ראשית מקרה כזה קרה גם בגלבוע לפני "שנים רבות", המרחף שאת שמו איני יודע נחת חסר הכרה למרגלות הגילבוע, אבנר קובלינר מצא אותו בחיים, שוכב מעורפל כשהחופה מכסה אותו כליל. איתי ודאי מכיר את פרטי הסיפור טוב יותר.
ככלל העיסוק ברצועות הרגליים הוא משני , ודאי שכדאי לאמץ גם תירגולות ליציאה ממצבי חרום וגם התקנים בעלי בטיחות גבוהה יותר ברתמה.
אבל את תשומת הלב העיקרית צריך לדעתי לתת למידת הרצינות שמלווה אותנו בתחביב הזה, עצם המילה תחביב הופכת את הספורט הזה לרבים מאיתנו ללא רציני, אין התיחסות רצינית לאימונים - בעיקר של שליטה קרקעית , וגם שליטה באויר - האם מישהו ביננו חשב פעם לבקש מאחד מבתי הספר הדרכה וריענון , ועוד לשלם על כך. כל כך ברור איך בבוקר יום שישי באים לאתר פורשים את החופה "וקופצים" למטה.
כנ"ל אין התיחסות רצינית לציוד- ישאל את עצמו כל אחד מתי הוא בדק וריענן את הרזרבי, ומה עם הריתמה ? מתי בדקנו אותה את הרצועות התפרים האבזמים, מי הרים לאחרונה את המושב לראות את חיבורי הרצועות מתחת לישבן.
לפני שלוש או ארבע שנים אמר לי שלומי מזיכרון, זה שאיוורר וקיפל את הרזרבים - די נמאס לי מכם, אתם לא רצינים אתם ולא מתיחסים לספורט הזה ברצינות הראויה, ואין לי שום רצון להמשיך ולתת לכם את השרות הזה. אמר והפסיק. שלומי היה נוהג לפתוח את הרתמה ולעבור על כל הרצועות ועל כל התפרים, לא משאיר ולו סמ' ללא בדיקה. - החבר'ה לא אהבו אותו, כי הוא הקפיד מידיי !!
.... איתמר נוינר אמר פעם "מצנחי רחיפה זה ספורט לא מסוכן רק כאשר מבינים עד כמה הוא מסוכן".
מרחף מקצוען ורציני, לא מדבר, ובטח שלא עונה לפלאפון בזמן שהוא מתארגן לטיסה נכנס לריתמה וחוגר את עצמו (כמקרה שקרה לפני שנה בתבור בשל כך שוב נשכחו רצועות הרגליים).
מרחף רציני משנן (בבית) נוהל בד"ח, נועל נעליים מתאימות, משתמש בקסדה תיקנית, טס עם כל המיתרים.......
אין תחליף לרצינות, כל השאר זה השלמות .
עופר
