פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה

קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: אריה יעקבי על July 13, 2015, 10:21:49 pm

כותרת: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אריה יעקבי על July 13, 2015, 10:21:49 pm

שלום חברים,
עלו מספר אמירות בקבוצה בטלגרם, וחבר ביקש את דעתי המלומדת. לכן אתייחס כאן רק לממצאים מוכחים מהספרות המחקרית. כל אחד יכול לעשות את האינטרפרטציות שלו ולקבל החלטות על פי תובנות אישיות.
1. נמצא שתחרות גורמת לעליה במוטיבציה באופן חד.
2. ניתן לזהות שני דפוסי אישיות הנמצאים על רצף. אקסטרוורט, המוחצן. אינטרוורט, המופנם. על פי האפיון האישיותי יקבע את מידת העיסוק בספורט בכלל ובספורט אתגרי בפרט.
3. משתנה נוסף המשפיע על כל אדם בהתנהלות בכלל ובספורט בפרט הוא הצורך בגרייה וחישה. ככל שקיימת עלייה בעוצמת הגירויים ובתדירותם יעלה הרף בצורך של אלה. די דומה למשתמשים בסמים.
4. נמצא שכמות הפציעות בענפי הספורט המסורתיים ככדורגל והתעמלות הייתה גבוהה יותר מאשר בצניחה.
5. בבריטניה נמצא שמספר הנפגעים הגדול ביותר היה בענף הסוסים. גם באוסטרליה נמצא שענף הסוסים היה אחד מהענפים המרכזיים הגורמים לפציעות ספורט.
6. במחקרים אחרים נמצא שמירב הפצועים היו בענפי הספורט המוטורי, בסירות מנוע ורכיבה על סוסים תפס את המקום השלישי.
7. בחישוב למאה אלף משתתפים מכל ענפי הספורט נמצא שסך מספר הפצועים עמד על 1.8 ומספר הרוגים עמד על 0.6.
8. הסבירות להיפצע בקפיצת בסיס בצניחה הראשונה גבוהה פי 5 עד פי 8 יותר מצניחה חופשית.
9. מספר הקפיצות שבוצעו במהלך השנים 1995 ועד 2005 בנורבגיה היה 20850, תשעה מהם הסתיימו במוות שהם %0.04 מכלל הקפיצות.
10. דווח האוגדה למצנחי הרחיפה וגלשני האוויר של ארה"ב לסיכום שנת 2010 אחוז התאונות עמד על שיעור של 0.1 הרוגים על כל 10000 דואים פעילים שהם 0.001%.
11. בצרפת דווח שעל כלל הדואים הפעילים שמונים כ-30 אלף ספורטאים נהרגו 3 ספורטאים שהם כ- 0.01%.
12. בגרמניה בין השנים 1997 לשנת 1999 מספר הדואים הרשומים עמד על ממוצע של כ- 18000 כשמספר הפצועים עמד על כ- 0.4% מכלל הדואים ומקרי המוות היו כ- 0.04% .
13. בהנחה שבישראל כ- 500 דואים פעילים אחוז הפצועים לשנת 2010 עומד על 2% שהיו אחוז גבוהה לאין שיעור ביחס לאחוז הפצועים במדינות המערביות.

לעיונכם,
אריה

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: ira_yifa על July 13, 2015, 11:38:40 pm

תודה

כותרת: בעניין:
תגובה על ידי: ialmog על July 14, 2015, 12:29:24 am

פעם ראשונה שאני רואה ריכוז של מספרים ללא פרשנות רגשית. מעניין וחשוב, תודה!
מראה כמה רחוק מהמציאות האופן שבו רוב האוכלוסייה תופשת אינטואיטיבית את הסיכון.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אילן על July 14, 2015, 06:09:48 am

500 מרחפים ודואים ??? פעילים ??? מאיפו זה ??? אולי 150 פעילים , אולי . ואכשיו , מה אומרים המספרים והאחוזים ?

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: nadav על July 14, 2015, 08:57:56 am

אין ספק שהמספר הישראלי הרבה יותר גבוה. מספר התאונות הלא מדווחות לדעתי גדול ממספר התאונות המדווחות וכמובן כמו שאילן אמר קהילת המרחפים הפעילה קטנה מ200

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 14, 2015, 09:04:52 am

לדעתי הרבה יותר חשוב הסטטיסטיקה האישית מאשר הסטטיסטיקה הכללית.

כמה פעמים בשנה יש לך "המראה לא כלכך מוצלחת"? כמה פעמים יש לך מספר נסיונות המראה עד להמראה מוצלחת?
כמה פעמים בשנה יש לך נחיתה גרועה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך קריסה? וכמה קריסות עם שמירת כיוון לקוייה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך ספין?
כמה פעמים בשנה קרה שהמראת עם קשר במיתרים?


גם מי שלא רושם את הדברים האלה בלוג בוק יודע פחות או יותר איפה הוא ממוקם.

