אילן, אני מרגיש בדיוק כמוך. גם לדעתי זהו היום הקדוש ביותר.
מבחינתי זהו יום של חשבון נפש- האם אנחנו שסיימנו את הצבא וזכינו לטייל בעולם, ללמוד ולהקים משפחה, אכן ראויים לקורבן של החברים שנשארו עוד נערים.
תמיד ביום הזכרון נפגשים כל החבר'ה מהשכבה ליד הקבר של חברינו רונן חיון ז"ל שנהרג כשהיה טנקיסט בלבנון, כשלידו קבור חבר נוסף, שיקו סבן ז"ל, שנהרג באסון המסוקים ועוד כמה חבר'ה נהדרים שהכרתי רק הכרות שטחית.