עיסוק בספורט אתגרי, מוטיבציה והתמדה

[אריה יעקבי]

שלום חברים,
עלו מספר אמירות בקבוצה בטלגרם, וחבר ביקש את דעתי המלומדת. לכן אתייחס כאן רק לממצאים מוכחים מהספרות המחקרית. כל אחד יכול לעשות את האינטרפרטציות שלו ולקבל החלטות על פי תובנות אישיות.
1. נמצא שתחרות גורמת לעליה במוטיבציה באופן חד.
2. ניתן לזהות שני דפוסי אישיות הנמצאים על רצף. אקסטרוורט, המוחצן. אינטרוורט, המופנם. על פי האפיון האישיותי יקבע את מידת העיסוק בספורט בכלל ובספורט אתגרי בפרט.
3. משתנה נוסף המשפיע על כל אדם בהתנהלות בכלל ובספורט בפרט הוא הצורך בגרייה וחישה. ככל שקיימת עלייה בעוצמת הגירויים ובתדירותם יעלה הרף בצורך של אלה. די דומה למשתמשים בסמים.
4. נמצא שכמות הפציעות בענפי הספורט המסורתיים ככדורגל והתעמלות הייתה גבוהה יותר מאשר בצניחה.
5. בבריטניה נמצא שמספר הנפגעים הגדול ביותר היה בענף הסוסים. גם באוסטרליה נמצא שענף הסוסים היה אחד מהענפים המרכזיים הגורמים לפציעות ספורט.
6. במחקרים אחרים נמצא שמירב הפצועים היו בענפי הספורט המוטורי, בסירות מנוע ורכיבה על סוסים תפס את המקום השלישי.
7. בחישוב למאה אלף משתתפים מכל ענפי הספורט נמצא שסך מספר הפצועים עמד על 1.8 ומספר הרוגים עמד על 0.6.
8. הסבירות להיפצע בקפיצת בסיס בצניחה הראשונה גבוהה פי 5 עד פי 8 יותר מצניחה חופשית.
9. מספר הקפיצות שבוצעו במהלך השנים 1995 ועד 2005 בנורבגיה היה 20850, תשעה מהם הסתיימו במוות שהם %0.04 מכלל הקפיצות.
10. דווח האוגדה למצנחי הרחיפה וגלשני האוויר של ארה"ב לסיכום שנת 2010 אחוז התאונות עמד על שיעור של 0.1 הרוגים על כל 10000 דואים פעילים שהם 0.001%.
11. בצרפת דווח שעל כלל הדואים הפעילים שמונים כ-30 אלף ספורטאים נהרגו 3 ספורטאים שהם כ- 0.01%.
12. בגרמניה בין השנים 1997 לשנת 1999 מספר הדואים הרשומים עמד על ממוצע של כ- 18000 כשמספר הפצועים עמד על כ- 0.4% מכלל הדואים ומקרי המוות היו כ- 0.04% .
13. בהנחה שבישראל כ- 500 דואים פעילים אחוז הפצועים לשנת 2010 עומד על 2% שהיו אחוז גבוהה לאין שיעור ביחס לאחוז הפצועים במדינות המערביות.

לעיונכם,
אריה

[ira_yifa]

תודה

[ialmog]

פעם ראשונה שאני רואה ריכוז של מספרים ללא פרשנות רגשית. מעניין וחשוב, תודה!
מראה כמה רחוק מהמציאות האופן שבו רוב האוכלוסייה תופשת אינטואיטיבית את הסיכון.

[אילן]

500 מרחפים ודואים פעילים מאיפו זה אולי 150 פעילים , אולי . ואכשיו , מה אומרים המספרים והאחוזים ?

[nadav]

אין ספק שהמספר הישראלי הרבה יותר גבוה. מספר התאונות הלא מדווחות לדעתי גדול ממספר התאונות המדווחות וכמובן כמו שאילן אמר קהילת המרחפים הפעילה קטנה מ200

[צחי רייל]

לדעתי הרבה יותר חשוב הסטטיסטיקה האישית מאשר הסטטיסטיקה הכללית.

