אי אפשר שלא להבחין בריבוי התאונות בארץ בזמן האחרון, בעיקר כשמסתכלים מבחוץ, ובעיקר אם הייתם פעילים בתחום לאורך זמן.
ראיתי הרבה הערות על אופי ההכשרה, הרבה ביקורת על רמת ההדרכה, הרבה עצות והרבה נזיפות על אופן התנהלות הדברים.
היו הרבה קריאות להתנדבות (ומעט הענות) והובעו הרבה משאלות לב בנוגע לצורך בגוף מאחד ואוכף.
בתוך כל הערפל הזה תהיתי לעצמי, מה באמת השתנה מאז ימי האגודה החזקה ועד היום? למה באמת יש יותר תאונות היום מאשר אז?
על פניו יש שינוי ברור במסלול ההכשרה למצטרף חדש: אין צורך ברשיון.
אבל האם ההליך הביורוקרטי הזה באמת משנה?
כדי להמנע מתאונה טייס נצרך למספר מיומנויות:
מעשית: שליטה קרקעית (המראה ונחיתה), הטסה (תפעול באוויר, בתוך ומחוץ למעטפת הטיסה) וקריאת השמים (לא, לא קריעת השמים).
תיאורטית:
אירודינמיקה- חשוב יותר ממה שאנשים חושבים. הבנת מכניקת הכוחות הפועלים על המצנח מסייעת להבנת מצבי טיסה מורכבים ואופן ההתמודדות איתם. צלילה ספיראלית, סחרור, קריסה, הזדקרות עמוקה, SAT, מטוטלת; כל אלה הופכים מובנים וברורים אם יודעים להסביר למה המצנח טס.
מזג אוויר- להבין כדי לדעת להיזהר. מי לא שמע על טייס שנשאר באוויר כי "פתאום היה כל כך קל למצוא עילוי" כשכולם מסביב יורדים לנחיתה עם אוזניים סגורות?
טייס המחזיק במיומנויות הנ"ל ברמה גבוהה יוכל להתמודד עם קשת רחבה יותר של מצבים לא צפויים ולצאת ללא נזק.
יכולתו להתמודד עם הפתעות תהיה גבוהה יותר, והקווים האדומים שלו יעברו עמוק יותר באיזור האדום.
עבורו טיסה בתנאים שייחשבו מסוכנים לטייסים ממוצעים תהיה בטוחה, וביצוע תמרונים שנחשבים הזמנה לתאונה יהיה בטוח.
המיומנות האחרונה שטייס בעל כל המיומנויות הנזכרות לעיל צריך בכדי להיות טייס בטוח באמת היא משמעת עצמית.
כדי להגיע לשליטה גבוהה במיומנויות הנ"ל לא צריך אגודה. גם לא צריך בתי ספר. לא צריך חוקים ולא גוף אוכף.
מה כן צריך?
מדריך טוב (ולא, הוא לא צריך להיות מוסמך ע"י שום גוף. הוא צריך להיות בעל הבנה תיאורטית עמוקה, טייס טוב מהממוצע, בעל יכולת להעביר את הידע ,לבקר את ההתקדמות ובעל כאריזמה מספקת כדי לזכות בהערכת החניך).
ציוד טוב (מתאים למתחילים, ממוגן ותקין).
זמן. שעור פעם בחודשיים פשוט לא יטמיע את החומר.
רצון ללמוד. לא רק רצון לעוף.
אינטיליגנציה בסיסית שתאפשר הבנת החומר התיאורטי.
משמעת עצמית. משמעת עצמית מפצה במידה ניכרת על חוסר מיומנות.
והכי חשוב:
*** נטיה טבעית להטסת מצנחי רחיפה ***
זה הסעיף שרוב אוכלוסיית המרחפים נופלת בו. למרבה הצער הנטלמ"ר לא בהכרח באה ביחד עם כל השאר, ולמרבה הצער הפרמטר שמשפיע יותר מכל הוא דווקא הרצון לעוף.
הרי אם היו לנו כל את שאר הדרישות ברשימה, אבל לא את הרצון לעוף, לא היינו כאן...