והרי ברור שמי שיש לו המראה "לא כלכך מוצלחת" פעם ב10 המראות נמצא בסיכון גבוה יותר ממי שיש לו פעם ב100 המראות. לדוגמא. כנ"ל לגבי כל נתון אחר שציינתי.
לכל אחד מהם גם יש פתרון שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גלעד א. על July 14, 2015, 10:06:25 am

 

We recently had an instructors meeting with USHPA the president, unfortunately this is a record year for us with 15-16 fatalities already. Last year we lost the USHPA safety director to a dust devil in Chelan. Safety in the USA is directly linked to mandatory USHPA site insurance but does not reflect on the overall quality of the pilots or instructors. Speed Wings are a growing concern because the pilots who buy the often do not seek instruction. See attached report.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גונן גל על July 14, 2015, 10:23:23 am

צחי,

אני מסכים אתך באופן חלקי, הסטטיסטיקה האישית אכן חשובה.
לעומת זאת, מקרי קיצון של חוסר יכולת להוציא את החופה ממצב חירום כמו אירוע הרזרבי של אילן בקר או של עומר וכד', אלו אירועים שסבירותם נמוכה מאוד. לכן הסטטיסטיקה האישית שלי לדוגמה, שעד היום לא נקלעתי למצב שכזה או אפילו קרוב לכך, היא לא בסיס נתונים מספיק ע"מ להעריך את מידת הסיכון שאקלע למצב דומה בעתיד.

לצרכים האלו בסיס נתונים רחב כמו סה"כ התאונות בשנה בצרפת או בארה"ב וניתוח של סוג התאונה, כמו תאונה בהמראה או בנחיתה או כתוצאה מקריסה או הזדקרות, יעזור מאוד בהערכת מידת הסיכון.

כמובן שאני עדין מאמין שגם לסוג בכנף (מתקדמת יותר או פחות) יש משמעות רבה במידת הסיכון לתאונה או לצורך בשימוש ברזרבי.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 14, 2015, 10:51:24 am

ציטוט של: צחי רייל על July 14, 2015, 09:04:52 am

לדעתי הרבה יותר חשוב הסטטיסטיקה האישית מאשר הסטטיסטיקה הכללית.

כמה פעמים בשנה יש לך "המראה לא כלכך מוצלחת"? כמה פעמים יש לך מספר נסיונות המראה עד להמראה מוצלחת?
כמה פעמים בשנה יש לך נחיתה גרועה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך קריסה? וכמה קריסות עם שמירת כיוון לקוייה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך ספין?
כמה פעמים בשנה קרה שהמראת עם קשר במיתרים?


גם מי שלא רושם את הדברים האלה בלוג בוק יודע פחות או יותר איפה הוא ממוקם.

והרי ברור שמי שיש לו המראה "לא כלכך מוצלחת" פעם ב10 המראות נמצא בסיכון גבוה יותר ממי שיש לו פעם ב100 המראות. לדוגמא. כנ"ל לגבי כל נתון אחר שציינתי.
לכל אחד מהם גם יש פתרון שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

כמובן ש:
כמה תקלות בד"ח היו לך? כל דבר לא תקין ששמת לב רק אחרי ההמראה (קוקפיט לא מחובר, וי לין מפותל, מכשירים לא מופעלים/לא מחוברים, וכו')
לדעתי אם המראת בלי לשים לב שהקוקפיט שלך לא מחובר בפעם הבאה אתה עלול לא לשים לב שרצועות הרגליים פתוחות.

ציטוט של: גונן גל על July 14, 2015, 10:23:23 am

אני מסכים אתך באופן חלקי, הסטטיסטיקה האישית אכן חשובה.
לעומת זאת, מקרי קיצון של חוסר יכולת להוציא את החופה ממצב חירום כמו אירוע הרזרבי של אילן בקר או של עומר וכד', אלו אירועים שסבירותם נמוכה מאוד. לכן הסטטיסטיקה האישית שלי לדוגמה, שעד היום לא נקלעתי למצב שכזה או אפילו קרוב לכך, היא לא בסיס נתונים מספיק ע"מ להעריך את מידת הסיכון שאקלע למצב דומה בעתיד.

נתחיל מהשני דווקא, לעומר היו מספר ארועי ספין לפני הארוע של הרזרבי. הסטטיסטיקה האישית שלו צעקה שזה הולך לקרות !!!

לגבי אילן, כולנו מסכימים שהוא לא היה אמור לטוס על EN C לפני שעבר SIV. אין ממש קשר לסטטיסטיקה אלא להגיון פשוט במקרה הזה. אתה לא טס על C וכן עברת SIV, מן הסתם הסיכוי שזה יקרה לך קטן עשרות מונים ביחס לאילן יום לפני הארוע.

כמובן שיש עוד גורמים כמו התאמה בין רמת הטייס למצנח, SIV וכו'. אבל אם מסתכלים על סטטיסטיקות יותר מעניין אותי מספר ה"כמעט"ים שהיו לי בשנה מאשר מספר ההרוגים בגרמניה. זה גם מצביע האם המצנח שלי מתאים לרמתי או לא.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אריה יעקבי על July 14, 2015, 11:18:34 am

הנה מספר תובנות שלי לדברים שעלו כאן.
בסעיף 13 רשום הנחה, קרי לא מספר מדוד. המספר מעגל מעלה ועדיין מוכיח את האחוז הגבוה. במספרים שאתם מניחים יהיה מספר זה גבוהה אף יותר.
צחי אתה מסתכל על יכולות טכניות וזה בהחלט חשוב בשורה התחתונה. אני הייתי רוצה לבקש אותך להסתכל על הנושא במבט רחב יותר. זאת אומרת לבחון את המשתנים שמובילים ל"כמעטים" שציינת. ההמלצה שלי לכל מי שעוסק בספורט אתגרי לעשות מבחן אישיות, או לכל הפחות לבחון את המניעים שלו לעיסוק בספורט. התוצאה לאחר הליך זה אולי תמנע את התאונה הבאה.
כל ספורטאי עושה הערכת יכולות פיזיות, מקפיד על תזונה ומנוחה. מה על הצד הרגשי והמנטלי? במחקרים מופעים משתנים המובילים לפציעות ולמוות ואלה נמדדו ונמצאו מובהקים.
כל בר דעת יכול לצפות את התאונה הבאה של אותם אלה שמסומנים כמסוכנים. כמה פעמים אמרנו לעצמנו שהכתובת על הקיר? יש עוד הרבה מאד משתנים שמשפיעים על התנהלות בתחום הספורט האתגרי אך לא כאן המקום לפרט את כל אלה.
אריה

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: nimi על July 14, 2015, 11:33:16 am

אין לי ספק שיש לנו הישראלים (ואני לא מוציא את עצמי מהכלל) נטיה ליותר תאונות. וזה נובע מאפיינו המיוחד.

