מישהו באמת ילמד מזה?

[Efrat]

עד היום לא כתבתי כאן על תאונות או אירועים שקרו לי. וכמובן שקרו. כתבתי עליהם בפורום של בית הספר שלי.
אחרי התאונה האחרונה שעשיתי (לא סתם משתמשת בפועל הזה כי התאונה הייתה לגמרי תוצאה של הפעולות שלי)
שלחתי כמה מילים לאדרי. אני יודעת שהוא אוסף דברים כאלו 
חשבתי אם לכתוב כאן כמה מילים כי לא ידעתי אם באמת יש טעם.

אני קוראת כאן לא מעט. קוראת על מה כדאי, ממה כדאי להימנע.

האם דברים שקוראים עליהם באמת נכנסים אל קבלת ההחלטות באויר? האם הם מתורגמים לפעולות של הגוף גם כשהראש מזמן יודע?

יש הבדל בין מסרים הנוגעים לאתרים, תנאי מזג אויר ובדיקות לפני טיסה שאותם לדעתי הרבה יותר קל ליישם
כמו "מסוכן לצאת מהתבור ברוח עם רכיב צפוני" לבין דברים אחרים כמו אם קורה X אז תמשוך בסטבי...

אחרי כמעט כל תאונה ניתן לראות רשימה של מסקנות שניראת כמעט אותו הדבר.
בדיקה לפני הטיסה.
צריך להתאמן בשליטה קרקעית.
ל SIV הבא אני נרשם וכדומה.

האם מישהו באמת ילמד משהו מהתאונה שלי? אני בספק. אבל שיהיה...
עוד הקדמה - אם כבר מגילות אז כבר.
אני יודעת שיש לי בעיה בהמראות. "הכתובת הייתה על הקיר" אמרו אנשים.
הבעיה שלי בהמראות היא שאני לא מרסנת מספיק את המצנח וברוח חלשה אני חוששת שאני לא רצה מספיק מהר
ולכן רצה "להתאבד" גם אם לא מרגישה מספיק לחץ במצנח.
מה עשיתי בנדון? התאמנתי. כן. הלכתי להתאמן בשליטה קרקעית וחשבתי ששיפרתי את ההמראות שלי.
לא שיפרתי מספיק. התאמנתי בארסוף וכנראה מקום כזה לא התאים לצרכים שלי.
עוד שישה שבועות אתמן במקום אחר.

יום שישי לפני ההמראה אמרתי למאליק שאני פוחדת ששוב לא ארסן מספיק את המצנח. זו הפעם הראשונה שהמראתי מהר הקפיצה. העמדה קטנה יחסית. המדרון משופע יחסית. למרות כל הידע חזרתי על הטעות שלי ולא ריסנתי מספיק את המצנח. לא יצאתי לרחיפה כשאני מרגישה מספיק לחץ. התוצאה כפי שאני הרגשתי היא קריסה של צד ימין של הכנף, סיבוב של המצנח לכיוון ימין. פגיעה בקרקע בצד שמאל של הגוף שלי כאשר הריתמה לא מגינה על דבר.

התוצאה - כיס אויר בריאה השמאלית. אישפוז.

תודה רבה לכל מי שעזר לי. במיוחד לצ'ינו שסידר את הציוד שלי.
הערה רק למי שנפצע...
אחרי התקרית הזו לא היו לי כאבים חזקים. נסעתי חופשי הבייתה ואפילו הרבצתי שנת צהרים מתוקה עד הערב.
כדאי להיבדק בכל זאת כי אי אפשר אף פעם לדעת.
אצלי התגלה כיס אויר מקצת כאבים בצלעות ואצל ענת חוליה שבורה מכאב בטן...

שמרו על עצמכם,
אפרת

[עמרי בנדטי]

מאמא מיה

בדיוק לאחרונה ראיתי מישהו עושה את זה ועבר לי בראש להעיר לו, ואז חשבתי שאם אעיר אולי הבטחון שלו ירד והוא לא ירוץ כמו שצריך.

