שבת בתבור:
כל מי שהמריא מצא את דרכו למטה די מהר, כולם מחכים למשבים שהתחילו להיכנס.
אין עננים והראות מדהימה, בדיוק כמו שאני אוהב, האוויר חייב להיות פעיל.
שימי נשמע אופטימי בגלל הראות, ואני ממש אופטימי, כי ככה אני כשאני בא לרחף.
אחרי כמה משבים יפים שנכנסו אני ואורי מחליטים לצאת ומחכים למשב. פה מרפי נכנס לתמונה, חצי שעה שאין משבים, אין טעם להמריא אפילו בקדמית.
ואז נכנס המשבון המיוחל, אני מניף הפוך מסתובב ובריצת אמוק יוצא לדרך. הישר לתוך תרמיקה שמעלה אותי גבוה מעל התבור. אין רוח, אני מחליט לצאת מערבה, מוצא את דרכי לכיוון הקרקע, אף תרמיקה לא מגיעה. אורי כבר המריא ועולה גבוהה מעל התבור, עובר את ה1000 מטר. אורי אומר לי שיוצאים צפונה כמו שתכננו, אני עושה את דרכי חזרה לתבור ופוגש בדרך עוד תרמיקה נחמדה שמעלה אותי מעל 1000 מטר. אני ממשיך צפונה בין התבור לרכס נצרת מצמצם טווח לכיוון אורי. אני מתחיל לאבד גובה, מצנח משמאלי מטפס גבוהה אני מחליט להמשיך צפונה ולתפוס משהו בדרך, סינק חזק יונק אותי מטה, מסביב הכול הררי ומיוער אני מחפש מקומות לנחיתה, מרבץ של פרות קורץ לי מרחוק, ליד מושב שנמצא על אחת הגבעות. אני מזהה כמה שבילים ושדה פתוח שאפשר לנחות בו, הרוח דרומית קלה, אני 50 מטר מעל הפרות, מחכה לנפיחה ולו הקטנה ביותר של אחת הפרות, ו....כלום! כ-20 מטר צפונית לפרות אני מאתר שדה ומתכונן לנחיתה, ולפתע, הוריו נותן צפצוף קל, ידעתי שגם הפרות אוכלות חמין בשבת. אני בשיא הריכוז בגובה של כ25-30 מטר מסתובב סיבוב רחב שמאלה הישר לתוך התרמיקה ומתחיל להתמרכז.אני בשיא הריכוז בכדי לא ליפול מהתרמיקה, ממש לא בא לי לנחות פה, הכביש ממש רחוק.נלחם קשה בשביל להשאר בתרמיקה ואז קצב העילוי הולך וגדל מ1+ ל3+ , אורי עולה מולי ואומר שנחת בבית רימון, אני עדיין מציל את הטיסה אני מודיע . הרוח דרומית, אני ממשיך צפונה לכיוון המחצבה, בדרך אני מסתובב בתרמיקה ולידי בז מטפס בתרמיקה שכנה וחזקה יותר מגיעים יחד ל1650 מטר וממשיכים צפונה לכיוון המחצבה. כשהגעתי לבקעת בית נטופה מעל הכביש הראשי שני מסוקי אפאצ'י מנומרים עברו כ-800 מטר מתחתי וטסו בתוך הבקעה לכיוון מערב. מצנח אחר(אדום) נחת בתוך הבקעה כ-10 דקות לפני שהמסוקים עברו שם. אני ממשיך לטפס עולה ל 1600 שוב וממשיך צפונה אין לי כבר כוח ואני צריך לשירותים וכל מה שאני רוצה זה לרדת, עמוד עשן באזור כפר מראר מסמן לי כי הרוח מזרחית ואני טס צפון מזרח לאורך הכביש בכדי לא לנחות באיזה כפר או שדה נידח. לא בא לי להיסחב עם הציוד. אני מול הכלא בסינק מחליט לנחות באחד השדות בכביש היורד למגדל. טס לאורך הרכס מעל השדות אולי משהו ישתחרר שם, וכלום. אני נוחת בשדה קצור ברוח מזרחית 5-10 קמ"ש.
חזרנו לתבור, יש עדיין מצנח באוויר אורי רוצה להמריא שוב, אני מותר על התענוג ומעדיף להישאר לצלם אותו. בינתיים זכיתי לסעודת ג'חנון ובירה עם מטיילים נחמדים שפגשנו בעמדה.
תודות למטיילים על האוכל ועל זה שהורדתם לאורי את הרכב.
תודה לאורי שבזכותו באתי לתבור בשבת ותודה מיוחדת על תמונת ה3D שהכנת מהTRACK.
שירבו ימים כאלה....
