היום בסביבות השעה 9:40 אני מוציא ראשי החוצה מהבית ורואה יום נפלא בחוץ, אני מתקשר למענה הקולי של משה גרד ואני שומע שמשה מחפש מישהו לצאת איתו, מיד הרמתי אליו טלפון, התארגנות מהירה ואנו נפגשים בתחנת הדלק בשעה 10:30 , לא בטוחים לגבי התנאים, עולים לעמדה הרוח מערבית 15 קמש, מתארגנים ויוצאים, משה, צור ואני. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי למטה בנחיתה.
אני מביט למעלה ורואה את שני חברי מטפסים בגבהים של 900 ומעלה, אני מחליט לתפוס טרמפ למעלה, ואכן תוך זמן קצר שוב בעמדה, התנאים עדיין מצויינים, אני פורס, ממריא והפעם זה הגיע ובגדול. שומר על איזור העמדה וברגע ששמעתי את הווריו מתחיל לצפצף בקולי קולות התחלתי לחפש אותה... והיא הייתה שם ובגדול. פעם ראשונה אני מרגיש מה זה טרמיקה אמיתית. אני ננעל עליה והווירו לא מפסיק לצפצף, עולה ועולה - 700 - 800- 900- 1000 אני כולי נפעם מיופי הבריאה, מהנוף עוצר הנשימה, ארץ ישראל במלוא הדרה. חשבתי נו עכשיו רק קרוס חסר... אבל לא, החלטתי מספיק, את הדבר המדהים הזה עוד צריך להמשיך, לתת לזה טעם של עוד, אני לבד לא יוצא לשום קרוס. משה שנחת כבר ממתין לי בסבלנות עד אין קץ, אני מודיע לו שאני בדרך לחממות מאחורי התחנה, אך כל תזוזה שלי לכיוון - מכניסה אותי לעוד טרמיקה, טרמיקות בכל מקום, בקיצור לאבד את כל הגובה הזה בשמיים כל כך מזמינים, זה קשה וחבל.
כאשר סוף סוף ירדתי למטה ליד הגי'פ שחיכה לי בשדה, צעקתי בקול וואו........ הפעם זה היה אמיתי, פעם ראשונה אני מבין מה הכוונה: "שמיים מיליון דולר" - כל פינה בשמים הייתה עם דולרים ;
אז יאלה להתראות ונפגש בעננים... תודה רבה למשה גרד ידידי.
אני אגיד לכם את האמת עדיין לא נרגעתי אני כולי נפעם, זה היה פשוט מדהים...
ביי
מנדי
