האירוע במבוא חמה- הקינוח ליד האון

[אריה לשובר]

ביום  חמישי בערב עד שגמרנו להתארגן חככתי בדעתי אם להמריא או לא.
לא ראיתי את הברדק אמתואר בשרשור השני כי הייתי עסוק בהתארגנות, מה שכן ראיתי לא מצא כל כך חן בעיני, נשאר רק כחצי שעה עד החושך, ובעוד אני מהסס קרלוס יצא לגרף את העמדה והשולחן וה אוהל, כבר לא יצאתי לרחף.
בבוקר מוקדם כאשר הרבה חגגו אני עדין הפגתי את כמויות היין שלגמתי עם ארוחת הגורמה ששלמה הכין לנו בשינה ללא מעצורים.
אל תאמינו ללשונות הרעים שנחרתי, אילו זה היה נכון הייתי מתעורר מהרעש, כי אני לא סובל שנוחרים.
אגב למרות שכולם יודעים שאני לא אוכל בשר בדואים , מה שצריך לשלם על חלקי בהוצאות אשלם בכיף.
ובאמת לדעתי נכון יהיה למצוא שיטה של תשלום מראש מופחת, ואם פעם אחת זה יעבוד זה יהפוך לשיטה המקובלת.
בקיצר אחרי ארוחת הבוקר המפנקת של השף שלמה, תודה שלוימלה, ובעוד הרוח התעוררה שוב והיספיקה להנפה, החלטתי לבדוק אם אני מגיע בגלייד לחוף הרחצה של בית הארחה בקיבוץ האון, בעוד שלמה וקרלוס יירדו עם הרכב שלי וניפגש בהאון.
התוכנית היתה אם בגלייד לא מגיעים, מבעוד מועד חוזרים צפונה לשדה הנחיתה הרשמי שלנו.
אני יוצא לאויר רגוע ללא טרמיקות ובאמצע הדרך אני חוצה טרמיקה חלשה וכמו אידיוט מתעלם ממנה, ובעוד שתיים בהמשך הדרך.
הרי אני רציתי לבדוק אם אני מגיע בגלייד!!!!!!!
זהו שבגובה כ-100 מטר מעל הכנרת אני חושש שאני לא מגיע  עם מרווח ביטחון מספיק לעבור את חומת האבנים שמצפון לה און.
מסביב לקיבוץ אין כל כך הרבה אופציות, בלשון המעטה לנחיתה בטוחה, ואני עוד מלמעלה זיהיתי שתי קרחות בתוך סבך קנה הסוף שמדרום להאון, והחלטתי לנחות שם, בקרחת  כ-50 עד 100 מטר צפונה מחומת האבן של האון.
לאחר נחיתה מושלמת, וקיפול הציוד, אני צועד דרומה ל בית הארחה ...... אבל לא לקחתי בשבון שאחרי הקרחת הסבך הוא בלתי עביר,
כנ"ל מזרחה וכננ"ל דרומה.
לא נותר לי אלהא לנסות כוון רביעי מזרחה לתוך הכנרת.
מצאתי לי צינור ביוב ועליו צעדתי עם הציוד על הגב כאשר נעזרתי חליפות בימין ובשמאל בקבוצות של חמישה ששה קני סוף "כמשענת קנה רצוץ, עד שהגעתי למים.
כאשר המים הגיעו עד נפש, סתאאאאאם, עד הברכיים, הסבך המדולדל אפשר לי  להגיע עד החוף של בית הארחה בביטחה.
הנחתי את הציוד והבגדים שלי על כסא נוח ואיך שטבלתי לי להנאתי במים, מגיע שלוימלה המושיע עם בקבוק מים קרים.
שןב תודה שלמה.
המסקנה גם אם תרצו  לבדוק הגעה בגלייד אל תוותרו לעולם על אף טרמיקה.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER

[אמיר מליק]

