שלום כולם,
רק הבוקר התפניתי לגשת למחשב.
תודה גדולה למברכים ומפרגנים, הלוואי ונמשיך כולנו בכך ושזה יהיה התוכן העיקרי של הפורום, שהרי לשם כך אנו כאן.
הכיף - לא יתואר. הלא רובכם מכירים אותו לפני. כמו שכבר אמרתי לכמה ממוקירי זכרי - האטרף של הפעם הראשונה ההיא
(כן, כן, אני עוד זוכר, למרות שמדובר בשנות הששים) - יותר חזק, אבל לא בהרבה!!!!
לגופו של קרוס - די פשוט, המראתי לתוך טרמיקה נחמדהשאותה עזבתי (יזום) כי היא התחילה לסחוב אותי מזרחה לפני שהיה
לי גובה מספיק - ובסרט הזה כבר הייתי. אחרי זמן מועט תפסתי עוד אחת, לקחה אותי ל 950 והחלטתי לאפשר לה להוציא אותי. מעל לכפר תבור הייתי ב600 וכבר הייתי משוכנע שקללת יבניאל ממשיכה לרדף אותי ואז תפסתי ואחד מניוקית, שלקחה אותי כמעט ל 1500 וידעתי שזה היום! מעל רכס יבניאל הייתי ב1200, ניסית עוד קצת לשחק אבל ראיתי שיותר מ 1300 - לא הולך, אז הלכתי לכנרת. מעל צמח היה לי די והותר גובה והחלטתי לנסות מבוא חמה. כל הדרך גלשתי בלי לתפוס דבר, חוץ ממניוק אחד ברתמת גונדולה שעשה מה שבא לו מעל הכנרת ( מי זה? בשעה 12, בערך).
ממזרח לפנייה לעין-גב הייתי ב 0, כלומר, 200 מעל לקרקע ותכננתי לנחות , אבל אז תפסתי איזו קטנה, כנראה מעל לטרקטור
שהתפרע בשדה, הרווחתי עוד 200, לא נתנה יותר - אז הלכתי לנחיתה במנחת מבוא - חמה. בדרך חשבתי שיהיה יותר נעים
לחכות על דשא, בצל עצים ונחתתי מול ה"אלונית", ארזתי, צעדתי כ 30 מטר על אדמה עולצת, כשאני נזכר בחיוך הפסיכי של אילן, כשהוא נחת לראשונה במבוא- חמה (הפה התחבר לו מאחורי האזניים).
זהו, סוף סיפור.
לכל מי שטרם קרס (עשה קרוס), נראה לי שאני חב את הבכורה שלי לכמה גורמים:
1. רצון מוטרף לגמרי לעשות את זה
2.מאמץ לא לאבד עשתונות בזמן טיסה ולהתעקש לקבל החלטות מודעות במצבים המתרחשים
3. האזנה רצינית לאנשים שיודעים דברים (ויש לא מעט כאלה) וסינון הזבלנים (ויש גם כאלה)
4. לא מעט מזל (אבל חשוב לעזור לו).
מתנצל על ההשתפכות הארכנית, אני עדיין די בהיסטריה.
שוב, תודה למברכים, ברכות למנסים , איחולי ים של טיסות באפס פגיעות לכולנו.
