אז חגגתם בהר הקפיצה!
יופי! וכל הכבוד ליזמים ולמבצעים על הקמת העמדה.
אכן טיסה מופלאה לתשובה, אך גם חסרת אחריות.
למי שלא ידוע, האיסור הוותיק של השלטונות על מעבר צפונית לקו עכו צפת שריר וקיים!
אנחנו גם נהנינו. הייתה זו פתיחה חגיגית ביותר של עונת הדאייה בהר הארי.
ההתלבטויות שליוו אותנו לאורך כביש וואדי עארה התפוגגו למראה האינברסיה הנמוכה כשראינו את עמק יזרעאל בירידה האחרונה לצומת מגידו. נפגשנו עם רוני ועופר בצומת התענ"ך ובחרנו להמשיך להר הארי.
רוב החברה עלו להר הקפיצה. מיקי הוכשטטר כבר בדרך לעמדת ההמראה בהר הארי. אחרי חצי שעה הוא בעמדה ומדווח "רוח על האף". לוחץ גז בעליות לבית ג'אן. בעמדה רק 2 רכבים חונים ואחד מהם של מיקי. חופה כתומה ממריאה ולא שוקעת. העמדה כמעט ריקה. התארגנות מסודרת וסיוע בהחלפת הסוללות לוואריו של זיוה. מניף לבדיקה ומוריד. הכול תקין. מרים פעם נוספת במיצוס ישר כשהמשב הנאה של התרמיקה הנכנסת מעלה אותי 3 מ' מעל לעמדה. גולש החוצה ועולה.
אחרי טיולים באזור בגבהים חלומיים של 1700 - 1500 והתלבטות בין האם לקחת כוון לכנרת לפנות כרגיל דרך הרכס לדיר אל אסאד, הבנתי שלמעלה כמעט ואין רוח ובחרתי לשים פעמיי לכמון. קובי רבנו תמיד אומר לי שכשאין רוח, כדאי לבחור בדברים לא שגרתיים. 19 מעלות בחוץ והאוויר נעים, נעים. כרמיאל בירת בקעת הכרם מרשימה בגודלה. עברתי את הכביש ב-1400 ומשם סינק חזק שלא פסק. שותה מצינורית ה"קאמלבק" ומרגיע את עצמי. תישאר שליו. שדה הנחיתה קרוב וכבר הייתה טיסה נאה של כשעה. ב- 800 זוג שקנאים אציליים רוקד סלאו צמוד בתרמיקה 200 מ' מערבית אליי. הם נשארים אדישים לחברתי וממשיכים בריקוד הלבן שלהם, אבל עוזרים לי לשקם גובה. ב- 1600 נפרדתי מהם והתיישרתי לכמון. הגעתי 200 מ' מעל לעמדת ההמראה שם. לא מזהה שום סימני בנייה שם. עוד תרמיקה ואני מתחיל לעלות. ב-1800 התיישרתי לדיר חנא עם ספיד סיסטם (SS). כל העמק מלא בעשן המיתמר מהמדורות המכלות את שאריות ענפי הזית והעלים מהמסיק, עשן המראה היטב את כיוון הרוח ועוצמתה על הקרקע. הכיוונים שונים ב-90 מעלות מאזור לאזור. הרוח חלשה. היום תרמלי ביותר. 800 מ' מעל מרכז הכפר לוקח מזרחה בכיכר הראשונה ומאתר את הבית של סאבר בצד שמאל במעלה הרחוב. המרצדס לא בחנייה. ממשיך דרומה לכוון כרם הזיתים המשפחתי. חוצה את הכביש היורד לצלמון ומגיע כ-400 מ' מעל לכרם. רואה את אנשים עובדים ואת משטחי הפלסטיק הצבעוניים הפרושים בין העצים הננקפים, אך המרצדס הכהה לא שם. פונה מזרחה לנחיתה בשטח הפתוח המוכר לי מנחיתות קודמות. לוגם מים ומרטיב שפתיים. כבר יצא לי להגיע לשם מהר הארי לבקר אותו מוסק בכרם המשפחתי עם ההורים והאחים. מאז החל לעוף איתנו במצנחים, השתתפותו במסיק נעשית, לדברי אביו, באי חשק גדול כשעיניו נשואות לשמיים. טוב, מספיק. די. יופי של טיסה. ארד לבקר אותם שוב בכרם. טעם החביתה והעגבניות בשמן הזית שטיגנה אימו בשנה שעברה עם התבלין המיוחד שלה, עולה בפי. לפי ה- GPS הרוח בגובה שלי צ'.