לקוח מפורום סיתוונית:
לוהט בחודש מאי !!
שבת באמצע חודש מאי. 09:00 אני מגיע לעמק, רוחות מזרחיות. הכוונה הראשונית שלי היא לעלות לעמדה בתבור, ממשיך לשרונה. מקווה לפגוש לפחות את הגלשנים שכל כך אוהבים את העמדה בשרונה.
שקט מאוד בעמדה בשרונה, שעת בוקר של יום שבת, מידי פעם נכנס משב תרמאלי לעמדה. מעל העמק במרחק, להק חסידות בסיבובים בתוך תרמיקה.
רק ציוצים של צפרים בעמדה, ששששקקקקט !
השדות בעמק כבר מזמן צהובים, בוקר כזה בהיר, מעט מאוד אינברסיה, ראות מצויינת אולי 40 ק"מ. מפיסגת החרמון עדיין מבצבצות רצועות לבנות של שאריות שלג שילך ויעלם בימים הקרובים.
שוב הערכת מצב, אני לבד בעמדה, חם מאוד כבר בשעה זו של הבקור, אני לבד. לא כדאי לצאת.
נכנס לרכב ויוצא לכיוון העמדה בתבור. הצבע הכחול עמוק של השמיים -- זו הערובה ליום טוב עם תנאי דאיה טובים.
אף עננה בשמיים.
10:15 מגיע לעמדה בתבור. החברה הרוסים כבר הקדימו. החיוך הכייפי של מיכאל מוסקוביץ עם ה- "שלום שימי" עושה לי טוב.
שני מרחפים מתכוננוים להמראה. אני לוקח את הסלע מתחת לעץ, בקבוק מי עדן ביד, וממתין.
אלכס קירילוב ממריא. מחזיק בקושי את גובה העמדה. לעתים יורד ואז שוב מצליח לטפס אך רק עד גובה העמדה. מחזיק 25 דקות ונוחת.
כל המשבים תרמאליים. אף לא סימן לרוח מערבית.
העמדה מתחילה להתמלא. אף אחד לא יוצא. חלש מאוד. פעילות של תרמיקות בחוץ מוציאה מספר דיות לאוויר. לא גבוה אולי 100 מעל עמדת ההמראה.
גיא רון מגיע.
מתיישבים מתחת לעץ ומשוחחים. הכל... על רחיפה, אגודה, רשות התעופה, סוגי מצנחים וכרגיל השיחה עם גיא תמיד, אבל תמיד מלאה התלהבות.
אורי חמו ואלעד סיני מגיעים. מתיישבים על ידנו. אלעד מחליט להיות חלוץ.
מתארגן להמראה. נירתם. קסדה על הראש וכל הציוד. מתייצב במרכז העמדה וממתין למשב יציאה.
כרגיל, כל מי שבעמדה ממתין יחד איתו.
חם , חם מאוד. לוהט. אף משב, גם לא כזה שיספיק ליציאה בקידמית.
גיא ואני מסכימים שהוא מתבשל. מחייכים.
אלעד מתעקש. ממתין בשמש הלוהטת וכל הציוד עליו.
בסוף מניף ויוצא, לאחר כ-20 דקות המתנה.
עולה יפה עם התרמיקה של היציאה. מטפס. החופה האדומה שלו - אלגרה - בולטת מעלינו בגובה 200 מעל העמדה. מחזיק יפה.
אני מחליט לנסות.
מסדר לעצמי יציאה בקידמית. לא מוכן להתבשל בהמתנה למשב.
מושך החוצה.
המוסטנג מגיב מייד. אני מתמהמה רבע שניה, וזה מספיק כדי לגמור את ההנפה.
החופה רצה מעלי ומתלבשת על השיח בקצה העמדה.
מני ואני מתאמצים לשחרר את המיתרים לבסוף לאחר 10 דקות אני רתום ושוב מנסה. הפעם אני משאיר לעצמי טווח ריצה.
מניף ויוצא בריצת אמוק החוצה. זרם אוויר בפנים. יושב בנוח. מתייצב מול העמדה בתוך תרמיקת היציאה שלי. עולה, מאבד, עולה ושוב מאבד.
החום הנפלט מההר למטה, משחרר בועות צרות וחזקות.
