הגעתי לארה"ב לפני שבוע וכמובן שעם כל הציוד, למרות שזה ביקור קצר בן שבועיים, זה עדיין נתן לי סוף שבוע שאפשרי לרחף בו
יצרתי קשר עם אליעד (הידוע בשמו עכסן) ונפגשנו כבר ביום שני לטיסה בפסיפיקה, הרוח היתה חזקה ומשווית וחוץ מאינסיין חוסיין insane hosain אף אחד לא ריחף, (בעצם אליעד ריחף איזה 40 שניות) לדאבוני באותו יום נפרץ לי הרכב והארנק נגנב מתוכו, ובילוי בתחנת המשטרה ולקיחת תביעת אצבעות לא שיפרה את מצב הרוח שלנו
לקראת סוף השבוע כבר החלה התארגנות לפליי אין fly-in (משהו דומה לארוע של רוח הקודש) בפוטטו היל, (גבעת תפוח האדמה?) שנמצא צפונית כ3 שעות נסיעה מסאן פרנסיסקו
לקראת יום הנסיעה התברר שמערכת עומדת להכנס באזור הצפוני והוחלט לשנות את מיקום הפלי-אין לאזור הסקויה פארק לעיירה נידחת בשם דנלפ dunlap
באותו לילה דודי התקשר אלי (דודי, הינו בחור שעשה קורס מצנחי רחיפה לפני 15 שנה בעגור, ולפני שנה החליט לחזור לספורט וביצע קורס מחדש אצל ג'ף גרינבאום, וכבר יש מאחוריו כ 70 שעות טיסה ו קורס SIV)
תיאמנו שעה לבוקר והתחלנו בניסעה לכיוון דרום מזרח אל סקויה פארק, נסיעה שעברה די מהר כשלאורך הדרך הרוח היתה חזקה מאוד, אבל כשהגענו לאזור הפארק הרוח בהחלט ירדה והיה נראה שיהיה מצב
דודי לקח אותי לשדה הנחיתה, שהיה בעצם מגרש ביסבול ובדיוק היה שם משחק ליגה כך שנראה שלנחות באמצע משחק יהיה קצת מוזר, אבל החלטנו לעלות למעלה למרות שלא היה אף מצנח באויר
לאחר נסיעה של עוד 50 דקות הגענו לעמדה שנמצאת בגובה 1400 מטר ו800 מטר מעל לשדה הנחיתה, נוף מדהים נגלה לרגלינו כשמגרש הביסבול נמצא מעבר ליכולת הגלייד של המצנח, ולכן נמצאים בסביבה עוד כמה שדות לנחיתה, רק צריך להזהר מהחוות פרטיות שם הבעלים משחררים את הרוטוילרים שלהם אחר המרחפים (זה כבר קרה בעבר)
קיבלנו תדריך מזוסן (אחראית הפלי-אין, טייסת מדהימה, בת 60 בערך, ואישה נחמדה לכל הדעות) חתמנו על הטפסים והתחלנו לטפל בציוד, כולם חיכו לתנאים וכמה חברה שיצאו ראשונים בקושי הגיעו לשדות החלופיים, היה למה לחכות....
לאחר כשעה בסביבות השעה 12 התנאים החלו להתחזק באמת, וכשאני אומר מתחזק אני מתכוון לכך, כולם החלו לעלות מעל גובה העמדה, היה נראה טוב והיינו מוכנים בעמדה.
