טרמיקה יבשה יותר עצבנית?

[Moshe Grad]

שני חברים בנפרד, תרצו בפני את העצבנות לאחרונה בשמיים בכך שהלחות נמוכה  ולכן הטרמיקות עצבניות ואלימות יותר מימים עם לחות גבוהה.

ניסיתי למצוא לכך סימוכין בכתובים ללא הצלחה.
כמו כן אני מאמין שימים עם לחות גבוהה הם ימי  הקומולוסים למיניהם הידועים גם כחזקים ואלימים ביותר.

האם מישהו יכול לשפוך אור על הנושא?

משה גרד

[צחי רייל]

אין קשר בין הלחות ועוצמת התרמיקות.  כמו כל דיון על תרמיקות חוזרים לזה שהגורם המשמעותי ביותר בהווצרות תרמיקות ועוצמתן הוא מפל הטמפרטורה.

האביב מתאפיין בכך שהקרקע כבר מתחממת כמו בקיץ אבל השכבות הגבוהות עוד קרירות, מה שאומר מפל עצבני, מה שגורם לתרמיקות עצבניות בהתאמה.

[shaison]

יפיפה צחי כבר ענה
בגדול האביב הוא עונה בעלת חוסר יציבות גדולה מאוד  וזאת הסיבה העיקרית בנוסף אחרי החורף פסגות ההרים עדיין קרות בהרבה מרצפת העמק ואחרון חביב בחורף רוב הטיסות הם במז"א רגוע ולכן כול תזוזה במצנח נראית פתאום אלימה.

שי

[בני בן ישראל]

ממה שאני זוכר משיעורי המטאורולגיה, מפל הטמפ' באויר יבש גדול יותר מאשר באויר לח (3 מעלות לאלף רגל באויר יבש ו2 מעלות לאלף רגל באויר לח - תיאורטתית). אולי זאת הסיבה ?
בני

[צחי רייל]

אז לא ממש הבנת את השעור 

מפל טמפרטורה לח מדבר על אוויר עם לחות של מעל 100%, ז"א בתוך הענן. עד בסיס ענן גם עם הלחות היא 99% זה מפל יבש.

[שרון תמם]

יוסי שטייף תמיד אומר "טרמיקות ימיות" , "טרמיקות יבשתיות" אולי לזה יש הסבר ....

[מיכל מור]

מה עניין שמיטה לכלי מיטה???

משה שאל האם טרמיקות יבשות  ע צ ב נ י ו ת  יותר. הוא לא שאל האם הן חזקות יותר.
יכולה להיות טרמיקה של +7 שהיא נעימה וחלקה כמו חמאה ואחרת של +1.5 שהיא עצבנית , מטלטלת ומקפלת.

אתמול למשל- הטרמיקות היו צרות מאוד גם בגובה 1200 מ' , שיא העילוי היה דווקא בקצה הטרמיקה, מה שגרם ללא מעט "כמעט ונסגר" לטיפ החיצוני ובמקרה אחד היה לי "כמעט ונסגר" גם בטיפ הפנימי לסיבוב בטרמיקה.

לא יודעת מה ההסבר אבל מנסיוני באוויר (כמעט 14 שנים) האוויר היבש בד"כ עצבני יותר (אני קוראת לזה אוויר שביר) . בשקעים שרביים יש סוג של "עצבנות" בהתנהגות המצנח באויר שלא מתרחשת באויר לח. ושוב-באויר לח במערכת אביבית שמקורה באירופה יש טרמיקות רציניות וגם טלטלות אבל האוויר לא מתנהג אותו הדבר כמו באויר יבש.
אפשר אולי להפנות את השאלה לניר סתיו- החזאי שהעביר לנו לא מעט קורסים ועוסק היום בהוראת פיסיקה.

[Moshe Grad]

בשיחה עם איתי הוא טען שאכן היבשות יותר עצבניות, אבל סייג את דבריוו בכך שההשפעה של יום לח או יבש היא שולית.