 לא סתם ישראל נחשבת לסטרטאפ ניישן. ידוע שאנו נוטים להחשב הצודקים ויודעי דבר, אנו מעיוזים יותר, סומכים על עצמנו ובעלי ביטחון עצמי לפעמים מופרז. יש לכך יתרונות וחסרונות. החסרונות הן הטעויות שאנו עושים בדרך.
בנוסף היותינו מקום קטן ומבודד קיימת החובבנות הבירוקרטית כל שבעצם ההדרכה והפיקוח אצלינו לא מהחזקים בעולם. יותר קרוב למדינות עולם שלישי.
כל האמור הוא כללי מאוד ולא אמור להקשר למקרה מסויים זה או אחר

כותרת: בעניין: Re: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 14, 2015, 11:42:06 am

אריה להפך אני מסתכל בעיקר על מה גורם לכמעטים האלה. הסטטיסטיקה האישית שלי אומרת לי איפה בדיוק אני צריך להסתכל.

זו בדיוק הנקודה. לכל אחד הסטטיסטיקה האישית אומרת לו איפה הנקודות החלשות שלו עצמו, איפה הסיכון שלו גבוה.
בעוד שגונן מסתכל על הארוע של אילן ומחפש איפה הוא יכול לשפר את עצמו, אני קודם כל בודק איפה הנקודות החלשות שלי שאולי לא קשורות כלל לארוע של אילן.
מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גונן גל על July 14, 2015, 03:19:38 pm

צחי,

אני מסתכל על האירוע של אילן, או של יורם ז"ל משום ששניהם עד לאותו אירוע היו בטוחים שהם שולטים טוב במצנח ושהוא מתאים לרמתם. לצערנו, ברגע האמת הסתבר שהם טעו.

העובדה שלי עד היום לא היה אירוע של ספין, קריסה או הזדקרות לא נשלטת, לא בטוח שמעידה על רמה מספקת. ייתכן שמסיבות אקראיות עדין לא הגעתי למצב המסוים הנ"ל שקורה בסבירות נמוכה. אני רק מקווה שאם וכאשר זה יקרה, יהיה לי מספיק גובה ושבזכות הניסיון וההכשרה שעברתי אדע להגיב נכון.

בנוסף כמובן, הכרת נקודות החולשה הידועות אצלי ועבודה על שיפור יעזרו ללא ספק.

כותרת: בעניין: Re: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 14, 2015, 03:47:51 pm

טוב זה קצת גולש מעניין הסטטיסטיקה אישית או כללית. אבל לדעתי עצם זה שעברת siv מקטין מאוד מאוד את הסיכוי שתהפוך ספין לקטסטרופה כמו יורם ז"ל או שתהפוך פרשוטל לזריקת רזרבי כמו אילן יבדל לחיים ארוכים.

זו בדיוק הטענה שלי, הסטטיסטיקה האישית שלך ושל כל אחד מהם שונה מאוד והראיה לכך היא שבשניהם אחד הגורמים העיקריים היה שהם לא עברו siv. לכן אתה צריך לחפש מה הנקודות שעלולות להיות בעייתיות אצלך ופחות להסתכל מה היו הבעיות אצל מישהו אחר.

העניין הוא שלכולנו מאוד קשה להגיד "במה אני חלש" חלקנו אפילו לעצמם לא מסוגלים להגיד את זה. למרות שזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להעלות את רמת הבטיחות.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: ittai על July 14, 2015, 05:07:53 pm

אילן,

אתה טועה לגבי 150 והמספר קרוב יותר ל-500 ואולי יותר (גם לשנת 2010).

אם החלטת שהספורט מסוכן ואתה מחפש בכח לקבוע שהוא מסוכן - תצטרף לפורשים.

בבקשה אל תהלך אימים על הציבור עם מספרים והשארות (הדברים לא נכתבים בכעס גם אם זה נראה כך).

אני בספורט מעל שני עשורים וראיתי הרבה ומהכל.
מניסיוני האישי אני בהחלט מסכים עם הסטטיסטיקה של 0.00 וקצת נפגעים ביחס של כמות המשתמשים, שעות פעילות וכו'.

ובכל זאת יש לזכור שלא נולדנו ציפורים, אנשים נהרגים בכבישים מידי יום, כך גם מסרטן והתקפי לב.

