אין עלייך גולדי.
כמה קשה לרובנו לשחרר לאויר העולם טעויות שכולנו עושים.
אילו נוהג זה הינו מצליחים להשריש תרבות הטיסה שלנו היתה משתפרת לדעתי.
דא עקא, שצריך להילחם בנטייה הטבעית של כל אדם להסתיר את חולשותיו ולפאר את הצלחותיו....
היום בצהריים, בנתניה ראיתי 2 טנדמים ומצנח סינגל שהמריאו מ " העמדה הישנה" (המלאה רוטורים).
הייתי בדרכי לארסוף, אבל נכנסתי לרגע לעמדה, ואז התחיל טפטוף, ועם הטיפות ירדה הרוח הדרום מערבית מ-30 קמ"ש ל-15.
הטנדם האחרון שנשאר באוויר איבד גובה ונחת בחוף. עד שנסעתי להביא אותו מהחוף וחזרתי לעמדה השמים התבהרו והרוח שוב התחזקה.
החלטתי לנסות להניף ואולי להמריא משם.
הרוח החזקה, והרוטורים בעמדה , שני נסיונות כושלים , והאבק הרב בעיקבותם על המצנח, הביאו אותי להבנת הפרינציפ.
אמרתי לחגי לרמן שאני נוסע להמריא מהדשא שליד מלון 4 עונות.
והנה הפואנטה:
כעבור 10 דקות מצלצל אלי חגי ובפיו שאלה: " אריה אתה חושב שכדאי להמריא ברוח חזקה משם? (30+) כאשר כל כך קרוב מאחוריך יש בניינים, ואם הרוח תתחזק פתאום ותמצא את עצמך במצוקה?, אולי יותר טוב להמריא מארסוף ברוח חזקה?"
הודיתי לחגי על השיחה הטלפונית, ובאמת לא המראתי עד שווידאתי שהרוח ירדה ואפשרה לי להמריא בביטחה, עם מרווח ביטחון מספיק מבחינתי.
כל זה אני מספר כי לדעתי נכון שההחלטה היא תמיד שלך, אבל עלינו להיות תמיד קשובים להערת חבר ולשקול אותה ברצינות יחד עם כל השיקולים האחרים, ובעיקר להודות להערה חברית הנובעת מדאגה כנה.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER
