פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח

[ניר ארואסטי]

חחחחחחחחחחחחחחחחח

[kobliner]

 קשב ולמידה

מקום שאתה מביט אליו - שם תגיע

אתה מרוכז בענן שמעליך, זרם ריח פרחים עולה באפך עם הטרמיקה הנושאת אותך ואת המצנח למעלה. אז בזוית העין מסתכל למטה רואה שדה נחיתה וכמו מגנט מתמגנט למקום אחרי כך אתה חג מעל שדה זה, מחפש את המקום הנכון לנחיתה.

- תמיד שאתה קובע מגובה רב שדה נחיתה, לא תרחיק ממנו.
- תמיד שיש עץ אחד בשדה הנחיתה הוא מלא קרעי מצנחים.

[אדרי]

אין תנאים בארץ האש :

במהלך השרות בחייל האוויר טסתי עם מסוקים שונים .  
שנים טסתי מעל נתניה וראיתי בימי הקיץ  את צביעת השמיים במצנחי רחיפה שטסים באצילות על קו החוף של נתניה וארסוף .
כל מה שזכור לי זה דיווח  בקשר פנים" שעה 2 מצנחים טפס לגובה "ודיווח לבקר על מצנחים בנתניה לאורך קו החוף מדברים בתא על המשוגעים שטסים על חתיכת בד וחותים ובלי מנוע רחמנא לצילן  בזה הסתיים הקשר .שלי ומצנחי רחיפה.
אני יוצא למסע  לחופש לאחר שחרורי מצה"ל לאחר 26 שנים בחייל האוויר לדרום אמריקה , במהלך טראק בארגנטינה אני פוגש חבורה של 4 אנשים שסחבו מוצ'ילות מעט מוזרות .
הם טיפסו במיומנות צחקו ושרו שירים בארגנטינאית עצרנו בנקודת המנוחה ושם התוודעתי למנצח רחיפה בצורה מוחשית וסיפרו שהם יורדים בגלישה עם המצנחים לנקודה שאני יגיע אליה רק מחר.
צפינו בהמראות שלהם מנקודת בתצפית הגבוהה בהר ווינשטר בברילוצה וראינו איך הם גולשים להם באצילות לנקודת הנחיתה ובדרך הביתה אנחנו פרסנו שקי שינה ופתחנו שימורים ליל שימורים קר ,וגשום .
כאשר הגעתי פרו הגעתי ללימה ושם מייד ניגשתי ל"חורחה " המדריך בבית ספר הפרואני וטסתי לראשונה בתאנדאם מעל לימה (רק מי שטס שם רכס מבין את החוויה ) .רכס ארוך וגבוהה ים סוער ,טיילת ארוכה שלא נגמרת במירה פלורנס היפיפייה
כאשר נשאלתי איפה אני עושה את הקורס אמרתי כמובן קוסקו כי שם יש הרים ואפילו גבוהים  .
קוסקו מקום טוב להיתקע כך כל ישראלי יוכל להגיד לכם איזה בחורות הכי יפות,איזה דיסקוטקים ,איזה יין, איזה מסעדות,מרכז מבקרים הגדול ביותר בדרום אמריקה וכ'.
אני במשך שבועיים מטורפים עושה (רפטינג,טראק גונגלים,טראק אופנועים ,טראק למצו' פיצ'ו ,סיורי חובה בעתיקות וכ')
ואני מוכן לקורס מצנחי הרחיפה עובר תיאוריה של חצי שעה ,מעבר על ציוד 10 דקות ועולים לגבעה מתחברים לרתמה (ללא הגנות) Edri ejecutar Ejecutar Señor