תחלימי במהרה

[גונן גל]

אפרת שלום,

קודם כל ברכות החלמה מהירה ושלמה ותודה על השיתוף.

כמי שהיה עד לאירוע, לדעתי ריצה המהירה יותר שלך בהמראה ומעט ברקסים לריסון החופה שרצה קדימה לאחר הניתוק היה מונע את הקריסה.

הקריסה התחילה כקריסה קדמית כמעט מלאה שנפתחה חלקית ואז נשארה קריסה של כנף ימין. בשלב הזה אם היית מסתכלת קדימה ומזהה שהמצנח מתחיל לפנות ימינה, ניתן היה לשמור כיוון ע"י מתן ברקס שמאל. שמירת כיוון כזו היתה מאפשרת להמשיך בטיסה או במקרה הגרוע של איבוד גובה, לנחות על המדרגה למטה ללא פגיעה.

שוב לזכור לבמצב של קריסה הדבר החשוב ביותר הוא שמירת כיוון.

שכחת לציין שאחרי התקרית הספקת גם להמריא לטיסה נוספת שאני מקווה שהחזירה לך מעט ביטחון.

חבל שצחי לבקשתך לא צילם את האירוע וכך ניתן היה ללמוד יותר.

בברכת חזרה מהירה לפעילות.

גונן

[צחי רייל]

לבקשתך לא צילמתי אבל אני זוכר אותו טוב, לדעתי היו עוד טעויות בנוסף לחוסר הריסון אחרי הסיבוב.

תאור הארוע כמו שאני ראיתי אותו:
רוח די חלשה כ10-15 קמ"ש עם רכיב מזרחי. משיכה חזקה מדי על הA יחסית לעוצמת הרוח מה שגורם למצנח לרוץ קדימה בסוף ההנפה, חוסר ריסון של המצנח גם אחרי הסיבוב וגם תוך כדי הריצה המצנח כל הזמן טיפה קדימה ממך. בסוף העמדה קפיצה לרתמה !!! שהביעה לנפילת לחץ במצנח שגם ככה היה כבר בזווית קדימה, קריסה של כ70-80% שנפתחה כמעט מיידי ל40%. חוסר שמירת כיוון מוחלט וסבסוב ימינה עד הקרקע.

יש לשים לב שכמעט כל תאונה נגרמת משרשרת טעויות ולא רק טעות אחת קטנה. ותיקון של כל חוליה בשרשרת היה מונע את התאונה או מצמצם את הנזקים שלה. במקרה של אפרת ריסון של ההנפה היה מביא לריצה מתחת למצנח וגם עם הקפיצה לרתמה מצנח DHV1 היה מסתדר טוב יותר, בלי הקפיצה לרתמה גם מצנח DHV1 היה מסתדר עם המראה בזווית קדימה, וכמו שגונן אמר שמירת כיוון אחרי הקריסה הייתה מביאה לטיסה החוצה או נחיתה מבוקרת יותר.

אפרת המלצתי אליך בנוסף לאימוני השליטה שאת כבר יודעת שאת צריכה זה לעבוד על דמיון מודרך, ז"א לפני ההמראה לדמיין את כל השלבים של ההמראה אחד אחרי השני ולחזור בראש מה עושים. ממש להגיד לעצמך בראש או בקול (אפשר גם בליווי תנועות ידיים) "אני מושכת את הA בקצב אחיד לא במכה ומסתכלת על המיתרים שהם לא קשורים תוך כדי העלייה של המצנח, כשהמצנח ב45 מעלות מפסיקה למשוך ורק שומרת על הכיוון שלו אם המצנח מרגיש לא נורמלי מבטלת את ההמראה לבדוק מה לא בסדר, קצת לפני שהוא מעל הראש אם אני רואה שהוא מהיר מדי אני בולמת אותו עם הברקסים, סיבוב ואיזון מחדש, מבט קדימה שהנתיב פנוי והאצה הדרגתית לריצה תוך שמירת לחץ במצנח ושמירת כיוון, ממשיכה לרוץ עד שאני לגמרי באוויר לפחות 3-10 מטר מעל הקרקע".
אם זה טוב לטייסי אקרו זה טוב גם לנו הדמיון המודרך הזה (אגב גם בSIV עוברים על התרגילים בראש לפני הטיסה), זה טוב לכל תחום בטיסה שמרגישים בו חלשים.

