שי,
רק בדיעבד, חשבתי על אפשרות של משיכה בברקסים, לכדי הזדקרות עמוקה ולשחרור מבוקר...
לא יישמתי את זה בפועל, מאחר והייתי עסוק בלהבין מה זה היה.. הרי כל הזמן למדנו שאין הזדקרות של ממש, אם לא גרמתי לה בטעות או במתכוון. אבל מצד שני, ממש ראיתי את המצנח רץ לפתע אחורה ומתרוקן מאוויר, מבלי שהיה לכך כל רמז בצורה של עילוי פתאומי. אולי זה היה סינק פתאומי...אבל אז אני יודע שהמצנח צריך לרוץ קדימה. והוא בכלל רץ אחורה. אז רק חשבתי לעצמי "אתה לא מזהה את המצב, תן לו לחזור לטוס, אל תפריע" ובהתאוששות האי סימטרית שלו עם הטוויסט, גם ככה לא ידעתי איפה אני ביחס למצנח, אז בחרתי שלא להגיב.
כשאני חושב על זה, קורס מצבי חירום תרם לי מאוד, וזאת למרות שלא זיהיתי כמעט שום מצב שהייתי בו:
1. אחרת אינני מצליח להסביר את הקור רוח, שאמר לי להמתין בסבלנות כי עוד רגע זה מסתדר (ואני בכלל קורא לעצמי "פחדן עם ביצים").
2. העובדה שלא חשבתי על הרזרבי, מעידה שהרגשתי מספיק בטוח שאדע להפעיל אותו, אם אצטרך...וכך הרווחתי זמן נוסף להתמודד עם המצב הנוכחי, במקום לחשוב על רזרבי ואיך למשוך ומה לעשות.
ואני בכלל שמח שזה קרה, כי הרגשת שאננות אפפה אותי לאחרונה. קיבלתי את הכאפה שהייתי צריך לקבל.