פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה
קהילת הרחיפה/דאיה הגדולה בארץ => פורום רוח הקודש מצנחי רחיפה => נושא נשלח על ידי: אריה יעקבי על September 21, 2014, 09:52:42 am
-
מטרת שאלה שהעלתי הייתה לפתח ידע, הבנה, הכרות ובעיקר הצבת יעדים ראליים לטיסות המרחק מזכרון באופן ספציפי ולטיסות מרחק בכלל.
אם צוק לא ירד לסוף דעתי אשתדל לחדד שוב את הסוגיה.
השאלה היא האם יש סיכון בהגדרת יעד לא ראלי לטיסה מזכרון?
לוותיקים לא צריך לספר על עוצמות רוח של צהרים באזור עמק בית שאן, לחדשים אני די בטוח שהתורה הלא כתובה הזאת עלולה להוביל למקום לא טוב. אפילו לתאונה.
הדיון שאני מנסה לעורר הוא למנוע את התאונה הבאה עקב חוסר הבנה, חוסר ידע, חוסר הכרות או הצבת מטרות לא ראליות לאותו טייס לא מנוסה/מנוסה.
אז קדימה, בוא נתחיל שרשור מלמד.
אריה
-
אריה - שרשור מעניין.
בדיוק השבוע לאחר שחודש ספטמבר נתן ימי רחיפה כמעט כל יום עם שמיים של עונת מעבר ורבים מאיתנו עשו טיסות יפות מזיכרון לכיוון העמק עלתה אצלי המחשבה בנוגע ליעדי הטיסה.
מרביתנו נותנים את הדגש מתי מתאים לטוס בזיכרון, על הקושי ברוחות עם רכיב דרומי, לא מעט מדברים על הקושי לצאת מזיכרון בשל הטופוגרפיה העולה עד לעמק ומיעוט שדות הנחיתה כתלות בבחירת הנתיב.
לא שמעתי הרבה שיחות על הנחיתה בטיסה מסוג זה (שהיא חלק לא מבוטל מכל טיסה).
לרוב בשל המראה בשעות הצהריים, הנחיתה מלווה ברוחות חזקות (והייתי אפילו אומר בשיא הרוח של אותו יום).
כאשר אנו בוחרים לצאת מזיכרון (ובכלל) האם אנחנו גם מוכנים גם להתמודדות עם נחיתה ברוח חזקה?
- כלומר סימון שדה נחיתה מתאים הפנוי מרוטורים
- יכולת לתכנן נחיתה נכונה ובחירת צלע הבסיס בהתאם לכיוון ועוצמת הרוח
- אופציה של נחיתה ברוורס והיגררות
- קבלת החלטה היכן בטוח "להציל" והיכן לא
- קבלת החלטה מתי נכון להנמיך לנחיתה כיוון שהמדינה שלנו קטנה...
ויש עוד ועוד....
אני חושב שטקסי חידד בצורה טובה את המשמעות של בחירת שדה ובחירת צלע בסיס ברוח חזקה לאחר הנחיתה שלו בצמח.
לדעתי רובינו מרוכזים מאוד ביציאה ופחות בנחיתה שהיא למעשה חלק חשוב (אם לא החשוב ביותר) מהטיסה.
תודה אריה!
-
יוזמה יפה אריה, זהו דיון חשוב ומעניין מאד לדעתי .
אם הבנתי אותך נכון, יש כאן שתי שאלות נפרדות:
1. מה הנסיון הנדרש מטייס כדי שיוכל לצאת בצורה בטוחה מזכרון לקרוס בעונת מעבר.
2. עד כמה ניתן "לסחוט" את התנאים כדי להגיע רחוק (סחיפה לעומק ואדי ערה ולשטחים, גירוד של הרכס של עין השופט, נחיתה בלב החורשן, הצלות מגובה אפס ועוד).
אריה?
-
אני הייתי לוקח את הדיון לכוון נוסף ואולי נפרד: מיפוי טריקות מזיכרון ומזרחה. זה לא מדע מדוייק אבל בכל זאת ניתן לסמן על סמך ניתוח טיסות אזורים/ מוקדים/ טריגרים .שווה לבנות סוג של מפת טריגרים
-
אני הייתי לוקח את הדיון לכוון נוסף ואולי נפרד: מיפוי טריקות מזיכרון ומזרחה. זה לא מדע מדוייק אבל בכל זאת ניתן לסמן על סמך ניתוח טיסות אזורים/ מוקדים/ טריגרים .שווה לבנות סוג של מפת טריגרים
נעשו בעבר הרבה נסיונות ליצור מפות טריגרים לפי טרקים של טיסות. זה לא עובד.