החלמה מהירה ותודה על השיתוף, לדעתי זה כן יכול לעזור לאחרים. אולי זה לא אחד לאחד שכל שרשור מונע תאונה אבל במצטבר זה מעביר ידע ומקטין את אשליית ה"לי זה לא יקרה" של הקוראים ובסופו של דבר כן יכולות להמנע תאונות (אם כי לא כולן).

[Moshe Grad]

שלום אפרת והחלמה מהירה

"זכיתי" לראות שתי המראות מפחידות שלך שנגמרו ללא פגע, גם כן עם קריסות קיפולים ומרעין בישין אחרים.
חלפה בראשי המחשבה שאולי את קלה מדי על המצנח או לחילופין יש בו איזו בעיה. אני מסכים עם דברי שני החבר"ה שלפני בשירשור  אבל ראינו כבר הרבה חברים עם אותם בעיות, וגרועות יותר, שלא נכנסו לכל הסרטים שאת נכנסת אליהם.

שלך

משה גרד

[איפקיס]

אני מאכל לך החלמה מהירה.ואני רוצה לספר לך כמה דברים על השליטה הקרקעית בדרך שלי. לפי מה שאני מבין ועושה אבל קודם כל אספר קצת אך זה התחיל .שאתחלתי ללימוד אצל רומן היה לי מאוד קשה להתחבר למצנח אחריי 7 הו 8 שיעורים ישבתי לשיחה עם רומן. והוא אמר לי עופר הלמידה שלך מאוד הטית אתה לא מצליח לשלוט על המצנח .ואתה לא מראה לו מי בעל הבית והוא עושה מה הוא רוצה .כל אנפה שלך הוא תולש זורק אותך  אתה לא מצליח לשילוט בו .כך אנכנו לא יכולים להתקדם כך .לך תעשה שליטה קרקעית ודבר איתי מתי שאתה חושב שאתה מוכן .יצאתי מהפגישה מאוד מתוסכל עם דמעות בעניים היה לי מאוד קשה כי באמת רציתי ללימוד לרחף ולהיות טוב בזה.עם מצנח טרסט של עפקו טרקטור אמיתי יצאתי לעשות שליטה קרקעית במשך שלושה וחצי חודשים כמעט יום יום בן שבע לשמונה שעות רק שליטה קרקעית .הייתי אוכל שותה במקום לא עוזב עד השקיעה. מניף מרסן מסתובב טורפדו יוצא במאות הנפות קדמיות בערמות. מדמה קריסות לא עוזב את הכנף מתחבר לכנף כמו שציפור מתחברת לכנפיים שלה. חלק ממני ממש .היום אני עושה את זה לפחות פעם בשבועיים מגיעה לגן צרלס קלור ליד הדולפנריום בתל אביב למדשאה שליד הים שם אין שום רוטורים ועושה שליטה קרקעית מהבוקר עד השקיעה.זו הדרך שלי ואני ממליץ לך לעשות מה שאני עושה לפחות פעם בשבועיים ויהיה לך הרבה יותר קל באמדות שיהיה לך בהצלחה

[Efrat]

למשה - אני לא חושבת שיש בעיה עם המצנח שלי... אני בטווח המשקלים הרצוי. לפעמים כשאני מרזה מדי אני מאזנת עם בקבוקי מים בריתמה. היו שהניפו אותו ברכס וראו שהמצנח "אוהב לרוץ קדימה..." כלומר, המצנח הזה רוצה כבר לטוס אבל זה לא בעיה במצנח, זו בעיה שלי. אני צריכה לרסן אותו טוב יותר. באויר אני מרגישה איתו בסדר. יש קיפולים מידי פעם. אין לי כל כך למה להשוות כי אני לא טסה על מצנחים אחרים ואני כבר לא זוכרת כלום מהפיאסטה שהיה לי.