יוצא לכיוון הכפר. מצטרף לחופה בתוך טרמיקה. שנינו עולים. כיוון סיבוב שמאלי. לא מתאים לי. עוזב ויוצא לשדה. 400 מעל אני נכנס לסינק ונוחת.
מיכאל אוסף אותי בדבוריה.
עולים לעמדה.
לא מתייאש, מתכונן לעוד ניסיון. בינתיים המון מצנחים באוויר. גבהים של 1000 עד 1300 מטר. סטטיים. לא יוצאים . פשוט גבוה מעל התבור.
השעה 13:00 בערך.
גיא רון מנסה בקידמית.
הנובה רע - DHV 2 שלו, רצה קדימה. הוא מבטל.
אני שונא קידמיות - שומעים אותו מסנן מתחת לאף.
עוד ניסיון.
בסוף יוצא.
ויקטור ואני ביחד רתומים בעמדה ממתינים למשב יציאה.
מידי פעם, אני מביט לאחר מחפש את גיא.
הוא מעל הכפר. אולי גובה 200 מעל גובה העמדה.
אני עוזב אותו לשנייה, מביט שהחופה שלי מסודרת טוב להמראה.
שוב מסתובב לחפש את גיא.
לא רואה .
רגגגגגגגגגגעעעעעעע !!!!
בגובה 700-800 מעל הגגות של הכפר אני מזהה את גיא. המצנח שלו מפרפר, ויוצא מהפירפור עם קראבט ענקי, אולי 40 אחוז.
כל החלק הארי של הצד השמאלי מסובך בין המיתרים. לשנייה הוא שומר כיוון. ואז מתחילה הצלילה הספיראלית.
אני בטוח שהולך לצאת כאן רזרבי.
2 סיבובים בספיראלה. רחוק מאיתנו בגובה העמדה המצנח וגיא באופק אחד בסיבוב חד של צלילה ספיראלית. ויקטור אני וכל מי שבעמדה נאלמים דום.
פיות פעורים. לא מוציא הגה, עוקב אחרי הדראמה בהשתאות.
הזדקרות מלאה !
איבוד גובה מהיר מאוד -- אנכי.
500 מעל הגגות !
יציאה מההזדקורת -- לא טוב, עם כניסה לסיחרור.
המצנח מסבסב ללא שליטה עם ריצה קדימה בכל חצי סיבוב.
אני ראיתי עוד הזדקרות מלאה (מאוחר יותר יתעקש גיא שהוא לא ניסה עוד הזדקרות).
שוב פעם יציאה לסיחרור.
רזרבי-- מצפים לרזרבי -- לא יוצא רזרבי
300 מעל הגגות !!
מצנח רץ קדימה באלימות.
עוד ניסיון להחזיר את החופה למעטפת הטיסה,
150 מעל הגגות...
והמצנח חוזר לטיסה רגילה, עם חצי טיפ מקופל, חזרה למעטפת.
אנחת רווחה !
הכל חוזר לשיגרה, ליכאורה...
גיא יוצא לתרמיקה הראשונה שניקראת לדרכו ותוך 4 דקות הוא בחזרה ב-800 מעל דבוריה.
מרחיק ועולה מעל נצרת והרכס של איכסל.
אז רק אני מאבד קשר עיין איתו, מניף ויוצא לאוויר בעצמי.
לוהט בחודש מאי, לוהט מאוד.
מה אני מתעקש ?
עזוב - יהיו ימים טובים יותר.
500 מעל שדה הנחיתה של דבוריה ממש מעל תחנת הדלק, אני צולל בספיראלה ונוחת.
ממתין מתחת לעץ בכיכר המרכזית.
גיא ורן מגיחים.
עוצרים על ידי.
ראיתי הכל ! - אני אומר לו
מכאן עד לעמדה אנחנו מתנחים את כל מה שהיה מהצד שלו ומאין שאנו ראינו.
מסתבר שהכל החל בגלל גזירת רוח אלימה, משב חם מאוד ומשב קריר על ידו מייד לאחריו.
זה גורם לו לקריסה אסימטרית. הוא לא מספיק לרס בזמן , לדבריו, היה ניתן למנוע מלכתחילה את הקריסה, הוא פשוט לא היה מוכן.