הסיבה העיקרית שזה לא עובד היא שבגובה של מעל 100-200 מטר מעפ"ש אתה כמעט אף פעם לא יכול להיות בטוח מה הטריגר והמקור של התרמיקה שלך והרבה פעמים גם נמוך מזה.
התרמיקה קשורה למקור ולטריגר שלה רק בשלבים הראשונים שלה, לאחר מכן היא ממשיכה להסחף עם הרוח. ניתן לראות את זה יפה על תרמיקות שהבסיס שלהן מיצר דאסטי קטן (או גדול), בד"כ שאתה רואה דאסטי אתה כבר רואה אותו "רץ" בשדה חופשי ומאושר. זה יכול להיות גם מאות מטרים ואפילו עד קילומטר ואולי יותר מהטריגר שיזם את התרמיקה הזו במקור.
המון מההצלות הנמוכות הן לא מעל טריגר ברור אלא באמצע שדה שתכננו לנחות עליו. התרמיקה הזו נסחפה לשם מטריגר שנמצא מאות מטרים משם. כיוון רוח טיפה שונה והיא כבר תגיע למקום אחר לגמרי.
פגשת בגובה 500 מטר תרמיקה, הסיכוי שתצליח בדיוק של 50 מטר להצביע על הנקודה בקרקע בה נמצא הבסיס שלה באותו הרגע הוא לא גדול. בטח שלא להצביע על הטריגר שנמצא 200 מטר משם.
אפילו במקום כמו המאגרים של יבניאל (אפשר כבר לקרוא לזה מאגר שרונה שזה השם האמיתי או שזה מוקדם מידי) זה באצם אזור תרמלי ולא תמיד אתה פוגש שם את התרמיקות באותו המקום, לפעמים קילומטר לפני המאגרים, לפעמים קילומטר צפונה או דרומה מהם, לפעמים קרוב יותר. אני זוכר רק פעם אחת שממש תרמלתי מעל המים של המאגר בגובה שאפשר להעריך שבסיס התרמיקה באזור שלו.
-
אהבתי עד עתה את התגובות, תודה חברים.
הדיון פתוח וניתן חופשי לגלוש. כל עוד זה יתרום לבטיחות של כולנו.
אותי לימדו פעם בתיאוריה כיצד לעשות את הדרך הזאת מזכרון מזרחה. אבל זה לא הנושא כאן. אני רוצה להתייחס להבנה ולידע של טייסים שממראים בזכרון ומוצאים את עצמם באמצע הדרך ללא מטרה ברורה לאן טסים, למה טסים לאן שטסים ולאילו דברים יש להתייחס בדרך. קרי, לא רק היכן הטרמיקה הבאה.
חייבים להיות ערים לתמרורי אזהרה שונים ומגוונים:
נתיבי טיסה.
גבולות מדינה.
שדות מוגבלים בנחיתה (התאונה האחרונה בעמק בית שאן).
ועוד
כל אלה נגזרים מהצבת מטרות של כל טייס באשר הוא. ולכן הגדרת מטרה יומרנית מדי או לא ראלית בעליל עלולה להוביל את הטייס לפינות שעלולים להוביל לתאונה.
עדיין ממתין לחברה שלא עשו את הקו הזה מזכרון עשרות פעמים להגיב. בקרוב אביע את מלוא דעתי בנושא.
אריה
-
ולכן הגדרת מטרה יומרנית מדי או לא ראלית בעליל עלולה להוביל את הטייס לפינות שעלולים להוביל לתאונה.
אני חושב שחוסר הגדרת מטרות יותר מסוכן מאשר הטרה יומרנית מידי. או שאולי זה אותו דבר אם לפני הר חורשן אתה כבר מתכנן את הנחיתה בצמח ולא מתכנן את הצעדים הבאים של לשמור אפשרות נחיתה בטוחה במעבר של הר חורשן. או שאתה חושב על צמח אבל לא שם לב שנסחפת כבר לתוך ואדי ערה עם הצפונית. וכו'
-
הנה צחי קדמת אותנו.
להלן מסקנות ממחקים בנושא פסיכולוגיה של הספורט.
יישום מטרות בספורט:
1. הצבת מטרות ספציפיות וקשות מובילה לתוצאות טובות יותר ממטרות לא ברורות וקלות.
2. הצבת מטרות לטווח הקצר מקילה על השגת מטרות לטווח הארוך.
3. הצבת מטרות משפיעה על ביצוע באמצעות הגברת מאמץ, התמדה, ומיקוד תשומת הלב, הגברת מוטיבציה ופיתוח אסטרטגיה.
