יש אייטמים בפורום רוח הקודש שמקומם ב"קוליסאום".
במקום להתלונן על אבדן טוהר המידות בפורום, במקום לפסול נושא או אדם, נסמן אייטמים כ"שטח אש" - הקוליסאום. הכניסה על אחריות הכותב / קורא. בואו נשחרר את אמיר וצחי מתפקיד השיטור כפוי הטובה ונשחרר את פורום רוח הקודש ממתקפות על עצם מוסריותו.
אנחנו אוהבים להתפלש ברפש.
בוא נהיה כנים עם עצמנו.
פרויד פיתח תאוריה שלמה על כך... רובנו התמודדנו עם השלב האנאלי בצורה שמאפשרת לנו לתפקד פיזית בחברה. אנחנו אוכלים עם סכין ומזלג, וכאשר אנו כועסים על מישהו, אנו לא תוקעים בו את אותה הסכין. אלה חוקי החברה. אלא ש..., כאשר ניתנת האפשרות לעקוץ, כאשר טעם הארס הניגר מפינו מתוק מנשוא, כאשר צליל הסתירה בלחי חברנו מהדהד בצפיות הולכות וגוברות, אז אנו לא תמיד יכולים להתאפק.
הפורום הוא מקום כל כך נוח, כל כך מאפשר ממרחק המקלדת.
ה"לחם וקרקס" הרומאי הפך לטלנובלה שחייבת אפיקי זרימה.
זה נכון לכל חברה. הצורך באפיק להתפלש. צהובונים חוגגים וריאליטי זה רייטינג.
עובדה. כך הדבר גם אצלנו, בחברה המאוגדת סביב התשוקה למעוף החפשי. סביבנו, יש אריג של חברות, ידידות, אהבה, יריבות, עוינות וכל גווני הקשת של הרקמה הנפשית האנושית.
יש כאלה, אשר החיבור ביניהם הוא דרך היריבות.
אנחנו נהנים לצפות ולהביע דיעה. אנחנו מגיעים לפסגות הנאה כאשר המוסריות של המעשים, או התקשורת סביבם נמצאת בשאלה. מספרי הצפיות מדברים בעד עצמם.
רק, בואו נזכור שאלה היריבויות שלהם, לא שלנו.
רוח הקודש הוא מקומם של כל המרחפים בישראל. כולם.
מטרת רוח הקודש היא ליצור עניין אצל כמה שיותר מרחפים ומקום שואב למרחפים חדשים.
רוח הקודש היא האפשרות לחממה הרעיונית של רוחו של ג'ונתן ליווינגסטון השחף.
הוא גם מקום המפגש של ניגודי אינטרסים מסחריים, של אנשים אשר צורת הביטוי שלהם לוקה בחסר, וביטויים של אנשים הלוקים בחסר, של אנרכיסטים, אידאליסטים ואינפנטילים.
כל אחד ושריטתו הוא, תחת מטריה ווירטואלית ללא כוונות רווח.
בינתיים, עד אשר, אם וכאשר, נגדיר לעצמנו שברצוננו לתחם צהובון בפורום בו הידיים מורמות והכפפות מורדות, ה"קוליסאום" שאני מציע, נוכל ללכת על פי כלל אצבע להתנהלות בשטחי המרעה והאש של הפורום:
"אל תריב עם חזיר. שניכם תתלכלכו, והוא נהנה מזה" (... לא שלי.)
שלכם,
קרלוס