הנפה חלקה של דודי, והוא עלה ישר במעלית למעלה, אני אחריו, נשאב למעלה במטוטלת עצבנית שדרשה ריסון חזק של המצנח, טיסה לאורך הרכס, המון טילטולים והמון כניסות לטרמיקות, המצנח רקד לצדדים אחורה קדימה, הזעתי כמו משוגע, ולא היה מצב להוריד את הידיים ולצלם, ראיתי שגם האחרים מתנדנדים והבנתי שאני לא היחיד
החלטתי להתרחק מההר, כי בכל זאת לקבל קריסה או פרונטל (המצנח רץ כמו משוגע) לא רציתי, ולכן יצאתי החוצה, ובאמת נהיה גם רגוע יותר (או כך חשבתי) לאחר כטיסה של דקה לכיוון דרום מערב( הרחק מההר) ראיתי שאני יורד בסינק עצבני עוד שמעתי בקשר את סוזן אומרת לי שאתחיל לחשוב על שדה הנחיתה החלופי ולטוס לשם, לא ידעתי עם אגיע לשם, אבל בקצה של כל סינק פראי יש כנראה טרמיקה פראית, נכנסתי אליה, לאיזה +6 המצנח נשאר מאחורי, הרגליים שלי קדימה, בלימה של המצנח והתחלתי להסתובב בתרמיקה, אמרתי לעצמי שכמה שאשאר בתוך התרמיקה (פחות לצאת ולהכנס) כך יהיה פחות נידנודים, אחחחח כמה שטעיתי, עליתי ב +6 כאשר מדי פעם אני מקבל נידנוד חריף יותר כאילו שמרכז הטרמיקה לידי ועדיין הוא יותר חזק, העדפתי לא לגלות והסתובבתי לי בעיגול גדול יותר בקצה התרמיקה שם העילוי היה +3 ופחות מנדנד, תוך כמה דקות הייתי חזרה ב 1600 מטר החלטתי לנטוש את התרמיקה ולהמשיך הלאה, פגשתי עוד תרמיקה ואותם נידנודים של המצנח, נידנודים חריפים ימינה, או אחורה או קדימה, כמה שלא משכתי או ניסיתי לחזות את אותם נדינודים לא הצלחתי, היה מחוטחט ואנשים החלו לנחות, יצאתי לנחיתה גם כן אבל פשוט אי אפשר היה, הכל עלה ביג אירז וספיד סיסטם עזר, אבל כ 100 מטר לקראת הנחיתה עליתי חזרה ל 400, שוב נאבק לרדת ולבסוף נחיתה מדליקה במגרש הביסבול (המשחק כבר נגמר) מנוחה, הסדרת הנשימה ולבסוף עליתי חזרה בטרמפ עם אחד המקומיים.
בערב גם אליעד הגיע עם המשפוחה, חגגנו בטיסת ערב קצרה של 15 דקות התנאים לא היו משהו אבל הצלחנו להגיע לשדה הנחיתה, הצבעים שצבעו את השמיים היו פשוט נהדרים, האויר היה חלק, פשוט תענוג
בלילה ישנו בביקתה בתוך השמורה עצמה, שינה מתוקה עד 9 בבוקר, התארגנות ויציאה לעוד טיסה, התנאים היו חלשים יותר, ויציאה בסייקל רע גרמה גם לי וגם לאליעד לבצע טיסה קצרה יחסית של 40 דקות עד לנחיתה, אני נחתתי ליד חוות הרוטווילרים, למזלי לא רדפו אחרי, ולאחר איסוף של אליעד חזרנו לעמדה לעוד טיסה אבל בסוף ויתרנו, היו לנו בכל זאת עוד 4 שעות נסיעה חזרה
מצורפות תמונות שמיכאלה ואליעד צילמו, יש לי המון תמונות במצלמה שלי רק שסחבק שכח את הכבל בבית אז כשאחזור אוסיף את כולם לגלריה
להשתמע
אמיר
חולצה של רוח הקודש בעמדה - אני ומיכאלה מדברים ומסתכלים על הנוף
[attachthumb=#]
אליעד לאחר ההמראה
[attachthumb=#]
אני לאחר ההמראה
[attachthumb=#]
אליעד בתרמיקה
[attachthumb=#]
החבורה בצילום משותף - מימן לשמאל, אליעד, אמיר, דודי
[attachthumb=#]
