שלום לכולם,
במשך שנה אני קורא את הפורום בתדירות יומית ואפילו יותר מזה.
כבר שנה אני חולם לרחף באוויר בעקבות החלום לעוף כמו ציפור.
בשבוע שלפני ראש השנה עשיתי קורס מצנחי רחיפה בפירנאים במסגרת [1] UCPA
כאן אני אכתוב יותר על תחושות אישיות.
נתונים לגבי אתר הרחיפה, הקורס והעלויות אני אכתוב בנושא נפרד.
1/9 (יום שלישי לאימונים)
היום מצאנו את עצמנו לראשונה 6 מטרים באויר. הנפה קדמית, תחושת משיכה למעלה, מבט, ריצה.
בהתחלה ההרגשה היא של כח כובד מוחלש, כנראה כמו שעל ירח. אח"כ האדמה מתרחקת
והמדריכים אומרים להיות רגועים. כמה שניות באוויר ורגע לפני הנחיתה ברקסים.
אני מוכן לעשות את זה כל הזמן, לא רוצה לטוס מעבר לזה. באחת הנחיתות אני לא מושך
ברקסים עד הסוף והמצנח מפיל אותי מהרגליים. הגבעה כולה מכוסה בדשא אז לא נפצעתי כלל.
מוקדם יותר באחת מריצות התרגול אני מתקרב יותר מדי לעץ ובולם מאוחר, העץ מספיק לזוז
לעברי והמצנח נתלה על שני חוטים על עץ. אני מרגיש דפוק. לקח למדריך חצי שעה להוריד אותו
והוא לא שחרר אפילו קללה אחת. חבל. הייתי שמח ללמוד דברים מעבר ל-merd ו-putta.
עוד יותר מוקדם קפצתי להחליף מכנסיים לקצר (בבוקר קור אימים, בצהריים חם). אני חוזר ופתאום
המדריכה קוראת לי בקשר ומסמנת לי תוק-תוק על הראש. בעברית, רוסית וכל שפת סימנים שאני
מכיר זה סימן מוסכם לאידיוט. אני כמעט מחזיר לה באותו מטבע. בשנייה האחרונה אני מבין La Cascet,
יענו קסדה, אז תגידי. קיצר עוד אירוע בטיחות. מרגע זה על כל פאשלה אני חייב לה משקה. אין לי מושג
איך היא לא סיימה כאלכוהוליסטית אחרי השבוע.
לישון. מחר כנראה טיסה ראשונה
2/9 7:45
הגיע הבוקר, התרגשות מתובלת בחששות.
מצד אחד, הצוות מקצועי ולמדנו את מה שאנחנו אמורים לבצע. מאידך, כנראה שקיבלתי פחות ידע תאורטי
משאר הקורס בגלל הבדלי שפה. הנעלם האמיתי הוא האוויר ומה שקורה בזמן טיסה. כל הזמן נקבל הדרכה
ברדיו, והחופה(NOVA) אמורה להיפתח בעצמה בקריסות. מזג האויר כרגע לא ברור (לי) אבל אני יודע שלא
נטוס בתנאים פחות מאידיאליים.
צריך לא לשכוח להסתכל לאן אני טס ופונה בין השאר כדי להנות מהטיסה.
זו לא בדיוק החופה שאמא רוצה לראות אותי מתחתיה...
כמה שטויות עולות לראש בהמתנה לארוחת בוקר
2/9 10:00
נסיעה. היעד לא ברור. במרכז UCPA היה גשם, היה דיבור בין התלמידים 'לקפוץ' במכונית לאנדורה.
מה, עניין של כנראה שעה נסיעה. משהו כמו מחיפה לתל-אביב, רק בלי פקקים ובעיות חניה. בכל מקרה
המדריכים מגיעים ואנו עולים לוואן. פסגות ההרים עולות מתוך ערפל. אני בטוח שנוסעים לכיתת לימוד
של ביה"ס לרחיפה. בדרך שומעים את [2] Même pas peur כולם מתלהבים מהשיר.
אני מציע לעשות וידאו שלנו משתגעים מהשיר לסרטון Youtube מסתבר שכולם בלחץ כי עוד שנייה טסים.
מזל שלא ידעתי, אחרת הייתי בסרטים כל הדרך.
מגיעים לאתר ההמראה. שקט מלחיץ.
7 אנשים ימריאו בפעם הראשונה בחייהם. גם המדריכה בלחץ. מוודאים איפה אני רוצה להיות בסדר ההמראה,
אני מעדיף בהתחלה. אני שלישי. וידוא עם המנחית והראשון ממריא.
ריצה קלה ופתאום הבן אדם באוויר. ברדיו נשמעות הוראות המנחית. המדריכה
ממשיכה להכין את הממריאה הבאה. בהכנת הכנף אני מחבר ריתמת רגל למותניים
והעסק מסתבך. עוזרים לי למצוא את הסבך אך נוצר איחור והאשמים כבר ברורים.
הבחורה ממריאה והמדריכה פותרת לי את הסבך. היא כועסת. בגללי יש איחור ותנאי
הטיסה עלולים להשתנות.
מזכירים למנחית לעבור לאנגלית והמדריכה מוודה איתו מושגי המראה באנגלית עבור עצמה.
אולי היא מצטערת על הרגע שבו הסכימה לקבל תלמיד לא דובר צרפתית לקורס. אני בפחד.
לרגע זה התנקז החלום והטיול הנוכחי. הבטחתי לעצמי להמריא רק אם יש לי ביטחון מלא
בחזרתי לכדוה"א באותו מצב בו אני עוזב אותו. עכשיו אני פחות בטוח, אבל אני מכיר את
עצמי והפחדים שלי. ראיתי שההמראה אפשרית. אני יודע שהטיסה עצמה קלה ושהחופה
הזו לא קורסת. לגבי הנחיתה אני בטוח גם כן.
אם כן, אין סיבה לא לטוס.
מחכים לרוח מתאימה.
כבר לא זוכר מה היה מצב דגל הרוח. כנראה בסדר.
6/9 02:30
המראה במטוס פתאום הרבה פחות מרגשת.
[1] UCPA - ארגון מלכ"ר צרפתי ששם לעצמו למטרה לגרום לאנשים לעסוק בספורט באויר הפתוח. בארץ הארגון מוכר בעיקר בזכות חבילות סקי זולות בשיטה של הכל כלול (אם כי בתנאי פנימיה).
[2] Même pas peur – שיר על מרחפים שרוצים לרחף למרות הנגאובר (רצ"ב). התרגום של הכותרת – "לא מפחדים".
[youtube=85,70]_gNPUmForpc[/youtube]
