץ קל על הברקסים, סוחט עילוי על מינימום סינק ומשחרר ברקס נגדי בסיבוב. הנשר מוריד אליי מבט. קשר עין. נשר גדול שאינו מבייש את אחיו מההימאלייה. נשר זקן. שניית הקסם חולפת ואני חוזר להיות סדין במכבסה.
"אתה טס רכס" מהדהד לי קול בראש.
"הקטע עכשיו הוא לא למקסם בזרם עילוי אלא להישאר בתוכו" זורמת לי המחשבה בראש.
"אתה טס בראש של אוויר עדין בתנאים אלימים בהרים!"
האחרונה הזו הופיע בצעקה עוצרת נשימה.
שקט מסביב, ומשמאלי, לידי, מרחק של מטרים ספורים ממני, נשר מרהיב מעופו.
לשניה, אנחנו טסים זה לצד זה.
חסרות לו נוצות. חום שחור עם צוואר אפור, דומה לצוואר צב.
כעבור שניה הוא פונה שמאלה, מהדק את הפניה ועולה מאחורי.
"אתה טס רכס!" חוזרת המחשבה, הפעם כזרם מים צוננים. אני מתעורר אל תוך המציאות, דוחף קצת ספיד סיסטם והכנף חותכת את האוויר כמו סכין גילוח. בהשוואה, עד עכשיו הייתי עם סכין כסף לחמאה מהסט לחג של סבתא רבא חנה. אני מדליק את הוואריו והוא מזמר לי בחזרה. משיכה מימין, אני זורק את עצמי עם ברקס מלופף לצלעות והוואריו צוהל. המעוף הופך לריקוד ואני מענטז לי בתוך הזרם ל700.
מתחתי, יובל, הפרטנר שלי לטיסה, פורס קוברה.

הקרוס, לצערי, הרבה פחות מעניין. נחתתי בבת שלומה.
איך אומרים?, "תמיד יש מחר".
"רק עכשיו הוא התמידי" מהדהד קול...


לילה טוב,
קרלוס

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על July 09, 2014, 10:08:03 am

מצאתי בבלוג שלי...

גיליתי את הטיסה בתרמיקות. טסתי לצד אלופים ולמדתי מהם. נשרים, עיטים ואלופי עולם אנושיים חלקו אתי את השמיים.

נרשמתי לקורס גובה וקורס טרמיקות. למדתי יחד עם שותפים לתשוקה. הרגשתי כמו ג'ונתן ליווינגסטון השחף. דחפתי עצמי למגבלות שלי, והרחבתי את האפשרויות. למדתי לשחרר, לתת לאינטואיציה להוביל. זה לא היה קל, זה לא היה פשוט, זה היה מתסכל וזה היה מדהים. הגעתי למקומות שלא הייתי יכול לחלום עליהם. למדתי לראות עם הלב. באותם רגעים בהם הצלחתי לשחרר, להשקיט את המוח ולזרום עם האינטואיציה, הרגשתי שאני בהילוך איטי, שהגוף והידיים עושים את שלהם, בזמן שאני צופה במרחבים, סופג את המרחב ונספג בתוכו.

קראתי את כל הספרות המקצועית שיכולתי למצוא. הספרים של דניס פייגן ובורקהרד מארטנס הפכו לדפי גמרא עבורי. הגעתי למדינה בודהיסטית בה לכולם ברור שאלוהים נמצא בתוכך. הדרך אליו בטיסה הולכת יד ביד עם השביל להארה פנימית בבודהיזם. ההשלכות של תובנות הטיסה נגעו שוב ושוב בחיי. הדרך הנכונה לטוס היא הדרך הנכונה לחיות. תגיע לנינוחות, זרום, תרגיש, תסתכל עם הלב.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על July 27, 2014, 07:49:39 pm

זה לא תמיד כזה פשוט להעריך לאן ובאיזה גובה תגיע בגלייד באוויר פעיל ...

את התרמיקה של כפר תבור עזבתי ב1200 אבל ישר מולי ראיתי את רולי מטפס יפה. את התרמיקה של רולי עזבתי בדיוק מעל מאגרי שרונה (AKA המאגרים של יבניאל) ב1500.
שעזבתי את התרמיקה חשבתי לי "טוב מפה יש לי גלייד קל להאון", אחרי כמה שניות נכנסתי ל5- וכבר התחלתי לחשוב "שיט נקווה לעבור בכלל את אלומות בקצב הזה", ב1300 יצאתי מהסינק והאופטימיות חזרה. את שאר הגלייד עשיתי באוויר מחותחת אבל בין 0.5- ל0.5+, להאון הגעתי ב1200  :)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 02, 2014, 06:55:07 pm

יום של טרמיקות קיץ עם רוח חזקה, אחרי שעה וחצי של משחקים עולה ויורד מ400 מעל העמדה עד 100 מתחת לעמדה. אני מתאמן לעצמי בהרגשת הטרמיקות, ורוב הזמן אכן בין שנים או שלושה המצנחים הגבוהים. אז בא סינק כזה שאני לא מוצא שום טרמיקה והכל יורד. אז יוצא לכיוון שדה הנחיתה למטה, קצת מאכזב. הרכב למעלה והיו הרבה אפשרויות לנחיתה למעלה. האם שגיתי בתכנון הטיסה? אבל צריך להתקדם עם התנאים שיש. מגיע בגובהשל כ 250 מטר מעל השדה ומתחיל בשמיניות לאבד גובה. כ 80 מטר מעל השדה טרמיקה קטנה ( +1 -+ 1/2 ), ונגד ההיגיון אני עשה 360 מעלות ומסיים בשלושה מטר גבוה יותר אז ממשיך בסיבוב, עדין שומר על קשר עין עם נקודת הנחיתה. עכשיו זו כבר טרמיקה ואני מסתובב בה אחרי עוד שלושה סיבובים אני כבר הוספתי כ 60 מטר ואני נועץ את שיני בטרמיקה. עכשיו עולה בסבלנות והקצב עולה, מתקרה בתוך הטרמיקה למדרונות והקצב עולה. מתייצב על +3  וכך מגיע ל400 מטר מעל מבוא חמה. עכשיו כבר הכל קל. ואני מגיע מזיעלנחיתה למעלה. היתי בטרמיקה זו כ 25 דקות.
כנראה שאסור לאבד תקוה .

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 04, 2014, 11:15:22 pm

מצורפת תמונה של הטיפוס בטרמיקה משדה הנחיתה ועד מעל מבוא חמה (לפי הוריו )

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 09, 2014, 06:34:16 pm

העמדה בתבור ריקה, כולם המריאו, עזבו את ההר לקרוסים. אני שהייתי בסבב הראשון יצאתי אחרי שלושת רבעי שעה, בגובה 1100 כדי להיכנס לסינק אכזרי שהביא אותי לנחיתה מוקדמת בכפר כמא. קיפול מהיר עם טרמפ מהיר ואני אחרי פחות משעה שוב בעמדה והיא ריקה. הרוח יציבה באזור ה20 קמ"ש אני מתלבט, הרי לא תקין להמריא לבד. והרוח די חזקה. בזמן ההתלבטות מתחיל לפרוס, ככל שפורס יותר ההתלבטות פוחתת באותה חרמנות רחיפה, אני משכנע את עצמי שאחליט אחרי שבכל פרוש ואולי יבוא עוד מישהו וכבר לא אהיה לבד. העמדה ריקה ואני פרוש ומוכן לרחיפה.
מניף בקלות יוצא אל טרמיקה שמביאה אותי מייד ל900 מטר, שם כבר העמק פרוש לרגלי וההתלבטות הרבה מאחרי. עכשיו התנאים מצוינים וב1200 עוזב את ההר. מכאן רוב הדרך מעל 1000 מטר, נגיעות קלות בעננים ב 1400 מעל יבנאל. כשמגיע לכינרת אני כבר מכוון הביתה לכפר חרוב, אני ב1200 בתוך טרמיקה ובפעם הראשונה שלי חוצה את הכינרת בביטחה מעל המים בקו כמעט ישר, לכפר חרוב מגיע גבוה מעל הרמה נוחת אחרי שעה ועשר דקות ישר למקלחת שמלווה בארוחת צהרים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צוק על August 09, 2014, 07:51:48 pm