משה גרד

[עמוס פרל]

הייתי מוסיף ומחדד שתרמיקות העצבניות יש להם קשר ישיר לאי יציבות כלומר
במצבים של אי יציבות סטטית  בשעות היום מעל היבשה  ובשעות שלפני הצהריים והצהריים מתפתח מפל טמפרטורה  על אדיאבטי בשכבות הנמוכות של האטמוספירה  וכמובן מתפתחות הטרמיקות  כמו כן יש לנו את הערבול תרמי שנוצר ברום הבינוני  עקב התפתחות אי יציבות חריפה בשכבות האלו יש להם השפעה חזקה על אי היציבות בכלל ועל השכבות הנמוכות

לא חייב להיות ענננים מסוג קומולוס אבל בהחלט יתפתחו ענני אלטוקומולוס קסטלנוס או צירוקומולוס שמעידים על קיומו וחומרתו של אי יציבות חריפה

[צחי רייל]

מיכל בשקע שרבי יש לחץ ברומטרי נמוך, מה שגורם לחוסר היציבות באוויר.

חוסר היציבות גורם לכך שלגוש האוויר יהיה קל יותר להתרומם ולכן לאוויר יש נטייה להיות יותר מערבולתי.
לא להתבלבל בין חוסר יציבות/מפל טמפרטורה והמהירות בה התרמיקה עולה, מה שקובע את המהירות שהתרמיקה עולה זה ההפרש בין טמפ' הטריגר לבין הטמפ' של גוש האוויר, ככל שההפרש הזה גדול יותר התרמיקה תהיה חזקה יותר.


עד כמה שידוע לי אין קשר בין הלחות באוויר והטרבולנטיות שלו. בין חוסר היציבות והטרבולנטיות יש קשר.


אני מעולם להרגשתי הבדל משמעותי בין יום עם או בלי עננים מבחינת טרבולנטיות. (גם אני טס כבר כמה שנים  )

[Moshe Grad]

קיבלתי בפרטי מארנון התיחסות נוספת לשאלה שלמעלה, מפורסם ברשותו.

משה גרד

[שוקי ציוני]

הי משה
לא מצליח לפתוח את הקובץ

[Moshe Grad]

שוקי בשבילך


הי משה גרד
לאחרונה נשאלו שאלות לגבי טרמיקות עצבניות, כמדומני שהתשובה נמצאת כאן.

ספר מצנחי רחיפה – שנכתב ע"י זאב אינגבר בהוצאת מועדון עגור
חלק ה'
פרק מטאורולוגיה
עמוד 126 "תנועת אוויר אנכית והיווצרות עננים"

באטמוספרה, קיימת גם תנועה אוויר אנכית פרט לתנועת אוויר אופקית (רוח). השמש מקרינה מחומה על כדור הארץ נאדה מידי יום מיליוני טונות של מים העולים לאטמוספרה בצורת אדים.
היחס בין כמות המים ביחידת אוויר ובין הכמות המכסימלית שיחידת נפח זו יכולה להכיל נקראת
לחות יחסית.

הכמות המכסימלית של אדי מים באוויר יכול להכיל תלויה בטמפרטורה. כך, אם ניקח גוש אוויר ונקרר אותו הלחות היחסית  שלו תעלה וההיפך. מובן שהלחות היחסית המכסימלית האפשרית באוויר היא 100% כאשר תגיע החלות ל 100%, תתעבנה טיפות מים זעירות, ויוצר ענן או ערפל.
אוויר העולה מסיבה כל שהיא (סיבות לעלית האוויר יובהרו בהמשך) מתפשט משום שהלחץ האטמוספרי קטן עם העלייה לגובה.

