כמעט ונפגע 3 בתבור ביום שישי

[אדרי]

פעם שלישית -בכל פעם שהשרשור יצא מהנושא אני יעלה אותו שוב 
מכיוון ההשרשור הקודם יצא מגדר המקצוענות
אני ברשותכם מחזיר את הדיון ל 3 נושאים עיקריים :
1. הנפות ברוח חזקה .
2. טיסה בהרים נהלים .
3. מהיא רמת הטיסה הנדרשת לטיסה בתבור .
בברכה
אדרי
וזה מה שכתבתי בשרשור שנהרס:

היום בתבור אני טס בגובה 450 מטר באזור הדרומי של ההר
פנים לכיוון צפון (מדרום לצפון )
אני רואה את אלי (הכנר )מגיע אלי בטיסה (מצפון לדרום )ללא קשר עין לכוון שלי לאחר מספר שניות אני צועקקקקקק
הבחור מבין שאין לי מקום (אני לא יכול לברוח ימינה (הר ) אלי שובר חזק ימינה (מערבה ) ומקבל ספין של סיבוב וחצי
אותי הארוע הזה מאוד הפחיד וכמו כן הארוע הפחיד את מי שראה את הארוע מהאוויר .
שוחחתי עם אלי על הארוע ועל הפוטנצאל
מסקנות :
1. אין תחליף להסתכלות סביב .
2. לא היה צורך למשוך היגוי לימין חריף ולהיכנס לספין (צריך גם לדעת לצאת מספין )
3. לא בטוח שהמצנח שאלי טס עליו פעם ראשונה מתאים לאלי במיוחד ביום כזה בתבור (אין לנו הסכמה בנושא סעיף 3).

ארועי המראות ברוח חזקה :
היו לרוב היום ארוע שבירו היה עם פציעה לכן פורסם אך ההמראות של כולם באותו סיקל היו לא טובות ומסוכנות .
לידיעתכם
אדרי

[רולי]

תמשיך ככה.. תשבור סי גינס של פתיחת שירשורים (או שילשולים)...
אולי ככה תרגיע רוחות וכולנו נרויח.

[זיו אגרי]

הבעיה המרכזית לדעתי לפחות מבחינת מתבונן ולא כמרחף בכלל לא קשורה לרמתי היא שאנשים רצים פשוט רצים קדימה משקיעים ממיטב כספם בציוד בשריפת דלק ובמקום לעשות בו סעודה אחרי יום טיסה אבל מה שבחינם  אימון הנפות ליד הבית כדי לשפר שליטה קרקעית זה אף אחד לא עושה

אני לא זוכר אף תקופה כזאת ואני מדבר על השנתיים שלוש האחרונות שנכנס זרם המרחפים הטיפה משוחררים מידי לטעמי כל אותם חברים שמצאו את המצנחים מתוך אהבה לקיבוציות וכגחמה לעופף באויר ומהאישה לכמה שעות לצידה השני של המדינה..

מרגיש כאילו קמצוץ אנשים עומד על קצה המצוק ופשוט מנסה בצעקות שווא כנגד קולות הבוהמה של כל שאר המרחפים חסרי ההשכל למנוע מהם להתאבד אך ללא הואיל כל פעם אחד אחר מצליח להתפלח ולהזיק לעצמו

אני אישית חושב שזה פשוט אישי כל העניין הזה של הבטיחות  וישראליות היא משהו שנותן פה מאד חזק את הטון  ולדעתי בלבד אדרי
אתה  ממש בן אדם טוב ונחמד ונעים אבל אני לא מצליח להבין למה אתה עושה את מה שאתה עושה עם כל הסטטיסטיקות והתחקירים ושאר עניני הבטיחות אם אתה בעצמך מתברג די בקלות לחבורה העליזה של  שוברי הראש ..
סטטיסטיקות זה נוהל של ארגונים ובטח אתה מושפע מזה בגלל השירות שלך בחה"א

אבל תראה לי רשות שאין לה זרוע מבצעת שמצליחה להתקיים,אם אין אכיפה לא ניתן לכפות חוקים על אף אחד ומסתבר שגם אף אחד לא מקבל על עצמו החלטות חכמות למרות כל הדברים היפים שכותבים פה וכול הנוסח להתנהגות מרחף אל מרחף בעמדה

בקיצור .... לי אין פתרון טוב לצערי אבל לפי הטעם הנוכחי זו לא הדרך..