מצטער שאני מזהם את השירשור הקדוש אבל להבא מה שעושים (יצא לי לעשות בתבור לפחות 3 פעמים) זה פשוט עומדים על הכביש ועוצרים כל מי שעובר ומסבירים לו. "אם אני עושה לך שלום מהאוויר- הכל בסדר, אם אני נופל לשיחים- תקרא לי- אם אני לא עונה- תקרא לאמבולנס".

פעם אחת גם היה מישהו נחמד שבסוף הוריד לי את הרכב.

חוץ מזה אין כמו נחיתה בבית;-)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על August 11, 2014, 06:13:48 pm

3 ימים של טיסות לא טובות. הרוח חזקה, הרבה מצנחים באוויר מפריעים לי ואני לא מצליח להתמרכז בעילוי כמו שצריך. ממריא בתבור ונוחת בכפר תבור, במאגרים של שרונה, בשדמות דבורה. הקיפול מייאש והתיק כבד. ביום ראשון טיסה נגמרה ליד בית העלמין של כפר תבור. רולי אוסף אותי, אוספים את צוק מדבוריה ועולים לעמדה להביא רכבים. על העמדה מתנפצות טרמיקות וביניהן עוד אפשר להמריא. "אחד מכם יכול להמריא ונאסוף אותו" צוק אומר. לי אין מצב רוח. רולי גם לא עושה סימנים של לפרוס מחדש. צוק נותן בי מבט שאומר "זה בזבוז של תנאים", אז פרסתי. רולי נוסע לצמח לאסוף את יוחאי ומיכאל. "אני בונה על האיסוף שלך" אני אומר לרולי. "עוד שעה אני על הקרקע, רצוי בצמח". צוק מוסיף "תטוס מהר". בין טרמיקה לטרמיקה אפשר להמריא. ב13:00 המראה מגומגמת ותנאים פגז באוויר. עד 1000 האוויר מאוד לא נעים ואפילו המצנח שלי הפחיד אותי קצת. מעל 1000 העילויים מסתדרים, פחות מערבולות, שוליים פחות חדים, למה לרדת מהגובה הזה בכלל? 13:15, בסיס ענן מעל התבור ב1700 (ליאונרדו טען מאוחר יותר שזה בעצם 1800). לא נלחם על עילויונים חלשים. יש טסק ויש זמן לעמוד בו. אף אל הבריכות של שרונה וקצת מעל 1000 אני מוצא את הבאה, עד 1300. קצת סינק עד ליבניאל ועוד אחת. ואז עוד אחת מעל אלומות, לא יורד מ-1000מ'. אני זוכר מה קורה מתחת ל1000מ'. מסיים את הטרמיקה של אלומות בשעה 13:45 ו1500מ'. עוד 5 דקות ואני מעל צמח. עם כ"כ הרבה גובה אפשר לעשות המון ספירלה. נניח, ספירלה של 700 מ' ועוד יישאר המן גובה לבזבז. אני יודע כי בדקתי. ספירלות זה כיף, אבל צריך להיות על הקרקע בעוד 5 דקות. ספירלה נוספת, הפעם לצד שמאל, ביג אירז לכיוון שדה הנחיתה ובשעה 14:00 המצנח על הקרקע. בהליכה לארומה בצמח פתאום לא חם, התיק מאוד קל על הגב, החיוך על הפנים. פוגש את רולי יוחאי ומיכאל בארומה בדיוק בשביל לקפוץ לתוך האוטו ולנסוע לכפר כמא. חזרה לי חדוות הטיסה. בפעם הבאה רק לזכור להפעיל את המצלמה.

http://www.paraglidingforum.com/leonardo/flight/997683 (http://www.paraglidingforum.com/leonardo/flight/997683)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על August 11, 2014, 06:28:06 pm

הדבר האחרון שעשיתי לפני השינה היה לטוס. טיסת ערב במבוא חמה עם גל לתוך רוח שנחלשת ובועות אחרונות של חום העולות מקו המים. אחרי זה היו רק ארוחת ערב עם חברים ושינה.
אני מתעורר לתוך הרעש שעושה רוח מערבית של 20 קמ"ש כאשר היא נושבת מתחת למכונית. הנטייה הטבעית היא לזחול קצת יותר לתוך שק השינה ולהמשיך לישון, במיוחד בשעה 6:30 לפנות בוקר. אבל לא באתי למבוא חמה בשביל לישון. באתי לטוס. בתוך 10 דקות השק"ש נזרק אל האוטו, האוטו הוזז והמצנח נפרש. קארמה בדיוק סיימה לשפשף את העיניים כשהמראנו ל-20 דקות של טיול בוקר לאורך הצוק של מבוא חמה. אחרי 20 דקות הרוח מתעייפת ואנחנו נוחתים למנוחה ליד קיבוץ מבוא חמה. "לפחות הייתה טיסת בוקר נחמדה" אני אומר לעצמי בזמן ששני ממ"רים עוברים מעלי.  מעל הרכס הם מורידים את הגז וטסים על העילוי שהרכס יוצר. אני מגיע ברגל חזרה לעמדה ויוצא שוב. 40 דקות מאוחר יותר, כבר למדתי את הטריק. כשהרוח נחלשת זה הזמן לנחות, אם רוצים לנחות למעלה. אחרי הנחיתה, קפה וארוחת בוקר עם יוסי, קרן, ארז וענבר שהספיקו להתעורר. ב9 מגיעים טייסים אחרים. אני כבר טסתי. אני רגוע. אפשר לעזור להם לסדר את המצנחים ולהמריא. אח"כ גם לגלשנים. כשאני טסתי לא היה כ"כ חם. פשוט יופי של סופ"ש במבוא חמה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 25, 2014, 11:53:55 am

זה היה כבר לפני שבוע וחצי, אבל יש דברים שאני מחכה עד שישקע האבק בתוכי.
אחה"צ, הטלפון מצלצל רולי על הקו והוא ברווחה גדולה " אההה , יופי לשמוע את הקול שלך" אני שואל למה והוא אומר הייתה תאונה במבוא חמה וחשבתי שזה אתה " אני כל כך שמח לשמוע שאתה בסדר !! " אני מרגיע אותו שאני עוד במשרד ונכון התכוונתי לצאת אחר הצהרים לרחף. רק סוגר את הטלפון ודורון על הקו " אתה בסדר ? " הוא שואל ואני שמח שחושבים עלי ואז הוא מבקש שאצא למצוק לראות את התאונה ולדווח לו.
אני יוצא למצוק למעלה כבר נחת "יסעור" גדול על המצוק כשלושים שוטרים ועשרים חיילים , צוות חילץ גולן וסקרנים, למטה במדרגה גלשן הפוך כמו ציפור פצועה, לידו חבורת מחלצים מטפלים בגולש, מכינים אותו למשלוח לבית החולים.
אני חושב על הספורט שלנו כמה כייף ואיך הכל באיבחת טעות קטנה יכול להשתנות ולשנות את החיים. איך שומרים על הריכוז? איך משמרים את הפחד מציל החיים? איך מונעים את התאונות האלה ? מביט למטה לבחור ששבר רגליים ויד בהתרסקות? חושב כמה פעמים עברתי מעל המדרגה הזו? קרוב לעמדת ההמראה, כמה פעמים היה לי כאן טרמיקה העלתה אותי אל כיוון האנטנה?  אחר כך חושב שזה גלשן ואני על מצנח, המחשבות נהיות טכניות ומרוחקות, אני בודק את הרוח האם מתאימה לרחף אולי כשכל ההמולה תתפזר אני אצא לרחף? אחר כך חושב לעצמי שביום של תאונה, לא צריך לרחף. בנתיים מגיע הליקופטר החילוץ, והמולת המבצע משכיחה את ההתלבטויות. אז חוזר הבייתה ומחליט לא לרחף היום.