כל גז שמתפשט, מתקרר והאוויר בכלל זה. זו נקודת ההתקררות הא דיאבטית. מידת ההתקררות היא 3 מעלות(צלסיוס) ל 1000 רגל (0.33 מטר) באוויר יבש (שלחותו קטנה מ 100%) לפי האמור, האוויר שעולה ומתקרר יגיע בגובה מסוים ללחות של 100%. גובה זה הוא בסיס הענן. מכאן ואילך ימשיך האוויר בהתקררותו האדיאבטית, אולם בקצב איטי יותר, משום שמידת ההתקררות של האוויר הלח (לחות 100%) היא רק 1.5-2 מעלות (צלסיוס) לכל 1000 רגל (0.33 מטר). )בגלל שהתעבות המים מחממת)

פסגת הענן, תמצא במקום בו יפסיק האוויר מסיבה כל שהיא לעלות     


·   נובע מכך שבמזג אוויר יבש יחסית תנועת הטרמיקות כלפי מעלה תהיה מהירה יותר, הטרמיקה תיגמר מהר יותר(עקב העובדה שטרמיקה יבשה מחליפה את החום הסגולי שלה עם הסביבה בקלות יותר) יהיו טרמיקוצת צרות וחזקות שיגמרו די במהירות.

·   נובע מכך שבמזג אוויר לח יותר תנועת הטרמיקות כלפי מעלה תהיה איטית יותר, הטרמיקה תהיה בעלת אורך חיים גדול יותר(עקב העובדה שטרמיקה לחה מחליפה את החום הסגולי שלה עם הסביבה פחות. בקלות ) יהיו טרמיקות רחבות נוחות בעלות אורך חיים גדול יותר ויוצרו עננים בעיקר קומולוס.


ארנון הר לב

עגור

[צחי רייל]

לא הבנתי איך הגיע לשתי המסכנות בסוף מההסבר הזה, איפה בכל ההסבר הזה יש משהו שמצביע על קצב עליית התרמיקה?   הוא לא אומר מילה בהסבר על מהירות העליה, אז מאיפה המסכנה?
אין בכל ההסבר הזה שום דבר שמרמז על קשר בין מהירות התרמיקה ו/או המערבותיות שלה ובין הלחות באוויר כל עוד הלחות מתחת ל100% ז"א מתחת לבסיס הענן.
אין גם בהסבר שום דבר שמרמז על הקשר בין הלחות למערבולתיות של האוויר או רמז לקשר בין המערבוליתות של התרמיקה למהירות העלייה שלה.

זה מה שנקרא כשל לוגי, כל ההסבר נכון רק שהמסכנה לא מבוססת עליו ולכן שגוייה.


כמו שכבר אמרתי הקצב הזה נקבע ע"י ההפרש מטמפ' הטריגר שהיא הטמפרטורה המינימלית לאותו הזמן בה התרמיקה יכולה להתחיל לעלות. לדוגמא אם הטריגר הוא 20 מעלות גוש אוויר שהתחמם ל27 מעלות יעלה מהר יותר מגוש אוויר שהתחמם ל22, כי הציפה (buoyancy) שלו גבוהה יותר.
לדוגמא ברוקשטיין בתחזית שלו נותן את קצב העלייה המקסימלי לאותו היום, איך הוא עושה את זה?   הוא משווה בין הטריגר לטמפרטורה המקסימלית לאותו היום.

תרמיקה שנגמרת מהר היא תרמיקה שפגשה באינוורסיה, שם באמת יהיה בועט כי אין לאנרגיה לאן ללכת.


גרד רמז קטן: אם אתה רוצה לחפש את ההבדל בין ימים בועטים ללא בועטים חפש אותו בלחץ הברומטרי לא בלחות.
ועוד אחד: אין קשר בין במערבולתיות הזו שאנחנו קוראים בועט לבין המהירות שהתרמיקה עולה.



אם מישהו יכול לתת הסבר שמכניס את הלחות לקצב עליית התרמיקה אשמח ללמוד משהו חדש.

[חיים אוסין - קרלוס]

קראתי ונזכרתי בידידינו סבסטיאן...