4. משוב הקשור להתקדמות הוא תנאי חיוני להצבת מטרות הישגיות.
5. המטרות צריכות להיות מקובלת על אלו שמבצעים אותן.
6. תת-מטרות מאפשרות לקבל משוב מידי באשר להתקדמות לכוון המטרה. תת-מטרות מאפשרות קבלת ניסיון של הצלחות, משוב חיובי ופיתוח עקבי של תחושת שליטה במיומנות.
7. הצבת מטרה ספציפית (גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך) טובה יותר מאשר אי הצבת מטרה כלל.
קחו את הממצאים האלה ותנסו ליישם על מצנחי רחיפה. זה עשוי אף להצליח :D
-
עד כמה ניתן "לסחוט" את התנאים כדי להגיע רחוק (סחיפה לעומק ואדי ערה ולשטחים, גירוד של הרכס של עין השופט, נחיתה בלב החורשן, הצלות מגובה אפס ועוד).
אף על פי שיש גם אלמנט של מזל, אין ספק שחלק מטיסה ארוכה יותר הוא גם הנכונות של הטייס "לסחוט" את התנאים. אנחנו לא מדברים על זה הרבה אבל המון המון טיסות מסתיימות כי הטייס רצה לטוס קרוב לכביש או להמנע מנחיתה באמצע שומקום.
הנכונות לקחת סיכון (לאו דווקא סיכון פיזי. בהרבה פעמים זה "סיכון" למסע ארוך ביום קיץ חם), היא זו שבהרבה מקרים עושה את ההבדל בין סתם טיסה לטיסה מצויינת
ולבקר - פעם שמו בפורום לינק לאתר ששם את מיקומי התרמיקות מתוך "לאונרדו" על Google-Earth וכך אפשר לראות נתיבי טיסה ומיקומי תרמיקות בכל מקום על כדור הארץ. גם בזיכרון.
אין לי כוח עכשיו לחפש את הלינק, אבל הוא כאן איפשהו
ערן
-
ולבקר - פעם שמו בפורום לינק לאתר ששם את מיקומי התרמיקות מתוך "לאונרדו" על Google-Earth וכך אפשר לראות נתיבי טיסה ומיקומי תרמיקות בכל מקום על כדור הארץ. גם בזיכרון.
אין לי כוח עכשיו לחפש את הלינק, אבל הוא כאן איפשהו
הנה קובץ הKML (מצורף כקובץ TXT וצריך לשנות לו את הסיומת מפאת מגבלות הפורום) שנפתח בגוגל ארט מ2013 ובו סימון של כל טרמיקה שנתפסה מהליאונרדו בכל העולם
-
צ'ויקה אני אנסה להוסיף את הסיומת KML לקבצים המותרים (פעם זכרתי איפה זה).
אבל יש לי שאלה שלא כלכך קשורה ...
כשגנבו לאנגלית את המילה ארץ מהעברית לא היה להם צ' באנגלית אז הם שיבשו את זה ל TH. מה שאני לא מבין זה למה בתרגום חזרה לעברית אתה מתרגם את זה לט' ולא חזרה לצ'?! :P
המילה היא ארץ מקורה בעברית, אין צורך לכתוב ארט hug
-
יעקוב וערן,
אני חולק עליכם בשתי נקודות שונות.
יעקוב,
אני נגד הצבת מטרה "ריאלית".
המטרה היא להנות מהטיסה, לטוס בביטחה ולהגיע רחוק ככל האפשר ולא להסתפק בצומת יזרעאל.
אני חושב שחייבים לטוס עם גמישות מחשבתית ולא נעול מטרה.
בטיסה תחרותית הסיפור כמובן שונה לחלוטין.
ערן,
ספק שחלק מטיסה ארוכה יותר הוא גם הנכונות של הטייס "לסחוט" את התנאים. אנחנו לא מדברים על זה הרבה אבל המון המון טיסות מסתיימות כי הטייס רצה לטוס קרוב לכביש או להמנע מנחיתה באמצע שומקום.
הנכונות לקחת סיכון (לאו דווקא סיכון פיזי. בהרבה פעמים זה "סיכון" למסע ארוך ביום קיץ חם), היא זו שבהרבה מקרים עושה את ההבדל בין סתם טיסה לטיסה מצויינת
הערתי לך בתחילת הדרך (כמו לרבים אחרים) ואני עדין רואה זאת קורה הרבה, המון המון טיסות מסתיימות במזל ללא תאונה קשה בגלל הרצון והניסיון לסחוט את התנאים.
הקלאסי:
אנשים גולשים במורדות יבניאל ובמורדות אלומות בגובה נמוך עם רוח גב העיקר להגיע לכנרת.
