
,תודה על הברכות והחיזוקים.
הגעתי לתבור עם הרבה חששות, אחרי הכול זו הטיסה הראשונה שלי בתבור , ופתאום הנוף מעמדת ההמראה, שתמיד נראה לי מדהים ביופיו, גרם לכאב בטן אחד גדול, וחששות אדירים לגבי ההמראה, הנחיתה למטה (לא האמנתי לאורי שאני אצא לטיסת מרחק), הטרמיקות שנראו לי ממש לא מובנות (ואתם צודקים הם אשכרה בלתי נראות). אז זהו יצאתי לאוויר , עשיתי את השטות הכי טיפשית שלא הייתי מאמינה " שאני אקפוץ לריתמה", אבל זה קרה לי לא ברור לי עדין איך עשיתי כזואת טעות, כנראה האמוק שתפס אותי אבל למזלי יצאתי החוצה בנגיעה של הריתמה בקרקע, ולא יותר מזה. מהר מאוד גיליתי שמיתרי הברקס הימני, הסתבכו לי בקוץ עקשן, ורק אחרי מספר לא קטן של פימפומים הצלחתי להשתחרר מתקלה מיותרת בהחלט. משם והלאה זו היתה חגיגה שלמה, הוריו שלי התחיל לשיר בטונים ובמהירויות שחשבתי שזה רק אגדות שאתם מספרים עליהם, והתחלטי לטפס ולטפס לגובה , פתאום גיליתי את המנזר, פתאום השקט והרוח המלטפת הרגיעו אותי ואת הלחץ שהייתי בו התחלתי להרגע ולהנות ובעיקר להתרגש מהעוצמות והיופי בגבהים הללו. מיציתי כל טרמיקה שפגשתי עד שהיא נגמרה לי ונעלמה, וכך הגעתי ל1040 מאז התחלתי לרדת והאופציה היתה לחזור לשדה נחיתה, שנשמע לי הכי הגיוני לעשות אבל אז שמעתי את אורי במכשיר הקשר קורא את מחשבותיי ושאל אותי אם אני מעונינת לצאת לקרוס הייתי בטוחה שאסרב אבל התשובה היתה שונה לחלוטין, ומצאתי את עצמי בגלישה פראית לכיוון יבניאל אורי כבר נעלם לי מהאופק ויחד איתו גם הטרמיקות, אבל זה ממש לא הזיז לי, לאט לאט התחלתי לרדת בגובה, חיפשתי לי מקום קרוב ככל האפשר לכביש כדאי לנחות, וקיוויתי לטרמיקה שתפתיעה אותי אך זה לא יצא. נחתתי ממש בשדה הכי קרוב לכביש בפניה לעמדת ההמראה של יבניאל עם חיוכים מפה עד למינזר.
זהו היה ממש אדיר כיף לא נורמלי, והעידוד והחיזוקים של "רוח הקודש" עשו את שלהם, צחי אורי עמית וכמובן אמיר ואל תדאג, יש לך עוד זמן עד שתצטרך לדאוג לתחרות איתי (אבל אל תנוח על זרי הדפנה).
ושוב תודה לכולם על החיזוקים והברכות.
ענת.