מנו היקר . אשיב לך על גבי הפורום , למרות שבתחילה ערכתי את התשובה מול המייל שלך.
אבל אני חושב שבכל זאת זה נוגע לכלל.
אם יש מישהוא שפירגן לארנון ( מול כל העולם ואחותו ) זה אני
ביום בו הוא גרם למוות ברשלנות של חניך - ואין דרך אחרת להגדיר את מה שראיתי מול העיניים שלי - האמפטייה התנפצה . ארנון הוסיף חטא על פשע , ניצל את חברותי וביקש ממני להעיד בפני החוקר הראשי דברים שלא היו מעולם .
יום לאחר התאונה הטראגית ארנון כבר המשיך להדריך - ללא נטילת כל אחריות אישית כאילו עולם כמנהגו נוהג . שבוע לאחר התאונה הוא פירסם באתר שהוא מזמין את המרחפים "להמשיך ולהנות בקורסי גובה וטרמיקות " -כדבריו. עד כמה ניתן להיות אטום לב , רע לב , חסר רגישות למשפחה המתאבלת בפרט ולקהיליית המרחפים בכלל ?
הוא מתכחש לעובדות כאילו אין לו ולא היה לו שום קשר למקרה .
מבחינתי אדם חסר רגישות, שמפקיר למוות את חיי אלו שמפקידים את חייהם בידו ,שמנסה לנצל חבר לטובתו כנגד כל עקרונות המוסר והיושר - אינו זכאי לכל הערכה או אמפטייה .
ולעניין התביעה :
אני הבאתי את החבר הכי טוב שלי לעשות קורס אצל ארנון . מתוך תחושת חברות וצורך לעזור לארנון . ( אמפטייה - כבר אמרתי? )
גם החבר שלי צנח את צניחת קמיקזת הגובה הראשונה שלו במסגרת קורס גובה אצל ארנון באותו היום (זאת הסיבה שהייתי שם ).
הוא נחת לפני אמיר בלץ ז"ל , וראה את אמיר מתרסק למוות לא רחוק ממנו . הוא הראשון שהגיע לאמיר . אמיר מת לו בידיים . הוא ביצע בו החייאה עד שהגיעו כוחות החילוץ וקבעו את מותו .
חבר שלי לא היה מסוגל להמשיך קורס אצל ארנון לאחר שראה את התרחשות העניינים והזילות וההפקרות בחיי אדם ע"י ארנון - שהביאה ישירות למוות . ( ברור והגיוני , לא? )
חבר שלי פנה באופן מכובד לארנון וביקש ממנו החזר כספי יחסי על הקורס שעדיין לא ביצע .
ארנון אמר לו באופן הכי ברור שניתן - שילך לחפש מי שינענע אותו .
ארנון גם "שלף" לו את המסמך המגוכך וחסר כל תוקף משפטי שהוא מחתים כל חניך בתחילת קורס כי אין לו כל אחריות על גופו , נפשו וחייו של החניך - יעני - מותר לארנון לגרום למוות של חניך - אבל - החניך מחויב לחתום שהוא מסיר אחריות מארנון .
חבר שלי לא ילד . הוא לא אוהב שמתיחסים אליו בזילזול וכמו לילד מפגר . הוא הודיע לארנון שבמידה וארנון לא יתיחס אליו ברצינות והגינות - הוא יאלץ לתבוע אותו -וכך היה .
לצערי הרב במערכת המשפט לא פעם יש עיוותי דין ולא תמיד היושר וההגינות זוכים- וחששתי .
הייתי שותף למערכה המשפטית ( גם טרום המשפט וגם במהלכו )
כאשר חברי זכה הירגשתי מאושר
הירגשתי שאני חייב את זה לאמיר בלץ ז"ל
הרגשתי שהמוסר , היושר והצדק ניצחו .
אני כועס על עצמי שעד אותו מוות מיותר לא הייתי מספיק אמיתי עם עצמי להודות שמה שקורה הוא שאני עיוור בייחס לארנון
כל הכתוב ( ואני מעלה זאת פעם ראשונה על הכתב ומוציא מהבטן )הוא מאוד אישי שלי - אבל נוגע לכולנו
עשיתי צעד קטן של תיקון