למי שלא מדבר ספרדית זה בדיוק מה שצועק ארנון רוץ רוץ רוץ .
למחרת עולים לטוס בהרים אין רוח חוזרים לקוסקו –כך שבוע (יום אחד חג ,יום א' לכנסיה, אין תנאים,אין רכב שמיש ,יום לכבוד ראש העיר, ויום למען מריה וכו').
אבל רוחי לא תיפול עולה כעוזר לטייס כי בלבלתי לבחור את המוח שבוע קיבלתי קידום כנער שוליה לטיסות תנדאם מסחריות .
קשקשתי עם הבנות מקנדה ,ואנגליה שהגיעו לטוס בתשלום –כי כמובן לא היו תנאים יושבים בהר מול העמק הנעלם 3370 מטר מתחתנו נוף עוצר נשימה מעט קריר מידי כ 5 דקות Tal vez comprar el señor de mí (אדון אולי תקנה ממני ) מנערה פרואנית חמודה חדשה מודים בחביבות וממתינים.
אלברטו הטייס צועק "Viene" (מזג האוויר נכנס )רצים מחברים את האנגליה כי היא במשקל של 45 ק"ג אלברטו מתדרך אותה לרוץ מהר לא משנה מה קורה לרוץ הם פותחים בריצה המצנח נפתח במלא יופיו ובאצילות עולה מעלה הריצה ממשיכה במלא הקצב והם מתנתקים לאוויר "כוס אמק " למה אני לא שם האנגליה צועקת מאושר והחברות שלה מצלמות ואני מקלל בעברית למה לא אני .
אני נוסע עם הנהג לאסוף את אלברטו והבחורה האנגלייה ומתפלל אולי הוא ייקח אותי רק סיבוב קטן להרגיש מה זה באיסוף אלברטו סיפר שלא היו תנאים בכלל ושהם ממש בגליד ירדו כי לא יצא בפעימה הנכונה "אני במובן נהנית בראשי כמבין גדול בטח כמו שאתה אמרתה".
בעמדה עומדת הקנדית כ100 ק"ג אלברטו לוקח אותי הצידה ואומר תשמע אני לא מצליח להמריא איתה אין תנאים וגם חתיכת משקל מה עושים ?
הברקתי רעיון יצירתי אולי נטוס ביחד  אני 55 ק"ג (הורדתי 5 ק"ג )וכך היא תרגיש שהכול בסדר וכמו שאני רואה בעוד שעה הכול משתנה פה " האף שלי הגיע ליפן " רק לטוס רוצה לטוס.
נרתמים הקנדית מבסוטה שהרוויחה עוד זמן  ומצלמת ללא הפסקה רוח 0 גובה 3370 מטר דלילות אוויר נוראית הפסקת פעילות אומר אלברטו היום לא טסים.
אני מספיק לטוס בעמק הנעלם עוד 5 טיסות במהלך השבועיים הבאים  בתנדאם לוקח ברקסים ומנהג את הדבר הזה שמטיס אותי בשמיים בעדינות ותחושה נפלאה ואני צועק לאלברטו אני ממש ציפור אין רעידות רוטור,אין יללות מנוע,אין נזילות הידראוליקה, ואין חשמל ומכשריי טיסה וזה טס אני חש כציפור איפה ענת שצריך אותה פה .
אני חוזר לארץ ביום ד' בבוקר ביום א' אני אצל ארנון בתחילת בקורס מצנחי רחיפה .עגור -להרגיש כציפור.
אדרי