אחפש את הפיזיקה של העניין, אבל הרעיון הוא שברמת לחות מסויימת, לא גבוהה מדי, האוויר נשאר יותר חם מהסביבה שלו. כאשר האוויר בתרמיקה לח יותר מהאוויר בסביבה, (לא רק יותר חם) אז הוא כבד יותר, ורך יותר... עושה לי שכל ברמה האינטואיטיבית, אבל כאמור - אחקור את העניין.
אם אני זוכר נכון יש הסבר מפורט בספר של הגרמני (לא זוכר את שמו כרגע) המתורגם לאנגלית.
והנה קטע שפירסמתי בעבר בפורום:

"אתה יודע מה זה אולבידו?" (albedo), שואל אותי סבסטיאן. אנחנו שוכבים על הדשא, ליד מאיה דווי, נשענים על התיקים, המבט הולך לאיבוד ברכס מעבר לאגם.
"לא"
"אתה כן יודע, רק שאתה לא יודע שקוראים לזה ככה. אתה זוכר שבהתחלה חשבת שהשמש מחממת את האוויר?..."
"כן"
"...ואתה זוכר שהסברתי לך שהשמש מחממת את הקרקע, והקרקע היא זו שמחממת את האוויר..."
"כן,..." אני מאשר את אשר כבר ברור מזמן.
"ובכן, האולבידו הוא הערך היחסי של כושר החימום של הקרקע, והוא נע בין אפס לאחד. שלג קרוב לאפס, אספלט קרוב לאחד. אתה מחפש את אזורי הקונטרסט הגבוה ביותר, כי?..."
"כי התרמיקה ניתקת בהפרש. ...ומה בעניין הלחות?" אני יורה לעברו. אם כבר אז כבר. סבסטיאן ופיזיקה לעיתים רחוקות הולכים ביחד. סבסטיאן מנתק מבטו מהאינסוף, ומסובב פניי אליי בחיוך. "אתה ממשיך לקרוא בלילות אהה? יפה מאוד. רק על תשכח לשכוח את מה שאתה קורא. סלט זה לא בריא לאוויר. גם האולבידו, עליו סיפרתי לך עכשיו, הוא לא יותר מגישה פיזיקאלית מדעית, עוגן נוסף למוח האנליטי על מנת שיוכל לשחרר ולתת לאינטואיציה לקחת."
"ומה בעניין הלחות?"
"קרלוס, מון אמי, אין לי כוח לפיזיקה של העניין, אבל בתור כלל אצבע, קצת לחות זה טוב, יותר מדי לחות זה רע."
"כמו ששדה חרוש מייצר יותר חום משדה לא חרוש?"
"נכון, אבל מה הקשר?"
"...לא יודע, סתם אסוציאציה"
"האסוציאציות שלך נראות כמו סלט ניסואז..."
"הרבה לחות אומר שהשמש מוציאה אנרגיה עד שהיא מייבשת את המים, ורק אז היא יכולה להתחיל לחמם את הקרקע, נכון?"
"נכון מאוד"
"אז למה קצת לחות זה טוב?"
"זה קשור ליכולת של האוויר להישאר יותר חם מסביבתו. נתתי לך כלל אצבע. אם אתה רוצה, תקרא ותספר לי, אבל אני אומר לך שוב, ניסואז זה לאדמה, לא לאוויר."

[צחי רייל]

קרליטו ההסבר נכון לגבי יצירת התרמיקה אבל לא קשור לעליה שלה.

לגבי מה שדברנו בטלפון:

מההסבר של ארנון - "מידת ההתקררות היא 3 מעלות(צלסיוס) ל 1000 רגל (0.33 מטר) באוויר יבש (שלחותו קטנה מ 100%) לפי האמור, האוויר שעולה ומתקרר יגיע בגובה מסוים ללחות של 100%.". ז"א כל גוש אוויר שהלחות שלו קטנה מ100% מתקרר באותו הקצב עם העליה.

כשיהיה לי זמן אחה"צ אכתוב את ההסבר על איך הלחץ הברומטרי כן משפיע על צורת התרמיקה ועל המערבולתיות של השוליים שלה, ואז אני מקווה שההסבר שלי (של למה הלחות לא קשורה לזה) יהיה יותר ברור.

