טסתי היום ( נכתב ביום שני) בזכרון. היו תנאים להם ערגנו זה זמן רב. יום של יציאה לקרוס. כך עשו חגי, נועם, נמרוד וגונן. נפרדתי מהם בעצב, אך מייד התחברתי לשמחה על עצם כך שאני בכלל טס, עם מרפק פתוח בזרוע ימין וצינור שרץ לי בזרוע שמאל, מווריד עד אבי העורקים, על מנת להקל עליי את המשימה של התחברות לוונקומיצין, אנטיביותיקה מפילה סוסים, שנכנסת לי לווריד פעמיים ביום.
כך, תירמלתי לי בטיסה מקומית. אני שמח לספר שהרחבתי את המקומי עד פסי הרכבת מול חוות הברון. כמעט. היו תנאים בועטים, סינקים של מינוס 5, ועשיתי שימוש נרחב בספיד סיסטם.
הפעם, במקום לחטוף את החלאסטרה ולקלל את כל השדים והרוחות ואחותם, במעבר לשלב השני בדחיפת הספיד סיסטם, הפעם להבדיל, חטפתי את החלאטרה ונשבעתי למצוא פתרון.
כאן, אני מבקש את עזרתכם - להביע דעה על מנגנון עליו חשבתי היום.
הבעיה היא שאחרי שדחפתי את הלולאה החיצונית של הספיד סיסטם עד הסוף עם רגל שמאל, אני מגיע ל30%. עכשיו חסרה לי רגל שתצתרף, תחזיק במקום, על מנת להביא את הדחיפה השניה, שתוכל להביא אותי עד 100%.
בנוסף, אני מפעיל לחץ מתון ברגל שמאל על הספיד סיסטם כל הזמן על מנת שלא ייברח לי.
אני משתמש בספיד סיסטם של סול, אשר בנוי משני שלבים בצורת רצועות בתוך גליל של PVC, דומה לצינור השקייה. אני מציין את זה, כי עם רגל אחת זהו הספיד סיסטם היחיד המתאים, ומאפשר לרגל להתמרכז.
אני לא יכול להשתמש בספיד סיסטם עם צינור ישר. הרגל בורחת לצד אחד וגורם למשיכה לא סימטרית.
הפתרון היום הוא להחזיק את מחברי ההתחברות לכנף עם הידיים לשניה, ולהעלות שלב עם רגל שמאל.
מאוד לא בריא, בעיקר בתנאים טורבולנתיים. (מערבולתי?)
לשואלים "אבל למה אתה לא לובש את הפרוטזה בטיסה?" התשובה היא שזה כואב.
ובכן, הפתרון אליו הגעתי היום ...
לגבי החזקת הספיד סיסטם מתחת לרגל, הפתרון הוא לעטוף את הנעל ברצועה רחבה של וולקרו, נקבה, ולעטוף את השלב בספיד סיסטם לוולקרו זכר.
איך מורידים את זה?
מרימים את כף רגל שמאל עד שתפגוש את הגדם. על קצה הגדם אני מלביש "כובע" עם קצה קעור, שהספיד סיסטם ייתפס עליו, יחזיק אותו במקום, והמשיכה עם רגל שמאל (ברך לכיוון הראש) תנתק את הוולקרו.
אותה קונסטרוקציה תשמש גם בשביל להחזיק את שלב א', בזמן שאני מעביר את רגל שמאל לשלב ב' של הספיד סיסטם.
שיפורים? סכנות? המלצות?
אשמח לשיתוף וסערת מוחות משותפת.
תודה,
קרלוס