בשבת ביקרתי בבית חולים העמק, במיטה מרחף שנפצע בנחיתה, שוב עולות לי כל השאלות האלה, איך אני משלב את אהבת החיים האין סופית, עם טעם החיים. איך בטעות של רגע אפשר לפגוע ולשנות את החיים שלך ושל משפחתך? אני יוצא מבולבל  אם מחבורה של כ 300 איש יש כרגע שנים בבתי חולים, אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו שוב ושוב מה אנחנו עושים למנוע את התאונה הבאה ויותא מזה מה אני עושה עם עצמי למנוע תאונה שלי.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 17, 2014, 05:42:08 pm

מגיע לאזור מאגרי שרונה שעל רכס יבניאל, מחפש לי איזה תרמיקה להמשיך איתה את הדרך. מוצא רק אחת קטנה שעולה ב1+.
רואה כמה דיות באזור שלי וחושב לעצמי "טוב, נסתכל מה המקצוענים מוצאים ונצטרף לתרמיקה של המקצוענים".

המקצוענים הצטרפו לתרמיקה שלי.

טוב אז נישאר עם זה, כנראה שזה מה שיש.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 18, 2014, 07:20:19 pm

זה היה רק לדקה.... אבל תרוץ קלוש, הענן שאב כל כך יפה אז אני מתפתה בהתחלה זה מעורפל אבל רואים את העמק למטה אני אומר לעצמי זה בסדר ולוקח עוד סיבוב של +3 ומסביב הכל לבן. מצנח לפני כתום (נדמה לי מיכאל ) נעלם ואני בריכוז מלא מבט קדימה, מנסה לחדור את הלבן הזה ולרדת. זו הייתה דקה ארוכה ונמשכה המון זמן. אני יוצא מהענן, משמאל ומתחתי אני רואה את מיכאל. אני נרגע ומבטיח לעצמי להישמר יותר מהלבן המושך הזה.

אחר כך נמוך, כ 150 מטר מעל יבניאל כבר מסמן את שדה הנחיתה פתאום באף ריח פלסטיק שרוף, עילוי של +0.5 מתלבט האם להסתובב, מסתובב 360 והריח שוב חודר לנחירים עכשיו כבר ננעל עם האף ובסיבוב השלישי אני כבר ב +2, אחרי עוד כחמישה סיבובים רולי מצטרף ואנחנו נעים ביחד בקרוסלה, הריח נעל אבל הטרמיקה הרבה יותר יציבה וברורה, רולי מאבד את מרכז הטרמיקה ואני ממשיך לענן השני שלי היום. הפעם זהיר אני מקפיד לא להתקרב יותר מדי ומעל אלומות אני עודב את הטרמיקה בגובה 1300 מטר. מעל העמק השמים אחרים, אין עננים אין טרמיקות אבל כמעט ולא מאבד גובה כך שעובר מעל  צמח בסביבות ה 1100 מטר.

השמיים השתנו שוב באזור מבוא חמה, הרוח דרומית טרמיקות עצבניות ואופי הטיסה שוב משתנה. החלטות מהירות טרמיקות צרות וקצרות אז יורד לנחיתה בעין גב ומברך על עוד יום כיף ועל הספורט היפה שלנו.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על October 26, 2014, 08:00:15 pm

יש איזה תחושה נפלאה כשאתה יושב ב1900 ורואה למטה להקת שקנאים ב1100 מנפנפים בכנפיים ...

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על October 27, 2014, 12:21:37 am

אחרי טיסה שנייה באותו יום, קצרה מדי לטעמי. באוויר אני שומע את החבר'ה מפוזרים בכל הארץ, רחוק רחוק ממני. מאוכזב ומדוכדך אני שומע חברים מספרים כמה הם נהנו היום באוויר. "עפת היום", אני אומר לעצמי. "היית באוויר, הרגשת את המצנח נשמת אוויר שאנשים על הקרקע לא נשמו" אני ממשיך, "וזו כבר התחלה טובה". מצב הרוח משתפר לאט לאט.
נזכר בימים הראשונים שלי בתחום. בסוף כל גרזון הייתי נוחת מלא בהתלהבות. מאז אני ממשיך לעשות את אותם הדברים, אבל לזמן ממושך יותר.
עפתי.
אני עף וזה מדהים.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על October 27, 2014, 01:21:00 am

עירא יקר:
כך ניראה נישמע ונקרה מהצד השני....

שניים וויתרו על הגילבוע. והגיעו להארי.
 אחד גר בכמון. והגיע להארי.
 תמונת מחזור (יש 20 מחזורים בתמונה).... והרבה, הרבה זמן לחכות. מ10 עד 14.
והכיתורים. שהגלבוע עובד. ושרונה ליד הבית. פתאום יש מצנח בכמון. אבל הוא לא מתקדם. יש הרבה רוח....כן עולה...
 אולי נזוז??? . אבל מהר , לפני שהכל יגמר שם.
ובהר ארי, מזרחיות. אנחנו מאבדים את היום. שם טסים!!!
אמרתי להשאר בגלבוע.... למה רולי הבאת אותי להר הארי??.... בכמון ליד הבית טסים וכאן...... פעילות חברתית.
האילה שהימרו על כמון...  צדקו. אנו נחזור הביתה בלי.....

ואחרי כל כך הרבה בכי... משפט הכי אמיתי יצא מפאי. "את הכסף סופרים בסוף היום."
צחי אומר..."אם לא ממריאים עד 14:00... נקפל ונילך לאכול.........."
מתחילים להמריא. אבל סייקלים לא משהו... כולם מתחת העמדה. "היקר לא לקפל בעמדה כי  את היום ,היום פיספסנו".
שעתיים אחרי, אני מקפל בבית קשת, שומע את צחי מגינוסר ואלון בהוקוק... תם ונדבו בגולני.. והרבה חבר'ה באוויר תשים לבית שאן ורק בעוד שעה ירדו על הקרקע... (חוץ מצ'ינאווי שנישאר לישון בירח).
אין על ספורט הזה....