לכל העוסקים במלאכה של שמירת השפיות: צחי, איתי, אמיר,שי לעיתים וארנון כל הכבוד לכם אתם בטח חוסכים פצוע או שניים בסופ"ש וזה יפה מאד.

[liav]

לדעתי

אין תחליף לאחריות אישית דווקא.

כל אחד יודע מה רמתו.

לפני כל המראה קיימת האופציה לכל מרחף לוותר.

אני מציע  להכניס למערכת השיקולים אחריות אישית, מתוך הבנה שקבלת ההחלטה להמריא הינה אחריות על עצמך
ועל חיי טייסים אחרים בהר.

לסיכום
 
לא נכון ללמוד לטוס בתחושת פחד וחוסר ביטחון, הספורט הזה מדורג ובכל פעם שהפעמונים מצלצלים(סליחה על הביטוי)

אני מבין יותר ובפעם הבאה שאהיה במצב דומה אדע להיזהר ולהגיב טוב יותר (קוראים לזה נסיון).

החוכמה היא להעיז מעט כל פעם לצבור נסיון ולהפוך יותר בטוחים לעצמנו ולסביבה.

[shaison]

אהלן ליאב

הגדרה של ניסיון " לזהות טעות כשאתה חוזר עלייה שוב"     

ועכשיו ברצינות,
הפחד הוא לא עיקר הבעייה עיקר הבעייה זה חוסר ניסיון או חוסר פחד שגורמים לך לדוגמא  לנסות להניף בתבור או לרחף בתבור ביום שאם היו לך את הכלים או החברים או המדריך המתאים היית נשאר על הקרקע.

כמו כן לחץ חברתי ,חרמנות טיסה ולחץ אישי של כבר נסעתי עד פה אז ברור שאני ארחף....

בקיצור המשפט שלך "כול אחד יודע את רמתו" הוא רחוק שנות אור מהמציאות וכול הגורמים הנ"ל מביאים אנשים להאמין שרמתם טובה מספיק ליום למקום ולתנאים.

אחד השיעורים הכי נלמדים פה זה " חניכים יקרים נא לארוז את הציוד חזרה לתיקים וחוזרים לשדה נחיתה באוטו".

בשמחות

שי לנואל

[צחי רייל]

ליאב מתי פעם מישהו ניסה להפחיד אותך?

האם להגיד למישהו "היום התנאים חזקים מדי בשבילך" זה להפחיד או להזהיר?

האם להגיד למישהו "התבור עוד לא בשבילך" זה להפחיד או להזהיר?

האם להגיד למישהו "עוד מוקדם מדי בשבילך לעבור למצנח מתקדם" זה להפחיד או להזהיר?


נכון ליאב כל אחד יודע מה רמתו אבל לפעמים יש עוד גורמים מסביב שמרחף יחסית חדש בספורט לא מודע אליהם ולכן לא לוקח אותם בחשבון כשהו משווה את הגורמים לרמתו בקבלת ההחלטות שלו, לדעתי מחובתם של הותיקים יותר להפנות את שימת ליבו לגורמים הללו, אתה רוצה לקרוא לזה להפחיד זה בעייה שלך.

[gal vardi]

ליאב
הפעם הצדק איתך
פחד הוא תחושה ואינסטינקט שנועדו כדי לשמור אותנו חיים וערניים
ולא רק בתעופה בכל אשר ניפנה
"אומץ גובל בטיפשות"ככל שנמהר ונפנים זאת נשאר יותר בריאים ושלמים
גל

[ittai]

ליאב ואדרי,

1. לא כל אחד יודע את רמתו ! ! !
דוגמא: נסיונו של אדם מסתכם בכך שהוא טס 4 שעות בהרים (חצי שעה פעם בחודש) + 50 שעות רכס ואז קם בוקר אחד ונוסע עם החברה לתבור בשיא הקיץ  בשעה  12 בצהרים - הוא חושב שרמתו טובה מספיק. מה אתה חושב ליאב האם הוא באמת יודע מה רמת הטיסה והמיומנות שלו?

2. אדרי,
תיאור האירוע שלך הוא חד צדדי ומגוחך (אמרתי לך את זה גם בטלפון). על אירוע כזה נאמר: צריך שניים לטנגו.
אם אתה טייס כל כך זהיר ומיומן הכיצד זה נתת לעצמך להגיע למצב  שאין לך לאן לברוח (לדבריך ראית את אלי טס לכיוונך כבר מרחוק) ?
לדעתי במקרה זה אם אתה ראית את אלי והוא לא ראה אותך (לא משנה למה לא ראה) הטעות/אשמה מוטלת עליך לא פחות מאשר על אלי. 