התחביב הנ"ל אינו חובה ואיש לא מחייב אותנו לעסוק בו.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גונן גל על July 14, 2015, 05:18:31 pm

איתי,

כיוון שרובנו מכורים, קשה מאוד להפסיק גם כשמחליטים בדומה להתמכרויות רבות אחרות.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: nadav על July 14, 2015, 06:21:29 pm

אני מסכים עם צחי לגבי יומן טיסה מסודר שמכיל פחות ציון המראה, ציון נחיתה והערות (גם אם זה "אין הערות")

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: רונן גורדון על July 14, 2015, 07:11:30 pm

קצת מהתובנות שלי:

- עשיתי קורס SIV. אין ספק שהוא נתן לי המון. הבנתי כיצד מתנהג המצנח בכל מצב כזה, כיצד הוא מגיע אליו וכיצד יוצאים ממנו. אבל..... ויש אבל גדול מאוד! זה קורס, בתנאי מעבדה, כשמתרגלים מראש מה יהיה, המדריך איתך בקשר ואתה מאוד גבוה. המציאות שונה. השאלה הנשאלת היא - האם כשאני אעשה טעות ואכנס למצב של ספין, בגובה נמוך, בפתאומיות וללא הכנה מוקדמת, אצליח בשבריר של שניה לעשות מה שלמדתי בקורס, או שמתוך בהלה אעשה עוד טעות שתחמיר את המצב???!!! אין לי תשובה ברורה, אבל אני בטוח שלא בכל פעם אעשה את מה שצריך. וכשלא אעשה, כנראה אמות או אפצע קשה.
- אנחנו עוסקים בטייס. המצנח הוא כלי טייס. בחיל האוויר בוחרים בפינצטה את החניכים, ומנפים את רובם עד שנשארים אלו שבסוף יהיו טייסים. אצלינו אין ניפוי! כל מי שרוצה, טס. גם מי שאין לו את התכונות, האופי והיכולת להיות טייס. אז הטבע עושה ניפוי משלו......
- לפי הסטטיסטיקות שאריה פרסם, לא הייתי צריך להיות באף הלוויה של מרחף. הייתי כבר ב 5 הלוויות. אל תקשיבו לאף טיפש שטוען בלהט שהסטטיסטיקה איתנו (אריה, כמובן שאינני מתכוון אלייך, גם לא אלייך צחי). הסטטיסטיקה מאוד נגדנו.
גונן- גם אני הייתי מכור. נגמלתי. תאמין לי שיש חיים אחרי הרחיפות, ותתפלא, הם לא פחות טובים. זה הכל בראש והכל עניין של החלטה. מכרתי הציוד, מצאתי תחליפים, אמנם פחות אדרנלין אבל הרבה יותר כייף וכושר ובטח לא פחות פעילות חברתית, וסביר שלא אצטרך ללוות אפ אחד בהלוויה. אם אתה רוצה לפרוש, דבר איתי ואסביר לך איך עושים זאת נכון. 

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גונן גל על July 14, 2015, 07:23:54 pm

גורדון,
אני מכבד את דבריך, אך תזכור שנגמלת רק לפני פחות מחודש. זה לא זמן ארוך מספיק כדי להעריך את כל המשמעויות של הגמילה.

כותרת: בעניין: Re: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 14, 2015, 08:13:08 pm

גורדון יש לי הערכה מלאה להחלטה שלך.

כשמני רביב ז"ל נהרג ב98 לקח לי 3 חודשים לחזור לרחף.
בשנת 2000 החלטתי להפסיק לרחף ולעבור לחלום ישן של צניחה חופשית, אחרי 3שנים חזרתי לרחף. תוך כדי גם הפסקתי לרוץ ועברתי לאופני הרים עליהם רכבתי כ7 שנים באינטנסיביות. בתקופה הזו הייתי גם ב2 לוויות של חברים שרכבו על אופניים.

אין לי ממש מסכנות מזה. אולי בשונה מרבים אחרים מעולם לא חשבתי שמצנחי רחיפה זה ספורט בטוח, אין לי אשליות לגבי הסכנה בספורט. אולי לכן אני מקפיד על קטנה כגדולה בניתוח הטעויות של עצמי. גם אין לי אשליות שלא יהיו לי טעויות בעתיד.

כל אחד והבחירות שלו, כל בחירה מובנת ומקובלת. אבל מי שמחליט להמשיך לרחף חייב לקחת אחריות על כל החלטה שהוא מקבל (גם החלטה לא להשקיע בשליטה קרקעית או לא לתרגל קריסות/ספירלות/ווינגים הן החלטות שיש להן מחיר).

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אריה יעקבי על July 14, 2015, 08:36:39 pm

גורדון, לא חדשתי בך כלל. למעשה גם לא נגעתי במספר ההרוגים בספורט כי בקהילה הקטנה שלנו כולם מכירים ויודעים את הפרטים.
והנה בכל זאת ההתייחסות לתאונות המובילות למוות:
על פי הפרסום הרשמי של החוקר הראשי לסכום שנת 2010 נמצא שבתעופה הספורטיבית חלה עלייה משמעותית של 52%, 35 תאונות לעומת 23 תאונות בשנת 2009. עלייה של 170% הייתה בתאונות רחיפה, גלישה ודאייה, מול ירידה של כ– 30% באז"מ (אווירון זעיר מימדים). על פי דווח האוגדה למצנחי הרחיפה וגלשני האוויר של ארה"ב לסיכום שנת 2010 אחוז התאונות עמד על שיעור של 0.1 הרוגים על כל 10000 דואים פעילים שהם %0.001. בצרפת דווח שעל כלל הדואים הפעילים שמונים כ-30 אלף ספורטאים נהרגו 3 ספורטאים שהם כ- 0.01%. מספר הפציעות המדווחות עמד על 78 מכלל הדואים. בגרמניה בין השנים 1997 לשנת 1999 מספר הדואים הרשומים עמד על ממוצע של כ- 18000 כשמספר הפצועים עמד על כ- 0.4% מכלל הדואים ומקרי המוות היו כ- 0.04%. במחקר שנמשך לאורך עשר שנים בשוויץ דווח על 129 פציעות שתשעה מתוכם הסתיימו במוות וששים פצועים נפצעו באופן קשה מאד. בישראל בשנת 2010 היה מקרה אחד של מוות ואם להתייחס למספר החברים באתר האינטרנט "רוח הקודש" הרי שיש כ- 350 דואים פעילים. מספר הפצועים בקרב גולשי האוויר ומצנחי הרחיפה היה 14, כש- 10 מתוכם היו בקרב מצנחי הרחיפה. היות ותאונות רבות אינן מגיעות לידי החוקר הראשי יש מספר דואים המרכזים את האירועים, התואנות והפציעות ביוזמתם האישית. על פי נתונים אלו בשנת 2010 היו כ- 90 פצועים.
אריה

