כמעט שבת והינה הסיפור
בתאריך 18-10-2006 בשעה 10:00 לערך יצאו לרחף שלמה ניסן ועוד מרחפים
במהלך הנסיעה לכיוון צפון הוחלט להגיע לאתר הגילבוע וכשהגענו ראינו מרחף באוויר ומרחף שהגיע לנחיתה
התנאים במקום היו חלשים מאוד ושני המרחפים שהיו עמי יצאו לטיסת "גירזון"
אני החלטתי כי לא ארחף. בעמדת הנחיתה המתין רכב, וכל ארבעת המרחפים עלו
בחזרה לעמדת ההמראה. בשלב זה הרוח התגברה ל 20 קמ"ש רוח מזרחית.
כאשר המרחפים עלו למעלה והתנאים השתפרו יצאו כל ארבעת המאחפים לסיבוב נוסף.
אני החלטתי לצאת לריחוף, וכולנו ביחד ריחפנו כ 30 דקות, בעיקר טיסת רכס.
מצב הרכבים בעמדה, כל שלושת הרכבים היו למעלה כך שבפועל לא נשאר רכב בעמדת הנחיתה
על-כן החלטתי וניסיתי לנחות חזרה בעמדת ההמראה.
דבר זה לא נילמד בקורס.
הדבר נעשה על פי החלטתי.
לאחר 730 ימים ו104 שבועות של פציעה קשה מאוד וממושכת רוצה אני לתת תזכורת לכל אותם מרחפים
אשר אינם חושבים מספיק באתרי הרחיפה בארץ.
כאשר מרחף רוצה לבצע דבר כלשהו עליו לחשוב פעמים לפני הביצוע
כנאמר " סוף מעשה במחשבה תחילה " האם הדבר אפשרי ובר ביצוע.
בעוונותיי הרבים אני לא השכלתי ובכל מחיר ניסנתי לנחות בעמדה לאחר מספר נסיונות שכשלו.
מחר יום שבת ביום זה לפני שנתיים יצאתי לרחף עם החברים למספר שעות ובפועל חזרתי הביתה
לאחר שבעה חודשים.
האם הפעולות שביצעתי אז היו נכונות? והתשובה החד משמעית היא לאאאא!
השיקול היה מוטעה.
והדרך שפעלתי היתה לא נכונה.
כל האמור לעיל היום נמצא לנגד עיני רק חבל שלמדתי זאת בדרך הקשה.
לכן המרחפים החדשים מזה כשנתיים, קחו את הנאמר למעלה כאזהרה ודרך מכוונת כדי לא לחזור על טעות זוץ
הכפרי
המתאושש בבית
שבת שלום
