טוב משה הנה התגובות:
א. כן צחי, אני מזדקן - תהליכי הבלייה (קטבוליזים) גוברים על תהליכי הבניה (אנבוליזים).
ב. לא, אני לא נשען קדימה מתוך לחץ - כן נשען לאן שצריך -בתנאי טיסה אקטיביים ע"פ דרישת מאזן הכוחות הפועלים על החופה, רתמה והגוף שבתוכה, כל זאת ביחס למרחב האווירי ולאופק.
ג. כן איתי -הייתי שמח לקנות רתמה חדשה, אפילו כל חודשיים.
ד. אין ספק שנהיגת מרוצים צורכת כמויות אנרגיה גדולות, דרישת פעילות השרירים שם גדולה יותר ממצנחים, בעיקר באופנועים. במצנחים אינני מכיר נתונים, אבל יש מצב.
ה. יש מצב שמדרך לרגלים ורתמת שכיבה יועילו.
וכעט להרחבה: גוף האדם פועל בשלושה מישורים, במישור הצידי, קרי הטיית גו הצידה (תנועות גילגול בריתמה) אנחנו משתמשים לאזן את הכנף כשיורד בה הלחץ. השרירים הפועלים בתנועה זו הם לרוב שרירי הבטן האלכסוניים, אני מוצא את עצמי מבצע כפיפה במפרק הירך ובברך כדי להעביר את מרכז הכובד לצד הרצוי.
במישור החיצי (תנועות הגו לפני ולאחור) עובדים שרירי הבטן וזוקפי הגו וזה מתבצע בכניסה לטרמיקה מלפנים. תנועת הגוף בתופסת ריסון החופה שומרת את מרכז הכובד של הגוף מתחת לחופה. "התכדרות" של הגוף מקטינה את המומנט שעלול להיווצר בנידנוד א-סימטרי.
במישור האופקי אנחנו לרוב מסיטים את הראש לצדדים בכדי לזהות את הגופים האחרים שדואים או מסתובבים בסביבתנו. ורצוי שכולם יעשו זאת הרבה יותר בכדי למנוע מפגשים לא נעימים ומסוכנים.
שבת שלום,
אריה