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: itaytak על July 14, 2015, 10:29:45 pm

ציטוט של: גונן גל על July 14, 2015, 03:19:38 pm

צחי,

אני מסתכל על האירוע של אילן, או של יורם ז"ל משום ששניהם עד לאותו אירוע היו בטוחים שהם שולטים טוב במצנח ושהוא מתאים לרמתם. לצערנו, ברגע האמת הסתבר שהם טעו.

העובדה שלי עד היום לא היה אירוע של ספין, קריסה או הזדקרות לא נשלטת, לא בטוח שמעידה על רמה מספקת. ייתכן שמסיבות אקראיות עדין לא הגעתי למצב המסוים הנ"ל שקורה בסבירות נמוכה. אני רק מקווה שאם וכאשר זה יקרה, יהיה לי מספיק גובה ושבזכות הניסיון וההכשרה שעברתי אדע להגיב נכון.

בנוסף כמובן, הכרת נקודות החולשה הידועות אצלי ועבודה על שיפור יעזרו ללא ספק.

סטטיסטקה היא דרך נפלאה לקבץ אוסף רב של משתנים אותם איננו מכירים\מבינים לכדי מגמה אשר ביכולתינו להעריך בקלות יחסית. במקרים שצויינו יש ביכולתינו להגיע לרמת הבנה גבוהה מספיק של מקור הדברים!! הבנה שתאפשר לנו להימנע בקלות יחסית ממרביתם (ספין, הזדקרות) ובשילוב עם תירגול גם תסגור את הצד התפעולי של אותם אירועים אשר אין ביכלותינו למזער לכיוון האפס הסטטיסטי האישי שלנו (קריסה...). בגדול מסכים מאוד עם מודל הערכה אישי שצחי הציג.

ולסיכום... אם כל מה שלמדתם מכל התאונות \ אירועי בטיחות עד כה היה מגמות סטיטיסטיות. לא למדתם דבר בנוגע לטיסה בטוחה   

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: nadav על July 15, 2015, 08:55:25 am

מעלה קובץ אקסל בו אני משתמש כיומן טיסה
1. ציוני המראה ונחיתה מספריים, בתחתית הטבלה יש ממוצע, כל אחד ייקבע לעצמו את סולם הציונים.
2. שעות אויר מתחלקות לטיסות הרים או רכס על פי type, כל מה שצריך זה לכתוב m - הרים או r - רכס
3. במקום "כנף 1" ניתן להכניס את שם הכנף
4. הטבלה מחולקת איפשהו באמצע גם ל"כנף 2" כי החלפתי כנף, במידה והחלפתם/לא החלפתי פשוט צריך לבחור את הטווחים לממוצע מחדש (מאוד פשוט, אם מישהו לא מכיר אקסל שייפנה אלי ואעזור לו)
5. קיימת גם לשונית טנדם בנפרד, אפשר להשתמש בה גם להפרדת כנפיים אם רוצים הפרדה נוחה.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: יוסי שטייף על July 15, 2015, 11:39:03 am

הסטטיסטיקה באירופה וארה"ב אינה רלוונטית עבורינו בארץ. אם נניח לצורך הדיון שרמת המרחפים והציוד דומה, הרי שמזג האויר הוא שונה.
באירופה וארהב הטיסות מתבצעות בהשפעת מזג אויר יבשתי ואנו בהשפעת מזג אויר ימי, דהיינו, אנו ממריאים במרבית המקרים רק ברוח דינמית בעוד שבאירופה וארהב כאשר יש רוח באלפים שאינה אנבטית אי אפשר להמריא כי העוצחות חזקות מאוד.
המשמעות היא שאנו פוגשים מערבולות, רוטורים וכדומה כבר משלב ההמראה. במקרה הטוב לפני ההמראה ובמקרה הרע מיד עם ההמראה וכאן בא לידי ביטוי כל מה שכתב רונן גורדון בנוגע לאיכות וזמן התגובה שהכשרה יכולה להשפיע עליהם באופן חלקי בלבד.
באירופה וארהב לא ממריאים מאתר של 85 מטר ק"מ מהים ברוחות של 15 30 קמ"ש מעל רכס בנוי וחרוץ. בתבור ברוח של 20 קמש ומעלה רוטורים ומערבולות הם חלק בלתי נפרד מהטיסה.
כאשר אנו ממרייאים ברוח אנבטית שזה במרבית המקרים באירופה באלפים ובארהב בהרים הרוח מיצרת הרבה פחות רוטורים ומערבולות.
אני רוצה להצטרף לדבריו של רונן בכך שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו האם יש לו את התכונות הבסיסיות להגיב נכון ומהר כאשר יש תקלה בגובה נמוך בפרט, מעבר של קורס מצבי חירום הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. 

