אז ככה:
קודם כל ולפני הכל; מוריד את הקסדה ומצדיע לכל חבורת רוח הקודש. מצאתי את עצמי באוויר הרבה בזכותכם.
לאמיר, צחי, אורי, ספי, איתן, יורם, שוקי, טדי, אוהד, אבי, ובכלל... לכל החבורה הסופר-מפגרנת הזו שנקראת רוח הקודש. אדם מתברך בידידים שכאלו ואני מעריך את העזרה, התמיכה והפרגון של כולכם !
אפילו של עופרי, שבדרכו שלו מנג'ס לי בשכל כבר שנה ושאיים עלי בטלפון בתביעה משפטית במידה ואמיר ישלב בסרט את הקטעים שדיברנו בהם עליו
תודה רבה לכולכם!
היה אחלה של אחה"צ. כבר משדה הנחיתה, ראיתי 4 חבר'ה יושבים בשכבת אטמופירה אחרת. את מליק זיהיתי. כאשר הגענו לעמדה, תמיר (הבן-זוג הנוכחי של הטטרה-אקסית של זיידמן) ואני, הרוח הייתה חזקה מאוד. שבירו וצחי עמדו רתומים על קצה העמדה וחיכו שהרוח תרגיע את עצמה. שבירו תפס איזה רגע, הניף ונעלם למעלה. צחי הסתכסך עם הרוח, הכריז ברוגז והתפרק מהציוד. זה כנראה עשה את האפקט שלו, כי כמה דקות אח"כ הרוח נחלשה משמעותית, ואורי ומליק שהגיעו בינתיים לעמדה, הכריזו ש"יאללה, אפשר לצאת". תמיר הניף ועף ואני קיבלתי יחס של VIP בעמדה, כולל בכירי רוח הקודש שהחזיקו לי את החופה מול הרוח ועשו "לולולוי" כשהמראתי. איזה חבר'ה... תענוג.
היה נעים באוויר. קצת שקעתי בהתחלה, אבל מעל שדה הנחיתה מצאתי את עצמי בגובה של עמדת ההמראה שוב. טדי דאג לדווח לכולם בקשר שהרוח למטה דרום מערבית ולהזכיר לכמה חבר'ה שבחלקו הצפוני של שדה הנחיתה ישנו קו מתח שלא נחשב למשטח נחיתה ידידותי למשתמש.
הנחיתה הייתה רכה, והחטיבה הלוגיסטית שישבה ברמת הגולן, ארגנה לנו רכבי איסוף.
אח"כ, למעלה שוב, אכלנו כולנו ארוחת ערב בכפר חרוב ומשם עברו כולם בחזרה לעמדה. שוקי פינק אותנו בקפה שחור ובתוך כמה דקות גם התארגנה מדורה ואוהד שלף גיטרה ושירונים והתחיל לזמר. ספי לא התאפק ושלף את הדרבוקה, שוקי גם ואבי את החלילית. מליק תפקד כדי-ג'י והעביר לאוהד את התווים של השירים שהקהל לחץ עליו להעביר ובקיצור, קיבלנו ערב תרבותי א-לה-חבר'ה.
כשאני עזבתי, השעה הייתה 01:00 בערך. כולם עוד ישבו ליד המדורה ושרו.
