עונת הנדידה בעיצומה (4)- זיכרון ---->>>> גשר חוצה ישראל - לרוחב המדינה -- זיכרון דרך בית השיטה בואכה בית שאן -- נחיתה בקיבוץ גשר (בקעת הירדן)...
נתחיל עם הנתונים היבשים:
מלבד המרחק - שיא מרחק בקו ישר -- 65 ק"מ
הנתון המשמעותי ביותר מבחינתי -- אורך הטיסה בזמן -- 3:07 שעות.
בנוסף - הנתון המשמעותי החשוב יותר מהמרחק והגובה (1,875 מ' ASL) - הצלת היום והטיסה מגובה של 20 מ' מעפ"ש בזכות דורס שהראה לי את הדרך....
מסלול הטיסה בגוגל וכל הנתונים על הטיסה בקישור הזה:
http://www.paraglidingforum.com/modules.php?name=leonardo&op=show_flight&flightID=139084 לא יודע מאין להתחיל.. רק הגעתי הביתה, השעה 21:00 יום ד' בשבוע חג שני של ראש השנה.
היום התחיל מוקדם מאוד עבורי, בזיכרון בעמדה בשעה 10:00 בבוקר, העמדה ריקה ואני לבד. השמיים מלאים הבטחות ליום טוב. יום טוב מאוד. לאט לאט מתחילים להגיע חברות וחברים.
למה הגעתי מוקדם כל כך ? לא כי רציתי לצאת בשעה הזו, החג הזה כזה ארוך וכזה משעמם בבית.. מאתמול בערב אני ממתין ליציאה לזיכרון. התחזית היתה מבטיחה, אך לא כזו טובה כפי שהתברר בבוקר.
11:30 מישהו יוצא ויורד מייד.
12:00 המשבים מתחילים להתעורר, המון המון נדידת צפרים בתרמיקות בגבהים. השמיים מכוסים בעננים מבטיחים מסביב לכל הכיפה, מלבד החלק של השמיים מעל העמדה, שם אין עננים אבל הצפרים היוצאות מברכות הדגים המרוחקות, סמוך לכביש החוף מתחילות מסע סיבובי ועולות ועולות וכל מי שבעמדה עוקב בסקרנות.
12:15-- מתארגן ויוצא לאוויר. מחזיק איתן לאורך הרכס מעל צמרות האורנים. במשך 0:50 ש' אני נילחם לא לנחות למטה. עוד 3 - 4 חברה שהמריאו לא מצליחים להמריא. עדיין אני מנהל מלחמת הישרדות, כל מי שנשאר בעמדה, לא מעז לצאת לנוכח המלחמה שאני מנהל.
וויקטור יוצא בפעם השנייה לאחר נחיתה למטה. מטפס ויוצא בתרמיקה. אני מצליח להשיג עילוי ומרוב יאוש מחליט לצאת לא רצוני עם משהו שמתחיל בערך ב- 450 מטר. אבל אני בסיבוב וממורכז ומטפס ביציאה עד לגובה 780 מ'.
בשלב הזה אני מאבד את כל הגובה מאחורי הרכס וצולל עד כדי 50 מ' מעל קווי המתח בסמוך למחצבת שפייה.
עילוי עם סחיפה חזקה מאוד ואני מצליח לגרד חלקים מהסיבוב בעילוי וחלקים בסינק. משתדל למרכז את עצמי, אבל זה קשה.. איך שהוא מצליח לעלות חזרה ל - 600 ASL גולש ומגיע ללא כל קושי על לתוואי החדש הבלתי מושלם של כביש 6, רצועה לבנה בוהקת על רמות מנשה.. מצליח לטפס שם לאחר סינק שוב ל- 850 ואז הכל מתחיל שוב לעלות.. בשלב הזה מגיע עד לקיבוץ דליה עם גובה של 650 ASL. קיבוץ דליה מהאוויר נראה מבטיח מאוד, הכבישים, החנייה המלאה מכוניות המפעל והמבנים שלו, ליכאורה קלף בטוח, אבל יוק... שום דבר..
