תקציר המקרה:
יום שישי 11:00
רוח דרום מערבית 35-15 קמ"ש (גם הפרש משבים של 20 קמ"ש וגם מעל המגבלות).
מרחף ניסה להניף בעזרת עיגון, כאן אולי יש מקום לציין שהמעגן שוקל בערך חצי מהמניף.
משב דרומי ומאוד חזק (נראה לי בסביבות ה40 קמ"ש, לא מדדתי אבל בטוח היה חזק יותר מהקודמים שנמדדו) נכנם לעמדה בדיוק ברגע ההנפה והעיף את השניים צפונה לאורך העמדה לכיוון הכביש ישר על צופים שעמדו בכניסה מהכביש לעמדה ("החינה של ויקטור")ופגעו ברגליה של אישה עם תינוק על הידיים והפילו אותה, האישה הצליחה באינסטינקט אימהי להסתובב שהתינוק לא יפגע ונפלה על הגב. המצנח נעצר על העץ שלפני הכביש ("העץ של אילן"). הוזמן אמבולנס שבדק את האישה במקום ושחרר אותה ללא פינוי לבית חולים.
הייתי רוצה גם לציין שאחרי המקרה ולמרות מדידות הרוח היו מרחפים שעוד חשבו שאפשר להמריא (ורק בלחץ חברתי מסיבי לא המריאו).
כנראה שכבר הרבה זמן לא היה לנו פצוע קשה בתבור (למרות שבמהלך השנים היו הרבה מאוד פציעות המראה בתבור וחלקן קשות מאוד) כי אחרת אני לא יכול להבין איך אנשים עוד לא הבינו שזה לא רק עניין של יכולת אישית, לתבור יש נטייה ל"הפתעות" בהמראה ובמיוחד בתנאים גבוליים, מי שחושב שאם הוא מדד את זמן ההפרש בין משבים ולפי זה הוא יכול לקבוע כמה זמן יעבור עד המשב הבא ולהניף במרווח הזמן הזה פשוט לא מכיר את התבור או ידע מינימלי במטאורולוגיה.
די מדאיג אותי כמות המרחפים שלגמרי לא מבינים מתי התנאים עברו את הגבול של "המראה בטוחה". ולא זה לא עניין של "חרמנות" זה עניין של חוסר הבנה נטו, אם אנשים קוראים לחור של 30 שניות או שתי דקות בין שני משבים "סייקל נמוך" הם כנראה לא יודעים לא מה זה סייקל ולא מה זה הפרש משבים.