מז' ואני מתיישר עם פנים מזרחה אל מול רמה של עזאם עזאם. אגם צלמון מדהים ביופיו הכחול חזק. מסתובב מעל לשדה להנמכה. לפתע, עולה באפי הניחוח של זרדי הזית הנשרפים. לא ראיתי שום עשן מדורה ולא ברור לי מהיכן הגיע הריח. המשכתי ישר והוואריו הגביר את מנגינתו. התחלתי פנייה ימינה ומשם רק עליתי עם הניחוח באפי ועם נעימת הוואריו שלוותה אותי עד ל- 2000 מ'. הכול נראה קרוב. עילבון כמעט מתחת לרגליים. בקעת בית נטופה נראית כשטיח מצויר והכביש המוביל לצומת גולני קצר באופן מפליא. לוקח כיוון לעילבון. עובר גבוה מעל בית הבד המקומי. טור מכוניות ממתין בפתח והשקים הלבנים עם הזיתים שנקטפו מקובצים בערימות, ממתינים לתורם.
עובר את עילבון ב-1200 ופונה ימינה לכוון הכביש לצומת גולני. עוד תרמיקה עדינה ורחבה. הפעם אני מסתובב באיטיות ונהנה מהנוף. היא רחבה ואני מכבה את טון הצפצוף של העלייה ועוצם עיניים להתרכז כולי לשמיעת אייושת התרמיקה הפועמת כמפוח קטן. פוקח עיניים. 1400 מ' והנוף מסנוור עיניים. הארבל מדהים ביופיו. גווניו הכהים של הצל שבתוך המצוק ניגודיים בקיצוניות גמורה לחלקו העליון המואר בשמש היורדת שצובעת את בתי קרני חיטין בצהוב לבן. השדות החרושים שהגשמים רעננו זה עתה מודגשים בצבעם החום ההולך ומאדים מרגע לרגע.
טבריה עילית ומגדל המים בולטים כקוביות לגו שפוזרו בארגז חול. רמת הגולן בוהקת באור לבן צהבהב. הכנרת פרושה במלוא הדרה. אין רוח כלל והיא חלקה כמראה ענקית. כל רמת הגולן משתקפת בה במהופך. עמק הירדן נראה במלוא הדרו עם גווניו הירוקים. צמח נראית בבירור.
הים התיכון בוהק במערב. נעים, לא מסנוור. האזור אל מול חדרה מאדים ונראה כערימת גחלים ענקית כשבמרכזה שלושת הארובות של אורות רבין.
1500 ואני ממשיך לעלות. מרחיב את הסיבוב והאיוושה עדיין איתי. 1600. 1700. ו- 1800. השדות מאדימים. כבר 14:30 וואו! כבר 3 שעות באוויר. לא התקשרתי הביתה. אשתי בטח דואגת. קורא בקשר לזיווה, אך אין מענה. רכס הגליל העליון נראה רחוק והר הארי קטן. גשר וואדי אכברה שמתחת לצפת נראה בבירור. הר הכמון נראה נמוך כגבעה. 1900 והתרמיקה נדמה. מחזיר את השמע בוואריו. לוחץ על מדרגת ה-SS. מזהה את תחנת הדלק שבדרך לגולני ובוחר לטוס לכיוונה. יש שם שדה נחיתה מרווח ובתחנה מסעדה מקומית לא רעה. מימיני פרושה בקעת בית נטופה בשלל הצורות ההנדסיות של השדות שבה. גווניהם השונים בולטים בניגודיות שלהם הנעה בין החום והירוק שבהם. האוויר שקט ורגוע. אין כלום. שקט מוחלט.