פונה לעבר מערב, והמצנח עומד, שוקע אנכית, שום עילוי. אני מרגשי באף את הריח של המפעל והחימיכלים בגובה הזה,, אבל ללא עילוי ללא הועיל...
מאחורי, לכיוון מזרח החורש של המורדות לעמק יזרעאל... סיבוב בסינק ואני על העצים. אין מצב. מתחיל להשלים עם רוע הגורל והשיפוט המוטעה שהביא אותי לשם.. צולל אנכית, יוצא מהריתמה,, 40 מ' מעפ"ש, זהו סוף היום.. 30 מ' מריץ את הרגליים היטב לשיחרור שרירים ומתכונן לנחות.. 20 מ'...... מבט ימינה ממני אני רואה דורס מתרמל.. רץ אליו.. לא עם תיקוות מי יודע מה.. אבל רץ לעבר הדורס. בדרך אליו, מרחק 3 שניות אני מתחיל לעלות .. ??!! לא מאמין.. מגיע למרכז הסיבוב של הדורס שכבר מספיק לנוס על נפשו מפאת החופה הצבעונית שלי וחוטפףף +4 מ/ש. טוב אז זה בטח רק לקשת של 100 - 120 מעלות מכל הסיבוב ואז בטח יבוא הסינק המצופה.. אך לא ,, הווריו ממשיך לצפצףף.. כל הסיבוב, בתוך 4 דקות אני מעיף מבט לקרקע ורואה את דליה מתרחקת לי ונעשית קטנה יותר ויותר.. ממשיך להסתובב והלחץ באוזנניים משתחרר לי להשוואת לחצים בגבהים החדשים שזה עתה זכיתי להם במתנה מאת הדורס ההוא.. הוי הדורס החביבי ... מטפס עוד עם סחיפה לעבר מזרח, יוק, הווריו לא מפסיק לפזם לי את הצליל האהוב.. כבר מתחיל להיות לי קצת קריר.. איפה ה- 20 מטר ההם ? בדרך אני עוד ניזכר שכדאי לחזור ולהיכנס לריתמה שלי.. מושך בימין, מווסת בשמאל, ונהנה הנאה של הצלת היום עד לגובה מירבי של כל הטיסה ... 1,875 מ' אל תוך מערכת עננים בגבהים שונים.. \
אילן סלם בקשר,, שימי !! איפה אתה ??
- 1,800 מ' בתוך העננים יוצא וניכנס מעל מינחת מגידו...
ממשיך את העילוי, התבור בהישג יד ללא קושי , פה ושם מרגיש סחיפה של רכיב צפוני לרוח המערבית של כ - 20 קמ"ש.. יחד אני בגלישה של 50-55 קמ"ש קבוע. יושב על הרחוב עננים כל הדרך , ולא מאבד גובה... מידי פעם נתקל בעילוי נוסף ולא מוותר.. לא הפעם.. לא מוותר גם לא על העילוי הכי קל שאולי יתפתח לעילוי יותר חזק.. וכך עולה ויורד לגבהים של 1,450 ועולה חזרה ל - 1,800 אל תוך העננים ולאורכם והם נימשכים לי ללא הפסק...כל הדרך סיבובים בתוך תרמיקות מסודרות רחבות של +3.5 מ/ש..
מעל עפולה.. הוי עפולה... לא ראיתי אותה מהאוויר אף פעם.. הינה הגיע היום.. עפולה מתחתי בגובה 1,650 והיא בנוייה בצורת עיגול, סימטרי לחלוטין.. אילן סלם בקשר...
שששששיייממממיייי !! איפה אתה
!!
מעל עפולה - 1,650 ובתוך עילוי.. שוב לא מפסיק לעלות העמק עם הראות הבלתי מוגבלת שרק יום נדיר כזה יכול לתת, נראה מרהיב.. לא מצלם.. די לי לצלם. רוצה להיות עסוק 100% בלטוס.. מי צריך לצלם.
