ומי היתה נערת המים

היה לי כיף לפגוש את החברה הטובים
תמיד מרגש לחבק ולאפשר לילדים המדהימים האלה כמה רגעים של הנאה ואושר
כל הכבוד לטייסים הקטנים שעשו הכלללל כדי להטיס כמה שיותר ילדים ולאלה הגדולים שעזרו על הקרקע
כל הכבוד ענקי לחבורה האדירה הזו מהצופים, הם מדהימים באמת.
נציגות אנשי רוח הקודש היתה דלה לטעמי, הרגשנו את זה בעיקר בצוות הקרקע, חבל

איתי
אין ספק שהמאגנים ב"עזר מציון" הפיקו לקחים חשובים מהשנה הקודמת, ראיתי את זה בעיקר בזה שהם קבעו שיטה להוצאת הילדים לעמדה, (למרות שהפעם אנחנו די שיבשנו אותם עקב מזג האוויר). עמליה (האשה המדהימה עם הצמות הנצחיות

), כבר למודת נסיון, הצליחה לשלוט הרבה יותר טוב בהוצאת הילדים אלינו.
התיחסות "עזר מציון" לסוגיית המים, צרם לי מאוד, בעיקר נראה שהם לא הבינו עד כמה חשוב להשקות את הצוות כשהדגש הוא בעיקר על הטייסים שנשארים רתומים למצנח במשך שעות, בחום הגדול ולא יכולים להתפנות, לגשת ולשתות;
מגש עם כוסות פלסטיק זה פתרון לא טוב בכלל, עד שזה מגיע למרכז העמדה, רוב הכוסות מתהפכים ומתרוקנות לתוך המגש, בנוסף לזה זה יוצר לכלוך נוראי על הדשא. גם משנה קודמת מצאתי שהפתרון הטוב ביותר הוא בקבוק המים הקטן, הטייס מקבל מים קרים, שותה כמה שיש לו צורך.
"עזר מציון" צריכים לקבוע כחלק מההתארגנות שלהם, דאגה מראש לבקבוקי מים קטנים המיועדים לצוות העוסק בהטסת הילדים.
אני אספתי בקבוקי מים קטנים אותם הביאו בכלל החברה מהצופים, אחרי מסע לא פשוט של בקשות, הסברים ודרבון של האחראי של "עזר מציון" ואחרי שאחת הנערות המתנדבות שלהם הבינה ונרתמה לשתף פעולה, קבענו נקודה על הדשא בה ירוכזו הבקבוקים, היא נגשה מידי פעם אספה את הבקבוקים הריקים והחזירה אותם מלאים לאותה הנקודה, כך צוות הקרקע יכול היה לשתות מים ככל שחפץ ולי תמיד היה בקבוק מים קרים להגיש לטייס שנוחת.
נראה לי שזו הדרך הטובה ביותר.
תודה ליובל שדאג שאני אשתה

סיגי