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אלי חסון על July 16, 2015, 01:12:08 am

חברים יקרים
הנתונים הסטטיסטיים בעולם מדהימים ,ומבליטים את העובדות הבאות :
1, ספורט הרחיפה הינו ספורט שיכול להיות פעילות שאינה מסוכנת (כפי שיש נטיה לחשוב)
2. הסטטיסטיקה אצלנו מעידה שאנו רחוקים משאר העולם בנושא בטיחות הטיסה.
מסכים עם ההתקוממות של איתי לגבי המסקנות הכלליות , אך גם איתי יצטרך להסכים שהסטטיסטיקה
שלנו מדאיגה ,ומסקנתו של גורדון יכולה להיות מובנת והגיונית .
הדרך הנכונה להתחיל ליישר את הסטטיסטיקה היא בתחום ההכשרה של חניכים חדשים .הלימוד שלנו ברחיפה מתבסס פחות על שיטטיות ויותר על עיצה פה , עיצה שם . קריאת מאמר זה או אחר, ולפעמים דיון קצר בווטסאפ , נו חברים כולכם תסכימו "ככה לא בונים חומה"
פיקוח על בתי הספר לגבי התכנים , ומבחני מעבר ורישוי , יקנו נופך אחר להתייחסות החניכים לבטיחות טיסה
אני יודע שחלק מהחברים לא יאהבו זאת (אף אחד לא אוהב פיקוח)אך כולם יסכימו שזה יקדם מיידית את
ההתייחסות האישית לבטיחות טיסה .צודק צחי לגבי האחריות אישית , אך הנתונים מוכחים שיש הרבה פיסםוסים
באחזקת המשמעת העצמית והריסון באתרים ( כמה פעמים החזקת את הראש בין הידיים באתרים ?).
אני חושב שהשינוים החדשים ברת"א הם צעד ראשון בכיוון הנכון , ויש לברך על כך . מתן רישיונות למשל מקנה גם את האפשרות לשלול רישיון מחברים לא אחראים/מתאימים את האפשרות לסכן את עצמם או את האחרים .
תודה לך אריה על הנושא החשוב

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: רולי על July 16, 2015, 07:35:16 am

עוד הבדל קטן שלא נגענו בו. מצב עמדות. ההבדל בין דשה/ חומר גומי/ או מעל האבנים של חצי קילו מפוזרים (שלפחות פעם אחת טס איתי עד מבוא.) מהתבור.
הר קפיצה... לא מזמן פרחים ושיחים גובה מטר..... מי יכול להיות בטוח שלא ניקח כמה שורשים לטיול?. ואי אפשר ליראות קשרים בזמן פריסה.
הר הארי, הורס חופות אומנם לא מפריע לנו להמריא. לא נדבר על זיכרון , כמה פעמים נתפס לנו רגליים בחריצים?

אין חוץ מנתניה, מקום שאפשר לשוות לעמדות אירופאיות (ואפילו ארגנטינאיות). ובשש שנים שאני מרחף, חוץ מהתנדבויות אישיות, לא היה החזקה או שיפור של עמדה כל שהיא. כי אנחנו לא שייכים לשום גוף שמטפל בנו. גם לא בנושה החשוב הזה.

ולדוגמה לסטטיסטיקה האישי. וכמה חשוב לנהל לוג בוק. 750 המראות , 5 עם קשרים. 4 נפתרו תוך כדי טיסה. אחת לא נפתח ואיתו הלכתי לנחיתה. 4 קשרים הראשונים ב3 שנים הראשונים. הקשר אחרון ב5/9/14 עם מרגריטה.

רונן. כל אחד מתעורר מתי שהוא. וכל אחד שכותב "מכבד את ההחלטה שלך".... אפשר לגיד למישהו שחייב להמשיך לטוס ולא מכבדים את ההחלטה שלו? באותה מידה, מכבדים גם את ההחלטה להמשיך. ולגבי השקר, כל אחד חייב לדעת שיש רמת סיכון בספורט. ומי שלא יודע יבין את זה מתי שהוא בפגישה כואבת שלו  או של חבר. אני אישית תמיד חושש. תמיד פרפרים  הבטן. לא אוכל כלום לפני המראה, יובש נוראי בפה בעמדות. צורך של רצף טיסות (הייתי מציין בשנים האחרונות, פחות השנה  הזאת).. והכל באה מאהבה לספורט, ולחברה שיש בו.
כתבתי כבר בפרטי כמה פעמים. אנחנו קהילה קטנה, ובנוסף לכאב של אובדן חיים של בן אדם קרוב (כי כולנו קרובים פחות או יותר), יש פגיע בקבוצה עם גל של הפסקות או עזיבות.
שתהנה בעיסוקים החדשים שלך.
רולי

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 16, 2015, 08:15:59 am

ציטוט של: רולי על July 16, 2015, 07:35:16 am

עוד הבדל קטן שלא נגענו בו. מצב עמדות. ההבדל בין דשה/ חומר גומי/ או מעל האבנים של חצי קילו מפוזרים (שלפחות פעם אחת טס איתי עד מבוא.) מהתבור.
הר קפיצה... לא מזמן פרחים ושיחים גובה מטר..... מי יכול להיות בטוח שלא ניקח כמה שורשים לטיול?. ואי אפשר ליראות קשרים בזמן פריסה.
הר הארי, הורס חופות אומנם לא מפריע לנו להמריא. לא נדבר על זיכרון , כמה פעמים נתפס לנו רגליים בחריצים?

אין חוץ מנתניה, מקום שאפשר לשוות לעמדות אירופאיות (ואפילו ארגנטינאיות). ובשש שנים שאני מרחף, חוץ מהתנדבויות אישיות, לא היה החזקה או שיפור של עמדה כל שהיא. כי אנחנו לא שייכים לשום גוף שמטפל בנו. גם לא בנושה החשוב הזה.

