תודה ולא סוף פסוק

[אריה לשובר]

רק כעת נודע לי על התפטרות הוועד.
ברצוני להגיב ברגשות מעורבים.
א. צער גדול על שכל פצצת האנרגיה החיוביות ורצון הטוב וההשקעה האדירה נמוגה.
ב. רגשות של פרגון ותודה. יישר כח על סימני הדרך והכיוון שרצוי ללכת בה בעתיד אם רוצים להגיע לאנשהו.
ג. שמחה שזה נגמר לוועד לפני שאיזו תביעה מרושעת תרסק אותם. (ואין צורך וזה  גם  לא לעניין שאף אחד יאמר אמרנו לכם). לי זה ברור שבמצב הנוכחי הם לא יכלו לקחת את הסיכון.
ד.אולי מכאן יצמח משהו אחר חדש , קטן אולי אף צנוע אך בנוי על תשתית נכונה, ואז עם הזמן שיתפתח למה שראוי שיהיה.
כעת לאחר שכבר ליקקתי לוועד היוצא (בצחוק) כי באמת באמת מגיע לכם יישר כח, אני רוצה להציע עוד מאמץ קטן ואחרון:
לכנס את כל חברי האגודה  כפי שתוכנן, אפילו באותו תאריך ובאותו מקום.  ושהאסיפה הכללית תחליט מה לעשות.
אם לפרק את האגודה בצורה מכובדת או לתת לה לגסוס ולקבור אותה קבורת חמור, או אולי הצעה אחרת שתועלה. חושבני שהאחריות לכך היא של כלל האגודה  וזו חובתינו לפעול כך.
אולי כלל החברים שיהיו נוכחים יגיעו להסכמה להקים גוף חדש, אולי מועדון חברים ללא משרדים והוצאות גדולות, וללא יומרות גדולות, בצניעות, רק כדי כדי שנהיה מאוגדים ולאט לאט נראה לאן נושבות הרוחות ואיך נוכל להתקדם ולהתחזק בהתאם לנסיבות.
פורמלית ההצבעה תהיה של החברים המועטים הרשומים, אך בהמשך כל הנוכחים יביעו את דעתם  החברית והעניינית איך להתקדם אם על ידי גוף חדש או בכל דרך אחרת.
אני אוהב מאוד את הספורט הייחודי שלנו וכמוני עוד הרבה אוהבים.
בואו ננסה לתת לאהבה הזאת ביטוי בשטח.
אריה לשובר SOL PARAGLIDERS DEALER