אני יכול כבר לרמוז שבארץ ברוב עונות השנה (חוץ מחורף) ההבדל בין יום עם או בלי עננים זה גובה האינוורסיה, הלחות נשארת מאוד דומה כל הקייץ וגם באביב ובסתיו התנודות של הלחות לא גדולות במיוחד חוץ משרב. בארץ הכל שאלה האם האינוורסיה תעצור את התרמיקה לפני שתגיע ל100% לחות או אחרי.

[חיים אוסין - קרלוס]

מתוך "מצנחי רחיפה וגלשנים: אימון", ספר שנכתב על ידי שלושה אלופים ספרדים:

הפרש הטמפרטורה הוא הגורם העיקרי המשפיע על כושר הציפה של גוש אוויר. (הרצון של האוויר להתרומם או לצוף"), אם כי לא היחיד. הלחות של הקרקע, בצורת מים, מועברת לאוויר בצורת התאדות, תהליך אשר צורך כמויות גדולות של אנרגיה אשר מגיע גם מהשמש... אדי המים, מצד שני, קלים מהאוויר ועל כן, ככל שכמות האדים בגוש אוויר גדול יותר, כך יגדל כושר הציפה שלו.

עמוד 160 -162

יהיה נחמד עם אריה וצ'ארלי ישבו איתי על MATE, על מנת לפענח את ההמשך, אבל בגדול, במילים גדולות, הרבה מים בקרקע, לא טוב, מעט כן טוב, בגלל האדים הקלים מאוויר הנשאבים יחד עם התרמיקה.

אז..... צחי, נכון, מפל הטמפרטורה הוא הגורם הראשי..
אבל... לא היחיד. גורם משני הוא לחות הקרקע... אם כי לא ברור לי אם זה קשור למערבולתיות. אינטואיטיבית קל יותר יכול להיות מערבולתי יותר, בהינתן רוח. רוח היא זו שתשבור את העמודים לבועות, מערבולתיות, מה שאנו מכנים מכונת כביסה ובספרד קוראים לזה "ג'קוזי"


ועוד קוריוז מהספר: עץ בודד מאדה אלפי ליטרים של מים ביום. בסוף יום יער יהיה יצרן טרמיקות טוב...

[elibennun]

בהיותי השניים שבלבלו למושיקו את המוח מלכתחילה (השני זה אבי, שאני שתלתי לו את התאוריה יום קודם) - אני מרגיש חובה לפזר קצת  ערפל.  ובכן, בלא שאני מצליח לשחזר מאיפה בא  הרעיון המקורי, שנראה מאוד מסבר אוזן ברמת האינטואיציה - המצב הנו  כמעט הפוך. אויר לח יותר קל מהיבש משום שמולקולת מים קלה יותר מזו של חמצן או חנקן. כך טוען דניס פאגן
בספרו:the art of paragliding . אם להוסיף לכך שלפחות בארצנו, אויר יבש מתקשר לרוב עם לחץ ברומטרי גבוה - מקבלים אויר צפוף, כלומר בעל משקל סגולי גבוה יותר,  כלומר שצפוי להתנהג יותר בכבדות (ההיפך מהתאוריה המקורית).
הבנתי משיחות עם אנשים מביני עניין שהדבר עוד יותר מסובך במציאות. אבל בכל מקרה אני מרגיש כמקיים מצווה, על-פי הכלל הגדול הגורס "גם שלא לשמה בא לשמה" (או משהו כזה) ,  שהרי הטעות שלי עוררה דיון מהסוג היותר הולם לפורום נכבד זה.
אז כבוד למגזר, בבקשה!