אנשים ממריאים ברוח צד וברוח חזקה העיקר לטוס כי הם כבר הגיעו לתבור.
אני חושב שההזמנה שלך לקחת סיכון היא יותר ממסוכנת והיא לא באמת הזמנה רק לאתגר פיזי של הליכה בחום באמצע שום מקום.
לסחוט את התנאים כדאי ורצוי לעשות עם הרבה מחשבה ולא בפזיזות.
יותר ויותר אנשים מנסים לעלות מגובה 0 ושוכחים מה קרה לנועם בצומת נבות ומה קרה לויקטור באשדות יעקוב.
אני מעדיף טייסים פחות מסתכנים שיכולים לטוס גם מחר מטייסים אמיצים בכסאות גלגלים ובתי קברות.
תאונה בודדת מרסקות לפעמים משפחות שלמות בגלל רצון לעוד קצת.
-
לצערי אני מסכים עם איתי.
אבל ...
* התאונה של נועם הייתה פחות מקילומטר מערבה מאיפה שרולי נחת. (ליד המשטח העמסת נגמ"שים)
* רולי נחת בצומת יזרעאל ברוורס אם "לא היה מסתפק" כמו שכתבת לאריה היה לוקח את הסיכון שאמרת לערן שלא טוב לקחת.
-
צחי אני אכתוב איך שבא לי wow
מצרף תמונה לעצלנים מגוגל..
-
צחי,
רולי טירמל מצויין ליד ניר יפה ועזב את הטרמיקה סתם. אם קצת פחות מזל היה מסתבך עם הנחיתה ליד יזרעאל.
עוד כמה סיבובים בטרמיקה (שלא לדבר עד סופה) והוא היה נוחת בעמק בכיף גדול לא פחות.
לגבי נועם,
שוחחתי איתו מיד לאחר הפגיעה בקרקע (ללא ידיעה שהוא התרסק) והאנשים סביבו הסבירו לי בטלפון שהוא התרסק ליד צומת נבות. נועם אמר שחוויאג' בדרך לאסוף אותו אז ניחשתי שהכל תקין.
בדיעבד היה לו הרבה מזל וזעזוע מוח קל וכל זה בגלל ניסיון לטרמל בגובה נמוך.
נועם לא זוכר עד היום שום פרט מהשיחה הזאת !!
-
לתרמל בגובה נמוך זה מסוכן ולעשות את זה על חופה שאתה בקושי מכיר זה כבר ממש חוסר אחריות.
וכמו שאיתי אמר עדיף שנעשה פחות טיסות מצוינות אבל נמשיך להינות עוד הרבה שנים מטיסות טובות ומהנות hug
-
לתפיסתי ליעד הטיסה אין כמעט קשר לבטיחות שלה אלא לדרך שבא מבצעים את הטיסה עצמה
בראייתי יש דרך אחת בה אני טס ורואה איך נכון להמשיך את הטיסה שלי.
*אני כן מתכנן קדימה את הטיסה כמו המקום שנכון לחצות עמק אבל זה מישני
בגלשן השדה נחיתה זו סוגייה קשה יותר ממצנח עקב הפיינל הארוך יחסית והקושי לפגוע לבול מדוייק. אישית לפני כל גלייד שאני מבצע אני בוחר שלוש שדות נחיתה (באמת זה תלוי בגובה - ככול שאני גבוה יותר אני בוחר יותר שדות למקרה של סינק ארוך), שדה קרוב לסינק חזק, שדה באמצע הדרך למקרה בו תיהיה טרמיקה שאני אתבחבש בה ואיך שהוא יאבד את הגובה באמצע הדרך ושדה כק"מ לפני נקודת המפגש העתידית שלי עם הקרקע למקרה שלא אמצע כלום.
השיטה הזו עבדה לי טוב הן בארץ והן בניסיוני הדל בחו"ל אך תמיד לא הרגשתי פחד בנושא שדות נחיתה. אני חייב להגיד שסוגיית הרוח החזקה בנחיתה מפחידה גלשנים בעיקר בנושא רוטורים ולא חדירה נגד הרוח ככה שקשה לי להיתחס לנושא.
טיסות בטוחות
-
לגבי נועם,
שוחחתי איתו מיד לאחר הפגיעה בקרקע (ללא ידיעה שהוא התרסק) והאנשים סביבו הסבירו לי בטלפון שהוא התרסק ליד צומת נבות. נועם אמר שחוויאג' בדרך לאסוף אותו אז ניחשתי שהכל תקין.
