ביום חמישי, לפני הנסיעה לארוע, כתבתי קטע בו סבסטיין מסביר את חשיבות הטקסיות בהמראה.
היום אני כותב עם שלושה תפרים במרפק ימין וחבלות מהראש ועד העקב, כתוצאה של כשל בהמראה שהתחיל באי שמירה על התהליך, על הטקסיות עליה כתבתי....
זה כואב כפול.
אני כשלתי במעבר מההנפה הראשונה לשניה. בהנפה הראשונה הסתובבתי, החזקתי את הכנף מעל הראש לשניה יותר מדי, בעודי מנסה להוריד את הפרוטזה. הכנף עשתה טויסט וירדה חזרה לקיר. העובדה שההנפה הראשונה לא הייתה "בעייתית מדי" נתנה לי, כנראה, עודף בטחון לקראת ההנפה השניה. הסתובבתי סביב עצמי לשחרר הפיתול, אבל לא המשכתי לסיבוב נוסף, הנדרש ליציאה עם סיבוב ימינה. בקיצור, ווי ליין שמאל על ימין.
הרגשתי שמשהו לא בסדר, אבל בתוך ההמולה, הקול לא נשמע.
אני תמיד יוצא ימינה, רק ימינה. בניתי לעצמי כוריוגרפיה של המראה ימינה. (משקל הגוף על רגל שמאל וימין משמשת ציר) כאשר הסתובבתי ימינה יצרתי פיתול כפול. ניסיתי לצאת עם הגב החוצה, ולהתעסק עם זה עם מרחב פעולה. אבל אלה לא היו תנאי רכס ולא הצלחתי לשמור כיוון. משב הרים כנף ימין ולא הספקתי להגיב בזמן.
כמו שצחי אמר, ואני חוזר כאן על דבריו, "העניין הוא לא האם אני יכול להמריא ברוח חזקה. אני יכול להמריא גם ברוחות של 40 קמ"ש. העניין הוא שבמצבים גבוליים כושר ההתמודדות שלנו עם תקלה יורד פלאים, שלא לדבר על תקלה על גבי תקלה. "
במקרה שלי, לא הצלחתי לשלוט, הכנף עשתה סיבוב שמאלה ונמרחתי לאחר שאספתי מהירות לאורך כ20 מטר.
יצאתי מזה עם שלושה תפרים במרפק והמון, המון, המון מזל. אני עדיין נחרד כל פעם שאני רואה את שיפוד הברזל שהחזיק את האוהל הבדואי בזווית אליי.
אז הנה מה שכתבתי לפני...
איתן – אתה משוחרר... אבל הנה תקציר הדברים:
כתבתי על השליטה השקטה בתהליך. כתבתי על רוגע הנובע מהמונוטוניות של התהליך.
המראות צריכות להיות משעממות.
אנחנו צריכים לשאוף לרמת שליטה במצב, שאם אנחנו מחליטים לצאת, היציאה היא matter of fact.
סבסטיאן:
"הטיסה שלך מתחילה לילה לפני, בהכנת הציוד. כל הציוד מאורגן ברמה שכל מה שצריך לעשות זה להרים אותו ולקחת אותו לעמדה. תיק סגור ממתין ליד הדלת. לילה לפני הוא הזמן לבדוק באטריות, לא ברגע האחרון בעמדה..." הוא מחייך אליי, ופתאום פורץ בצחוק רועם. "אתה מכיר את אלה שתמיד מגיעים לעמדה מאוחר ותמיד חסר להם משהו..." הוא מתגלגל שוב מצחוק, "פעם חבר שלי שם לב למעלה, ששכח את כל הציוד..."
הוא מרצין בפתאומיות. "זה נזק כפול ומכופל, אתה יודע... גם הלחץ של לחפש, וגם חוסר השקט בכניסה לריטואל ההמראה שלך."
"בכלל, מדי פעם זה טוב לעשות בדיקה יותר יסודית. אולי צריך להוסיף טיפת שמן לגלגליות, אולי צריך להוציא חול מהשאקלים והקרבינות, אולי לתפור, אולי לשפר..." הוא מדבר ואני זורם אחורה בזמן לשפצור האפוד.