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על November 06, 2014, 09:20:11 am

הרוח בחלון
לא נותנת לי לישון
היא לוחשת לי "גלבוע"
היא לוחשת לי "כמון"

אל האוטו הקטן
הנרגש המבולגן
הוא דוהר בירידות
כי דוחק דוחק הזמן

לעמדה אני מגיע
הציוד נשאר בתיק
כי כולם עוד ישנים
ולבד זה לא מספיק

הרוח בחלון
לא נותנת לי לישון
היא לוחשת לי "גלבוע"
רולי לי אומר "כמון"

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על November 08, 2014, 01:07:58 am

ציטוט של: ira_yifa על November 06, 2014, 09:20:11 am

הרוח בחלון
לא נותנת לי לישון
היא לוחשת לי "גלבוע"
היא לוחשת לי "כמון"

אל האוטו הקטן
הנרגש המבולגן
הוא דוהר בירידות
כי דוחק דוחק הזמן

לעמדה אני מגיע
הציוד נשאר בתיק
כי כולם עוד ישנים
ולבד זה לא מספיק

הרוח בחלון
לא נותנת לי לישון
היא לוחשת לי "גלבוע"
רולי לי אומר "כמון"

איזה תענוג!
 hug
קראתי לפי המקצב של הריקוד במהרה ב"ללכת שווי אחריו"
ריגשת אותי
תודה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: nimi על February 05, 2015, 06:56:41 pm

 hug
אהבתי את הפיוט האחרון
שלום חברים

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח - אתיופיה, סיפור טיסה
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על February 25, 2015, 05:31:11 pm

אתיופיה – סיפור טיסה.
המראה בדג'ן, מגובה 2,300. גובה מקס. 4,700 מ'. עילוי מקס. 9.3 מטר לשניה.

תווי קרקע עתיקים, קמטים עמוקים בפני אינדיאני זקן עד הנהר. בועות אוויר חם מתרומות במהירות אל עבר האוויר הקריר של המישור ממעל. המפגש הראשון, בנקודת ההמראה.
חצים נורים מהרכסים ומהמסגדים, יוצרים אוויר דומה לעשן מתרוממם ממדורת ל"ג בעומר.
במסעם מעלה השמיימה, חצים חזקים נצמדים לחצים חזקים וחצים חלשים נצמדים לחצים חלשים והכאוס מתחיל לקבל צורה בה אנו יכולים לחוש ולהגיב.

הייתי במסע מול הרוח, עם עילוי פה ועילוי שם, עיניים מזוגגות על עמק הנילוס הכחול הזורם אלף מטר מתחתיי. פתאום, מימין מעליי ומאחורי מופיע בצלילה עורב שחור בוהק כחול, מטר מוטת כנף, צולל מולי ומבטו בעיניי, מבצע גלגול חבית ימינה וממשיך בטיסה הישר לזרם אוויר חזק יותר.
נזרקתי ימינה איתו, בועט בעיטת מספריים ברגל שמאל ומושך ברקס ימין עד התחת. אני איתו. אנחנו מסתובבים אחד מול השני, עולים ביחד, חולקים את השמיים.
אנחנו גבוה מעל הרכסים המשוננים כאשר העורב טס לכיוון אחר, לבצע מלאכה.
אני המשכתי מעלה בזרמים חזקים וגדולים, מתוגברים מהקרקע השטוחה המשתרעת צפונה עד האופק.

טסתי אל עבר האופק הזה.
כ35 ק"מ אחרי, מעל הכפר ביצ'נה, הייתי עייף. המצלמה גם.
בחרתי שדות נחיתה אפשריים, בזמן שאני רוכב ללא מאמץ על בועות נעימות.
הגוף ביקש לנחות אך הנפש משכה במושכות הכנף והעלתה אותי שוב לזרמים חזקים.

הגעתי מעט מתחת לעננים כאשר עיט הצטרף אליי. מפגש ראשון שלי עם עיט, ובזיהוי, ליבי איבד פעימה. הוא טס לעברי, מעט מעליי, מתקרב מקדימה ומימין. הוא מהיר. הוא הרבה יותר מהיר ממני. אני אניית מסע והוא מטוס קרב מתקרב. הוא גדול. מוטת כנפיים רחבה, גדולה משחיין פרפר, מעל שני מטרים, מתקרבת לעברי, עד אני רואה את המקור הצהוב, ועיניים בורקות. הסתכלנו אחד בעיני השני לשבריר שניה לפני שהוא שבר ימינה חזק. בצלילתו, חשף חזהו ונוצות כנפייו, רגליו מכופנות לשלום.

רקדתי עם העיט. טיסתו יותר אגרסיבית מטיסת הנשר. הנשר נהנה מהנוף בסיבוב. העיט הזה מנסה להבקיע גול. מטרתו הענן והוא לא מוותר על שום עילוי, מגיב לכל שינוי בלחצי האוויר. אנחנו עולים מהר והמהירות מתגברת. אני מסתכל על הקרקע המסתובבת כסביבון מתחתיי ומחזיר עיניי לעיט, קדימה ומעלי, מסתכל אליי במבט נוקב, מצווה. אני מציית וטס אחריו בזרמים מאוד חזקים. אנחנו טסים את הקצף של הגל, על עבר בסיס הענן.


אנחנו טסים אל עבר האפור שבלבן ובמהרה אנו באפור שבשחור.
הקרקע מתחילה להיעלם מתחתינו, תחת זקן אפור ההולך ומתמלא. אנחנו בתוך הלבן אפור, מסתובבים מעלה במחול והשמש בוהקת דרך הענן בכל סיבוב. העיט מולי, נעלם ומופיע שוב, כמו שד בוהק כשהשמש בגבו. בכל סיבוב פחות, עד נעלמים השמש והעיט.
אני סוגר עיניים ומשחרר את הטיסה לתחושת הזרם. לא משנה הכיוון. ענן קטן וקילומטרים שטחי נחיתה סביב משחררים את המושכות ומאפשרות לאינטואיציה שלי לפרוץ את מעטה אי הידיעה. אני פוגש לחץ בלחץ תואם, ממשיך בעליה באוויר המחותחת. אני מפחד ומתנשם. אני נושם עמוק וסוגר שוב את העיניים. אין מה לראות, אין מה לנסות ולפענח.
לאחר דקות ארוכות, נקודה החלה להתבהר, ולהתפשת, ולזהור עד בהקה וסינוורה ביציאתי את הענן למחוזות מיכאלאנג'לו. הגירוש מגן עדן, בטוויסט של קבלה.

אכזבת הלא צולם פינתה מקומה להדמנות החקיקה בסלע התודעה.
אני רואה בדמיוני את המפגש, שוב ושוב, מעמיק את עמק הזכרון.

בגבהים,
קרלוס.


טסתי עם ריתמת צ'יירבג של עפקו.
תודה לאדם, יונתן ודימה על העזרה להתמודד עם צרכיי המיוחדים.
בטיסה, בתוך הריתמה, שמתי תרמיל 60 ליטר ובו מעבר לציוד הרגיל, פרוטזה רזרבית ומקל הליכה.

(http://African Fish Eagle Haliaeetus vocifer.jpg)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: דודו עזרא-א.ד. על February 25, 2015, 07:06:20 pm

משובח

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: שיקה על February 25, 2015, 07:11:15 pm

קרלוס כרגיל תענוג של קריאה. רוח פיוט נשכח.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: חיים אוסין - קרלוס על March 01, 2015, 10:34:56 pm

חיפשתי דבר אחד,
מצאתי דבר אחר.
לא גמור, לא מלוטש,
אבל זורם לי כמו יין בקרביים.

נכתב לפני כשנתיים.

