המתנה שקיבלתי היום, ערב ראש השנה תש"ע, היא "הקרוס הראשון שלי".
כך זה היה:
זה התחיל ב-9:30, יצאתי מהבית של ההורים מכפר תבור, בראש רצות לי אותן מחשבות שנמצאות שם כבר שבוע: "זהו, אני מוכן לקרוס".
אחרי לא מעט אימונים במבוא חמה וברכס מאז שהתחילו הרוחות המערביות אי שם בחודש אפריל, אני מוכן.
בעמדה בתבור יש כבר לא מעט מרחפים, מחכים לתנאים...
אחרי המתנה של 3/4 שעה אני ממריא. המראה טובה עם תזמון מצוין לתוך תרמיקה.
אני יוצא לכיוון דרום ומתחיל לטפס, הואריו ממש שמח, יש עילוי של 3+.
בגובה 700 מטרים מעפ"י אני מוצא את עצמי מסתובב ביחד עם מצנח כתום שכתוב עליו Artik 2 בתוך תרמיקה תוך שאני מקפיד להסתובב באותו כיוון כמו שאר המצנחים,
ואז אני מביט על הואריו ורואה שאני בגובה 1100 מטרים – מגניב!
הנה כפר תבור, המקום שבו גדלתי - אני שוטף את העיניים, כך נראה הכפר מלמעלה...
פעם, בתור ילד, בתחילת שנות ה-90 אני הסתכלתי בפליאה אל השמים וראיתי מעל התבור מצנחים צבעוניים. אם מישהו מהותיקים בענף זוכר קבוצה של ילדים קטנים רצים לעברו לאחר הנחיתה בשדות של כפר תבור... אז אני הייתי שם!
ברגעים אלו אני מודה לשימי שהדריך אותי. זה מה שהוא אמר לחניכים שנתקפו באופוריה במהלך הטיסה: "את האופוריה תשאירו לרגע שאחרי הנחיתה, באוויר חייבים להישאר חדים", אז אני נשאר חד למרות הנוף היפה שמסביב ומתכנן בראש את המשך הטיסה:
היום יש עננות של 6/8, בקשר אני שומע מרחפים שמדווחים שהם בתוך ענן והם לא רואים כלום.
אני רוצה להיכנס לתוך הענן, זה נראה לי מסוכן. אני מכוון לעבר שרונה ובוחר נתיב עם פחות עננים.
בדרך, מעל כפר קמה אני מרגיש שאני "נשאב" בעילוי של 6+, מסתכל למעלה, הענן לא נראה כל כך מאיים אבל אני בורח ממנו.
אחרי שעברתי את יבנאל, הבנתי שאני לא עובר את אלומות וחשבתי לעצמי: "בפעם הבאה, אגיע לצמח".
הנחיתה שלי הייתה טובה, כ-200 מטרים מצומת אלומות – חיוך גדול על הפנים.
זוהי המתנה שקיבלתי לראש השנה.
שתהיה לכולנו שנה טובה!