בדיעבד היה לו הרבה מזל וזעזוע מוח קל וכל זה בגלל ניסיון לטרמל בגובה נמוך.
נועם לא זוכר עד היום שום פרט מהשיחה הזאת !!
חוויג' לא הצליח למצוא אותו לפי איך שנועם תאר את המקום והתקשר אלי. מתאור יד שניה הגעתי אליו בלי צורך לחפש.
-
הערתי לך בתחילת הדרך (כמו לרבים אחרים) ואני עדין רואה זאת קורה הרבה, המון המון טיסות מסתיימות במזל ללא תאונה קשה בגלל הרצון והניסיון לסחוט את התנאים.
הקלאסי:
אנשים גולשים במורדות יבניאל ובמורדות אלומות בגובה נמוך עם רוח גב העיקר להגיע לכנרת.
אנשים ממריאים ברוח צד וברוח חזקה העיקר לטוס כי הם כבר הגיעו לתבור.
אני חושב שההזמנה שלך לקחת סיכון היא יותר ממסוכנת והיא לא באמת הזמנה רק לאתגר פיזי של הליכה בחום באמצע שום מקום.
לסחוט את התנאים כדאי ורצוי לעשות עם הרבה מחשבה ולא בפזיזות.
יותר ויותר אנשים מנסים לעלות מגובה 0 ושוכחים מה קרה לנועם בצומת נבות ומה קרה לויקטור באשדות יעקוב.
אני מעדיף טייסים פחות מסתכנים שיכולים לטוס גם מחר מטייסים אמיצים בכסאות גלגלים ובתי קברות.
תאונה בודדת מרסקות לפעמים משפחות שלמות בגלל רצון לעוד קצת.
איתי, אמנם קיבלתי ממך מספר הערות בנושא הזה בתחילת דרכי. מן הסתם ההערות היו נכונות בדרך כלל ומן הסתם אני הייתי פחות פנוי לקבל הערות באותה תקופה. אני רוצה לחשוב שעברתי כברת דרך כלשהי מאז.
לכן אם לא הובנתי אסביר שוב - אני מסכים לגמרי שלעבור נמוך את רכס יבנאל ברוח גב רק כדי לסחוט עוד כמה ק״מ של טיסה זו טעות חמורה.
אני גם חושב (ויתקנו אותי מנוסים ממני אם זו שטות) שאם יוצאים מזיכרון לכיוון בת שלמה - בדרך כלל נוחתים בבת שלמה. אם יוצאים מזרחה מעל הגבעות - יש הרבה יותר טריגרים בדרך, אבל אם נוחתים שם יש יותר סיכוי למסע רגלי ארוך. אני בשום אופן לא ממליץ לאף אחד להסתכן בתאונה כדי להאריך טיסה.
ערן
-
אני גם חושב (ויתקנו אותי מנוסים ממני אם זו שטות) שאם יוצאים מזיכרון לכיוון בת שלמה - בדרך כלל נוחתים בבת שלמה. אם יוצאים מזרחה מעל הגבעות - יש הרבה יותר טריגרים בדרך, אבל אם נוחתים שם יש יותר סיכוי למסע רגלי ארוך. אני בשום אופן לא ממליץ לאף אחד להסתכן בתאונה כדי להאריך טיסה.
קצת קיבעון מחשבתי לא?!
באמת שתי האפשרויות זה לטוס בקו ישר לבת שלומה או לטוס בקו ישר באמצע הגבעות?!
לשמור שדה נחיתה אפשרי לא אומר שכמו שאתה עוזב את התרמיקה בשיא הגובה לטוס ישר אל השדה שסימנת כ"שדה נחיתה אפשרי". זה אומר שאתה יכול לטוס בכל התחום שממנו אתה יכול להגיע אליו. טיסה במשפכים (אם תצייר את האזור שממנו אפשר להגיע לשדה ובגלל שככל שאתה יותר גבוה אפשר להגיע מיותר רחוק, האזור נראה כמו משפך).
ביציאה מזיכרון מזרחה יש שתי אפשרויות טובות ופשוטות לביצוע:
1) לצאת בשוליים הצפוניים של אזור הגבעות עם אפשרות להגיע לשדות באזור שפייה/בת שלומה אם אין לך כלום או סינקים.
2) לצאת בשוליים הדרומיים עם אפשרויות נחיתה באזור אביאל או עמיקם. (האופציות יותר פזורות ומרוחקות אחת מהשניה).
יש גם אפשרות שלישית למתקדמים לטוס על הגבעות צפונית לכביש 70.