צחי - אני לא זוכרת שקפצתי לריתמה. יכול להיות. על פי רוב אני מתישבת בריתמה אחרי שאני עוזבת את ההר. אני לא יודעת אם יצא לך לראות אותי ממריאה הרבה אבל ההתישבות שלי בריתמה היא לא חלקה. כשאני מתישבת זה עולה לי בלפחות שני נדנודים, אחד לימין ואחד לשמאל....
אני לא מצליחה לשחזר בדיוק את מה שהיה, מה שהרגשתי, עשיתי או לא עשיתי באותו היום.

הספורט הזה, כל מה שקשור לחלק הקרקעי שלו, להמראות ונחיתות לא קל לי. בדיוק החלקים המסוכנים ביותר. גם כשרומן הדריך אותי בקורס הבסיסי הוא הציע לי להשתמש בדמיון מודרך כפי שאתה הצעת.

גל - יכול להיות שאם הייתי רצה יותר מהר זה היה מקל על הבעיה אבל אני לא יודעת אם הלחץ שלי "לרוץ מהר" בלי לבצע פעולות בסיסיות קודם לא מחריף אותה.

לגבי השמירת כיוון, ראיתי מהר מאוד שאני הולכת לפגוש את הקרקע ולא חשבתי שזה ממש משנה מאיפה תגיע המכה... בקריסות שהיו לי באויר שמרתי כיוון, גם זה משהו...

עמרי - לי לא נגרם שום נזק לביטחון או לאגו בגלל שהעירו לי על ההמראות שלי. היו לא מעט אנשים שאחרי המראה מזעזעת שלי נגשו אלי והסבירו לי מה לדעתם אני עושה לא נכון. אני חושבת שזה נכון להעיר. כל מי שהעיר לי גם ידע איך להעיר. שוב, לדעת זה דבר אחד. ליישם זה קצת אחרת

[צחי רייל]

הרבה לא שמים לב שהם קופצים, למען האמת רוב הקופצים. הדרך הבטוחה לדעת שלא קפצת זה להשאר בטורפדו כמה שניות אחרי הניתוק, כי בטורפדו אם כבר קופצים זה יוצא קדימה לא למעלה.

הבעייה זה לא כמה מהר רצים כי זה יחסי למהירות הרוח ומהירות המצנח, הבעייה היא ללמוד להרגיש את המצנח בריצה ולרוץ איתו.

[יובל - נשרק'ה..... נשר מצנחי רחיפה]

אפרת -תרגישי טוב.
צחי נתן לך תמונה מצויינת מזוית הראיה שלו.
המלצתי  -צלמי בוידאו המראות רבות ככל האפשר ואח"כ נתחי את הצילומים.

[אוהד]

אני מכיר את העמדה בקפיצה, ועליי לציין כי יש לך לא מעט נסיבות מקילות.
1 . הרוח שפוגשת במצנח בהמראה הינה הרוח בתיעול עולה, ואילו כשהמצנח מעל הראש
הוא פוגש את הרוח האמיתית בחוץ ולכן הכנףמאבדת לחץ בצד שאינו פונה לרוח.
2.קשה לייצר באיזור ריצת המראה מלאת כוח ועזוז כי יש הבה מיכשולים וסלעונים באיזור.

לגביי אי ריסון המצנח . לפעמים הגורם הינו ברקסים משוחררים מידי. ניתן לטיפול.
שורה תחתונה .. לא בושה לקבל מריחה בהר קפיצה .

אגב אני אוהב לתרגל שליטה קרקעית בהילטון, עם מוסיקה .
בישבילי זה יותר כיף מלטוס.

