טוב אז ככה ה11.1.10 תאריך שיזכר לשנים
יום שיצא ממש במקרה כששוב ...דחיתי את כל מחויבויותי האחרות (מה שקורה הרבה מאוד בזמן האחרון ויהיו אלו שממש יסכימו איתי) כששמעתי שהולכים לתבור ושאמורים להיות תנאים טובים בגלל החזית שצריכה להיכנס במחשבה שזה יחסית ממש קרוב ועד אחה"צ כבר אשוב הביתה היישר למטלות ...
אז היום התחיל בהמתנה ארוכה שהתנאים יסתדרו .רולי היה פחות מבסוט ממני מהעניין בגלל לחץ של זמן אבל אני דווקא אוהבת את השלב הזה בעמדה ללמוד קצת יותר להרגיש את הדברים לדבר עם החברה וללמוד מהם מה שאפשר
טיסה ראשונה היתה די קצרה הצלחתי להסתובב קצת בטרמיקה לעלות קצת יותר גבוהה ולהרגיש אותה עד שהיא ברחה לי מעל הכפר יצאתי לנחיתה ומהר מהר לעלות שוב בעזרתו של רולי המלך שרק העלה אותי ומיד נסע (מה לעשות יש לו איזה כמה עשרות בנות שמחכות לו והוא לא אוהב לתת להן לחכות

) הרוח עלתה התארגנתי מהר ושוב אני באוויר מנסה ליישם את כל מה שרומן מסביר 'אוויר די דינאמי מרגישה שליטה ונוחות כשהאסימונים מהתאוריה תופסים הרגשה מוחשית .
לוקחת שמאלה לכיוון שאר המצנחים ומטפסת בשמיניות והנה סוף סוף פעם ראשונה בחיים שאני רואה את המנזר .
רומן בינתיים עולה גם הוא לאוויר תופס גובה ויוצא לבדוק את השטח בכיוון העננים שמגיעים קורא לי לבוא אחריו אני מוסיפה ספייד סייסטם ומתקדמת לכיוון ומתחילה להרגיש על מה אתם כולכם מדברים כשאומרים שאיבת ענן כייף חיים פתאום אני מסתכלת למטה וווואאאווו באמת גבוהה התבור ניראה כמו איזה נקודת חן קטנה ואז רומן אומר לי טוב בואי ניתפוס עוד קצת גובה ונצא מזרחה ....ואני אומרת לעצמי?

? מה מזרחה? לאן ? לא התכוננתי , רגע , מה עושים ? ובכל זאת עושה עוד סיבוב ויוצאת אחריו עוברת את ההר ונכנסת לסינק, מנסה למצוא את הטרמיקה של הסינק הזה ומוצאת משהו אבל לא רציני עוברת את כפר תבור ומתחילה לחפש איפה לנחות שזה הדבר שהכי הפחיד אותי בכל עניין הקרוסים, לזהות את כיוון הרוח לבחור שדה שעד שאני לא קרובה אליו מספיק לא יכולה להיות בטוחה בתואי השטח ואז זה עלול להיות מאוחר מדי שיפועים של הקרקע וכד'... בסופו של דבר היתה נחיתה מצוינת ועדינה ישר מול הרוח קרוב לכביש עם תחושה בגוף שקשה לי לתאר
ללא ספק ...מספק . סה"כ 997מ' ,1:20 באוויר ,שאיבת ענן וקרוס ראשון
שורה תחתונה לזכור שכל יום יכול להפוך לחגיגה שתיזכר לכל החיים יש למה לצפות....