כמה פעמים בשנה יש לך "המראה לא כלכך מוצלחת"? כמה פעמים יש לך מספר נסיונות המראה עד להמראה מוצלחת?
כמה פעמים בשנה יש לך נחיתה גרועה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך קריסה? וכמה קריסות עם שמירת כיוון לקוייה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך ספין?
כמה פעמים בשנה קרה שהמראת עם קשר במיתרים?


גם מי שלא רושם את הדברים האלה בלוג בוק יודע פחות או יותר איפה הוא ממוקם.

והרי ברור שמי שיש לו המראה "לא כלכך מוצלחת" פעם ב10 המראות נמצא בסיכון גבוה יותר ממי שיש לו פעם ב100 המראות. לדוגמא. כנ"ל לגבי כל נתון אחר שציינתי.
לכל אחד מהם גם יש פתרון שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

[גלעד א.]

 

We recently had an instructors meeting with USHPA the president, unfortunately this is a record year for us with 15-16 fatalities already. Last year we lost the USHPA safety director to a dust devil in Chelan. Safety in the USA is directly linked to mandatory USHPA site insurance but does not reflect on the overall quality of the pilots or instructors. Speed Wings are a growing concern because the pilots who buy the often do not seek instruction. See attached report.

[גונן גל]

צחי,

אני מסכים אתך באופן חלקי, הסטטיסטיקה האישית אכן חשובה.
לעומת זאת, מקרי קיצון של חוסר יכולת להוציא את החופה ממצב חירום כמו אירוע הרזרבי של אילן בקר או של עומר וכד', אלו אירועים שסבירותם נמוכה מאוד. לכן הסטטיסטיקה האישית שלי לדוגמה, שעד היום לא נקלעתי למצב שכזה או אפילו קרוב לכך, היא לא בסיס נתונים מספיק ע"מ להעריך את מידת הסיכון שאקלע למצב דומה בעתיד.

לצרכים האלו בסיס נתונים רחב כמו סה"כ התאונות בשנה בצרפת או בארה"ב וניתוח של סוג התאונה, כמו תאונה בהמראה או בנחיתה או כתוצאה מקריסה או הזדקרות, יעזור מאוד בהערכת מידת הסיכון.

כמובן שאני עדין מאמין שגם לסוג בכנף (מתקדמת יותר או פחות) יש משמעות רבה במידת הסיכון לתאונה או לצורך בשימוש ברזרבי.

[צחי רייל]

לדעתי הרבה יותר חשוב הסטטיסטיקה האישית מאשר הסטטיסטיקה הכללית.

כמה פעמים בשנה יש לך "המראה לא כלכך מוצלחת"? כמה פעמים יש לך מספר נסיונות המראה עד להמראה מוצלחת?
כמה פעמים בשנה יש לך נחיתה גרועה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך קריסה? וכמה קריסות עם שמירת כיוון לקוייה?
אחת לכל כמה שעות טיסה יש לך ספין?
כמה פעמים בשנה קרה שהמראת עם קשר במיתרים?


גם מי שלא רושם את הדברים האלה בלוג בוק יודע פחות או יותר איפה הוא ממוקם.

והרי ברור שמי שיש לו המראה "לא כלכך מוצלחת" פעם ב10 המראות נמצא בסיכון גבוה יותר ממי שיש לו פעם ב100 המראות. לדוגמא. כנ"ל לגבי כל נתון אחר שציינתי.
לכל אחד מהם גם יש פתרון שאפשר לעבוד עליו ולשפר אותו.

כמובן ש:
כמה תקלות בד"ח היו לך? כל דבר לא תקין ששמת לב רק אחרי ההמראה (קוקפיט לא מחובר, וי לין מפותל, מכשירים לא מופעלים/לא מחוברים, וכו')
לדעתי אם המראת בלי לשים לב שהקוקפיט שלך לא מחובר בפעם הבאה אתה עלול לא לשים לב שרצועות הרגליים פתוחות.

