את תחילת דרכי כמרחף עשיתי בשמיים ברשות איתי לנואל.
ההדרכה התחילה בשיעור תיאוריה מפרך ומאוד מעניין אשר הועבר ע"י איתי אלמוג. במהלכה סקרנו את כל ההיבטים השונים של הספורט: אווירודינמיים, בטיחותיים, תפעוליים ומטארולוגיים. כמו כן, כל חניך היה חייב במעבר מבחן תיאוריה. ללא
מעבר המבחן החניך לא היה רשאי להמשיך לחלק הגבוה של הקורס.
בתום התאוריה עברנו אימוני שליטה קרקעית (הנפה קדמית בלבד) + המראות נחיתות בגובה נמוך בחסות ירון פור הכריש. חניך שלא הראה שליטה קרקעית מספקת או לא נחת/המריא כהלכה היה נשאר בשלב הנמוך עד שהשתפר מספיק כדי להמשיך לשלב הגבוה.
השלב הגבוה כלל 12 טיסות ממבוא חמה או הגילבוע. במהלך כל יום גובה עברנו שני תדריכים:
1. תדריך שדה הנחיתה - במהלך התדריך עברנו על כל האלמנטים הקשורים בנחיתה בכלל ובשדה הנחיתה המיועד בפרט.
2. תדריך עמדת המראה - במהלך התדריך עברנו על כל האלמנטים הדרושים להבטחת המראה בטוחה (בד"ח המראה, מהלך ההמראה, מצבי חירום שעלולים להתרחש, מעטפת הטיסה המותרת למתחילים - כיוון הרוח ביחס לעמדה, עוצמת הרוח ועוצמת המשבים).
כמו כן הדרכת הגובה כללה מדריך מנחית ומדריך ממריא, שניהם היו מקצועיים מאוד ורמת ההדרכה הייתה גבוהה.
ייתכן ששכחתי מספר פרטים אך בגדול אני מאוד מרוצה מאיכותו ורמתו של הקורס. לא היו פשרות כלל בכל נושא בטיחותי יהיה אשר יהיה (ציוד מודרני דאז, תנאי טיסה בטוחים למתחילים וכו'..)
הצעת השיפור היחידה שיש לי היינה היינה בנוגע ללימוד הנפה אחורית (אותה למדנו רק בקורס הרכס).
למרות זאת, חשוב לדעתי לתרגל גם הנפה קידמית.
לסיכום, הלוואי שבית ספר שמיים היה קיים עדיין. בזמנו, השמיים הרגישו בטוחים יותר.