בקיצור אפשר לטוס מעל הגבעות ועדיין לא להצטרך לנחות באמצע שלהן. צריך טיפה להפעיל את הראש בשביל זה ;)
-
אני גם חושב (ויתקנו אותי מנוסים ממני אם זו שטות) שאם יוצאים מזיכרון לכיוון בת שלמה - בדרך כלל נוחתים בבת שלמה. אם יוצאים מזרחה מעל הגבעות - יש הרבה יותר טריגרים בדרך, אבל אם נוחתים שם יש יותר סיכוי למסע רגלי ארוך. אני בשום אופן לא ממליץ לאף אחד להסתכן בתאונה כדי להאריך טיסה.
קצת קיבעון מחשבתי לא?!
באמת שתי האפשרויות זה לטוס בקו ישר לבת שלומה או לטוס בקו ישר באמצע הגבעות?!
צחי אני ממש לא מתכוון לתת לאף אחד עצות על נתיבי קרוס מזיכרון. באמת באמת שקטונתי.
בסה״כ נתתי דוגמה למה שבני קרא ״לסחוט את התנאים״ - נושא שלדעתי ממעטים לכתוב עליו כאן, אולי בגלל החשש מהתגובות, אבל הנושא קיים מאד בכל שיחה בעל פה בין מרחפים, בעיקר אחרי נחיתות בבת שלמה ;)
-
ערן אני לגמרי איתך, קיים הרבה גם בתבור בצפוניות כשעם הרוח משמעו נחיתה בשומקום.
מצנח על הגב ויאללה טיול, לא תמיד חייבים לנחות ברדיוס של מאה מטר מהאייס קפה ;D
-
צוק וערן, יכול להיות שאתם לא מבדילים בין תנאים וטופוגרפיה? ??? (שאיתי לא יגיד שהציניות שלי פגומה)
אתם אומרים "לסחוט את התנאים" אבל מדברים על בחירת נתיב. זה שני דברים שונים לגמרי.
לסחוט את התנאים זה להמשיך לטוס עם הרוח למרות שהרוח כבר מעבר למגבלות ואתה צריך ספיד סיסטם כדי להתקדם מול הרוח. זה להמריא בצפוניות בתבור ולהגיד לעצמך ש"המשב היה די מערבי". זה להמריא בדרומיות בזיכרון ולהגיד לעצמך את אותו הדבר. זה ברוח חזקה שהפיקים הם מעל המגבלות להמריא במשב הנמוך ולהגיד "החורים עוד די גדולים".
נראה לי ששניכם די מצטיינים בתחום הזה ;)
בחירת נתיב זה נושא אחר לגמרי ומעניין ומורכב הרבה יותר מלטוס עם הכביש או עם הרוח.
אגב צוק גם בטיסה דרומה מהתבור אין שום בעייה לטוס עם הרוח דרומה ועדיין אם צריך לנחות ליד כביש במרחק סביר.
מה שאתה מדבר עליו לא קשור בכיוונים אלא בקבלת החלטות. לדוגמא יש אנשים שכשהם חוצים את רמת צבי/מולדת נמוך מעדיפים לחפש את התרמיקה הבאה באזור למקרה שלא ימצאו אחת, ויש כאלה שימשיכו בקו ישר לכיוון בית השיטה בתקווה שיפגשו תרמיקה לפני הקרקע.
-
כשגנבו לאנגלית את המילה ארץ מהעברית לא היה להם צ' באנגלית אז הם שיבשו את זה ל TH. מה שאני לא מבין זה למה בתרגום חזרה לעברית אתה מתרגם את זה לט' ולא חזרה לצ'?! :P
המילה היא ארץ מקורה בעברית, אין צורך לכתוב ארט hug
לא יודע מה מקור המילה, אבל אם כבר נגעת בנושא, אז TH יש לתרגם ל- ת', ו T (כשמופיעה לבד) מתורגמת ל- ט'.
ומתנצל על הסטייה מנושא השרשור.
-
אני חושב שלפי החוקים צ מתרגמים ל-צ ;)
צחי מגבלות זה נושא אחר ששלוב בעניין אבל אני חושב שערן יותר כיוון למיצוי כל יום נתון, נחישות וסבלנות גם בתנאים חלשים.
-
אני יודע לאן ערן כיוון, רק שים לב שזה לא הכיוון אליו אריה כיוון כשפתח את הדיון הזה. אז אם אתם רוצים לדבר על בחירת נתיב סבבה אפשר לפתוח דיון על זה, בדיון הזה אריה מכוון יותר למתיחה של הגבולות מבחינת תנאים.
-
כמו איתי , אני לא חושב שצריך לסמן מטרה . בעצם צריך לסמן : להגיע הכי רחוק שאפשר ולחזור הביתה בשלום!