[גולדי]

בואו נעוף יחד
טרילילי טרלהלה טרילי
אל יער החלום זה לא כל כך רחוק
רק אל תשכחו לקחת
טרילילי טרלהלה טרילי
שק אחד גדול מלא שמחה וצחוק
שם ביער גרים הקטקטים (אורי, אוהד ואלעד?)...
 

[kobliner]

הרעב לטיסה הבאה.

העיניים תמיד שם למעלה, מחפשות סימנים.
מחפשות ציפורים,
קוראות בעננים
מחפשות את הרוח.
הכל לקראת הטיסה הבאה,
זו שתהייה הטיסה הטובה מכולן

[מיכל מור]

 

[kobliner]

סיבה טובה לחלומות

זה היה אחד מהימים האלה שאפשר לעלות מעל רכסי האלפים ולעלות עוד ועוד. מיקי ממריא ואני מיד אחריו. דומה שכל האוויר עולה ואחרי 25 דקות אנחנו בגובה של כ 1500 מטר מעל עמדת ההמראה והאלפים כמו מתכווצים מתחתנו.
כך מסתובבים כשעה וחצי ויורדים אל העמק מרוגשים מהחוויה. אז מלמטה אנחנו רואים שני מצנחים עולים ובמקום להישאר מעל פסגת ההר עוברים לרכס הבא ולרכס אחריו הגבוה בהרבה. אנחנו מביטים בהם מלמטה בין פסגה לענן, במקום לקנא אני שמח.
הם נותנים לי בטיסתם סיבה טובה לחלומות על פסגות נכבשות ובריחה ממגבלות הטיסה במצנח.
חלום על אותה טיסה אחת מושלמת ששהכל בה עולה והכל בה מצליח.

[kobliner]

טיסה שגרתית מעל הר הארי.
שמשון זיו ואני מסתובבים מעל ההר, אולי בגלל החשש מכניסת רוחות צפוניות אני מתרחק לעמק תופס טרמיקה ומסתובב בה לאט ומדוד. באחד הסיבובים אני עם הפנים אל ההר זיו עם הפנים אלי. פתאום כמו יד נעלמה מצנחו של זיו מקבל קיפול של שני שליש מצד שמאל. המצנח נראה לרגע כבמכונת כביסה ומיד נפתח חזק שאני שומע את הפלאפ. עוד לא מספיק להתאושש ומצנחו מתקפל מימין ומאבד צורה ראויה לטיסה. הוא מתחיל לאבד גובה במהירות ואחרי 3 שניות שנראות כנצח וכ 50 מטר נפתח מצנחו ומתאושש. אני במרחק 200 מטר רואה את הפחד בעיניו מסובב את מצנחי ובורח מהמקום.
לא תמיד יש הסבר להכל, אך גם אז חשוב להביט סביב, לקרוא את השמים ולהחליט את ההחלטות הנכונות.

[kobliner]

צבירת נסיון בטיסה

שיפוט נכון בא מנסיון. נסיון בא משיפוט לקוי.
נסיון הוא דבר נפלא. הוא מאפשר לך לזהות טעות כשאתה עושה אותה שוב.


(לקחתי את זה מאיתי אלמוג) א.ק

[kobliner]

יום אביבי מעל הכמון, האוויר טרמלי למדי. כ – 10 מצנחים באוויר, אני שונא צפיפות אז כשכולם בדרום אני בצפון ולהיפך.

פתאום אני נכנס לטרמיקה חזקה מאד של +8 אך יציבה מחדד את הסיבוב ונשאב לשמיים יהודה רואה זאת ושועט לכיוון, אז כמו יד נעלמה מתקפל מצנחו והוא נכנס לסחרור. סיבוב ראשון וסיבוב שני מהיר יותר ובסיבוב השלישי אני כבר יודע שהוא יפגע בהר, אני עוקב מלמעלה ותנועותיו מבוהלות. פתאום מטרים מעל ההר נפתח מצנחו והכל מתחיל לזוז לאט. יהודה הלום מכוון מצנחו אל שדה הנחיתה, אני שראיתי די ליום אחד מצטרף אליו מלמעלה.
מאז יהודה לא חזר לספורט הרחיפה.

[kobliner]

