שוקי, אתה צודק -
ייתכן וחשוב להוסיף את זה ב"אמנה של טדי".
הנה ציטוט נוסף מפורום הבטיחות הישן:
איתות מצוקה
תאריך: 03/03/2002
מאת: מיכל סחף
תארו לעצמכם את המצב הבא: א', וחבריו ב', ג' וד', הולכים לטוס. אחלה יום, תרמיקות פיצוץ. בעוד ב' ג' וד' מתרמלים מעלה-מעלה, חש א' (שבגופו מקננת מחלת האנתרקס בעקבות פתיחת מכתב המכיל אבקה לבנה) ברע וניגש לנחיתה. מיד לאחר הנחיתה תוקפת אותו המחלה בגרסה מרושעת במיוחד והוא נשאר מוטל לצד מצנחו.
חבריו, שכבר התחילו לחשוב על קרוס, תוהים "איך האידיוט הזה ירד למטה בכזה יום?". אין לו מכשיר קשר, והפלאפון/אורנג'/סלקום/ביפר/מירס שלו כבוי.
מאחר שכעבור זמן מה, מצנחו של א' ממשיך לשכב ללא תנועה (ואת זה רואים החברים גם בגובה 1500 מ'), מתחילה להתעורר התהייה האם הוא לא מקפל כי הוא מכרסם חמציצים בשדה, משחק בווריו, משזף את המצנח... או שמא כדאי להזעיק אמבולנס.
מסקנה: מעבר ל"נימוסי שדה נחיתה" של איתמר, המחייבים כל ג'נטלמן וליידי לקפל את מצנחם בהקדם לאחר הנחיתה, יש מקרים שבהם מצנח פתוח לאורך זמן הוא איתות המצוקה היחיד שמרחף הנמצא לבדו יכול לשלוח לחבריו שבשמיים. לכן, אחרי נחיתה (בין אם בשדה ובין על צלע הר) - לאחר שמבצעים את ספירת המלאי ורואים שכל האיברים שאיתם המראתם נוכחים, ובערך באותה קונפיגורציה שזכרתם - צררו נא את המצנח לכדור וכך יראו כולם שאתם בחיים.
ואם לא... פנו נא ל"נוהל חילוץ".