אני מסכים אתך באופן חלקי, הסטטיסטיקה האישית אכן חשובה.
לעומת זאת, מקרי קיצון של חוסר יכולת להוציא את החופה ממצב חירום כמו אירוע הרזרבי של אילן בקר או של עומר וכד', אלו אירועים שסבירותם נמוכה מאוד. לכן הסטטיסטיקה האישית שלי לדוגמה, שעד היום לא נקלעתי למצב שכזה או אפילו קרוב לכך, היא לא בסיס נתונים מספיק ע"מ להעריך את מידת הסיכון שאקלע למצב דומה בעתיד.

נתחיל מהשני דווקא, לעומר היו מספר ארועי ספין לפני הארוע של הרזרבי. הסטטיסטיקה האישית שלו צעקה שזה הולך לקרות !!!

לגבי אילן, כולנו מסכימים שהוא לא היה אמור לטוס על EN C לפני שעבר SIV. אין ממש קשר לסטטיסטיקה אלא להגיון פשוט במקרה הזה. אתה לא טס על C וכן עברת SIV, מן הסתם הסיכוי שזה יקרה לך קטן עשרות מונים ביחס לאילן יום לפני הארוע.

כמובן שיש עוד גורמים כמו התאמה בין רמת הטייס למצנח, SIV וכו'. אבל אם מסתכלים על סטטיסטיקות יותר מעניין אותי מספר ה"כמעט"ים שהיו לי בשנה מאשר מספר ההרוגים בגרמניה. זה גם מצביע האם המצנח שלי מתאים לרמתי או לא.

[אריה יעקבי]

הנה מספר תובנות שלי לדברים שעלו כאן.
בסעיף 13 רשום הנחה, קרי לא מספר מדוד. המספר מעגל מעלה ועדיין מוכיח את האחוז הגבוה. במספרים שאתם מניחים יהיה מספר זה גבוהה אף יותר.
צחי אתה מסתכל על יכולות טכניות וזה בהחלט חשוב בשורה התחתונה. אני הייתי רוצה לבקש אותך להסתכל על הנושא במבט רחב יותר. זאת אומרת לבחון את המשתנים שמובילים ל"כמעטים" שציינת. ההמלצה שלי לכל מי שעוסק בספורט אתגרי לעשות מבחן אישיות, או לכל הפחות לבחון את המניעים שלו לעיסוק בספורט. התוצאה לאחר הליך זה אולי תמנע את התאונה הבאה.
כל ספורטאי עושה הערכת יכולות פיזיות, מקפיד על תזונה ומנוחה. מה על הצד הרגשי והמנטלי? במחקרים מופעים משתנים המובילים לפציעות ולמוות ואלה נמדדו ונמצאו מובהקים.
כל בר דעת יכול לצפות את התאונה הבאה של אותם אלה שמסומנים כמסוכנים. כמה פעמים אמרנו לעצמנו שהכתובת על הקיר? יש עוד הרבה מאד משתנים שמשפיעים על התנהלות בתחום הספורט האתגרי אך לא כאן המקום לפרט את כל אלה.
אריה

[nimi]

אין לי ספק שיש לנו הישראלים (ואני לא מוציא את עצמי מהכלל) נטיה ליותר תאונות. וזה נובע מאפיינו המיוחד.

 לא סתם ישראל נחשבת לסטרטאפ ניישן. ידוע שאנו נוטים להחשב הצודקים ויודעי דבר, אנו מעיוזים יותר, סומכים על עצמנו ובעלי ביטחון עצמי לפעמים מופרז. יש לכך יתרונות וחסרונות. החסרונות הן הטעויות שאנו עושים בדרך.
בנוסף היותינו מקום קטן ומבודד קיימת החובבנות הבירוקרטית כל שבעצם ההדרכה והפיקוח אצלינו לא מהחזקים בעולם. יותר קרוב למדינות עולם שלישי.
כל האמור הוא כללי מאוד ולא אמור להקשר למקרה מסויים זה או אחר

[צחי רייל]

אריה להפך אני מסתכל בעיקר על מה גורם לכמעטים האלה. הסטטיסטיקה האישית שלי אומרת לי איפה בדיוק אני צריך להסתכל.