[יובל - נשרק'ה..... נשר מצנחי רחיפה]

"הרוח בתיעול עולה" ??
אף פעם לא מאוחר ללמוד מושגים חדשים..
לדעתי האתר אינו מתאים למתחילים.
"לא בושה לקבל מריחה בהר קפיצה"...
בושה? בושה לא הורגת,האגו שלנו כן.
כמו שאפרת השכילה והפנימה -אין כאן עניין בושה (או אגו) אלא שיפור מיומנות.
אין בושה להימרח, אבל יש בעיה לחזור עם פציעה.

[אדוה]

אפרת - קודם כל אני חוזרת גם פה על איחולי ההחלמה המהירה. כאב לי איתך כשקראתי את הסיפור.

וכן, מישהו ילמד מזה. אני יודעת, עדיין מוקדם לדעת אצלי אם הפנמתי את כל מה שאני קוראת, רק הגעתי לגובה נמוך אבל אני קוראת, וזה בראש שלי. ואני נזכרת שבחרתי בספורט שעלול להיות מסוכן, גם אם הסכנה היא בדרך כלל אנחנו לעצמנו. זה נותן לי זמן לשקול עוד פעם וזה נשאר אצלי בראש גם אחרי.

ואולי יום אחד אוכל לומר לך או לרולי או כל מי שחולק איתנו פה את הסיפורים שלו תודה. כי ראיתי משהו שקראתי עליו והצלחתי לתקן/להמנע.

קחי את הזמן שלך להחלים. תשמרי על עצמך.

אדוה.

[צחי רייל]

מסכים עם נשרקה העמדה לא מתאימה למתחילים אבל לא בגלל ה"תיעול העולה" (שאגב קיים בכל עמדה בהרים אם אני מבין נכון למה אוהד מתכוון) אלא בגלל הסגירה של העצים מהצדדים ובגלל הגודל הקטן של העמדה שמצריך שליטה במצנח ולא שליטה במזל.
אוהד אתה מכיר עמדה בהרים שאין לאוויר הזורם רכיב עולה מעל העמדה?  נראה לי שבעמדה בלי זה אי אפשר להמריא בכלל אלא באוויר הלמינרי של הרכס.

למרות שאני מסכים שאין בושה בלהמרח (בכל מקום לא רק בקפיצה) אני לא מסכים הקבלה של זה כעובדה שצריך להסכים איתה. לדעתי מי שההמראה בעמדה מסויימת גדולה עליו עדיין צריך להתאמן עד שיגיע לרמה מספיקה לעמדה, ולדעתי זה הרבה פחות בושה להגיד "עוד גדול עלי הקפיצה (או התבור או זיכרון או מצוקי או כל עמדה אחרת) אני יתחיל לטוס שם שנה הבאה שיהיה לי יותר נסיון", אבל ממש הרבה הרבה פחות בושה וגם כואב פחות !!!

[aviv hemed]

אפרת ההחלמה מהירה !!

[liors]

אפרת החלמה מהירה ושלמה.
קטונתי מלתת עצות ורוב הדברים החכמים ניכתבו.
כל הכבוד על השיתוף, אני למדתי ממנו ואני בטוח שגם אחרים.
הישום של הדברים שנילמדים תמיד יותר מורכב, בדר"כ אנחנו נותים לחזור על הטעויות של האחרים בעצמנו.

[Efrat]

לאוהד - ואלה העלת לי חיוך ענק. בגילי המופלג הבושה נעלמה מזמן...אני לא מתבישת להימרח גם בשמונה בערב וללכת לישון.

