סיפור היום שלי
ב-11 בבוקר יצאתי מהחדר, אחרי שאמרתי לעצמי שהיום אני לא הולך לבזבז את היום על מצנחים, אלא לעשות כל מיני סידורים ולבלות עם המשפחה, העפתי מבט לדגל על האסם בקיבוץ (אני גר בבית אלפא, מתחת לברקן) ורואה את הדגל מתנופף בגאון לכיון דרום, דרום מערב, וכמובן מה שעבר לי בראש, יאללה ניתן איזה קפיצה מהברקן ננחת בקיבוץ.
עד שאכלתי והתארגנתי עם אח שלי היה כבר בערך 12, הדגל הראה מזרחית לגמרי, השרוול במנחת בית השיטה גם הראה מזרחית לגמרי, בדיווח אמרתי שהוא נוטה ב45 מעלות, שנייה אחרי שניתקתי את הטלפון הוא היה מקביל לקרקע.
שינוי בתוכנית, עולים לכתף.
בדרך מספר לרום (אחי) על הקונברסיה, איזה דבר מגניב זה, שזה לא קורה כל יום וכל אחד היה רוצה לתפוס את הקונברסיה.
מגיעים לעמדה, מודדים רוח, משבים בין 3 ל-12 קמ"ש, עם רכיב טיפה צפוני, נתתי דיווח.
כמה מטיילים סקרנים "מה אתה עושה?" "נמאס לי מהכל, אני קופץ!
"
היה לי מוזר שהרוח למעלה חלשה כי בשקים של עין חרוד הרוח הייתה נראית דיי חזקה.
התארגנתי להמראה, לא זוכר שעה מדוייקת, מחכה למשב טוב שלא ממש מגיע. המראתי על משב דיי חלש, שאילץ אותי לרוץ הרבה ולתוך הקוצים שכיסו כמעט את כל העמדה. החזקתי בקושי 10 דקות ונחתתי למטה.
אני כולי מזיע מהחום, מבואס מבזבוז הזמן, רום מגיע לאסוף אותי ואני צוחק על עצמי "קונברסיה שמונברסיה
".
מתלבטים אם לחזור הביתה, החלטנו לעבור בברקן לראות מה המצב, רוח מזרחית עד דרום מזרחית באזור ה-15 קמ"ש.
חיכינו איזה חצי שעה, אולי היא פתאום תהפוך לצפונית, מה שלא קרה.
חזרנו לכתף, רוח מזרחית עד צפון מזרחית בין 10 ל-20 קמ"ש פחות או יותר.
ב 14:06 (הפעם הסתכלתי על השעון מיד אחרי ההמראה) אני ממריא, הפעם בקלילות ומתחיל לחגוג! הלוך חזרו על הרכס החלש, כשהתרמיקות מרימות אותי כל פעם לגובה העמדה, סוף סוף אני יכול להנות באוויר אחרי שבועיים משמימים בצבא, כמה פינטזתי כבר לעוף...
כולי בטירוף, התרמיקות חזקות, עד +5 מעלות אותי איזה 100 מטר מעל העמדה, ושוב יורד כי לא רוצה להסחף הרבה אחורה.
באיזשהו שלב אני קולט לידי שקית ניילון
בערך ב14:30 אני צועק לרום שידווח לתא קולי, תיארתי לעצמי שכולם מתייבשים בתבור מחכים למערבית.
בשלב הזה העניינים מתחילים להיות מעניינים וחבל שלא היה לי ג'י פי אס (בענן הבא, פנה שמאלה
) כדי לשחזר בדיוק מה קרה, כל מה שאני כותב זה מהזיכרון ככה שאני לא בטוח בדיוק איזה עילוי היה לי מתי ובאיזה גובה.
בערך ב14:45 טרמיקה לוקחת אותי גבוה איזה 200 מעל העמדה, התחלתי להסחף דרום מערבה אז חזרתי לחלק הצפוני של הכתף ונכסנתי לעוד עילוי, לא הסתובבתי אלא נשארתי עם הפנים צפון מערבה "על הרכס".
ציפיתי שהתרמיקה תמשיך להסחף עם הרוח ותעבור אותי אבל המשכתי לעלות ולעלות אפילו שלא הסתובבתי אלא המשכתי לכיוון צפון מערב.
בשלב הזה התחלתי לקוות שאני בקונברסיה, המשכתי עוד צפונה בלי להסתובב והמשכתי לעלות ולעלות, חיפשתי איזה מדורה שראיתי קודם באזור כפר יחזקאל שתראה לי אם נכנסה מערבית אבל היא כבר נכבתה (לפני זה היא הראתה צפונית). המשכתי לעלות ולטוס צפונה, אני לא זוכר איזה כמה בדיוק הואריו הראה, נדמה לי שבהתחלה בין +7 ל+9 ! ואז הוא התייצב על +4.
לקחתי כיוון מזרחה, כשאני בחצי דרך לעין חרוד, פה כבר הסתכלתי לבריכות דגים שהיו מתחתי וראיתי בבירור גלים מערביים.
העילוי לאט לאט נפסק אז חזרתי שוב מערבה אז הוא שוב חזר, להבנתי בנקודה הזאת הייתי בדיוק על הקו של הקונברסיה.
המשכתי לטוס שם באזור בתוך העילוי איזה 5 דקות וצילמתי כמה תמונות בפל'
אני לא זוכר מה היה הגובה המדויק שבו החלטתי שאני "מקדם מנהלות" וטס הביתה בלי צורך באיסוף
אבל זה היה בערך ב900.
הייתה לי עוד תרמיקה בין כלא שטה לעין חרוד, יש לי עוד הרבה מה ללמוד על להתמרכז בתרמיקה. פתאום אני רואה בשדה צל של מטוס, אני מחפש אותו ולא מוצא, אני קצת נלחץ עד שאני קולט אותו הרבה יותר נמוך ממני ומחייך
.
המשכתי לכיוון בית השיטה ופגשתי שם עילוי מטורף! הואריו הראה +10 לכמה שניות ארוכות ואני מאמין שהיה אפילו יותר כי זה כל מה שהוא יודע למדוד! שם הגעתי לשיא הגובה, 1600 מ', נהיה לי קריר, מי הדליק את המזגן? ראיתי את הכינרת באופק, התקשרתי מהאוויר לרום ואמרתי לו שיעבור בקיבוץ למלא עוד דלק כי נראה לי שאני אגיע רחוק...
בקיצור המשכתי צפון מערבה, היו לי בדרך דיי הרבה סינקים של -5 ו-6.
לקראת כוכב הירדן הייתי בערך 300 מ' מעל הקרקע ולא מצאתי עוד עילוי, לא רציתי לגלוש לעמק הירדן למרות שכנראה יכלתי כי פחדתי להכנס לליסייד.
הסתובבתי מול הרוח וראיתי שאני חודר קצת, ככה שלא פחדתי להסחף אחורה.
ממש לקראת הנחיתה הרוח הייתה הרבה יותר משבית ופעם נסחפתי אחורה ופעם חדרתי, כמובן מיד בנגיעה, כמעט בלי ברקסים, הסתובבתי ומיד הפלתי את הכנף.הנחיתה הייתה ב-15:35
טרמפ למולדת דרך השטח עם שני חברה מטייבה, שהיו קצת המומים ובהתחלה לא כל כך האמינו לי שבאתי מהגלבוע.
ממולדת הביתה עם רום, עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף
תודה ענקית לרום על הסבלנות והאיסוף