ביום הזה ידעתי שכבר לא אמריא. השמיים נראו נהדר, כחולים ללא סימנים. אך אני בעבודה וכבר די מאוחר. אני לא מתאפק ופותח את הקשר כדי לשמוע שוולטר ואמנון  מבלים בגובה 3000 מטר ואומרים שהכל עולה.
עולה על הרכב, כמסומם חדור מטרה. מתקשר למיקי שנמצא בעמדת ההמראה בהר  הארי. הוא אומר שהתנאים טובים ואפשר להמריא. בשעה 1545 אני בעמדה המצנח של מיקי פרוש על עץ, הוא מסרב לקבל עזרה ודוחק בי להמריא. עוד 10 דקות ואני באוויר. רואה את אמנון כגובה של כ 2000 מטר מעל העמק , מתכוון אליו ומתחיל לטפס. הכל עולה אני מזהה ממערב את כניסת הבריזה באיחור וממזרח מזרחית חלשה אני בקונברסיה וכבר בגובה 2500 . רואה את אמנון טועה בכיוון ויורד במזרח אז ממשיך בין כיווני העשן אשר באים ממזרח וממערב ( מברך את המוסקים השורפים את ענפי הזית במדורות קטנות), מקפיד לצייר את הקו הדמיוני הזה בין הרוחות. ממשיך בגובה של 1800 מטר לכיוון דרום, כבר מעל סחנין, פתאום רעש חזק מתחתי כ 150 מטר, עבר מטוס . אופס שכחתי שאני חוצה נתיב תעופה. (נזכר בקורס נתיבי התעופה ומחליט לשנן נתיבים אלה).
מצטער שאין בשמים מעברי חציה מסומנים. (מסתבר שהמטוס ראה אותי והחליט להנמיך מתחתי.) ממשיך על הקו. ועובר את רכס יודפת  הכיוון מראה לי מעל מאגר המוביל ולא בטוח שאצליח לחצותו,אז פונה מערבה ונוחת בסביבות 1730,לא רחוק מצומת המוביל.
 מיקי שבנתיים הוריד מצנחו מהעץ כבר בדרך אלי לאיסוף.

כל אחד זוכר את הטיסות הגדולות, ושוכח את כל הטיסות שלימדו אתו להגיע לטיסות הגדולות.

[kobliner]

זה היה אחרי הפעם החמישית באותה שנה, שטסתי מהתבור למבוא חמה. כמו להעביר כרטיס במקום העבודה.
כל טיסה הייתה שונה, בכל פעם המסלול קצת אחר, הגובה אחר.פעם מעונן חלקית פעם שמיים בהירים.
זה מסלול כזה שממש מתבקש, מתאים לרוחות לתנאים ובעצם לרוב המרחפים עם ניסיון.

ואני שומע איך כמה מהצעירים שלא קובעו במסלול יוצאים לכיוונים אחרים, לצפון ולדרום ואפילו פה ושם למערב. חלקם טיסות יפות חלקם רק להתנסות.
לומד שלא רק לצעירים יש ללמוד מהותיקים, גם הותיקים יכולים ללמוד להתנתק מקיבעונות תוויי הקרקע ולטוס למרחבים חדשים.

[kobliner]

אם כל הטרמיקות 


זה היה יום סתווי, הגענו למצפה פאר, זיו ואני הרוח מזרחית כ 10 קמ"ש על האף. אז ממריאים בשלב ראשון עולים
כ 200 מטר מעל העמדה ואז יוצאים לכיוון העמק כי לבנון בגב .
מעל כביש חצור קירית שמונה, מתחילים לעלות זיו חוזר לכיוון העמדה ואני עם הפנים לכפר בלום. אז הרוח משתנה לדרומית, הכל עולה ואני מתחיל לעלות במהירות של +10, אני כבר ב 1500 מטר ועדין נזרק למעלה. מקפל טיפים ל"אוזניים גדולות" ומהירות העלייה יורדת ל +4 , ממשיך לעלות וכבר 2100 ולמטה כ 1000 מטר מתחתי להקת שקנאים מטרמלת בטרמיקה ואני מקלל אותם איזה טרמיקה הם הביאו לי, משחרר את " האוזניים הגדולות" ואני שוב ב +10 ( זיו בנתיים ליד ההר מצא דרך לרדת ) ואני נזכר בחבר שאמר לי פעם "עדיף לקנא למטה באלה שלמעלה - מאשר לקנא למעלה באלה שלמטה".
 