הגעתי לבוקרמנגה.
קולומביה פרק ב'.
יחד עם הכיף, אני רואה את סופו. יש תאריך. 18 בספטמבר, ללא כוונה לשנותו. זהו כיף אדיר. עדיין לא טסתי אבל אני יכול לטעום את האוויר. עד שהגעתי לעמדה כבר לא היו תנאים. ישבנו שם חבר'ה. נפגשתי עם וותיקים ופגשתי חדשים. ג'ים, אדינסון, חוליאן, נטליה וכמובן אוסקר אישתו ואביו בעלי VOLADERO AGUILAS.
עד לטיסה מחר, נשאר זמן להתפלסף.
נושא החיים הוא נינוחות, מקריא לי קול שאני מחליט להמשיך.
נינוחות.
אני לומד את זה כתוצר לוואי של כניסתי לעולם הרחיפה.
אני כותב על זה כבר ארבע שנים.
אני טס את זה כבר ארבע שנים של עליות וירידות.
הירידה האחרונה היא תוצר לוואי של היעלמותו של יורם מחיינו, פול פרונטל אכזרי בסייקרד וואלי, בפרו והתרסקות בבוקרמנגה תוצר של בועה מתנתקת בסוף הגישה לנחיתה.

למדתי הרבה על אקטיב פליינג. התיאוריה המעניינת והמוזרה ביותר על אקטיב פליינג למדתי מווילי, אבל זה לפעם אחרת.

הבאתי איתי מיקס של כנפיים.  קויוט של ניוויוק, כנף בית ספר. הסיגמה7 שלי, של אדוונס, אליה אני עושה את דרכי חזרה וכנף טאנדם לתנאי חמאה אינסופיים של סוף יום.

יום טיסות ראשון
היום טסתי טיסה ראשונה עם הסיגמה. ללא וואריו, אוסף טרמיקה 70 מטר מעל העמק ועולה איתה לבסיס ענן. בחגיגה משתתפת אנדריה, אלופת קולומביה ועוד כמה וכמה נשרים רוקדים סלסה מסביבנו.
הנשרים האלה, צ'ולוס בהגה במקומית, (Coragyps atratus) בהגה המדעית, הם בעלי יחס שטח כנף למשקל גוף הנמוך ביותר במשפחת הנשרים. ההבדל בסגנון הטיסה מהנשרים שפגשתי בהימלאייה בהודו ובנפאל, הוא ההבדל בין דאון לבין כנף אקרו, בין בואינג 747 ומטוס קרב. הנשרים האלה רוקדים סלסה. נוט הימלאיין סטייל. עמיתיהם הגריפינים הם רקדני בלט בהשוואה, כל תנועה מדודה, כל הטיית נוצה מורגשת. החבר'ה האלה דופקים סיבובים של 180 מעלות במקום. מדי פעם זה קורה כתוצאה של צעקה שלי. הנשר דופק ברקסים, פותח כנפיים, זורק רגליים קדימה ואיתם את גופו. כאשר גופו קדימה, ראשו מאחור, וכנפיו קמורות כלפיי, הוא נותן לי מבט של "מאיפה אתה הופעת?" וממשיך לדרכו. לא שונה במהותו מלימודי נהיגה בקהיר.

אני ממריא ותוך כמה סיבובים אני בבסיס ענן. זה היה בטיסה האחרונה, בעצם. בטיסה הזאת, הראשונה פה לאחר 5 חדשים, מצאתי עצמי שומר קו גלישה לשדה הנחיתה בעודי מנסה להרוויח גובה בפיפסים של עילוי מבועות קטנות שניתקות לא יותר ממאה מטר מתחתיי. בגלל הטופוגרפיה, מרגיש יותר כמו חמישים. אולי גם בגלל שזו טיסה ראשונה. מתחתיי ממריא נשר ואני נצמד. הנשר והבועה הולכים דרום מערב, אל עף ההמראה לדרום מערב. הנשר ממשיך לטפס את הבועה בסיבוב. אני עושה שמינייה חזרה אל מרכזה, ריח הברושים חזק באפי. הנשר כבר מעליי ואני נכנס בינו לבין הרוח. עוד שמינייה ואני מטה גוף לסיבוב, במרדף אחר הנשר. שניים מצטרפים. השמיים הופכים להיות משחק מחשב. שלושה נשרים והטרמיקה בתווך. הנקודה אליה לטוס היא פונקציה של קצב העליה של שלושתם. לאחר שניות הפונקציה נעלמת, מאפשרת מקומה לאינטואיציה. דקות ספורות אחרי, שש מאות מטרים גבוה יותר, מצטרפים אלינו נשרים בגלייד, באים חזרה מאחורי קו הרכס.
יחד, בטרמיקה שהולכת ומתגברת בעוצמתה, אנו עולים לבסיס ענן בגובה 1800, 900 מטר מעל העמק.

אני מתחיל לזהות אותם, לפי הנוצות החסרות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על May 22, 2015, 09:09:03 pm

עוד נסיון אחד לנחות בעמדה. בשביל האגו.
הרחק מאחורי אני שומע סירנות.
המצנח מיטלטל. ביג אירז. ספיד סיסטם. המצנח מיטלטל. עמידה ברתמה. אני מעל מכונית. אוהל. קוצים. רוטור. הסירנות מזכירות לי שיכולתי לנחות אחרי הכביש.
המון ברקס. אני והמצנח מושלכים לאחור ומתגלגלים בקוצים.
אגו.


המון תודה לחברים שבאו, עזרו להוציא את המצנח מהקוצים, דאגו ונתנו עצות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: ira_yifa על August 01, 2015, 02:56:10 pm

אני חושב שכבר חודש לא טסתי.
עבודה, לימודים, סידורים, אין זמן לטוס. כשיש זמן, אין רצון לצאת בגלל החום האיום הזה. חברים מדברים על תנאים, על נסיעה לעמדות, אני אפילו לא משתתף בשיחה. היום עברה לי בראש המחשבה "בפעם הבאה שאטוס אהיה חלוד". מעניין כמה זמן לא טסתי. אני חושב שכבר חודש.
פותח את יומן הטיסות. הטיסה האחרונה שלי הייתה לפני שבוע וחצי. באמת שאין לי זכות להתלונן.
כשהייתי הולך לטוס יום אחרי יום, ידעתי שהתמכרתי. לא ידעתי שההתמכרות הזו משפיעה עלי גם כשאני לא טס. לפני 3 שנים התמכרתי. היום אני מכור. אני לא רוצה להפסיק.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: אריה יעקבי על August 01, 2015, 06:30:56 pm

לכל אותם שלא קראו עדיין.
וזה בשבילך עירא

http://parawiki.yuvdi.com/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%97%D7%99_%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94 (http://parawiki.yuvdi.com/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%92%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%A0%D7%97%D7%99_%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94)