אלי לא טס על דגם זה של מצנח פעם ראשונה , וגם לא פעם ראשונה בתבור על דגם זה. לו טס על מצנח אחר תגובתו עדין היתה מכניסה אותו לספין!
אז מה הקשר בין זה לבין האירוע?

[אורי שמיר]

איתי,
נגעת בדיוק בנק' שאדרי (וגם אחרים) עדיין מחפשים לה תשובה.

המשפט " לא כל אחד יודע את רמתו" הוא משפט מפתח שיכול להיות גם משפט סיכום לכל הבעייה שקיימת בספורט הזה.

סיפור קצר:
בקיץ 1989 הגעתי למס' השעות הנדרש לפי הלוגבוק של האגודה לגלישה אוירית (לא זוכר כמה שעות עבר זמן אבל מספיק על פי דעתם של כותבי הספר המבצעי) וניגשתי למבחן תאוריה שיאשר את רמתי,  כמובן שאז חשבתי שאני יודע מספיק על מנת לקבל את הדרגה.      להפתעתי, נכשלתי במבחן!    התברר לי אז שאותן שעות שטסתי בגלשן אויר לא אפשרו לי באמת להבין שאיני יודע מספיק! ומס' השעות הרשום בלוגבוק+היכולת לעבור מבחן רמה תאורטי משך אותי אל משרדי האגודה באותו ערב.
את המבחן הבא עברתי בהצלחה לאחר שנה שלמה ביודעי שאני יודע יותר (כמה יותר - קשה למדוד וזוהי בדיוק הנק') ואין ספק שהרגשתי אז הייתה: שאת  ספר העזר המבצעי לא כתבו עבורי לאותו עניין ושכל אחד ואחד מאיתנו מתקדם אחרת.

כאשר אנו רוצים לבדוק רמתו של אדם בשליטה במצנח רחיפה:

1. צריכה להיות מערכת שתפקח על אותו טייס.
2. אותה מערכת צריכה גם להגביל את הטייס (עוצמות רוח, הפרש בין משבים, כיוון הרוח ביחס לעמדה ואולי גם לאשר את סוג החופה)
3. בדיקת רמה איננה נקודתית אלא רצף של בדיקות  ואיני מאמין  שאתה יכול או מאמין שתוכל  לקבוע רמה של טייס מתמונה אחת - בטח שאדרי אינו יכול במקרה זה להסיק מסקנות מהירות לגבי אלי.


אדרי,
כולנו, ואני מתייחס כאן לכולם, לומדים יום יום שעה שעה את היכולות והגבולות שלנו ודואגים להרחיב אותם על מנת שנקבל יותר ידע לגבי  "הלא נודע"      גם אלי וגם אתה למדתם כאן שיעור שלא היה ניתן ללמוד אותו בשום ביה"ס .     גם אלי וגם אתה תשתדלו לא להיכנס לפינה הזו בעתיד.אני לא חושב שדווקא בעיית המצנח של אלי (והפחד שלך שמה יקרה לו משהו בגללך)  היא  הבעייה.     אני מסיק מהאירוע שאותו המחשת היטב,  שאלי מאותה היסטריה שאתה חשת, משך את הברקס במידה חזקה מהנדרש על מנת להתחמק ממך .
תגיד לי,  באיזה בית ספר אלי היה לומד טוב יותר לעשות את הדברים להבא???
באיזה בית ספר היו לומדים כלל קוראי הפורום טוב יותר על מצבים קיצוניים מעין אלה???

הבעייה בפורום:  שהתגובות לא תמיד "נכונות" או מקצועיות כמו שאתה מגדיר זאת.
אני סומך על כמה אנשים פה שמנתחים את הדברים "נכון" מתוך נסיון וידע שלי,     שהם אלה שעליהם ניתן לסמוך (לא מתכוון שלהכתיר פה אף אחד למלך!)
עצתי למנהלי הפורום היא:  לקחת את אותם האנשים ולהדגיש את כתיבתם בצבע וצורה שתהייה שונה משל כולנו.
ואולי כך החברה הצעירים יקבלו קצת יותר מושג לגבי אמיתות הניתוחים.