לאט לאט אני מאבד גובה מגיע דרומית לגבעת המורה.. אילן סלם נוחת למרגלות התבור.. אני ממשיך.. מעל תל יוסף ובריכות הדגים, ההבטחה לא מופרת.. עילוי של ++4 מחותחת בתחילה מביא אותי שוב פעם ל - 1,540 מ'. הדילמה שלי היא האם להגיע לבית שאן או.. או.. אולי בכל זאת הכינרת ? אני בקשר עיין בגובה הזה עם הכחול הבוהק של הכינרת בראות פנטאסטית, ומחליט לשבור לכיוון כוכב הירדן..
מפנה את הכנף הלוך ושוב בתוך תרמיקה שמאל וימין משתדל להישאר בתוך העילוי וגונב פה ושם עוד מעט דרך לכיוון צפון. .. האמת שהמהירות הקרקעית שלי יפה מאוד בטיסה לכיוון צפון,, אבל אני חש בסחיפה המושכת אותי לכיוון בקעת הירדן.. הזמן הפסיק מלכת אצלי, אני כבר כ- 2:30 ש' באווויר בשלב זה, לא עייף, לא צמא, לא לגמתי כל הדרך, עסוק כל כך בלטוס ולטוס והכנף לוקחת אותי היישר אל מעל כוכב הירדן.
הדרך לעבר רכס כוכב הירדן מלאה בעילוי ושקיעות ואני מגיע מעל המבצר הצלבני של כוכב הירדן בגובה של 450 מ' מעפ"ש...זהו סוף החלק הזה של הרכס וערוץ נחל תבור היורד סמוך לכוכב הירדן במורדות ההר לעבר נהר הירדן, מייצר רוח חזקה יותר, אבל גם עילוי.. אני מספיק להרים עוד קצת גובה בין לבין ובורח מהר מהוונטיורי של הערוץ כדי לא להיסחף מזרחה.
בשלב זה כל הטיסה שלי הכנף מופנית מערבה והתוואי הקרקעי שאני עושה הוא לאורך הרכס..
קיבוץ גשר הולך ומתקרב.. אפשר לקחת איזה ריסק ולנסות לחצות את האיזור של הקיבוץ . אבל האיזור מלא מכשולים, גאיות ורכסים ואין שדה נחיתה באופק.. להגיע נמוך לפינה ולחפש שדה נחיתה שלא ניראה לי מיכאן,, לא מתאים לי. מה גם שקרוב לגשר, נהריים, הכביש והנהר מתחברים יחד והגבול קרוב קרוב... אז בשביל מה...
לוקח החלטה.. הרוח בדגלים של כביש 90 בסמוך לכניסה לקיבוץ מסמנים בערך 18_20 קמ"ש מערבי עם רכיב דרומי בכלל...
מאבד גובה במפנה מערבי של הכנף, יורד אנכית מעל הכביש,, מסדר לי פיינל מהיר בסיבוב חד לימין ומתיישר מול הרוח בשדה הנוח הרחב והחלק שמאחורי תחנת האוטובוס שעל כביש 90..
רק אחרי שאני נוחת,,, מתחיל להבין שכל הדרך לא לגמתי ולוא פעם אחת...
כעת יש לי את כל הזמן שבעולם לנוח, לקפל, ללגום לחטוף איזה חטיף אנרג'י ולדבר בטלפון עם אילן סלם -האיסוף שלי...
את היום הזה אני חולם כבר 14 שנה.. לא היתה לי טיסה כזו מעולם..
איזה מתנה יפה לראש השנה .. ושתהייה שנה עם הגשמתת כל המשאלות, לכולם..
ואני גם חושב לי בקול רם.. כל מי שמציל טיסה מגובה 20 מ' ועולה ל- 1,875 מ' ומסיים אחרי כמעט - 60 ק"מ מרחק.. ובכן, כל מי שיכול, אז מגיע לי היום הזה..
לא יודע איך לסיים סיפור היום... בוודאי יעברו ימים רבים בטרם תסתיים ההפנמה והשקיעה של הקסם האופורי הזה.. אני אמשיך לחייך, עם הסתייגות מה בגלל מצב בריאותו של אבי שיחייה...
שולח לאבא שלי את ברכת ההחלמה המהירה ומקדיש לו את הטיסה ואת היום המיוחד ההזה...
בגבהים
שימי
