אתמול סוף סוף זה קרה, שטיח כחול עם גווני טורקיז נפרש תחתי.
אני רואה את חוף צמח כמעט בהישג ידי, אך אני מנמיך טוס וכבר מכוון את עצמי לנחיתה בשדה שלאחר רכס אלומות, ליד בריכות החמצון (?). אך לא אומר נואש, אולי מעל הברכות הטרמיקה תגיע? ואכן, היא לא איכזבה. היא הגיע לקחת אותי משם ולעלות אותי אל-על. לקול עידודה של תום שצפתה במתרחש מחוף צמח - אני מתחבר אליה, אני מתברג אל הטרמיקה ולכל צלילי הווריו שלא מפסיק להנעים לי בצלצוליו החדים והצפופים אני מטפס עוד ועוד, בגובה 1200 אני רואה את הכנרת במלוא הדרה. חוצה אותה בקצה הדרומי שלה.
זו הפעם הראשונה שלי בקרוס מדהים מהתבור עד לשדה הנחיתה מבוא חמה, לאחר הצלת טיסה מגובה נמוך מעל דבוריה. טיפוס איטי וקשה, ממש מלחמת השרדות שבסופו של דבר הצליחה. וסיומה בכנרת.
עכשיו אני מבין שרצה כל כך דוד המלך וביטא זאת הטיב במזמורי התהילים: ''מי יתן לי אבר כיונה, אעופה ארחיק נדוד..."
מקווה לעוד הרבה טיסות מעניינות ויפות כאלו.
חודש טוב שיהיה לכולכם.
מנדי סופר
איתי, אני לא מבין אותך א. כשחשבתי שאני עומד לנחות - לפי כל הסימנים הרוח למטה הייתה מערבית...
ב. כל זמן ניסיותי להישרדות אמרת גם בקשר לאורון וגם לתום, לכו לכיוון של מנדי יש שם תרמיקה... אז?
ועוד, בפעם אחרונה שראית אותי ממריא זה היה לפני שנה אולי יותר... ובקשר ליובל הוא דיבר איתי - לא על ההמראה כי אם על השיטה, וסיכמנו שהוא יתאמן איתי לשנות את סגנון ההנפה המושרשת אצלי מאז.
בכל אופן תודה. אני לומד מכל הערה וכל טיפ מתקבל בברכה
(התאריך במצלמה לא מכוון..)