זו דעתי


אורי שמיר

[ארנון הר לב]

הגדרת ניסיון אינה שווה חוכמה!

ניסיון זהו אוסף של טיפשויות שחיוונו בחיינו!

חוכמה היא ללמוד מטיפשויות של אחרים! ולצבור את הניסיון שלהם, הרבה אנשים לא אוהבים ללמוד מאחרים,

רוצים להיות טיפשים לבד!

חוכמה היא לא להכנס למצבים שמוכשרים יוצאים מהם!

טיסות בטוחות,

ארנון הר לב

עגור מצנחי רחיפה

[דוד פרנק]

אז תלמד ממנו יא -----------------ח---ן ------ 

[אדרי]

פחד מתחלק ל 2
1. פחד משתק
2. פחד מחדד

למילה פחד יש יתרונות ואתם הופכים את הפחד המחדד לחסרון מה שהוא לא מחיוב במציאות.

אורי - אני חושב שצריכה לדון בנשימה זאת על נושא החברות בתחום בהחלט שווה שרשור נפרד ודיברנו עליו בטלפון .
ויש את וחובה מוסרית ומקצועית לתת לטוס רק על מצנח שמתאים לרמה המקצועית של הטייס אחרת יבואו בתביעות משפטיות אליכם המשפחה ,החברים וכו' מה המשפחה שלכם לא חשובה לכם ?תשאלו את איתי מה זה להיות תחת לשונו של השופט בבתי המשפט ואולי תבינו את ההליך במדינת ישראל .

לצערי הפסקתי השנה לאסוף נתונים על ארועים ואף אחד לא מתעד וחבל ותראו כמה תאונות היו בחודשיים האחרונים מתחילת השנה
אילו רק הינו מעט יותר פתוחים לתחקרים ,ולהפריית ידע מקצועי ללא התנגחות ואמוציות כולם היו לומדים ומלמדים
הבעיה שלנו "של כולנו " שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכול ,שאנחנו הכי טובים,והכי מקצוענים ,ושאף אחד לא יכול ללמד אותנו .
לצערי אני מסכים כם כל מילה של זיו .

אדרי.

[אריה יעקבי]

אדרי, תרשה לי.
פחד מחדד מוגדר כחרדה. רמת חרדה נקבעת על ידי האיום, ולרוב יהיו במצב זה סימנים הפיזיולוגיים ברורים כדופק מואץ, סומק, הזעה, מיקוד קשב וחידוד הריכוז. החרדה היא לרוב תגובה לאיום קיומי שהאדם במהלך האבולציה למד לזהות. לאות סכנה קיים תהליהך המעורר את המוח ואת הגוף לתגובה קיצונית ובעוצמה מקסימלית. היום משתמשים במילה חרדה בקונטציות שלא בדיוק מתאימת להגדרה זו. לדוגמא, חרדת בחינות, היא למעשה פחד בחינות. מצב של חרדה האדם יכול לשמר זמן מאד מוגבל. אי אפשר להיות בהיכון גופני, נפשי והכרתי לאורך שעות! לא קיימת אשפרות להיות חרד לאורך כל מהלך חופשת הבחינות באוניברסיטה, אך ניתן להיות במצוקה ואולי בפחד מתמיד.
אני משער שהאירוע שקרה לכם באוויר הוא בהחלט תגובת חרדה, קרי תגובה קיצונית למצב מצוקה קיומי.
אריה

[רולי]

אדרי:
 על תעשה הכללות גם  עם הרוב חושב כמו שאתה אמרת... תמיד יהיו אנשים מוכנים לתת דוח על מה שהיה.. זה חלקי והיה עדיף שכולם ידווחו אבל ככה העולם....
.חוץ מההכללה מסכים עם כל מילה.. תמיד יותר טוב ללמוד מהשגיאות של אחרים. זה הסיבה היחידה שבגללה חסר לי את הסיפורים  והניתוחים שאחריהם.
לא כדי לשמוע ביקורת ארסני והרסני או לפגוע באגו של אף אחד אלה כדי ללמוד. רק ללמוד ולחסוך טראומות נוספות
רולי

[liav]

"כל אחד יודע מהי רמתו"


וותיקים יקרים יש הרבה מה ללמוד מנסיונכם אך אין תחליף לאחריות אישית וזה מביא אותי חזרה לנושא הבא:

  "כל אחד יודע מהי רמתו"

אני לא מכיר אף אחד כולל אותי שלא רעדו לו הביצים בשנה הראשונה בספורט.
בכל נחיתה התחושה של הסטרס תמיד התחלפה במעין שיחרור אדיר.