אריה

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 02, 2015, 10:03:10 pm

על הכביש ליד מנזר כפר נחום מצפון לכינרת עדין בהיי מטיסה טובה של שעתיים מהתבור, מספר טלפונים מגלים לי שכל החבורה כבר פרשה הבייתה רובם נחתו ליד התבור לפני יותר משעה. בכל זאת שם ב"טלגרם" מיקום ופניה אם מישהו במקרה באזור ..... לא עוברת דקה ויש לי תשובה ממנדי שחוזר מטיול משפחתי ועוד שתי דקות אצלי.
האם דברים קורים במקרה ? אחרי טיסה יפה ביום אביך ללא יומרות אבל הטרמיקות כמו חיכו לי היכן שחיפשתי. יש איסוף עד לרכב שלי כדי לחתום יום נפלא. של לפחות 3 הצלות מ 200 מטר ל 1200.
הטרמיקות כמו חיכו היכן שצריך לקראת בריכת המים לפני גבעת אבני אני יודע שכבר נגמרה הטיסה אז לפי התיאוריה אני מכוון לבריכה מעל הבריכה אני בערך בגובה 200 מטר טרמיקה חלשה מרימה אותי בערך 1 מטר לשניה אז מחליט לאחוז בה בשינים ומתרכז בטרמיקה ורק בה. אחרי 15 דקות אני ב 1250 ואזור התעשיה שליד גבעת אבני מתחתי עכשיו טבריה עילית פרושה, מעבר לה הכינרת וצומת חוקוק נראית כבר קרובה. שומר על הגובה מעלל צוקי ארבל ומגיע מעל גינוסר ב300 מטר ושוב הפעם על קו הכינרת יש לי עילוי עד 1000 מטר, משם כפר נחום זה כבר המקום ההגיוני בגלל מיעוט שיטחי הנחיתה עד צומת עמיעד. אחר מנדי בא להשלים את היום כך שפחות מ45 דקות אחרי הנחיתה אני ליד הרכב שלי בכפר תבור. רק יכול להודות שבחרתי את הספורט הזה והחברים האלה שיודעים לצוץ ממקומות לא צפויים ולעזור.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על August 14, 2015, 10:31:37 pm

אז הגעתי מעל שדה הנחיתה של מבוא עם קצת גובה, קצת גבולי אבל אפשרי להגיע לעין גב. מתלבט.... טוב עכשיו כבר אי אפשר להגיע לעין גב. רואה את קדמי נוחת בהאון וחושב לבוא לנחות לידו, לזה עוד יש לי גובה. פוגש תרמיקה קטנה, אולי בכל זאת לעין גב? מאבד אותה אבל מסתובב באזור לחפש. טוב אין נחזור לקדמי. אבל עכשיו אני כבר לא עובר גבוה מספיק את העצים, איך הגעתי כלכך נמוך? לוקח שדה צפוני יותר ונוחת.
עכשיו אני לא בעין גב לא ליד קדמי ויש לי קילומטר הליכה ב40° עד להאון  :-\

החלטות החלטות.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 15, 2015, 03:56:18 pm

החלטות, החלטות, החלטות ......
בשלב מסויים אנחנו 5 מצנחים מעל 1200 מטר מעל התבור ארבעתם נמצאים כבר כמה מאות מטר מזרחה ואני אחריהם מתחיל לצאת, הרוח הצפונית דוחפת אותי לכיוון עין דור וגזית והחבורה שומרת גובה מעל שדמות דבורה. האם ללכת אחריהם? יש שם חבורה שביחד כ 70 שנות נסיון ואני? מה אני? אבל כיוון הרוח ברור לדרום אז בבוחר ללכת עם הרוח ולא עם החברה.
ליד גזית אני כבר נמוך כ 500 מטר, מכוון לבריכת המים מדרום מזרח ואכן מחכה לי שם טרמיקה שמביאה אותי שוב ל 1100 מטר, הביטחון חוזר ואני מתקדם לכיוון מולדת. ליד מולדת מתחיל להרגיש במזרחית חלשה ומאבד גובה ומהירות אני כבר ב250 מטר, מאתר מעין בתוך נחל תבור ובום מכה של טרמיקה או עילעול שלא ראיתי, קיפול חצי כנף אני משתלט על המצנח ונכנס לטרמיקה אלימה ועצבנית +5 עולה במהירות ל 1200 וככל שעולה היא יתר עצבנית את מחליט לוותר ובורח מהטרמיקה ומכוון  לצומת בית שאן על כביש 90. יש לי גובה הרוח מזרחית קלה בדרך עוזב 2 טרמיקות כי לא רוצה יותר להתעסק איתן היום. נוחת יזום בצומת עם חיוך קצת דבילי של כייף של טיסה......
 ו4 החברה האחרים הגיעו לאזור האון ועין גב.....   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על August 16, 2015, 11:10:04 pm

היום היה אחד הימים החמים באוגוסט, בסביבות שעה שש אחרי הצהרים הגעתי למבוא חמה במקום שני גלשנים ומצנח, הם מתלבטים, הגלשנים מחכים שיהיה יותר פעיל בעל המצנח מחכה שמישהו אחר יהיה ראשון והתנאים, התנאים טובים אז אני פורש וממריא עולה כ 100 מעל העמדה הרוח צפונית יציבה להפליא. אני כדורס עומד בשמים עולה כ1 מטר ב 5 שניות הכל שקט. מייצב מול הרוח כמעט ולא חודר עולה לאט לאט אבל לא מתקדם.
דווקא בישיבה היציבה בגובה של 800 מעל הכינרת, תלוי ועומד יש זמן לחשוב , יש זמן לפחד. תלוי בשמים במקום אחד, כמעט לא זז. אז מתחיל לשחק עם המצנח כדי להרגישו, כמה סיבבוים חדים ו WING OVERS המצנח עובד ואני חוזר לי הביטחון. עם השקיעה אני נוחת בעמדה הגלשנים עדין ממתינים להתחזקות התנאים והמצנח יצא ונסחף דרומה לנחיתה בתל קציר.

הכל עלה ועלה לאט. אבל זה לא אפקט כינרת כמו שהכרתי, כי לא הצלחתי להתרחק מההר יותר מ 400 מטר

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על September 22, 2015, 05:28:33 am

פתאום אני לבד בעמדה. כן העמדה הצפונית של התבור. אני לא אוהב את זה כי אולי כולם צודקים ואני טועה?
התאספנו קרוב ל30 חברה בעמדה המערבית של התבור, הרוח צפונית מובהקת, האווירה של ויתור על הטיסה כי אין תנאים. אני מעלה את רעיון העמדה הצפונית, כי הרוח צפונית והתשובות של החברה שלא אוהבים את העמדה. אז ביקשת מאחד החברה הקפצה לעמדה, אחרי כמה דקות אני לבד בעמדה. הרוח בכיוון הנכון ובעצמה הנכונה. אני בדילמה כי אני לא אוהב להמריא מעמדה כשאני לבד. אז מתחיל בהכנות,קודם כל מושך את הזמן קצת ומנקה את העמדה אחר כך פורש והתנאים טובים, הרוח על האף, 15 קמ"ש. אני נרתם אומר לעצמי שגם כאשר יש מסביבי אנשים אני ממריא לבד. אז מניף המצנח מעלי עומד שנייה מייצב אותו יוצא בריצה ואי כבר באוויר מעל העמדה. אחר כך אני עולה מעל ההר רואה את אחד החברה גונב המראה מהעמדה המערבית ורק שנינו באוויר מעל ההר הכל עולה. שאר החבורה עדין מכונסת על הסלע ליד העמדה המערבית בהתלבטות. אחרי טיסה נחמדה של כשעה נוחת יזום בבית השיטה ליד תחנת הדלק.

עכשיו אחרי הטיסה אני חושב שוב ולמרות שטכנית לא היו בעיות בהמראה או בטיסה לא הייתי צריך להמריא כשאני לבד בעמדה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: צחי רייל על September 28, 2015, 10:35:54 pm

הרבה ימים בעונת המעבר אנחנו נתקלים בדילמת תבור-זיכרון, להצליח להחליט לאן ללכת בלי לאבד יום טיסה יקר.

היום רוב החברה החליטו על סמך התחזית על זיכרון, אנחנו החלטנו שמכיוון שהשבשבות מראות דרומי יותר מהתחזית מיותר למי שגר קרוב לתבור לנסוע עד לזיכרון. אבל קבענו מראש שברגע שרואים סימנים של צפונית עושים אחורה פנה וישר לזיכרון.

