נתי, כנראה התכוונת להוריקנים,
ציקלונים והוריקנים
סערות ציקלון אמנם אלימות פחות מטורנדו, וגם אינן הסערות הגדולות ביותר על פני כדור הארץ, אך הן ההרסניות ביותר בהיקפן. ההרג והנזק שהן גורמות גדולים בהרבה מנזקן של כל שאר הסערות גם יחד. במאה העשרים בלבד ניספו בסופות ציקלון מאות-אלפי בני אדם, מיליונים נותרו ללא קורת-גג ונגרמו נזקים בשיעור של עשרות-מיליארדי דולרים. רוב הנפגעים היו בערי החוף המאוכלסות בצפיפות בדרום-מזרח אסיה.
עיקר הנזק בציקלון נגרם בעת שהסופה קרבה ליבשה, מגלי ענק שמתנשאים עד לגובה בית בן 3 קומות השוטפים את החוף. רוחות של עד 300 קמ"ש וגשמי זעף, שיכולים להגיע למחצית הכמות השנתית בתל-אביב (בתוך שעה אחת!) זורעות הרס רב גם כן.
מאפייני הטורנדו
הטורנדו היא אחת מתופעות מזג האויר האלימות והאימתניות ביותר. שמו נגזר מהמלה הספרדית "טרונדה", שפירושה סופת רעמים. סופות טורנדו שכיחות במיוחד בצפון-אמריקה, באוסטרליה ובדרום-מזרח הודו. מרבית סופות הטורנדו בארה"ב (כ 800 בשנה!) נוצרות בין החודשים מרץ ליולי, כשאויר חם ולח ממפרץ מכסיקו חודר לדרום-מזרח היבשת ופוגע באויר קר ויבש מצפון. כך נוצרת אי-יציבות חריפה באטמוספירה שמחוללת את הסופה. הטורנדו נוצר בתחתיתו של ענן סערה מפותח מאוד, שזרמי האויר העולים בו חזקים במיוחד, ואשר מתקיים שעות רבות בלי לדעוך. צורת המשפך האופיינית לטורנדו מתהווה בתנאים מיוחדים, כשהאויר העולה מתחיל להסתובב תוך כדי יצירת לחץ נמוך במרכז. כשזרמי האויר העולים
מתחזקים, מתכווץ אזור הלחץ הנמוך ומתארך לעבר תחתית הענן, והמהירות הסיבובית של עמוד האויר גוברת. בטורנדו "בוגר" נראה ה"משפך" כחדק, המשתלשל מטה מענן הסערה (קומולונימבוס); האויר סביבו מסתחרר במהירות אדירה ובפוגעו בקרקע מתחוללות תופעות מדהימות: בנינים קורסים (לעיתים אף מבני בטון ופלדה), מכוניות, בני אדם וגופים כבדים אחרים מועפים על-ידי הרוח למרחק עשרות עד מאות מטרים.
כתוצאה מירידת הלחץ בעין הסערה נשאב אויר מכל הכיוונים פנימה לתוך עמוד האויר. עפר שנשאב פנימה, אדי מים באויר שהתקררו והתעבו תוך כדי עלייתם המהירה והגשמים הכבדים הניתכים ארצה - מקנים לו את צבעו האפרפר, האופייני, שמאפשר להבחין בו ממרחקים.
עוצמת הרוח בתוך טורנדו ממוצע מגיעה ל- 400-300 קמ"ש, ובמקרים קיצוניים - עד 500 קמ"ש! כמובן, לא ניתן להציב מכשירי מדידה רגילים שייהרסו בוודאות בסופה, וממילא הסיכוי לתפוש טורנדו במקום מסוים קטן למדי, (הסיכוי שטורנדו יכה במקום נתון באזורים המועדים לפורענות הוא בערך פעם ב- 250 שנה). אך כיום ניתן למדוד את מהירותה מרחוק באמצעות מכשירי מכ"ם.
הטורנדו כולו נע על פני הקרקע במסלול קצר שאורכו מספר קילומטרים בממוצע, במהירות של כמה עשרות קמ"ש (להבדיל ממהירות הרוח בתוכו הגדולה בהרבה). בדרך כלל משך קיומו מרגע היווצרותו עד היעלמו הוא כמה דקות, אך לעיתים יש סופות-זוטא שנעות כמה עשרות מטרים בלבד וגם סופות עזות במיוחד, שהשתוללו במשך שעות על פני מאות קילומטרים.
מקור האנרגיה העצומה בציקלונים הוא התעבות אדי מים מעל לאוקיינוס. הסופה שואבת מהים כמויות עצומות של לחות שמתעבה לעננים. כשהאדים מתעבים משתחרר חום כמוס רב. אילו ניתן היה להמיר לחשמל את כל החום הנוצר בציקלון ביום אחד, היתה כמות זו שקולה לצריכת החשמל של כל ארה"ב בשלושה ימים! את השם "הוריקן" טבעו האינדיאנים בני שבט מאיה, ופירושו בשפתם "רוח השטן" או "סופת האל". רוב ההוריקנים המגיעים לארה"ב נוצרים בקרבת החוף המערבי של אפריקה. קרינת השמש באזורים הטרופיים חזקה במיוחד. קצב האידוי המהיר ואי היציבות האטמוספירית גורמים להיווצרות עננות ומשקעים רבים.
לעתים נוצרים ענני סערה מפותחים במיוחד, המלווים בזרמי אויר אנכיים וירידת לחץ. האויר מתחיל להסתובב במהירות בתנועה ספירלית שמעלה עוד ועוד אדי מים ומשחררת חום כמוס רב שמלבה את הסערה. קוטרה של סופת הוריקן אופיינית הוא עצום ויכול להגיע ל- 600 ק"מ, אבל האזור המרכזי שלו - עין ההוריקן - הוא במפתיע אזור שקט להפליא הנקי כמעט מעננים. הוריקן אינו מהיר במיוחד; רק לעתים נדירות מגיעה מהירותו ל- 80 קמ"ש.
במלחמת העולם השנייה החלו לסמן סופות הוריקן על-פי אותיות האלפבית האנגלי, אך השיטה היתה מסורבלת, ולפיכך החלו לכנות הוריקנים בשמות נשים. עקב מחאות של ארגוני נשים החלו בשנת 1977 להשתמש גם בשמות גברים. כך למשל אנדרו הוא שמו של הוריקן מ-1992, ברברה היא סופה מ- 1989, גילברט - מ-1988 וקתרינה פגעה בעיר ניו-אורלינס בשנת 2005. שמות ההוריקנים נקבעים זמן רב לפני לידתם.
