איתן, שימי וחברים יקרים,
איזה אירוע מדהים היה! נכון שהאירוע היה בסימן Parawaiting, אבל מה זה משנה בכלל כשיש חבורה כזאת מדהימה של אנשים? ? ?
נתחיל בתודות, ואח"כ סיפורים:
איתן ושימי -
תודה ענקית על הפקת האירוע. שימי - תודה על התדריכים ולקיחת האחריות. אני חושבת שאחת הסיבות שהפקחים "התאהבו" בך היתה שראו שאתה מנהיג את החבורה העליזה. ימותו הקנאים.
ביום רביעי נפגשנו כולנו בחולות צבעוניים. פרצופים מוכרים יותר, וכמה מוכרים פחות - וכולם בעלי אותו ברק ייחודי בעיניים. פוגשים את הפקח בפעם הראשונה. שואלים אותו אם יהיה מוכן לעשות איסופים...
העליה קשה. יותר קל מהפעם הראשונה כי יודעת לקראת מה אני הולכת.
יושבים ומחכים לרוח שתרד. אבל בסופו של דבר - מתקפלים בלי לפתוח ציוד.
מגיעים לחוות ממשית. מעבירים את הזמן בעצלתיים עד ארוחת הערב. תאיר של באבי היא האמן האורח. כולם מוקסמים ממנה. האוכל גם הוא ממש מצוין.
חוזרים לאוהל, ואז מתחיל הבלאגן:
איתן ש-בירות רוצה שאני אטעם קצת ערק אשכוליות ואני מתחילה לדבר שטויות. אוהד ואני מנגנים לסירוגין עד שכואבות האצבעות, קולו הצלול של הינדי נישא למרחוק, באבי מצטרף עם החליל. אגדה. ח-ל-ו-ם!!! כמו כל האירועים של הרוח – אם לא היו מקפלים אותנו בכוח, היינו ממשיכים בוודאי כל הלילה (מסקנות לאירועים הבאים: חלוקה לשני אוהלים עם הגדרה שאוהל אחד כיבוי אורות בשעה 12:00 ואוהל שני ללא הגבלה...)
באחד הרגעים היותר מרגשים אנחנו שרים את
שיר הגלשן לפי המנגינה של "בית השמש העולה". חזק ביותר. שידור חוזר מובטח באירוע הבא.
בבוקר שלמחרת: מתארגנים, ארוחת בוקר ומקלחת טובה (אני חייבת לציין שהניקיון בחדרי השירותים והאמבטיות בחווה מפתיע אותי מאוד לטובה) – נוסעים שוב לסנפיר הקטן. הפעם מחנים את המכוניות רחוק מעיני הפקח ומתחילים לטפס. הטיפוס כבר הרבה הרבה יותר קל – השעה מוקדמת והחום לא מעמיס. מגיעים לעמדה: אין מספיק רוח.
את סיפור הטיסות של הממ"ריסטים אני משאירה למישהו אחר - כי אני ישנתי באותו זמן.
מעבירים את הזמן בבדיחות ובשטויות. אוהד מחליט לצאת. בהתחלה זה נראה מבטיח - אבל מהר מאוד אנחנו צופים בו מאבד גובה ונוחת למטה. לא נראה לי שאימת הפקח משפיעה על הסחלבון, אבל בכל זאת הוא מחליט לעלות חזרה לעמדה תוך שהוא מטפס "דוך" מחניון חולות צבעוניים. מי שהיה שם, יודע שזה קצת נראה בלתי אפשרי.
מחכים עוד קצת ואני מחליטה לצאת. גם אני מאבדת גובה די מהר, אבל מצד שני: זה דווקא מאוד עוזר לגרזן באתר חדש - נותן ביטחון (על מי את מנסה לעבוד
)
דפנה המקסימה אוספת אותי מהר מהר לפני שיבואו להציק לי (תודה!), ואנחנו חוזרות לסנפיר. באמצע הטיפוס אני רואה את החופה של יוגב תופסת גובה ומתחילה לעלות בריצה... כשאני מגיעה כבר יש מעל 5 חופות באוויר. שבירו תופס גבהים מטורפים. אני מחכה לתורי בסבלנות... (איזה יופי שניקינו את העמדה – עכשיו אפשר לפרוס ולהמתין, גם אם יש מישהו שמתכונן להמראה) בזמן שאני ממתינה, אני רואה את יניב, אחרי טיסה מהממת, נוחת - ופקח מגיע להציק לו. כמה דקות אחרי שבירו נוחת בעמדה ושילכו להז.... כל הפקחים (נחיתה יפיפיה שבירו)... עוד כמה דקות וגם אני באוויר.
המשך יבוא...
(כל מי שיש לו תמונות ובא לו לשלוח לי, אני נורא אשמח:
[email protected]).