מעט אנשים באמת "נולדו לעוף", ועבור הרוב הדרכה טובה והרבה הרבה תרגול יביאו אותם לרמה שתפצה על כשרון טבעי חסר, ובתוספת משמעת עצמית ומינון מסויים של מזל הם יזכו לקריירת רחיפה נקיה מתאונות.
אם אתם חושבים שנולדתם לעוף, אתם לא.
אם כל מי שמסביבכם חושב שנולדתם לעוף, וואללה. אולי אתם הדבר האמיתי. וודאו שאתם מצויידים במטען עודף של משמעת עצמית.
קיים מנגנון יעיל מאוד המסנן את בעלי הנטלמ"ר מאלה שרק רוצים לעוף אבל לא מוכשרים לכך.
גילה אותו צ'ארלס דארווין והוא נקרא הברירה הטבעית.
לצערינו פעולתו של המנגנון הזה לא נעימה ולעיתים קרובות מערבת את שירותי הרפואה וגם עורכי דין נוטים לתפוס עליו טרמפ.
קיום גוף מוסדר המפקח על תהליך הלימוד וההסמכה של טייסים חדשים ועל רמת ההדרכה בא למנוע שימוש נרחב במנגנון הברירה הטבעית, אבל בישראל כיום הוא אינו מתפקד.
אז מה עושים?
1. משאירים את הפוליטיקה לאלו שנהנים ממנה.
2. מצטיידים במנה גדושה של משמעת עצמית. קטע בעייתי: אם זה לא באופי אז אין מה לעשות, אבל אמרתי.
3. מזהים מדריך טוב. שוב, קטע בעייתי, כי אחרי שמזהים (ואין הרבה כאלה) אז צריך ליצור חיבה הדדית, ואותו מדריך (טוב! כבר אמרנו?) צריך לרצות לעבוד אתך.
4. משיגים חומר כתוב. אין הרבה בעברית, אז שווה ללמוד אנגלית\גרמנית\צרפתית. קוראים הרבה ושואלים את המדריך (הטוב) שאלות.
5. קונים מצנח מתאים לרמתכם. איך יודעים? זה המצנח שהמדריך הטוב אומר שמתאים לכם.
6. טסים בכל הזדמנות. הזדמנות = אתם לא לבד, יש הסכמה בעמדה שהתנאים טובים, אין לחץ.
7. הכי חשוב- אם שמעתם יותר מדי פעמים שאולי כדאי שתחליפו תחביב, תחליפו תחביב. אתם לא מתאימים להטיס מצנחי רחיפה.
לסיכום, כל האמור לעיל מן הסתם לא ישנה דבר. הרגשתי צורך לכתוב את הדברים כי נראה לי שאנשים מחפשים את הסיבות במקומות הלא נכונים.
הנושא הבעייתי ביותר הוא מן הסתם מציאת מסגרת ההדרכה. אני לא יודע מה המצב בארץ כיום אבל אני יכול להעיד מנסיון העבר שהדרכה בארץ מעולם לא השתלמה כלכלית.
כדי להתקיים בתי הספר נאלצים להתפשרבנושא האיכות, וזה מצב שלא הולך להשתנות בלי עליה של כמה מאות אחוזים במחירי הקורסים.
יכול להיות שהפתרון נמצא בהוראה פרטית ויקרה, או שאולי עדיף ללמוד בחו"ל.
ולכל אלה שכבר למדו בארץ ועפים להנאתם (רוב נשואי התאונות), נא לזכור שלא חשוב עם מי למדתם, לא סביר שכל התנאים המוזכרים לעיל התקיימו עבורכם.
טוסו הרבה, נסו לזהות את אלה שבאמת מבינים (משימה לא קלה. הם לא כה רבים כמו אלה שחושבים שהם מבינים ושמחים לחלק עצות, ולחסר הידע עלול להיות קשה להבחין), תשאלו שאלות, היו פתוחים לביקורת.
ואם הסביבה הגיעה למסקנה שאתם "נולדתם לא לעוף", תמצאו חבר\ה עם טאנדם (שכן נולד\ה לעוף!)
לסיום, שני משפטי מפתח שעיצבו את קריירת הרחיפה שלי:
כושר שיפוט טוב מגיע מנסיון. נסיון מגיע מכושר שיפוט רע.
נסיון הוא דבר נפלא. הוא מאפשר לנו לזהות טעות כשאנחנו עושים אותה שוב.