בדרך כל הדגלים על דרום מערבי, אופטימי. מגיעים לעמדה והרוח דרום מערבית 10-15, אין יותר אופטימי מזה. אנחנו רק ארבע מצנחים וארבעה גלשנים בעמדה. עמוס שהיה בעמדה לפנינו ממריא ועולה בקלילות, זה כבר לא אופטימי זה חגיגה.
מכינים ציוד ומתארגנים להמראה. המצנחים פרוסים ו ..... צפונית. מתחילה הדילמה האם להתקפל ולרוץ לזיכרון, אמרנו שאם כבר פרוסים ומחכים עוד 10 דקות אפשר לחכות רתומים. "כשצל הענן זז מההר האנבטית מתגברת על הצפונית החלשה" זה התיאוריה השלטת בעמדה כרגע, משב מערבי טוב ויוחאי ממריא וממיד עולה לכיוון העננים. אני ואמנון פרוסים להמראה ו .... שוב צפוני. הפעם הצפוני יותר עקשן ונשאר את כל ה10 דקות שהקצבנו לו ללכת. מתחילים לאסוף את המצנחים אבל אז מישהו מהצד אומר "הנה יצאה השמש", מסתכל על אמנון "ניתן לזה עוד 2 דקות?!". כעבור 2 הדקות כבר שנינו באוויר, לא חגיגה כמו קודם אלא מגרדים את הסכין וכלום. כבר נמוכים מעל גגות דבוריה, עוד רגע ואין ברירה לצאת לנחיתה. אבל אז היא מגיעה, בהתחלה לא מסודרת ולא ממש חזקה אבל זה מה יש ושנינו מסתנכרנים עליה בציפורניים, לעזוב אותה זה גם לנחות וגם לא להגיע לזיכרון בזמן בדיוק מה שלא רצינו. בסבלנות עובדים על התרמיקה עד שב1000 היא נזכרת שיש עוד מספרים חוץ מ1+ על הסקאלה של הואריו. בסיס ענן ב1450 כבר היו פיקים קצרים של 5+ אבל הרוב ב3+. וגם דאון חביב הצטרף אלינו.

משם עד לאלומות כבר לא ירדנו מה1200 בדילוגים מענן לענן. כל מה שנשאר זה גלייד ולבחור חוף.  :)

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על October 07, 2015, 06:27:21 pm

דימה ואני נחתנו בהאון אחרי שהמראנו רק שלושה חברה בתבור, כן זה היה יום שרוב החברה יצאו לזיכרון אני התלבטתי האם אני טס מספיק טוב לזיכרון ובעצם לא רוצה להצטופף שם בזיכרון. אז בעמדת ההמראה אנחנו שלושה התנאים נראים טובים ואני כותיק עוזר להם להמריא ונשאר אחרון בעמדה.
 הם עולים יפה ואני מצטרף. הטיסה נחמדה עם הצלה מעל יבנאל ומגובה 200 מטר אני עולה עם המון סבלנות ל-1300, מכאן הכל כבר קל, למרות שרציתי להגיע הביתה לכפר חרוב ולא היה מספיק טרמיקות לעזור לי בזה. אז האון היא נקודה טובה לסיום רחיפה.
אחרי הנחיתה אנחנו מתקשרים למרחף השלישי, ראיתי שנחת קרוב לתבור אחרי כ15 דקות. הוא אומר לי אני כבר במרכז בדרך הביתה. זו לי הפעם השנייה בשלושה חודשים שזה קורה לי שהמרחפים לא בודקים אם כולנו הסתדרנו ואין התארגנות של הסעות. שוב אני בטרמפים בדרכים ויודע שלי זה לא היה קורה ולא הייתי עוזב את השטח לפני שאני יודע שכולם מסודרים.
האם הקלות של התקשורת והמסרים המיידים דווקא פוגעת בערבות ההדדית והחברות שלנו?

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על December 26, 2015, 09:08:56 am

הגענו 3 להר הארי רוח עיקרית מזרחית מדי פעם טרמיקה מגיחה לה ויש משבים מכל הכיוונים גם דרומית , גם צפונית. אני פורס. מחכה לחלון בינתיים מגיעים לעמדה עוד 10 חברה התנאים ממשיכים להיות לא ברורים עם והרוח מתחלפת למערבית עם רכיב צפוני עדין חלונות ארוכים של אנבטית מדרום עכשיו כבר יש בעמדה 30 מרחפים. לפחות שלושה באים אלי ואומרים שלא כדאי להמריא. אני נכנע ללחץ החברתי הרי לא שווה להמריא וגם אם הכל בסדר ההערות עוד ירדפו אותי זמן רק, חוץ מזה מסביב האריות הגדולים והם עדין לא פורשים. האווירה מסביב היא של ויתור על הטיסה. מעניין שבפעמים רבות עם תנאים זהים האווירה היא של המראות וכולם יוצאים ( יכול להיות שזה פוסט טראומה לאירועים של לפני שבועיים).

התנאים ממשיכים להיות דומים וכשנועם ואבנר פורשים אני נרתם שוב הם יוצאים וגם אני יוצא אני עולה ל 1200 ויוצא דרומה על קו הקונברסיה עובר את כביש עכו צפת עדין בגובה 1000 מטר אך לא מצליח לעבור את הרכס הבא ונוחת בפאתי מרר, נועם ואבנר נוחתים ליד כלא צלמון ורוב החבורה חוזרת במכוניות למטה.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: רולי על December 26, 2015, 07:23:53 pm

 אבנר. תרשה לי לחלוק על חלק מהדברים שכתבת. אני מבין שלפני שהגעתי לעמדה, כ20 דקות אחרך, היו משבים לכיוון וחשוב יותר, הצפונית הייתה חלשה יותר. שהתקרבתי ואמרתי לך, צפונית עברה את ה15 קמש. לא כל הזמן אבל בפרקים די צמודים, שהיו משבשות המראה של כל אחד.סוג של רולטה רוסית וחיכינו. וחלק עזבו לתבור. ופתאום חלון. אז המראות יותר בטוחות. כי אני לא צריך לספר לך עד כמה הארי יכולה להיות טריקי. כל רוח אם רכיב יתר שמגיע בנגיעה לשלוחות מז ומערבית, יכול להגיע נקייה, או לביא איתה את הרוטור. ורוטור זה קיפול או שינוי חזק ו/או פתאומי של כיוון  חופה שבדרך כלל נגמר בשיחים אם לא מבטלים בזמן. אז אחרי שהמראת היו עוד כמה המראות, עד שהרוח נעשה צפון מערבית קבוע. סוף היום. הרוב טס באותו יום. או בהארי, או בתבור. החלון הבטוח הייתה קצרה מידי כדי להכליל את כולנו.

