סיפור היום הראשוןטוב, אז הנה הסיפור של הטיול שלי למרשל בקליפורניה
לפני שלושה שבועות התחיל קשר ביני ובין אליעד זקס דרך הפורום הזה, קשר שהתחיל בשיחת טלפון שגלשה לארוחת ערב שישי
בבית משפחת זקס, רחיפה משותפת בפסיפיקה, כמו גם טיול בסאן פרנסיסקו,
לאורך כל הדרך סיפר לי אליעד מנפלאות אתרי הרחיפה שבקליפורניה, כשבראשם אתר מרשל בסאן ברננדינו,
הצעתי לאליעד להצטרף אלי לנסיעה ללוס אנג'לס ולרחף במרשל, לי היה תירוץ מושלם, הייתי צריך לבקר את אחותי שגרה
שם, אליעד חשב על זה קצת ואחרי יום חזר אלי שהרעיון נראה לו ושהוא מצטרף, גם לו יש חברים לבקר.
תיכננו את המסלול ואת מקומות הרחיפה האפשריים לאורך הדרך ללוס אנג'לס, בסוף סגרנו על מרשל, עקב הזמן הקצר
והקצוב שעמד לפנינו,
הנסיעה לעבר לוס אנג'לס עברה חלק ומהר, חמש שעות של נסיעה דרך השיממון בין סאן פרנסיסקו ללוס אנג'לס דרך כביש מספר 5, שמענו הרבה שירים, הרבה סיפורים, והדרך באמת עברה מהר להפליא, בלוס אנג'לס נפרדנו כל אחד לדרכו (אני לאחותי, אליעד לביקור חברים) וקבענו להפגש במרשל ב 16:00,
הגעתי אל אחותי, חיבוקים ונשיקות ועלינו על הרכב לכיוון מרשל, הכל היה טוב ויפה הבעיה היתה שלתנועת הרכבים בלוס אנג'לס יש את המומנטום שלה, ומצאנו את עצמנו משייטים לנו ב 10 קמ"ש על הכביש המהיר, הגענו למרשל ב16:50 אליעד ומשה (מויז) חברו כבר עמדו וחיכו לנו עם קוצים בטוסיק, מסתבר שהתנאים עמדו להסתיים ואליעד ומשה חיכו לנו וראו איך יש חגיגה באויר מעליהם של איזה 15 מצנחים וגלשנים,
[attachthumb=#]
העברתי מהר את המצנח למשה לאוטו, והתחלנו בעליה הגדולה לעבר עמדת ההמראה במרשל
כמה מילים על אתר מרשל, אתר מרשל נמצא בסאן ברננדינו מזרחית ללוס אנג'לס, בערך כשעה וחצי נסיעה ממרכז העיר (כמובן ללא תנועה) האתר נמצא בצמוד לרכס CRESTLINE וגובהו 1000 מטר מעל לפני הים וכ 650 מטר מעל עמדת הנחיתה, מרשל נמצא על רכס ארוך ובכללי מזכיר את רכס הר הארי אבל הרבה יותר ארוך ובהרבה מקומות הרבה יותר גבוהה, הנסיעה מאתר הנחיתה לאתר ההמראה אורכת כ 30 דקות, שעות פעילות האתר לרוב הם ב 15:00 ומעלה בעיקר בגלל החיטחוטים הרבים עקב תרמיקות חזקות מאוד שמשתחררות במשך היום, לעת ערב יש מין סוג של אפקט הכנרת ועילוי שקט נמצא בכל סביבת הרכס, "אוויר דבש" - לטעמי מזכיר את זכרון יעקב מהבחינה הזאת.
חזרה לנסיעה למעלה, פגשנו בדרך את מרסלו חבר ותיק של אליעד עוד מהתקופה שהיה מדריך מצנחי רחיפה באזור מרשל ואשר העביר את שמן הרכב שלו לשמן טיבעי ממוחזר, ובאמת מרכבו נדף ריח חזק של שמן טוגנים ממקדונלד
,
הגענו לאתר הרחיפה ואני ירדתי מהרכב להתפעל מהנוף, זה היה עוצר נשימה, כל לוס אנג'לס פרוסה מתחתינו, רכס הרים מסביבנו, נשרים באויר ביחד עם 10 מצנחים והאויר נראה חלק, ללא חיטחוטים מיוחדים, מהירנו לרכב הוצאנו ציוד ולאחר כ 10 דקות כבר היינו מוכנים להמראה.
