היום לפני שנה זכרון צרוב

[אדרי]

היום לפני שנה בדיוק 12.11.09
הלכנו לטוס ברוח מערבית
החברים סיפרו לנו על חזית שצריכה להיכנס ...זוכרים .. מה הם מבינים כולם באוויר ..מי יכול עלנו..
תן לטוס חבר נדבר אחרי הטיסה...
הגענו לעמדה בנתניה והיו המון מצנחים באוויר ..הנפה קלה ואנו באוויר.. והנה זה בא..
זוכר את דוד פרק ויורם רצים אלי וצועקים ,ושפת גוף מפוחדת שלהם על מה שעומד לקרא לי.
זוכר את יעלי טסה לידי לאחור ,זוכר את סחלבון עם הטיוסטר טס ומסמן בידיים S.S .
היתה מרחפת שעצרה לתדלק  וכולנו צועקים ורצים לכיוון .
זוכר חוויה של חוסר שליטה למרות שעמדתי על ה S.S ואני לא חודר את הרוח
זוכר את הכתם השחור בים שהצביע על מה עומד להתרחש ולא ידעתי לקרא את כוונתו.
ומאז הישתנו לנו החיים
כמה זמן עבר רק שנה כמה דברים עברו מאז כמה למדנו ואנחנו עוד לא למדנו כלום
כמה כאבנו את הכאב ועצרנו לחשוב אך המשכנו בדרכנו
זה הזמן לעצור ולחשוב איפה אנו יכולים למנוע את הארוע הבא וללמד את החברים שיש גם מחר
רגע של מחשבה לקראת סוף השבוע
אדרי

[גולדי]

היום, לפני שנה.

12 בנובמבר 2008. אפשר לומר שאני חוגגת שנה מאז קיבלתי את חיי במתנה.

אתמול היתה לי הארה. הבנתי מה גרם לי לעלות לאוויר באותו יום. איך יכולתי להיות כל כך טיפשה??? זה הטריף את דעתי, ופתאום - אולי יש לי הסבר:

אתמול בבוקר, אחרי כמעט שבועיים שלא טסתי (!!!), דיברתי עם חבר בבוקר ובכיתי. באמת בכיתי. היה בוקר קשה עם הבן הצעיר, והרגשתי שאני צריכה את ספת הפסיכולוג שלי: "אני חייבת חופה מעל הראש" בכיתי.

כל אותו היום (בין לבין) התעסקתי בענייני מפגש הבנות ברחיפה. טלפונים, רשימות, מיילים למרחפות, ועוד מייל לענת, ועוד שיחה עם ענת - פתאום בדרך הביתה זה היכה בי: זו בדיוק אני, לפני שנה - מכינה את אירוע הבטיחות בשערי תקוה. אירוע שאותו פיספסתי בגלל התאונה.

זו בדיוק ההתעסקות הטרלהלהלית הזו בכל המסביב של הרחיפה (כי אני לא יכולה להיות עכשיו באוויר...)
ואותו הגורם לחר--- הטיסה הגואה. לרצות כל כך להיות באוויר. לרצות קצת יותר מידי.

אין חכם כבעל ניסיון. הציוד נשאר היום בבית.

שמרו על עצמכם בעונה הזו, ובכלל.

[אדרי]

יעלי
את באה לטוס ?
 

[גולדי]

לא יכולה להגיע. נגמר לי הדלק. 

ותודה שזכרת את יום ההולדת השני שלי. 

[אדרי]

יעלי באהבה גדולה

יום הולדת
אדרי