זו בדיוק הנקודה. לכל אחד הסטטיסטיקה האישית אומרת לו איפה הנקודות החלשות שלו עצמו, איפה הסיכון שלו גבוה.
בעוד שגונן מסתכל על הארוע של אילן ומחפש איפה הוא יכול לשפר את עצמו, אני קודם כל בודק איפה הנקודות החלשות שלי שאולי לא קשורות כלל לארוע של אילן.
מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה.

[גונן גל]

צחי,

אני מסתכל על האירוע של אילן, או של יורם ז"ל משום ששניהם עד לאותו אירוע היו בטוחים שהם שולטים טוב במצנח ושהוא מתאים לרמתם. לצערנו, ברגע האמת הסתבר שהם טעו.

העובדה שלי עד היום לא היה אירוע של ספין, קריסה או הזדקרות לא נשלטת, לא בטוח שמעידה על רמה מספקת. ייתכן שמסיבות אקראיות עדין לא הגעתי למצב המסוים הנ"ל שקורה בסבירות נמוכה. אני רק מקווה שאם וכאשר זה יקרה, יהיה לי מספיק גובה ושבזכות הניסיון וההכשרה שעברתי אדע להגיב נכון.

בנוסף כמובן, הכרת נקודות החולשה הידועות אצלי ועבודה על שיפור יעזרו ללא ספק.

[צחי רייל]

טוב זה קצת גולש מעניין הסטטיסטיקה אישית או כללית. אבל לדעתי עצם זה שעברת siv מקטין מאוד מאוד את הסיכוי שתהפוך ספין לקטסטרופה כמו יורם ז"ל או שתהפוך פרשוטל לזריקת רזרבי כמו אילן יבדל לחיים ארוכים.

זו בדיוק הטענה שלי, הסטטיסטיקה האישית שלך ושל כל אחד מהם שונה מאוד והראיה לכך היא שבשניהם אחד הגורמים העיקריים היה שהם לא עברו siv. לכן אתה צריך לחפש מה הנקודות שעלולות להיות בעייתיות אצלך ופחות להסתכל מה היו הבעיות אצל מישהו אחר.

העניין הוא שלכולנו מאוד קשה להגיד "במה אני חלש" חלקנו אפילו לעצמם לא מסוגלים להגיד את זה. למרות שזה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להעלות את רמת הבטיחות.

[ittai]

אילן,

אתה טועה לגבי 150 והמספר קרוב יותר ל-500 ואולי יותר (גם לשנת 2010).

אם החלטת שהספורט מסוכן ואתה מחפש בכח לקבוע שהוא מסוכן - תצטרף לפורשים.

בבקשה אל תהלך אימים על הציבור עם מספרים והשארות (הדברים לא נכתבים בכעס גם אם זה נראה כך).

אני בספורט מעל שני עשורים וראיתי הרבה ומהכל.
מניסיוני האישי אני בהחלט מסכים עם הסטטיסטיקה של 0.00 וקצת נפגעים ביחס של כמות המשתמשים, שעות פעילות וכו'.

ובכל זאת יש לזכור שלא נולדנו ציפורים, אנשים נהרגים בכבישים מידי יום, כך גם מסרטן והתקפי לב.

התחביב הנ"ל אינו חובה ואיש לא מחייב אותנו לעסוק בו.

[גונן גל]

איתי,

כיוון שרובנו מכורים, קשה מאוד להפסיק גם כשמחליטים בדומה להתמכרויות רבות אחרות.

