וואו איזה יום !!!!
עם כמות הפעמים שהספדתי את היום הזה אני לא מבינה איך בכל זאת הוצאתי את הקרוס של החיים שלי
היום התחיל בגירזון קצרצר לצידו של אדרי שבסופו סיכמנו שלא חשוב מה אנחנו באוויר היינו .
כשהגענו למעלה העמדה היתה מלאה באנשים, אשכרה כמו בסופ"ש ושרונה כידוע מקום קטן ,הרוח נחלשה עוד יותר עם משבים קלים בלבד , כמה אנשים יצאו וגירזנו בשנית ...
פתאום התחילו סייקלים יפים ואף חזקים שאפילו עברה בראשי מחשבה אולי זה חזק מדי וכדאי לקפל את הציוד אבל בהתאם לכך הם גם נרגעו וכל מי שהיה באוויר טיפס ויצא .
החלטתי לצאת גם ומהר מאוד מצאתי את עצמי מרגדת את הרכס נמוך מהרצוי יצאתי לכיוון הנחיתה כשבערך בגובה האקליפטוס מצאתי איזה פיפס קטן שנדבקתי אליו כמו עלוקה ברגע שהצלחתי לעלות מספיק גבוה אמרתי לעצמי יאללה תנחתי למעלה הצלה יפה אבל אין מה להתגרות בגורל בשלב הזה הראש שלי כבר אמר סוף היום ,אבל כשהגעתי שוב לעמדה ראיתי שכל מי שהיה איתי עדיין מחזיק יפה ואף מתחיל לטפס , יצאתי שוב ... ודי מהר השתלבתי בטרמיקה יפה עם אלדד ושגב יצאנו ביחד , כולי התרגשות אף פעם לא יצאתי משרונה ובכלל לכיוון ההפוך ,וזו גם פעם ראשונה שאני מטרמלת לאורך זמן עם עוד אנשים וזה בהחלט עזר .
הערך מעל כפר כמא שגב ואלדד גבוהים ואני די נמוכה כל פעם מחליטה לנחות במקום אחר בערך מעל התחנת דלק כבר הייתי ממש נמוכה כמעט ברמה של לצאת לפיינל ושוב פוגשת טרמיקה חזקה מצליחה להתברג עליה ובמשך חמש דקות מצליחה לטפס חזרה לגובה שיכול לשנות את הסטייט אופ מינד שלי להמשך קרוס ןלא לנחיתה .
באיזה שהוא שלב של הטירמול הרגשתי ממש במרכז וממש נכנסתי לספירלה פעם ראשונה שמרישה את התחושה הזו
הכנף תפסה כזו תאוצה המיתרים שורקים וגם הגוף מרגיש את זה היטב אמרתי לעצמי ok אולי כדאי לשחרר קצת מה שבטוח
ככה המשכנו שלושתנו כשבערך מעל כדורי אלדד לוקח צפון מערב ושגב לוקח דרום מערב ואני בכלל לא מבינה לאן הם הולכים כי יש פה אחלה עילוי המשכתי בשלי כשמידי פעם מסתכלת מה קורה בשני הצדדים .
רואה שאלדד יורד ושגב דווקא עולה כך שהכיוון ניבחר אבל יותר בכיוון הרכס של נצרת ,מעל הרכס פגשתי סינק רציני שלא הצלחתי להשתחרר ממנו ואיבדתי הרבה מאוד גובה , רגע של לחץ אמיתי רואה שלא מתקדמת מספיק מהר ביחס לירידה וממש לא בטוחה שאצליח לצאת מאזור ההרים לכיוון העמק ללכת מזרחה יהיה רעיון ממש גרוע גם אין איפה לנחות וגם מול הרוח ,צפונה אין מה לדבר מערבה משאיר אותי באותה בעיה שעדיין מעל השטח ההררי ודרומה גם לא הכי זז ...
איפסתי את עצמי ולקחתי כיוון מערבי דרום מערבי גם כדי לקבל יותר מהירות וגם במטרה למצוא איזה טריגר והוא אכן היה שם . פששש נושמת ונרגעת לצלילי הצפצוף המיוחל וממשיכה לטרמל לכיוון הר הקפיצה שוב לאט לאט מאבדת גובה ושוב אומרת לעצמי יאללה מספיק נצא לנחיתה ליד צומת תל עדשים, אבל מה כל פעם איזה טרמיקה נחמדה אחרת שקשה לוותר עליה ואיתה ביחד זזים שדות הנחיתה שלי . באיזה שהוא שלב שומעת רעש מטוסים מסתכלת ימינה ורואה את מסלול ההמראה של רמת דוד ואז הבנתי שבחרתי בצד הלא נכון של הרכס ניסיתי לחתוך לעפולה כדי לא להתקרב בערך באמצע הדרך התחרטתי כי לא זזתי יותר מדי מהר מול הרוח וזה היה די מפחיד וטיפשי להישאר שם באוויר אז הסתובבתי חזרה במטרה להגיע ליד הכביש ולנחות בבטחה .
חבל כי הכל עלה בשלב הזה ומי יודע לאן הייתי יכולה להגיע
בקיצור ... או כרגיל לא יצא קצר בכלל
היה יום נפלא ולא צפוי ושוב המסקנה רק כשאין ציפיות זה מצליח הכי טוב !!!
תודה לטלי שבאה לאסוף אותי בדרך לגן
אלדד ושגב

היה מגניב לטרמל ביחד
ותודה למיכל שנסעה לקחת את צחי במקומי אחרת כל זה לא היה קורה