 בכל יום שאני מתכנן לטוס כבר ביציאה מהבית מתחילים אצלי הסרטים והמחשבות:
 "מה אם אני לא אחזור"
 "מה אם אהיה נכה, זה יהיה שווה את הסיכון"
בכל פעם שאני נתקל בחניית נכים השלט מזכיר לי לאן אוכל להגיע אם ו.....
בכל טילטול באוויר הייתי שואל את עצמי מה אני צריך את זה.(תשאלו את רולי מה עבר לו בראש בהר הארי כשהיה תלוי באויר בחוסר אונים מוחלט, האם רגע לפני שהמריא לא ידע מהי רמתו (הוא פשוט לא שלט ברמת חרמנותו לטוס זה הכל) אוהבים אותך רולי
 

והשיא היה שסיימתי תלוי על עץ בגלבוע  12 מ' מהקרקע ובמרחק גדול מגזע העץ ללא יכולת לעזור לעצמי ובלי לדעת כמה זמן עוד ימשיכו המיתרים לנשוא את משקלי בטרם אפול לקרקע.

זו תמונה שאני מחזיר את עצמי אליה בכל פעם שאני מרגיש עודף ביטחון.

זכורה לי תקופה אחרי התאונה שהייתי ממריא בגלבוע ומפחד שאנחת על כבלי המתח למרגלות ההר הייתי רועד (ממש רועד לא רק לשם האימרה) במיוחד בטיסות הראשונות לאחר התאונה עד שהייתי עובר מעל כבלי החשמל ורק לאחר מכן הייתה משתחררת אנחת רווחה.

לסיכום:
בכל זמן נתון שטייס עומד לפני המראה בראשו מתרוצצות מחשבות ושיקולים שלבסוף יבשילו לכדי החלטה אחת ויחידה:
GO/NO GO הטייס שולט יודע ומבין אם יש ספק או אין ספק.
אם ימריא לתוך הסיכון מחוסר אחריות אישית, הוא בדקה הראשונה באוויר יחוש זאת, דרך הידיים הרועדות והנשימה המהירה והקצרה.
השלב הזה יסתיים  באחת משתי האופציות: נחיתה בשלום  / תאונה.
לכל אחד מהתרחישים יתלווה נסיון מצטבר וזו הדרך הרעה לצבור נסיון!!!.

אף אחד מאיתנו לא חסין ולפני שנמריא מאיפשהו תמיד תהיה בנו "הידיעה" הברורה ותחושת בטן שבעוד רגע כאשר רגלינו יתנתקו מהקרקע האם זה היה נכון או לא בעבורנו.

לכל אחד/אחת מאיתנו יש הקשר ותוכן שגדל עם הזמן ואיתו הביטחון העצמי תפקידו יהיה להנחות אותנו מתי להמריא ואיפה לנחות.
הביטחון והניסיון נבנים מהחוויות ושעות הטיסה בעברנו ואיתם נדע האם אנו מסוגלים למה שניצב בפננו בהווה ובעתיד.

לכן חשוב להמשיך ולהעיז בתוך המגבלות ותחת הדרכה עמ' להגדיל את הידע הניסיון והביטחון.

לדעתי
טייס שטס ללא ביטחון מסכן את עצמו ואת הסובבים לו.

לכם הוותיקים החוכמה היא לדעת איך להעביר את הנסיון מבלי להפחיד.

ראוי ורצוי לפתוח דיון מקצועי בפורום בכל נושא שיכול לתרום להבנה ומקצועיות תוך שמירה על תרבות
נכבד את האחר ואת דעותיו מכיוון שלבסוף אנחנו מתנהגים באוויר כמו בפורום .
הדיון צריך להיות נטול אינטרסים אישיים וציניות ובתוכו יהיו היהלומים האמיתיים שיגדילו אצל כל אחד/אחת מאיתנו את הידע.
לדעתי דיון פורה יכול להחליף נסיון מעשי מכיוון שהבנה כיצד הכלי הזה טס יכולה לעזור הרבה יותר מלהטיס אותו.
חוסר ההבנה התאורטי הוא גדול.
השליטה הקרקעית נמוכה.
נושאים כמו שימוש במע' ההאצה / תרימרים, וזכות קדימה וכיוון טיסה.
איפה נמצא LEE SIDE (לי זה היה חוסך את העץ בגלבוע)
חיזוי מזג האוויר וכו'