[nadav]

אני מסכים עם צחי לגבי יומן טיסה מסודר שמכיל פחות ציון המראה, ציון נחיתה והערות (גם אם זה "אין הערות")

[רונן גורדון]

קצת מהתובנות שלי:

- עשיתי קורס SIV. אין ספק שהוא נתן לי המון. הבנתי כיצד מתנהג המצנח בכל מצב כזה, כיצד הוא מגיע אליו וכיצד יוצאים ממנו. אבל..... ויש אבל גדול מאוד! זה קורס, בתנאי מעבדה, כשמתרגלים מראש מה יהיה, המדריך איתך בקשר ואתה מאוד גבוה. המציאות שונה. השאלה הנשאלת היא - האם כשאני אעשה טעות ואכנס למצב של ספין, בגובה נמוך, בפתאומיות וללא הכנה מוקדמת, אצליח בשבריר של שניה לעשות מה שלמדתי בקורס, או שמתוך בהלה אעשה עוד טעות שתחמיר את המצב???!!! אין לי תשובה ברורה, אבל אני בטוח שלא בכל פעם אעשה את מה שצריך. וכשלא אעשה, כנראה אמות או אפצע קשה.
- אנחנו עוסקים בטייס. המצנח הוא כלי טייס. בחיל האוויר בוחרים בפינצטה את החניכים, ומנפים את רובם עד שנשארים אלו שבסוף יהיו טייסים. אצלינו אין ניפוי! כל מי שרוצה, טס. גם מי שאין לו את התכונות, האופי והיכולת להיות טייס. אז הטבע עושה ניפוי משלו......
- לפי הסטטיסטיקות שאריה פרסם, לא הייתי צריך להיות באף הלוויה של מרחף. הייתי כבר ב 5 הלוויות. אל תקשיבו לאף טיפש שטוען בלהט שהסטטיסטיקה איתנו (אריה, כמובן שאינני מתכוון אלייך, גם לא אלייך צחי). הסטטיסטיקה מאוד נגדנו.
גונן- גם אני הייתי מכור. נגמלתי. תאמין לי שיש חיים אחרי הרחיפות, ותתפלא, הם לא פחות טובים. זה הכל בראש והכל עניין של החלטה. מכרתי הציוד, מצאתי תחליפים, אמנם פחות אדרנלין אבל הרבה יותר כייף וכושר ובטח לא פחות פעילות חברתית, וסביר שלא אצטרך ללוות אפ אחד בהלוויה. אם אתה רוצה לפרוש, דבר איתי ואסביר לך איך עושים זאת נכון. 

[גונן גל]

גורדון,
אני מכבד את דבריך, אך תזכור שנגמלת רק לפני פחות מחודש. זה לא זמן ארוך מספיק כדי להעריך את כל המשמעויות של הגמילה.

[צחי רייל]

גורדון יש לי הערכה מלאה להחלטה שלך.

כשמני רביב ז"ל נהרג ב98 לקח לי 3 חודשים לחזור לרחף.
בשנת 2000 החלטתי להפסיק לרחף ולעבור לחלום ישן של צניחה חופשית, אחרי 3שנים חזרתי לרחף. תוך כדי גם הפסקתי לרוץ ועברתי לאופני הרים עליהם רכבתי כ7 שנים באינטנסיביות. בתקופה הזו הייתי גם ב2 לוויות של חברים שרכבו על אופניים.

אין לי ממש מסכנות מזה. אולי בשונה מרבים אחרים מעולם לא חשבתי שמצנחי רחיפה זה ספורט בטוח, אין לי אשליות לגבי הסכנה בספורט. אולי לכן אני מקפיד על קטנה כגדולה בניתוח הטעויות של עצמי. גם אין לי אשליות שלא יהיו לי טעויות בעתיד.

כל אחד והבחירות שלו, כל בחירה מובנת ומקובלת. אבל מי שמחליט להמשיך לרחף חייב לקחת אחריות על כל החלטה שהוא מקבל (גם החלטה לא להשקיע בשליטה קרקעית או לא לתרגל קריסות/ספירלות/ווינגים הן החלטות שיש להן מחיר).