וכשאני אומר "אפשר" אני מתכוון לכל מכלול הטיסה :המראה,מסלול,החלטה אם להמשיך כשהרוח מתחזקת ונחיתה.
כמו שנאמר היציאה מזיכרון בצהריים מביאה אותנו לעמקי הצפון כשהרוח מאד חזקה. מה עושים (ממשיכים או נוחתים)האם עושים ואיך עושים, את זה צריך לחדד וכאן זה בהחלט מקום ראוי להמשך הדיון.
-
אז עניינית לכיוון של דרורי, לדעתי ומנסיוני הלא רב (ברצינות לא בציניות)
קודם כל מודעות ומוכנות נפשית. אנחנו עושים טיסה בתנאים חזקים ומסוכנים מה"רגיל".
תרגול ומוכנות, תיאורטית ומעשית, בדרך כזו או אחרת לנחיתה ברוח חזקה.
החלטה לגבי המרחק שאנחנו מוכנים לנחות מכביש, על כל המשתמע לגבי סחיבת הציוד, כמות מים מספקת וכושר בהתאם.
לדעתי בהנחה שנחיתה ברוורס קל מקובלת עלינו בתוספת הליכה מסויימת הבעיה העיקרית היא עמק הירדן שנמצא בלי סייד של כל הרכס של כוכב הירדן וכו.
עמק בית שאן ויזרעאל מספקים שפע שדות, כך גם האזור המבאס של מולדת וכו.
הניתוח הנל כמובן ברזולוציה מאוד נמוכה.
באחת הטיסות למשל נחתתי ליד גשר וזו פינה בעייתית שאולי היה נכון להמנע ממנה ולנחות למעלה.
-
יפה חברים ממשיכים להתקדם.
אז אחזק את צוק. המקום הכי פחות סימפטי ואולי הכי מסוכן להכנס לעמק הירדן הוא באזור של גשר. גדר הגבול ממש צמודה לכביש, ליסייד כבר אמרנו והטעות הכי קטנה עלולה להסתיים בירדן. לכן רצוי מאד להבין לאן הרוח נושבת כבר באזור זכרון, ומה המגמה לאותו היום. יש מספיק נקודות ציון שאם לא עברת דרכם סימן שעדיף לנחות בשלום בעמק בית שאן ולהפסיק לדחוף מול כל ההיגיון והתנאים של אותו יום לכנרת. לסיים את הטיסה גם ברמת סירין או בנחל תבור אלו מקומות לא פחות סימפטיים מאזור גשר. אם נכנסים צפונה לגשר, באזור אשדות יעקב, הגבול רץ מזרחה ונותן הרבה יותר מרחב לטרמל ולנחות בבטחה, ומשם בדרך לכנרת באמת קצרה הרבה יותר.
אריה
-
הנושא של להיכנס לאיזור שמעבר למולדת בגובה של פחות מ1000 וברוח מערבית עד צפ מע דורש מאיתנו לקבל החלטות שיחסכו לנו החלטות קשות במצבי קיצון יותר מאוחר.מניסיוני לא מגיעים לשום מקום חוץ מגשר בצפון וחמדיה בדרום אם ממשיכים ואולי מוצאים איזה עילוי בדרך.כל ההרפתקאה הזו בטח לא שווה את הסיכון בנחיתה באיזור של גשר,גם איזור ירדנה מאופיין ברוחות חזקות מאוד וממש לא נעים לנחות שם בלשון המעטה.רצוי לנחות או באיזור מולדת עם שדות גדולים או דרומה בבית השיטה.עדיין ברוח חזקה אבל פחות.
אני גם לא אוהב את איבוד הגובה כשאנו טסים מול הרוח לאורך זמן .
אם מיתאפשר ויש שדה טוב במורד הרוח ואתם מכירים את הגלייד שלכם ויודעים להעריך שאין סכנה להגיע לשדה מסוים במורד הרוח לטוס אליו ולהיסתובב לנחיתה בגובה של 50 מ-+ כל אחד לפי רמתו ולחסוך מעבר שלכם בתוך תרמיקות חזקות קרוב לקרקע.
הסכנה בלהיתמודד עם עילויים חזקים קרוב לקרקע היא מסוכנת וקצת חוסר ריכוז גורם לתוצאות לא נעימות.