ולדוגמה לסטטיסטיקה האישי. וכמה חשוב לנהל לוג בוק. 750 המראות , 5 עם קשרים. 4 נפתרו תוך כדי טיסה. אחת לא נפתח ואיתו הלכתי לנחיתה. 4 קשרים הראשונים ב3 שנים הראשונים. הקשר אחרון ב5/9/14 עם מרגריטה.

לזה אני קורא תירוצים !

יש קוצים בעמדה? צריך להסתכל ממש טוב על המצנח כשהוא עולה בהנפה.
קשה לבדוק שאין קשרים? צריך לקחת יותר זמן ולבדוק יותר יסודי, לא להגיד קשה ולכן אני בודק פחות יסודי. זה בדיוק האחריות האישית שאני מדבר עליה.


פעם אחרונה שהמראתי עם קשר במיתרים היה עם האלגרה בשנת 2005 או 2006 !!!
(מאז טסתי יותר מ700 שעות טיסה)

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: רולי על July 16, 2015, 08:30:06 am

ציטוט של: צחי רייל על July 16, 2015, 08:15:59 am

ציטוט של: רולי על July 16, 2015, 07:35:16 am

עוד הבדל קטן שלא נגענו בו. מצב עמדות. ההבדל בין דשה/ חומר גומי/ או מעל האבנים של חצי קילו מפוזרים (שלפחות פעם אחת טס איתי עד מבוא.) מהתבור.
הר קפיצה... לא מזמן פרחים ושיחים גובה מטר..... מי יכול להיות בטוח שלא ניקח כמה שורשים לטיול?. ואי אפשר ליראות קשרים בזמן פריסה.
הר הארי, הורס חופות אומנם לא מפריע לנו להמריא. לא נדבר על זיכרון , כמה פעמים נתפס לנו רגליים בחריצים?

אין חוץ מנתניה, מקום שאפשר לשוות לעמדות אירופאיות (ואפילו ארגנטינאיות). ובשש שנים שאני מרחף, חוץ מהתנדבויות אישיות, לא היה החזקה או שיפור של עמדה כל שהיא. כי אנחנו לא שייכים לשום גוף שמטפל בנו. גם לא בנושה החשוב הזה.

ולדוגמה לסטטיסטיקה האישי. וכמה חשוב לנהל לוג בוק. 750 המראות , 5 עם קשרים. 4 נפתרו תוך כדי טיסה. אחת לא נפתח ואיתו הלכתי לנחיתה. 4 קשרים הראשונים ב3 שנים הראשונים. הקשר אחרון ב5/9/14 עם מרגריטה.

לזה אני קורא תירוצים !

יש קוצים בעמדה? צריך להסתכל ממש טוב על המצנח כשהוא עולה בהנפה.
קשה לבדוק שאין קשרים? צריך לקחת יותר זמן ולבדוק יותר יסודי, לא להגיד קשה ולכן אני בודק פחות יסודי. זה בדיוק האחריות האישית שאני מדבר עליה.


פעם אחרונה שהמראתי עם קשר במיתרים היה עם האלגרה בשנת 2005 או 2006 !!!
(מאז טסתי יותר מ700 שעות טיסה)

עברית קשה שפה.
היה חסר לי המשפט: לכן הבדיקה חייבת להיות פי כמה יותר פדנתי. כי התנאים פחות טובים

כותרת: בעניין: Re: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על July 16, 2015, 09:32:21 am

ושוב אנחנו חוזרים לעניין הגישה הרצינית/לא רצינית.

באירופה אנשים עולים לעמדה שעה לפני שהם רוצים לטוס ובודקים את הציוד לאט וביסודיות. בארץ אנשים רוצים להגיע לעמדה בשיא התנאים, לבדוק דקה אם בכלל ולהמריא. שממהרים ככה אז פחות שמים לב ושוכחים יותר אין מה לעשות.

גישה רצינית זה לקחת הכל יותר ברצינות. למרות שגם באופניים אפשר למות באופניים אם פספסת משהו בבדיקה לפני הנסיעה אתה יכול לעצור בצד. בתעופה לא.
גישה רצינית זה אם ההמראות שלך לא מצליחות מדי פעם אז לקחת את עצמך ופעם בשבוע למשך שעה לתרגל הנפות עד לשיפור.

ועדיין בארץ אתה רואה יותר חברה שבודקים את הציוד "בערך" ואתה רואה חברה שההמראות שלהם מצליחות " בערך" וכו'.
זה ההבדל בסטטיסטיקה ביננו והאירופים. הגישה הרצינית/לא רצינית.

לדעתי מי שמקפיד ברצינות הסיכון שהוא לוקח הוא בסטטיסטיקה הארופית ומי שמחפף מגדיל את הסטטיסטיקה של עצמו.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אמיר ליפשיץ על July 16, 2015, 12:38:11 pm

אריה תודה על הנתונים והשלמת הנתונים ומעל והעלאת הנושא החשוב, אני לא יודע להצביע על הסיבות המדויקות שמובילות לפער בינינו לבין אירופה וארה"ב אבל אני מניח שמדובר בשילוב של "אופי ישראלי" וחוסר הסדרה ופיקוח בעיקר ברמה החברתית. צחי, אני מסכים איתך לגמרי, בסוף הכל מסתכם במידת הרצינות או חוסר הרצינות האישית של הטייס. נכון שיש אין סוף משתנים שלא תלויים בטייס כמו עמדות עם תחזוקה ירודה, מז"א בלתי צפוי בזמן טיסה ועוד ועוד, אבל בסוף רק גישה רצינית ואחראית של כל אחד תשפר את הבטיחות שלו האישית ולדעתי גם את הרצינות של כל העוסקים בענף. עצם הדיונים האלו בפורום יש בהם תרומה עצומה לבטיחות של כולם. ככל שהכללים יחזרו ויוטמעו כך כולנו נרוויח.   