רעש טרטורו של מנוע מטוס מחדד אותי ואני פונה ימינה לסריקה ומזהה מטוס קל כ-400 מ' מתחתי ומדרום. לא מסוכן, אך ברור לי שהוא לא רואה אותי בכלל.
כלום לא קורה באוויר ואני ממשיך לצוף ומתקרב לתחנה. סינק בריא ואני שובר שמאלה 90 מעלות ומוסיף לחץ ב- SS. צג ה-GPS נאלם, זהו נגמרו הסוללות. הנטענות הללו לא מחזיקות מעמד. אחפש יותר עמידות. עשן שריפה מהשדות שממערב לכדורי מציין ד' מזרחית קלה. הרעש המבאס של הסינק פוסק והשקיעה חוזרת לטבעית. מרפה את הלחץ ממדרגת ה-SS ובדיוק באותו הזמן אני מרגיש את המשיכה מלפניי ומהירות הטיסה מואצת. יש תרמיקה לפנים, זה ברור והנה אני פוגש אותה. המשיכה המוכרת וההתרוממות של צד שמאל מביאים אותי להסתובב אליה שמאלה ואני מוצא את עצמי שוב במעלית הנהדרת של הטבע. 3 דורסים שגוון כנפיהם חום בהיר ונראים לי כעיטים מסתובבים באיטיות כ-20 מטר מסביבי במעגל גדול משלי ולא מנידים בכנפיהם. מידי פעם מסיטים ראש אליי ובוהים בי קצרות באדישות ושומרים על מיקומם במרכז העילוי. מקורם מעוקל וצהבהב. עולה איתם ל-1700 ומכאן הדרך לצומת גולני פתוחה. ה"קאמלבק" כמעט ריק ולגימות המים נעשות במשורה. מנסה לרדת לגולני עם אוזניים מקופלות ולא מצליח במיוחד. 1200 ואני לוחץ SS. 1- בקושי. מתחיל להסתובב עם כל הנ"ל וזה בקושי יורד. מפרקי האצבעות כואבים מהלחץ ומהקור ואני מוותר על קיפול האוזניים ושוב עולה. כבר אחרי 3 אחה"צ. 20 מעלות בחיווי שבוואריו והשמש יורדת נמוך במערב. שומע את גונן גל בקשר עם יורם אגמון. קורא לו והוא עונה לי מייד. הוא נמצא בתחנת הדלק בדבוריה, נענה לבקשתי ומתקשר הביתה להרגיע וחוזר ומדווח שהעביר המידע. תודה לך איש יקר. עכשיו יכול להמשיך בשלווה. משחררSS ומתחיל שוב לעלות לאט. יורם שהמריא בהר הקפיצה נמצא מערבית לגומת גולני, אך אינני מזהה אותו. הוא ב-800 ואני ב-1400. התרמיקה נעלמה לי ואני ממשיך הלאה דרומה ומתקרב לכדורי. שוב האוויר רגוע לחלוטין והגלישה היא במפות ממטר לשנייה. אני מסמן לי שדה טוב לנחיתה לפני כדורי. 1100 ואין כלום. ממשיך לגלוש והצל של התבור ושל העצים שבצידי הכבישים מתארך למידות שאינן מוכרות לי מהאוויר. היום מתחיל להיגמר. מגיע לשדה שבחרתי. 3 S- ים ונוחת אל ריח ניחוחה של האדמה החרושה והאקליפטוסים שליצידה.
סה"כ 4 שעות ו-5 דקות עם גובה מכסימלי של 2007 מטרים ועם חוויה בלתי נשכחת. פנטסטי, פשוט פנטסטי.
אמנון