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
בד"ח זריז, בדיקה של הרוח (שכבר היתה די חלשה) והנפה אחת, המצנח מעלי ואני מסתובב ורץ במורד העמדה כשאני משאיר עקבות בדשא הירוק, נכנס לתוך הרתמה מתיישב ותופס עלוי קטן מעל לעמדה, מבצע רכס ומתיישב להסתכל על הנוף, פשוט קשה לתאר את זה והתמונות מן הסתם יתקשו להעביר את התחושה, אבל הצבעים, הגובה, הנוף, ויתר המצנחים היו פשוט שילוב מקסים.
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
הרוח היתה חלשה והעילוי כבר לא מי יודע מה חזק, אני משה ואליעד נאבקים להצליח לעלות מעל עמדת ההמראה אבל זה קשה, אני מצליח פעמיים לעלות מעל העמדה וישר אני מוצא את עצמי בסייקל שאחריו אני מתחתיה, ממשיך לגרד כך עוד כ 40 דקות באותו גובה אבל ללא יוכלת לעלות מעל עמדת ההמראה, אני נוטש לאזור עמדת הנחיתה, טיסה בניחותה תוך כדי שאני מצלם מעט,
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
נחיתה רכה במרכז העיגול הירוק של עמדת הנחיתה ואני פשוט מתפעל מהמקום הזה עמדת נחיתה ירוקה לחלוטין, דשא סמיך ורך שפשוט בא לך להתגלגל עליו, עשרה אנשים יושבים להם ומדברים רק על מצנחים, כמה מצנחים עוד פרוסים על הדשא לאחר נחיתה, כמה טייסים מבצעים אימוני הנפות בצד המערבי של העמדה וכמה גלשנים מתחילים את שלב הפירוק, תוך כדי כך אני רואה גלשן מגיע לנחיתה, אבל הטייס בכלל יושב הפוך על הגלשן, שניה אחרי זה הוא מסתובב תוך כדי טיסה ותופס שוב את הבר התחתון, ושוב פעם, הפעם תוך כדי שהגלשן מסבסב לימין, אחרי כן
הוא טס ללא ידיים בכלל וכ 10 מטר לקראת הנחיתה הוא שם את הרגליים שלו על הבר, בנחיתה ברגע הפלייר עצמו הוא הוריד את הרגליים בתיזמון מושלם ונחת נחיתה מושלמת - מסתבר שזו ההצגה היומית כאן והבחור נחת אפילו פעם אחת בתוך סלון של בית שנמצא בתחילת עמדת ההמראה, תארו לכם את המשפחה של אותו בית שפתאום נחת להם אורח בסלון "תרתי משמע"
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
לאחר הרבה דיבורים קיפול המצנח וסיפורי חוויות אנחנו נפרדים ומתכוונים להגיע למחרת למרשל הרבה יותר מוקדם
היום השני,
לשמחתי הרבה התנועה על הכבישים היתה דלילה בהרבה מהיום הקודם כך שמצאתי את עצמי ואת נועה האחינית שלי במרשל בשעה 14:00, נועה באה בתקוה לרחף בטנדם עם אליעד, בתקווה שיהיו תנאים,
אליעד ומשה כבר נמצאים במקום, אנחנו מתארגנים עם עוד 3 בחורים שנראים שני טיפות מים כמו חברי להקת ZZ TOP האגדתית, אנחנו עולים לעמדת ההמראה וכבר יש 5 מצנחים גבוהה מעל לעמדה מסתובבים בתרמיקות, המצנחים מתנדנדים מדי פעם, וקשה להחליט אם זה מחוטחט או חזק או שלא
