פקק! (מי היה מאמין) בדרך לעמדה מנו מאיתנו להגיע בזמן. אחת עשרה ורבע אני למעלה. גבי ועמית הלל בדרך. משבים קלילים מצפון מזרח לפעמים קצת מדרום. קרירות של תחילת החורף. ראות בינונית...
אני עם יסמין, ידידה, פורש ובניסיון השני יוצא. טס צפונה שומר על גובה רכס. כרגיל בדרגות התרמיקות לא חלשות אבל ברוחב חצי כנף בערך. שמיניות חייבות להיות צמודות אחרת לא מרוויחים כלום. וגם סיבובים שלמים... בהטיה חריפה אחרת אתה מסתובב בסינק... או חצי בפנים חצי בחוץ... בשלב מסויים (אחרי מלחמה) מתברג למעלה 100 מעל העמדה, רואה את עמית וגבי פורשים ומחליט לנחות למעלה כדי שלא נסתבך עם שני רכבים למעלה ושלושה טייסים למטה... 25 דקות של מלחמה ונחיתה אחת ליד הרכב.
גבי יוצא, מאבד גובהה ונלחם חזק מתחת לרכס עד לשדה הנחיתה. עמית יוצא אחרון בקדמית. כבר אין אפילו משבון בעמדה. אני מתחיל להתקפל וכבר בטוח שהוא ינחת למטה. אחרי רבע שעה רואים אותו מעל גובה הרכס, עולה יפה (יחסית). ומגיע, אחר כבוד, לנחיתה יפה בעמדה...