לגיא הר אבן- כתבת לי בפרטי ואישרת לי להעלות את הדברים כאן. שאלת אם אני לא מפחדת כשאני באה לעמדות. התשובה היא שאני מפחדת. למה קיבלת את הרושם שלא? עד שעזבתי את רומן לנפשו והמראתי עצמאית הנשמה שלו כמעט פרחה. כמעט בכל מקום שאני מגיעה אני מבקשת ממישהו שישים עלי עין. תמיד מישהו עם נסיון הרבה יותר רציני משלי. רצוי טנדמיסט...
לקח לי זמן רב גם להשתחרר ולהיות עצמאית ברכס. גם היום יש ימים שמבקשת שישימו עין אפילו בעמדה בנתניה.
לא יצאתי ראשונה באותו היום. יצאו לפני שניים. אחרים לא יצאו כי זה לא נראה להם מענין. לא היו תרמיקות מספיק חזקות בחוץ.  גם באויר אני בודקת את עצמי. היו פעמים שנחחתי יזום כי לא היה לי נעים באויר, כי הרגשתי "מה אני עושה פה בכלל. לא כיף".

צפיפות בעמדות זה משהו לא נעים ומלחיץ וניסיתי כמה שיותר לרחף באמצע השבוע. כשאני מגיעה לעמדה, אני מודה שאני מנסה לצאת בין הראשונים מהסיבה הפשוטה שאני מעדיפה לצאת כשעדין לא חזק מדי. כמו שויקטור ניסח "לצאת עם תחילת התנאים".

[עמוס פרל]

אפרת !ראשית החלמה מהירה
אם שמת לב רוב האנשים שהיו בעמדה לא המריאו בגלל הרוח החלשה וכל אחד והסיבות שלו
רק לחדד את מה שנאמר . העמדה יחסית קטנה ורוח חלשה זה עוד יותר מקשה על ההמראה. וכל אחד שיצא להמראה כולל אני
חכינו למשב שנוכל להניף את המצנח ולצאית. ז"א צריך תזמון מדוייק להניף את ה ויליין במהירות הנכונה במידה והוא עובר אותך
למשוך מעט ברקסים , להסתובב מהר ולצאית  בריצה מהירה. במקרה כזה הרגליים על הקרקע זה המנוע שלנו.
לעיתים כשהרוח חלשה מאוד טיפה לפני שהמצנח מגיע ל 90 מעלות  אני מסתובב במהירות ורץ מהר.
בסך הכל את מניפה טוב אבל התזמון חשוב מאוד.
דבר נוסף אל תצאי החוצה אם את לא מרגישה לחץ חופה. ודבר אחרון אם את מרגישה חוסר ביטחון (לא נראה היה שיש לך חוסר ביטחון
וגם לא עודף) תבקשי ממישהו וותיק שיעמוד לידך.
חוץ מיזה אף אחד מאיתנו לא נולד אלוף  וכולם עשו שטויות בראשית דרכם

[איתן שבירו]

הי אפרת , החלמה מהירה.
אחזור כאן בקצרה על דברים שנאמרו לך כבר בעמדה:
ה"בעיה" בהנפה אחורית היא שלאחר ההנפה צריך להסתובב לכוון הטיסה,
ברוח חלשה כפי שהיתה לא צריך למהר להסתובב , יש ליצב את המצנח מעל הראש , להסתובב ועדין לשלוט במצנח.

בכל מיקרה אין להתביש לבצע הנפה קדמית ,
במצוקי דרגות למשל רוב ההנפות הן קדמיות , ולכן יש לתרגל אותן.

ריסון המצנח בשתי ההנפות מיום שישי היו מאוחרות מידי, יש לתזמן את הריסון בתאום עם עוצמת הרוח.

את חיבת להרגיש את המצנח ולפעמים אף לזרוק מבט חטוף מעלייך, הצעקות  " אם הכל בסדר " מצידך  ממש לא רציניות.

בסה"כ אני לא מאמין בכתובות על הקיר, ובכלל שונא את המינוח הזה.

ישנם הרבה מרחפים ותיקים וחדשים  עם בעית הנפה ( לפעמים גם לי )

ולבסוף אסור לדעתי להגיע לעמדה עם פחד, שיקול דעת , יראה כן אך לא פחד.