אני כבר ב 2500 והרוח הדרומית מתחזקת כל הישובים למטה נהיים קטנים ונראה שבשני סיבובים אני בלבנון, אז מחליט לעשות B-STALL  , זהו ניסיון ראשון שלי אבל לוקח את מיתרי B בכל הכוח ונתלה עליהם, המצנח  מאבד צורה ולראשונה אני מתחיל לאבד גובה. גם כאן הירידה היא איטית 2-4 מטר בשניה ואני מרגיש נאבק על כל מטר ירידה.

כעבור כ 25 דקות של שרירים תפוסים וכואבים מתליה על מיתרי ה B אני מגיע שמח לנחיתה על האדמה שכל כך אהבתי.

זיו סיפר לי מאוחר יותר כי נבהל מהעילוי והצליח לרדת ליד עמדת ההמראה ואז גלש לעמק.

[kobliner]

ליאור כתב וזה מתאים לתובנות שניתן ללמוד ולהקיש ממצנחי הרחיפה לחיים ולהפך.....


אני מרחף יותר 12 שנים בתדירות לא גבוהה במיוחד, ובעקבות כל התאונות האחרונות ישבתי וניסיתי לחשוב האם ובמה השתפרתי ברחיפה מאז תחילת הדרך:
לאחר קורס גובה חשבתי שאני מסוגל לטוס בכל אתר ואם היה לי מצנח באוטו והיו 8 מצנחים באוויר המצנח לא היה נשאר באוטו גם אם היו ענני סערה מתקרבים מהים. וגם אם הרוח הייתה צפונית בתבור (תמיד יש משב דרום מערבי או אולי מערבי ואולי......... זה רק הסרט בכיוון הלא נכון והרוח בסדר גמור).
ובקיצור לאחר שלמדתי לצאת לאוויר חשבתי שהדברים פשוטים ושהסכנות קטנות. שלא תבינו לא נכון לא יצאתי לרחף בהרגשה שאני יוצא להתאבד  פשוט הייתה לי תחושה שאני שולט במצנח בצורה טובה ושאם אחרים מצלחים להמריא ולטוס אז גם אני יכול.
עברו מספר שנים מאז שעברתי את קורס  ואני חושב שלמתי לרחף קצת יותר טוב, אבל יש שני דברים שלמדי ולא הצליחו להנחיל לי בקורסים. למדתי להישאר על הקרקע כשלא צריך להמריא, ולמדתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהשתפר בנוגע לרחיפה.
בשנים הראשונות של הרחיפה שלי המזל האיר לי פנים גם שעשיתי טעויות ויצאתי לאוויר במקומות ובתנאים שאסור היה לי לחשוב בכלל להוציא את המצנח מהאוטו (מזלללללל!!!!).
  התחושה שלי שבתי הספר לרחיפה בארץ אולי מלמדים טוב לרחף אבל לא מצליחים ללמד מספיק טוב להישאר על הקרקע. היום אני יודע שאני יצאתי מהקורסים הראשונים עם תחושה שאני יודע הרבה יותר מהידע שהיה לי בפועל.

[kobliner]

הפחד מאתרים חדשים.

עליה ברכבל לפירסט ליד גרינדלואלד. הבטן גוש שרירים מכווץ מפחד אני הרי ותיק ברחיפה, אך האתר חדש לי ואיך אמריא? ואיך זה טיסה מעל עצי אשוח? ואיך אגיע לשדה הנחיתה?
אחר כך עליה שנייה ושלישית המתח יורד, אני רגוע מחוזק מההתגברות על הפחד.

אנו מפחדים בעיקר מ"הנעלם" - עם המוכר קל יותר להתמודד.