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על April 16, 2016, 10:31:12 am

זה התחיל כיום בינוני בתבור. יום יפה, צפוף בעמדה גלשנים חונים (חוסמים משני הצדדים) יש שני מצנחים באוויר. אני מחליט לצאת. שלושתנו מגרדים את העמדה אחרי 12 דקות שניהם ממשיכים בלחימה ואני מלכך את שדה החיטה בדבוריה. מסביר לעצמי שהבטיחות היא העיקר, זה יום בינוני, ואני שלא טס הרבה בזמן האחרון קצת פחות חד מהחבורה. אורז מהר ומקבל טרמפ מתושב הכפר לעמדה. בינתיים כבר 25 מצנחים באוויר רובם נאבקים לתפוס גובה וכבר יש חבורה מעל ההר בסביבות ה800-900 מטר. אני פורש שוב כשהקבוצה הגבוהה כבר עזבה את ההר סייקל חלש מביא את היתר לגובה עמדה וכמה כבר  נוחתים בדבוריה. נראה שאסיים את הטיסה השנייה באותו מקום של הראשונה.
מגיע סייקל חדש, אחרוני המצנחים ממריאים ואני ביניהם. מיד עם ההמראה אני מגיע ל 800 מטר מעל ההר אבל זה לא מספיק אז חוזר צפונה ושוב בגובה העמדה אני שם לב שעיקר הריכוז שלי הוא במצנחים האחרים, אני רואה אחד עולה אני טס לכיוונו ומצטרף לטרמיקה שלו. ושוב ושוב אני מסיים את הסיבובים כשהמצנח שלפני בגובה 100 או 200 ממטר מעלי. מחליט לעזוב את האחרים ולהתרכז בטרמיקה שלי. מוצא טרמיקה מתחיל לחקור אותה לגבולותיה, אחרי גובה המנזר כבר אין הר, רק אני והטרמיקה שלי. נשכב ברתמה מתרכז במצנח לחוש אותו לחוש את האוויר מסביב, בפעם הבאה שאני מסתכל על הוריו אני ב1200 מעל כפר תבור מצנח יחיד. מאבד את הטרמיקה אז עם הגב לרוח ממשיך מזרחה. הטרמיקה הבאה נוגעת בי רק כשאני באזור המאגרים מעל יבניאל בגובה של כ 250 מעל הקרקע, מבחין בה כשרואה שלושה דורסים ומצטרף אליהם. שוב נשכב ברתמה ומתחיל לחפש את מרכז הטרמיקה, עכשיו כל חושי רק למצנח בשלב מסוים עוצם עיניים לחוש את המצנח את הטיפים כהארכה לקצות האצבעות. בגובה 1000 מטר אני רואה שבינתיים מצטרף אלי דאון אז יוצא איתו ל"וולס העננים" הוא מקיף אותי ואני עולה מהר ממנו, סיבוב ועוד סיבוב, עד שמגיע לבסיס הענן בגובה 1600 מטר      מהענן אני כבר רואה את הענן הבא וגולה אל הענן שיושב מעל פוריה מגיע מתחתיו אני עדין ב 1000 מטר ומצטרף ללהקת חסידות שתופסת איתו טרמפ. יחד איתן עולה לבסיס הענן ב 1630 מטר. עכשיו כבר יודע שאגיע הביתה לכפר חרוב. מתחיל בגלישה המהירות כבר מעל 60 קמ"ש כנרה שהרוח התחזקה ומגיע מעל מבוא חמה בגובה 1300 ולכפר חרוב בגובה 1100. אני יכול להמשיך צפונה, אבל אני מכוון מטרה, הבית למטה אז יורד הביתה. עם חיוך גדול ליום פתיחת העונה בתבור.     

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: kobliner על June 11, 2016, 06:11:08 pm

איפה האחריות שלי?
הגעתי מאוחר לעמדה, רוב החבורה המריאה באוויר כ20 מצנחים בעמדה כ 6 מצנחים, פרושים ומחכים להפוגות בין המשבים. הרוח דרומית ומשבית.
בצד הצפוני של העמדה ממוקם בחור שאני לא מכיר בניסיון ראשון הבחור מניף המצנח עובר אותו והוא כמעט נגרר אני עוזר לו לתפוס את המצנח משחרר אותו מהמיתרים בהם ניתפס ועוזר לו לפרוש. בניסיון השני הבחור נתלש לא משתלט על המצנח, המצנח משתלט עליו ויוצא לדרך מבלי להצליח להסתובב. באוויר לא מציל להסתובב ומסתבך במיתרים , עכשיו נגרר ל LEE SIDE עדין טס הפוך ואז מקבל קריסה של כל המצנח ואנחנו בעמדה בפאניקה. אחרי מספר שניות אנחנו רואים את המצנח מלמעלה אבל טס עם חזייה גדולה. מאוחר יותר המצנח על הקרקע ללא תזוזה. שני חברה ירדו מהר ברכב לחפש אותו ......  אני שנשארתי למעלה יודע שאני אשם שהייתי צריך להבחין שאסור לו להמריא והייתי צריך לעצור אותו מבעוד מועד. אחרי שלא שמעתי כלום בחדשות אז נרגעתי, שלפחות לא קרה לו כלום.

חברים שימו לב לאלה שלא יודעים לשים לב לעצמם, אחרת תקחו הרבה אשמה על תאונות שיכלו להימנע.   

כותרת: בעניין: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח
תגובה על ידי: יפתח גתאי על June 18, 2016, 11:33:01 pm

למרחף המתחיל שלום  כL את הזמן ותן לותיקי הענף להדריך אותך . תשאל שאלות ועל תתבייש .
תחקור כל הזמן תחקור , מה המצנח שלך מסוגל זה מי שאתה . טטוס כמה שיותר אבל בטוח לא בכל תנאי , עם יש לך תחושה לא טובה , ריב עם החברה/ אישה על טטוס זה יכל להגמר רע, תישן טוב לפני טיסה נטראל מתחים , תקיש לנישמה , תקישב לחברה , תקיש לעצים הם מדברים, עקוב אחר הציפורים הדאות , תראה אך הם מתמודדות, גרזן ועוד גרזן כמה שיותר לרכס , תלמד היתב המראה נחיתה , תרמאל , בכון הנכון , היצמד לימין ותן לעבור , התכונן לוטור לש התנדמים , תינחת למתה , תרגל שמינות , חפש סימנים לכון רוח , עשן , או ברובורי מיים , תמיד בדח , תמיד ס.ס מחובר , בדיקת רזרבי לפני המראה חובה, נקה את המצנח ובדוק אותו אחת לשובע , עשה גדר , תבדוק שאין קשר , טוס בביתך שאתה מרגיש שאתה שולת במשקל הגוף מצד לצד , הימנע מברקס ארוך ופניות חדות , תרגיש את העלילוי את הטרמיקה הסוחפת , נסה לחשוב חיובי ועל תפחד , נסה לטוס תחילה ללא וריו למד את הכון של הרוח את העוצמה ותחוש את ההתחזקות, תרגל המראות קדמיות , תרגל יציא ברוח חלשה מאד וחזקה עד המגבלות, סיים את הקרוס בזמן סביר ,טוס כל עונות השנה , על תתן לציוד להתישן אין כזה דבר לא לטוס בחורף כי קר, אתה חייב להיות בכושר טיסה , פנה זמן , תצתרך הרבה את התמכרת לשקט לעננים לים לכנירת , לזמן אויר , לעוף כמו גוזל , לצלם . כך בחשבון 1ל 55 נפצע , זה ספורט יותר מסוכן מגלישה ,יותר מצניחה חופשית , ויותר מצלילה , ובטח שיותר מריכבה על כלי כבד, בטח את עצמך דרך הפניקס, אין מה לעישות תיפרד מי 220 שח לחודש , הירשם ל SIV , והכי חשוב על טטוס במקמות מתקדמים כמוני כי יכל להיות שיצא לך תרמיקה חזקה שתפגוש ב 90 מתר היא תהיה אלימה מאד ישר מהשדה מאשר טטוס בתבור ב 500 היא כבר תהיה יותר חלשה. ממליץ לך לשמוע לעצת ידידי עופר ולראות 100 פעם את הסרטון ביויטוב secuity in flight