מכאן ואילך כבר זה יוצא משליטה.
היציאה מהקריסה (לדברי רומן שראה את הכל מלמטה, זו היתה קריסה מלאה בהתחלה).
ובכן, היציאה מהקריסה היתה עם נידנוד חריף שגרם ל-40 אחוז מהכנף להסתבך בקראבט.
עוד מפי גיא - ניסיתי להתעסק עם הסטאבי כדי לשחרר את הקראבט..
ואני חושב - זה הזמן שבו לדעתי הוא הזניח את שמירת הכיוון וניכנס לצלילה הספיראלית החריפה.
למה לא הוצאת רזרבי, היית קרוב מאוד לנקודת אין חזור ?
גיא -בנסיון האחרון אמרתי לעצמי אם המצנח לא חוזר לטיסה, אני שולח רזרבי.
3 שניות נותרו לך עד לגגות של דבוריה
גיא - גם להוצא רזרבי מעל העיר, תמיד מסתיים על גג מלא אנטנות או תלוי על קווי חשמל.
אכן, אני מסכים.
השורה התחתונה של האירוע. קור רוח הירואי של גיא בטיפול בבעיה החמורה שניקלע אליה.
אין ספק שמבחן התוצאה מדבר בעד עצמו, ושיקול הדעת והפעולות היזומות של הזדקרות מלאה, הם אבן שואבת לכולנו ללמוד.
כל מי שהיה שם פלט את המילה - כל הכבוד !
יישר כח לגיא רון
שימי
ותגובה שלי:
לאחר ניתוח האירוע ביני לבין עצמי, שיחה עם צור גזית שהיה לידי באוויר (בערך 100 מטר ממני, לפחות אופקית, אנכית המרחק גדל מהר :-S) ושיחות עם ויקטור ושימי הנה הניתוח שלי ואחריו המסקנות:
קיבלתי גזירת רוח חריגה מאוד מעל דבוריה שגרמה לקיפול של עשרות אחוזים שכנף ימין, שמרתי כיוון אבל הכנף נפתחה לתוך מיתרי הA.
צלילה ספירלית מתחילה, אני מנסה לצאת ממנה, מצליח לרסן עם ברקס נגדי חזק (מאוד) ומנסה לשחרר את העניבה עם הסטאבי, בזמן זה כנראה שלחתי יותר מדי משקל גוף כדי להגיע לסטאבי וחזרתי לתוך הצלילה הספיראלית, כנראה שבאותו זמן ניסתי לתקן חזק שוב וזיקרתי ריגעית את כנף שמאל, בשלב הזה נדמה לי שאני בספין (אולי בגלל זה נדמה היה לשימי שביצעתי פעמיים קריסה מלאה).
ממשיך לשלוח יד לסטאבי אבל מבין שהעסק לא עובד, מתחיל לחשוב על רזרבי אבל אומר לעצמי, נסיון אחרון.... מבצע הזדקרות מלאה (כמו כפתור RESET למצנח), המצנח רץ אחורה מסמורטט, מחזיק שניה, שתיים, שלוש (וזה נראה כמו שעה), המצנח רץ מעל הראש, משחרר ידיים.... והמצנח חוזר לטוס, מסתכל למטה, בערך 150-200 מטר מעל המסגד של דבוריה, משחרר אנחת רווחה, מחפש תרמיקה וחוזר לטוס.
טיול מעל נצרת, הר הקפיצה, נחיתה בדבוריה, חומוס והביתה.
המסקנות שלי מהאירוע:
1. אני עדיין לא מכיר מספיק טוב את המצנח (טיסה חמישית עליו), הייתי צריך למנוע את הקריסה הראשונית.
2. שכתיקנתי את הצלילה הספיראלית הייתי צריך להזהר יותר בגישה לסטאבי.
3. לפחות למדתי משהו על המצנח שלי ועל התגובות שלי במצבים כאלו.
4. טוב שהיה לי בתודעה את הרזרבי (אפילו חיפשתי את הידית במבט לפני הזיקור).
5. להמיך לטוס אחרי אירוע - חיזוק חיובי.
טיסות נעימות, and don´t try this at home,
גיא רון