[kobliner]

הצעקה של איתמר

את הצעקה הזו של איתמר, בגובה 2700 מטר, כששנינו חגים במעגל מושלם, בטרמיקה שהעלתה אותנו מגובה 400 מטר,לא אשכח לעולם.
יצאנו מהכמון היום שנראה רגיל. בשמיים היו כ 15 מצנחים, אחרי כ 20 דקות של תירמולים לכול הכיוונים מגיעה טרמיקה טובה, יחד עם עוד מצנחים אני עולה לגובה 900 מטר, מתיישר לכיוון כרמיאל ויוצא לדרך. אחרי כמה דקות כבר לא רואה סביבי יותר מצנחים. מתיישר לכיוון הר חלוץ ומחזיק מעמד עם כמה טרמיקות קטנות ולא מסודרות.
ברכס הבא כדי לתפוס את העילוי שם. מגיע בגובה של כ – 400 ומחפש, פתאום ריפרוף קטן בטיפ של כנף ימין, אני פונה ימינה , עוד שמיניה וביפ קטן בוריאו מוכן לסיבוב. מתחיל בסיבוב איטי, עוד סיבוב ואני יודע שהטרמיקה שלי.
בנתיים איתמר שעשה מסלול צפוני יותר רואה אותי ומצטרף מלמטה כ200 מטר מתחתי. עוד כמה דקות ושנינו בערך ב1200 מטר ביחד מסמנים סימנים אחד לשני בידים ומתחילים לחוג במעגלים הדוקים בריקוד מושלם עם הטרמיקה. שומרים על קצב אחיד ומהירות העלייה קבועה כ 3.5 מ/ש.
אני אומר לעצמי סבלנות , הרי את המילה הזאת כתבו על איתמר. ביום רגיל הייתי יוצא מהטרמיקה ב 1500 לחפש את הטרמיקה הבאה. אז ב 2700 מטר אני שומע את איתמר בשאגה כזאת של כיף מכל הריאות, עם כל הכוונות והמון שימחה. אני חוזר אליו בצעקה כהד ומקווה ששמע כפי שאני שמעתי שמחתו.

עם שני מצנחים באויר מוטת הכנפים שלך היא פי ארבע.   

אחר כך בגובה זה מלך העולם, אני ממשיך למערב צפון מערב לכיוון נהרייה. איתמר שחש בכניסת הצפונית פונה דרומה. ונוחת אחרי כשעה לא רחוק מהכמון. אני ממשיך עוד כ 12 ק"מ ונתקל בקיר של הבריזה הצפונית מערבית ונוחת לא רחוק מצומת כברי. מרוצה ושבע.

[kobliner]

איפה היה ההיגיון כשכל התנאים מראים שאין טעם להמריא. 

יוצא לאוויר בתבור, נגד כל הסימנים. הרוח צפונית חזקה, מדי פעם התרמיקה משנה את כיוון הרוח למערבית צפון מערבית. גיא ורותם רתומים, פרושים, מוכנים להמראה עוד לפני שהגעתי ובאופטימיות אומרים שהתנאים ישתנו. גיא מנסה להניף ומנסה שוב אחרי הכישלון השלישי הוא זז הצידה אני נכנס למרכז, אומר לעצמי, רק בשביל ניסיון אחד... ובעצם לא מתכוון לצאת, לרגע הרוח מסתובבת או כך זה נראה, אני מניף וגונב המראה. המראה טובה, אני מרוצה אני עם הפנים לרוח ועולה ועולה, נישא למעלה בקצב של +3 . לפי המהירות אני יודע שאין טעם להסתובב. אחרי כשלוש דקות אני בגובה של 150 מטר מעל העמדה, סיבוב ואני חולף במהירות מעל העמדה מתיישר שוב ובעזרת הספיד סיסטם חוזר וחולף באיטיות מעל העמדה. ה GPS מראה לי קצב התקדמות של 3-4 קמ"ש ואני מחליט לעזוב את המקום לשדה הנחיתה. מתחיל לנוע בתנועת סרטן ומוצא עצמי עם רוח גב במהירות 60 קמ"ש לכיוון שדה הנחיתה. שוב פונה אל מול הרוח ונעמד באוויר כמו נץ לא מתקדם, לא יורד לא עולה. עם הספיד סיסטם אני מתקדם לעבר שדה הנחיתה, כאן אני רואה שהרוח חזקה ואני נע במהירות של כ- 5 קמ"ש ברוורס. כך יורד נסחף לאחור ומחשב את המקום אליו אני אמור להגיע בנחיתה. נזכר בדברים שאמר לי פעם טל לגבי נחיתה ברוורס, אוחז חזק ברצועות מיתרי C, ומחכה לנגיעה בקרקע.
כך עושה ועם הנגיעה חונק את המצנח מייד בנחיתה טובה ביחס לתנאים. שמח שהגעתי לקרקע אני שוב שולט במצב.
גאי ורותם ראו אותי באוויר והחליטו לוותר. 
איפה היה ההיגיון כשכל התנאים מראים שאין טעם להמריא. 