אנחנו מתארגנים להמראה, משה יוצא ראשון והוא כבר מתחיל לעלות והוא מעל לעמדה, אני רתום ומחכה לתחילת המשב, מבט אל שק הרוח ואני מרגיש שזה מגיע, אני מניף ויוצא ישר לתוך תרמיקה, קיפול טיפ שנפתח בזריזות מבשר את בואה של עוד תרמיקה, התרמיקות התחילו לבוא בצרורות כשכל פעם אני בולם בחזקה את המצנח, בכניסה לתרמיקה המצנח נבלם ממש בחזקה אבל בהמשך התרמיקה העילוי עומד על +3 בממוצע, לעיתים המצנח מסבסב לבד ואני צריך לבלום אותו מלעשות ככל העולה על רוחו, אני מצליח להגיע ל 1600 מטר, וכך אני משחק בין 1400 ל 1600 כאשר כל פעם מגיעה תרמיקה ושוב המשחק הזה עם המצנח שמאיט ואני בולם, נידנודים, קפיצות, ונפילות מוזרות, החלטתי שאולי רחוק מההר יהיה פחות אלים כי התרמיקות לא יאיצו על צלע ההר, כמובן שלא יכולתי לצלם בשלב הזה, אי אפשר היה לעזוב ידיים, המלחמה היתה בעיצומה!
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
יצאתי לעבר שדה הנחיתה תוך שכל 2 דקות לערך אני עובר תרמיקות אלימות, אני מחליט לחצות אותם ולא להתפתות ולהסתובב עליהם, קודם שנהיה מעל שדה הנחיתה אני חושב לעצמי, אני מגיע מעל שדה הנחיתה ובאמת קצת יותר רגוע, התרמיקות ממשיכות להגיע אבל בפחות עצבנות, אני מתפתה ועולה שוב ל 1600 מטר, ונשאר שם עוד כחצי שעה כשאני כל הזמן שומר את המצנח מעל לראש, מדי פעם מצלם איזו תמונה, אבל זה היה די קשה בהתחשב בתנאים
לאחר כחצי שעה החלטתי להפסיק להסתובב ולהתחיל להנמיך, אבל זה היה ממש קשה, ווינג אוברז פשוט לא עשו את זה, כל ווינג אובר שני הסתיים באיזו תרמיקה שהעלת אותי חזרה ל 1400 מטר, כל פעם גלשתי ל 1100 ונכנסת תרמיקה רחבה שמחזירה אותי ל 1400 מטר, וחוזר חלילה, אני מתרחק מעל שדה הנחיתה מוצא מאגר מיים קטן ומעליו כמובן יש סינק, אני מסתובב בסינק ומאבד גובה ל 600 מטר, אני חוזר לעמדת ההמראה ושוב אני ב 1000 מטר, הבנתי את העניין וחזרתי עליו עד שהייתי בגובה 200 מעל שדה הנחיתה ואז חזרתי לשדה, עדיין היה קשה לרדת, עוד ווינגים איבדתי גובה ונחיתה מושלמת בעיגול הדשא
קיפלתי את המצנח תוך שאני פוגש שני ישראלים שמרחפים, שגיא וצביקה, אנחנו מדברים ובנתיים ליעד שנחת למעלה ממריא עם נועה בטנדם, הם טסים כ 40 דקות באוויר דבש, עד לנחיתה
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
[attachthumb=#]
יום פשוט מושלם, טיסה של 90 דקות בגובה עצום עם תרמיקות בריאות להפליא, פסטורליות על הדשא במרשל, זולה ענקית בצל, פשוט גדול
עכשיו אני כבר בבית בסאן חוזה מחכה לטיסה הבאה - אולי בפסיפיקה, ואם לא אז בשבוע הבא בארסוף!
אמיר
התמונות הודות לצילומים של אליעד, ניצה, נועה, אמיר ומשה - כל התמונות בגלרית רוח הקודש בקרוב,
והמון המון תודה ל
אליעד זקס על העזרה, ההכוונה, וממש על הכל, בלעדיו זה בטוח לא היה יוצא אל הפועל!