היי, ראינו אותך, אני ושבירו היינו במיים ולא הבנו מי זה מגיע, (היית כ 200 מטר צפונית לנו) הסתכלנו לראות שהכל בסדר בנחיתה אבל את סופה לא ראינו כי נחתת במקום נמוך יותר מהכנרת עצמה
נחמד לדעת זה היית אתה

אמיר

[sefidori]

אריה..נדמה לי שדברנו על זה...
אם אני לא טועה גם הזהרתי אותך לגבי ויתור על טרמיקות בדרך.
לגולדי ולי היתה שיחה כזו לפני כמה שבועות...נדמה לי שהיא כן עשתה את זה בגלייד..

[איתן שבירו]

אריה המסקנה האמיתית היא

לדאג ששלוימלה יהיה תמיד בסביבה עם בקבוק מים קרים או בירה קרה[/size

 

ולעיניין הכסף אני חושב  ש 50% הוא דבר סביר ( בירות, שרותים, אוהל עם כסאות ותאורה )

לא אהבתי את ההתבודדות והניתוק של כמה חברים שאף לא נרשמו,

רק לידיעתך מי שלא נרשם והגיע שילם קנס של 40 ש"ח

הכל באהבה

[אריה לשובר]

איתן יקירי
מקובל עלי לחלוטין.אם זה בסדר אני אתן לאדרי מחר בדשא.
כמה שאתה צודק על שלוימלה, אפילו הבירות היו עליו.
גולדי  אם זה נכון  מה שספי אומר ספרי לנו.....
שוב יישר כח גדול למארגנים.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER

[שלמה ניסן]

אריה- סיפור מדוייק
שבירו-היו בירות קרות ביום חמישי ושישי,קולה קרה כקרח
       א. ערב הצלחתי לשבור את הדרום-אמרקאיים בהכנת בשרים
      על האש.
     א. בוקר אצלי כמו בעבר זוכר ירק וכדומה וביצה לפי הזמנה
     עם שמן זית וכל המרבה הרי זה משובח.
יונתן-איש היינות תודה על בקבוק היין הראשון שקבלנו אריה ואני
      אחרי קירור הולם וטוב היין נשתה עד טיפתו האחרונה.
     בקשה קטנה לי אליך זה שלא אכלת ביום שישי א.בוקר אצלי במסעדה
     מזה נפגעתי אני מקווה שזו לך פעם אחרונה לסירוב
ועוד=אני מודה לך ומעריך על אופן הטיפול בקרלוס, הדאגה וההצמדות לפצוע מצידך
הייתה למופת,הפינוי והחזרתו למאהל לאחר טיפול בביה"ח מבלי להרפות ממנו ראויים
להערצה ממני בכל אופן ואני מניח גם מאחרים כייף גדול שמגעים אנשים כמוך לחברותה
של רוח-הקודש חיבוק אחד גדול שלי אליך ושוב תודה ..לידיעתך אריה ואני דאגנו שקרלוס
יגיע לביתו.
הכפרי המתאושש

[גולדי]

אריה..נדמה לי שדברנו על זה...
אם אני לא טועה גם הזהרתי אותך לגבי ויתור על טרמיקות בדרך.
לגולדי ולי היתה שיחה כזו לפני כמה שבועות...נדמה לי שהיא כן עשתה את זה בגלייד..

ממש לא.

הגעתי בגלייד עד מעל שדה הנחיתה, ושם מצאתי אחת שהחזירה אותי כמעט לגובה ההר, ומשם בגלייד נוסף לחוף הקבוע שלנו בהאון.

יש לציין שהיה רכיב צפוני ולא דרומי כמו ביום שלאחר האירוע.

זה היה קרוס מרגש.  בעיקר בגלל הנחיתה הלא פשוטה (זכרתי את אותו החוף ריק ממים... פתאום קלטתי, שיש לי הרבה פחות חוף ממה שזכרתי.. ויש גם קווי מתח).