מאז ארנון נתן לי את ברכת "עוף גוזל" יצא לי לפקוד את העמדות די הרבה...
יש כל כך הרבה פירגון ועזרה מסביב שבסופו של כל יום אני מוצאת את עצמי בודקת שוב את עומק המחשוף שלי... סתם! סתם!!!
אחרי שבוע שכזה, נותר לי רק להשתפך:
זה מתחיל בסולו בארסוף עם שאולי ואילן בקר - טיפים, עזרה, תדרוכים, פירגון... כל מה שמרחף מתחיל צריך כדי לפרוש כנפיים. אח"כ בעמדה בנתניה: זה אדרי - שאין לי פשוט מילים לתאר את האיש המדהים והמקסים הזה (חוץ מ "הוד מלכותו" אולי...),
וזה כל מי שנמצא במקרה בעמדה ועוזר ומפרגן ואנשים מקסימים אחד אחד... זה שלמה שמביא לאבא שלי כיסא כדי שאני אהיה רגועה, זה אריה שבזכותו אני יודעת שזה לא נורא לנחות למטה, זה אודי שנותן לי טיפים בחינם חינם למרות שאני צועקת עליו (סליחה אודי), זה אלעד שמכין קפה נורא טעים וגם מעודד בהמראות, זה איתי המקסים שמפרגן בציניות האופיינית לו, זה ירון ולורנס שתמיד שם (ותמיד אני מתקבלת באוהלם בחיוך ושתיה קרה), זה ספי - שבכלל לא יוצא לי לראות אותו אבל רק המחשבות עליו גורמות לי לרחף

בטוח ששכחתי כמה שמות, אז עליתי למעלה וסימנתי בכתב מודגש את "כל מי שנמצא בעמדה" -
רציתי פשוט לומר תודה ענקית לכולכם. גולדי.
נ.ב.
למי שבכלל היה לו ספק... גם הפעם לא סחבתי את הציוד עד חוף ארגמן...

מחר אני אוסיף תמונות.