כל טייס צריך לעבור את השלבים בצורה נכונה לו, ללא נסיון לקפוץ ולדלג רק אז 
התחושה שתציף אותו תהיה שלווה וכיף או לחילופין פחד וידיים רועדות תחושת מחנק בנשימה וישיבה זקופה ולא נוחה ברתמה עם היגוי עצבני ולא נשלט כראוי.
שיכולה להסתיים כמו שאדרי מתאר "סטה בפתאומיות ובחדות תוך כדי כניסה לספין ימינה עמ' לפנות דרך"

טיסות בטוחות לכולם

והמשך יום נעים
ליאב

[elibennun]

או שאני מתברבר במחשב או שצנזרתם אותי בעוון פגיעה ברגשות או השד יודע מה.
אנסה עוד פעם, תוך שמירה על לשון צחורה:
השרשור הנוכחי הנו דוגמה קלאסית למה שניסיתי לומר לפני זמן מה.
רובו ככולו - קשקשת חסרת ערך ויומרנית במסווה של דאגה לקהל.
מגיע עד כדי התבטאויות פסקניות בתחומים בהם אין לדוברים מושג ירוק (הפסיכולוגיה של הפחד וכד').
דחיל ראבקום, אמיגוס,  תרגעו!  אפשר לחיות יפה בלי להיות שפיץ עולם.
אני באמת מקווה שהפעם לא מעדתי בעניין טוהר הנשק ולא אשלח בבושת פנים לחפש את אודי  (שהוא  צאצקע  בזכות עצמו -
אבל בודאי לא מתאים לתפקיד של אוייב העם).

[elibennun]

וסליחה על הטרדה נוספת, שכחתי משהו חשוב:
יש אנשים לא מעטים שכותבים דברים חשובים בצורה הגונה וללא מניעים זרים.
חבל שקולות אלה יתמוססו בתוך הדייסה, כי לא תמיד יש הסבלנות לנבור בערמות
הקישקיש כדי לשלות את הפנינים.
צ'או וסוף שבוע רגוע.

[צחי רייל]

אלי אף אחד לא מחק לך כלום, תשאל כל מי שנמצא כאן בפורום יותר מיומיים כמה אזהרות בן-אדם מקבל לפני שמוחקים לו באמת משהו, אז צא מהפרנוייה שלך.



ליאב אני מסכים עם רוב מה שכתבת לגבי הנסיון אבל שכחת עוד פרט שהוא חשוב לפחות כמו הנסיון והוא ידע.
בלי ידע והבנה של הדברים ואיך הם עובדים הנסיון לא תמיד עוזר.
אם נחזור לדוגמא שלך על העץ בגלבוע, הגורם העיקרי שבגללו הגעת לשם זה חוסר ידע כי לא ידעת שיכול להיות מסוכן לעבור את שביל האש (או קו העצים) מערבה לתוך הלי סייד. הידיעה של פרט המידע הקטן הזה היה צריך לגורם לך לפחד לעבור את שביל האש מערבה אבל לא לפחד בצד המזרחי שלו. שזה כל העניין של להזהיר זה נסיון להסביר ממה צריך לפחד וממה לא.
לדוגמא בתבור כל מרחף צריך להבין שהוא ממש צריך לפחד מלעבור את המנזר מזרחה בגובה נמוך, כשממערב לו אין ממה לפחד (חוץ ממרחפים אחרים). ההסבר הזה לא אומר שאתה צריך לשקשק בכל פעם שאתה ממריא בתבור אלא שצריך לדעת ממה להזהר בתבור.

בסופו של דבר יש דברים שכל מרחף בכל הרמה ובכל נסיון צריך לפחד מהם (לי סייד, ענני CB וכו') הדברים האלו כדאי ללמוד אותם כידע ולא כנסיון.

[elibennun]

הי צחי, אני לא מפקפק לרגע במה שאמרת וציינתי שיש סיכוי שההסבר לכך הנו מיומנויות מחשב לקויות שלי (ולא התלוצצתי).
אז התנצלותי על אי ההבנה.  עדיין  עומד לחלוטין מאחורי שאר דברי.]

[צחי רייל]

ההתנצלות התקבלה 


אגב גם אני עדיין עומד מאחורי שאר דברי