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אריה יעקבי על July 16, 2015, 07:28:53 pm

מעבר לנתונים יבשים ולסטטיסטיקה. מצרף ציטוט מynet בעקבות התאונה של הצניחה בפראג.
 "היא נפגעה בגב לפני כשנה והרופא אסר עליה לצנוח כמה חודשים", סיפרה האם ציפי. "אח שלה ליאור הציע לה להצטרף אליה לנסיעה והיא מיד הסכימה. היא ממש התרגשה מהאפשרות שתצנח שוב. זה תחביב שאי-אפשר לעצור".

אני עדיין טוען שאפיון והבנת הפרופיל הפסיכולוגי ראוי שיעשה לכל אחד העוסק בספורט בכלל ומי שעוסק בספורט אתגרי בפרט. לאחר שהרבה מאד חברים התנדבו ומילאו את השאלונים של "חיפוש הריגושים" אני בהחלט יודע לאפיין כל אחד כזה. לאחר שנמצא הפרופיל השלב השני הוא למצוא את הדרך כיצד לנהוג עם כל פרופיל ופרופיל. זה יכול לנוע מקצה אחד של אדם שלא אחראי למעשיו ומסוכן עד מאד שיעסוק בסוג ספורט. בקצה השני נמצא פרופיל של אדם אדיש שכמעט ולא נמשך לספורט וקרוב לוודאי שעם הזמן לא יתמיד עקב חוסר עניין.

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: עומר כהן על July 16, 2015, 08:51:20 pm

תודה אריה, מעניין מאוד! איך אתה מציע לי להתקדם על מנת להבין את הפרופיל שלי? תוכל לומר לי משהו על בסיס השאלון שמילאתי?

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: גלעד א. על September 01, 2015, 04:38:44 am

USHPA 2015 Accident Report
http://www.ushpa.aero/safety/safetynotice_20150828.pdf (http://www.ushpa.aero/safety/safetynotice_20150828.pdf)

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: דיסקין על September 18, 2015, 01:36:08 pm

מכתב מצויין בנושא.
כל אחד ואחת מאיתנו חייב לקרוא ולהפנים.
על ניהול סיכונים, שאננות והרחבת שולי בטיחות בטיסה.

שורה אחת חשובה במיוחד :
Before each and every flight, remind yourself that flying is inherently unsafe and ask whether you are
satisfied with what you have done to minimize the risk so that this flight will not be your last.

בתרגום חופשי "לפני כל טיסה וטיסה, חייב להזכיר לעצמך שטיסה במצנח רחיפה היא ביסודה אינה בטוחה ועליך לשאול את עצמך, האם אני מרוצה מכל מה שעשיתי על מנת להקטין למינימום את הסיכונים היום, על מנת שהטיסה הזו לא תהייה הטיסה האחרונה שלי"

בשנת 2015 היו 15 הרוגים בארה"ב עקב עיסוק ברחיפה. רובם מנוסים.

[attach=#]

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: אורון על September 19, 2015, 11:35:43 am

ובמדויק היו 7 הרוגים ברחיפה ו8 הרוגים בגלישה אווירית, סה"כ 15

כותרת: בעניין: עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה
תגובה על ידי: צחי רייל על September 21, 2015, 04:39:30 pm

חצי באותו נושא אבל נראה לי שזה מתאים כאן.

מצאתי בPGFORUM מצגת קטנה שהכותב שלה השתמש בה בערב בטיחות במועדון שלו, לדבריו היא ציטות מעבודה מקיפה יותר שנעשתה בנושא.

הנושא של ההרצאה שלו "גישה (attitude) תורמת לתאונות".

מובאות 5 גישות שונות שלדבריו בכל תאונה שתבדוק תמצא לפחות אחת מהן.
והן:
1) אנטי סמכות (לא תגידו לי מה לעשות)
2) אימפולסיבי (מהר מהר)
3) בלתי מנוצח (לי זה לא יקרה)
4) מאצ'ו (אני יכול ...)
5) כנוע לגורל.

מצורפת המצגת באנגלית עם עוד טיפה פרוט.
רק על 5 אני רוצה לפרט יותר כי הוא פחות אינטואיטיבי. הכוונה שאדם שרואה את הרחיפה או חלקים ממנה כמשהו שאין לו שליטה עליו, או לא רואה את עצמו כגורם מכריע בטיסה וברמת הבטיחות שלה. טייס כזה לדוגמא יסמוך יותר על הבטיחות הפסיבית של המצנח מאשר ישקיע בתירגול ולימוד של הטסה אקטיבית טובה יותר. לתגובות ולמעשים שלו אין השפעה על התוצאה של ארוע מבחינתו. לדוגמא: המצנח קרס ונכנס לספירלה ואז הזדקר פתאום יכול להיות תאור של קסקאייד (cascade-רצף ארועים) מבחינתו.
הגישה הזו היא כאילו האנטי המוחלט של השאר אבל מסוכנת לא פחות כי בעצם היא מוציאה את מי שהכי יכול למנוע ארועים מהמשוואה, את הטייס עצמו.


האמת ככל שאני מנסה לחשוב אני לא מצליח לחשוב על אף תאונה שאי אפשר ליחס אותה לאחת הגישות האלה.