במזל טוב סיימתי אתמול את קורס הטרמיקות.
תודה ענקית לארנון, שהביא אותי לגבהים שלא חשבתי שאגיע אליהם.

היכולת שלו לכוון אותי מהקרקע לתוך טרמיקה, לאמר לי לא להתייאש כי תיכף תבוא הטרמיקה שתיקח אותי ליציאה - ובאמת אחרי 20 שניות היא באה, אכן יכולת מופלאה.
אתמול, אחרי 55 דקות מעל ההר אבל בלי מספיק גובה ליציאה לקרוס, הודעתי לו שאני מתכוון לנחות ליד סטאר.
כשהייתי כבר בדרך לנחיתה ארנון המליץ לי לאן ללכת כדי לתפוס גובה מחדש ולצאת לקרוס.
ואכן תפסתי טרמיקה בדיוק איפה שארנון המליץ, שלקחה אותי עד 400 מ' מעל המנזר, ואז כבר יצאתי.
אומנם רק עד בית קשת, אבל בכל זאת קרוס קטן, שעה ורבע של טרמיקות, ירידות ועליות, והכל בהבנה ובבטחון שארנון נותן מלמטה.
אין ספק שקורס הטרמיקות וארנון הביאו אותי למצב שאני מרגיש את המצנח ואת הרוח, הרבה יותר טוב מבעבר, ומסוגל להניף, לצאת בבטחון ולהתחיל לנסות להאריך את הקרוסים.
נראה, אולי יום אחד אפילו אשיג את אילן בקר התותח.
ואי אפשר לא להזכיר את החבורה הנפלאה של אתמול, שעושה הכל יותר נחמד.
ואי אפשר לא להזכיר את חסרונו של משה גרד, שבלעדיו זה לא אותו דבר. טוב שהוא חוזר עוד 10 ימים.
גורדון