סבסטיאן ממשיך. "אני הולך לישון עם חלום על הטיסה למחרת.
אם אתה הולך לבצע תרגיל, או טיסה ליעד, תעבור על הפעולות עם עיניים סגורות, תראה עצמך עושה את זה.
באמצעות הוויזואליזציה אתה מזין את האינטואיציה, אתה מאפשר לגוף לפעול מבלי להמתין להליך האנליטי. אם עשית וויזואליזציה טובה, עשית כברת דרך ארוכה.
אני מציע לך לעשות וויזואליזציה של ריטואל ההמראה שלך, זה ייתן לך יותר שקט נפשי לרגע הקריטי של ההנפה."
בחשש מה אני שואל "מה זה ריטואל המראה?" (Takeoff ritual)
"אתה רוצה להגיע לסיום ההמראה ברוגע, ולעבור לשלב הטיסה ביעילות. הריטואל הוא תהליך קבוע, פרוזדור שלוקח אותך לשם. בהליך הזה כבר אין ימינה או שמאלה, אנחנו בספירה לאחור לקראת המראה, או ביטולה."
"כן, אבל, מה זה?"
"כל אחד תופר את שלו, כל אחד לפי הצרכים שלו"
"יש משהו שהוא משותף לכולם?"
"אלורררר, כולם נרתמים לריתמה ומתחברים לכנף בסוף, נספה?"
"כן..."
"אז כל אחד יירתם תמיד בסדר הפעולות שהוא בחר לעצמו."
"מה, קודם רגל שמאל, אחרי זה ימין, אחרי זה חזה, כאילו?"
"בדיוק."
"אז אני רוצה ליצור פעולה אוטומתית?"
"להיפך."
אני פשוט בוהה בו, והוא ממשיך.
"אתה רוצה להיות במודעות מלאה לכל פעולה ופעולה, בכל רגע ורגע."
"מה יש להיות במודעות בסגירת אבזם?"
"להיותו סגור."
שקט משתרר. סבסטיאן מתחיל לעלות לי על העצבים עם הזניש שלו. הוא מרגיש ומוסיף, "כמה פעמים קרה לך שאתה יוצא מהבית, נועל את הדלת, מגיע לאוטו ונאלץ לחזור כי אתה לא בטוח אם נעלת או לא?"
"או קיי, אז מה אתה אומר?"
"שאם תהיה מודע לכך שאתה סוגר אבזם, אתה תדע שהוא סגור."
"זה ברור, לא?"
"זאת אחת הבעיות הגדולות שלנו, הפשטות מול חוסר העשיה."
אני עדיין מסתכל עליו והוא ממשיך.
"אם תהיה שם כולך, מבלי שמחשבותיך יעסקו בדברים אחרים, כאשר אתה ממוקד במה שאתה עושה אז אתה יודע שאתה עושה את זה, ואתה יודע אם אתה עושה את זה טוב."
"איך?"
"כי זה הולך חלק. טבעי. כאשר התהליך מופנם, כל תחושה שלך שמשהו לא בסדר, לרוב תהיה נכונה, ובכל מקרה זו אזעקת אזהרה לבדוק הכל מההתחלה."
צל של נשר מסיט את מבטנו לציפור מעלינו, חולפת בדאיה מלכותית אל הרכס הבא.
"תיזכר איך טוני בודק את המיתרים לפני המראה. זה ממש טקס. מה שהוא עושה, זה מעבר לבדיקה שאין קשרים. הוא מריץ על היד כל סנטימטר מיתר, עד לחיבור למיתרים הדקים של הכנף."
"זה מוגזם!"
"למה?"
"כי אתה יכול לראות אם המיתר בסדר ממרחקי הוויליין."
"זה לא נועד רק לבדוק את המיתר..."
"אלא?"
"להכין אותו לשלב ההמראה והטיסה. הפרוזדור שלו מתחיל לפני ההרתמתות. הוא מתחיל בכוס מים שהוא שותה כאשר הוא מגיע לעמדה, תוך שהוא סופג את התנאים."
"זה עדיין נראה לי מוגזם"
"קרלוס, צריך לכבד את התהליך. תכבד אותו, תטוס הרבה, לא תכבד, טיסתך תתקצר."
