היום בתבור שברתי שיא במרחק שגמעתי תוך כדי טיסה, 2 דקות ו30 שניות... אך השיא היה שהעברתי טיסה זו ברוורס, ושבירת השיא הייתה בנחיתה על הדרך המתפתלת לכיוון ההר, על גבי מזרן טבעי - שיח עב שגדל לו בצד הכביש. תודה לך אלוקים שהוצאת אותי בריא מפינה מטופשת זו שהכנסתי את עצמי...
סיפורה של טיסה החל בהגעה לעמדה בתבור ביום מדהים עם ראות מדהימה, עם הבטחה (כך נראה על פי הנתונים במושפון...) ליום מבטיח מבחינת תנאים. אך כידוע, הבטחות לחוד ועובדות לחוד. מעל העמדה 5 מצנחים בגובה 200-300 מרכסים, לא נראה שחודרים מי יודע מה. רוח דרומית מערבית עם משבים בין 25 ל-30 (לא מדוד, תחושה). אחד החברים מנסה את כוחו בהמראה אך ללא הצלחה, ואני מזדרז לנסות את כוחי ועושה זאת. פורס, מניף, מסתובב ויוצא... לא בדיוק יוצא, אלא מטפס בשניות כמו מעלית, וכאן מתחילה הדרמה...
אני מרגיש שאני מתחיל לטוס ברוורס, ללא שום שליטה. החברה מלמטה צועקים לי ספיד סיסטם אך אני השארתי אותו מחובר עם הסקוצ', כך שאני בלחץ האם לעזוב לשנייה את היד ולשחרר את הספיד סיסטם או להמשיך להתמקד. העדפתי להתמקד - תוך כדי המצנח פונה מעל הכביש המתפתל צפונית לעמדה. אני כל הזמן מאבד גובה, ומתפלל לאלוקים שלא אקבל קיפול בכנף מרוטור ההר, ומחפש נקודה על הכביש שאוכל לנחות עליה.
לשמחתי, למזלי אכן אני מגיע לנקודת נחיתה, פלייר עד הסוף ונוחת חצי מטר מהכביש על גבי שיח עבות שמקבל אותי בזרועות פתוחות ואוסף אותי ברכוּת אל סבך ענפיו...
תודה לך אלוקים שהייתי שם בשבילי והוצאתי אותי משם ללא פגע (בקושי שריטה...)
תודה לכם חברים שרצתם בזריזות ובדאגה כנה לשחררני מהסבך.
מסקנותי:
א. תמשיך לטוס אל תתן לזה לעצור אותך.
ב. אך זכור, לא טסים ברוח גבולית או מעבר לה, (גם אם אתה מצליח להניף עדיין לא מובטחת לך טיסה בטוחה)
ג. ספיד סיסטם חייב להיות משוחרר תמיד לפני ההמראה.
ד. לא לשכוח להגיד תפילת הדרך לפני כל טיסה.
ועכשיו המקלדת שלכם לתובנות והערות והארות וכו'
כל טוב ולהתראות בעמדה.
מי מגיע מחר?