-
אז הנה התורה בע"פ מוצגת כאן בכתב, וזה מפי המנוסים שבינינו. קבלת החלטות הגיונית וראלית רצוי מאד לקבל כבר בזכרון, אפילו לפני ההמראה. נכון שהתנאים משתנים במהלך היום. אבל להתעקש ולחלום לטוס לכנרת כשהרוח בעמדה בזכרון, ובכל צפון הארץ, צפון מערבית זה פשוט חוסר הבנה וידע. במקרה הרע התעקשות על טיסה מול רוח, כמו גם אינוס תנאי מזג האויר לטובת הגדרת מטרה שגויה (ע"פ הדוגמה במקרה ספציפי-הגדרת הכנרת כיעד ביום שהרוח צפון מערבית) עלולה להוביל לתאונה.
שבת שלום,
אריה
-
אבל להתעקש ולחלום לטוס לכנרת כשהרוח בעמדה בזכרון, ובכל צפון הארץ, צפון מערבית זה פשוט חוסר הבנה וידע. במקרה הרע התעקשות על טיסה מול רוח, כמו גם אינוס תנאי מזג האויר לטובת הגדרת מטרה שגויה (ע"פ הדוגמה במקרה ספציפי-הגדרת הכנרת כיעד ביום שהרוח צפון מערבית) עלולה להוביל לתאונה.
לא בהכרח.
ברוח צפון מערבית כבר שאתה בזיכרון בעמדה (כמו שנאמר) צריך להבין שכדי להגיע לכינרת בצורה בטוחה צריך לעבור מערב/צפון לגבעת המורה, משם קל לעשות את הנתיב שאנחנו עושים מהתבור לכינרת גם בצפון מערבית.
זה מצריך למשוך צפונה כבר מאזור משמר העמק (וכמובן שכדי להגיע למשמר העמק צריך למשוך צפונה כבר מהר חורשן).
כמובן אם אתה מגיע לגבעת המורה בצד הדרומי שלה צריך להבין שיש צורך בשינוי תוכניות ולטוס לכיוון בית שאן ולא להתעקש על הכינרת. זה מקום שכבר מאוחר מידי להתעקש בו על הכינרת צריך להתעקש על זה קודם.
כמובן שהאינסטינקט הראשוני שלנו אומר לטוס בהתחלה בנתיב הקל של עם הרוח ואחרי שנצבור קצת קילומטרים ל"טיסה לא מביישת" אפשר להתחיל להלחם ברוח.
לגבי קביעת מטרות, אני לא חושב ש"להגיע הכי רחוק שאפשר" זה לא קביעת מטרה. מטרה לא חייב להיות שדה ספציפי כמו גול בתחרות. מטרה יכול להיות גם "להגיע לעמק בפעם הראשונה".
העניין הוא שכשמציבים מטרה צריך לחשוב ולתכנן את הצעדים להגיע אליה.
לדוגמא:
* את זיכרון אני עוזב רק עם תרמיקה טובה ומעל ל500 תוך הסחפות.
* את הר חורשן אני עובר מצפון.
* את דליה אני עובר מצפון.
* חוצה בקו ישר למשמר העמק.
* וכו' וכו'
כמובן שלא בכל הנקודות יוצא לנו לעבור בדיוק אבל זה בדיוק מה שאומר לך כמה אתה צריך לתקן. אם עברתי מדרום לדליה אז אני צריך למשוך יותר צפונה כדי להגיע למשמר העמק.
-
העניין הוא שכשמציבים מטרה צריך לחשוב ולתכנן את הצעדים להגיע אליה.
לדוגמא:
* את זיכרון אני עוזב רק עם תרמיקה טובה ומעל ל500 תוך הסחפות.
* את הר חורשן אני עובר מצפון.
* את דליה אני עובר מצפון.
* חוצה בקו ישר למשמר העמק.
* וכו' וכו'
עוד, עוד, עוד!!!
-
אני לא ממש מכיר את האזור.. אבל בין יוקנעם למגדל העמק לא נמצה ה CTR של רמת דוד? ויש שם לפחות 8 טראקים שעוברים מעליו.... :o :o :o :o :o :o :o :o
-
הטרקים מוצגים בכאילו 3D אז אי אפשר לראות איפה באמת הם עוברים במבט מהצד. גם אי אפשר לראות אילו מהם הם ברכיב צפוני עליו אריה מדבר ואלו מהם הם במערבית נקייה או רכיב דרומי קל.
-
צחי, לגמרי נכון...
האמת היא שכשעוד עשיתי קרוסים (לפני המלחמה ולפני המעבר לכנף החדשה) בדיוק התחלתי להבין את העניין הזה של לא להתקבע לטיסה אל השדה הבא, אלא לטוס בנתיב שיאפשר לי הגעה אליו. זה משמעותית שיפר את הקרוס וגם הפך אותו ליותר מהנה (לא צריך לטוס רק מעל לכביש...).
תודה שהזכרת לי את זה :)