[gavriel]

לדעתי,  כאשר נוצרת תרמיקה, היא נוצרת מאויר שמתחמם.  אויר עם אחוזי לחות X .  כאשר אויר מתחמם הלחות היחסית בו יורדת באופן פרופוציונלי לרמת ההתחממות. וכמובן גוש אויר חם זה הוא יבש יותר - באופן פרופורציונלי - לאויר הקריר יותר שמסביבו. לתחושתי, פרופורציה זו תישמר -פחות או יותר - בכל מקרה. כך שמה שיקבע את אופי התרמיקה זה כל שאר הפרמטרים...  זו דעתי, ואשמח לקבל כל הערה והתייחסות.

[צחי רייל]

קצת באיחור אבל הנה כמה תשובות:

קרליטו כל מי שפעם הזיע יודע שהתאדות מים מקררת לכן אולי לאדי המים יש כושר ציפה טוב יותר אבל בו בזמן התהליך גם מקרר את המערכת ובעצם "שואב" אנרגיה מהמערכת, וכמו שגבי כבר כתב כשהאוויר מתחמם הלחות היחסית שלו יורדת.

אגב אותה אנרגיה כמוסה שנאגרת באדי המים כשהם מקררים את הסביבה היא האנרגיה שמשתחררת כשאדי המים הופכים חזרה לטיפות ויוצרים את הענן, מכיוון שידוע לכולנו ששחרור האנרגיה הזה ביצירת הענן מאיץ את התרמיקה ברור שהוא לא יכול להאיץ אותה בשני צידי המשוואה, לכן בצד השני הוא חייב להאט אותה.


אבל הקביעה המקורית של השרשור הזה לא דיברה על גוש אוויר שלח יותר מהסביבה אלא על ההבדל בין ימים עם לחות ממוצעת שונה, או יותר נכון הקשר בין מערבולתיות האוויר להווצרות עננן מעל התרמיקה.

אם אין מה שיחסום את התרמיקה בכל לחות יחסית נתונה (0% לא קיים באטמוספירה באזורנו, אולי בקוטב אני לא ממש יודע) יווצר בסופו של דבר ענן, ההבדל יהיה רק בגובה הבסיס, ז"א ההבדל בין יום עם עננים לבלי הוא האם האינוורסיה היא מעל או מתחת לנקודת הטל.
ומכיוון שגוש האוויר לא יודע מראש אם יגיע לנקודת הטל או לא הוא מתנהג זהה באותם נתונים בין אם יש מעליו אינוורסיה או לא.


לגבי הלחץ הברומטרי, אלי כבר נגע בנקודה שככל שהלחץ גבוה יותר האוויר יהיה צפוף יותר. ככל שהאוויר צפוף יותר קשה יותר לגוש האוויר להבקיע דרכו ואז האנרגיה מתרכזת באזור קטן יותר מה שקוראים בצה"ל "ריכוז מאמצים". אותו ריכוז גורם לתרמיקות להיות צרות יותר וחדות יותר, בחדות אני מתכוון שהשוליים של התרמיקה פחות הדרגתיים וכמובן שהמערבולות בשוליים גם צרות יותר ולכן האנרגיה שבהן מרוכזת יותר, ולזה בדיוק אנחנו קוראים "תרמיקה בועטת".

מה שכן לימים עם לחץ ברומטרי גבוה יש נטייה לקיום של אינוורסיה לכן ברובם יהיו בלי עננים, אבל לא להתבלבל זה לא החוסר בעננים שגורם לתרמיקות להיות צרות יותר. וכמובן שיש גם ימים עם לחץ גבוב שכן מצליחים לייצר עננים והימים האלו יהיו בועטים בדיוק כמו שימים עם לחץ נמוך ללא עננים יהיו מאופיינים בתרמיקות רחבות יחסית.



זכורה לי מלפני שנה תרמיקה שחציתי אותה בטיסה ישרה, תרמיקה שקופה עם מרכז של 7+ (8 שניות בטיסה ישרה ב7+) הרוחב של כל התרמיקה היה קילומטר (מדוד על הטרק מתחילת העילוי עד היציאה ממנו) ורגועה מאוד.
הייתי עם כאב ראש וסחרחורת כתוצאה מארוע רוח הקודש במבוא חמה לילה קודם ולכן לא הסתובבתי עליה