[kobliner]

ביום הזה בתבור היו תנאים חלשים.
אני יצאתי ראשון בסביבות 11:00, ובציפורנים טיפסתי לאט לאט, עד גובה 750 מטר. בנתיים יצאו עוד 4 מצנחים אשר מצאו עצמם בשדה הנחיתה בדבוריה בתוך 5 דקות. אני יצאתי מזרחה לדרך, הכל מסביב חלש. כל הדרך אני בין 300 ל 500 מטר והפסקתי לספור את ההצלות. בסוף אחרי קרוב לשעתיים של מאבקים וקרבות השרדות נחתתי עייף ושפוך ליד תל קציר. עוד בזמן הקיפול הרמתי טלפון לחפש איסוף. א. כבר היה באזור חדרה בדרך לתל אביב. ג. ויתר על הטיסה אחרי שראה את התנאים וכבר נמצא בבית בגליל. י. גם הוא כבר לא באזור ופתאום מתברר לי שחברי נתשו אותי........ אף אחד לא זכר שת הקוד שלא משאירים חבר בשטח.
השעה 13:45 אני יוצא לדרך בטרמפים, וב 16:45 הגעתי לרכב שלי בעמדת ההמראה שהיה שם בודד כמוני כבר מספר שעות

[kobliner]

 הקינאה –
   למעלה השמיים ריקים, מספר קומולוסים שטוחי בטן נעים להם בביטחה.
             מספר דורסים חגים מעלי לסמן את הטרמיקות.
             איזה יופי של יום לטיסה, איזה יופי שאף אחד לא טס, כי היום אני לא יכול.

[גרזון יעקב]

באחת הטיסות שלי מהתבור למבוא חמה    ההתחלה היתה טובה גבוה גבוה מעל להר פניתי מזרחה ויצאתי לדרך.
וכלום וכלום   בכל מקום בו חשתי  בזרם עולה קל  אני  מסתובב בנחרצות וכלום . מתקרב לאזור עמדת המראה של יבנאל וגם שם  גורנישיט.  ואני לא מאמין , מתחיל לטוס דרומה ושוב צפונה מעל למדרונות יבנאל  כי שם  תמיד היה......
ואז באיזה תחושת יאוש של טובע המחפש קרש הצלה. תפסתי את מכשיר הקשר וקראתי מעל גלי האתר.
אלוהים בבקשה תסדר לי טרמיקה מעל ליבניאל ! דממה של הלם  היתה בקשר  ואיש לא הגיב. אך העיניים ליוו אותי ממרחקים, ואז כמו יש מאין חטפתי בעיטה בתחת וטסתי אל על אפילו לא הסתובבתי בהתחלה מההפתעה.  והטרמיקה הזאת לא עזבה אותי לרגע, הגעתי מעל כפר חרוב בגובה אדיר.  כבר עייף החברה מחכים לי למטה בשדה הנחיתה,
ואלוהים לא מרפה, ספיד ססטם, מושך אוזניים,  מתחיל לרדת, אך הטרמיקה לא מוותרת וגם בירידה היא אוחזת בי  מדי פעם ומנסה להתגבר על חוק המשיכה.  מסתבר כי כאשר מגייסים כוחות לא שגרתיות , צריך לקחת בחשבון כי הם לא  תמיד יודעות את הגבולות.