   איתן

[באבי שחר]

היי אפרת-

גם לי יש:

ראשית תתביישי (זאת לא בושה להיתבייש  )

ועכשיו ברצינות- לא כתוב בשרשור הזה (אם לא פספסתי) על מצב דפיקות הלב לפני הנפה. לדעתי היה חשוב גם שתשתפי אותנו עד כמה היית מרוגשת לפני. אני מניח שבאתר שלא טסת בו אף פעם, יש דפיקות לב שלא תורמות לכל העסק.
אצלי,  אם זה לאחר תקופה של חודש או יותר שלא טסתי, יש את ההפרעה בתפקוד שנובעת מהתרגשות (גם באתר שטסתי בו המון).
במצב כזה אני לא חושב את כל המהלכים עד להמראה אלא אומר לעצמי שאני רק מניף ואם משהו לא יהיה טוב אז אני מבטל. השיטה הזאת עוזרת לי להגיע לנקודה בה אני מחליט אם לרוץ קדימה, מבלי להתרגש יותר מדי.

תרגישי טוב
אבי

[אמיר מליק]

טוב כמה דברים יש לי לכתוב

מעבר לכל מה שנכתב כאן לפני אני רוצה להוסיף שאת צריכה להבין שהיה לך ארוע בטיחות חמור ביותר, אם הסתכלת היכן שנחתת אז 2 מטר קדימה היתה מסלעה, 2 מטר אחורה היתה שילדת מכונית נחתת בינהם למזלך, שתביני שעשירית שניה של פיספוס ומי יודע אם היית מסוגלת לכתוב כאן בכלל.... תביני כמה זה רציני.

אני יכול לספור פה כמה הנפות מאוד לא מוצלחות של מרחפים שהסתימו בשבירות גפיים או נכות לצמיתות מהצוואר ומטה(מקרה מוות לא זכור לי אבל איתי בטח יודע) ותאמיני לי שלא היית רחוקה מלהשתפד על השילדה, אני כותב זאת במלא הרצינות.

אני יודע שעשית אימוני הנפות ושלקחת את נושא ההנפות לראש סדר העדיפויות שלך, אבל לדעתי אם את יודעת שהנפות ברוח חלשה קשות לך אז אל תניפי ביום כזה, תטוסי רק בימים אופטימליים, תחזרי לכשרות ולאט לאט תעלי את הרף עד שתרגישי נוח עם ההנפה, נכון זה ידרוש ממך יותר איפוק ולטוס אולי פחות אבל את צריכה תמיד לזכור עד כמה זה רציני הספורט הזה וכמה כואב הוא יכול להיות.

כמו כולנו, גם אנחנו חווינו זאת, הנפות לא מוצלחות שהסתיימו בגרירות, אבל לאחר המון אימונים מפרכים מגיעים למצב שנהנים מאוד מההנפה, וגם את יום אחד תגיעי לשם.
אין שום קשר בין הנפה למזל, מי שמניף ומקווה שבמזל זה יעבור לו אז הוא חייב ללכת להתאמן עוד, כשמניפים טוב יודעים ב 100 אחוז מה יקרה למצנח ולהיכן הוא ילך.

ספציפית למקרה שלך, המצנח עבר אותך במעט, את רצת יפה מאוד אבל הטעות הגדולה היתה שקפצת לתוך הריתמה, המצנח איבד את כל הלחץ, במיוחד בצד ימין, התקפל וישר סיבסבת ימינה, אם לא היית קופצת לריתמה אני חושב שהיית מצליחה להחלץ מזה,
כדי להפתר מההרגל לקפוץ לריתמה, פשוט ממשיכים לרוץ גם באוויר, ורק כשאת באוויר מתישבים, אפקט הריצה באויר לא מאפשר לך לשבת אלא רק כשאת מחליטה, פסיכולוגית זה עובד.

החלמה מהירה ושתחזרי להתאמן כמה שיותר מהר

אמיר